פיצויים בגין נזקים לשלטי חוצות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים בגין נזקים לשלטי חוצות:

לפני תביעה כספית נזיקית ע"ס 2,539,831 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבעים.

הצדדים לתביעה והעובדות הצריכות לעניין



התובעת והנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הן שתי חברות מתחרות בתחום שילוט חוצות. הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") הוא נציג של קבוצת רכישה שרכשה את הזכויות במגרש המצוי ברחוב גיסין בפתח-תקווה והידוע כגוש 6376 חלקות 117, 118 ו-22 (להלן: "המקרקעין").




התובעת טוענת בכתב התביעה כי עיריית פתח-תקווה נתנה לה רשות להציב אתר שלטי חוצות בחלקה 117 במקרקעין (להלן: "אתר שלטי החוצות"), בו מוקמו ששה שלטי חוצות עליהם הציגו לקוחותיה את פרסומיהם, ביניהם עיריית פתח-תקווה. כמו כן לטענתה הוענקה לה הזכות להשכיר שלט חוצות ענק בחלקה 22 במקרקעין מחברת גינדי החזקות בע"מ.




ביום 26.10.10 נחתמו הסכמים בין הנתבעת והנתבע, לפיהם הנתבע, בתפקידו כנציג קבוצת הרכישה, משכיר לנתבעת את המקרקעין (שלוש החלקות) "לצרכי הצבת שלטים על הקונסטרוקציות הממוקמות במגרש" לתקופה מוגבלת הנקובה בהסכמים (נספחים ה(1), ה(2) לכתב ההגנה).

יצוין כי החוזים חתומים על ידי הנתבעת אך לא על ידי הנתבע או מי מקבוצת הרכישה.



ביום 31.10.10 הודיע מנכ"ל הנתבעת לתובעת כי הנתבעת נכנסה כשותפה במקרקעין ומתחילה לשווק את השלטים הנמצאים במקום (נספח ב לכתבה תביעה).




ביום 15.12.10 נחתם הסכם בין הנתבעת לבין חברת גינדי החזקות בע"מ, לפיו הוענקה לנתבעת זכות בלעדית לשווק את השלט הגדול המצוי על חלקה 22 במקרקעין (להלן: "השלט הגדול").




לטענת התובעת, בשלושה אירועים שונים התנהלו הנתבעים בצורה "בריונית ואלימה" (כך בכתב התביעה) כלפי שלטי חוצות של התובעת ולקוחותיה, והסבו לתובעת נזקים רבים, לרבות הפסד הכנסות, אבדן לקוחות ופגיעה במוניטין:




נטען כי ביום 31.10.10 הנתבעת תלשה את הלוגו של התובעת באתר שלטי החוצות והציבה את הלוגו שלה. הנתבעת פנתה ללקוחות של התובעת והודיעה להם כי השלטים המוצבים באתר הם בבעלותה של הנתבעת החל ממועד זה, ועליהם ליצור עמה קשר (נספחים א, ה, לכתב התביעה).
נטען כי בלילה שבין יום 7.11.10 ליום 8.11.10 הנתבעים הרסו את אתר שלטי החוצות, ללא מתן התראה לתובעת, ומבלי שנכח בשטח נציג של התובעת. מספר שעות לאחר מכן הנתבעת יידעה את לקוחותיה של התובעת כי אתר שלטי החוצות כולו עבר לבעלותה, כי יותקנו באתר שלטים חדשים וכי אם הם מעוניינים לפרסם על שלטים אלו שיפנו אליה.

בו ביום הוצא צו הפסקת עבודה נגד התובעת על ידי מפקח מטעם העירייה, וזאת לאחר שהתובעת ניסתה להעמיד במקום את השלטים מחדש.


נטען כי ביום 29.11.10 הנתבעת הציבה באתר שלטי החוצות שלטים חדשים מטעמה. במקביל, תלשה הנתבעת את הלוגו של התובעת מהשלט הגדול בחלקה 22 במקרקעין, הציבה לוגו שלה ויידעה את לקוחהּ של התובעת כי מעתה השלט ישווק על ידי הנתבעת וכי עליו להסדיר עמה את התשלום (נספח ז לכתב התביעה).



טענות הצדדים



טענות התובעת:
שלטי התובעת, לרבות השלט הענק, היו ממוקמים בשטח ציבורי בבעלות העירייה ולא בשטח של קבוצת הרכישה. העירייה התירה לתובעת להציב את השלטים שם לפני כעשור, ואף עשתה בשנים האחרונות שימוש חלקי בחלק מהשלטים לפרסום עירוני.
גם אם השלטים היו בשטחם של הנתבעים, לא היו הנתבעים רשאים לעשות דין עצמי והם אינם פטורים מעבירת היזק לרכוש.
ההסכמים שנחתמו בין הנתבעים - לפיהם הנתבע בשם קבוצת הרכישה משכיר לנתבעת את המקרקעין ונותן לה רשות להציב את שלטיה במקום התובעת – גם אם הם חוקיים הרי שאינם מכשירים את פעולותיה הבלתי חוקיות של הנתבעת. הנתבעת ידעה ששלטי התובעת מוצבים באתר שלטי החוצות מספר שנים, טרם החתימה הנתבעת לא בררה את העובדות לאשורן ולא ניסתה לאמת את דברי הנתבע או להידבר עם התובעת.
הנתבע הוסמך לייצג את קבוצת הרכישה רק לצורך משא ומתן ובפעולות לקידום ומימוש הפרויקט שיועד למקרקעין (נספח ד לכתב ההגנה). אין באישור שניתן לו כדי להסמיכו לבצע פעולות השתלטות והריסת שלטים. הוא אחראי למעשים שביצעה הנתבעת, סייע לה להתעשר על חשבון התובעת והתעשר אף הוא על חשבונה.
פניותיה של התובעת אל הנתבעת ובהן דרישת התובעת להשיב את המצב לקדמותו (נספחים ג, ח ו-ט לכתב התביעה) לא נענו.
לתובעת נגרם נזק בסך של 2,539,831 ₪ על פי הפירוט בסעיף 69 לכתב התביעה, לרבות: עלות ייצור והתקנת שלטים, אבדן הכנסה מלקוחות שפרסמו על גבי השלטים, אבדן הכנסה עתידית מאתר שלטי החוצות, אבדן הכנסה עתידית מהשלט הענק, נזק למוניטין ואבדן לקוחות קיימים ופוטנציאליים, עגמת נפש.




טענות הנתבעת:
מבחינה קניינית, שלוש החלקות במקרקעין מצויות בבעלות פרטית, נמכרו על ידי הבעלים לקבוצת הרכישה אותה מייצג הנתבע, והושכרו לנתבעת על ידי קבוצת הרכישה.
חלקה 22 במקרקעין מיועדת תכנונית לציבור ("שצ"פ"), אך העירייה עדיין לא תפסה את החזקה בחלקה, וזו מצויה עדיין בחזקת הבעלים. חלקה זו הושכרה לנתבעת על ידי חברת גינדי החזקות אשר זכויות קבוצת הרכישה בה כפופות לזכויותיה. חברת גינדי בנתה את עמודי הברזל עליו ניצב השלט הגדול והיא בעלת הזכות הבלעדית להשכירו לצד ג'.
התובעת לא צרפה כל אסמכתא לכך שהוקנתה לה זכות במקרקעין או הרשאה להציב שלטים על המקרקעין, ולא בכדי. אין ולא היתה לתובעת כל זכות במקרקעין והיא זו שהשתלטה על שטחים והציבה בהם שלטים ללא תמורה.
הנתבעת מחזיקה בחוזי שכירות שנחתמו כדין, בתום לב ובתמורה הן עם חב' גנדי בנוגע לשלט הגדול והן עם הנתבע בנוגע לאתר שלטי החוצות ואין יריבות בינה לבין התובעת.
הנתבעים מכחישים כי הם אלו שגרמו להרס השלטים. מבחינה משפטית הם טוענים, מבלי לגרוע מהכחשת הרס השלטים על ידם, כי הם דרשו מהתובעת לסלק את השלטים שהקימה על המקרקעין ומשלא עשתה כן סולקו המחוברים בהתאם לסע' 21 לחוק המקרקעין בדבר סילוק מחוברים על ידי בעל קרקע.
התובעת לא צרפה כל ראיה באשר לנזק. לתובעת מעולם לא היתה זכות לשווק את השלטים ו"מעילה בת עוולה לא תצמח תרופה". הנתבעת אינה חבה חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת.


דיון



טענתה העיקרית של התובעת היא כי הנתבעים הרסו שלא כדין את אתר שלטי החוצות עליו היו ממוקמים שלטיה שלא כדין, הנתבעת ניכסה לעצמה את לקוחותיה של התובעת שלא כדין, וכתוצאה גרמו הנתבעים לתובעת נזקים.


לפיכך, שלוש שאלות עומדות לדיון והכרעה:


האם הנתבעים הם שגרמו להרס שלטי התובעת באתר שלטי החוצות;
אם התשובה חיובית - האם הריסת השלטים היתה שלא כדין;
אם התשובה החיובית - האם התובעת הוכיחה כי נגרמו לה נזקים כתוצאה מפעולות הנתבעים, ומה היקפם.




יוער כבר כעת, כי התובעת הרחיבה בסיכומיה במידה רבה ושלא לצורך בשאלות עובדתיות הנוגעות לזהות הבעלים במקרקעין. לטענתה, עיריית פתח תקווה היא הבעלים במקרקעין (בשלוש החלקות) ולא קבוצת הרכישה, ועל כן הנתבעים הרסו את אתר שלטי החוצות בעודה מחזיקה באתר כדין ומבלי שיש לנתבעים כל זכות באתר.

אלא שכבר בראשית ההליכים ולשאלת בית משפט ענה ב"כ התובעת כי לאחר שנשקל העניין החליטה התובעת שלא לצרף את העירייה כצד להליך (פרוטוקול מיום 22.9.11 עמ' 1). משכך, ומשאין העירייה צד להליך ולא נשמעה עמדתה לעניין זה, הרי שאין מקום כי בית משפט ידון ויכריע בסוגיית הבעלות במקרקעין.
ומכל מקום נראה, כי כלל אין צורך בהכרעה בשאלת הבעלות על המקרקעין לצורך מתן פסק דין בתביעה שלפני, שעיקרה בשאלה האם הנתבעים הם האחראים להרס השלטים באתר שלטי החוצות – הכל כפי שיפורט להלן.

סוגיה נוספת בה הרחיבה התובעת בסיכומיה שלא לצורך – הינה בשאלה האם הנתבע מייצג את קבוצת הרכישה – כאמור, אף בה אין צורך להכריע במסגרת פסק דין זה, הואיל והיא קשורה למערכת היחסים בין הנתבע לבין קבוצת הרכישה, ואין בה כדי להשפיע על השאלות שבמחלוקת.



האם הנתבעים הרסו את שלטי התובעת באתר שלטי החוצות?


עדי התובעת-

מר חיים כהן – מנהל מחלקת שילוט בעיריית פתח-תקווה משנת 2010.
העד העיד כי הגיע לאתר ביום 8.11.10 לאחר ששמע שנהרסו שם שלטים. כאשר הגיע למקום לא היו שלטים והאתר היה נקי. בשטח היו אנשים מטעם התובעת, הנתבעת, והנתבע עצמו אשר טען כי הוא בעל המגרש. העד ראה שהתובעת מתקינה שלטים באתר ונתן לה התראה לסילוק ופינוי השלטים (פרוטוקול מיום 4.3.12, עמ' 6-7). ביום 29.11.10 העד נתן התראה דומה לנתבעת (פרוטוקול עמ' 5).

בחקירתו הנגדית העד לא ידע להגדיר האם גדר השלטים "יושבת" על שטח פרטי או ציבורי "... אני לא מתעסק בזה ואני לא יודע להסביר איפה הפרטי ואיפה הציבורי" (פרוטוקול עמ' 8).

מר מאיר צאמל – עובד של התובעת ואחראי על תחזוקתם השוטפת של השלטים.
העד הצהיר כי ביום 8.11.10 הגיע לאתר שלטי החוצות עם עובדים נוספים במטרה לשקם את השלטים שנהרסו. הוא הבחין כי ההריסה נעשתה באמצעות כף של טרקטור אשר מעך והרס את השלטים מהיסוד.
העד הצהיר כי הנתבע ניגש אליו ואל מר עידן זר, עובד נוסף של התובעת, וטען כי הוא (הנתבע) אחראי להרס השלטים כיוון שהם נמצאים בשטח שבבעלותו. העד חזר על כך בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 4.3.12, עמ' 12):

"ש. ואילן (מליחי, הנתבע – ו' פ') איפה אמר לך אני הייתי אחראי להרס
ת. באותו מקום. באתי בבוקר ב-8/11.
ש. איפה עמדתם ואילן בא ואומר לך את זה.
ת. עמדנו ליד ההריסות וקבלתי הלם ושאלתי מי עשה את זה? מכל האנשים יצא אילן מליחי ואמר לי אני עשיתי ויש לי אישור מעו"ד, כי השטח הוא פרטי שלי"

העד נשאל מתי בוצעו פעולות ההריסה ומתי התובעת נתקלה בזה, ותשובתו היתה: "ב-8/11 הגענו למקום, אמרו לנו להגיע. עידן אמר לנו הוא היה מנהל תפעולי שלנו. הוא אמר לנו בבוקר. אנחנו מגיעים לעבודה בשבע בבוקר והוא סיפר לנו את זה בקושי, בגמגום רב והוא היה גם בהלם טוטאלי" (פרוטוקול עמ' 13).

לעניין השהות באתר העיד: "היו שם בערך 15 איש פלוס מינוס שהם כל הזמן היו בתנועה שכוונתם הייתה לא לתת לנו אפשרות לעבוד. ואגב, אנחנו רצינו לסלק את כל הפסולת שהייתה שם וכל ההריסות, וזו המטרה הראשונית שלנו, לסלק. היו שם חוטי חשמל גלויים. וקיבלנו התנגדות מסוימת לכך" (פרוטוקול עמ' 14).

עדותו של העד מהימנה עלי והיא לא נסתרה.

מר עידן זר – עובד של התובעת, בנו של מר נתנאל זר שהינו הבעלים של התובעת.
העד הצהיר כי ביום 7.11.10 בשעות הלילה דווח לו טלפונית על ידי אחד העובדים בחברה כי בוצעו פעולות הריסה ברוטאליות בשלטי החברה באתר שלטי החוצות. הוא הגיע למקום ביחד עם אביו, נתנאל זר והם גילו כי כל השלטים הרוסים.

בחקירתו הנגדית נשאל העד לגבי הודאתו של הנתבע לפניו כי הוא אחראי להריסת השלטים, והשיב: "הוא לא אמר את זה. הוא צעק את זה ליד כולם" ובהמשך העיד: "הוא הסתכל. מאיר (צאמל – ו' פ') שאל את כל מי שהיה שם, מי הרס את השלטים האלה? אילן צעק – השטח שלי אני הרסתי" (פרוטוקול עמ' 17).

העד טען בחקירתו הנגדית כי הוא מכיר את האיש שנהג בטרקטור שהרס את השלטים, אך הוא לא מוכן לומר את שמו (פרוטוקול עמ' 18). יחד עם זאת העיד, כי הוא לא ראה את הטרקטור בפעולה אלא רק את הסוף (פרוטוקול עמ' 20).


מר נתנאל זר – בעלים של התובעת.

נשאל בחקירתו הנגדית מדוע התובעת לא הגישה בקשה לצו מניעה, לאחר שלטענתה ביום 31.10 הנתבעת הורידה את לוגו התובעת מאתר שלטי החוצות ולאחר שהנתבע פנה אליו במכתב מיום 3.11 וטען שהתובעת מסיגה גבול בשטח השייך לו. תשובתו היתה: "אולי עשינו טעות כשלא הוצאנו צו מניעה" (פרוטוקול מיום 4.3.12, עמ' 30).



עדי הנתבעים-


הנתבע העיד, כי לדעתו התובעת עצמה היא שהרסה את השלטים כדי לקדם את השטח לשטח ציבורי ומתוך פרובוקציה (פרוטוקול מיום 20.3.12, עמ' 54-55).
הנתבע הכחיש מכל וכל כי הרס את השלטים או דאג להריסתם.

לשאלה מה עשה באתר שלטי החוצות ביום 8.11.10 בשעות הבוקר המוקדמות השיב:

"ש. מה הביא אותך יחד עם אנשי דיל טוב ועוד קבוצה של אנשים בשעות הבוקר המוקדמות של יום 8.11.10 לשם?
ת. כמו שאמרתי אני מסתובב שם הרבה. יכול להיות כי מישהו אמר לי שקשת הולכת להציב שלטים אז באתי לשם.
ש. תסביר לי איך שקשת הולכת להציב שלטים אם עד 7.11.10 בשעות הלילה לקשת עדיין היו שם שלטים. איך ידעת שהשלטים נהרסו.
ת. לא ידעתי.
ש. אז תסביר לי שהשלטים נהרסו בלילה של 7.11.10 איך ידעת שבשעות הבוקר המוקדמות של יום 8.11.10 שהשלטים נהרסו וקשת הולכת להקים אותם מחדש?
ת. לא ידעתי שהם נהרסו. אמרו לי.
ש. אם השלטים לא נהרסו אז מה קשת הולכת להקים, שלטים שעומדים ממילא.
ת. לא כל השטח היה מגודר וחשבתי שהם עומדים להציב שם עוד שלטים. לכן הגעתי לשם"
(פר' עמ' 61)

תשובותיו לא נתנו מענה מספק לסיבת נוכחותו באתר בבוקר שלאחר הריסת השלטים, ביחד עם נציגי הנתבעת וקבוצה של אנשים.

העד העיד כי האווירה באתר היתה רגועה, כי אף אחד לא הכיר אותו ואף אחד לא דיבר עמו. הוא הכחיש שדיבר עם עידן זר. לעדותו, הוא היה באתר עם מר גל חצור, ואולם מר חצור לא הובא לתמוך בעדותו זו (עמ' 62).

נראה כי בעניין זה, העובדה שהנתבעים בחרו שלא להביא לעדות את מר גל חצור, הבעלים של הנתבעת, אשר נכח באתר שלטי החוצות בבוקר שלאחר הריסתם, נזקפת לחובתם. הנתבע טוען להיותו בעלים במקרקעין וכי הגיע לאתר לאחר ששמע ששלטי התובעת נהרסו. לא ברור מדוע הבעלים של הנתבעת נכח במקום בבוקר שלאחר הריסת השלטים. ויודגש, על פי העדויות שנשמעו לפני, מר גל חצור היה דמות מפתח באירועי ה-7-8.11.10 ויכול היה לאשר את עדותו של הנתבע. הוא נכח באירוע, הוא ערך את ההסכמים, ומעבר לכל – הוא הבעלים של הנתבעת. למרות כל זאת הוא בחר שלא להעיד. כאמור, אי העדתו של מר גל חצור עומדת לחובת הנתבעים.

הנתבע נשאל כיצד חתם עם הנתבעת על הסכמי השכירות בחודש אוקטובר, בשעה שבאתר עדיין היו מוצבים שלטי התובעת ותשובתו היתה: "כאשר אני פניתי לדיל טוב והצעתי להם לעשות שם את הזכויות של הפרסום זה היה הכל מותנה בזה שחברת קשת שלטים תפנה את השלטים שלה או מרצונה או שנפנה לבית המשפט או דרך העירייה. זה היה סיכום ולכן גם התחלת הפרסום החוזה נדחה בעוד חודש. זה לא כתוב ב-ה3"

הנתבע העיד בחקירתו הנגדית כי פנה אל התובעת בכתב, ביום 3.11.10, וגם בשיחות טלפון הוא דרש מהתובעת לפנות את השלטים מהמקרקעין (פרוטוקול עמ' 58). כאשר נשאל הנתבע עם מי דיבר מטעם התובעת ממנו ביקש לפנות את השלטים השיב שהוא לא יודע וגם לא שאל בטלפון עם מי הוא מדבר (פרוטוקול עמ' 59).

בהמשך חקירתו נשאל הנתבע כיצד הוא חשב שהשלטים של התובעת ייעלמו, בשעה שידע כי הם של התובעת, ולמרות זאת השכיר את אותם שטחים לנתבעת. הנתבע השיב שהוא חשב שהנתבעת תסתדר עם התובעת בכל הנוגע לשלטי התובעת באתר, יגיעו להבנה, יפתרו בדרכי נועם את העניין וכד' (פרוטוקול עמ' 59-60).

מעדותו של הנתבע עולה כי היה לו (כמו גם לנתבעת) אינטרס ברור ששלטי התובעת יפונו מהאתר. הנתבע השכיר לנתבעת את האתר לשם הצבת שלטים שלה, בעוד שלטי התובעת שרירים וקיימים באתר וברור לשני הצדדים כי הנתבעת לא תוכל להציב את שלטיה לפני שיוסרו שלטי התובעת. הנתבע העיד כאמור שההסכם עם הנתבעת היה מותנה בהסרת שלטי התובעת מהמקום.

הנתבע אף הודה כי התחיל לקבל כספים מהנתבעת רק אחרי ששלטי התובעת הוסרו מהאתר (פרוטוקול עמ' 63).

הנתבע טען כי כבעלים של המקרקעין חשב "לגשר בין החברות ולהגיע להבנה מסוימת" (פרוטוקול עמ' 60) אך טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם לשון מכתבו אל התובעת מיום 3.11.10 אשר כלל הצבת אולטימאטום לפני פנייה "למשטרת ישראל, לעיריה ולכל גורמי האכיפה" ומכתבו מאותו יום לעירייה (נספחים ז(2), ז(3) לתצהיר הנתבעים).

תשובותיו של הנתבע מיתממות, אינן מתיישבות עם ההיגיון ועדותו אינה מהימנה עלי.

עדות מר דני משיח – מנכ"ל הנתבעת.

מר משיח העיד כי הבעלים של הנתבעת, מר גל חצור, ניהל את המו"מ עם הנתבע וערך את העסקה עם הנתבע (פר' מיום 20.3.12, עמ' 67-68).

עוד העיד כי הוא אינו בקיא בפרטים ואינו יודע דבר (פרוטוקול, עמ' 68). הוא הודה: "אני חותם על מה שגל חצור אמר לי בצורה ברורה" (עמ' 68). העד לא ערך את ההסכם ולא זכר תאריכים. לעדות זו אין כל משקל, במיוחד לנוכח העובדה שגל חצור עצמו נמנע מלהעיד במשפט.



הנתבעים גם נמנעו מלהביא לעדות את הגב' ורד כהן – מנהלת מכירות של הנתבעת, אשר שתי תכתובות בדואר אלקטרוני בינה לבין לקוחות של התובעת צורפו על ידי התובעת, וזו לשונן:


תכתובת מיום 31.10.10 (לפני הסרת השלטים של התובעת באתר) למנהלת שיווק קניון קרית אונו – לקוח של התובעת:
"ברצוני לעדכן שהחל מה-1 לנובמבר 2010 (מחר) האתר של "קשת" הממוקם בגיסין פינת משה סנה ביציאה משכונת לב הסביונים, עובר לבעלות "דיל טוב", כל שלטי הבילבורד ושלטי הענק (קירות) ימכרו אך ורק ע"י חברת "דיל טוב", אנו מסירים את כל השלטים הקיימים בשטח, במידה ויש עניין נשמח להעביר לך הצעת מחיר רלוונטית, שבוע נפלא, ורד"
(נספח ו' לתצהיר התובעת) (הדגשה שלי – ו' פ').

תכתובת שניה, 4 ימים לאחר מכן, מיום 4.11.10 (3 ימים לפני הסרת השלטים) לגב' הילה עופרי תקציבאית משרד פרסום בן נתן:
"האתר במשה סנה פינת גיסין עבר לבעלותנו. תחילת התפעול של האתר תהיה תוך 48 שעות – מצ"ב הזמנה לאישורך על מנת להבטיח המיקומים. תודה ורד"
(נספח טז לתצהיר התובעת)

כאמור, הנתבעת לא טרחה להביא את הגב' ורד כהן לעדות. על כן, למעשה, לא ניתנה תשובה לשאלה כיצד ידעו הנתבעים ביום 31.10.10 כי בנובמבר יוסרו השלטים, ולא על ידם. זאת בשעה שמחד גיסא, הגב' כהן כותבת מטעמם כי "אנו מסירים את כל השלטים הקיימים בשטח", ומאידך גיסא לגרסתם של הנתבעים, התובעת עצמה היא שהרסה את השלטים כפרובוקציה (ראו סע' 12 לעיל).



מהמקובץ עולה, כי הכחשת הנתבעים את הסרת השלטים על ידם אינה משכנעת, ומהראיות עולה כי ההפך הוא הנכון. התובעת הציגה שורה של ראיות, באמצעות עדיה, צירוף תכתובות המייל ועמידה על השתלשלות הנסיבות - כולן מצביעות על קשר ישיר בין הנתבעים לבין הריסת השלטים באתר שלטי החוצות: לנתבעים היה אינטרס ברור להסיר את השלטים; במיילים שיצאו מהנתבעת ללקוחות פוטנציאליים נכתב במפורש כי השלטים יוסרו וכי האתר יתופעל במועד בו אכן הוסרו שלטי התובעת; נציגי הנתבעים נכחו באתר בבוקר שלאחר הסרת השלטים.




די בכל אלה כדי להרים את הנטל המוטל על התובעת בתביעה מסוג זה שלפני – הסתברות של מעל 50% לכך שהנתבעים הם האחראים להריסת השלטים.




האם הנתבעים הרסו את שלטי התובעת שלא כדין?


התובעת הוכיחה, כי ניתנה לה רשות מהעירייה להשכיר שלטים באתר שלטי החוצות. לעניין זה העיד מר שלמה דורני – מנהל אגף שלטים בעיריית פ"ת משנת 1982 ויו"ר ארגון העובדים.
מר דורני העיד כי עד לפני 4-5 שנים לא היה נוהל כתוב בעירייה לגבי בקשה להצבת שלטים: "בעבר היו פונים אלינו לאגף השילוט. פעמים היה בכתב. פעמים בעל פה. היינו יוצאים לשטח ומסמנים ולא נדרשו טפסים ולא נדרשו הוכחות בעלויות קרקע וכיוצא בזה. אנו ראינו במחלקת שפע ראינו את נושא השלטים לכסות אתרים זנוחים ופרוצים. הפועל היוצא שיהיה סדר מסוים בעיר. קצת צבעים ברחוב שיהיה. מס שלטים שהעירייה נהנתה ממנו (שם).

לגבי הנסיבות בהן התובעת הקימה את השלטים באתר שלטי החוצות העיד:
"ת. ...זכור לי שקשת שלטים תפעלו את האתר הזה. היה שם בית. היום אני יודע לאחר שנהרס אני יודע שהוא עמד על תוואי של דרך ציבורית. בשנתיים האחרונות נסלל שם כביש ואז הבית נהרס.
ש. השלטים נועדו להסתיר את הבית שהוא למעשה היה על דרך ציבורית.
ת. כן. הוא היה בית נטוש ועזוב.
ש. נכון שהעירייה ביקשה מהתובעת שטחי פרסום והפקות פרסום תמורת הזכות שנתנה לקשת להציב את השלטים בשטח שלה.
ת. יצאה הנחיה אני לא זוכר של מי, מהנהלת העירייה שבכל קרקע של אתרי בניה בשטחים ציבוריים, יקצה המפרסם שאני לא יכול לקרוא לו עדיין זכיין, היום אנו עובדים על מכרז כזה, באמצעות הדובר מעת לעת השלט הזה היה מפרסם את העירייה. העירייה היתה מפרסמת עליו. על כל חומת פרסום כזו היה שלט קטן שהוא לרשות עיריית פתח תקווה. לא זוכר את הנוסח המדויק הכוונה שהוא מוקצה לעיריית פתח תקווה לצורך פרסום. כך היה עם שלטים של קשת.
...
ש. האם קשת שילמה אגרות שלוט השלטים.
ת. כן"
(פרוטוקול מיום 20.3.12, עמ' 48)

בהמשך השיב העד בחיוב לשאלה האם השלטים של הנתבעת הוקמו על השטחים בהם היו השלטים של התובעת (עמ' 49 לפרוטוקול).

עדותו של מר דורני מהימנה עלי והיא לא נסתרה. עולה ממנה כי התובעת קיבלה רשות מהעירייה להציב שלטים באתר וכתנאי לכך אף פרסמה שלטים של העירייה, ושילמה לעירייה אגרת שילוט כדין.



מר נתנאל זר, בעלים של התובעת.

העיד כי שלטי התובעת נמצאים באתר שלטי החוצות כ-10 שנים (פרוטוקול מיום 4.3.12 עמ' 31). בין התובעת לבין העירייה היה קשר ישיר באמצעות מר יצחק לוי, מנהל מחלקת השילוט, אשר נענה לבקשות התובעת על פי הצורך (פרוטוקול עמ' 31-32). לדבריו, מר יפתח לוי, אשר בינתיים הלך לבית עולמו, נתן לו אישור בזמנו שהשטח הוא ציבורי (פרוטוקול, עמ' 32).
העד העיד כי התובעת שילמה אגרת שילוט לעיריית פתח תקווה אף שלא הציג אישור ספציפי לתמיכה בטענה זו.
יחד עם זאת, עדותו של מר זר לא נסתרה והיא עולה בקנה אחד עם דברים שנאמרו מפיו של נציג העירייה מר דורני.



עדות הנתבע


הנתבע הצהיר כי חברי קבוצתו רכשו את הזכויות במקרקעין בשנת 2010 במקום קבוצה שרכשה את הזכויות 5-6 שנים קודם לכן ופרשה (פרוטוקול מיום 20.3.12, עמ' 53).

בסעיף 2ג לתצהירו מיום 9.1.12 הצהיר הנתבע כי הוא הוסמך על ידי קבוצת הרכישה להשכיר את המקרקעין ולעשות בהם כל פעולה הנוגעת לשימוש והחזקה "לרבות ניהולם, גביית דמי שימוש בגין השימוש ו/או החזקה בהם ועוד".
זאת, בעוד שעל פי נספח ד לתצהירו – מכתב מעו"ד אונגר המייצג את קבוצת הרוכשים, הנתבע מונה ומוסמך "לייצג את חברי הקבוצה בכל המו"מ והפעולות הנחוצות לקידום ומימוש הפרויקט הנ"ל".

בחקירתו הנגדית הנתבע העיד כי הוא אישית חתם על הסכמי השכירות עם הנתבעת (נספחים ה1, ה2) אך חתימתו אינה מופיעה על ההסכמים שצורפו לתצהירו. כאשר נחקר על כך הנתבע הוא השיב כי קיימים הסכמים חתומים על ידו גם אם צורפו הסכמים שאינם חתומים (עמ' 57).

הנתבע לא צרף את הסכמי רכישת המקרקעין שנחתמו בין חברי קבוצת הרכישה לבין הבעלים הקודמים, אך צירף נסחי טאבו של המקרקעין ובהם הערת אזהרה לטובת קבוצת הרכישה.



אין בעדויות מטעם התובעת לעיל כדי ליתן מענה לשאלה האם מדובר במקרקעין של העירייה אשר היתה מוסמכת להעניק לתובעת רשות להשתמש בהם לצורך הצבת השלטים אם לאו, וכפי שפורט לעיל לא מצאתי מקום להכריע בסוגיה זו שעניינה קביעת זכויות במקרקעין.


די לי בכך ששלטי התובעת היו מוצבים באתר כעשור, ומנקודת מבטה של התובעת היא השכירה את השלטים ללקוחותיה בהסכמת העירייה, אשר בעצמה השתמשה בשלטים לפרסומיה וגבתה אגרות מהתובעת. לא מצאתי כי היתה לתובעת סיבה לסבור ששלטיה במקום מושכרים שלא על פי דין. מסקנה זו נתמכת בעדות נציג העירייה בכלל, ובעובדה כי התובעת שילמה אגרת שילוט בפרט.

בד בבד, ולצורך הדיון שלפני, הנני מוכנה להניח כי קבוצת הרכישה אכן רכשה את המקרקעין כדין, וכי חבריה הינם הבעלים של המקרקעין. כן מוכנה אני להניח שהנתבע מייצג כדין את קבוצת הרכישה בכל העניינים נושא התביעה שלפני.

לשאלה האם קבוצת הרכישה אותה מייצג הנתבע היא הבעלים של המקרקעין והאם הנתבע שכרה את זכות הפרסום באתר כדין אין כל רלוונטיות, באשר הריסת השלטים באתר מיוחסת לנתבעים והתנהגותם של הנתבעים היא העומדת למבחן.



הפסיקה מסתייגת מעשיית דין עצמי ומימוש זכויות בכח הזרוע ומבכרת היזקקות להליכים משפטיים למימוש הזכויות.


יפים לעניין זה דברי כב' השופטת א. פרוקצ'יה ברע"א 4311/00 מדינת ישראל נ' אליעזר בן שמחון (מיום 19.11.03, פורסם "בנבו"):

"...ככלל, עיקרה של השיטה היא – מתן הגנה נרחבת לחזקה במקרקעין, בין חזרה מכח זכות ובין חזקה בפועל, כלפי מסיג גבול ואף כלפי צד שלישי הטוען לזכות בקרקע. אכיפתה של ההגנה על החזקה נעשה, ככלל, באמצעות תביעה משפטית של המחזיק כנגד תופס המקרקעין... הקן המאחד כללים אלה הוא הסתייגותו של המשפט מעשיית דין עצמית לתפיסת חזקה בקרקע. הדבר נכון בדרך כלל לגבי תפיסת חזקה על ידי מסיג גבול – בין כלפי מחזיק בזכות ובין כלפי מחזיק בפועל; הוא נכון לגבי תפיסת חזקה על ידי מי שטוען לזכות בקרקע, גם כאשר תפיסתו נעשית כלפי מחזיק שלא בזכות. המשפט אומר גם לזכאי האמיתי לנכס כי עליו להיזקק להליכים משפטיים להוכחת זכותו לקרקע, ואין הוא יכול לעשות שימוש בכוחותיו העצמיים כדי לממש את זכותו: "המשפט אומר, כביכול, לזכאי האמיתי לנכס שהוציא את הנכס מידי המחזיק במקום, להיזקק להליכים משפטיים, כי הדין מסתייג מעשיית דין עצמית. מכאן, שהדבר טומן בחובו סכנה של הפרת הסדר הציבורי. המדיניות המשפטית היא להפוך בעלי ריב לבעלי דין ולא להניח לאדם לנהוג כשופט בעניינו הוא" (ויסמן החזקה, שם, עמ' 43)"
(שם, פסקה 12 לפסה"ד, הדגשות במקור – ו' פ')

ובהמשך (פסקה 13):


"וכך, בדרך כלל אין לשלול מאדם חזקה בנכס אלא באמצעות פנייה לערכאות, תוך שמירה על זכותו הדיונית להתגונן ולפרוש את מלוא טענותיו. זכות הגישה לערכאות, אשר קנתה לה הכרה חוקתית, אינה רק זכותו של התובע אלא גם זכותו של הנתבע, שלא יישלל ממנו נכס או זכות הנטענת על ידיו בלא משפט, אשר נטל ההוכחה להצדיק את מעשה השלילה יוטל על התובע.
...
הרציונל העולה מהדין הכללי הנוגע על החזקה במקרקעין הוא כדלקמן: ככלל, פורש המשפט הגנה רחבה על המחזיק בקרקע, בין אן חזקתו בזכות ובין אם חזקתו שלא בזכות. שלילת החזקה מן המחזיק בפועל תעשה על ידי פנייה לערכאות וקבלת צו שיפוטי כאשר נטל ההוכחה לשלילת החזקה מהמחזיק מוטל על מי שתובע זכות בנכס. חריג צר ביותר לעשיית דין עצמי מוכר מקום שמחזיק כדין מבקש למנוע התנכלות לחזקתו על ידי מסיג גבול, או מקום שארעה פלישה טרייה למקרקעין שבהחזקתו והוא פועל בכל סביר בגבולות זמן מצומצמים להשבת החזקה אליו".



בעניינינו אין מדובר ב"פלישה טרייה" כדרישת סעיף 18 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 להצדקת שימוש בכל נגד מסיג גבול, ואין מדובר בנתבעים אשר החזיקו במקרקעין עובר לאירוע. הנתבעים ניסו לתלות יהבם בסעיף 21 לחוק המקרקעין, אך לא הוכיחו כי הם פנו אל התובעת בדרישה לסילוק השלטים מהאתר והשבת המקרקעין לקדמותם.

נראה, כי גם אם היו עושים זאת, לא היתה קמה להם זכות לעשיית דין עצמי בנכס, במובן של הסרת שלטי התובעת מבלי להיזקק לקביעות שיפוטיות.

ובכלל, הנתבעים אינם יכולים לטעון בלהט כי לא הרסו את השלטים מחד גיסא, ומאידך גיסא לטעון כי גם אם הרסו הרי שעומדת לזכותם הגנת סעיף 21 לחוק המקרקעין. אלו הן טענות עובדתיות חלופיות האסורות על פי תקנה 72 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.



סיכומם של הדברים עד כה, הוכח במידת ההסתברות הנדרשת במשפט האזרחי, כי הנתבעים הם אלו שהרסו את שלטי התובעת באתר שלטי החוצות, תוך עשיית דין עצמי ושלא כדין.




נזקי התובעת



להוכחת נזקיה מפנה התובעת לנספח כה לתצהירו של מר זר (סע' 48 לסיכומי התובעת). נספח כ"ה כולל הסכמי פרסום בין התובעת ללקוחותיה לגבי שלטים באתר שלטי החוצות לרבות לתקופות שלאחר הריסת השלטים על ידי הנתבעים.
אלא שחלק מהנספחים הנן הצעות מחיר לא חתומות (כך למשל נספח כה(1) ו-כה(12)), וכן התובעת בחרה שלא לזמן לעדות מי מלקוחותיה להעיד בעניין.

עוד עולה מהנספחים שצורפו כי מספר לקוחות של התובעת שכרו זכות לפרסם בעשרות שלטים באזור פתח תקוה, ביניהם באתר שלטי החוצות (כך למשל קניון קריית אונו, מחיר ל-29 שלטים 30,000+מע"מ -נספח כה(7), עולם הבאולינג בע"מ, מחיר ל-60 שלטים 100,000 ₪ + מע"מ –נספח כה(5)), ונראה לכאורה כי אי הפרסום באתר שלטי החוצות לא פגע בתשלומים השוטפים לתובעת (כך למשל נספח כה(11) שהינו חשבונית מיום 6.1.10 הכוללת פירוט של הפרסום באתר שלטי החוצות).

הנספחים המצורפים, מלבד היותם הסכמים הכוללים פרסום אצל התובעת בעשרות שלטים מפוזרים בפתח תקווה ולאו דווקא באתר שלטי החוצות, מסדירים מועדים שונים ותקופות שונות של פרסום, חלקם מתחילים עובר למועד בו נהרס האתר.

התובעת לא הוכיחה מהו הנזק שנגרם לה מאי יכולת לפרסם באתר בלבד לתקופה החל ממועד הריסת השלטים בניגוד להסכמים עליהם חתמה עם לקוחותיה.

מר נתנאל זר העיד בחקירתו הנגדית כי לא מצא לנכון להביא מומחים להוכחת היקף הנזק (פר' מיום 4.3.12, עמ' 26).
התובעת לא הביאה לעדות נציגי לקוחותיה אשר לאור הנסיבות הפסיקו התקשרות עם התובעת (לדוג' קרסו – פר' מיום 4.3.12 עמ' 37).

התובעת גם לא הראתה כי היא פעלה להקטנת הנזק. למשל, להשכיר ללקוחותיה שלטים נוספים באתרים אחרים שברשותה (התובעת מחזיקה בכ-1,000 שלטים, עדות נתנאל זר פר' 4.3.12 עמ' 39).

אשר על כן, התובעת לא הצליחה להוכיח כי ניזוקה בסכום הנתבע.





יחד עם זאת, בנסיבות הענין, כאשר נקבע כי הנתבעים אחראים להרס קונסטרוקציות השלטים של התובעת וכי הריסת השלטים נעשתה שלא כדין, וברי כי התובעת ניזוקה מפעולותיהם, התובעת אינה יכולה לצאת בלא כלום, וניתן לקבוע את סכום הפיצוי על דרך של אומדנא.


וראו לעניין זה דברי כב' השופטת א. פרוקצ'יה בע"א 8588/06 דלג'ו ואח' נ' אכ"א לפיתוח בע"מ ואח' (מיום 11.11.10 פורסם באתר "נבו", פסקה 27 לפסה"ד):

"... השימוש באומדנא נעשה, דרך כלל, "כאשר בית המשפט נתקל בבעיה קשה הנוגעת לכימות הנזק, בין אם בתחום הנזיקין או בענף משפטי אחר... השימוש באומדנה על ידי בית המשפט לא נעשה כחלק מכלל משפטי מרכזי, אלא בא בעיקר כדי ליתן תשובה ראויה במקרים קונקרטיים" (דנ"א 4693/05 בי"ח כרמל-חיפה נ' עדן מלול, פסקה 16 לפסק דינו של השופט גרוניס ( 29.8.2010); ע"א 1716/09 יעקובי נ' בנק דיסקונט לישראל ( 28.6.2010)). נזק מסוג אובדן רווח נמנה על סוג הנזקים שהערכתם קשה במיוחד. קביעת הפיצויים בראש נזק זה כרוכה בהערכות והשערות, ולכן ניתן לנקוט גישה מקילה עם נפגע המבקש לפסוק לו פיצויים בגינו (ע"א 153/04 רבינוביץ נ' רוזנבוים, פסקה ז(8) ( 6.2.2006)"

אף לאחרונה חזר בית המשפט העליון על ההלכה לפיה ניתן להשתמש בכלי האומדנא, הנעשית "שכיחה ונעשה בה שימוש בתחומי משפט שונים..." לא אחת "אם בשל קושי אובייקטיבי להעריך במדויק נזק צופה פני עתיד, ולעיתים אף בנסיבות עמומות מסוימות במבט לעבר..."
(בע"מ 7172/12 פלוני נ' פלונית (פורסם באתר "נבו", 24.12.12).



עיקרו של הפיצוי הנתבע בתיק שלפני מבוסס על אבדן נזקים עתידיים שהינו "מרכיב נזק הקשה באופן מיוחד להוכחה, ובנוי במידה לא מעטה על הערכות והשערות. בענין זה ראוי, אמנם, להיאחז בנתונים אובייקטיביים מסוימים מן ההווה, אך נתון לבית המשפט שיקול דעת להכריע על דרך האומדנא, על פי מיטב שיפוטו, הניזון מניסיון החיים, ההיגיון והשכל הישר" (פרשת דלג'יו לעיל, פסקה 28 לפסה"ד).





מהנתונים אשר הובאו בנספח כה לתצהיר התובעת ביחס לעלות ייצור והתקנת השלטים; השכרתם; תקופות השכרתם (זמן מירבי חצי שנה); העובדה כי מדובר בששה שלטים ובהם שלט גדול במיוחד; ומאידך - העדר ניתוח מקצועי ומפורט בדבר נזק עתידי והעדר הוכחה לניסיון להקטנת נזק, אני מעמידה את סכום הפיצוי לתובעת על סך 570,000 ₪, ע"פ הפירוט הבא:


סך כ-70,000 ₪ בגין ייצור והתקנה של השלטים.
סך מוערך של 400,00 ₪ אבדן הכנסה עד להסדרת העניין, אם היתה נעשית פנייה לבימ"ש.
סך מוערך של 50,000 ₪ בגין נזק למוניטין ואבדן לקוחות.
סך 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש.



בסה"כ, אני מעריכה את נזקי התובעת בגין מעשי הנתבעים או מי מהם בסך 570,000 ₪.



סוף דבר


א. התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 570,000 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

ב. הנתבעים ישאו בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪, אשר ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נזק לחממה

  2. נזק לעצי זית

  3. נזקי הסתמכות

  4. נזק במיניסקוס

  5. נזק לרכב שנגרר

  6. נזק למערבל בטון

  7. נזק למערכת השקיה

  8. כימות נזק לא ממוני

  9. נזקים למכולות בנמל

  10. אין פיצויים ללא נזק

  11. תביעת נזק רכב חונה

  12. נזק שלא התגלה במועד

  13. נזק בלתי הפיך למנוע

  14. נזק למכונת שטיפת רכב

  15. נזקים לדירה עקב שיפוץ

  16. נזקים עקב טיפול פילינג

  17. נזקים לרכב עקב מהומות

  18. נזקים לתמונות בתערוכה

  19. טיפול סיכה - נזק לגיר

  20. נזקים לארגז בנמל חיפה

  21. פיצוי על נזקים לאספלט

  22. נזק למרצפות בגלל פוליש

  23. פיצוי בגין נזקים למושכר

  24. נזק בגלל שימוש במי פנים

  25. נזקים עקב שיפוץ בית פרטי

  26. פיצוי על גרימת נזק לרכב

  27. חובת הקטנת הנזק בדוח שמאי

  28. נזקים בגין תחליף חלב צמחי

  29. נזק לרכב שחנה במקום אסור

  30. נזק לשכנים עקב שיפוץ דירה

  31. פיצוי על נזק למשלוח לחו''ל

  32. נזק לרכב עקב כניסה לשלולית

  33. נזקים למטעים ע''י עדר פרות

  34. נזקים עקב הריסת בית של מחבל

  35. נזק לעובד כתוצאה מחשד לגניבה

  36. עקרון הקטנת הנזק במשפט העברי

  37. תביעה על נזק לרכב פגיעה מאחור

  38. נזק מוחי לתינוק בלידה מוקדמת

  39. פיצויים בגין נזקים לשלטי חוצות

  40. פיצוי בגין נזק שנגרם בתאונה לרכב

  41. שורשים של עץ פיקוס - נזקי צנרת

  42. נזק לרכב בחניון עזריאלי ממחסום

  43. נזק לעובד בגלל נהלי עבודה רשלניים

  44. נזקים בגלל סגירת מרפסת ע''י השכן

  45. נזק לאריחים עקב טיפול בנזקי צנרת

  46. נזק ממוני גבוה מהפיצוי הסטטוטורי

  47. נזקים עקב עיכוב בהשלמת עבודות פיתוח

  48. תביעה לחייב בגין נזקים בגין רכישת רכב

  49. נדחתה תביעה על נזקים עקב ייעוץ משפטי

  50. נזק לכבלים של בזק במהלך עבודות חפירה

  51. פיצוי על נזקי חקלאות עקב חומרי ריסוס

  52. תביעה נגד מועצה אזורית בגין נזקים לרכב

  53. תביעה בגין נזקי שירות לקוי למכונת תפירה

  54. הכרעה בשאלת הנזק לפני הכרעה שאלת החבות

  55. תביעה בגין תיקון נזקים שנגרמו לתשתית בזק

  56. תביעה על נזקים במהלך טיול מאורגן לאירופה

  57. תביעה בנזקים אשר נגרמו לרכוש במהלך שיפוץ דירה

  58. האם חובה לעבור טיפול רפואי מכוח חובת הקטנת הנזק

  59. פיצוי על נזק כספי עקב הפסקת עבודה בגלל צו בטיחות

  60. כתוצאה מהתקנת צינור המזגן באופן לקוי, נגרם נזק בדירה

  61. בעת שהרכב אותת לפנות בכניסה לישוב התנגש בו מאחור וגרם לו נזק חמור

  62. למרות שלא תיקן את הרכב, ביהמ"ש קיבל תביעה לסכום המע"מ בגין הנזק הישיר

  63. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון