פיצויים עקב כמעט טביעה בים


קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה נפשית לאחר כמעט טביעה / פיצויים עקב כמעט טביעה בים:

א. ההליך

1. התובע מס' 1 (להלן – "התובע"), יליד 24.7.1987, עותר בתביעתו שלפני לכך, שהנתבעות תחויבנה לפצותו עבור נזקי גוף שנגרמו לו בתאריך 15.7.1999.

התובעים 2 ו- 3 הם הוריו של התובע.


2. בתאריך הנזכר, התובע היה ילד כבן 12 שנים, ועתיד היה להתחיל לימודיו בכתה ז' בבית הספר שבישוב כסרא – סמיע. במסגרת פעילות לגיבוש כתתי, הוסעו התלמידים ליום בילוי על שפת הכנרת, בחוף "צמח". במהלך הבילוי על שפת הכנרת, נכנסו התובע וחבריו לרחוץ במים.

לטענת התובע, בשלב מסוים החל לטבוע, וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקים נוירולוגיים ונפשיים.

ב. הצדדים

3. הנתבעים 2 עד 5 הם המורים שליוו את קבוצת התלמידים. לטענת התובע, נתבעים אלה התרשלו בשמירה ובהשגחה עליו ועל חבריו, התרשלות בעטיה נגרמו לו הנזקים הנטענים על ידו.

4. הנתבעת מס' 7, מדינת ישראל, מפעילה פיקוח על חופי הרחצה ברחבי מדינת ישראל, ולטענת התובע, היא התרשלה בפיקוח על מפעילי החוף, וכתוצאה מכך נגרמו לו הנזקים הנטענים על ידו.

5. הנתבעות 10, 8 ו- 12, הם הגורמים המחזיקים בחוף צמח, בו אירע אירוע הטביעה, והם אף אלה המפעילים את חוף הרחצה ואחראים לבטיחותם וביטחונם של המתרחצים בחוף. לטענת התובע, נתבעות אלה התרשלו בהפעלת החוף ובהפעלת המצילים ומתקני ההצלה בחוף, ועל כן, אף נתבעות אלה אחראיות לנזקים שנגרמו לתובע.

6. הנתבעת מס' 9 היא הרשות המקומית בתחומה פועל בית הספר בו למד התובע, ובמסגרתו התקיימה הפעילות במהלכה נפגע התובע. הרשות המקומית מעסיקה את מורי בית הספר בו למד התובע, אשר ליוו את התלמידים ליום הבילוי בתאריך הנזכר, והיא נושאת באחריות השילוחית למעשיהם ולמחדליהם של מורים אלו.

ג. אירוע הטביעה

7. העדים המרכזיים שהעידו על אירוע הטביעה היו חבריו של התובע, ארכאן נאסר אל- דין ועמית נאסר אל-דין. העד הקרוב ביותר לתובע, בזמן האירוע, היה ארכאן, ועדותו הראשית נמסרה בתצהיר (מוצג ת/1).

על פי עדותו של ארכאן, הוא והתובע נכנסו למים, והמים הגיעו עד צווארם. בשלב מסוים ראה ארכאן כי ראשו של התובע מצוי בתוך המים ושערותיו פזורות. ארכאן קרא לו, אך התובע לא השיב. באותה עת, נשמעה קריאה ברמקול, שקראה לתלמידים לצאת מהמים. ארכאן סבר בתחילה שהתובע משחק, אך משנשמעה הקריאה לצאת מהמים החליט למשוך את התובע מהמים, בין אם שיחק ובין אם לאו. ארכאן החל למשוך את התובע, אך הדבר היה קשה לו, וחבריו, שראו אותו ואת התובע, חשו לעזרתו. בכוחות משותפים הילדים הצליחו למשות את התובע מהמים. לטענת ארכאן, כאשר התובע הוצא מהמים הוא היה ללא הכרה.


8. משהוצא התובע מהמים, טופל התובע על ידי החובש בחוף הרחצה, מר ערן קורן. לטענת מר קורן, התובע הגיע למרפאה כשהוא הולך על רגליו. מר קורן הזמין אמבולנס, שכן כך חייבו הנוהלים, והתובע פונה לבית החולים "פוריה" שליד העיר טבריה.


9. בקבלת התובע לבית החולים "פוריה", נרשם כי התובע עבר אירוע של "כמעט טביעה". התובע אושפז למעקב עד ליום 17.7.1999, ואז שוחרר לביתו. זמן קצר לאחר הגיעו לביתו, החל התובע להשתולל, לצעוק ולהתנהג בצורה מוזרה, ואביו החזירו לבית החולים, שם המשיך התובע להשתולל. התובע טופל בבית החולים, ולאחר שנרגע, נשלח למרפאת בריאות הנפש בעיר צפת.


10. על יסוד עדי הראיה שהעידו לפני, והמסמכים הרפואיים שנעשו בתכוף לאחר האירוע, הנני קובע, שהתובע אכן חווה אירוע של טביעה. הנני קובע, שהתובע לא איבד הכרתו כפי שהעיד חברו ארכאן, אם כי יתכן והיה מטושטש. למרפאה בחוף הגיע התובע על רגליו, ונראה כי לא נגרמה לו אנוקסיה (דהיינו, חוסר בהספקת החמצן לרקמת המוח). עם זאת, מדובר היה באירוע קל, וכפי שהוגדר בבית החולים פוריה "כמעט טביעה", שבמהלכו אפשר והתובע "שתה" קצת מים.


11. העובדה שאירוע הטביעה היה קל או שהיה "כמעט טביעה", אינה מלמדת בהכרח על עוצמת התוצאה שנגרמה בעקבות אירוע זה. לבני אדם שונים מבנה אישיות שונה. יש מי שיחווה אירוע קשה והדבר לא ישפיע עליו כלל, ויש מי שיחווה אירוע קל, אך תוצאתו תהיה לגביו קשה, במיוחד מהבחינה הנפשית.


ד. חוות דעת המומחים מטעם הצדדים

12. לצורך הוכחת הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהאירוע, הניח התובע לפני שתי חוות דעת כמפורט להלן:

(א) חוות הדעת האחת היא חוות דעתו של ד"ר אליהו הלפרן, מומחה לפסיכיאטריה, שקבע כי בעקבות האירוע נגרמה לתובע נכות נפשית בשיעור 100% לצמיתות (מוצג ת/5). בחוות דעת זו, הנושאת תאריך 18.5.2006, קבע ד"ר הלפרן, כי התובע "נמצא במצב נפשי ותפקודי ירוד ביותר, תפקוד אפס בכל תחום, למרות הטיפול".

(ב) חוות דעת נוספת היא חוות דעתו של ד"ר חנן דוד, מומחה בנוירופסיכולוגיה (מוצג ת/7). ד"ר דוד קבע, כי נכותו הצמיתה של התובע בתחום זה מגיעה אף היא לשיעור של 100%. ד"ר דוד קבע, כי התובע לוקה ב"חוסר מוחלט של התאמה סוציאלית וזקוק להשגחה מתמדת", ולדעת ד"ר דוד, מצבו של התובע הוא "לבטח תולדה של נזק מוחי אנוקסי, שלבטח נגרם לו עקב אירוע הטביעה שקרה כאשר היה בן 12."


13. לעומת חוות הדעת שהוגשו מטעם התובע, הוגשו מטעם הנתבעים שלוש חוות דעת, ואלה הן:

(א) חוות דעתו של ד"ר בועז וולר, מומחה בנוירולוגיה, שקבע כי לא נותרה לתובע נכות נוירולוגית (מוצג נ/14). ד"ר וולר בחן את בדיקות ההדמיה ובדיקות ה- EEG שנעשו לתובע במהלך השנים, וקבע, כי הבדיקות אינן מצביעות על ממצאים המתאימים לנזק אנוקסי למוח. לדעת ד"ר וולר, לכל היותר אירע לתובע "אירוע היפוקסי קל, כאשר אירוע מסוג זה אינו משאיר כל נזק נוירולוגי". עם זאת, בחוות דעתו כתב ד"ר וולר, כי במהלך בדיקתו את התובע במרפאתו "בלטה הפרעה התנהגותית קשה וחוסר שיתוף פעולה", ועוד הוסיף ד"ר וולר, כי "תמונה זו מראה שקרוב לוודאי קיימת הגזמה רבה בהפרעה ההתנהגותית בזמן הבדיקה לצרכי חוות דעת, ומצבו (של התובע) בזמן הבדיקה אינו משקף את מצבו האמיתי".

(ב) חוות דעתו של ד"ר אמיר בן אפרים, מומחה בפסיכיאטריה, שקבע כי לתובע נכות נפשית בשיעור כולל של 20%, ומתוך שיעור זה יש לזקוף מחצית על חשבון אירוע "הכמעט טביעה" שעבר התובע (מוצג נ/15). ד"ר בן אפרים תאר את מהלך בדיקתו את התובע, ותאר את התרשמותו באופן הבא: "התרשמות ברורה להתחזות". בסיפא לחוות דעתו כתב ד"ר בן אפרים כי בבדיקתו את התובע "בלטה התחזות באופן בוטה".


14. המומחים מטעם הצדדים נחקרו על חוות דעתם. מחקירתו של ד"ר הלפרן התרשמתי, שד"ר הלפרן לא דרש, וממילא לא קיבל, חומר רפואי על מצבו הנפשי של התובע לפני האירוע. מחקירתו של ד"ר דוד התרשמתי, שד"ר דוד לא עמד על מצבו האמיתי של התובע, ולא ניסה לבדוק, האם הוא מתחזה או מעצים את מצבו.

אוסיף ואציין, כי התובע הגיש תביעה לקבלת קצבת "נכות כללית" מאת המוסד לביטוח לאומי. הועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי, קבעה לתובע דרגת נכות יציבה בשיעור של 70% לצמיתות.


ה. חוות הדעת הרפואית של המומחים מטעם בית המשפט

15. מטעם בית המשפט מונו שני מומחים רפואיים, האחד בתחום הנוירולוגיה, פרופ' אברהם שטיינברג, והשני בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר עמיקם טל.


16. לצורך בדיקת הנזק הנוירולוגי שנטען כי נגרם לתובע, מונה פרופ' אברהם שטיינברג (וחוות דעתו סומנה במ/1). פרופ' שטיינברג קבע בחוות דעתו, כי בדיקות ה- CT וה- EEG שנעשו לתובע היו תקינות, "ועל כן הדבר שולל "כל אפשרות" שמדובר באנוקסיה מוחית משמעותית, "ומכאן שאין כל סבירות לנזק מוחי על רקע אנוקסיה". לדעת פרופ' שטיינברג, מהלך הדברים מאז האירוע מצביע על אפשרות של הפרעה פסיכיאטרית, אך דבר זה אינו בתחום מומחיותו של פרופ' שטיינברג. בהתייחסו לקביעתו של ד"ר דוד, כי התובע סובל מהפרעה נוירופסיכולוגית על רקע "תולדה של נזק מוחי אנוקסי", קבע פרופ' שטיינברג, כי "הביטחון האטיולוגי הזה נראה לי תמוה, שכן על פי הנתונים מזמן אמת אין כל עדות לאירוע אנוקסי כפי שסיכמתי לעיל".

על רקע דברים אלה, לא קבע פרופ' שטיינברג בחוות דעתו, כי התובע סובל מנכות נוירולוגית.


17. ד"ר עמיקם טל, המומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה, הגיש חוות דעת מפורטת בעניינו של התובע (סומנה ב"מ/2). ד"ר טל תאר את הבדיקות שנעשו לתובע ואת שיחותיו עם אביו של התובע, אמו ואחותו, במסגרת מספר פגישות שקיים עמם. כמו כן סקר ד"ר טל את המסמכים הרפואיים הרבים שהוגשו לו. מסקנתו של ד"ר טל הייתה, שהתובע אינו מתחזה, וכי התנהגותו המוזרה, הנראית כלפי חוץ כהאדרת סימפטומים והתחזות, היא תוצאה של ההפרעה הנפשית בה לקה התובע. בסיפא לחוות דעת קבע ד"ר טל, כי נכותו הנפשית של התובע, בעקבות האירוע נשוא התביעה, מגיעה כדי 70% (שבעים) לצמיתות.

ד"ר טל נחקר ארוכות על ידי באי כוח הנתבעים על חוות דעתו, אך לאורך כל חקירתו עמד על כך, שהתנהגותו של התובע היא תוצאה של מצבו הנפשי, ואין לראות את התובע כמי שהתחזה.



ו. התנהגות התובע בבית המשפט

18. בישיבה שהתקיימה בתאריך 14.6.2009, הובא התובע לבית המשפט. נראה הדבר, שמטרת הגעתו של התובע לבית המשפט הייתה להציג בפני את מצבו הנפשי הקשה. הנחה זאת מבוססת על העובדה, שלא הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע, וממילא היה ברור שלא יידרש או יתבקש להעיד. אחות התובע, הגב' נעאמה עבדאללה נשאלה מדוע התובע הובא לבית המשפט, אם אינו יכול להעיד במשפטו (עמ' 35 לפרוטוקול, שורות 12 עד 17), והשיבה: "אתם ביקשתם, אני לא יודעת". על כן, לא יכולה הייתה להיות מטרה להגעתו של התובע לבית המשפט, זולת המטרה הנזכרת.


19. התנהגותו של התובע באולם המשפט הייתה מוזרה (בלשון המעטה). לצערי שגיתי ולא תיארתי את התנהגות התובע בפרוטוקול, אך תיאור התנהגותו הופיע בשאלה שעו"ד שפרבר, בא כוח הנתבעים 2 עד 5, לאחותו של התובע בחקירתה הנגדית (עמ' 35 לפרוטוקול, שורות 2 עד 6):

"ש. תסתכלי עליו (על התובע) עכשיו. אני רואה אותו פחות או יותר במצב הזה כשהוא מנענע את הרגל, אני ראיתי אותו בתחילת הדיון, ישבתי מאחוריו והוא שלח אלינו ידיים, וגם לעו"ד כהן הוא נגע בשיער. כשראינו אותו בחוץ ראינו אותו מוריד את המכנסיים, האם זו ההתנהגות הרגילה שלו?

ת. כן, זה רגיל. זה כל הזמן אצלנו בבית ככה."

אף בחקירתו הנגדית אל אביו של התובע באה התנהגותו של התובע לידי ביטוי (עמ' 39 לפרוטוקול, שורות 19 עד 22):

"ש. הבן שלך, ראינו אותו היום בהתנהגותו, ושמעת מה ששאלתי את העדה הקודמת, הוא משך לי בגלימה ולעו"ד וייס בגלימה ולגב' כהן בשערות, הוריד את המכנסיים בחוץ. ההתנהגות הזאת היא ההתנהגות היום יומית שלו?

ת. לצערי הרב כן, רוב הזמן."


20. אעיר, שהראיות על מצבו הנפשי הקשה לכאורה של התובע, שעלו מעדויות אביו של התובע והתנהגותו בבית המשפט, לא התיישבו עם עדותה של הגב' נאיפה רבאח, היא הנתבעת מס' 5. הגב' רבאח הייתה מורתו של התובע בכתה ו', והיא העידה על כך שהתובע היה ילד מאוד בעייתי, שהפריע למהלך השיעורים. עם זאת, בסעיף 9 לתצהיר עדותה הראשית (מוצג נ/10, מתאריך 9.12.2009) הצהירה הגב' רבאח: "אני ראיתי את זידאן מספר פעמים נוהג ברכב בכפר סמיע מוציא יד מהחלון וצועק לעברי "שלום מורתי" (בערבית). הפעם האחרונה שראיתי אותו נוהג ברכב הייתה לפני מספר חודשים".

אביו של התובע התייחס לכך ומסר, כי כחלק מהבעייתיות בהתנהגותו של התובע, הנובעת ממחלתו, הוא נוהג להיכנס לכלי רכב ללא רשות.


ז. חתונת התובע ובדיקתו הנוספת של התובע בידי ד"ר טל

21. המהלך הישיבה שהתקיימה בתאריך 11.10.2011 )בעמ' 199 לפרוטוקול), הודיעו באי כוח הנתבעים, כי נודע להם שכשבועיים קודם לכן התובע התחתן. הודעה זו הפתיעה אף את בא כוח התובעים. בעקבות הודעה זו, שמעתי את עדויות אשתו של התובע, הגב' ראנה חלבי זידאן, עדות אביה מר עלי חלבי, ועדות נוספת של אביו של התובע, מר סלים זידאן.


22. אשת התובע, הגב' ראנה חלבי זידאן, מסרה בעדותה, כי ידעה על נכותו הנפשית של התובע עוד לפני החתונה, אך בחרה להתחתן עמו כדי לעזור לו. הגב' זידאן הסבירה זאת בכך, שהיא רגישה לאנשים במצב נפשי קשה, שכן יש לה אח שסובל ממחלה נפשית. הגב' זידאן העידה, כי כאשר התובע נוטל תרופות, הוא רגוע, אך מעת לעת הוא מאבד באופן פתאומי את השליטה העצמית. לדברי הגב' זידאן, ברוב המקרים היא מצליחה להרגיע את התובע, אך יש מקרים שהוא אלים כלפיה והיא נזקקת לעזרת הוריו כדי להרגיעו. לטענת הגב' זידאן, בחתונה התובע קיבל תרופות ועל כן היה רגוע. עוד העידה הגב' זידאן, כי היא עוזרת לתובע בביצוע פעולות היום – יום, רוחצת אותו, מאכילה אותו ומגלחת אותו.

אביו של התובע העיד, שהחתונה נערכה בתאריך 23.9.2011. לדברי האב "הם גרים אצלנו בבית, ואני לא שמתי לו מנעול אפילו כי חלילה אם יקרה משהו אני אפתח את הדלת ואכנס אליו."


23. בעקבות ההתפתחות החדשה, נעתרתי לבקשת באי כוח הנתבעים, והורתי להעמיד את התובע לבדיקתו החוזרת של ד"ר טל. כמו כן, הורתי להעביר לבאי כוח הנתבעים העתקים מצילומי הווידאו שנעשו בחתונה, ואלה אף הועברו לעיונו של ד"ר טל.

לאחר בדיקתו החוזרת של התובע, ושיחות שד"ר טל קיים עם אביו של התובע ואשת התובע, הגיש ד"ר טל את חוות עדתו הנוספת (מוצג ת/17). כמו כן הוזמן ד"ר טל לחקירה על חוות דעתו הנוספת. לדעת ד"ר טל, בעקבות בדיקתו הנוספת של התובע, התובע אכן סובל מהפרעה נפשית, אך היא הרבה יותר חלשה ממה שד"ר טל סבר בתחילה. להתרשמותו של ד"ר טל, מצפייה בתצלומי הווידאו שנעשו בחתונה, התובע נראה והתנהג כמו כל חתן בחתונתו. ד"ר טל הזכיר, כי בבדיקתו הראשונה את התובע, אביו של התובע סיפר לו, כי בשל מצבו של התובע הוא שוקל להוציא את התובע מהבית ולשכנו במוסד מתאים, אך אמו של התובע מתנגדת לכך. ואולם, ועל כך התרעם ד"ר טל, אביו של התובע כלל לא סיפר לו שבכוונתו לחתן אותו (ואזכיר שד"ר טל בדק את התובע בתאריכים 26.8.2010 ו- 24.10.2010).


24. ד"ר טל ציין, כי תצלומי הווידאו שנעשו בחתונתו של התובע, מלמדים, כי חתונת התובע נמשכה מספר שעות, ובמהלכה לא ניתן היה לראות "סטייה התנהגותית". התובע נצפה עצמאי ללא שמישהו מהסביבה משגיח עליו פן יחרוג מכללי הטקס או מכללי ההתנהגות הנדרשים ממנו. ד"ר טל הוסיף, כי "אילו בעת שנחקרתי בבית המשפט היה מי מבאי הדין מתאר בפני סיטואציה של חתונה דרוזית בכפר, הנמשכת שעות, עם המוני עם וכללי טקס, כפי שעולה מן הסרט, הייתי אומר, כי אין הדבר ייתכן לאור תפקודיו של הנבדק כפי שהערכתי אז – כעולה מסיפור המשפחה ומבדיקותי".


25. אף אני, לקראת כתיבת פסק דין זה צפיתי בדיסקים מחתונתו של התובע. אין ספק שהתובע התנהג למופת, כחתן ביום חתונתו. ברור הדבר, שהתנהגותו של התובע במהלך חתונתו, אינה עולה בקנה אחד (בלשון המעטה) עם התנהגותו בעת שנבדק על ידי ד"ר טל. עם זאת, לא לי להסיק מסקנות בדבר מצבו הנפשי של התובע מתוך האופן בו התנהג בחתונתו, שכן אני נטול כל כישורים מקצועיים בעיין זה. לצורך כך מונה הרי ד"ר טל כמומחה מטעם בית המשפט, והוא בעל הכישורים המקצועיים להעריך את מצבו הנפשי של התובע על רקע התנהגותו במהלך החתונה.

בחוות דעתו הראשונה (מוצג ב"מ/1) התייחס ד"ר טל הן להתנהגותו של התובע בעת בדיקתו הראשונה, בתאריך 26.8.2010 ("מוזנח בהופעתו, לובש את חולצתו במהופך, המכנסיים נשמטות ממנו מידי פעם ללא שהוא מתייחס לכך"), והן להתנהגותו בבדיקתו השנייה, בתאריך 24.10.2010 ("... לאחר מכן יצא מן החדר באי שקט פסיכומוטורי ומתח רב. בשל חשש שלי מהתפרצות אלימה ביקשתי את הוריו להשגיח עליו בחדר נפרד").

על רקע הראיות החדשות שהונחו לפניו, קבע ד"ר טל בחוות דעתו הנוספת, כדברים הבאים:

" .... לאור ההיסטוריה הארוכה של תחלואה נפשית אשר החלה מיד לאחר אירוע הטביעה, והאבחונים השונים, אשר החלו עוד למן אירוע הטביעה והאשפוז במחלקה הפסיכיאטרית בנהריה, אין הדבר סביר, כי למן אותה העת, קיים מופע של התחזות עם תמיכת משפחה שלמה בכך. יותר סביר להניח, כי קיימת כאן בעיה אמיתית של שינויי אישיות והפרעות התנהגות בגין ולמן אירוע הטביעה. לאור אי שיתוף הפעולה, הכרוך באותה התחזות, עליה כתבתי למעלה, קיים קושי אמיתי להעריך נכונה את המצב האמיתי של הנבדק. כפי שכתבתי במקום קודם, זוהי אחריות הנבדק לשתף פעולה ולא להפריע לבודק לעשות את מלאכתו. לאור כל אלו, לא נותר לי אלא להעריך הערכה של נכותו הנפשית בגין אירוע הטביעה. אני מעריך את נכותו הנפשית הצמיתה בעשרה אחוזי נכות, לפי סעיף 34ב' של תקנות המל"ל. בכך מבטל אני את מסקנתי מחוות דעתי הקודמת, בה קבעתי לו שבעים אחוזי נכות נפשית."


ח. נכותו הרפואית של התובע

26. עתה לאחר שסקרתי את הראיות שלפני ואת השתלשלות הדברים, הנני בא לקבוע את נכותו של התובע.

ד"ר טל מונה כמומחה מטעם בית המשפט, ובדרך כלל ייטה בית המשפט לאמץ את חוות הדעת של המומחה שמונה מטעמו. למרבה הצער, ד"ר טל הוטעה על ידי התובע ובני משפחתו, אשר הציגו בפני ד"ר טל מצגי שווא בדבר התנהגותו של התובע. ואולם, בשלב מאוחר יותר יצא המרצע מן השק, ולאור העובדות החדשות שהתבררו, והוצגו בפני ד"ר טל, עמד ד"ר טל על כך, שהתובע בחיפוי בני משפחתו ובתמיכתם המלאה, הציגו בפניו מצג שווא, והעצימו את מאפייני התנהגותו של התובע כדי להציגו כמי שמצבו הנפשי קשה במידה הרבה יותר גדולה ממצבו האמיתי. מומחה שמונה מטעם בית המשפט, אינו אלא אחת מזרועותיו של בית המשפט, והצגת מצגי שווא בפניו, כמוה כהצגת מצגי שווא בפני בית המשפט. הטעיית המומחה מטעם בית המשפט, כמוה כהטעיית בית המשפט עצמו.


27. מכל מקום, לאחר ששקלתי את חוות דעתו הנוספת של ד"ר טל ואת תשובותיו בחקירתו הנגדית הנוספת, הנני מקבל את חוות דעתו הנוספת, שכן בחוות דעת זו הועמדו העובדות על דיוקן. צילומי החתונה, שנעשו שלא תחת עינו הבוחנת של המומחה שמונה על ידי בית המשפט לקבוע את שיעור נכותו של התובע, שיקפו את התנהגותו האמיתית, ואת נכותו האמיתית של התובע. צילומי החתונה נטרלו את אלמנט ההתחזות, ואת הרצון להפיק רווח, שככל הנראה ליווה את התובע ובני משפחתו בעת שהתייצבו לבדיקותיו של ד"ר טל בתאריכים 26.8.2010 ו- 24.10.2010. קביעת נכותו של התובע, שנעשתה על ידי ד"ר טל בחוות דעתו הנוספת, הייתה נקיה אפוא מהשפעות זרות, והנני מקבלה.


28. על כן, הנני קובע, כי נכותו הרפואית של התובע היא כפי שנקבע בחוות דעתו הנוספת של ד"ר טל (מוצג ת/17), דהיינו – 10% לצמיתות.


ט. הנכות התפקודית

29. בהעדר נסיבות המצדיקות זאת, בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת אף את הנכות התפקודית. במקרה שלפני, התלבטתי בשאלה, האם נכותו התפקודית של התובע נמוכה מנכותו הרפואית.


30. ההתלבטות בשאלת שיעור נכותו התפקודית של התובע, נובעת מכך, שנראה הדבר, שתפקודיו אינם מושפעים מנכותו, ואם מושפעים הם, כי אז בשיעור נמוך מאוד. ראשית לכל מתברר, שלאורך תקופה ארוכה הציג התובע את עצמו, לפחות כלפי גורמים שונים, כמי שסובל מנכות נפשית בשיעור גבוה. אמנם, הצגת המצג נעשתה בעזרת בני המשפחה, ואולם, עצם היכולת להציג מצג שכזה ולאורך זמן, מביאה למסקנה, שהתובע מתפקד בצורה סבירה.

לצד זאת, צילומי הווידאו מחתונת התובע, מלמדים על כך שמדובר באדם רגיל וסביר, המתפקד באופן תקין. אזכיר בהקשר זה את עדות המורה, הגב' נאיפה רבאח, שראתה את התובע נוהג במכונית פרטית, וקורא לעברה: "שלום מורתי".


31. עם זאת, וחרף ההתלבטות, הנני מחליט לנהוג בדרך הנוחה יותר לתובע, ולפיכך הנני קובע, שנכותו התפקודית של התובע זהה לנכות הרפואית, כפי שזו נקבעה על ידי ד"ר טל.


י. האחריות לאירוע טביעה

32. אירוע טביעה הקל שאירע לתובע, אירע בעת פעילות של בית הספר. באותה עת היו שני גורמים שהיו חייבים לתובע חובת זהירות. הגורם האחד הם מורי בית הספר שליוו את הטיול, ואשר היה עליהם להשגיח על התלמידים, לבל יתרחקו מקו החוף. הגורם השני הייתה הנהלת חוף הרחצה, שהיה עליה להפקיד על התלמידים שמירה ראויה, למנוע שמי מהם יקלע למצב מסוכן, במיוחד כאשר ידוע היה שמי הכנרת נסוגו לאחור, וקיים מדף יבשתי שכל החוצה אותו עובר, כהרף עין, ממים רדודים למים עמוקים.


33. את האחריות בין שני גורמים אלה יש לדעתי לחלק באופן שווה. מבחינת מורי בית הספר, הרי אלה היו מועסקים על ידי הרשות המקומית, היא הנתבעת מס' 9. מבחינת גורמי חוף הרחצה, הגורם האחראי היא חברת אלומות מפעלי תיירות ונופש (1998) בע"מ, אשר ניהלה את החוף (הנתבעת מס' 12).

התובע הגיש תביעתו גם כנגד הנתבעת מס' 7 (מדינת ישראל). לא מצאתי כל מקום לחייב את הנתבעת מס' 7 באחריות כלשהי כלפי התובע. הנתבעת מס' 7 לא הפרה כל חובת זהירות כלפי התובע, וחובה זו הייתה מוטלת על מוריו, שליוו את הילדים באותו יום גיבוש, ועל החברה המנהלת את חוף הרחצה. לדעתי, רק שני גורמים אלה היו אחראים לפקח על כניסת הילידים לרחוץ במים, והם אלה שהיו חייבים בחובת זהירות כלפי התובע וחבריו. על כן, בסיפא לפסק דין זה, התביעה נגד הנתבעת מס' 7 תידחה.


34. באשר להטלת אשם תורם, כי אז בעת שאירע האירוע, התובע היה ילד כבן 12 שנים. על כן אינני סבור שיש מקום לזקוף לחובת התובע אשם תורם בשיעור כלשהו.


י"א. חישוב הפיצויים

35. פיצוי עבור נזק לא ממוני:

בהתחשב בכך שמדובר באירוע טביעה קל, ובשיעור נכותו הרפואית של התובע, הנני מעמיד הפיצוי בראש נזר זה על סכום של 50,000 (חמישים אלף) ₪, כערכו לתאריך פסק דין זה.


36. הפסדי השתכרות בעבר:

(א) התובע יליד 24.7.1987, והוא בן לעדה הדרוזית. על כן, צפוי היה כי ישרת בצה"ל, ויסיים את שירותו בגיל 21, דהיינו בחודש יולי 2008. אין להניח שעם שחרורו מהשירות הצבאי היה התובע משתלב במקום עבודה ומשתכר כדי השכר הממוצע במשק, ועל כן אניח שבתקופת העבר, דהיינו מיום 1.8.2008 ועד תאריך פסק דין זה, היה התובע משתכר מחצית מהשכר הממוצע במשק. סכום זה עומד על סך 4,600 ₪ לחודש, כערכו בתאריך פסק דין זה, ולפיכך ההפסד החודשי יהיה בסכום של 4,600 ₪ לחודש.

(ב) בהסתמך על נתונים אלה, הפסדי ההשתכרות של התובע מגיעים כדי הסך 31,700 ₪, ובמעוגל סך 32,000 ₪ בתאריך פסק דין זה.

החישוב שערכתי תויק על ידי בתיק המוצגים, וסומן על ידי כחישוב מס' 1.


37. הפסדי השתכרות לעתיד

(א) הפסדי ההשתכרות בעתיד יחושבו על יסוד ההנחה, שהתובע יכול היה להשתכר שכר בגובה השכר במשק, העומד כיום על סכום של כ- 9,200 ₪ ברוטו. תקופת ההשתכרות תהיה עד הגיע התובע לגיל 67 שנים.


(ב) לפי כך, הפסדי ההשתכרות בעתיד מגיעים כדי הסך 260,807 ₪, ובמעוגל סך 260,800 ₪.

החישוב שערכתי תויק על ידי בתיק המוצגים וסומן כחישוב מס' 2.


38. הפסדי פנסיה

על פי הסדרי הפנסיה הנוהגים כיום, הפסדיו של התובע בראש נזק זה באים לידי ביטוי בהפסד של הפרשת המעביד בשיעור 5%. על יסוד חישוב הפסדי ההשתכרות לעתיד, הפסדו של התובע בראש נזק זה מסתכם כדי סכום של 13,040 ₪, ובמעוגל 13,000 ₪.


39. ראשי נזק נוספים

(א) בא כוח התובעים עתר לכך שלתובע יפסקו פיצויים בראשי נזק נוספים, והם: עזרת הזולת, לרבות ליווי לטיפולים רפואיים (486,420 ₪); נסיעות לטיפולים רפואיים (30,000 ₪); תרופות וטיפולים רפואיים (50,000 ₪); הוצאות מיוחדות בסכום של 4,508 ₪; עזרת הזולת בעתיד (1,051,470 ₪); שכר לאפוטרופוס; הוצאות רפואיות בעתיד, שאינן נכללות בסל הבריאות (180,000 ₪); הוצאות לטיפולים רפואיים בעתיד (110,000 ₪); הוצאות משפטיות בעתיד (בשל החשש שהתובע עלול להסתבך בעתיד בפר 600,000 ₪); פיצויים שהתובע עשוי להיות מחויב בהם לצדדים שלישיים להם יגרום נזקים בעתיד (1,600,000 ₪); הפסד חסכון בתיקונים ואחזקה של בית המגורים (215,000 ₪); פיצויים לתובעים 1 ו- 2 בשל נזקים שנגרמו להם, עוגמת נפש שנגרמה להם, עזרה וליווי בעבד ובעתיד והוצאות נסיעה בעבר ובעתיד.


(ב) לא מצאתי כל מקום לפסוק לתובעים פיצויים בראשי הנזק הנזכרים. העתירה לפיצוי בראשי נזק אלה, מבוססת על ההנחה שנכותו של התובע מגיעה לשיעור של 100%, כפי שקבע ד"ר אליהו הלפרן, או למצער, נכות בשיעור 70%, כפי שקבע ד"ר טל בחוות דעתו הראשונה. להנחות אלה אין בסיס. משעמדתי על מצבו האמתי של התובע, לעומת מצגי השווא שהוא ובני משפחתו הציגו, התובע לא יהיה זקוק לטיפולים בעתיד, ולא יהיה זקוק לעזרת הזולת.


(ג) עם זאת, בשל הוצאות שונות שנגרמו להורי התובע בעבר, ועלולות להיגרם לתובע בעתיד, הנני פוסק לתובעים פיצוי גלובלי בסכום של 30,000 ₪.


40. על יסוד האמור לעיל, הפיצויים המגיעים לתובע, בגין מקרה הטביעה הקל שחווה, ואשר בעטיו נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בלבד, הם כמפורט להלן:

(א) הפסדי השתכרות בעבר 32,000 ₪;
(ב) הפסדי השתכרות בעתיד 260,800 ₪;
(ג) הפסדי פנסיה 13,000 ₪;
(ד) הוצאות שונות בעבר ובעתיד 30,000 ₪;



סך הכל 335,800 ₪.


י"ב ניכויים מהפיצויים

41. מטעם הנתבעים הונחה לפני חוות דעתו של האקטואר ד"ר רמי יוסף, ולפיה שולמה לתובע קצבת ילד נכה על ידי המוסד לביטוח לאומי בסכום של 180,547 ₪ עד לתאריך 30.9.2008. בצירוף ריבית עבור תקופת העבר, בסכום של 48,000 ₪, הסכום הכולל של קצבת ילד נכה שיש לנכות מהפיצויים מגיע כדי סכום של 228,547 ₪. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 1.10.2008 ועד היום, מגיע הסכום שיש לנכות מהפיצויים בגין קצבת ילד נכה ששולמה, לסכום של 271,551 ₪, ובמעוגל 270,000 ₪.


42. עוד הוגשה חוות דעתו של האקטואר אייל בוכבינדר, בנוגע לקצבת הנכות הכללית המשולמת לתובע. על פי חוות דעת זו, שיערוך קצבאות הנכות הכללית ששולמו בעבר והיוון הקצבה שתשולם בעתיד, מגיעה כדי סכום של 1,012,628 ₪. אפשר ובעתיד המוסד לביטוח לאומי יבחן את עניינו של התובע מחדש, ועל כן ספק בעיני אם יש מקום לקבוע שהמוסד לביטוח לאומי ימשיך לשלם לתובע קצבת נכות כללית לאור מצבו, כפי שבא לידי ביטוי בחוות דעתו של ד"ר טל.

על כן, לא אביא בחשבון את סכומי הקצבאות שהמומחה היוון לעתיד, ואנכה רק את הסכומים ששולמו לתובע בעבר, והם 238,000 ₪.


43. הניכויים מהפיצויים על-פי האמור לעיל הם אפוא כדלקמן:

(א) קצבת ילד נכה 270,000 ₪;
(ב) קצבת נכות כללית בעבר 238,000 ₪;


סך הכל 508,000 ₪


44. סכום הפיצויים נבלע אפוא בסכום הניכויים.

בדקתי את המסמכים הרבים שלפני, ולא מצאתי שנמסרה הודעה לפי סעיף 330(ד) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995. על כן, לא אוכל להיעתר לבקשת בא כוח התובעים, ולפסוק לתובעים פיצוי בשיעור 25% מסכום הפיצויים שחושב לעיל.


י"ג הוצאות משפט

45. שקלתי האם לפטור את התובעים מתשלום הוצאות משפט, שהרי בסופו של דבר התובע נפגע כתוצאה מאירוע, שאירע במהלך פעילות של בית הספר. ואולם, נראה הדבר, שהתנהגות התובע גרמה לנתבעים הוצאות גדולות מאוד, שהיו נחסכות אלמלא המצג שיצר התובע. על כן הגעתי למסקנה שאין לפטור את התובעים מתשלום הוצאות. עם זאת, ובהתחשב בכך שהתובע נפגע במהלך פעילות של בית הספר, ההוצאות שתפסקנה לזכות הנתבעים תהיינה מתונות, ובמידה שאין בה כדי לשקף את ההוצאות האמיתיות שנגרמו להם.


י"ד סוף דבר

46. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א) הנני דוחה את התביעה.

(ב) הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים 2, 3, 4, 5, ו- 9, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסכום כולל של 15,000 ₪, ובנוסף לכך את כל התשלומים ששולמו לד"ר טל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

(ג) הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים 8, 10, ו- 12, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסכום כולל של 15,000 ₪, ובנוסף לכך את כל התשלומים ששולמו לד"ר טל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

(ד) הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת מס' 7 (מדינת ישראל), הוצאות משפט בסכום כולל של 15,000 ₪, ובנוסף לכך את כל התשלומים ששולמו לד"ר טל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.


(ה) מאליו יובן, שלאור דחיית התביעה, נדחות אף ההודעות לצד שלישי שנשלחו, ובעניין זה אין מקום לעשות צווים לתשלום הוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון