ערעור על החלטת נאמנים לביצוע הסדר נושים של עמותה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת נאמנים לביצוע הסדר נושים של עמותה:

 
1. בפני ערעור על החלטת המשיבים מיום 19.4.2001 שניתנה בתוקף תפקידם כנאמנים לביצוע הסדר הנושים של עמותת אדום בפירוק. ׁ(להלן:נ "העמותה")
 
זה גלגולו השני של תיק זה, לאחר שבעבר הוגש ערעור על החלטת הנאמנים והוחזר לנאמנים לשמיעת הטענות הנוספות של המערער בכפוף לכך, הערעור נדחה. ערעור שהוגש לביהמ"ש התקבל בהסכמה כך שנמחקה ממנו דחיית הערעור בבית המשפט המחוזי ותוצאתו הסופית של הערעור החזרת הדיון בתביעת החוב לנאמנים.
 
בפתח הערעור נטען כי יש לבטל הן את החלטת הנאמנים והן את מינויים. הבקשה לביטול מינויים של הנאמנים נדחית שכן אין מקומה במסגרת הערעור על ביטול החלטתם בתביעת החוב, כאשר בנוסף לא הונחה בפני כל תשתית עובדתית המצדיקה העברתם מתפקידם.
 
לגופו של הערעור נטען כי המשיב 2 עו"ד יוסף שפטניצקי לא נכח בדיונים שבין הצדדים, לא שמע את עמדת המערער וצירף חתימתו להחלטה כחותמת גומי, בכך מעל בתפקידו, הן כלפי בית המשפט והן כלפי המערער שכן ביצוע ההסדר, בחינת הטיעונים והוכחות החוב אינו יכול להעשות מבלי שהנאמן יהיה נוכח והשארת מלוא המלאכה בידי המשיב 1 שמלכתחילה יצג העמותה, יש בה יותר מטעם לפגם ולפסילת ההליך כולו.
 
נראה לי שהמערער נתפס לכלל טעות. המשיב 1, עת מונה על ידי בית המשפט כנאמן להסדר נושים, לא יצג איש, גם אם בעבר יצג העמותה. מרגע מינויו הפך הוא לידו הארוכה של ביהמ"ש, הוא קצין ביהמ"ש במלוא מובן המילה, הפועל תחת השגחתו ופיקוחו של ביהמ"ש. מינויים של שני נאמנים לא נועד שנאמן אחד ייצג אינטרס של נושה מסויים והאחר ייצג אינטרס של נושה אחר, שניהם יחדיו בוחנים את כלל האינטרסים מתוך ראיה רחבה של כלל התמונה ולא מתוך בחינת אינטרס של נושה כזה או אחר.
 
לעצם הענין, מן הראוי היה שגם הנאמן הנוסף יטול חלק בכל הדיונים או מראש יוחלט שנאמן אחד בלבד עוסק בכך, אך המערער מנוע מלהלין על כך שכן במהלך הדיונים נכח וראה שהמשיב 2 אינו בנמצא והיה עליו להודיע מיד שאין הוא מסכים להסדר זה, משלא עשה כן, מנוע מלטעון זאת היום. יתרה מכך, במסגרת ערעור זה יכול היה המערער להביא כל טיעוניו וראיותיו אם סבר שבהעדרו של הנאמן הנוסף נגרם לו עיוות דין, שכן התוצאה האחרת אינה אישור הוכחת החוב אלא החזרת התיק לדיון מחדש בפני שני הנאמנים ולאור גלגולו של תיק זה, לא ראיתי מן הנכון לעשות כן, והיה על המערער להביא ראיותיו בפני.

 
2. עוד נטען כי בין מועד הערעור בבית המשפט העליון לבין ההחלטה נשוא הערעור לא קיימו הנאמנים ולו ישיבה אחת כדי לדון עם המערער בתביעת החוב המתוקנת שהוגשה על ידו, שצורפה כנספח ב' לערעור.
 
אלא שטענה זו נסתרת מתגובת הנאמן כי טרם מתן ההחלטה בהוכחת החוב התקיימו פגישות עם המערער וכן פגישות עם המערער וב"כ דאז ונציג העמותה והמהנדס באילת.
 
לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט העליון פנו הנאמנים לב"כ המערער ביום 4.6.00 והודיעו לו כי אם למערער טענות או ראיות שברצונו להציג או להגיש או לטעון מעבר לאשר הוגש, יש להגיש הראיה באמצעות תצהיר במידה וברצונו להגיש מסמכים או ראיות יש לרכזם בתיק מוצגים ולהעבירם לנאמן. כן צויין שאם אין למערער ראיות נוספות שיודיע על כך. המערער לא הגיש כל תצהיר או מסמך.
גם אם נמנע מהמערער להביא ראיותיו בפני הנאמן, דבר שהוכח עובדתית כלא נכון, יכול היה לרפא הפגם בהבאת עדים אלה בפני, אך המערער לא ביקש לזמן איש, למרות שציין בערעורו שיזמן את מר רטיג.

מניעות
3. כעולה מהודעת הערעור, המערער, אדריכל במקצועו, תכנן עבור העמותה שכונת מגורים על פי הסכם מיום 12.2.1990. מאחר ובשלב מסויים עברה העמותה לבניה מתועשת בהסכם שבינה לחברת דניור, שהציעה שיטת בניה שלא נבחנה בישראל, הצריך הדבר שינוי מוחלט בתוכניות שהוכנו על ידי המערער ושינוי בצורת העמדת הבתים במגרשים.
 
המערער קיבל על עצמו העבודה הנוספת, הגיש חשבונות בהתאם, העמותה לא ערערה וגרמה למערער להאמין שחשבונות אלה מקובלים עליה ובדעתה לשלמם ולכן מנועה העמותה והנאמנים הבאים בנעליה מלכפור בנכונות החשבונות, שכן סעיף 12 להסכם קבע כי לרשות העמותה 14 יום להגשת הערעור. משלא הוגש ערעור בדרך שהותוותה בהסכם, מנועים הנאמנים להיכנס ולבדוק החשבונות לגופם. כפירה היום באותם חשבונות מהווה חוסר תום לב.
 
הנאמנים התייחסו לטענה זו בסעיפים 15 ד-ה להחלטתם בקביעתם שסעיף 12 אינו חל על עבודות נוספות, ולפיכך הסמכות לביהמ"ש להתייחס לקביעת אלה שבאו לידי ביטוי בהחלטת הנאמן.

סעיף 12 להסכם קובע כדלקמן:ב "כל חשבון שיוגש על ידי המתכנן, בהתאם ללוח התשלומים, יאושר על ידי המזמין תוך 14 יום מיום שהוגש לו החשבון האמור. לא ערער המזמין על החשבון האמור, או כל חלק ממנו, תוך התקופה האמורה, יראה החשבון או חלקי החשבון שהמזמין לא ערער עליהם כמאושרים וישולמו על ידי המזמין תוך 14 יום נוספים לכל המאוחר...".
 
בסעיף 6 להסכם נקבע כי:ו "שלבי תשלום תמורה למתכנן יהיו כמפורט בלוח התשלומים שהינו נספח ב.... ומהווה חלק בלתי נפרד של ההסכם".
לוח התשלומים, נספח ב' להסכם, עוסק באופן דווקני בתשלומים המתייחסים לסעיפים 5 ו-6 בלבד והינם שלבי התשלום על פי לוח התשלומים הקבוע בהסכם ואינו מתייחס כלל לעבדות הנוספות, אין הוא קובע את התנאים לגבי התשלום עבור העבודות הנוספות ואין הוא חל לגבי העבודות הנוספות.
 
סעיף 15ג' להסכם דן בשינויים שיוזמנו על ידי העמותה או דיירים באישור בכתב של העמותה וקובע כי תשולם למתכנן תמורה על פי שעות של תעריף משרד הביטחון שיהיה בתוקף. מכאן למדים אנו שבחוזה עצמו קיימת הפרדה לגבי דרך ואופן התשלום של ההזמנה המקורית לעומת התוספות שיוזמנו כאשר לגבי ההזמנה המקורית נקבע מחיר עבור בית, לגבי השינויים מדובר בחישוב לפי שעת עבודה. בסעיף 12 צויין מפורשות שמדובר על תשלום שיוגש בהתאם ל"לוח התשלומים" שענינו ההזמנה המקורית ולא התוספות והשינויים, כך שלא קמה כל מניעות מכח סעיף 12 להסכם, לגבי העבודות הנוספות.
 
הפרוצדורה שנקבעה בסעיף 12 להסכם הוגבלה מפורשות ל"לוח התשלומים" כאשר הדרישה לתשלום היא בגין העבודה הנוספת אינו חל המנגנון שנקבע בסעיף 12 להסכם, אלא בסעיף 15ג' להסכם.

לו רצו הצדדים לאמץ מנגנון זה, היה עליהם לציין זאת מפורשות. גם לא ראיתי בתצהירו של המערער, שזה המנגנון עליו סוכם, אלא כל שנאמר בסעיף 5 לתצהירו כי העמותה לא הודיעה לו שהיא כופרת בחשבונות שהוגשו על ידו וב"כ הסביר לו שהמשיבים מנועים מלטעון לאי תקפות החשבונות. המערער גם אינו טוען שזה הסיכום אלא שהוסבר לו על ידי בא כוחו שיש בכך מניעות:נ לו הוסכם בין הצדדים שההוראות לענין תשלום העבודות הנוספות דינן כדין התשלום בגין העבודה המקורית, היה על המערער לטעון זאת מפורשות בהיותו צד להסכם זה וביודעו העובדות לאשורן. טענת המניעות שמקורה בהפניתו לכך על ידי עורך דינו אינה יוצרת מניעות שכן מצביעה על כך שהמערער לא התייחס אליה בפן הזה.
 
בכל מקרה, הפסיקה אליה מפנה המערער אינה תומכת בטענתו לענין המניעות. גם לא הוכחה טענת חוסר תום הלב לגבי אי התשלום על ידי העמותה, שכן גם המערער עצמו בסופו של יום, כעולה מחקירתו בפני לא ידע לפרט הסכומים הנכונים אותם לטענתו חבה לו העמותה בגין העבודות הנוספות. סכומים אלה הלכו ושינו מספרם וצביונם ומשהוא עצמו לא ידע הסכומים המדוייקים, אין לראות בכך התנהגות בחוסר תום לב של העמותה המקימה טענת מניעות.
 
ריבית:ב
4. טענת המערער שהתשלומים ששולמו לו, שולמו באיחור ולא על פי לוח התשלומים הקבוע בנספח ב' ולכן זכאי הוא לריבית כמפורט בסעיף 12 להסכם כדלקמן:ו "מוסכם בזאת שכל סכום שלא שולם במועדים הנ"ל ישולם בצרוף ריבית חריגה הנהוגה בבנק לאומי לישראל".
 
שכרו של המערער, הורכב על פי סעיף 5 מ-1,300$ ליחידת דיור כשבסופו של דבר נבנו 87 יחידות דיור ועוד חמישה מקלטים לפי 1,300$ ליחידה וסך של 12,000$ עבור תוכנית מפורטת, בסה"כ לזכותו סך של 131,600$.
 
ביום 18.5.90 התקבל אישור עקרוני של הוועדה המקומית לתכנון ובניה ולכן היה זכאי באותה עת ל-45% מהתשלומים מאחר ודובר אז על 87 יחידות דיור לפי 1300$ וב-12,000$ עבור תוכנית מפורטת לזכותו סך של 56,295$ כאשר שולם לו 52,495$.
 
לפי נספח התשלומים עם מסירת תוכנית העבודה ואישורה על ידי מנהל הפרוייקט עמד לזכותו סכום נוסף בשיעור 25%. התוכניות נמסרו ביום 12.2.90, על פי נספח ה' להודעת הערעור, ולכן היה זכאי באותו שלב לסכום נוסף של 31,275$. בפועל קיבל ב-24.10.90 סך של 18,960$.
 
באותו שלב כבר התווספו חמשת המקלטים שבגינם היה זכאי ל-1,300$ למקלט ובסה"כ 6,500$ בגינם היה זכאי לתשלום של 4,550$, באותו שלב.
 
בשלב זה חדלו התשלומים ובסך הכל קיבל המערער 116,971$, העמותה נותרה חייבת לו סכום נוסף של 14,625$ ללא חישובי ריבית (סעיף 13 לסיכומיו).
 
לפי סעיף 12 להסכם המערער היה זכאי לריבית פיגורים בגובה הריבית הנהוגה בבל"ל בגין חריגה והחוב נכון ליום 19.5.93 (מועד הפירוק) מגיע לסך של 429,589 ש"ח.
 
מאחר ואת הכספים הנוספים עד להשלמה של 90% היה צריך לשלם עד ליום 12.11.90 ובפועל עפ"י החלטת המשיב התקבל סכום זה 12.12.91 זכאי הוא למלוא הסכום הנתבע על ידו.
 
5. למש/4 צורף מכתבו של המערער לעמותה מיום 22.10.91 בו פורטו הסכומים שקיבל. לפי נספח זה קיבל ביום 20.1.88 סך של 9,434$ וביום 12.2.90 סך של 43,061$ ובסך הכל 52,495$, באותה עת היה צריך לקבל רק35% מ-113,100$ שהם 39,585$ בצירוף 12,000$ על פי לוח התשלומים ובסה"כ 51,585$, כך שבאותה עת שילמה העמותה ביתר.
 
ביום 18.5.90 התקבל אישור עקרוני לתוכנית הבינוי ולכן היה זכאי המערער לסך של 56,295$ בפועל קיבל סך של 52,495$ כך שקביעתו של הנאמן בסעיף 15 לפיו אין מחלוקת כי 45% שולמו במועד מוטעית.
 
המערער זכאי לריבית בגין התקופה שמיום 18.5.98 ועד ליום 28.6.98 על פי סעיף 12 להסכם, בגין הסך של 3,800$, דהיינו ריבית פיגורים בגובה הריבית הנהוגה בבל"ל בגין חריגה.
 
ביום 28.6.90 קיבל מקדמה נוספת בסך 11,310$ מקדמה לה לא היה זכאי, גם לגירסתו מכיוון שגם לעדותו בתצהיר (סעיף 11) רק ביום 12.9.90 העביר את התוכניות, ורק בשלב זה היה זכאי לתשלום נוסף בסך של 31,275$, בתנאי שמילא התחייבויותיו על פי ההסכם.
 
6. על פי לוח התשלומים סעיף 1 ג' המערער זכאי לתשלום נוסף בשיעור של 25% בתנאי שסיפק תוכניות עבודה כמפורט בנספח א' ותכניות אלה אושרו ע"י מנהל הפרוייקט. שני תנאים, איפוא, לזכאותו של המערער ל-25% נוספים מהשכר והם מסירת תוכניות העבודה ואישור המנהל. היה על המערער להציג בפני הנאמן או ביהמ"ש אישור המנהל או לזמנו לעדות, אם לא בפני הנאמן, לכל הפחות בפני כדי להוכיח שהתקיים התנאי הבסיסי לתשלום הנוסף של 25% מהסכום, משמע שהתכניות אושרו על ידי המנהל, באותה עת.
 
הנאמן קבע בהחלטתו - וענין זה לא נסתר בפני, מאחר והמערער לא התייחס אליו בתצהירו - כי התברר לו מהתכתובות השונות שהוצגו בפניו כי מנהל הפרוייקט, עקירב ביקש מהמערער גם במהלך שנת 91 תוכניות עבודה, כאשר גם לגירסתו של המערער עצמו הם סופקו לא לפני 6/91. זאת ועוד ממכתבו של המערער מיום 23.1.92 שצורף למש/4 מתברר מסעיף 1ג' כי נמסרה תוכנית השקיה כללית שאושרה בעקרון (ותשוכפל) עוד באותו שבוע.
 
בנוסף בנספח ח' מיום 30.5.91 ניתן לראות שתוכניות הפיתוח שנמסרו בסמוך ליום 30.5.91 טעונות שינוי והתאמה.
 
7. הנאמנים מציינים בהחלטתם בסעיף 2 כי לא מצאו בהסכם בלוח התשלומים או בכל מסמך, אסמכתא בכתב לחיוב בסך 6,500$ עבור חמישה מקלטים, או הסכמת העמותה לתשלום זה. הסכמה כזו אף לא הוצגה בפני. גם לא מצאתי חיוב כזה בהסכם בכתב. לא רק זאת, במבוא להסכם צויין שהפרוייקט יבנה בשני שלבים, האחד של כ-90 יחידות והשני כ-30 יחידות.
 
בסעיף 5א' להסכם צויין כי המערער יקבל סך של 1,300$ עבור כל בית שיבנה, כאשר מספר הבתים יקבע על פי כמות המגרשים שימסרו. אין מחלוקת שבית איננו מקלט וההשקעה בתוכנית של בית פחותה בהרבה מזו של מקלט. המערער לא טען בתצהירו התומך בהודעת הערעור שזה אשר סוכם עם העמותה. המערער גם לא טרח להביא עדים לענין זה ולהוכיח שזה אשר סוכם עימו.
 
משלא נכלל המקלט במסגרת החוזה המקורי לבנית בית חלה עליו תוכנית השינויים שבסעיף 15א' להסכם, אלא שלענין זה המערער לא הגיש חשבון לפי שעות עבודה ולכן צדקו הנאמנים משקבעו שהחשבון הבסיסי ללא השינויים הינו בסך 125,000$.
המערער לא ערער על קביעה זו, אלא התעלם ממנה, אך נראה לי שלמרות זאת לא יהא זה נכון שלא לקבוע לו סכום ולו כלשהו שכן העבודה בוצעה על ידו ולכן לפנים משורת הדין ועפ"י הערכה ומשלא הוכח הסכום, אני פוסקת למערער 800$ בגין כל מקלט ובסה"כ 4,000$ נכון ליום הקובע בצירוף הפרשי הצמדה ממועד זה ועד התשלום בפועל.
 
8. המערער במכתבו מיום 22.10.91 אישר שקיבל סכומים כדלקמן:נ
 
20.11.88 9,434$
12.12.90 43,061$.
28.6.90 11,310$.
24.10.90 3,459$.
133$.
20.2.91 20,000$.
8.8.91 10,870$.
9.91 2,300$.
 
מציינים הנאמנים בהחלטתם כי בתצהיר שהוגש על ידי המערער נטען על ידו כי קיבל סך של 108,067$ ונשכח ממנו סכום נוסף של 11,108$ ששולם לו ביום 12.12.91. (סעיף 14 א' להחלטת הנאמנים) לפיכך קבע הנאמן שהמערער קיבל סך של 119,271$, וטענה זו לא נסתרה.
 
הנטל על המערער, להוכיח שקמה זכותו לקבלת הכספים במועד הנטען על ידו, אך משלא טרח לזמן עדים שיעידו על כך במיוחד לאור קביעתו של הנאמן בהחלטתו שהתוכניות לא סופקו באותה עת ומשלא הוכח ואפילו לא נטען על ידו שהתוכניות אושרו על ידי מנהל הפרוייקט, לא הוכיח המערער זכותו לקבל הכספים במועדים הנטענים על ידו ומשכך הדבר אין הוא זכאי לריבית הפיגורים הנדרשת על ידו למעט ריבית פיגורים בגין הסך של 3,800$ מיום 28.5.90 ועד ליום 28.6.90 כפי שקבעתי בסעיף 5 לעיל.
 
משקבעתי שהמנגנון שנקבע בסעיף 12 אינו חל על העבודות הנוספות גם הריבית שנקבעה בסעיף זה אינה חלה על העבודות הנוספות לגביה נקבע הסדר נפרד בסעיף 15.
 
עבודה נוספת בסך 11,960$:ב
9. לטענת המערער לאחר שהכין התוכניות נדרש על ידי נציגי העמותה להכין מערכת תוכניות נפרדת לכל מגרש לרבות תוכניות פיתוח על מנת לאפשר חתימת חוזים בין המשתכן למינהל. עבודה זו לא היתה חלק מההסכם המקורי ובגין זאת דרש שכ"ט נוסף בסך 11,960$ על פי הסכם בינו לבין מנהל העמותה.
 
בהחלטת הנאמנים בסעיף 3 מצויין שתביעותיו של המערער בקשר לשינויים ועבודות נוספות מצאו ביטויים במספר מסמכים. המרכזי שבהם הוא המכתב מיום 22.10.91, התצהיר מיום 23.7.93 והמסמך מיום 14.3.96, נספח ב' לבקשה. בנוסף קיימים מסמכים נוספים של דרישות תשלום.
 
בסעיף 3.1. לנספח ב' נדרש סכום זה בגין הכנת 87 תוכניות פרטניות, אלא שענין זה לא בא לידי ביטוי בתביעת החוב המקורית שהגיש והיא הועלתה בפני הנאמנים לראשונה בנספח ב' לבקשה.
 
במכתבו מיום 22.10.91 (צורף כנספח למש/4) המהווה רשימה של עבודות נוספות שביצע מעבר למסגרת ההסכם, סכום זה לא בא לידי ביטוי כאשר באו לידי ביטוי פריטי עבודה שונים בסכום כולל של 16,860$ בעוד הסכום הרציני של 11,960$ אינו מוזכר כלל.
 
לאחר סיום העבודות ביום 2.11.92 שלח המערער מכתב נוסף (מש/4) בו מפנה לחשבונו שנה קודם, זה מיום 22.10.91 ודורש סכומים נוספים, אך שוב אין זכר לסכום של
11,960$.
 
גם בתצהיר שתמך בתביעת החוב אין זכר לסכום זה. רק במרץ 96' "נזכר" בסכום זה. המערער מתרעם על הלשון האירונית בה נקט כלפיו הנאמן, אין כאן שאלה של אירוניה אלא נדרש הסבר של ממש הכיצד סכום זה לא הופיע בכל פניותיו הקודמות. גם בפני לא ניתן הסבר לכך, הכיצד נעלם סכום לא מבוטל זה ונזכר רק אחת במכתבו מ-11/90. מציין הנאמן בהחלטתו כי למרות פניותיו למערער לא הציג זה בפניו את התוכניות הנוגעות לענין זה או שרידיהן.
 
הנאמן טען לקלות הבלתי נסבלת בה נתבעו כספים על ידי המערער ואכן הצליח להצביע שכך הדבר, לאור חקירתו של המערער בפני עד כדי כך שגם לאחר שבא כוחו הודה שנפלה טעות בהודעת הערעור והסכום הנכון הוא זה המופיע בסעיף 9.1 לנספח ב' ועומד על סך של 210,443.37 ש"ח (עמ' 4 לפרוטוקול עמ' 11) טען המשיב שלא כך הדבר.
 
המערער גם לא הצליח להצביע על המקור לסך של 35,000$ בגין העבודות הנוספות הסתבך שוב ושוב בהסברים. בתחילה טען שמדובר בסכום של 3,000$, 4,000$ ו-11,960$ שינה גירסתו אך בסופו של דבר מאשר שהסכומים הם ההפרש שבין 35,820$ שבאו לידי ביטוי בנספח ב' לבין סך של 18,969$ אותם אזכר (עמ' 5 שורה 1 עד עמ' 7 שורה 13). יש בהסבריו של המערער לפגוע באמינותו (עמ' 5 שורות 11-8). מפרט הסכומים כשמסתבך ונשאל על כך משיב שאינו זוכר (עמ' 7 שורות 5-4). מעבר לטעם לפגם שיש בכך, יש בעדות זו לערער אמינותו ולא מצאתי הנימוקים לסמוך על עדותו היחידה של המערער משלא טרח ולו במאמץ אלמנטרי להוכיח תביעתו.
 
בנוסף היה על המערער להוכיח שזה אשר סוכם בינו לבין מנהל העמותה, טענה זו כעולה מתגובת הנאמן באה לראשונה בערעור זה וכדי להוכיחה היה עליו לזמן את מנהל העמותה לעדות, אך משיקוליו הוא בחר שלא לעשות כן, לפיכך אני דוחה הערעור בפריט זה.

חיוב בסך 6,885 $ בגין תוכנית פריסה לקירות תומכים ופיתוח השטח
10. לעמדת המערער העיריה דרשה לשנות את פריסת הקירות ולהנמיכם. לאחר מינוי אדריכל חדש, הוצא צו הפסקת עבודה והמערער נדרש לשנות התוכניות, שקיבלו אישור קודם לכן, לרבות תנאי הפיתוח. קביעת הנאמנים כי התוכניות הוכנו לראשונה ב-6.12.90 חסרת בסיס שכן בסעיף 5ה' להחלטה מצויין שהתוכניות נקראו "עדכון 6.12.90".
 
הנאמן בהחלטתו קובע כי ביום 14.11.90 ניתן היתר בניה לביצוע עבודות עפר וקירות אבן במגרשים 101, 103 ו-104 בשטח העמותה, בסמוך הוצא צו הפסקת עבודה. המערער טוען כי מקור הצו בדרישתה החדשה של עיריית אילת. מנהל הפרוייקט, עקירב, במכתבו מיום 17.12.90 ציין כי צו הפסקת העבודה מקורו בחוסר תוכניות פריסה אותן היה המערער צריך לספק חודשיים קודם לכן, העירייה דרשה זאת ושבה והעלתה דרישתה לאחר הוצאת צו הפסקת העבודה.
 
לו אכן הצורך בהכנת התוכניות מקורו בדרישה חסרת בסיס של האדריכל החדש שמונה, לאחר שניתן היתר הבניה, לא ברור לי הבסיס החוקי לצו הפסקת העבודה, שכן לא זהות האדריכל היא שקובעת אלא התוכניות שהוגשו בגינן ניתן היתר, והבניה מתבצעת על פי תוכניות אלה.
 
מכל מקום הנטל על התובע להוכיח שהוגשו תכניות כנדרש, אושרו ושונו לדרישתו השרירותית של האדריכל החדש ולשם כך מה יותר פשוט היה מאשר לקבל תעודת עובד ציבור מטעם עיריית אילת מתי הוגשו תוכניות הפריסה לראשונה, מתי ניתן ההיתר, איזה היתר בדיוק ניתן, צירוף צו הפסקת העבודה ממנו ניתן ללמוד העילה למתן הצו, האם ב"קפריזה" של אותו אדריכל נוסף, או כטענת העמותה בהעדר תוכניות לפריסת קירות תומכים. המערער לא הציג את תוכנית הפריסה המקורית ואת התוכנית המתוקנת כדי שניתן יהיה ללמוד שאכן מדובר בשתי תוכניות שונות. המערער אמנם צירף תוכנית פריסה (נספח ט' לערעור), אך מתוכנית זו לא ניתן ללמוד מתי נערכה, כמה פעמים, ואם זו התוכנית הראשונה או השניה, בנסיבות אלה אני דוחה ערעורו בפריט זה.
 
חברת דניור - התאמה ודרישה על סך 4,000$:ו
11. אכן צודק הנאמן לענין זה בתגובתו, לא ברור מדוע נדרשו למערער טיעונים המתפרסים על עמוד וחצי כאשר פריט זה אושר על ידי הנאמן.
 
תוכנית הצבה לפי 5 דגמי דניור בסך 3,175$:נ
12. הנאמן אישר מחצית מסכום זה בסך 1,587.5$. לעמדת המערער משאישר הנאמן התביעה בגין שינוי הבתים לצורך קבלת היתרי בניה, יש לקבל את מלוא התביעה, שכן התברר שלא ניתן להעמיד הבתים על פי תוכנית הבינוי המקורית ונאלצו להזיז הבתים בתוך המגרשים, מכיוון שבתי דניור היו רחבים יותר מבתים קונבנציונלים והיה צורך בהעמדה שונה שלהם והתאמתם למגרשים. הנאמן בהחלטתו ציין שספק בעיניו אם תביעה זו לא נכללת בתביעה בסך 4,000$ אותה אישר בגין שינוי והתאמת תוכניות הבתים לשיטת דניור. הנאמן מציין כי "השינוי בתוכניות ההעמדה הכוללת בשכונה היה בבחינת כורח המציאות שכן בשעתו דרשה העירייה תוכנית העמדה כתנאי למתן היתר לביצוע עבודות פיתוח השטח ובעיקר לאור בחירת דגמי דניור היה צורך לשנות תוכנית העמדה זו".
 
בנסיבות אלה, נראה לי שמן הראוי היה לפסוק מלוא הסכום הנדרש על ידי המערער.
 
לפיכך אני פוסקת בסעיף זה סך של 3,175$ צמוד למדד מהיום הקובע, במקום הסכום של 1,587.5$ שנפסק על ידי הנאמן.
 
3,000$ בגין תכנון 3 בתים מיוחדים במגרשים בעייתיים:ב
13. התכנון לעמדת המערער נעשה לדרישת העמותה. עסקינן בשלושה בתים של דניור שלא התאימו לצורת המגרש. כן צויין בערעור שבפרוטוקולים המצויים בידי המשיב 1 מצוייה האסמכתא לדרישה זו ואם נכון הדבר, לא ברור מדוע לא נדרש הנאמן להציג פרוטוקלים אלה.
 
הנאמן בהחלטתו קובע כי המגרשים לא תאמו את התכנון או המדידות, עובדה שחייבה שינוי בהעמדת הבתים, אלא שאחריותו של המערער כמפקח עליון היא הקובעת שכן לא מדובר בשינוי שהוזמן אלא התוכנית שהוגשה על ידי המערער לא תאמה את המצב בשטח. בנוסף מציין הנאמן כי התמורה הנדרשת מופרזת על פניה בהתחשב בכך שעלות התכנון המקורי עמדה על סך של 1,300$ לדירה ובעד השינוי בהעמדה נדרש 1,000$. בנוסף מציין הנאמן בהחלטתו שעל פי סעיף 15א' להסכם טרם התקבלו היתרים לבתים אלה ולכן נדרש ליתן השירות ללא כל תמורה נוספת.
 
סבורה אני שצדק הנאמן בענין זה.
 
המערער ביצע תכנון של בתים והתקבל היתר. לאחר מכן שונתה צורת הבניה ונדרש היתר אחר לבתי דניור ועל כן קיבל המערער תשלום נוסף, אך תשלום נוסף זה כולל כל הפעולות הדרושות עד לקבלת היתר בניה לגבי כל היחידות ואם המגרש לא התאים ליחידה הסטנדרטית היה על המערער להתריע על כך מראש ולהתאים הבית מראש למבנה המגרש הן כמתכנן והן כמפקח עליון, טרם הגשת התוכניות החדשות לקבלת היתר.
 
הערעור בענין זה נדחה.
 
תוכניות אינסטלציה סניטרית וחשמל 3,300$:ו
14. המערער תוקף החלטת הנאמן שקבע שלו שוכנע שהמערער הכין תוכניות אלה היה מאשר התביעה, לא אישר התביעה מששוכנע כי התוכניות הוכנו על ידי מר רטיג ומה היה יותר פשוט לגבות עדות ממנו, שכן הנאמן מצטט בהחלטתו את המכתבים לרטיג בדבר חוסר התייחסותו לתוכניות המתוקנות וגם ציין המערער כי יבקש לזמנו לעדות בפני.
 
לגופו של ענין, נטען כי המערער שכר שירותי הנדסאית בשם סמדר וולף והעתק החשבונות בגין התשלומים ששילם לה צורפו כנספח י' לערעור. תוכנית האינסטלציה הוכנה פעמיים. פעם אחת מתוך הנחה שניתן להעביר צנרת בתוך הקירות והריצפה ולאחר מכן התברר כי בגלל שיטת דניור יש צורך בתכנון מיוחד ובפתרונות לא שגרתיים.
 
הנאמן בהחלטתו מציין כי לענין זה קמה מחלוקת עובדתית בין חברי העמותה למערער. חברי העמותה וגם מנהל הפרוייקט, מר עקירב מסרו בישיבה שקויימה כי סוכם עם חברת דניור שהיא זו שתכין תוכניות העבודה והמערער נדרש רק לבחון אותן ואילו המערער טען שהוא זה שהכין התוכניות. המערער הציג בפני הנאמן צילומים של חלקי תוכניות, טען כי התוכניות במלואן נשלחו לדניור ואין הוא מוצא התוכניות המקוריות. בנוסף צירף מסמך של האדריכל רטיג מיום 28.5.91 המאשר קבלת פקס של אינסטלציה סניטרית ובו מועלית אפשרות שהמערער ישלח תוכניות בהקשר זה ומכתבו מיום 20.6.91 ממנו עולה כי שלח תוכניות האינסטלציה.
 
הנאמן אכן נטה לקבל גירסתו של המערער למרות שלא דובר בראיות חותכות אלא שבדק וראה שמחלקי התוכניות המצולמות שצירף המערער בצבצה מסגרת ממנה נראה על פני הדברים כי התוכנית הוכנה על ידי דניור וזה עולה בקנה אחד עם טענות חברי העמותה ומר עקירב כי התוכניות הוכנו על ידי דניור.
 
המערער טען בערעור, כאמור, שלצורך הכנת התוכניות שכר שירותיה של הנדסאית והעתק חשבונותיה צורפו להודעת הערעור. מסמכים אלה לא מצאו ביטויים בתביעת החוב ולא הוצגו בפני הנאמן.
 
למערער אכן ניתנה ההזדמנות להציג את מלוא התוכניות בפני הנאמן ואף לזמן את מר רטיג, אך הוא לא עשה כן.
 
המערער הצהיר בהודעת הערעור כי יזמין את מר רטיג לעדות, אך בקשה כזו לא באה בפני ומר רטיג לא זומן לעדות.
 
הלכה פסוקה היא כי בעל דין לא ימנע מלזמן עד אשר יתמוך בגירסתו ומאי זימונו ניתן ללמוד שגירסתו אינה עולה בקנה אחד עם עדות המערער, שכן לא ברור אחרת מדוע עד זה לא זומן במיוחד לאור קיומה של מחלוקת עובדתית בין הצדדים. הנטל מוטל על המערער. באמירה בעלמא, "ביצעתי", לא די כאשר אין באפשרותו להציג התוכניות שביצע וכאשר מהעותק של התוכניות מבצבץ חשד שאלה הוכנו על ידי דניור.
 
הערעור בפריט זה נדחה, משלא הרים המערער נטל ההוכחה הרובץ לפתחו ולא מצאתי הנימוקים לסמוך על עדותו היחידה של המערער כבעל דין המעוניין בדבר.
 
תוכניות תאורת רחובות - 2,000$:
15. לעמדת המערער תוכניות העבודה הראשונות הוגשו על ידו ב-12.9.90 על פי סעיף ב2 למכתבו שצורף כנספח 1 להוכחת החוב, לפיכך קביעת הנאמן כי התוכנית נדרשה לראשונה במאי 91 אינה נכונה. כתוצאה משינוי תוכנית הפיתוח ושינוי סוג העמוד והפנס נדרש למקם מחדש העמודים בשטח ומכאן הדרישה לתשלום.
 
הנאמן בהחלטתו מציין כי המערער המציא שלוש תוכניות, האחת הוכנה ביוני 1990 והיתה תוכנית תיאום מערכות ובה סומנו מינימום של עמודי החשמל. התוכנית השניה היתה תוכנית הפיתוח המרכזית שהינה תוכנית הפיתוח הראשונה, בה רוכזו בתוכנית אחת כל הנושאים הקשורים לפיתוח.
 
לעמדת הנאמן התוכנית בוצעה לראשונה לדרישת העירייה במאי 91 ולכן המערער לא זכאי לכל תמורה נוספת בגינה מכיוון שתוכנית זו היוותה את עיקר העבודה ושינוי זה או אחר בה הם בבחינת זוטות נוכח העבודה שהיתה כרוכה בהכנת תוכנית מרכזית זו לראשונה.
 
באשר לתוכנית השלישית נטען על ידי רוני ישראל, מטעם העמותה, כי כל שבוצע בה לא היה אלא סימון מיקום העמודים מחדש בכתב יד על פני תוכנית הפיתוח המרכזית של השטח וכי נאמר לו על ידי המערער כי תביעתו בהקשר זה באה לעולם מכיון "שמעוניין לקבל את הנתח שלו בשל עבודת שינוי סוג עמודי התאורה עליה עבד המהנדס בר עקיבא כמהנדס עצמאי" (סעיף 11.ו להחלטה).
 
מציין הנאמן כי התוכנית השלישית אכן מוכיחה את טענתו של רוני ישראל שכן מסומנים עליה בטוש אדום מיקום עמודי התאורה כאשר בגין שינוי זה נדרשו 80 שעות עבודה, סכום בלתי סביר לאור העבודה שהושקעה.
 
המערער בערעורו כלל לא מתייחס לטענה זו, אלא מציין כי תוכנית עבודה ראשונית הוגשה ב-19.2.90.
 
לעמדת המערער, הנאמן בהחלטתו מתעלם ממכתבו מיום 12.9.90 בו הוא מציין בסעיף
ב2 שהוא מצרף תוכנית חשמל ותאורת רחובות בק.מ. 1:250. במכתב מיום 26.11.90 מציין המערער שהוא מצרף תוכנית עבודה לעבודת בזק ותאורת שטח כולל פרטים של פנסים ועבודת בזק של המהנדס בר עקיבא (סעיף 2 למכתב).
 
במכתבו מיום 22.10.91 נדרש תשלום עבור תוכנית תאורת רחובות שבוצעו שלוש פעמים בעוד שרק במכתב מיום 10.11.91 מציין שמקווה שעד סוף השבוע יושלם עדכון תוכנית החשמל. לא ברור כיצד כשלושה שבועות קודם לכן דרש תשלום על תוכניות שטרם ביצע.
 
לא רק זאת, המערער לא צירף את התוכניות שבוצעו ומעיון במש/2 עולה שהמערער אכן סימן על מפה קיימת את התוצאה הסופית.
 
לאור עמדת הנאמן, היה על המערער להציג התוכניות בבית המשפט כדי שבית המשפט יוכל לבחון ולאבחן אם אכן מדובר בתוכניות שונות. בנוסף לאור הערת הנאמן בהחלטתו לגבי המספר הרב של השעות הנדרש היה עליו להצביע כיצד הגיע ל-80 שעות עבודה. המערער מלבד לצרף מכתביו לא עשה דבר, לא הרים הנטל הרובץ עליו להצביע שמדובר בתוכניות שונות ואף לא פירט כיצד הגיע למספר השעות הנדרש.
 
לפיכך התביעה בפריט זה נדחית.
 
 
 
שינוי שיטת איסוף האשפה:
16. נטען על ידי המערער שכל שנעשה לאחר מתן ההיתר מחייב תשלום נוסף. מלכתחילה תוכנן האתר כך שתוצבנה בו שתי מכולות לאיסוף אשפה, כך שלא נדרש כל תיכנון לקבלת היתר. מאוחר יותר דרשה עיריית אילת להכניס שינוי בתוכנית לאור שינוי בשיטת איסוף האשפה אשר הצריך גומחה בתוך הגדרות הקדמיים להכנסת מיכל אשפה לכל יחידת דיור בנפרד. המערער היה צריך להכין שינוי זה.
 
הנאמן בהחלטתו מציין כי המקום הראשון בו הופיעו גומחות האשפה היה בתוכנית הפיתוח המרכזית שבה שורטטו לראשונה מכולות האשפה ולכן לא נזקק להתייחס לשאלה אם שינוי זה התרחש בטרם הוצא ההיתר.
 
נראה לי שלענין זה הנאמן נתפס לכלל טעות. המערער ציין מפורשות שלא נדרשה תוכנית קודמת כתנאי למתן היתר. התוכנית של המכולות מקורה בשינוי שנדרש ומשלא נסתרה טענתו זו והנאמן כלל לא התייחס לכך יש לזכות המערער בסכום זה של 700$ נכון ליום הקובע 18.4.93 בצירוף הפרשי הצמדה מיום זה ועד לתשלום בפועל.
 
שינוי מקלט מס' 5:
17. לעמדת המערער מדובר בשינוי מאוחר למתן ההיתר. השינוי מקורו בדרישת העמותה להפוך המקלט לדו שימושי, דבר המצריך התאמה לדרישות הג"א והוצא היתר בניה חדש. בהחלטת הנאמן צויין כי בישיבה שהתקיימה ביום 13.1.97 התבקש המערער להסביר טענתו למקור השינויים והשיב שאינו זוכר. לאחר מכן טען כי שינוי זה התבקש בשל הקטנת מספר המקלטים מ-6 ל-5 והפיכת המקלט לדו שימושי.
 
מדברי מנהל הפרוייקט התברר כי הקטנת מספר המקלטים נעשתה עוד טרם חתימת ההסכם עם המערער, אלא שמקור השינוי באי העמדת המקלט בצורה הנכונה. בהערות שנמצאו בתוכנית ששלח המערער צויין כי השינוי בוצע "על מנת למנוע שינוי במגרשים 51א', 51ב', 52א' ו-51ב'"
 
בנוסף ציין הנאמן כי הסכום של 800$ הינו מופרז שכן מהשוואת שתי התוכניות התברר כי התוכנית השניה הינה צילום של הראשונה שבחלק מזערי ממנה הוספו שינויים מינוריים ביותר.
 
לא מצאתי להתערב בהחלטת הנאמן משלא הובאו ראיות בפני לסתור קביעתו שמקור התקלה בהעמדה אי נכונה של המקלט, היה על המערער להוכיח ראשית שהשינוי מקורו בשינוי המקלט לדו תכליתי והיה עליו גם להגיש חשבון על פי ההסכם ולהוכיח מספר השעות שעבד. דבר לא נעשה, לפיכך לא הרים המערער נטל הראיה הרובץ עליו.
 
הוצאות כלליות בסך 10,000$:
18. הדרישה מקורה בכך שהפרוייקט שהיה צריך להסתיים בתוך 18 חודש נמשך 30 חודש, מכיוון ששימש כמפקח נאלץ לנסוע לאילת 46 פעם במהלך התקופה והפרוייקט עורר בעיות שלא נצפו מראש, נדרש זמן והשקעה אינטנסיבית מעבר למקובל בפרוייקטים בסדר גודל דומה.
 
הנאמן ציין בהחלטתו שלא ברור מקור הדרישה ומהיכן נשאב הסכום, שכן המערער לא הביא כל ראיה לנזקיו. כמו בפני הנאמן גם בפני לא הובאה כל ראיה לנזק כללי זה ולכן צדק הנאמן בדחותו תביעה זו.
 
קיזוז:
19. הנאמן לאחר שקבע לזכות המערער סך של 32,741 ש"ח צמוד למדד על פי הסדר הנושים, קיזז סכום זה לאור טענות העמותה כנגד המערער.
 
לא היה מקום במסגרת הוכחת החוב להורות על קיזוז לגבי הטענות בדבר אי ביקור באתר או אי שהות המערער באילת. לא הוכח הנזק שנגרם כתוצאה מכך ולא סכום הקיזוז שהינו בגדר הערכה והשערה של הנאמן.
 
לגבי הטעות בחישוב הכמות מציין הנאמן שהתלבט לענין נזק זה מכיוון שהכמות שבוצעה בפועל היא הכמות שהיתה אמורה להתבצע מלכתחילה. אם כן לא ברור לי המקור לקיזוז.
 
מכל מקום, אם לעמותה תביעה כנגד המערער, תתכבד ותגיש אותה כנדרש.
 
אני מבטלת אותו חלק בפסק הנאמן שענינו קיזוז הכספים המגיעים למערער.
 
20. סוף דבר, משלא מצאתי לסמוך על עדותו היחידה של המערער כבעל דין ומשלא הוזמנו העדים שיכלו לתמוך בגירסתו, אני דוחה הערעור, למעט באותם פריטים בהם התקבל. הסכומים שאושרו על ידי הנאמן בעינם כאשר לסכומים אלה יתווספו הסכומים הנוספים שנפסקו על ידי ופורטו בסעיפים 7,5, 12 ו-16 לפסה"ד.
 
 
משהתקבל חלק בלבד מערעורו של המערער, אין צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תקנון עמותה

  2. רישום עמותה

  3. סמכות רשם העמותות

  4. שכר מתנדב בעמותה

  5. סירוב לרשום עמותה

  6. בחירות לועד עמותה

  7. בג''צ עמותת שיח חדש

  8. ביטול החלטת רשם העמותות

  9. דחיית בקשת רישום עמותה

  10. חובת תשלום דמי חבר עמותה

  11. תביעה לקבלת דמי חבר בעמותה

  12. ערעור על החלטת מפרק עמותה

  13. בקשה למינוי מפרק זמני לעמותה

  14. עתירה לרישום תקנון עמותה חדש

  15. בקשה בנושא חוקיות תקנון עמותה

  16. בקשת רשם העמותות לפירוק עמותה

  17. החזרת שכר חברי ועד עמותה בפירוק

  18. מניעת השתתפות באסיפה כללית של עמותה

  19. חבר ועד של עמותה - יחסי עובד מעביד

  20. ערעור על החלטת נאמנים לביצוע הסדר נושים של עמותה

  21. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון