קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתודאי בצבא - יחסי עובד מעביד: האם תלמיד עתודה המבצע פרוייקט גמר/הכשרה מעשית בצה"ל הוא בבחינת "עובד" במובן זה שבתקופת ההכשרה מתקיימים בינו לבין המדינה יחסי עובד-מעביד? זו השאלה העומדת במוקד הדיון בהליך הנוכחי. לפנינו תביעתו של מר אביב זילברמינץ (להלן: "התובע") להכיר בקיומם של יחסי עובד ומעביד בינו לבין מדינת ישראל- צבא הגנה לישראל (להלן: "הנתבעת" או "המדינה" או "צה"ל"), וכפועל יוצא מכך לחייב את המדינה בתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות הנובעות מקיומם של יחסי עבודה כאמור. התובע היה תלמיד בעתודה הטכנולוגית ולמד לתואר "הנדסאי אלקטרוניקה" בכיתות י"ג-י"ד במכללה לטכנאים ולהנדסאים "עמל" בפתח תקווה (להלן: "המכללה"). במהלך שנה י"ד ללימודיו ביצע התובע הכשרה מעשית/פרוייקט גמר (להלן: "הפרוייקט"), במסגרת יחידת לוט"ם באגף התקשוב בצה"ל לאורך תקופה של כ- 12 חודשים, תקופה בה התקיימו לטענתו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, זאת ללא ששולמו לו זכויות מכוח משפט העבודה. מכאן תביעתו. המדינה מצידה מכחישה את קיומם של יחסי עובד ומעביד בינה לבין התובע. לטענת המדינה, פרוייקט הגמר שביצע אצלה התובע, היה חלק אינטגראלי ובלתי נפרד מתכנית הלימודים, והיווה חלק מהדרישות הפורמאליות המהוות תנאי לקבלת תואר "הנדסאי". אופי ומהות ההנחיה שקיבל התובע במהלך ביצוע הפרוייקט על ידי גורמי הצבא, לא יצרו יחסי עבודה בין הצדדים. רקע עובדתי רלוונטי, כפי העולה מחומר הראיות: התובע למד בין השנים 2002-2004, טרם גיוסו לשירות סדיר, בכיתות י"ג י"ד במכללה במסגרת מסלול העתודה הטכנולוגית לקראת קבלת תואר "הנדסאי אלקטרוניקה". בהתאם לבקשת התובע ולצורך השלמת לימודי העתודה, קיבל התובע מצה"ל אישור בדבר דחיית שירותו הצבאי. התובע אישר כי עובר לתחילת לימודיו, עבר חיול חלקי בצה"ל וחתם על טופס "דחיית שירות" במעמד חיולו. בתקופה הרלוונטית, כפי העולה מתיקו האישי של התובע (נספח א' לתצהירו) עודכן התובע ברשומות הצבא כמי שמצוי ב"חובה בדחיית שירות". תלמידים אשר למדו לתואר הנדסאי במסלול העל תיכוני (כיתות י"ג-י"ד), והתובע בכלל זה, נדרשו כחלק מתוכנית הלימודים, לבצע פרוייקט גמר המהווה "שלב מסכם בהכשרתו הפורמלית של הנדסאי". "עבודת הגמר/הפרוייקט מהווה מטלה לימודית שמטרת העל שלה הינה, להעמיד את הסטודנט במצב לימודי בו הוא נדרש לתכלל ... את המרכיבים הלימודיים העיוניים וההתנסותיים המהווים חלק מתוכנית הלימודים ומהכשרתו כטכנאי/כהנדסאי" (הדגשות הוספו) (נוהל ביצוע משרד החינוך-המינהל למדע וטכנולוגיה הפיקוח על הוראת חשמל-אלקטרוניקה, נספח א' לתצהיר תא"ל גדי אגמון, להלן: "הנוהל") . עפ"י הנוהל הנ"ל בחירת הנושא לפרוייקט נעשית ע"י מנחה מבין סגל מורי המכללה או מומחה מחוץ לכתליה בשיתוף התלמיד, ואישור הפרוייקט נעשה ע"י צוותים מטעם משרד החינוך. כן נקבע במסגרת הנוהל כי "רצוי שהפרוייקט יתבצע במסגרת משקית תעשייתית, ביחידה צבאית או במוסד מחקר". הלימודים מקנים ללומד תואר הנדסאי, בתחום הנדסת אלקטרוניקה או חשמל. בלא פרויקט הגמר, לא ניתן לקבל תואר הנדסאי. 4. התובע אותר ע"י צה"ל, ובהתאם הוצע לו לבצע את פרוייקט הגמר ביחידות צה"ל במסגרת העתודה הטכנולוגית. התובע הוא שבחר לבצע את הפרוייקט במסגרת צה"לית, ויחד עם זאת גם בחר והסכים לחתום על התחייבות לשירות קבע נוסף לשירותו הסדיר. 5. עם תחילת ביצוע הפרוייקט הוחתם התובע על מסמך הנושא כותרת: "בקשת ביצוע פרוייקט בצה"ל, התחייבות לשירות קבע ובקשה לשיבוץ במקצוע-גברים" (נספח ב' לתצהיר התובע). במסגרת המסמך הנ"ל נרשם, בין היתר לאמור: 1. אני הח"מ מבקש לבצע את הפרוייקט הנדרש לשם קבלת תואר 'הנדסאי' במסגרת צה"ל. 2. ידוע לי כי במהלך כל תקופת ביצוע הפרוייקט במסגרת צה"ל אשאר במעמד חייל בדחיית שירות במסגרת העתודה הטכנולוגית וכי יחולו עלי כל הוראות הצבא החלות על חיילי העתודה הטכנולוגית הנמצאים בדחיית שירות". 3. עם זאת אקבל בתקופת ביצוע הפרוייקט במסגרת צה"ל משכורת חלקית של אזרח עובד צבא. משימתי בהתאם לשעות ביצוע הפרוייקט במסגרת צה"ל ובכפוף להוראות צה"ל. ... עם זאת במשך כל תקופת ביצוע הפרוייקט במסגרת צה"ל אשאר כפוף פיקודית למפקדת-בקו"ם- מדור עתודה. ... היות וברצוני לבצע את הפרוייקט במסגרת צה"ל והיות וברצוני להיות משובץ בצה"ל, עם חזרתי לשירות סדיר, במקצוע צבאי שהינו בעל זיקה למקצוע אותו אני לומד במסגרת העתודה הטכנולוגית- הנני מתחייב לשרת שירות קבע בצה"ל החל מתום כל שירות החובה בו הנני חייב עפ"י חוק שירות בטחון... למשך תקופה של 27 חודשים...". ... ידוע לי כי צה"ל רשאי לשבצני בכל יחידה ובכל תפקיד בהתאם לצורכי הצבא, בתחום מקצועי או בכל תפקיד אחר כפי ראות עיניהם של מוסדות הצבא המוסמכים" (הדגשות הוספו). 6. התובע ביצע את הפרוייקט משך כ-12 חודשים במהלך שנים 2003-2004. הכשרתו המעשית בוצעה ביחידה הצבאית לוט"ם, כאשר התובע הונחה ע"י מהנדס והנדסאי מהיחידה. 7. אין חולק כי צה"ל לא ניהל תיעוד של שעות שהותו של התובע ביחידה. התובע מצידו הציג רישום שערך באשר לשעות העבודה הנטענות על ידו (נספח ד' לכתב התביעה). 8. עם סיום לימודיו, בשנת 2004, גויס התובע לשירות סדיר בצה"ל ובהמשך לשירות קבע ולמעשה משרת בצה"ל באותה יחידה עד היום. בתחילה שירת התובע כאיש חומרה, ראש צוות חומרה וכיום משמש התובע כקצין פרוייקט (בדרגת סרן) ביחידה בה הוא מוצב. עד כאן העובדות הרלוונטיות. עיקרי טענות הצדדים: לטענת התובע, במהלך תקופת ביצוע הפרוייקט, התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד. מעמד של אדם כעובד הינו "סטאטוס" ומעמד זה לא ניתן לקבוע בהסכם. התובע מפנה לפסיקות שונות שיצאו מלפני בתי הדין לעבודה בהן נקבע כי חניכים, מתלמדים או מתמחים בתחומים שונים (ייעוץ מס, רפואה, התלמדות של הנדסאי מכשור רפואי, משפטים וכיוצב'), הנם עובדים, ובהתאם נקבע כי הנם זכאים לשכר עבודה, במשך תקופת ההתמחות. כמו כן מסתמך התובע על המבחנים שנקבעו בפסה"ד בעניין אל על (ס"ק 1148/02 (ת"א) הסתדרות העובדים הכללית החדשה- אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, מיום 15.3.05, להלן: "פרשת אל על"), וסבור שיש בהם כדי להצביע על קיומם של יחסי עבודה בינו לבין הנתבעת. לטענתו, מטרת ההתקשרות בין הצדדים הייתה ללימוד עם אופציה להעסקה בהמשך. כך הוסבר לתובע כי מטרת ההשתתפות בפרוייקט הינה לאפשר למי שמבצע את הפרוייקט להמשיך את שירותו הצבאי באותה המסגרת בה ביצעו את הפרוייקט, כאשר רובו ככולו של שכר הלימוד ממומן ע"י הצבא. הנתבעת היא זו שפנתה לתובע בהצעה והחתימה את התובע על "הסכם עבודה" בטרם ביצוע הפרוייקט. בחירת התובע לפרוייקט נעשתה אך ורק ע"י הצבא, כך גם בחירת נושא הפרוייקט והיקפו ופיקוח על התובע במהלך ביצוע הפרוייקט. הנתבעת הפיקה תועלת ממבצע הפרוייקט, שכן מדובר בהכשרת העובד על מנת שלאחר ההתמחות ימשיך לבצע את העבודה במסגרתה ברמה המקצועית המתאימה לה. במהלך תקופת הפרוייקט היה התובע חלק מהצוות המקצועי ביחידה וביצע את מלוא המשימות שהוטלו עליו. לא חל כל שינוי בביצוע התפקיד בין בתקופת ביצוע הפרוייקט לבין תקופת העבודה בפועל, שכן לאחר סיום הפרוייקט התגייס התובע לשירות חובה באותה יחידה. התובע לא עבד במקום עבודה נוסף ולא היה יכול לעשות כן נוכח שעות העבודה הרבות שעבד אצל הנתבעת. אף אם התפוקה שהרוויחה הנתבעת מעבודתו של התובע הייתה נמוכה בהשוואה לעובד אחר, הרי שעדיין מדובר בעבודה שיש ליתן תמורה בגינה. כוונת הצדדים באה לידי ביטוי בהסכם העבודה שנחתם ביניהם שבו נכתב מפורשות כי מעמדו יהיה כשל "אזרח עובד צה"ל" וכי יקבל שכר בעד עבודתו. לטענת המדינה, לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, וזאת בשל מספר נימוקים. הפרוייקט שביצע התובע במסגרת צה"לית היווה חלק אינטגראלי ובלתי נפרד מתכנית לימודיו במכללה. המדובר בפרוייקט לימודי המהווה חלק מהמטלות הלימודיות המוטלות עליו ע"י משרד החינוך, כתנאי לקבלת התואר. הקשר בין התובע לאנשי הצבא התמצה בהנחיה והכוונה מקצועית במשך תקופת הכנת הפרוייקט. הפרוייקט אינו בליבת העשייה של היחידה הצבאית בה הוא בוצע וככל שהתלמיד מחליט להפסיק את הפרוייקט, לא יידרש כוח אדם חילופי. גם אם נעשה שימוש בפרוייקט זה או אחר, הרי שמדובר בתועלת שולית בלבד. יישום המבחנים שנקבעו בפרשת אל על מוביל למסקנה כי אין מתקיימים במקרה הנדון יחסי עובד ומעביד- מטרת ההתקשרות בין הצדדים הייתה להנחות את התובע בביצוע פרוייקט גמר לצורך השלמת תואר הנדסאי. צה"ל אינו מחויב כלפי התלמידים שהונחו על ידו לקלוט אותם בעת גיוסם דווקא ליחידות בהן ביצעו את הפרוייקט, או ליחידות טכנולוגיות בכלל. ההכשרה שעבר התובע אינה במסגרת יחסי עובד-מעביד ואופי ההנחיה הוא לימודי וכפוף לאישור משרד החינוך. שעות הכנת הפרוייקט נקבעות ע"י המכללה, זמינותו ונכונותו של התלמיד, הוא שמניע אותם. הצבא אינו מנהל כל רישום נוכחות ולא מפעיל כל סנקציה בגין היעדרות. על התובע לא הוטלה כל מגבלה באשר לעבודה נוספת במקום אחר. כאמור, גם אם הצבא עשה שימוש כלשהו באיזה מן הפרוייקטים, הרי שמדובר בתועלת זניחה ושולית, כאשר מטרת הפרוייקט במהותה, היא כאמור, מטרה לימודית. כוונת הצדדים לא הייתה ליצירת יחסים משפטיים שבסיסם עבודה ושכר, אלא השלמת פרוייקט לימודי לצורך השלמת התואר. המסמך עליו הוחתם התובע אינו "הסכם עבודה" אלא ככותרתו, מהווה "בקשת ביצוע פרוייקט בצה"ל התחייבות לשירות קבע ובקשה לשיבוץ במקצוע". התובע הוחתם בטעות על מסמך בנוסח ישן ולפיו נקבע כי ישולם לו שכר . לחתימה כזו אין משמעות, שעה שבפועל לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. יתר על כן, מעמדו של התובע על פי המסמך עליו חתם היה של "חייל בדחיית שירות" ולא של אזרח עובד צה"ל. הליכי המיון והקליטה שעבר התובע בוצעו רק לצורך שמירה על ביטחון המידע וסיווגו. התובע לא עבר בשום שלב "ראיון עבודה". פסקי הדין שאוזכרו ע"י התובע אינם רלבנטיים לענייננו, מאחר ונסיבותיו העובדתיות שונות ועל כן, גם התוצאה צריכה להיות שונה. עניינם של פסקי הדין הנזכרים היה בשאלת זכאותם של מתמחים לשכר בעד עבודתם אצל מאמנם בגין תקופת הכשרה מעשית לצורך קבלת רישיון, בעוד שכאן מדובר בתלמיד שנה י"ד שמבצע פרוייקט גמר להשלמת המטלות הלימודיות, כתנאי להשלמת התואר. הכרעה: מושכלות ראשונים הם כי יחסי עובד ומעביד הם עניין הקרוב לסטאטוס ומעמד זה אינו נקבע על פי התיאור שניתן לו על ידי הצדדים, אלא נקבע על סמך בחינה משפטית של נסיבות המקרה כהווייתן. לצורך הכרעה בשאלה יש לבחון את מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, והכל תלוי במכלול הסממנים ועובדות המקרה הספציפי (ראו ע"ע 300274/06 שאול צדקא נ' מדינת ישראל - גלי צה"ל פד"ע לו 625; להלן: "פרשת צדקא"). תנאי בסיסי והכרחי לקיומם של יחסי עובד-מעביד, הינו שהמטרה העיקרית תהא ביצוע העבודה. בדב"ע לד' 3/60 עזבון בלה ורי נ' לאורוי בע"מ, (פד"ע ו', 10, 13-14) נפסק לאמור: "ביסודם של יחסי עובד ומעביד מונחת ההתקשרות החוזית, עת המטרה העיקרית של ההתקשרות היא ביצוע עבודה. ביצוע עבודה צריך שיהא מטרה בפני עצמה ולא תוצאה נלוות להשגת מטרה אחרת ...". בלא היסוד של מבחן מטרת ההתקשרות, אין משמעות לבחינת קיומם של מבחני העזר השונים לקביעת קיומם של יחסי עובד ומעביד. כלומר, יש צורך לעבור את משוכת מבחן מטרת ההתקשרות, שמהותו בחינת השאלה - האם קיימת התקשרות ליצירת יחסים משפטיים, שמטרתה העיקרית היא ביצוע עבודה בתמורה, זאת בטרם בוחנים קיומם של מבחנים אחרים, כגון מבחן ההשתלבות. אם התשובה למבחן מקדמי זה הינה שלילית, אין מקום להמשיך ולבחון את מבחן ההשתלבות כך לפי פרופ' מרדכי מירוני ("מי הוא המעביד - הגדרת יחסי עובד-מעביד בתבניות עסקה מודולריות", עיוני משפט ט' 2, 505). במאמרו הנ"ל של פרופ' מירוני, צוין כי פסקי דין רבים של בתי הדין לעבודה ושל בג"צ, קבעו שלא קיימים יחסי עובד-מעביד בין חייל בשירות קבע למדינה, בין חבר אגודה שיתופית לאגודה השיתופית, בין שופט למדינה ועוד. העדר קיומם של יחסי עבודה כאמור, נקבע למרות שבאותם מקרים הייתה קיימת השתלבות בפעילות של הגוף הנתבע, ולמשתלב לא היה עסק עצמאי משלו. כך למשל נקבע בפסק הדין בע"ע 670/06 יעקב רוט נ' רם מבנים בע"מ, כי יש לבחון את טיב ומהות הקשר ואת מטרת ההתקשרות. באותו עניין דובר באדם בעל מוגבלות שהועסק במפעל במשך כ-10 שנים. בית הדין הארצי קבע, כי לא הייתה כוונה ליצור מערכת יחסים של עבודה תמורת שכר, אלא מטרת ההתקשרות הייתה שיקום בלבד. אם כן, כאשר השאלה המרכזית, הינה, האם בכלל מטרת ההתקשרות הינה ביצוע עבודה בפועל, אין מקום לבחון את קיומם יחסי עובד-מעביד לפי "מבחן ההשתלבות". גם בענייננו, עלינו להכריע תחילה האם מטרת ההתקשרות בין התובע והנתבעת היתה לשם ביצוע עבודה שתמורה בצידה. רק ככל שהתשובה לשאלה זו תהיה חיובית, נפנה לבחון את שאלת קיומם של יחסי עבודה, בראי מבחן ההשתלבות. שאלה זו נדונה בהרחבה, בפרשת אל על. באותו עניין דן בית הדין בשאלה האם מי שמצוי בהכשרה מקצועית, הינו בגדר "עובד" או "חניך". וכך נפסק באותו עניין: "על אף מרכזיותו של המבחן המעורב ולאור נסיבות המקרה שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי אין הוא המבחן המתאים לצורך הכרעה בשאלת היות חניך בהכשרה מקצועית "עובד" הזכאי לשכר מינימום. המבחן המעורב מיושם במצבים בהם נדרש בית הדין לקבוע את מעמדו של מבצע עבודה, כאשר שאלת ביצוע העבודה אינה במחלוקת. האם מבצע העבודה הוא "עובד" מעמד המזכה את בעליו בזכויות משפט העבודה המגן, או שמא מבצע העבודה הוא עצמאי, משתתף חופשי וכד'. במסגרת הכשרה מקצועית לא מתקיימת אחת מהנחות היסוד של המבחן המעורב, היא ביצוע העבודה. החניך בהכשרה אינו מבצע עבודה, אלא לומד. אף אם כוללת ההכשרה עבודה מעשית מסוימת, היא לרוב שולית לתכלית ההכשרה ואופייה, ומהווה חלק ממנה. יישום המבחן המעורב ללא התייחסות למאפיינים המיוחדים של יחסי חניכות עלולים להביא לתוצאות בלתי רצויות". בפרשת אל-על נדונה תביעתם של דיילי אוויר וקרקע זמניים באל על, לשכר מינימום וזכויות סוציאליות בגין תקופת הכשרתם המקצועית. באותו עניין התווה בית הדין את המבחנים הבאים: האם מטרת ההתקשרות בין הצדדים וההכשרה הינה יצירת יחסי עובד ומעביד; האם אופייה של ההכשרה הינה כשל הכשרה המועברת במוסד הכשרה לימודי או הכשרה במסגרת יחסי עובד מעביד; מהו משך ההכשרה, היקף השעות והאם מתאפשר למתמחים לעבוד במקביל להכשרה; האם מפיק המעסיק רווח מההכשרה; מה הייתה כוונת הצדדים אשר עמדה בבסיס ההכשרה; הנסיבות שבפרשת אל על, עסקו במועמדים אשר ביקשו להתקבל לעבודה בשורותיה של אל על כדיילי אויר או קרקע. אותם מועמדים אשר עברו תהליך מיון של החברה, חויבו להשתתף בקורס הכשרה בן שמונה שבועות, אשר מכשיר ומסמיך אותם לשמש בתפקידם. ההכשרה בוצעה במסגרת אל על, ולא במסגרת מוסד לימודי אחר. מערכת היחסים במהלך ההכשרה, בהן דרישות המשמעת ונוהלי העבודה, תאמו באופיים יחסי עובד ומעביד ולא יחסי תלמיד ומוסד לימודי. הייתה דרישה להתחייבות העובד לתקופת עבודה מינימלית לאחר ההכשרה, וחיובו בתשלום יחסי של הוצאות ההכשרה, בגין הפרת התחייבות זו, ונקבע כי הדבר מאפיין מנהג מעבידים. משך ההכשרה ושעות ההכשרה היו מרובות, ולא אפשרו עבודה נוספת. בשל כך אף הונחו החניכים על ידי אל על שלא לעבוד בעבודה נוספת בתקופת ההכשרה. הכשרת החניכים היתה רווח מידי לאל על, אשר קיבלה את החניך מיד בסיומה כשהוא מוכן וכשיר לעבודה. כמו כן, בשלב בו המועמדים עברו את תהליכי המיון והתחילו את קורס ההכשרה, ברור היה לצדדים, כי הכוונה המשותפת הייתה להעסיקם כדיילים מיד בתום הקורס. כלומר, מטרת ההתקשרות של אל על עם התובעים הייתה, למעשה, ליצור בהמשך יחסי עובד ומעביד, וזאת מיד בתום תקופת ההכשרה. בעב' 1161/01 לילך מוזס ואח' נ' מדינת ישראל ואח' (מיום 26.7.07, להלן: "עניין לילך מוזס"), נדונה שאלת מעמדן של דיאטניות, אשר השלימו תואר "בוגר במדעי התזונה" וביקשו לקבל "תעודת הכרה במעמד כדיאטן" ממשרד הבריאות לצורך עבודה בשירותי הבריאות הציבוריים. באותו עניין נקבע, תוך יישום המבחנים שהותוו בעניין אל על, וזאת בהתייחס לדיאטניות שביצעו הכשרתן המקצועית בבתי החולים כחלק מתוכנית הלימודים, כי לא נוצרו יחסי עובד-מעביד בינן לבין בתי החולים. עוד נפסק בעניין לילך מוזס, כי ההתקשרות בין הדיאטניות לבין בתי החולים, נעשתה באמצעות שיבוצן על ידי האוניברסיטה, אשר שילמה להן מילגה, כאשר בסיום ההכשרה לא הייתה מחויבות של בתי החולים להעסיקן. בית הדין קבע כי תקופת ההכשרה לא הייתה ממושכת, והעובדה כי הן נדרשו ללמוד את ביצוע העבודה במחלקות שונות, מלמדת כי הן לא ביצעו עבודה של ממש. בית הדין קבע, כי הפעולות והמטלות שהדיאטניות ביצעו, לוו, תמיד, בפיקוח ולכל היותר דובר בהתנסות אשר לא נשאה אופי של עבודה. בית הדין קבע, כי היקף שעות ההכשרה, היה כזה שאפשר לדיאטניות לעבוד בעבודות סטודנטיאליות במקביל להכשרה, כפי שחלקן עשו, זאת ללא קבלת היתר מבתי החולים כפי שנדרשים עובדים מן המניין לקבל. עוד נקבע, כי הדיאטניות לא השתלבו במערך הארגוני של בתי החולים ולא היוו חלק מהצוות המקצועי. לאור כל האמור נקבע, כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הדיאטניות לבין בתי החולים שבהן התמחו, או בינן לבין המדינה בעת שהתמחו בקהילה. בפסקי דין אחרים חויבו מעסיקים בתשלום שכר מינימום למתמחים, הגם שנקבע כי בתקופה זו צמחה למעסיק בדרך כלל תועלת מינימלית מן העובד, אם בכלל, והמעסיק או עובדים מטעמו נדרשים להקדיש זמן לא מועט להכשרתו. כך למשל נפסק כי מתמחה ברפואה בבית חולים הוא עובד לצורך זכאות לפיצויי פיטורים (דב"ע לב/43-3 הלפרין - הסתדרות מדיצינית הדסה, פד"ע ד' 281), והוא הדין לגבי מתמחה במשרד יועצי מס (ע"ע 1054/01 טווילי - דהרי, פד"ע לז 746), וכן מתמחה במשרד עורכי דין (ע"ע 1182/02 קאזיס - ארייט תאופיק, פד"ע לח 394). אל מול הדוגמאות שלעיל, בהתייחס למתמחים המבצעים עבודה בפועל והזכאים לשכר, כגון מתמחים במשפטים, בראיית חשבון, ברפואה וכד', קיימות דוגמאות נוספות של הכשרה מעשית שאינה מזכה את המבצעים אותה בשכר. טול לדוגמא, סטודנטים לרפואה אשר במהלך שנות לימודיהם החמישית והשישית, מבצעים הכשרה מעשית בסבב מחלקות בבתי החולים, אולם הם אינם זכאים, בתקופת הכשרה זו,לשכר, זאת להבדיל מתקופת התמחותם בשנה השביעית (סטאז'), בה הם מבצעים עבודה עצמאית שוטפת בשכר; דוגמא נוספת הינה לימודי ההוראה להכשרת מורים - כאשר כחלק מתוכנית הלימודים נדרשים הסטודנטים לבצע גם הכשרה מעשית, כתנאי להשלמת תעודת ההוראה. הכשרה זו, אינה מזכה אותם בשכר, גם אם במסגרת הכשרה זו הם מסייעים, בדרך זו או אחרת, למורה המלמדת בכיתה. דוגמאות אלה מצאו את ביטוין במסגרת פסק הדין בעניין סאמר מחול (ס"ע 8528-01- 09 סאמר מחול נ' מכון לב הגליל לרפואה בע"מ, מיום 10.7.11, להלן: "עניין מחול"). באותו עניין דנה כב' הש' עפרה ורבנר בעניינם של טכנולוגים רפואיים אשר עתרו לקיומם של יחסי עובד ומעביד בינם לבין המכון שבו הם ביצעו הכשרה מעשית, כתנאי להשלמת לימודיהם לתואר הנדסאי. באותו עניין, תוך יישום המבחנים שנקבעו בפרשת אל על, קבעה השופטת ורבנר כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעים לבין המכון שבו בוצעה הכשרתם. בית הדין קבע כי מטרת ההתקשרות בין הצדדים הייתה לצורך לימוד והכשרה כחלק מהתחייבות להשלמת הלימודים העיוניים. מי שבחר את מקום ביצוע ההכשרה הייתה המכללה בה למדו בשיתוף התובעים, והתובעים לא נדרשו לעבור ראיון קבלה. עוד נקבע כי ההכשרה המעשית שביצעו התובעים הייתה, חלק מתוכנית לימודיהם ולא הייתה קיימת הפרדה בין לימודים עיוניים לקבלת תואר במכללה ולאחריהם בנפרד ובלא קשר ביצוע התמחות במקומות עבודה שונים. התובעים לא היו זכאים לתואר "הנדסאי" ללא השלמת תקופת ההכשרה והגשת פרויקט גמר. ההכשרה נשאה אופי לימודי, התובעים לא ביצעו עבודה עצמאית בפועל, ולא היוו חלק מהצוות המקצועי במכון. באותו עניין ערכה כב' השופטת ורבנר השוואה בין המקרה הנדון בפניה לבין פסקי הדין בעב' 3244/02 הלן הלון נ' מדינת ישראל (מיום 29.1.2006, להלן - "עניין הלן הלון") ועב' 2362/05 שלומית לבקוביץ נ' המרכז הרפואי שערי צדק והמכונים הביוטכנולוגיים בישראל (מיום 6.4.08, להלן- "עניין לבקוביץ") שאף הם עסקו בעניינם של טכנולוגים רפואיים. השופטת ורבנר ציינה כי בעניין הלן הלון דובר בהכשרה שבמהלכה נכחה התובעת 5 ימים בשבוע בכל שעות הפעילות הרגילה של המחלקה, ביצעה בפועל עבודה אשר נדרשה לצרכי המחלקה מעבר ללימוד שלמדה ולערך המוסף הלימודי לו זכתה מעצם שהייתה ועבודתה במחלקות. זאת, בשונה מתלמיד אשר פוקד את המחלקות במשך שעות ספורות בשבוע, תוך כדי לימודיו העיוניים במכללה. כמו כן, בתקופת הכשרתה של התובעת לא היה כוח עזר במחלקות ולא אחות קבועה, כפי שמתחייב ונהוג, כך שהתובעת ביצעה בפועל פעולות עזר ופעולות נלוות לליבת הפעילות במקום כוח העזר. כמו כן, קיבל בית הדין בעניין הלן הלון את גרסת התובעת, לפיה היא קיבלה הנחיות מהטכנאיות וביצעה בפועל, באופן עצמאי, בדיקות רפואיות אשר טכנולוג רפואי מבצע, זאת בנוסף לסיוע בפעולות עזר שונות. כמו כן נתקבלה גרסת התובעת, לפיה היא הייתה קשורה במסגרת של ימי ושעות עבודה, כך שכאשר היא נאלצה לצאת מוקדם יותר, להגיע מאוחר יותר, או להיעדר מסיבה כלשהי, היא דיווחה על כך למנהל המחלקה, או לטכנולוג הראשי. באשר לעניין לבקוביץ, קבע כב' השופט אברהמי (כתוארו אז), כי בבסיס ההתקשרות שם, היתה אופציה להעסקת הסטודנטים לאחר תום הכשרתם, ואכן התובעת שם המשיכה עם סיום תקופת ההכשרה לעבוד כטכנאית רפואית בבית החולים, כאשר לא היה הבדל בין הפעולות שביצעה, בעת תקופת ההכשרה, לפעולות שביצעה לאחר מכן. גם בעניין לבקוביץ הוכח, כי התובעת הייתה חלק מהצוות המקצועי, נכחה בהיקף של משרה מלאה וביצעה בדיקות באופן עצמאי. כמו כן הוכח שם, כי אלמלא הייתה התובעת מבצעת את הבדיקות, הן היו צריכות להיות מבצעות ע"י עובד אחר של בית החולים. כאמור, בעניין סאמר מחול ובשונה מעניין הלן הלון ועניין לבקוביץ, נקבע, כמפורט לעיל בהרחבה, כי התובעים לא הוכיחו קיומם של יחסי עובד וממעביד וכי מטרת ההתקשרות לא הייתה ביצוע עבודה שבצידה שכר, אלא התלמדות. ומן הכלל אל הפרט: לאור הפסיקה, כפי שפורטה בהרחבה לעיל נפנה לבחון את יישומם בפועל של המבחנים שהותוו על הנסיבות העובדתיות הספציפיות בעניינן של התובע שבפנינו. האם מטרת ההתקשרות הינה יצירת יחסי עובד-מעביד? בבסיס יחסי העבודה עומד בדרך כלל קשר חוזי שמטרתו ביצוע עבודה, כמטרה בפני עצמה, ולא כתוצאה נלווית של מטרה אחרת. לא זה המצב בענייננו. מלכתחילה נועדה ההתקשרות בין התובע לצה"ל על מנת להכשיר את התובע וללמדו. ההתקשרות בין הצדדים, הייתה כתוצאה מהתחייבות התובע, כחלק מתוכנית הלימודים, לבצע פרוייקט גמר, וזאת כתנאי להשלמת תואר "הנדסאי" כחלק מהדרישות של משרד החינוך (כאמור בנוהל שפורט בפרק העובדות לעיל). התובע הוא שבחר לבצע את הפרוייקט במסגרת צה"לית וגם אם עבר "ראיונות" או הליכים כלשהם ע"י הצבא כתנאי לביצוע הפרוייקט בצה"ל, הרי שההחלטה הסופית האם לבצע את הפרוייקט במסגרת צה"ל או במסגרת אחרת הייתה נתונה בידי התובע. דומה, כי אין חולק שהתובע היה סטודנט במכללה גם במהלך תקופת הכשרתו וכי אילולא ביצוע פרוייקט הגמר, לא היה זכאי לקבלת התואר. בענייננו, המטרה הייתה לימודים מעשיים, לצורך הגשת פרוייקט הגמר; המטרה לא הייתה עבודתו של התובע. יתר על כן, אין מדובר בהכרח בהכשרה הניתנת לעובד לצורך העסקתו בשלב מאוחר יותר, כך שהמעביד יוכל ליהנות מפירות ההשקעה שהשקיע בעובד. לא הוכח כי צה"ל התחייב בפני התובע, עוד בטרם החל בהכשרתו, לשבצו דווקא באותה יחידה שבה ביצע את הפרוייקט ו/או בכל יחידה אחרת שבה יעשה שימוש בתחום המקצועי אותו למד ורכש. ההיפך הוא הנכון, באותו מסמך עליו חתם התובע (שעל מהותו ומשמעותו עוד נעמוד בהמשך), צוין מפורשות כי צה"ל אינו מחויב לשבץ את התובע באותה יחידה שבה ביצע את הפרויקט או בכל מקום אחד שבו ייעשה שימוש בתחום מקצועו. האם ההכשרה שביצע התובע היתה בעלת אופי לימודי או במסגרת יחסי עובד-מעביד? שוכנענו כי מטרת הגעתו של התובע ליחידה לא היתה לצרכי הכשרה לעבודה באותה יחידה, אלא למטרת הנחייה לשם ביצוע פרוייקט הגמר, כחלק מתוכנית הלימודים ולצורך השלמת הזכאות לתואר. ברי כי במקרה דנן, אין המדובר בהפרדה בין לימודים עיוניים לקבלת תואר במכללה, ולאחריהם בנפרד ובלא קשר ביצוע התמחות במקומות עבודה שונים. בשונה ממתמחים בתחום המשפטים, ראיית חשבון, יעוץ מס וכד', אשר מתחילים את התמחותם לאחר שהשלימו את לימודיהם האקדמיים וההתמחות נועדה לשם קבלת רישיון עבודה במקצוע אותו למדו, כאן מדובר בפרוייקט גמר שהוא חלק מהמטלות הלימודיות המוטלות על הסטודנט, וללא השלמת הפרוייקט, לא יהא זכאי הסטודנט לקבלת התואר. האוניברסיטה, או המכללה, בה לומד סטודנט משפטים, ראיית חשבון, יועץ מס וכד', לא דואגת לו למקום לביצוע ההתמחות, והוא זה שמחפש את מקום ההתמחות בכוחות עצמו, שכן ההתמחות אינה מהווה תנאי לקבלת התואר. בענייננו, ההכשרה המעשית, הינה חלק מתוכנית הלימודים, והתואר מהמכללה ניתן רק לאחר ביצועה של ההכשרה. גם הנוהל שפורט לעיל, באשר לתנאים הנדרשים לביצוע פרוייקט הגמר ע"י משרד החינוך, מחזק את הדעה כי מדובר בסטודנט שטרם סיים את חובותיו הלימודיים לצורך זכאותו לתואר. יש לציין כי גם אם צה"ל השתתף במימון כלשהו בשכר הלימוד של התובע, והגם שלימודי עתודה במהותם, נועדו על מנת לאפשר לצה"ל לגייס לשורותיו כאלה שהוכשרו במקצועות אלה או אחרים ולעשות שימוש לטובתו בידע ובהשכלה שרכשו, אין בכך כדי לשנות ממסקנתנו כי בתקופת ביצוע הפרוייקט התובע נותר במעמד של סטודנט במהלך לימודיו, ולא במעמד של מתמחה או עובד. כאמור, כפי העולה מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי צה"ל לא היה בגדר "מעביד" של התובע, גם משום שהקשר החוזי שנוצר ביניהם אינו דומה כלל לאופן שבו נוצר הקשר בין עובד למעביד, והיו מעורבים בו גם המכללה ומשרד החינוך. כאשר היקף הפרוייקט הוכתב ע"י משרד חינוך. מהו משך ההכשרה, היקף השעות והאם מתאפשר לחניכים לעבוד במקביל להכשרה? בעוד שלטענת התובע תקופת הכשרתו הייתה תקופת עבודה לכל דבר ועניין, כאשר עבד בהיקף שעות מלא שלא אפשר לו לעבוד בעבודה נוספת, הרי שלטענת הנתבעת תקופת ההכשרה נשאה אופי לימודי והתובע לא היווה חלק אינטגרלי מהיחידה שבה ביצע את הפרוייקט. כן נטען ע"י הנתבעת כי השעות שהקדיש התובע לפרוייקט היו בהתאם לרצונו, כי לא היה כל פיקוח על שעות שהותו ביחידה, התובע לא נדרש לדווח למי מהגורמים ביחידה על היעדרותו וכי לא הוטלה עליו כל מגבלה באשר לעבודה נוספת. גם אם נקבל את גרסת התובע כי רישום השעות שערך (נספח ד' לתצהירו) אכן משקף את השעות שבהן שהה ביחידה, הרי שאין בכך כדי ללמד כי אכן מדובר ב"שעות עבודה". לא הוכח כי התובע אכן נדרש לשהות ביחידה את אותן שעות שבהן שהה, או כי נכפו עליו שעות אלו או אחרות, למעט השעות שהיה עליו לבצע במסגרת היקף השעות הנדרש עפ"י הנחיות משרד החינוך לצורך ביצוע הפרוייקט. לא הוכח כי נאסר על התובע לעבוד בעבודה נוספת, וגם אם בפועל לא עבד בעבודה נוספת בשל השעות שהקדיש לפרוייקט, הרי שלא הוכח כי הדבר נכפה עליו בניגוד לרצונו. התובע לא הוכיח כי ביצע עבודה עצמאית במסגרת היחידה וכי היווה חלק אינטגראלי מצוות היחידה. נהפוך הוא, התובע עצמו מודה כי במהלך תקופת הפרוייקט היה עליו פיקוח צמוד מהפן המקצועי. התובע לא הוכיח כי אם נבצר ממנו להתייצב עקב מחלה/ חופשה/חג וכד', הוא היה צריך לדווח לנתבעת. התובע אף לא טען ולא הוכיח, כי אם נבצר ממנו להתייצב ליחידה, היה מוחלף ע"י אדם אחד בביצוע תפקידו. המסקנה העולה היא כי לא היה כל פיקוח על שעות נוכחותו של התובע ביחידה, ומנגד כי היה פיקוח צמוד של מנחיו על העבודה שביצע, ולמעשה, הוא לא ביצע עבודה, באופן עצמאי. אשר על כן, הננו קובעים, כי התובע לא ביצע עבודה, המזכה אותו בשכר. הרווח למעביד: הרווח לצה"ל מעבודת התובע במהלך תקופת ביצוע הפרוייקט, כעולה מן הראיות שהובאו בפנינו, גם אם היה כזה, אין בו כדי לשנות את מהות היחסים בין הצדדים. כאמור, גם אם בסופו של יום אכן גויס התובע לשירות באותה יחידה שבה ביצע את הפרוייקט, הרי שהוכח כי צה"ל לא התחייב לכך מראש, וכי באותה מידה, צרכי הצבא עשויים היו להכתיב גיוסו של התובע לשירות ביחידה או בתפקיד אחר. במהלך תקופת הפרוייקט, התובע היה נתון לפיקוח והנחייה צמודים ולא ביצע מטלות אחרות ועצמאיות כיתר אנשי היחידה. ברי כי הדרכת התובע, הנחייתו והפיקוח על הפעולות שביצע היו כרוכים בהשקעת זמן ומאמצים של צוות היחידה שבה בוצע הפרוייקט. כוונת הצדדים: בסוגיה זו מתמקדת המחלוקת בין הצדדים סביב הפרשנות הנכונה שיש ליתן לאותו מסמך עליו חתם התובע, מסמך שהתובע מכנה "הסכם עבודה", בעוד הנתבעת מכנה אותו "טופס התחייבות". נקדים ונציין כי, כאמור לעיל, הפסיקה אינה מייחסת חשיבות לחוזה שנחתם בין הצדדים, שעה שמהות היחסים מלמדת על מציאות שונה. כפי שהכרענו לעיל, שוכנענו כי מהות וטיב הקשר בין הצדדים היה למטרת הכשרה לימודית ולא לצרכי עבודה. עם זאת, נוסיף ונאמר כי גם אותו מסמך עליו חתם התובע (מספח ב'), אינו תומך בפרשנות התובע כי מדובר ב"הסכם עבודה". ראשית, כותרתו של המסמך מסייעת ללמוד על מהותו והיא "בקשת ביצוע פרוייקט בצה"ל, התחייבות לשירות קבע ובקשה לשיבוץ במקצוע". דומה כי אין הדבר דומה ל"הסכם עבודה" הנחתם בדר"כ בין עובד למעביד עם תחילת ההתקשרות לביצוע עבודה. גם תוכנו של המסמך תומך בגישה כי אין מדובר בחוזה עבודה: כך למשל נרשם מפורשות כי התובע יישאר במעמד של "חייל בדחיית שירות" במהלך תקופת ההכשרה, כי לאחר סיום תקופת ביצוע הפרוייקט יגויס התובע לשירות סדיר וכי התובע מתחייב להמשיך ולשרת בצה"ל, שירות קבע נוסף. עוד נכתב במסמך, כפי שכבר צוין לעיל, כי אין הצבא מתחייב לשבץ את התובע ביחידה או בחיל שבהם ביצע את הפרוייקט ואין הכרח כי התובע ישרת בתחום מקצועו. הגם שבמסגרת נוסח המסמך עליו הוחתם התובע, נרשם כי התובע יזכה לתשלום "משכורת חלקית של אזרח עובד צבא" (ועל כך עוד נעמוד להלן), אין בכך כדי ללמד על מהות היחסים בין הצדדים, מה גם שעצם ההתחייבות לתשלום משכורת כשל אזרח עובד צה"ל אין משמעה כוונה להקניית מעמד של אזרח עובד צה"ל לתובע. סיכומם של דברים: שוכנענו כי מטרת ההתקשרות בין הצדדים לא הייתה יצירת יחסי עובד-מעביד, אלא לצורך ביצוע פרוייקט גמר שהינו חלק מתוכנית הלימודים, ותנאי לקבלת תואר "הנדסאי". התובע לא הוכיח כי חויב ע"י צה"ל לעבוד בהיקף שעות מסוים ו/או כי שעות "עבודתו" היו בהתאם לשעות פעילות היחידה. לא שוכנענו כי היה פיקוח ורישום של שעות שהותו של התובע ביחידה, או כי התובע ביצע עבודה באופן עצמאי, אלא, בעיקרו של דבר, ביצע הפרוייקט בפיקוח והנחיית אחרים. שוכנענו גם כי כוונת הצדדים, בהתאם למסמך עליו הוחתם התובע, לא הייתה יצירת יחסי עבודה, אלא הסדרת מערכת היחסים ביניהם בתקופת ביצוע הפרוייקט ולאחריה. הכשרתו המעשית של התובע, לא היתה שונה במהותה מההכשרה המעשית של סטודנטים לרפואה במהלך שנות לימודיהם (בשונה ממתמחים ברפואה), או מהכשרה מעשית של סטודנטים להוראה בדומה לפסקי הדין בעניין סאמר מחול ולילך מוזס. זאת, בשונה מהכשרתם של מתמחים במשפטים, בראיית חשבון, ברפואה וכיוצב', אשר השלימו את התואר טרם תחילת ההתמחות, וההתמחות נועדה להקנות להם רישיון לעיסוק במקצוע. לאור כל האמור, אנו קובעים כי לא הוכח קיומם של יחסי עובד מעביד בין התובע לצה"ל בתקופת ביצוע הפרוייקט. חרף קביעתנו האמורה, שוכנענו כי התובע הוטעה ע"י הנתבעת שעה שהוחתם, אם כי לטענת הנתבעת (יש לומר המקובלת עלינו) על נוסח ישן של "טופס התחייבות", וזאת עקב טעות. על-פי אותו נוסח התחייבה הנתבעת לשלם לתובע שכר בגין שעות ביצוע הפרוייקט. כלומר, בעת החתימה על המסמך, הוצג בפני התובע מצג שווא ולפיו הוא יזכה לתמורה מסוימת בעד שעות הכשרתו, ועל כן הוא סבר בתום לב כי מדובר ב"שכר" בעד עבודה. לאור האמור, אנו סבורים כי יש מקום לפסוק לזכות התובע פיצוי כלשהו לפחות כהוצאות משפט, שהרי הנתבעת היא זו שגררה את התובע להתדיינות הארוכה. הנתבעת תשלם אפוא לתובע הוצאות משפט (לרבות הוצאות שכ"ט עו"ד) בסך כולל של 4,500 ₪, אגב דחיית התביעה בהעדר "קיום יחסי עובד ומעביד". הסכום ישולם לתובע תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. זכות ערעור: תוך 30 יום. צבאיחסי עובד מעבידצה"ל