ערעור על החלטה להגדלת ערבות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטה להגדלת ערבות: בפני שני ערעורים על החלטות רשמת בית משפט זה (כב' השופטת שיצר): האחת, נשוא ע"א 1438/02, מיום 12.2.02, בה הורתה למערערת להגדיל את סכום הערבות שהפקידה בת.א. 2257/98, בסך נוסף של 80,000 ₪, וכן להמציא ערבות צד ג', בעל יכולת, ע"ס 150,000 ₪ (להלן: - "ההחלטה"). השניה, נשוא ע"א 1676/02, מיום 17.3.02, לפיה נדחתה בקשת המערערת לעיכוב ביצוע ההחלטה הנ"ל, עד למתן פסק הדין בערעור שבפני.   1. רקע א. ביום 10.6.98, הגישה המערערת בבית משפט זה, תביעה כספית בגובה 3,000,000 ₪ (לצרכי אגרה), נגד המשיבים 1 ו-2 (ת.א. 2257/98- להלן: "התביעה"), וזאת על יסוד ערבות המשיבים 1 ו-2 לחוב חברת גני פרדייס בע"מ (להלן: "החברה"), לבנק לפיתוח ולמשכנתאות לישראל בע"מ, חוב שהומחה למערערת בהסכם מיום 2.10.90. עם הגשת התביעה, עתרה המערערת להטלת עיקול על נכסים השייכים למשיב 1, והרשומים על שמו ועל שם אשתו, המשיבה 3 (בש"א 102810/98) (להלן: - "המשיבה"). כפי הנראה, ניתן למבקשת מבוקשה במעמד צד אחד, והוטל עיקול בכפוף לערבויות. ביום 21.6.98, התקיים דיון במעמד ב"כ המערערת וב"כ המשיבים 1 ו-2, בפני כב' השופטת סלומון-צ'רניאק (נספח לע"א 1676/02), ונקבע בו בהסכמה שהיקף העיקולים יצומצם, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית נוספת ע"ס 30,000 ₪ על ידי המערערת. עוד הוסכם, שהמערערת תהא רשאית לתקן את כתב התביעה ואת בקשתה להטלת עיקול. הערבות הופקדה, והעיקול צומצם (להלן: "העיקול"). ב. ביום 28.6.98, הגישה המערערת כתב תביעה מתוקן, ובו הוספה המשיבה כנתבעת. ג. ביום 29.01.02, הגישה המשיבה בקשה לביטול העיקולים שהוטלו על נכסיה, ולחילופין להטלת ערובה לתשלום הוצאות ונזקים, על המערערת (בש"א 3139/02). ביום 12.02.02, ולאחר קבלת תגובת המערערת, ניתנה החלטת כב' הרשמת נשוא ע"א 1438/02 (להלן: "החלטת ההפקדה"): "כדי לאזן בין האינטרסים של שני הצדדים אני מורה על הגדלת הערובה בגין העיקול בסך נוסף של 80,000 ש"ח שיופקדו תוך 30 יום. כמו כן תומצא ערבות צד ג' בעל יכולת ע"ס 150,000 ש"ח (בליווי תלושי שכר/שומות מס, נסח רישום מקרקעין להוכחת היכולת)" על החלטה זו כאמור, הגישה המערערת, ביום 4.3.02, ערעור (ע"א 1438/02). בהמשך, עתרה המערערת בפני הרשמת הנכבדה, לעיכוב ביצוע החלטת ההפקדה (בש"א 6285/02). ד. ביום 17.3.02 דחתה הרשמת הנכבדה את בקשת עיכוב הביצוע, וקבעה שיש להפקיד את הבטוחות לאלתר (נספח "א" לע"א 1676/02). על החלטה זו הגישה המערערת את ע"א 1676/02. ה. ביום 26.3.02, הגישה המערערת לרשמת הנכבדה, בקשה לדחיית מועד הפקדת הערובות שנקבעו בהחלטת ההפקדה, וזאת מחמת פטירתה של אשת מנהל המערערת. המשיבה התנגדה לבקשה, ואף הגישה בקשה לביטול העיקול (בש"א 7114/02, נספח "ו" לתיק מוצגי המערערת). בהחלטותיה מיום 26.3.03, קבעה הרשמת הנכבדה כך: במסגרת בש"א 7114/02: "משלא הופקדו הערבויות במועד- העיקול בטל", ובמסגרת בש"א 6285/02: "המועד להפקדת הערבות חלף וכבר ב 17.3.02 דחיתי בקשת עיכוב ביצוע והוריתי להפקיד הערבויות לאלתר. לפיכך, משלא הופקדו עוד טרם פטירת המנ[ו]ח[ה], ממילא דין העיקול להתבטל. בהעדר הסכמה של המשיבה 3 - הבקשה נדחית" (התוספות המשוערות שלי, ה.ג.). ו. הדיון בשני הערעורים אוחד בפני, והצדדים הגישו עיקרי טיעון מטעמם. ז. בסעיף 27 לעיקרי הטיעון מטעם המערערת, טוען בא -כוחה, שמאחר שבהחלטת הרשמת הנכבדה מיום 26.3.02, בוטל העיקול, אין עוד משמעות לע"א 1626/02. לנוכח זאת, נותר לי לדון בע"א 1438/02 הנסוב על החלטת ההפקדה (להלן: "הערעור").   2. דיון והכרעה   א. המערערת טוענת, ששגתה הרשמת הנכבדה בכך שהורתה על הגדלת הערובה, שכן לא חל כל שינוי נסיבות המצדיק סטייה מן ההסכמה שגובשה בין הצדדים, במסגרת הדיון בפני כב' השופטת סלומון-צ'רניאק מיום 21.6.02 (בש"א 102810/02), ולפיה, הופקדה בהסכמה ערבות ע"ס 30,000 ₪ על ידי המערערת להבטחת העיקול. ב"כ המערערת מדגיש, שהסכמה זו נתקבלה בנוכחות המשיב 1, בעלה של המשיבה, לאחר שהמשיבה הגישה בקשה לביטול העיקול, ולאחר שבית המשפט נתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים להוספת המשיבה לכתב התביעה ולבקשה להטלת עיקול. לפיכך, טוענת המערערת, יש לדחות את טענת המשיבה בדבר היעדרותה מהדיון מיום 21.6.02. עוד טוען ב"כ המערערת, ששגתה הרשמת הנכבדה בכך שלא דחתה את הבקשה להגדלת הערובה בשל שיהוי , שכן, לטענת המערערת, ידעה המשיבה על ההחלטה כבר ביום שניתנה. עוד סבורה המערערת, ששגתה הרשמת הנכבדה בכך שהתעלמה מכך שנזקי המערערת נגרמו בשל סירובם של המשיבים 1 ו-2 לשלם לה את החוב, ובשל הברחת הנכסים מהמשיב למשיבה. עוד טוען ב"כ המערערת, שעל הרשמת הנכבדה היה לדחות את בקשת המשיבה בשל כך שקיימים טעמים רבים הסותרים את הצורך בהגדלת הערובה שהופקדה בתיק. ב. ב"כ המשיבה טוען, שמשבוטלו העיקולים, הופך הערעור לתיאורטי, ועל כן אין מקום לדון בו. לגופו של עניין, טוענת המשיבה, שמאחר שההסכמה בעניין העיקולים נעשתה בהעדר המשיבה, אין היא כבולה להסכמה זו. ב"כ המשיבה מוסיף וטוען, שבבקשה שהגיש לביטול העיקולים טען שדין העיקול להתבטל, מאחר שהמשיב 1 אינו פושט רגל, והמערערת אף לא טענה כן, ועל כן אין מקום לבטל את הענקת הנכסים המעוקלים, מהמשיב למשיבה. לטענתו, לא ניתן לבטל הענקות שלא במסגרת הליכי פשיטת רגל. עוד טוענת המשיבה, שאפילו הסכימה להטלת העיקולים, דבר המוכחש, הרי ששינוי הנסיבות, בדמות התדרדרות מצבה הפיננסי של המערערת, הצדיקו את החלטת הרשמת הנכבדה. לעניין זה מעלה המשיבה רשימת עדויות המוכיחות שמצב הכלכלי של המערערת בכי רע. ג. המשיבים 1 ו-2 (להלן: "המשיבים"), על אף היותם משיבים פורמליים, טוענים שעל פי ההלכה הפסוקה, ככלל, אין ערכאת הערעור מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה קמא, בכל הקשור לסעד זמני, ובכלל זה סעד הערובה. ב"כ המשיבים טוען, שהמקרה דנן אינו בגדר מקרה נדיר המצדיק התערבות בהחלטת הרשמת הנכבדה. עוד טוענים המשיבים, שאפילו ידעה המשיבה על ההסכמה בדבר העיקולים, אין ממש בטענת המערערת, לפיה על מנת לבטל הסכמה קונסטרוקטיבית זו, יש להראות פגם היורד לכדי עושק, כפייה, טעות, הטעיה או מרמה. ב"כ המשיבים טוען, שהאסמכתאות שהמערערת תומכת בהם את טענותיה בעניין היותה של ההסכמה מחייבת, אינן ממין העניין, שכן שם דובר על תקיפת פסק דין שניתן בהסכמה ולא בתקיפת החלטת ביניים שאישרה את הסכמת הצדדים. באשר לשינוי הנסיבות, המשיבים טוענים, שמאחר שמדובר בסעד זמני, הרי שהמבקש לעיין מחדש בהחלטה בעניין זה עקב שינוי נסיבות, אינו נדרש להוכיח פגם בהסכמה, ודי בכך שיראה שינוי נסיבות. לעניין זה מפנים המשיבים לתקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), ולפיה רשאי בית המשפט לבקשת בעל דין, לעיין מחדש בצו זמני שניתן, לנוכח שינוי נסיבות או עובדות חדשות שנתגלו. המשיבים טוענים, שהחלטת הרשמת הנכבדה מאוזנת, במיוחד לנוכח פסיקת בית המשפט העליון בעניין צו זמני, ברע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין בע"מ , תק-על 2000 (4) 760. ד. ייאמר כבר עתה, דין הערעור להידחות. ערעור זה נסוב, כאמור, על חיוב בהפקדת ערובה נוספת להבטחת עיקול שניתן לטובת התובעת, היא המערערת דכאן. חפשתי ולא מצאתי סימוכין לטענת המערערת, בדבר היות המשיבה כבולה להסכמת הצדדים טרם צירופה להליך בבית משפט קמא. הסכמתם של המשיבים להוספת המשיבה כנתבעת וכמשיבה בבקשת להטלת עיקול שהגישה המערערת, אינה מונעת מהמשיבה לעתור לביטולו של העיקול ולחיובה בערובה לנזקים. צירופה של המשיבה כנתבעת, אין משמעו צירופה להסכמה בדבר הותרת העיקול על כנו. באשר להלכות שאליהן הפנה ב"כ המערערת בסעיף 18 לעיקרי הטיעון מטעמו, הרי שהן עוסקות בהסכם פשרה בין צדדים לדיון, שניתן לו תוקף של פסק דין על ידי בית משפט, ואילו במקרה דנן, לא ניתן לומר שהמשיבה כבולה להחלטה שנתקבלה טרם שהיתה בעל דין בתיק. המשיבה היא אומנם אשת המשיב, ולטענת המערערת אף עשתה יד אחת עם בעלה להברחת נכסים, אולם בהיותה אישיות משפטית נפרדת, לא ניתן לחייבה להסכים לעיקול, מבלי שנשמע קולה בבית משפט. עוד יצויין, שאף לטענת המערערת, בסיס התביעה, בכל הנוגע למשיבה, לא עומד על בסיס ערבותה לחוב, כפי שחבים, לכאורה, המשיבים, אלא על בסיס טענה בדבר הברחת נכסים. זאת ועוד. כפי שטוענת המשיבה, תקנה 368 לתקנות, מתירה לה לעתור לביטול העיקול, כל אימת שמתגלות עובדות חדשות או שהנסיבות משתנות, ועל כן אפילו היה נקבע שהיא כבולה להסכמת הצדדים, רשאית היא לעתור לביטול העיקול ולהטלת ערובה. בהחלטתה, דחתה הרשמת הנכבדה את בקשת המשיבה לביטול העיקול, אולם התנתה את המשך תחולתו בהפקדת תוספת ערבות. החלטת הרשמת הנכבדה אינה מפורטת, אולם מלשונה למדה אני, שהרשמת הנכבדה, סבורה היתה שהערובה שהופקדה בתיק אינה מספקת רשת ביטחון ראויה, וזאת לנוכח טענות המשיבה. ודוק. המשיבה והמשיבים מעלים טענות שונות בדבר שינוי נסיבות, טענות עובדתיות, שאין בידי ערכאת הערעור הכלים לבחון את אמיתותן. אלא, שאף אחד מב"כ הצדדים, לא טרח לצרף לכתבי טענותיו, את בקשת המשיבה לביטול העיקול, ועל כן, לא פרושה בפני התמונה שעמדה לנגד עיני הרשמת הנכבדה עובר להחלטתה. מחדל זה, פועל לרעת המערערת, שכן נטל השכנוע מוטל על כתפיה. כך למשל, איני יודעת אם בפי המשיבה היו טענות בדבר שינוי הנסיבות, כפי שמפרט בא-כוחה בערעור דנן. לפיכך, אין בידי להכריע בשאלה שינוי הנסיבות, וטענת המערערת בעניין זה נדחית. באשר לטענת השיהוי, בהנחה שהמשיבה טענה לשינוי נסיבות סמוך להגשת בקשת ביטול העיקול, דבר שאין באפשרותי להכריע בו, הרי שהדבר שומט את הקרקע תחת טענת השיהוי. גם טענת המערערת בדבר התעלמותה של הרשמת הנכבדה מטענות המערערת בדבר הברחת נכסים, דינה להידחות. בשלב בו ניתנה ההחלטה, לא היה כל מקום לקבוע עמדה בשאלה זו, שאלה שתוכרע בתובענה גופה. ודוק. בהחלטתה, לא ביטלה הרשמת הנכבדה את העיקול שהוטל על נכסי המשיבה, כפי שנתבקשה על ידי האחרונה, אלא הותירה אותו על כנו, תוך שיקלול טענות המשיבה לכדי הטלת ערובה נוספת על המערערת. לבסוף, טוען ב"כ המערערת, בדבר קיומם של הטעמים "הרבים לסתור את הצורך בהגדלת הערובה הטובה". סתם ולא פירש, ועל כן אף דין טענה כללית וסתמית זו, להידחות.   3. לנוכח האמור לעיל, אני דוחה את שני הערעורים.   איני עושה צו להוצאות, בשל העובדה שצורפו לעיקרי הטיעון מצד המשיבים מסמכים שלא היו בפני הערכאה קמא, ללא שהתבקש היתר לכך וממילא מבלי שניתן היתר לכך.  ערעורערבות