קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פדיון ימי מחלה שנצברו: 1. זוהי תביעה באשר לפדיון ימי מחלה שנצברו לזכות התובע. הצדדים חלוקים באשר למספר ימי המחלה שנצברו לטובתו בתקופה שמחודש ינואר 1957 ועד חודש יוני 1966 . הצדדים פתרו המחלוקת באשר לימים האחרים שמתייחסים לשנים 1950 עד 1954 (להלן תקופת החניכות). 2. התובע עבד בשירות המדינה מיום 10.9.1950 ועד פרישתו ב 31.12.2000. התובע החל את עבודתו כחניך במשרד התחבורה. בשנת 1954 הפסיק עבודתו לצורך שירות חובה בצה"ל ושב לעבודה ב 22.1.1957. התובע עבד במשרד התחבורה עד חודש יוני 1969 והחל לעבוד במשרד הקליטה ביום 1.7.1969 עד פרישתו.   3. ביחס לתקופה שמיום 10.9.1950 עד 8.8.1954 (תקופה בה היה חניך) לא נמצאו רישומים, באשר למספר ימי המחלה שנצברו לזכותו של התובע. היה זה מאחר ותקופת חניכות, אותה עת, לא הוכרה כמזכה בצבירת ימי מחלה. לימים הוכרה תקופה זו כמזכה בצבירת ימי מחלה. בעקבות הכרה זו ולאחר הגשת התביעה זוכה התובע בצבירה נוספת של 109 ימי מחלה. זיכוי זה נעשה על יסוד הדברים שמסר התובע באשר לימי המחלה שהיו לו בפועל בתקופת החניכות.   4. ימי המחלה אותם מימש התובע, כמו גם ימי המחלה שנותרו לזכותו מפורטים בכרטיס אישי ברישום העדרויות (להלן "הכרטסת") זו הוגשה וסומנה נ/1. בכרטסת רשומים מספר הימים שנצברו לזכותו כמו גם מספר ימי המחלה שמימש. בראשו של כל אחד מדפי הכרטסת מופיעה יתרת הצבירה מדף קודם ולאחריה פירוט הימים והתאריכים בהם נעדר העובד או מימש ימי מחלה. הכרטסת בנויה, בצורה של מעטפה, שבתוכה נשמרו בקשות החופשה. בתיק נפרד נשמרו תעודות המחלה. דא עקא שדפי הכרטסת שלפני יום 27.6.1966 אבדו. מה יתרת ימי המחלה הצבורים שעמדו לתובע אותה עת זוהי המחלוקת אליה אנו נדרשים.   5. לטענת המשיבה יש להסתמך על הרישום של יתרת ימי המחלה הצבורים המופיעה בראש הדף הראשון הקיים בכרטסת נ/1 ולפיו ביום 27.6.1966 לזכותו של התובע 197 ימי מחלה שלא נוצלו. מאותה עת ואילך הרישום הינו רישום מפורט וקיימים כל הדפים. לטענת התובע רישום היתרה המופיע בראשו של הדף הראשון של הכרטסת נ/1 אינו נכון ואינו תואם את אישורי המחלה שמצא, לאחר שעיין בתיקים בהם נשמרו תעודות המחלה. לאור זאת ערך על פי תעודות המחלה שמצא ועל פי רישומים נוספים שהיו לו, שחזור של הכרטסת החסרה. לפי שחזור זה לזכותו ביום 27.6.66 יתרת ימי מחלה צבורים של 258 ימים חלף 197 המופיעים בכרטסת נ/1 ושלה טוענת הנתבעת. 6. לטענת הנתבע יש להעדיף הרישום בכרטסת נ/1 ,ביחס ליתרת ימי המחלה הצבורים על פני השחזור. העובדה שאין התאמה בין המופיע בכרטסת נ/1 לתעודות המחלה שנמצאו, נובעת מכך שחלק מהאישורים הרפואיים אבדו, או לא נשתמרו ולא היתה הקפדה מספקת על שמירתם. בכל אופן התובע צריך היה להעלות את טענותיו בעבר וחל שיהוי ביחס לטענות אלה.   7. לטענת התובע לא רשאי היה לעיין בתיקו האישי במשך כל השנים. מעולם לא הודע לו מה יתרת ימי מחלה הצבורים שנותרו לזכותו אף לא עת הועבר למשרד הקליטה. התובע טוען שיש להעדיף את השחזור שעשה על יסוד תעודות המחלה שמצא בתיק ותעודות מחלה נוספות שמצא. התובע טוען כי מספר ימי המחלה המתועדים בתעודות מחלה, שנשמרו בתיק האישי קטן מאלה שחלה בפועל, על פי רישומיו חלה ימים נוספים, אך סה"כ כל הימים האלה, לא מגיע למספר הימים לו טוענת הנתבעת.מספר ימי המחלה הצבורים שנותרו לזכותו, צריך להיות כפי שטען בכתב התביעה. אילו חפץ לשקר היה טוען למספר ימי מחלה נמוך יותר - רק אלה להם יש תיעוד רפואי בתיק האישי - אלא שהוא חלה כאמור ימי מחלה רבים יותר, אך לא מגיעים כדי מספר ימי המחלה הנטענים על ידי הנתבעת (זוהי למעשה מעין טענת מיגו).   פסק דין 8. אקדים ואומר כי החלטנו לקבל התביעה. עדותו של התובע עשתה עלינו רושם מהימן וניכר כי מדובר באדם מסודר וקפדן. אין כמובן מקום להעלות טענה של התיישנות שהרי הזכות לפדיון ימי המחלה קמה, עם סיום העבודה דהיינו בסוף שנת 2000. טענת שיהוי אף לה אין מקום שהרי התובע לא רשאי היה לעיין בתיקו האישי. מחוזרי הנש"מ שהוגשו לנו עולה כי רק במחצית שנות ה 90, רשאי היה לעיין עובד בתיקו האישי ואכן כבר ב 5.5.1996 פנה התובע במזכר וטען כי חסרים ימי מחלה צבורים ביתרת ימי המחלה, שנצברו לזכותו, כעולה ממסמך נ/2. לאור זאת ברור שיש לדחות את טענת השיהוי.   9. החובה, כעולה מהתקשי"ר, היתה להגיש אישורי מחלה, כל אימת שעובד חלה. עובד חולה שלא מגיש אישורי מחלה מופחתים ימים אלה, מימי החופשה או מהשכר. חלה חובה על הנתבע לשמור את אישורי המחלה. הכרטסת במקרה זה שנערכה נמצא כי נעשו בה טעויות כך למשל נעדר התובע מהעבודה למשך יומיים בשל מחלה מיום 23.4.81 ועד יום 24.4.81. בכרטסת המתייחסת לאותה תקופה הופחתו לו, בגין העדרות זו, שהיתה בת יומיים כאמור, 22 יום. ענין זה מלמד על כי אירע שנפלו טעויות ברישום שהיה רישום ידני. כמו כן אין התאמה בין מספר ימי המחלה שתועדו באישורים רפואיים, לבין מספר הימים המופיע בכרטסת. על הנתבעת היה להקפיד שתמצא התאמה כזו. מהאמור עולה אפוא כי הכרטסת אף אם נוהלה באופן מסודר אינה משקפת בנקודות מסוימות את היתרה הנכונה של ימי המחלה הצבורים. בנסיבות אלה אנו מעדיפים את השחזור שערך התובע. שחזור זה מקנה לו עוד 50 ימי מחלה שנצברו.   10. נחזור ונדגיש כי התובע עשה עלינו רושם מהימן ביותר . לו זו בלבד אלא שהתרשמנו כי התובע הקפיד הקפדה יתרה לשמור ולתעד הדברים ולכן בנסיבות אלה, אנו מעדיפים לסמוך על החישוב שערך, שמסתמך על תעודות המחלה שנמצאו בתיקו האישי, כמו גם תיעוד שנמצא אצלו ביחס לתקופה שבמחלוקת. נציין כי לזכות התובע עומדת, טענת "מיגו", שהרי לו ביקש לשקר, יכול היה לטעון שימי המחלה שיש לחייבו בהם, הינם רק אלה המתועדים בתעודות מחלה. אלה כאמור, מספרם קטן מימי המחלה בפועל להם טען התובע. פועל יוצא של טענתו זו הינו שיתרת ימי המחלה הצבורים שעמדו לו, היה קטן יותר מהיתרה העולה מהתיעוד הרפואי שנמצא בתיק האישי. עוד נאמר כי במקרה זה הנתבעת עצמה סמכה בקשר למספר ימי המחלה, בתקופת החניכות, על הרישומים והשחזור שערך התובע, חרף העובדה שמדובר בתקופה שהחלה לפני יותר מ 50 שנה. מדוע אפוא עשתה הנתבעת פלגינן דיבורא, בין דברים אלה לבין התקופה האחרת, שאף ביחס אליה לא נשמרה כרטסת?! זה כמו זה מובילים אותנו, במקרה חריג ויוצא דופן זה, להעדיף את הגרסה של התובע והשחזור שערך, על פני טענת הנתבעת, הנסמכת על כרטסת חסרה וכרטסת בה נמצא שגיאות כמתואר לעיל. 11. סוף דבר - התביעה מתקבלת. הנתבע יחשב מחדש את זכויות התובע לפדיון ימי מחלה, לאחר שיזכה את יתרת ימי המחלה הצבורים שלו ב 50 ימים נוספים כפי שדרש התובע. יש להצטער על כי הנתבע לא השכיל למצוא פתרון ולא נענה להצעות בית הדין למצוא פתרון במקרה זה. יש לזכור כי מדובר בעובד שהקדיש בנאמנות, כך התרשמנו, 50 שנות עבודה לנתבעת! ראוי היה למצוא פתרון לשביעות רצון כל הצדדים במקרה מעין זה. מאחר והתובע לא היה מיוצג אנו פוסקים לו הוצאות משפט בסך 500 ₪. רפואהדמי מחלה