קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים לתושבי דרום לבנון:   זוהי תביעה של שתי תושבות דרום לבנון, שעבדו אצל הנתבעת עד פינוי כוחות צה"ל מדרום לבנון בחודש מאי 1990. ממועד סגירת הגבול בין 2 המדינות לא שבו התובעות לעבודה. הנתבעת הגישה הודעה צד ג' למדינת ישראל - שרות התעסוקה כגורם שותף בהעסקת התובעות ו/או כגורם אחראי להפסקת עבודתן.   בהחלטה מיום 16/4/02 נדחתה התביעה על הסף נגד המדינה - כצד ג' היות וההודעה הנ"ל הינה למעשה תביעת שיפוי שאינו בסמכות ביה"ד. בהסכמת ב"כ הצדדים הוגשו סיכומים בכתב בתיק, כי מדובר בבעיה משפטית ולא עובדתית.   להלן עובדות המקרה: 1. התובעת - פרח גאדה (להלן: "תובעת מס' 1") עבדה אצל הנתבעת במשך 60 חודש ושכרה היה 4,000 ₪ לחודש.   2. התובעת - פרח לואיס (להלן: "תובעת מס' 2"), עבדה אצל הנתבעת במשך 240 חודש ושכרה היה 4,000 ₪ לחודש.   3. בתאריך 24/5/00 נסוגו כוחות צה"ל מדרום לבנון והגבול בין מדינת ישראל ודרום לבנון נסגר למעבר עובדים לישראל.    4. סגירת הגבול בין ישראל ללבנון מנע כמובן משתי התובעות להמשיך להתייצב לעבודתן אצל הנתבעת.   להלן טענות התובעות: 5. עפ"י סעיף 11 לחוק פצויי פיטורין, יש לראות בהן בנסיבות המקרה כמתפטרות, הזכאיות לפצויי פטורין מחמת נסיבות שביחסי עבודה, שבהן אין לדרוש מהעובד שימשיך בעבודתו אצל מעבידו.   6. התובעות הפסידו את מקום עבודתן ומקור פרנסתן, ואין זה צודק להוסיף להן נזק נוסף, על זה שנגרם להן, ע"י שלילת פצויי הפיטורין שלהן.   7. סיום יחסי עבודה בגין מעשה שלטוני, מקים אולי עילת נזיקין לנתבעת כנגד מי שגרם להן את הנזק הממוני בחיוב תשלום פצויי פיטורים לנתבעות, אך אין בו כדי להצדיק את שלילת פיצויי הפיטורים מהתובעות.   להלן טענות הנתבעת: 8. לא פיטרה את התובעות מעבודתן. התובעות הפסיקו להתייצב לעבודה, ולכן אינן זכאיות לפצויי פיטורים. הנתבעת מוכנה בכל עת לקלוט אותן בחזרה לעבודה.   9. סגירת הגבולות בין מדינת ישראל ללבנון היא שגרמה להפסקת התייצבות התובעות לעבודה, ולכן מדובר במעשה שלטוני שאין לגלגל את תוצאותיו לפתחה של הנתבעת.   10. התובעות הועסקו עפ"י היתרי העסקה שהונפקו ע"י מדינת ישראל - שירות התעסוקה והנתבעת שימשה רק כצינור להעברת התשלומים.   11. שירות התעסוקה הוא שקבע את נהלי העסקת העובדות הזרות מלבנון והוא שאישר את העסקתן. שירות התעסוקה הנפיק לתובעות הללו כרטיסי עבודה, נשא בשכרן של התובעות, לרבות זכויות סוציאליות, אם היו זכאיות להן. מתן היתר ההעסקה היה מותנה בבצוע התשלומים לשירות התעסוקה, והוא הגורם שערך את חישובי השכר והעביר את השכר לעובדות. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: 12. שרות התעסוקה אינו המעסיק או המעביד של התובעות. שירות התעסוקה מנפיק את האישורים למעבידים להעסיק עובדים זרים ומפקח על שמירת זכיותיהם. הנתבעת היתה המעבידה היחידה של התובעות.   13. הנתבעת שהעסיקה עובדים זרים לרבות התובעות מדרום לבנון היתה מודעת לעובדה, כי בעקבות שינוי מדיניות כגון: סגר או מצב בטחוני - אזי שירות התעסוקה יכול שלא לחדש את היתרי העסקה.   14. בנסיבות המקרה אין מחלוקת בין הצדדים, כי הפסקת יחסי העבודה בין הצדדים היתה תוצאה בלתי נמנעת של מעשה שלטוני שהתבטא בסגירת הגבול בין ישראל ללבנון עם נסיגת כוחות צה"ל מדרום לבנון.   15. החוק והתקנות מחייבים מעבידים רבים בישראל להפריש לפנסיה מקיפה גם עבור עובדים זרים באותם ענפי תעסוקה בהם זכאים העובדים במדינה לתנאים הסוציאליים דלעיל.   16. ההפרשות לתנאים סוציאליים כגון: פנסיה מקיפה, הוסדרו באמצעות שרות התעסוקה עבור עובדי שטחים אך לא עבור עובדים זרים, הואיל ולא הושלמו ההליכים השונים של הקמת קרנות למטרה זו. יוצא איפוא שהנתבעת, לא הפרישה עבור התובעות כספים לפנסיה מקיפה כשבהם כספי פיצויי פיטורין, הואיל ולא היה לה לאן להפריש. הואיל וכך אין גם צבירה של כספי פיצויים שהופרשו מראש בקרן כלשהי.   17. הרשות המבצעת לא פתרה את עניין ההפרשות לזכויות סוציאליות לעובדים זרים, היכן שהחוק קובע קיומה של חובה זו. לו היה פתרון בתחום זה, מירב הבעיה היתה נפתרת ע"י הפרשות כספי הפיצויים במשך השנים, שכן על הצדדים ליחסי העבודה שלפנינו חלים ההסכמים הקיבוציים ביחס לפנסיה מקיפה בתעשייה.    18. התובעות טוענות שהן זכאיות לפיצוי פיטורים עפ"י סעיף 11 לחוק פיצוי פיטורים בגין הנסיבות המיוחדות, לפיהן לא ניתן לדרוש מהן להמשיך לעבוד במקום עבודתן. סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים קובע כדלקמן: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים".   את המילים "שביחסי עבודה" יש לקרוא בהקשר לדברים שבהם הוא נאמר. הנסיבות שגורמות לעובד להתפטר מעבודתו צריכות שתהיינה נסיבות "שביחסי עבודה" ולא עקב נסיבות אישיות של העובד. ראה בנדון את פסה"ד של ביה"ד הארצי בדב"ע לד/4-3 רוברט יקואל נ' אליהו פלד, פד"ע ה' 328.   הנתבעת טוענת לעומת זאת, כי עפ"י פסיקת ביה"ד הארצי לעבודה בתיק דב"ע 300366/99 בפרשת מוסטפא נזאל ואחרים נגד סטרפלאסט תעשיות (1976) בע"מ, פד"ע לה 502, אין היא חייבת בתשלום פיצויי פיטורים לתובעות.   19. במקרה הנוכחי, סיום יחסי עובד מעביד בין התובעות לנתבעת נבע מיציאת צה"ל מדרום לבנון. לא מדובר כאן לא במעשה פיטורים של הנתבעת אך גם לא בהתפטרות של התובעות שדינו כדין פיטורים. מדובר כאן בהתערבות גורם שלטוני חיצוני ליחסי העבודה, אשר יצר נסיבות חדשות שאינם בשליטת שני הצדדים. נסיבות כאלה - אינן נותנות לתובעות זכות לקבל פיצויי פיטורים עפ"י חוק פיצויי פיטורים תשי"ג-1963. ראה בנדון גם את פסה"ד של ביה"ד הארצי בדב"ע 366/97-3 מוסטפא נזאל ואח' נ' סטרפלאסט תעשיות (1976) בע"מ פד"ע לה 502 - אשר בו הופסקה עבודתם של פועלים מהשטחים שעבדו בישראל בשל החלטת ממשלת ישראל להטיל סגר על השטחים. אין כל הבדל ממשי בין המקרה הנ"ל למקרה הנוכחי - מבחינה משפטית.   20. לאור כל האמור לעיל - אין מנוס אלא לדחות את התביעה, עם כל הצער וההבנה כלפי מצבן הקשה של 2 התובעות במקרה זה.   21. בהתחשב בנסיבות העניין - כל צד ישא בהוצאותיו. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים