פיטורים מוצדקים של עובדת בהריון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים מוצדקים של עובדת בהריון: 1. השאלה הדרושה להכרעתינו בתיק זה הינה האם פוטרה התובעת בשל הריונה, בניגוד לסעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה , התשמ"ח - 1988 (להלן: החוק). ככל שהתשובה לשאלה חיובית היא, נדרש לבחינת הזכויות הכספיות הנתבעות על ידי התובעת. רקע עובדתי שאינו שנוי במחלוקת כעולה מהמסמכים ומהעדויות : 2. עמותת צדק לדוד - הנתבעת 3, הינה עמותה המפעילה בין היתר מעון ילדים במגזר החרדי. הנתבעת 1 -הינה מנהלת המעון (להלן - אתי), - הנתבע 2, הינו מנהל העמותה ובעלה של אתי (להלן- משה). לשם הנוחות יקראו שלושתם הנתבעים. 3. התובעת (להלן- התובעת ו/או העובדת) עבדה במעון בתפקיד מבשלת מיום 13.5.11 ועד ליום 21.9.11 (ארבעה חודשים ושבוע). 4. בתקופת עבודתה מנה המעון כ- 40 ילדים. מדובר במעון בן 3 קומות בכל קומה כיתת גן לגיל שונה, בקומת הביניים ממוקם המטבח. במעון מועסקים כ- 15 עובדים. 5. התובעת החלה לעבוד בשכר שעתי של 22 ₪. לאחר כשבוע פנתה התובעת בבקשת העלאת שכר ,לאחריה הוסכם בין הצדדים כי שכרה השעתי יועמד על סך של 25 ₪. 6. בין הצדדים לא נחתם הסכם עבודה, התובעת לא קיבלה טופס הודעה בדבר תנאי העסקה כדרישת חוק הודעה לעובד (תנאי העסקה) 2002- תשנ"ב (להלן- חוק הודעה לעובד). תמצית טענות התובעת: 7. מרגע שהודיעה דבר הריונה השתנה יחס הנתבעים באופן קיצוני. משה ואתי החלו להקשות עליה, השינוי ביחס התבטא בדרישת הנתבעים לביצוע מטלות נוספות אשר קודם לכן בוצעו ע"י אתי ומשה. לטענתה, נדרשה לסדר את הסחורה הנכנסת על מדפי המטבח באופן יומיומי. בנוסף, משה ואתי החלו לעקוב אחריה ולמדוד את זמני ההפסקה אשר נטלה. 8. לאחר הודעתה בדבר ההיריון נקבעו הפסקות קצרות של מספר דקות, כאשר אתי הבהירה כי עליה לנוח רק במטבח ולא בכיתות הממוזגות, באופן שנמנעה ממנה ההפסקה והמנוחה מעת לעת, בכיתות הממוזגות. עוד טענה התובעת כי המטבח איננו מאוורר או ממוזג. 10. בהמשך קוצצו שעות עבודתה באופן חד צדדי כך שמלאכת הדחת הכלים הועברה מהתובעת לגננות וכל גננת נדרשה לשטוף את כלי האוכל של ילדי כיתתה. תחילה עבדה התובעת 5 שעות ביום, לאחר שדבר ההיריון נודע לנתבעים קוצצו שעות עבודתה ל - 4 שעות בלבד. בהמשך נתבקשה לשוב ולהדיח את כלי האוכל במקום הגננות, באותה מסגרת שעות אשר הופחתה , לטענתה. 11. כמו כן הוספו לתובעת מטלות נוספות אשר יש בהן כדי לפגוע בבריאותה. התובעת נדרשה לנקות את קירות המטבח, הגז והמקרר מידי יום ביומו במקום פעם בשבוע, תוך שימוש בחומרי ניקוי חריפים. 12. התובעת פוטרה בשיחת טלפון אשר יזמה, בה הודיעה לאתי כי החסירה יום נוסף בחודש ספטמבר. במהלך אותה שיחה וללא התראה מוקדמת נאמר לתובעת כי הינה מפוטרת. באותה שיחה לדברי התובעת, לא נאמר דבר על מכתב פיטורים. 13. מעולם לא נמסר לתובעת מסמך המפרט את תפקידיה כמבשלת, מעולם לא נמסרה רשימת דברים אשר עליה לשפר. המפקחת לא העירה לתובעת הערה כלשהי למעט פעם בה האוכל הוגש באיחור בשל ממחסור בגז אשר אינו תלוי בתובעת אשר נדרשה להמתין לאספקת גז. 14. המפקחת אכן העירה בשני מועדים שונים כי האוכל המוגש בכיתות הוגש ללא כיסוי, אך התובעת הסבירה כי האוכל מגיע לכיתות מכוסה, אולם המטפלות הן שמורידות את המכסה ומעבירות לקעריות, על מנת שיתקרר. 15. מעולם לא הוער לתובעת על חוסר ניקיון במטבח, או על מחסור בכמויות המזון. ההיפך הוא הנכון, לעיתים העירה אתי לתובעת על בישול כמות גדולה מידי .אתי נהגה לשבח את התובעת וכישוריה, לעתים רחוקות הופנו הערות אל התובעת אולם היא תקנה מיד את הדרוש תיקון. 16. עובדי המעון ידעו מראש מתי המפקחת מגיעה על כן תמיד היו דגימות מזון מוכנות טרם הגעתה. התובעת היא אשר עדכנה את אתי בדבר הצורך לשמור דוגמיות מזון. כמו כן בימים בהם המפקחת היתה צפויה להגיע נדרשה התובעת לבשל כמויות גדולות במיוחד ולהכין אוכל מגוון. 17. בעדותה בפנינו חזרה התובעת על גרסתה לפיה ביצעה את עבודתה ללא דופי (ראו עמ' 7 לפר שורות 12-3; שורות ; 31-23; עמ' 8 לפר' שורות 32-27) ועל טענותיה כי תנאי העסקתה הורעו לאחר ההודעה על ההריון (עמ' 6 לפר שורות 23-22; עמ' 7 לפר' שורות 2-1; עמ' 11 לפר' שורות 32-31). תמצית טענות הנתבעים: 18. נושא ההיריון נתפס בחברה החרדית כדבר חשוב וחיוני במעלה הגבוהה ביותר, בבחינת ברכה ולא לחסרון. הנתבעים מעסיקים במעון עובדות שהרו וילדו במהלך עבודתן. קבלת עובדת לעבודה גם בהיותה בהריון מתקדם, הינו דבר נהוג ושגרתי. 19. כשלושה שבועות לפני פיטורי התובעת התקבלה לעבודה במעון עובדת מטפלת (גב' רות נתנאל) בהיותה בחודש השישי להריונה. בינתיים ילדה העובדת וחזרה לעבוד לאחר חופשת הלידה. במהלך השנה יצאו שלוש עובדות נוספות לחופשת לידה ועתידות הן לשוב לעבודה עם סיום החופשה. 20. לטענת הנתבעים סוכם עם התובעת על יום עבודה בן 4 שעות, כאשר בכל מקרה שולם שכר לפי שעות העבודה בפועל ולא פחות מ- 4 שעות ביום, אף אם עבדה פחות. 21. התובעת נדשרה להגיע בשעה רבע לשמונה בבוקר ולהכין לילדים ארוחת בוקר. לאחר מכן היה עליה לבשל לפי תפריט ולהגיש ארוחה חמה בשעה 11.00 . בהמשך היה עליה להוריד או להעלות את הכלים המלוכלכים מהכיתות למטבח ולשטוף אותם. בנוסף היה עליה לדאוג לניקיון המטבח והכנת דוגמיות מידי יום, לצורך ביקורת מזון אפשרית ממשרד הבריאות או התמ"ת. 22. פעם בשבוע הגיע משלוח של פירות וירקות ופעם בשבועיים הגיעו שימורים וקפואים אותם היה על התובעת לסדר במדפי המטבח ובמחסן הצמוד לו. הספקים הביאו את הסחורה עד למטבח והתובעת נדרשה לסדרם. 23. התובעת איחרה פעמים רבות לגן על כן , ארוחת הבוקר הוגשה לילדים באיחור. כמו כן וכתוצאה מכך הוגשה ארוחת הצהרים באיחור. 24. התובעת החסירה לא מעט פעמים כשהיא מודיעה דבר היעדרותה רק ברגע האחרון. בלית ברירה ועקב לחץ הזמנים נאלצה אתי לעזוב את ענייניה האחרים ולתפקד כטבחית המעון. 25. כמבשלת היתה התובעת מחויבת להכין דוגמיות מזון מידי יום לצורך ביקורת מזון אפשרית מטעם משרד הבריאות או התמ"ת. התובעת לא עשתה כך בעקביות למעט פעמים בודדות, וזאת על אף שחשיבות העניין הוסברה לה. התנהלות זו של התובעת סיכנה את פעילות המעון ועלולה היתה להביא לסגירתו. 26. לעיתים לא הכינה התובעת מנות מהתפריט דבר אשר גרר הערות מטעם המפקחת .כמו כן היו מקרים בהם התובעת הכינה כמות קטנה של מזון אשר לא הספיקה לכלל הילדים, ומנגד לעיתים הכינה כמות גדולה ביותר, על מנת שתספיק גם ליום המחרת, דבר אשר נאסר על התובעת לעשות. 27. התובעת נהגה לעיתים להשאיר את הבישולים במטבח ללא השגחה, להיכנס לכיתות עם כוס קפה או לשוחח ארוכות בפלאפון בכיתות או סתם לשבת שם. טענת התובעת כי במטבח חם וחנוק, אין בה ממש שעה במטבח מותקנים שני מאווררים, וונטה וחלונות. 28. התובעת לא התאמצה לנקות את המטבח באופן ראוי. לעיתים רחוקות ניקתה את המטבח באופן יסודי על אף שנדרשה לעשות כן פעם בשבוע. פעמים רבות נכנסה אתי למטבח בסוף היום וניקתה אותו בעצמה כדי למנוע מפגע בריאותי. 29. אתי שוחחה עם התובעת והעירה לה פעמים רבות כפי שעשתה אף המפקחת.חרף הבטחת התובעת לשפר דרכיה הדבר לא ארע . בנוסף, לתובעת נמסר דף שהוכן ע"י המפקחת בו פירוט המטלות אשר עליה לבצע. כן נמסר לתובעת דף בכתב יד אותו כתבה אתי בו פורטו הליקויים שעליה לתקן- עותק מהמכתב לא נשאר בידי אתי. 30. לאחר שהתובעת הודיעה כי היא בהריון ,אתי פעלה כדי להקל עליה ובהתאם ניתנה הוראה לגננות בקומת הקרקע להעלות למטבח את הכלים לצורך שטיפתם ע"י התובעת ,על מנת שהתובעת לא תדרש להעלאת הכלים למטבח. בהמשך וכדי להקל על התובעת הוסכם כי התובעת תשטוף את הכלים בכיתות המעון ולא במטבח. 31. למרות ההקלות ולאחר שכל שיחות האזהרה לא הועילו הוחלט לפטר את התובעת ,לשם כך הוכן מכתב פיטורים. מסירת המכתב התעכבה מספר ימים וביום 21.9.10 בצהריים לאחר שנכנסה אתי למטבח , חשכו עיניה מההזנחה ומחוסר הניקיון, על כן פיטרה את התובעת לאלתר. דיון והכרעה: 32. הלכה פסוקה היא כי יש לשאוף להבטחת שוויון זכויות לנשים בשוק העבודה .לעניינינו יפים הדברים אשר נקבעו ע"י כב' השופטת ס. דוידוב מוטולה בע"ע 285/09 פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע"מ - עדה פלדמן מיום 28.12.10 שם נקבע כדלקמן - "אין צורך להכביר מילים על חשיבותו של עקרון השוויון, אשר הוגדר כ"נשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו" (בג"צ 6845/00 ניב נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נו (3) 663 (2002). במסגרת זו הושמה תשומת לב מיוחדת להפלייתן של נשים, מתוך הכרה כי "האפליה המגדרית היא מהקשות בעוצמתה ובחומרה שיש לייחס לה"(ע"ע 1407/01 אורי פידלמן - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, מיום 17.10.04). בפסיקתו של בית דין זה לאורך השנים הוכרה המציאות המתאפיינת בהפליית נשים בשוק העבודה, תוך הדגשת החומרה הרבה שיש לראות בכך - לא רק בהיבט של אובדן הזדמנויות תעסוקתיות אלא גם בכל הנוגע לפגיעה בכבוד האדם של האישה העובדת (דב"ע לג/3-25 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ - עדנה חזין, פד"ע ד' 365 (1973);דב"ע נו/3-129 שרון פלוטקין - אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג 481 (1997);ע"ע 627/06 אורלי מורי - מ.ד.פ ילו בע"מ, מיום 26.3.08). השאיפה להבטיח שוויון זכויות לנשים בשוק העבודה אף באה לידי ביטוי בהוראות חקיקה מפורשות - דוגמת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 וחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו - 1996. הפסיקה אף הכירה בכך שהפליית נשים אינה רק בעלת אופי אינדיבידואלי אלא נובעת מאי שוויון שיטתי-מבני, שנהג משך שנים רבות, ומשליך גם על יכולתן של נשים להשתלב באופן שוויוני בעולם התעסוקה המודרני (ראו גם בג"צ 2671/98 שדולת הנשים בישראל נ. שר העבודה והרווחה , פ"ד נב (3) 630 (1998)). אי השוויון החברתי האמור מוביל, פעמים רבות וגם בימינו אנו, לדעות קדומות בנוגע ליכולתן של נשים להמשיך בביצוע עבודתן כרגיל תוך כדי היריון וכאמהות לפעוטות. מטעם זה, וכן נוכח ההכרה בקושי - הנובע מהדעות הקדומות כאמור - למצוא עבודה חלופית תוך כדי ההיריון, בחר המחוקק להקנות הגנה מיוחדת כנגד פיטורי נשים בהיריון...". 33. הטעמים האסורים בהפליה מנויים בסעיף 2(א) לחוק בו נקבע כדלקמן: "לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים... בכל אחד מאלה: (1) קבלה לעבודה; (2) תנאי עבודה; (3) קידום בעבודה; (4) הכשרה או השתלמות מקצועית; (5) פיטורים או פיצויי פיטורים; (6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה". 34. בסעיף 9 לחוק נקבעה הוראה מיוחדת בדבר נטל ההוכחה בתביעות על פי חוק זה כדלקמן - "(א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת הוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 - (1) ... (2) לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו". מנוסח הסעיף עולה כי נקודת המוצא הינה כי נטל ההוכחה מוטל על המעביד. אולם, בכל הקשור בפיטורים מהעבודה, על העובד להוכיח בשלב ראשון כי לא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו. המחוקק נתן דעתו לקושי בהוכחת טענת ההפליה, ולכן אין הוא מטיל חובה על העובד להוכיח פוזיטיבית את טענת ההפליה, אלא נקבע כי על העובד להוכיח כי לא היתה קיימת עילה ברורה לפיטוריו על פי התנהגותו או מעשיו, ולאחר מכן עובר הנטל על כתפי המעביד. בשלב הראשוני, על העובד להביא ראשית ראיה בלבד. (ראו דב"ע נו/129/3 שרון פלוטקין נ' אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג 481; כן ראה ע"ע 627/06 אורלי מורי נ' מ.ד.פ. ילו בע"מ ואח', ניתן ביום 16.3.08. ההלכה הפסוקה קבעה את התנאים בהתקיימם עובר נטל הראיה למעביד תוך שנקבע כי די לעניין זה ב"ראשית ראיה" מצד העובד. 35. נדגיש כי הוראות אלה בחוק חלות במקביל לאיסור הקבוע בחוק עבודת נשים על פי אסור לפטר עובדת בהיריון ללא היתר מאת שר התמ"ת (או מי שמונה על ידו בסעיף סעיף 22 לחוק זה) . בענייננו אין חולק כי התובעת פוטרה טרם חלוף ששה חודשים להעסקתה, ומכל מקום בסיכומי התובעת נזנחה הטענה כי התובעת פוטרה סמוך לשישה חודשים על מנת להתחמק מהחובה לפנות למשרד התמ"ת . 36. משנשאלה התובעת האם היו הערות ביחס לעבודתה השיבה כדלקמן - "אלא אם כן זה היה הערות בונות. לא היו הערות של אחור לשאלתך, לגבי חיסורים בודאי שהיו לי. אני בן אדם. שהייתי מגיעה באיחור הייתי מודיעה בבוקר מוקדם. היו לי שלושה חיסורים ...חופשה היתה מתואמת מראש" (עמ' 9 לפר' שורות 28-24). 37. משנדרשה, לשיחת הפטורים הבהירה כי "לא. היו שתי הערות. האחת מלבנה שהאוכל הוגש לא היה מכוסה לכיתות. מה שלא היה. מה שכן היה בפועל הייתי מכסה את האוכל , בעת שהמרקים היו הרותחים היו מגיעים לכיתה המטפלות היו מוציאות את הכיסוי , מזגו את המרקים לקעריות כדי שהאוכל יתקרר ויוכלו להאכיל את הילדים. פעם השניה היתה הערה, לא היה גז במעון והארוחה התעכבה מכיון שלא היה גז וזה לא היה בשליטתי ולכם שאלה (למה) הארוחה לא מוכנה והעיכוב היה פחות מעשר דקות. אמרתי גם לאתי שהאוכל שאינו מכוסה. זה הגננות מוציאות ולא אני. ביקשתי מהמטפלות שלא יוציאו זאת" (עמ' 11 לפר שורות 4-11) 38. בעלה של התובעת מר אברהם הררה (להלן- בעלה של התובעת) הובא לעדות מטעמה. בתצהירו חזר על עיקרי הדברים בתצהיר התובעת והוסיף כי ליווה את אישתו בכל שלבי עבודתה במעון, ובקר במעון לעיתים קרובות. כן העיד כי ראה את תנאי עבודתה הקשים ולא פעם אמר שאסור לה לעבוד כל כך קשה בשביל שכר כה זעום. עוד העיד כי עד אשר סיפרה על ההריון הייתה התובעת מרוצה מהעבודה ולאחר ההודעה חשה מיואשת ומתוסכלת מהיחס שקיבלה . עוד העיד כי לאחר הודעת ההריון ראה כי השאירו לתובעת כמויות גדולות של סחורה לסדר . 39. בעדותו נשאל מדוע היה במעון ולא בכולל בו הוא לומד וכך השיב- "אשתי בהריון ויש לה בחילות והייתי מביא לה לשתות סודה, כי זה היה מרגיע אותה". לשאלה מדוע לא לקחה זאת מהבית השיב - "הייתי מגיע כדי לתת לה את השתיה והלכתי". כאשר הקשה ב"כ הנתבעים" זה עניין של דקה מכאן אתה מסיק איך היא תפקדה" השיב- "מן הסתם אם אני בא לאשתי לגן, אני קצת מתעכב. אתה מסכים איתי. מתעכב 10 דק' או 15 דק' . יושב במטבח אין לי מה לחפש במקומות אחרים" (עמ' 12 לפר' שורות 17-11). 40. גרסת התובעת באשר לעבודתה ותפקודה נסתרה על ידי אתי אשר העידה כי לכל אורך תקופת עבודתה (ארבעה חודשים ושבוע), לא היתה מרוצה מתפקודה המקצועי ומחוסר מחויבותה לעבודה, ואף הביעה זאת בפני התובעת לא פעם. תימוכין לגרסתה מצאנו בעדות המפקחת אשר אישרה כי העירה לתובעת וכן שמעה במספר הזדמנויות מאתי כי התובעת לא פועלת בהתאם לכללים. וכדבריה "בדר"כ שאני מגיעה למעון אני נכנסת לגב' אתי , לאתי יש טלויזיה במעגל סגור, ראיתי את התובעת לא במטבח, אלא בכיתה הסמוכה למטבח. זה לא פעם או פעמיים שהערתי לה למה היא מסתובבת. אני פעם בחודש נמצאת במעון. ז"א הייתי שם 4 פעמים. שאני מבקרת את המטבח - הוא היה לא נקי ומסודר, האוכל היה מוגש לילדים רותח והערנו על כך. היא גם מדברת בטל' זה דבר.. היא קראה את התפקיד ונדרש ממנה לא לדבר בטל'. גם להכין אוכל היא היתה מכינה יום קודם. זה דווח לי מפיה של גב' אתי, למעט הפעמים שהייתי בביקור". (עמ' 24 לפר שורות 7-1. בהמשך כאשר נשאלה כמה זמן היא יכולה לסבול חוסר היגיינה השיבה - "במקום שפעם אחת יש חוסר היגיינה אני מוכנה לסבול. אני התריתי בפני אתי שצריך לפטר את התובעת ואתי נתנה לה עוד צ'אנס" (עמ' 24 לפר' שורות 21-19). 41. זאת ועוד; התובעת עצמה אישרה בעדותה כי אתי העירה לה במספר הזדמנויות אולם לשיטתה היו אלה הערות בונות. כן אישרה כי היו חיסורים בנוסף לחופשות אשר תואמו מראש ובפעמים בהם איחרה לעבודה היתה מודיעה מוקדם בבוקר. יצוין כי עיון בתלוש חודש יולי מלמד כי בחודש זה התובעת עבדה 16 ימים בלבד, על אף שמדובר לכאורה בחודש עבודה מלא. להשלמת התמונה יצוין כי מהתלושים עולה כי את ימי החופשה נטלה התובעת במהלך חודש אוגוסט וסה"כ עבדה בחודש זה 7 ימים. ביחס להערות קונקרטיות (הגשת אוכל לא מכוסה והגשת אוכל באיחור) טענה התובעת כי לא היתה זו אשמתה. לשיטתינו , אין צורך בהתנהגות חמורה ובמחדלים חמורים כדי להצדיק פיטורי עובדת, די בכך שנוכח מעשי העובדת או התנהגותה לא ניתן לקיים שגרת עבודה תקינה וסדירה במקום העבודה. נזכיר כי מדובר במעון ילדים ומטבע הדברים ובאופן מוגבר מאשר מקומות עבודה אחרים, קיימת חשיבות רבה לעמידה בנהלים ובכללים. 42. בנוסף יש ליתן את הדעת לעובדה כי בעוד התובעת הודיעה לנתבעת כי הינה בהריון במהלך חודש יולי רק לקראת סוף חודש ספטמבר פוטרה, על כן הקשר בין היותה בהריון לבין פיטוריה אינן סמוך ומידי. בסיכומיה התובעת זנחה את טענותיה כי פוטרה על מנת לא להיכנס ל"ד' אמות" חוק עבודת נשים. בנסיבות בהן התובעת מפוטרת כחודשיים לפני תום ששת חודשי עבודתה , לא מצאנו לייחס לנתבעים תכנון מחושב של מועד הפיטורים בפרט מששוכנענו כי הנתבעים אכן מעסיקים נשים הרות, כדבר שבשגרה. 43. כמו כן ,התובעת לא הביאה, למעט עדות בעלה, עדויות נוספות אשר היה בהן כדי לשפוך אור ולתמוך בגרסתה כי לא היה במעשיה או בהתנהגותה עילה המצדיקה פיטוריה וכי עבדה ללא כל דופי. אי הבאת אחת מעובדות הגן לעדות תמוהה עוד יותר בשים לב לעובדה שהתובעת העידה כי אותן עובדות כבר לא עובדות במעון וכדבריה- "היום כמעט כל העובדות לא עובדות שם לפי מה ששמעתי מאנשים".."היתה עוד עדה שלא הגיעה מאותה סיבה. אותה עדה עבדה אצל אתי והיא פיטרה אותה. כיום היא לא עובדת אצלה" עמ' 5 לפר' שורה 15; 18-19). לא ברור מה מנע מהתובעת לזמן להעיד בפנינו. 44. זאת ועוד. התובעת מלינה על כי הגב' מירב סילהוב (עובדת במעון- קרובת משפחתה) לא זומנה ע"י הנתבעים לעדות על מנת לחזק את גרסתם כי נערכו שיחות אזהרה, לטענתה. עובדה זו פועלת לרעת הנתבעים, אך נזכיר כי הנטל הראשוני להוכחת הטענה בדבר פיטורים מחמת היריון, גם אם מדובר אך בראשית ראיה, מוטל על התובעת. 45. אשר לעדות המפקחת - חלק ניכר מסיכומי התובעת הוקדש לעדות המפקחת/המדריכה החינוכית בניסיון להפחית ממהימנות עדותה, בהיותה גורם שאיננו אוביקטיבי ,לטענת התובעת. אכן כעולה מעדות המפקחת, משכורתה משולמת ע"י הנתבעים וכדבריה: "אני פרילנס.. כל מי שפותח מעונות מטעם התמ"ת מחויב בהדרכה חינוכית , מטעם התמ"ת" ובהמשך-"אני מדווחת לתמ"ת. התמ"ת מכיר אותנו. המדריכות הן פרילנסריות"(עמ' 22 לפר שורות 7, 12). עם זאת סבורים אנו כי לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הינה כפופה לנוהלי משרד התמ"ת וכי מעון הנתבעים איננו המעון היחיד בטיפולה. 46. בנוסף, לא מצאנו ממש בטענה המשתמעת מטיעוני התובעת, על פיה המפקחת מוכנה לסכן את פרנסתה בשל התנהלות מעון כזה או אחר. כמו כן יש לדחות את טענת התובעת על פיה כל הקשור למפקחת איננו אלא המצאה מאוחרת. המפקחת העידה ועדותה לא נסתרה, כי הינה מפקחת המשמשת כמדריכה חינוכית ב- 22 גנים (עמ' 26 לפר' שורות 27-28 ). כמו כן בתצהירה מתייחסת התובעת להערות המפקחת ולעובדה כי הגן התכונן לקראת ביקוריה (ראה סעיפים 40, 41, 48, 50, 53 לתצהיר התובעת). מטעמים אלה בלבד ,לא ראינו לקבל את טענות התובעת כי "סיפור המפקחת" אינו אלא המצאה מאוחרת. ב"כ התובעת מייחס חשיבות רבה לכך שנספח ג' לתצהיר הנתבעים "תפקיד הטבחית" לא נמסר לתובעת . סבורים אנו כי אין במסמך זה כדי להטות את הכף נוכח העובדה כי אין ספק כי המטלות המפורטות, הן מטלות המהוות חלק בלתי נפרד ואינהרנטי מעבודת מבשלת במעון- כל מעון, וזאת ללא כל קשר לשאלה האם נמסר לתובעת המסמך בו הוגדר תפקידה. 47. הנתבעים הדגישו כי מעצם פעילותם במגזר החרדי מעסיקים הם נשים חרדיות רבות ונושא ההריון נתפס בעיניהם כדבר חשוב וחיוני במעלה הגבוהה ביותר. כדי לחזק טענה זו טענו הנתבעים כי עובדת בשם רות נתנאל התקבלה לעבודה בהיותה בחודש השישי , טענתם זו לא נסתרה ע"י התובעת (ראה עמ' 5 לפר שורות 23-24 ; עמ' 6 לפר שורות 19-20). לטענת התובעת הגב' נתנאל היתה מטפלת ממלאת מקום אשרלא עשתה את העבודה הפיסית אותה ביצעה התובעת. מקובלים עלינו דברי הנתבעים כי העסקת עובדת מחליפה(בהיותה בהיריון מתקדם) הגם שהינה עובדת מחליפה , מלמד על צורך בהעסקת עובדת נוספת להפעלתו התקינה של המעון ובפרט שעה שמדובר במעון בו מועסקים כ- 15 עובדים. כמו כן מעיד הדבר על מדיניות הנתבעים אשר קבלו לעבודה עובדת בהיריון מתקדם. כמו כן הנתבעים העידו כי במועד עריכת תצהיריהם יצאו שלוש עובדות לחופשת לידה אשר עתידות לשוב לעבודה במעון עם סיומה (סעיף 6 לתצהיר אתי) - עדי הנתבעים לא נחקרו בעניין זה על כן עדותם לא נסתרה. 48. בעדותה בפנינו סתרה התובעת את טענותיה בדבר ההרעה לכאורה . כאשר נשאלה - "אחרי שהודעת על ההיריון זה נכון שניסו להקל עליך ולא להחמיר, למשל אמרו שהגננות מלמטה יעלו את הכלים כדי שתשטפי אותם במטבח וכו'"; השיבה- "הסכימו מטעמי נוחות שלהם ולא שלי... זה עניין של זמן. לחסוך בזמן. אם היא היתה רוצה להקל עלי היא היתה מורידה ממני תפקידים כמו לנקות ולסדר סחורה שאלה דברים הרבה יותר קשים מאשר לשטוף כלים , היתה מורידה ממני את האקונומיקה וחומרים כימיקלים. זו היתה הדרישה" ..(עמ' 10 לפר שורות 18-15). נזכיר כי לטענת התובעת הרעו את תנאיה ולא הועלתה טענה כי היה על הנתבעים להקל על עבודתה. מעדות התובעת עולה כי הטרוניה עניינה בהעדר הפחתת מטלות מסוימות המהווה הרעת תנאים. כאשר נתבקשה לאשר כי מתלושי השכר לא עולה כי שעות העבודה הופחתו לאחר ההודעה, התובעת לא אישרה שכך הם פני הדברים . עם זאת, לא ידעה להסביר כיצד ההרעה באה לידי ביטוי בתלושי השכר (ראו עמ' 11 לפר' שורות 23-13). ודוק; עיון בתלושי השכר מלמד כי שעות העבודה לא שונו לאחר הודעת ההיריון ובמהלך כל תקופת ההעסקה , ממוצע שעות העבודה נע בין 4.5 לבין 4.7 שעות ליום . בנוסף, טענת התובעת כי שטיפת הכלים הועברה לגננות על מנת לצמצם את שעות עבודתה (ראה סעיף 19 לתצהיר) נסתרה בחקירתה, כאשר אישרה כי המטפלות העלו את הכלים למטבח על מנת שתשטוף אותם ,כל זאת במטרה להקל על עבודתה (ראו עמ' 10 לפר' שורות 14-12). 49. זאת ועוד. בתצהירה העידה התובעת כי לאחר ההודעה נדרשה לעסוק בסידור הסחורה הנכנסת על מדפי המטבח וכי מדובר באספקה יומיומית בכמות מסחרית של מוצרי מזון ארגזי קופסאות שימורים ושקי פירות, בעוד שקודם להודעתה בדבר ההריון, הנתבעים עשו זאת בעצמם. כאשר נשאלה התובעת מתי היו מביאים סחורה השיבה- "פעם בשבוע הירקות. הקפואים פעם בשבועיים משהו כזה. שימורים היו מגיעים לעיתים דחופות יותר משבועיים. פירות מחזיקים בחודשים 7-8 לא יותר משבוע..אני לא מדבר על תפו"א ומוצרים שמחזיקים יותר זמן".. (עמ' 6 לפר' שורות 16-10). יוער כי גרסתה המאוחרת של התובעת הסותרת את טענתה בתצהיר על פיה נדרשה לסדר באופן יומיומי את האספקה שהגיעה למעון, מתיישבת דווקא עם גרסת הנתבעים כפי שבאה לידי ביטוי בתצהירה של אתי (ראה סעיף 13 לתצהיר אתי). 50. על יסוד האמור לעיל, בשם לב לסתירות בעדות התובעת, נוכח עדות המפקחת אשר לא נסתרה והמחזקת גרסת הנתבעים לעניין תיפקוד התובעת, סבורים אנו כי התובעת לא עמדה בנטל הראשוני להוכיח כי עילת הפיטורים יסודה בהריונה. לפיכך, כל הסעדים אשר עניינם בפיטורים בניגוד לדין ובניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה ובכללם- פיצוי בגין פגיעה בתנאי עבודתה ,פיטורים בהיריון בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה; פיצוי בגין פיטורים בחוסר תום לב ובדרך שאיננה מקובלת ביחסי עבודה; פיצוי בגין הפסד השתכרות; ופיצוי בגין עגמת נפש - דינם להדחות. פיצוי בגין אי עריכת שימוע: 51. לטענת התובעת לא ניתנה לה זכות שימוע טרם קבלת ההחלטה על פיטוריה. מנגד טענו הנתבעים כי התובעת הוזהרה פעמים רבות על ליקויים בתפקודה, אשר היה ולא יתוקנו תפוטר. כן נטען כי לתובעת נמסר דף בכתב ידה של אתי ,בו פירוט הטענות כנגדה המחייב שיפור עבודתה אחרת, תפוטר. 52. אשר לחובת השימוע היידה אתי כדלקמן: "ש. נכון שלא קיימת לה שימוע. ת. קיימתי שימוע בעל פה. כתבתי לה את הליקויים שלה ואמרתי לה שאניי רוצה שזה יהיה אצלה והיא תעיין בזה ותראה ממה אני לא מרוצה ושהיא תשפר זאת ואם לא תשפר אאלץ לפטרה. ש. אפשר לראות עותק מהמסמך? ת. לצערי השארתי אותו אצלה... ש. אין לך עותק מהמכתב? ת. לא. לצערי ש. את זוכרת תאריך או מתי נתת לא את המכתב? ת. תאריך לא. אולי חודש וחצי אחרי חודשיים שהיא החלה לעבוד. לא זוכרת את התאריך המדויק. עד אז הערתי לה בעל פה וקיוויתי שהיא תשפר". (עמ' 15 לפר' שורות 20-31) אשר ל"אקט" הפיטורים העידה אתי- "לא זוכרת מי התקשר. היתה שיחת טל' , ואז אמרתי לה שהמטבח היה ממש מלוכלך וזה אחרי הרבה הערות שאני מעירה לה. עקב כך אני לא יכולה להמשיך" (עמ' 20 לפר' שורות 3-1). 53. חובת השימוע טרם הפיטורים קיימת מקדמא דנא במגזר הציבורי, ובשנים האחרונות הורחבה לגופים דו מהותיים ואף פרטיים (ראו: (ע"ע 1027/01 ד"ר יוסף גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל פד"ע לח 448; בש"א (ת"א) 811/03 דוד וינטראוב - איבריה ליינס לא פורסם; בר"ע 135/08 נזריה אחמד דרויש אלוערי - חברת חשמל למחוז ירושלים בע"מ, לא פורסם ; ע"ע 506/09 רות הורוביץ- עמותת בית חנה לא פורסם) . מטרת השימוע אינה רק להציג בפני עובד את הטענות כלפיו ואת הנימוקים שהביאו להליכי פיטוריו. מטרתו העיקרית של השימוע לאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו, ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו שלטענות אין בסיס (ראו :בדב"ע נו/3-31 מד"י - ארנון בונה לא פורסם; ע"ע 1163/00 בית חולים המשפחה הקדושה נצרת - ד"ר חליל עבוד פד"ע לה 440; שרונה ארביב ; ע"ע 415/06 דני מלכה - שופרסל בע"מ, מיום 15.7.07). 54. נוכח עדויות הנתבעים שהובאו לעיל וההלכה הפסוקה בעניינים אלה אנו קובעים כי הופרה זכות השימוע שעה שלא ניתנה לתובעת הזדמנות נאותה להשמיע עמדתה בקשר לפיטוריה - טרם שהתקבלה ההחלטה לפטרה. ככל שהיינו מוצאים כי יש לקבל את גרסת הנתבעים בדבר אזהרות ומסירת מכתב (חודשיים קודם למועד הפיטורים), התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם הנדרש בהליך שימוע , ואין בה כדי לפטור מהחובה לערוך שימוע, טרם קבלת החלטה בדבר פיטורים. 55. גובה הפיצוי לו זכאית התובעת - התובעת עתרה לקבלת סכום של 25,000 ₪ בגין פיטורים ללא עריכת שימוע. מפסיקת בית הדין הארצי לעבודה ניתן ללמוד כי הפיצוי בגין הפרת חובת השימוע איננו מהווה פיצוי בגין נזק שאיננו ממוני קרי , בגין עוגמת נפש הנגרמת לעובד מפוטר ללא מתן זכות שימוע, אלא בגין נזק ממוני שעניינו הפסד השתכרות צפוי. הפסד השתכרות אשר יתכן והיה נמנע ככל שהיה מתאפשר לעובד להשמיע את טיעוניו ולמנוע את פיטוריו (ראו: ע"ע 93/07 גיורא ארבל - נ.א.ס.ס. נוירומקולר סטיליולשין סיסטמס בע"מ, ניתן ביום 9.11.08). התובעת העידה כי לאחר פיטוריה מצאה עבודה מזדמנת כמבשלת , פעם בשבוע ,שם עבדה עד הלידה (עמ' 9 לפר' שורות 11-10) . 56. בהתחשב בעובדה כי לא נערך שימוע מחד ותקופת העבודה הקצרה מאידך ולאור העובדה כי לאחר הפיטורים מצאה התובעת עבודה חלקית , סבורים אנו כי יש להעמיד את הפיצוי בגין אי עריכת שימוע על ממוצע משכורת אחת , דהיינו סך של 1,591 ₪. פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד: 57. לטענת התובעת זכאית היא לפיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה - בניגוד להוראות חוק הודעה לעובד. הנתבעים טוענים (לראשונה בסיכומיהם) כי הפיצוי לו עותרת התובעת הוא מכח סעיף 5(ב) לחוק בעוד התובעת מעלימה את העובדה כי סעיף זה תוקן אך בשנת 2011, על כן אינו חל על התקופה בה עבדה. בעניין זה הפנו הנתבעים בסיכומיהם לע"ע 154/10 קלרה שניידר - ניצנים אבטחה בע"מ, מיום 3.5.11 אשר הוביל למעשה לתיקון החוק. 58. בחקירתה נשאלה אתי האם נתנה לתובעת נייר כלשהו המפרט את זכויותיה והשיבה בשלילה. לשאלה האם הם חתמו על הסכם בכתב השיבה "לא. היה הסכם בע"פ. זה היה שנה ראשונה שלי ולא ידעתי מה צריך . הלכתי כראות עיני. סכמתי איתה בעל פה והיה מקובל על שתינו והראיון היה בטלפון. היא באה למחרת לעבוד"( עמ' 17 לפר' שורות 29-25). 59. בעניין קלרה שניידר נקבעו לעניין חוק הודעה לעובד, הדברים הבאים: "א. חוק הודעה לעובד מטיל חובה על מעסיק למסור לעובדו, תוך 30 יום לכל המאוחר ממועד תחילת עבודתו, הודעה בכתב, בה יפורטו תנאי עבודתו של העובד. החוק אינו מסתפק בהטלת חובה כללית ומפרט את העניינים שיש לכלול בהודעה כאמור, את צורת ההודעה, וכן חובה להודיע על שינויים, ככל שיחולו, בתנאי העבודה. ב. הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו אינה עניין טכני, אלא מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה. בין תכליותיה - ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו; לייתר אי הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה; ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים. ג. הפרתו של חוק הודעה לעובד מהווה עבירה פלילית, אך יש לה גם השלכות במערכת היחסים המשפטית שבין העובד למעסיק. כך, וכדוגמא, הפרת החוק עשויה להעביר את הנטל למעסיק, ככל שקיימת מחלוקת על תנאי העבודה. בנוסף, עצם הפרת החוק אפשר שתגרום לנזק לא ממוני שהעובד זכאי לפיצוי בגינו - מבלי שמוטלת עליו חובה להוכיח נזק ממוני או קונקרטי לצורך כך. ד. מסירת הודעה בעל פה על תנאי העבודה, אין בה כדי לייתר את החובה הכלולה בחוק להודעה מפורטת בכתב, ואין בה משום טענת הגנה המצדיקה אי פסיקת פיצוי כספי בגין הפרת החוק. ה. נוכח כל האמור, צודקת המערערת כי הייתה זכאית לפיצוי כספי בגין עצם הפרתו של חוק הודעה לעובד, ולולא הייתה זונחת טענה זו בסיכומיה בבית הדין האזורי - כך היינו פוסקים לה. באשר לאמות המידה לפיהן ייקבע הפיצוי הכספי - אלה תיוותרנה לפסיקה עתידית, במקרים המתאימים". 60. הנה כי כן, גם טרם התיקון לחוק והוספת סעיף 5(ב), אי מתן הודעה בכתב על תנאי עבודה מצדיקה פיצוי כספי ואילולא זניחת הטענה בסיכומים כך גם היה נפסק לתובעת באותו מקרה. בענייננו, משמעדות הנתבעים עולה בבירור כי לתובעת לא נמסרה הודעה על תנאי העסקתה וזאת בניגוד להוראות החוק, אנו סבורים כי יש לחייב הנתבעת בסך של 5000 ₪ בגין הפרת החוק והפגיעה הישירה בזכויות התובעת עקב התעלמות הנתבעת מחבותה על פי החוק. מעבר לדרוש נדגיש כי הטענה בדבר התיקון לחוק הינה טענה אשר הועלתה לראשונה בסיכומי הנתבעים , מטעם זה בלבד ונוכח ההלכה הפסוקה בעניין העלאת טענות חדשות בשלב הסיכומים,, יש לדחות הטענה. הודעה מוקדמת: 61. התובעת עתרה לתשלום סך של 625 ₪ (5 ימים * 25 ₪ לשעה * 5 שעות ביום) בגין רכיב זה. הנתבעת אינה חולקת על העובדה כי התובעת פוטרה לאלתר ללא הודעה מוקדמת אולם, לטענתה עליה לשלם לתובעת סכום של 450 ₪ (4 ימים *25 ₪ לשעה *4.5 שעות ליום) בלבד. בתחילת ההליך נחלקו הצדדים בדיעותיהם ביחס למועד תחילתה העסקה וסיומה. לאחר שמיעת הראיות דומה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת החלה לעבוד בתאריך 13.5.11 וסיימה העסקתה ביום 21.9.11 (ראה סעיף 10 לסיכומי התובעת). התובעת עבדה אצל הנתבעים ארבעה חודשים ושבוע בגינם זכאית היא לארבעה ימי הודעה מוקדמת. כמו כן אין מחלוקת כי שכרה השעתי עמד על 25 ₪. הצדדים נחלקו בדיעותיהם באשר לשעות העבודה (יוער כי התובעת טוענת ברכיב זה כי עבדה 5 שעות ביום בעוד בניסיון להוכיח הרעת תנאים מצד הנתבעים טענה כי שעות עבודתה קוצצו). מכל מקום מתלושי השכר עולה כי התובעת עבדה בממוצע 4.6 שעות ליום . על כן, זכאית התובעת לסך 460 ₪ בגין רכיב זה. במאמר מוסגר יוער כי נוכח הסכמת הצדדים בדבר תקופת ההעסקה , לא מצאנו מקום להידרש לטענות ההדדיות בדבר השינוי בתלושי השכר בעניין מועד תחילת העסקת התובעת. היריבות בין התובעת ובין הנתבעים 1 ו 2: 62. כתב התביעה המקורי כלל בתחילה נתבע נוסף בשם "מעון אתי". בקדם המשפט נמחקה התביעה כנגד נתבעת זו משאין מדובר באישיות משפטית. כתב התביעה מופנה כנגד שלושת הנתבעים כמפורט בכותרת. לטענת הנתבעים - התובעת הגישה תביעתה גם כנגד משה ואתי אשר לא העסיקו אותה ובינם לבין התובעת אין כל יריבות. לגרסתם, הנתבעת - העמותה בלבד, העסיקה את התובעת ושילמה את שכרה כעולה מתלושי השכר. גם מכתב הפיטורים הוצא עם לוגו העמותה ומספרה. לשיטתם, רק במקרים יוצאי דופן יכיר בית הדין באחריות אישית של אורגנים בתאגיד, ומכל מקום העובדה כי מנהלת המעון מטעם העמותה ,רשאית לקבל כל החלטה בקשר למעון, או שיוך שם המעון לשמה, אין בה כדי להטיל אחריות אישית. מנגד טענה התובעת כי השכילה להוכיח כי יש לחייב את הנתבעים 1 ו2 באופן אישי ביחד ולחוד עם הנתבעת 3 - העמותה. לטענתה אתי הודתה כי היא מקבלת את כל ההחלטות באופן אישי ולכל היותר מתייעצת עם בעלה אולם היא (ולא בעלה ו/או העמותה) מקבלים את ההחלטה(עמ' 14 לפר'). כמו כן נטען כי עצם קריאת המעון על שם אתי מלמד על עירוב מוחלט ופסול בין ענייניהם הפרטיים של הנתבעים 1 ו 2 לבין ענייני העמותה. לשיטתה מדובר בשימוש לרעה במסך ההתאגדות כאשר לא קיימת הפרדה אמיתית בין המעון העמותה והנתבעים 1 ו 2. כמו כן החלטה כגון קביעת שם המעון אמורה היתה להתקבל על ידי הועד המנהל ולא ע"י הנתבעים. בנסיבות אלה ניכר כי לעמותה אין כל תפקיד, הנתבעים לא המציאו כל מסמך או ראיה באשר למבנה העמותה, לתפקידם בה, לתקנות העמותה וכיוצ'. עובדה זו פועלת לרעתם ומצדיקה הרמת מסך וחיוב אישי. כך גם עצם העירוב המשפחתי יש בו כדי להטות את הכף לחיוב אישי של נושא משרה והרמת מסך. 63. לא אחת קבעה ההלכה הפסוקה כי הרמת מסך איננו מעשה שבשגרה, ולצורך החלתו, על התובע להוכיח כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות לעשות כן. משיש בהרמת מסך כדי לפגוע בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה (ובענייננו העמותה), על המבקש להניח תשתית עובדתית מקיפה ומלאה במסגרת כתב התביעה על מנת להוכיח כי מנהל או בעל מניות עשה שימוש לרעה בסמכותו ותפקידו בחברה, במסגרת המערכת העסקית בין הצדדים. לעניינינו , יפים ומתאימים הדברים אשר נקבעו לא אחת: "הגישה להרמת מסך היא כאל עניין חריג, כלשון המחוקק (סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999), היא מופעלת "במקרים חריגים וטעמים מיוחדים". היא נשקלת כאשר ברור שנעשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, אם כדי להונות ואם כדי שלא לפרוע חובות. במקרים כאלה נתפסת החברה כמסך שמאחוריו נעשים מעשים שלא יעשו". (עב"ל 3755/03 שמעון בן חמו נ' טנא נגה שיווק (1981) בע"מ, תק- על 2004 (3) 3140). כן נפסק כי: "העילה המובהקת להרמת מסך היא קטגוריה של מקרים המצביעים על שימוש לרעה שעושים בעלי העניין בחברה ובאישיותה המשפטית הנפרדת. המושג "שימוש לרעה" כולל מספר מצבים, ועיקרם הם מעשי תרמית, עירוב נכסים של בעלי עניין עם נכסי החברה, מימון לא מספיק לפעולות החברה, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי מניותיה ללא תמורה מספקת ועוד". (ע"ע 1170/00 מרים פרידמן - יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ ניתן ביום 27/11/02). מהאמור לעיל נלמד כי הרמת מסך מהווה חריג לכלל האישיות המשפטית הנפרדת. על מנת להרים את מסך ההתאגדות יש להניח בפני בית הדין תשתית עובדתית מספקת כמפורט לעיל. אמנם, בשנים האחרונות בית הדין הארצי הוסיף והרחיב את גדרי הנסיבות בהן תבוצע הרמת מסך, תוך שימוש בעקרון תום הלב כשיקול להרמת מסך. על פי גישה זו, חובת תום הלב מחייבת את המעסיק להתאים את העסקת העובדים ליכולת הפיננסית של החברה ובהעדר יכולת פיננסית יתכן ויהא מקום להטיל אחריות אישית על בעלי החברה שהעסיקה את העובדים (ראו: ע"ע 1170/00 לעיל). בענייננו לא נטען וממילא לא הוכח כי הנתבעים פעלו במקרה דנן בחוסר תום לב. 64. עיון בכתב התביעה מעלה כי התובעת לא הניחה תשתית עובדתית מקיפה ומלאה על מנת להוכיח כי המנהל או בעל המניות עשה שימוש לרעה בסמכותו ותפקידו בחברה. מטעם זה בלבד אין להורות על הרמת מסך בפרט שעה שטענות בדבר לקיחת עודפי מזון ונסיעה במכונית המעון אשר נטענו בשלב מאוחר יותר של ההליך, אינם עולים לשיטתנו ולאור הההלכה הפסוקה כמעשים אשר בעטיים יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות. כך גם ביחס לשם המעון הקרוי על שמה של אתי, אין הדבר מלמד כי יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות. אין מדובר במקרה בו נעשה שימוש לרעה או מיוחסים לנתבעים מעשי תרמית או עירוב נכסים של בעלי עניין עם נכסי החברה וכיוצב'. עוד נוסיף כי במסגרת הליך זה לא נדרשו הנתבעים להמציא מסמך או ראיה אשר למבנה העמותה ולחלוקת התפקידים בה לפיכך, לא ברורה טרוניית התובעת בעניינים אלה. למען הסר ספק נבהיר כי העובדה כי מדובר בעמותה משפחתית אינה מצדיקה בנסיבות מקרה זה , הרמת מסך ההתאגדות. לאור האמור לעיל, אין כל הצדקה להרמת מסך ההתאגדות וחיוב הנתבעים 1 ו 2 בחובות הנתבעת 3. דין התביעה כנגד הנתבעים 1 ו 2 ,להידחות. סוף דבר: 65. הנתבעת 3 תשלם לתובעת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים: פיצויים בגין אי עריכת שימוע כדין בסך 1591 ₪; פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בניגוד לחוק בסך 5,000 ₪; פדיון ימי הודעה מוקדמת בסך 460 ₪. לסכומים אלה יצורפו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום יחסי העבודה ( 21.9.10 ) ועד למועד התשלום בפועל. 65. משמרבית התביעה נדחתה - ישא כל צד בהוצאותיו. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. הריוןפיטורים בהריוןפיטורים