קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה ברוכב אופניים פגע וברח:   1.  התובע הגיש תביעתו לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 בגין נזקי גוף שאונו לו לטענתו בתאונת דרכים ביום 15.10.99, בעת שרכב על אופניו ונפגע מרכב בלתי ידוע, בתאונת "פגע וברח".   הנתבעת הכחישה כי מדובר ב"תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק, הואיל ולטענתה התובע לא נפגע על ידי רכב מנועי.  לאור המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, פוצל הדיון, כך שתחילה נדונה השאלה, אם הארוע שבו נפגע התובע הינו בבחינת "תאונת דרכים".    2. על פי תצהירו של התובע, ביום 5.10.99, שהיה יום ששי בשבוע, יצא כהרגלו מביתו ברח' הנביאים בבת-ים, ושם פעמיו למקום עבודתו באזור, כשהוא רוכב על אופניו. בהגיעו לרמזור בצומת חולון - אזור, ארעה התאונה. על נסיבותיה אומר התובע בתצהיר: "הרמזור התחלף לירוק והתחלתי בנסיעתי ישר לכוון אזור, משאית אשר הגיעה כנראה מימין, מכביש שרות ופנתה ימינה פגעה באופניי בעת פנייתה עם ה"עגלה" המחוברת למשאית וכתוצאה מכך הוטחתי ארצה על הכביש והתגלגלתי עד שחומת הבטון - אי התנועה - עצרה את גופי. שעת התאונה היתה בערך 7.50 בבוקר".   נהג המשאית הפוגעת המשיך בנסיעתו, ונהג של רכב מציבושי ניגש לתובע, אשר שכב לצד הכביש וסייע לו לעלות על רכבו, העמיס את האופניים על הרכב והסיע את התובע למקום עבודתו.   3.  בחקירתו הנגדית מסר התובע פרטים נוספים (עמ' 3 שורות 9-13): "ש: כשקבלת את המכה מהאוטו לאן נפלת? ת: התגלגלתי לכיוון גדר הפרדה. היתה פניה ימינה ושם התגלגלתי. אני נסעתי ישר, המשאית נסעה ימינה. אני נסעתי ישר והיתה פניה ימינה, כשהגענו לאותה נקודה, המשאית נתנה לי מכה והתגלגלתי ימינה לכוון הכביש שנוסע לחולון. על ידי תחנת הדלק. המשאית נתנה לי מכה והתגלגלתי לכיוון תחנת הדלק".   התובע שרטט את מקום התאונה (ת/1). על פי השרטוט, מדובר בצומת, אשר יש בה אפשרות לנסוע ישר (לכיוון אזור) וימינה. התובע התכוון לנסוע ישר, לאזור, למקום עבודתו כשהוא נוסע לפי השרטוט מימין לדרך. המשאית הפוגעת, לטענתו, נסעה לשמאלו, כשהיא עוקפת אותו ופונה ימינה, ותוך כדי הפניה פגעה בו.   התובע נשאל איזה חלק קבל מכה מן המשאית, גופו או אופניו, השיב (עמ' 5 שורות 16 - 22 ): "האופניים שלי קבלו מכה. החלק הקדמי נפגע, הכידון והגלגל הקדמי. המכה היתה באופניים. המשאית נתנה מכה לאופניים. המשאית לא נגעה בגוף. הצד הקדמי של האופניים והגלגל הקדמי קבלו מכה מהמשאית, מהגלגלים האחוריים של המשאית. למשאית היו גלגלים קדמיים, גלגלים אחוריים, ואת המכה קבלתי מהמשאית מהחלק שבין הגלגלים. זו היתה משאית סגורה עם טנדר כחול. זו משאית עם עגלה. המשאית היתה משני חלקים, המשאית והיא גררה אחריה נגרר - עגלה."   התובע הסביר כי במילים "טנדר כחול" התכוון לעגלה סגורה בצבע כחול.   משאית עם עגלה הינה בדרך כלל, רכב גבוה, והתובע נתבקש להסביר הכיצד נפגעו גלגלי האופניים מגוף המשאית, אך לא היה בפיו כל הסבר. יחד עם זאת, התובע שלל את הסברה, כי נפל מאופניו, ללא קשר לפגיעה ממשאית שתאר או מכל רכב אחר.   4. לאחר הפגיעה, התגלגל התובע לימין הדרך, למעין תעלה, הצמודה למעקה ביטון לצד תחנת הדלק, שם שכב 10 - 20 דקות(!) כשהוא מקיא, עד שנאסף על ידי הרכב שהסיעו למקום העבודה, לשם הגיע בשעה 8:20 לערך.   5. באשר ללוח הזמנים, התובע העיד כי התאונה ארעה בשעה 7:50 לערך. התובע הגיע למקום עבודתו בשעה 8:20 לערך, כשבגדיו מלוכלכים בבוץ, ונשאל על ידי מעבידו מה ארע, וספר לו כי נפגע על ידי משאית. הוא לא חש בטוב, ועל כן הוסע על ידי חבר לעבודה לבית חולים "וולפסון" בחולון, בשעה 9:30 לערך.   דא עקא, על תעודת חדר המיון מצויינת שעת ההגעה 14:29, דהיינו: 5 (!) שעות לאחר השעה שהתובע טוען כי הובא לחדר המיון. התובע התבקש ליישב הסתירה, והסביר כי בהגיעו לחדר המיון, לא היתה ברשותו תעודת הזהות, ועל כן התקשרו לאשתו שתביא התעודה. אשתו הגיע בסביבות השעה 11:00, ובינתיים התובע המתין לה לפני חדר המיון (עמ' 2 שורה 19). הואיל והיה תור ארוך, נרשמה השעה כפי שנרשמה.   אשתו של התובע אשרה בעדותה, כי בסביבות השעה 9:30 הודע לה כי התובע נפגע בתאונת דרכים, והיא התבקשה להביא את תעודת הזהות שלו לבית החולים, לשם הגיעה בסביבות השעה 11:15. היא מצאה את התובע בחדר המיון בפנים "איפה שהמיטות". היא המתינה איתו עד שבא רופא לבדקו, כשעה וחצי עד שעתיים, ואת רישומו במשרד בצעה בשעות 13:30 - 14:00.   6. הנתבעת זמנה את מעבידו של התובע לעדות. מר ניב העיד, כי זכור לו שהתובע בקש לצאת מוקדם יותר באותו יום, 5 - 10 דקות לפני תום יום העבודה, כי לדבריו יש לו בעיה עם אופניו. המעביד שלל כי התובע ספר לו על עובדת קרות התאונה בדרכו לעבודה, ולטענתו באותו יום התובע עבד עד יציאתו המוקדמת, כעולה מטופס רישום הנוכחות (נ/2) יחד עם זאת, המעביד הודה, כי לא נהגו להחמיר עם העובדים, ולא הפחיתו משעות הנוכחות אלא כאשר היתה בעיה כרונית עם עובד זה או אחר.   7. התובע אינו שולט בשפה העברית, והעיד כשהוא נעזר במתורגמן לרוסית, שהיא שפת אמו. דבר זה יש בו אולי, כדי להסביר חלקית את הסתירות הפנימיות שהתגלעו בעדותו, אך בדברים המהותיים, כמו אופן הפגיעה, לא ניתן היה לקבל ממנו תשובה, על אף שהשאלות נשאלו פעם ועוד פעם, כאמור הכל בעזרתו של מתורגמן.   הספק הראשון מתעורר כבר באשר לאופן הפגיעה. ידוע כי משאית הינה רכב גבוה. התובע העיד כי המשאית פגעה באופניו ולא בגופו. הפגיעה היתה מן החלק שבין הגלגלים של המשאית, קרי: מרכב המשאית, והמרכב פגע בחלק הקדמי של אופניו ובגלגלים הקדמיים של האופניים. השכל הישר מלמד, כי מרכב משאית הוא בדרך כלל גבוה יותר מגובה גלגלי אופניים, ועל כן לא ברור מנגנון הפגיעה, וכיצד יכלו האופניים להפגע בגלגליהם ממרכב המשאית.   זאת ועוד, התובע ציין בתצהירו כי המשאית הגיעה מימין, מתוך כביש שירות. תיאור זה אינו עולה בקנה אחד עם השרטוט ת/1 אותו שרטט התובע, על פיו המשאית הגיחה משמאלו של התובע, ולא מימינו.   הספק הנוסף מתעורר נוכח העדרם של עדי ראיה. מדובר בצומת מרכזי וסואן ביותר, ליד תחנת דלק, קרוב לשעה 8:00 בבוקר. קשה לקבל את גרסתו של התובע, כי נפגע על ידי המשאית מבלי שאיש מן הנהגים או עוברי האורח שעברו במקום הבחינו בתאונה ונגשו אליו מיד. התובע העיד כי התגלגל לכוון מעקה הבטיחות שלצד ימין של הכביש. אופניו בוודאי נותרו שרועות על הכביש, ובכל זאת חלפו 10 - 20 דקות, בהם התובע שוכב על הכביש או לצד הכביש, מקיא, ואיש לא רואה ואיש לא ניגש אליו, עד שהגיע נהג המיצובישי שהסיעו למקום עבודתו.   ספק ניכר מתעורר נוכח הרישום בתעודת חדר המיון, לפיו זמן ההגעה של התובע למיון היה בשעה 14:29 בצהרים, בעוד שלטענת התובע הגיע לחדר המיון כבר בשעה 9:30 או בסמוך לכך. הסברו של התובע, על העדר תעודת זהות והמתנה בתור ארוך, אינו מקובל עלי. אמנם אשתו חיזקה את עדותו בנקודה זו בכך שאישרה שנאלצה להגיע לחדר המיון ולהביא את התעודה, אלא שגם היא טוענת כי הגיעה בשעה 11:00 לערך, ואין בכך כדי להסביר מדוע זמן ההגעה במיון נרשם 14:29, וזמן הבדיקה היה 14:40. יהיה העומס בחדר המיון גדול שיהיה, זמן ההמתנה לפתיחת תיק בחדר המיון ולבדיקת רופא, אינו עורך 5 שעות.   ספק זה מתחזק נוכח דף הנוכחות (ת/2) בו לא נרשמה היעדרות של התובע, או יציאתו המוקדמת מן העבודה, ביום התאונה.   וזאת בנוסף לסתירה שבין גרסאות בני הזוג, אם היה התובע בתוך חדר המיון כשהגיעה אשתו או שהמתין לה מחוץ לחדר המיון.   התובע יכול היה לחזק נקודה זו בזימונו לעדות של חברו לעבודה אשר הסיעו לבית החולים, אך התובע מטעמיו שלו, בחר שלא לעשות כן. והלכה היא, כי אי העדת עד שעדותו עשויה היתה לסייע לתובע, פועלת לרעתו ומקימה החזקה כי העדות לא היתה תומכת בגירסתו.   ודבר אחרון, בחדר המיון התלונן על כאבים בפרק ירך שמאל ובעכוז שמאל. לפי גרסת התובע, הוא נפל והתגלגל לימין הדרך. עוד הדגיש התובע כי לא קבל מכה בגופו מן המשאית. כך, שהתלונות על כאבים בצידו השמאלי היו צריכים לנבוע מן הנפילה ולא מן המכה הישירה מן המשאית. מיקום הפגיעה בצידו השמאלי של גופו של התובע, אף הוא אינו מתיישב עם מנגנון התאונה לפי תיאור התובע, והתגלגלותו לימין.   8. מכל הטעמים הללו גם יחד, סבורתני כי התובע לא הרים את נטל השכנוע המוטל עליו להוכיח, כי התאונה בה נפגע נבעה מפגיעת רכב באופניו של התובע, ועל כן, התאונה בה נפגע התובע איננה בבחינת "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה - 1975.   נוכח התוצאה דלעיל, דין התביעה להדחות.   התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 1000 ש"ח בצרוף מע"מ.  משפט תעבורהאופנייםתאונת דרכיםתאונת פגע וברח / הפקרה