פיצויים לילד על נכות מתאונה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים לילד על נכות מתאונה:

המערער, קטין יליד 8.9.1984, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 25.10.1991.
הוגשה תביעה לבית-משפט השלום בחיפה (להלן – בית-משפט קמא) לפיצויים על נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975- (ת"א 19355/92).
המערער אושפז בבית חולים רמב"ם עד ליום 31.10.1991 ובהמשך אושפז בבית חולים כרמל מיום 3.3.1992 עד ליום 4.3.1992. המערער נבדק על-ידי שני מומחים רפואיים אשר מונו מטעם בית-המשפט: מומחה בתחום הכירורגי-אורתופדי ומומחה בתחום הנירולוגי.
ד"ר יון, המומחה בתחום הכירורגי-אורתופדי קבע בחוות-דעתו מיום 10.10.1994 כי נכותו האורתופדית של המערער בגין החבלה שנגרמה לו בברך ימין ואשר גרמה לאי-יציבות בולטת הינה בשיעור של 15% לצמיתות.
ד"ר המלי, המומחה בתחום הנירולוגי, קבע בחוות-דעתו מיום 25.2.1996 כי נכותו הצמיתה של המערער בתחום הנירופסיכולוגי הינה בשיעור של 15%.
בית-משפט קמא חישב בפסק-דינו מיום 26.1.1999 את הנזקים שמגיעים לתובע על-פי נכות רפואית משוקללת בשיעור של 27.75%, וזאת בהסתמך על חוות-דעתם של המומחים שמונו, ועל-פי נכות תפקודית השווה ל2/3- משיעור הנכות הרפואית המשוקללת, דהיינו 18.75% (אף שלפי דרך זו שיעור הנכות התפקודית צריך להיות 18.5%), וקבע כי שיעור הפיצויים שמגיעים לתובע הינו לפי הפירוט כדלקמן:
הפסד השתכרות בעתיד: השופט קמא ערך חישוב אקטוארי לפי שכר של 4,500 ש"ח לחודש ונכות תפקודית כאמור בשיעור 18.75% למשך 51 שנה (צ"ל לפי דרך חישוב זו למשך 43 שנה מגיל 22 עד גיל 65), בהיוון כפול ל7- שנים (בטעות ערך השופט קמא פעמיים היוון כפול זה) ובניכוי מס הכנסה בשיעור 10%. סך כל הסכום שנתקבל הינו 151,236 ש"ח נכון ליום פסק-הדין.
הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים: השופט קמא ערך חישוב של ההפסדים הנ"ל והגיע לסך של 5,656 ש"ח פיצוי.
עזרת צד שלישי: השופט קמא קבע סכום גלובלי לעבר של 36,600 ש"ח נכון ליום פסק-הדין, לפי החישוב הזה: 9,600 ש"ח בעבור הוצאות שנגרמו למערער ולהוריו בחודשיים שלאחר התאונה ו27,000- ש"ח נוספים לתקופה שמיום 1.2.1992 ועד יום פסק-הדין.
לגבי העתיד קבע השופט סכום גלובלי חד-פעמי בגובה 10,000 ש"ח.
הוצאות נסיעה: השופט קמא קבע כי אין לדרישה לפיצוי בראש נזק זה כל ביסוס בחומר הראיות ולכן דחה מתן כל פיצוי בראש נזק זה.
כאב וסבל: השופט קמא קבע בראש נזק זה שיעור פיצוי בסך 38,000 ש"ח נכון ליום מתן פסק-הדין.
עזרה בלימודים: השופט קמא קבע סך של 16,695 ש"ח בעבור הוצאות עתידיות בסיוע בלימודים לפי 5 שעות חודשיות בסכום של 60 ש"ח לשעה ולמשך 5 שנים.
סך כל הפיצויים שנפסקו הינו 258,187 ש"ח. מן הסכום הנ"ל נקבע שיש להפחית תשלומים תכופים בסך 28,338 ש"ח, ולפיכך הפיצוי שנפסק הינו 229,849 ש"ח בתוספת שכר טרחת עורך-דין ומע"מ.
הערעור נסב על גובה הסכומים שנפסקו למערער בראשי הנזק של הפסד השתכרות בעתיד, הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים, עזרה וסיוע בלימודים בעתיד, כאב וסבל והוצאות נסיעה, וכן על הימנעות בית-משפט קמא מלהתייחס באופן ספציפי בפסק-הדין לראשי נזק נוספים שאותם דרש המערער, והם – אובדן השתכרות מלא לשנה, הפסדי שכר להורים, עזרה וסיוע בלימודים בעבר ורכישת מחשב.
בא-כוח המערער מבקש בסיכומיו לקבוע כי נזקיו של המערער בעקבות התאונה מגיעים לכדי סכום של כ741,117- ש"ח וכי יש לחייב את המשיבים בהתאם לכך.
בא-כוח המשיבים טען מנגד כי בא-כוח המערער הגזים באופן קיצוני בדרישות הפיצויים שלהם זכאי המערער, וכי אין כל הצדקה להתערבות בית-המשפט בפסק-דין קמא, למעט בטעות חישוב שעשה בית-משפט קמא בפרק הפסד כושר השתכרות לעתיד, שם ערך בית-משפט קמא בטעות פעמיים "היוון כפול", ולכן יש להחזיר למערער סך של 27,076 ש"ח נכון ליום מתן פסק-הדין ותו לאו.
דיון
לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בסיכומי טענות הצדדים, בחומר שעמד בפני בית-משפט קמא ובפסק-דינו של בית-משפט קמא, מצאתי כי יש מקום להתערב בפסק-דינו של בית-משפט קמא לעניין ראש הנזק של הפסדי השתכרות לעתיד, וכי אין להתערב בקביעתו של השופט קמא לעניין גובה הפיצויים שפסק בראשי הנזק האחרים.
לעניין ראש הנזק של הפסדי השתכרות בעתיד מוצדקות בעיניי טענות המערער הן לעניין גובה השכר החודשי שלפיו יש לחשב את ההפסדים העתידיים והן לעניין שיעור הנכות התפקודית של המערער:
א. ההלכה קובעת כי כאשר מדובר בקטין, יש לחשב בדרך-כלל את הפסדי השכר העתידיים על-פי השכר הממוצע במשק, וזאת כאשר אין נתונים וראיות שיכולים להוות אינדיקציה באשר לשכר העתידי.
ראה למשל ע"א 142/89 גמליאל נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ [1], בסעיף 2:
"אכן, קימים מקרים בהם נזקקים בתי המשפט להנחות או חזקות גם בענין כושר השתכרותו של תובע בתביעה על נזקי גוף. כך הוא, למשל, במקרה של קטין שנפגע בתאונה, כשאין לדעת באיזה מקצוע היה בוחר בהגיעו לבגרות, ומה היה כושר השתכרותו של הקטין... לולא התאונה, ובאין אינדיקציות ברורות ומשכנעות לכושר השתכרות שונה, הדרך של הסתמכות על גובה השכר הממוצע במשק כקנה מידה לכושר השתכרותו של הקטין הינה הכרח לא יגונה".
וכן ראה ע"א 61/89 מדינת ישראל נ' אייגר (קטין) [2], בעמ' 591-590, שם נקבע, כי:
"העיקרון שנקבע בפסיקה הוא, כי בחישוב אובדן כושר השתכרותו של קטין מהווה השכר הממוצע במשק את בסיס החישוב. 'לגבי קטינים שטרם הגיעו לגיל הבגרות ושמסלול עבודתם טרם התגבש וטרם ניתן לקבוע ביחס אליו קווים מייחדים, נקבע בפסקי דין רבים, כי יש לערוך את החישוב על בסיס החישוב הקונוונציונלי של מכפלת אחוז הנכות בשכר הממוצע במשק'... קביעת בסיס זה מתבססת על אי הידיעה, באיזה מקצוע היה בוחר הקטין אלמלא התאונה, וכמה היה משתכר אז. קביעת הפסד השתכרות של קטין היא מאטריה שבה רבים הניחושים וההשערות, ובה מתבקשים אנו למעשה לחזות עתיד שלעולם כבר לא יתממש. לפיכך נבחר קריטריון אחיד, יציב וסולידי, של השכר הממוצע במשק, אשר מפשט את הדיון ומונע ספקולציות...".
וראה עוד בעניין זה: ע"א 283/89 עיריית חיפה נ' מוסקוביץ [3], בעמ' 731; ע"א 5049/91 קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל נ' רחמן [4], בעמ' 374 וכן ראה ספרו של השופט ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף [8], בעמ' 85-84.
כאמור, בית-משפט קמא ערך חישוב אקטוארי של הפיצוי שלו זכאי המערער בראש נזק זה לפי שכר של 4,500 ש"ח לחודש.
אולם לאחר שבחנתי את חומר הראיות ואת הנתונים שהוצגו בפני בית-משפט קמא לא מצאתי כי קיימת הצדקה לקביעתו של בית-משפט קמא שלפיה יש לסטות מן השכר הממוצע במשק כלפי מטה, ובייחוד כאשר בית-משפט קמא לא נימק כיצד הגיע לקביעתו זו.
בנוסף, אף מצאתי כי קיימות אינדיקציות לחיזוק קביעתי כי אין לסטות מההלכה הפסוקה וכי ראוי לחשב את הפסדי השכר העתידיים לפי השכר הממוצע במשק. ראה למשל עדותו של ד"ר המלי בבית-משפט קמא (עמ' 26 לפרוטוקול):
"הבחור הנער למרות שעבר תאונה ועבר פגיעה יש לו Q.I מכובד מאוד 115-114 זה הרבה וזה טוב מאוד".
לכן אני קובע כי יש לחשב את הפסדי השכר העתידיים של המערער לפי השכר הממוצע במשק, שעמד נכון ליום מתן פסק-הדין על סך 5,890 ש"ח, ובניכוי מס הכנסה בשיעור של 820 ש"ח (על-פי לוח לניכוי מס הכנסה לשנת 1999) מתקבל שכר נטו בסך של 5,070 ש"ח לחודש נכון ליום מתן פסק-הדין.
ב. לעניין שיעור הנכות התפקודית כבסיס לחישוב אקטוארי של הפסדי השתכרות לעתיד אצל קטינים, קיימת הלכה פסוקה ולפיה המפתח לחישוב הפסדי שכר עתידיים אלו (במקרים שבהם הקטין טרם נכנס למעגל העבודה בפועל ומשלא ידוע מה היה מסלול העיסוק שהוא היה בוחר לעצמו בעתיד אלמלא התאונה, ואף לא ידועה מידת השפעת המום על העיסוק שיבחר, ובהיעדר נסיבות מיוחדות במינן) הינו על יסוד שיעור הנכות הרפואית שנקבעה!
ראה למשל ע"א 311/85 אפראימוב (קטין) נ' גבאי [5], בעמ' 194, שם נקבע, כי:
"כבר אמרנו לא אחת בשורה של פסקי-דין, כי קביעת הפסד שכרו העתידי של קטין, שטרם נכנס למעגל העבודה בפועל, הוא תמיד בגדר ניחוש, שהוא רב יותר ככל שהקטין הוא בגיל רך יותר. לפיכך מקובל עלינו, שבהעדר נסיבות מיוחדות במינן, תהא הנכות הרפואית מפתח לחישוב אובדן השכר העתידי".
ראה עוד ע"א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע"מ [6], סעיף 6(ו) לפסק-הדין.
וכן ראה ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי [7], בעמ' 798:
"...אך הנתון של הנכות הרפואית יש לו, בדרך-כלל, משקל רב כשבאים לקבוע בכמה נפגע כושר השתכרותו של התובע. באותם מקרים שעתידו המקצועי של התובע בנכותו לא ברור, ובאין נתונים אחרים שיהיה בהם לסייע בקביעת הגריעה מכושר ההשתכרות עקב התאונה, יכול שיעור הנכות הרפואית אף לשמש מודד למידת הפגיעה בכושר ההשתכרות. כך נוהגים בתי-המשפט לפסוק במקרים שבהם אין להם נתונים אחרים לקבוע את כושרו של התובע להשתכר בנכותו.
במקרים אלה קובע בית-המשפט את כושר השתכרותו של התובע לולא התאונה – בין שהמדובר בכושר השתכרות מוכח ובין שנזקקים לשכר הממוצע במשק כמבטא את כושר ההשתכרות – והוא נזקק לחזקה שכושר זה נפגע כשיעור אחוז הנכות הרפואית. במקרים אלה משמש שיעור הנכות הרפואית כמודד לשיעור הפסד כושר ההשתכרות".
בענייננו המערער היה בן 7 ביום הפגיעה ובן כ15- ביום מתן פסק-הדין, ולא מצאתי כי התקיימו כל נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה כלפי מטה משיעור הנכות הרפואית, וברי שלא הפחתה של 33% משיעור הנכות הרפואית כפי שקבע בית-משפט קמא לצורך חישוב הנכות התפקודית, בייחוד כאשר בית-משפט קמא לא הביא כל הצדקה לסטייה כה משמעותית מאחוזי הנכות הרפואית, וכל שהוא ציין הינו כי "מדובר בילד צעיר שעתידו לפניו" (ראה עמ' 42 שורה 8 לפסק-דין קמא).
ראוי לציין כי בא-כוח המשיבים הציע בסיכומים שהגיש לבית-משפט קמא בעצמו לחשב את הפסד ההשתכרות לעתיד של המערער על-פי נכות תפקודית בשיעור 23%, שהינו כאמור גבוה משיעור הנכות שנקבעה על-ידי בית-משפט קמא (18.75%).
מכאן, שיש לחשב את ראש הנזק של הפסדי ההשתכרות בעתיד על-פי נכות תפקודית בשיעור של 27.75%, שהינו כשיעור הנכות הרפואית.
עוד יצוין, כי בא-כוח המשיבים הציע בסיכומים שהגיש לבית-משפט קמא לפסוק למערער בגין ראש הנזק של הפסדי השתכרות לעתיד סך של 200,000 ש"ח, בעוד שבית-משפט קמא העניק למערער בראש נזק זה פיצוי בסך של 151,236 ש"ח בלבד.
לאור כל האמור לעיל, אני סבור כי במקרה זה יש מקום להתערב בקביעתו של השופט קמא בראש נזק זה ויש לקבוע למערער שיעור פיצוי גבוה יותר מזה שנפסק לו בערכאה הראשונה, כפי שאחשב להלן:
כאמור, השכר הממוצע במשק בניכוי מס הכנסה עמד נכון ליום מתן פסק-הדין על סך של 5,070 ש"ח לחודש.
מכאן, שההפסד החודשי של המערער, החל מהגיעו לגיל 21 ואילך, ולפי נכות תפקודית של 27.75%, הינו 1,407 ש"ח לחודש.
מקדם ההיוון ממועד הגיע המערער לגיל 21 ועד גיל 65, דהיינו לתקופה של 44 שנה, הינו 292.9697 כמקדם היוון חודשי.
ההפסד של המערער הוא אפוא כדלקמן:
1,407 ש"ח לחודש X 292.9697 (מקדם היוון חודשי ל44- שנים) = 412,208 ש"ח.
הואיל והפסדו של המערער יתחיל רק בעוד 6 שנים + 8 חודשים (מגיל 14 + 4 חודשים שבו היה ביום מתן פסק-דין קמא ועד לגיל 21), יש להכפיל את הסכום דלעיל במקדם היוון נוסף: 0.821142, כך שהפיצוי המגיע לתובע בגין ראש נזק זה של הפסדי השתכרות לעתיד הינו: 338,481 ש"ח = 412,208 X0.821142
אציין כי מצאתי לנכון לחשב את הפסד השתכרותו של המערער החל מגיל 21 ולא מגיל 22 היות שהמערער לא הוכיח כי הפסיד שנת לימודים עקב התאונה, אולם אף אם אכן הפסיד המערער שנת לימודים עקב התאונה, ברי כי חישוב ההפסד כבר מגיל 21 מכליל בתוכו הפסדים שעלולים להיגרם למערער אם יפסיד שנת עבודה ויחל לעבוד רק בגיל 22.
מעבר לסכום הנוסף שיש להעניק למערער בראש הנזק של הפסדי השתכרות לעתיד, לא מצאתי לנכון להתערב בסכומים שנפסקו על-ידי השופט קמא בראשי הנזק האחרים, מאחר שסכומים אלה נראים בעיניי סבירים ואינם מצדיקים התערבותי, ובייחוד מצאתי לנכון שלא להתערב מאחר שסך כל הפיצוי שנקבע על-ידי בית-משפט קמא לכל ראשי הנזק האחרים (להוציא את ראש הנזק של הפסדי השתכרות לעתיד), פיצוי העומד על סך של 106,951 ש"ח, משקף נכונה, לעניות דעתי, את סך הנזק שנגרם למערער בכל ראשי הנזק האחרים שבהם דרש פיצוי, לרבות ראשי הנזק שאליהם לא התייחס השופט קמא באופן ספציפי בפסק-דינו.
לאור כל האמור לעיל, אם תישמע דעתי, הייתי מקבל את הערעור בכל הנוגע לראש הנזק של הפסדי השתכרות לעתיד וקובע כי נזקיו של המערער בעקבות התאונה מגיעים לסך של 445,432 ש"ח נכון ליום מתן פסק-הדין של בית-משפט קמא, כאשר מסכום זה יש להפחית תשלומים תכופים ששולמו למערער בסך 28,338 ש"ח, ולפיכך סכום הפיצוי המתוקן שלו זכאי המערער בתיק זה הינו 417,094 ש"ח נכון ליום מתן פסק-הדין של בית-משפט קמא, וזאת במקום סכום פיצוי של 229,849 ש"ח שנקבע על-ידי בית-משפט קמא.
כמו כן הייתי מחייב את המשיבים בהוצאות ובשכר טרחת עורך-דין בסכום כולל של 10,000 ש"ח + מע"מ.
השופט מ' נאמן
דעתי כדעת כבוד אב-בית-דין, השופט ג'ובראן.
כאשר מדובר בקטין שהיה בן 7 ביום התאונה, ובן 15 ביום מתן פסק-הדין, אין כל סיבה לא לחשב את הפסד ההשתכרות בעתיד לפי השכר הממוצע במשק וגם אין כל סיבה לא לראות בנכות הרפואית את הנכות התפקודית כבסיס לחישוב.
גם אם שיטת הפסיקה הגלובלית לגיטימית, קשה מאוד להסכים עם עמדת עמיתי, כבוד השופט דר לא להתערב בפסיקת כבוד בית-משפט קמא.
גם בא-כוח המשיב הציע בערכאה הראשונה להעמיד את הפסד ההשתכרות בעתיד על 200,000 ש"ח בעוד שבית-משפט קמא פסק בסעיף זה 151,230 ש"ח, וגם בפנינו הסכים בא-כוח המשיב כי בית-משפט קמא טעה בכך שערך פעמיים "היוון כפול" ולכן יש להוסיף לסכום הפסוק 27,076 ש"ח.
הסך 258,187 ש"ח, שהוא הפיצוי הכולל שנפסק למערער בבית-משפט קמא, אינו נראה לי כהולם פגיעה שהותירה בו, ובגילו, נכות משוקללת בשיעור 27.75%. הסך 417,094 ש"ח שאליו הגיע כבוד אב-בית-דין והדרך שבה הגיע לסכום זה הם הראויים בעיניי בכל הכבוד.
השופט י' דר

  1. עיינתי בחוות-דעתו של חברי אב-בית-דין ולא מצאתי עילה להצטרף לגישתו שלפיה יש מקום להתערב בחלק כלשהו של פסק-דינו של סגן הנשיא של בית-משפט השלום בחיפה, השופט ר' חרסונסקי.
  2. הקושי העיקרי בהערכת השפעתם של נזקי גוף על נזקי ממון נעוץ בצורך לצפות דברים שיתרחשו (או לא יתרחשו) על בסיס המצב הנוכחי. הקושי מוכר והפסיקה חזרה עליו פעמים רבות. קושי זה בולט בעיקר כשהוא נוגע לפגיעה בכושר השתכרות, והוא חמור במיוחד כאשר מדובר בקטינים שדרכם המקצועית טרם התגבשה ולא ניתן להשוות את ההפחתה הצפויה בכושר השתכרותם בעתיד למצבם קודם לתאונה.
  3. ד' קציר מביא דברים אלו בספרו פיצויים בשל נזק גוף [8], בעמ' 304-303:

"שלוש דרכים התגבשו בבתי-המשפט, לקביעת הפיצוי הזה, בגדר 'הנזק הכללי' בשל הפסד השתכרות בעתיד. שתיים מהן מבוססות על חישוב אריתמטי, המלווה בחשבון אקטוארי; ואילו השלישית, אינה נזקקת, על-פני הדברים, לחישובים, אלא בגדרה נפסק סכום אחד, גלובלי, בפריט נזק זה.
הדרך הראשונה, היא הדרך הקונבנציונלית של קביעת ההפסד הצפוי, החודשי או השנתי, של הנפגע, והכפלתו באורך תקופת העבודה שעוד נותרה לו.
הדרך השנייה גורסת קביעת הפסד כושר ההשתכרות על-פי אחוז הנכות הפונקציונלית. שתי השיטות הראשונות נזקקות, מטבע ברייתן, לחישובים אריתמטיים, הנערכים בדרך אקטוארית;
השיטה השלישית, זו של פסיקת סכום גלובלי, היא יותר אינטואטיבית, אם כי גם היא חייבת להיות מעוגנת בחישוב, הנעשה לעיתים באופן סמוי, ולעיתים בצורה גלויה על-פני הפסק".
4. ככלל, נקבע שיש מקום לפסוק סכום גלובלי בגין הפסד כושר השתכרות בעתיד "...כאשר נבצר מבית-המשפט, מסיבות כלשהן, לערוך חשבון, אשר יבטא את נזקו של הנפגע, בעוד בית-המשפט משוכנע שנזק כזה אכן קיים" (שם [8], בעמ' 381). ועוד לדעת ד' קציר, מחמת ריבוי הנעלמים המחייבים השלמה לצורך בחינת הפיצוי הנאות בגין הפסד כושר השתכרות בעתיד, כאשר מדובר בקטינים, נקטו בתי-המשפט לעיתים קרובות לפסוק לקטינים סכום גלובלי במקום סכום מחושב, והדבר אושר בפסיקת בית-המשפט העליון (שם, מעמ' 420-415).
אכן, לדעתו של המלומד ד' קציר, נראה שקיימת נטייה לחישוב האקטוארי גם לגבי קטינים, אולם כאמור:
"...שיטת הפסיקה הגלובלית, שכבשה לעצמה מעמד בדור האחרון, לא דחקה הצדה, כידוע, את שיטת החישוב האקטוארי, ושתי השיטות מתקיימות, זו ליד זו" (שם [8], בעמ' 420).
5. נכותו של המערער אינה קלה, והיא משלבת נכות אורתופדית ונכות נירופסיכיאטרית. עריכת תחשיב על בסיס השפעת הנכות לעומת השכר הממוצע במשק וקביעת פיצויי גלובלי בשיעור של שני שלישים מן התוצאה נראים לי סבירים והגיוניים, ולטעמי, אינם מצדיקים התערבות של ערכאת הערעור.
אשר-על-כן אילו נשמעה דעתי, לא הייתי מתערב בפסק-דינו של סגן הנשיא, השופט חרסונסקי, והייתי דוחה את הערעור תוך חיוב המערער בתשלום שכר טרחת עורך-דין למשיבים, בשיעור הפיקדון שהופקד.
הוחלט ברוב דעות, כאמור בחוות-דעתם של השופט ג'ובראן אב"ד והשופט נאמן.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עורך דין נכות

  2. נכות בעיניים

  3. נכות תפקודית

  4. תאונת דרכים נכות

  5. תאונת דרכים אין נכות

  6. נכות גריאטרית

  7. 36% נכות רפואית

  8. נכות מחמת הספק

  9. סעיף 6ב נכות על פי דין

  10. אנצפלופתיה נכות

  11. מרפק טניס נכות

  12. נכות 100 אחוז תאונת דרכים

  13. תקנה 9 נכות מוסבת

  14. פיצוי על 1% נכות

  15. תביעה על נכות בתאונת עבודה

  16. מענק נכות מבטחים

  17. תביעה לנכות זמנית

  18. מהי נכות וסטיבולרית

  19. 5% נכות תאונת דרכים

  20. 45% נכות ביטוח לאומי

  21. ערעור על נכות זמנית

  22. תאונת דרכים 1% נכות

  23. מועד תחילת גמלת נכות

  24. תאונת דרכים 5% נכות

  25. תאונת דרכים 44% נכות

  26. תאונת דרכים 23% נכות

  27. ייחוס נכות לעבר רפואי

  28. תאונת דרכים 27% נכות

  29. תאונת דרכים 50% נכות

  30. תאונת דרכים ללא נכות

  31. תאונת דרכים 19% נכות

  32. נכות אורטופדית 2 אחוז

  33. נכות 15% בגין ליקוי שמיעה

  34. תביעה לתשלום מענק נכות

  35. הפסדי השתכרות 30% נכות

  36. הכרה בנכות נפשית בצבא

  37. חישוב מענק נכות מעבודה

  38. חישוב מענק נכות לעצמאי

  39. אסטמה נכות ביטוח לאומי

  40. פיצויים גבוהים ללא נכות

  41. נכות לפי סעיף 37(7)(ב)

  42. תביעה למענק נכות מעבודה

  43. 28% נכות בגין פגיעה בעבודה

  44. השפעת נכות על כושר עבודה

  45. תאונת דרכים נכות עיניים

  46. ערעור על 19% נכות מעבודה

  47. ערעור על דרגת נכות מעבודה

  48. ערעור על מועד תחילת הנכות

  49. הבאת ראיות לסתור דרגת נכות

  50. תאונת דרכים 65% נכות במל''ל

  51. פסוריאזיס נכות ביטוח לאומי

  52. גמלת נכות חברת מושב שיתופי

  53. ראיות לסתור נכות אורטופדית

  54. 25% נכות (לאחר הפעלת תקנה 15)

  55. התיישנות מיום התגבשות הנכות

  56. נכות בעקבות תאונה במילואים

  57. נכות מעבודה מצב רפואי קודם

  58. פיצויים לילד על נכות מתאונה

  59. השפעת נכות נפשית על התפקוד

  60. חישוב הבסיס לתשלום גמלת נכות

  61. חישוב נכות קודמת תאונת עבודה

  62. ערעור על 20% נכות רפואית זמנית

  63. נכות בגין "אלופציה טוטאלית"

  64. נכות תעסוקתית - ביטוח לאומי

  65. נכות שהיתה לנפגע מלפני התאונה

  66. הגבלה בתנועות הצוואר 10% נכות

  67. תאונת דרכים 52% נכות משוקללת

  68. פגיעה בכושר השתכרות ללא נכות

  69. נכות משוקללת 60% בתאונת דרכים

  70. איחור בהגשת תביעה לנכות מעבודה

  71. נכות פחות מ-9% לפני החוק החדש

  72. תאונת דרכים 50% נכות אורטופדית

  73. נכות לא מתאימה לרשימת הליקויים

  74. נכות 10%, לחץ שורשי וירידה בתחושה

  75. תגובה נפשית שנובעת מנכות גופנית

  76. נכות נפשית לילד עקב תאונת דרכים

  77. תאונת דרכים תאונת עבודה 10% נכות

  78. תאונת עבודה 10% נכות ביטוח לאומי

  79. נכות 3% בגין נכות נויורקוגניטיבית

  80. תאונת דרכים 10% נכות לאישה בת 82

  81. נכות נפשית 50 אחוז - תאונת דרכים

  82. תאונת דרכים תאונת עבודה 100% נכות

  83. ערעור על נכות נפשית בביטוח לאומי

  84. תאונת דרכים 20% נכות מביטוח לאומי

  85. פגיעות קשות בתאונת דרכים נכות 46%

  86. נכות בגב התחתון עקב שירות מילואים

  87. פיצויים למשפחת הרוג בתאונת דרכים – נכות נפשית

  88. נכות מלפני קום המדינה - ביטוח לאומי

  89. פיצוי על נכות זמנית עקב תאונת דרכים

  90. הוועדה קבעה למערער נכות זמנית בשיעור 35%

  91. אי הגשת תביעה לנכות בגין תאונת עבודה

  92. החזר כספי בגין הורדת נכות ביטוח לאומי

  93. קשר בין נכות רפואית לאבדן כושר עבודה

  94. נכות על פי דין לפני חקיקת חוק הפלת''ד

  95. 100% נכות מביטוח לאומי עקב תאונת דרכים

  96. אפילפסיה נכות ביטוח לאומי נפגעי עבודה

  97. ערעור על "הפיכת" נכות קבועה לנכות זמנית

  98. אובדן כושר עבודה 20% נכות בתאונת דרכים

  99. קביעת ועדה רפואית כי מדובר במצב ניווני קיים

  100. 5% נכות רפואית לפי סעיף ליקוי 34(ב)(1)-(2)

  101. חישוב אבדן זכויות סוציאליות בגין 10% נכות

  102. ערעור כי נכותו היציבה של המערער היא בשיעור 36%

  103. נכות 25% לפי פריט ליקוי 41(4)(ג) שבתוספת לתקנות

  104. שינוי דרגת נכות מותאמת רטרואקטיבי בביטוח לאומי

  105. נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 42(1)(ד)(I)

  106. נכות עקב נפילה במהלך קניות בסניף שופרסל בבאר שבע

  107. נכות רפואית 80% בגין קוואדרופלגיה בינונית – תאונת דרכים

  108. תאונת דרכים 15% נכות אורטופדית ו- 15% נכות נפשית

  109. נכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף ליקוי 37(5)(א) במחצית

  110. ערעור על 10% נכות, בגין התאונה בכל הקשור בפגיעה הלבבית

  111. דרגת נכות יציבה בשיעור של 40% בגין סעיף ליקוי 9(1)(ג)(III)

  112. לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין שבר בעצם הבריח

  113. המל"ל העמיד את נכותו הצמיתה על 14.5% ושילם לו מענק נכות

  114. התייעצות עם וועדת הרשות בקביעת נכות מעל 20% על פי תקנה 15

  115. ערעור על החלטת ועדה אשר דחתה את הערעור וקבעה למערערת 100% נכות

  116. על פי ספר התקנות הפרעת חרדה עם סימנים בקשב וריכוז אמורים להעניק נכות

  117. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון