פירוק שיתוף במטלטלין

מדובר בבני זוג הנשואים מ 1966 וחלה לגביהם חזקת שיתוף לגבי המיטלטלין נשוא הבקשה, במקרה דנן הנטל לסתור את חזקת השיתוף חל על המבקשת, הן מכיוון שמבקשת לסתור חזקה הקבועה בדין וחלה בעניינו והן מכיוון שבעלה, המשיב 3, החייב בתיק ההוצל"פ גר איתה באותה כתובת וברי, כפי שאף עולה בדיון, שעושה שימוש במיטלטלין נשוא הבקשה, ולפיכך ועפ"י ס' 28 לחוק ההוצל"פ חזקה שהמיטלטלין שלו, לפחות מחציתם, אלא אם כן יוכח אחרת ע"י מאן דהוא. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פירוק שיתוף במטלטלין: כללי וטענות הצדדים מדובר בתביעה בהמרצת פתיחה לפיה מתבקש בית משפט זה להצהיר, כי המיטלטלין הנמצאים בדירתה של המבקשת ברח' חיסין 26, קומה ד' בתל אביב שייכים לה בלבד. המבקשת הינה אשתו של המשיב 3, נגדו ננקטו הליכי הוצל"פ על ידי המשיבים, ביום 18/12/01 ערכו המבקשת והמשיב 3 הסכם יחסי ממון (להלן: "הסכם הממון"). ביום 9/6/03 אושר הסכם הממון על ידי בית משפט לענייני משפחה. המבקשת טוענת, כי כל המיטלטלין המפורטים ברשימה שצורפה לתובענה שייכים לה על פי הסכם הממון. לטענת המבקשת, במסגרת הסכם הממון רכשה את המיטלטלין תמורת סך 100,000 ₪ ששילמה למשיב 3 בשנת 2002. המשיבים נקטו הליכים בהולצ"פ כנגד המיטלטלין. מנגד טוענים המשיבים 1 ו-2, כי עת נחתם הסכם הממון, לחייב כבר חזר בחשבונם המשותף של בני הזוג שיק בסך 500,000 ₪ מסיבת א.כ.מ. לטענת המשיבים, יש בעובדה זו ללמד, כי הסכם הממון פיקטיבי, מלאכותי, ונחתם למראית עין ועל מנת להבריח נכסי החייב. עוד טוענים המשיבים, כי המבקשת לא צירפה הוכחה כלשהי התומכת בטענתה, כי שילמה סך של 100,000 ₪ תמורת המיטלטלין, ומשכך לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה. לטענת המשיבים, המבקשת נהגה בחוסר ניקיון כפיים, משהסתירה עובדות רלבנטיות בהליך של סעד מן היושר מבית המשפט, כן טוענים המשיבים שלהסכם הממון יש תוקף בין בני הזוג בלבד ואין לו תוקף כלפי צדדים שלישיים כדוגמתם. עוד נטען ע"י אחד המשיבים כי על המבקשת חלה חזקת השיתוף בחובות הנגזרת מחזקת השיתוף בזכויות, ולפיכך ניתן להיפרע מן המיטלטלין נשוא הבקשה גם אם אכן נמכרו למבקשת. ההכרעה לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיונים שבפניי וסיכומי הפרקליטים המלומדים, אני מחליט לדחות את הבקשה, ואלו נימוקיי : - א) מדובר בבני זוג הנשואים מ 1966 וחלה לגביהם חזקת שיתוף לגבי המיטלטלין נשוא הבקשה, במקרה דנן הנטל לסתור את חזקת השיתוף חל על המבקשת, הן מכיוון שמבקשת לסתור חזקה הקבועה בדין וחלה בעניינו והן מכיוון שבעלה, המשיב 3, החייב בתיק ההוצל"פ גר איתה באותה כתובת וברי, כפי שאף עולה בדיון, שעושה שימוש במיטלטלין נשוא הבקשה, ולפיכך ועפ"י ס' 28 לחוק ההוצל"פ חזקה שהמיטלטלין שלו, לפחות מחציתם, אלא אם כן יוכח אחרת ע"י מאן דהוא. ב) המבקשת טוענת כי המיטלטלין עברו לבעלותה הבלעדית עפ"י הסכם יחסי ממון שצירפה ושאושר ע" בימ"ש ביום 9/6/03, הלכה בעניין זה שהסכם יחסי ממון מחייב את הצדדים לו, ולא נושים של הבעל שהינם משיבים כאן. הסכם יחסי הממון חל במערכת היחסים הפנימית שבין המבקשת לבעלה, ולמרות קיומו על המבקשת לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש ביחס למשיבים - נושי הבעל, קיום ההסכם ואישורו יכול להוות אחת הראיות, אך אין בו לכשעצמו להוות ראיה מכרעת כנגד הנושים המשיבים כאן. ג) מן החומר שבפני עולה תמונה לפיה חובות הבעל הם הבסיס להסכם יחסי הממון שנחתם לאחר 35 שנות נישואין ושיתוף. במועד החתימה, שלא לדבר על מועד האישור, היו לבעל חובות, שהיו ידועים למבקשת וזו הסיבה העיקרית לעריכת ההסכם, אין מדובר בהפרדה שקדמה בזמן רב להסתבכות הבעל, אלא נערכה בסמוך לה, ובניגוד למה שהיה בעניין ע"א 4374/98 עצמון נ' רפ, אליו בעיקר מופנים סיכומי המבקשת (ושאליו עוד אתייחס בהמשך). ד) כאשר חייב מעביר לאחר לרבות אישתו רכוש כנגד תמורה או אף בהעדרה, עולה בדר"כ השאלה האם מדובר בעסקה פיקטיבית - חוזה למראית עין, על היות חוזה למראית עין ניתן בין היתר ללמוד מנסיבות העניין, לא כל חוזה שתכליתו העברת נכסים של חייב הינו למראית עין. באם הכוונה הייתה שהרכוש יצא מידי החייב ויועבר לצד ג', לא ניתן לומר שמדובר בחוזה למראית עין, וראה : - ע"א 1780/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' יהודית אולצ'יק, פ"ד נ(2) 41 : "הטוען לבטלות חוזה בטענת מראית עין - עליו הראיה. ראיה כזו היא, לרוב, נסיבתית, שכן מטבע הדברים, בעלי חוזה למראית עין מעלימים את כוונתם ואינם טורחים להכין ראיות על קנונייתם (43 א)." וכן : "וכדי להתקרב לענייננו, נניח שאדם מבקש להתגרש מאשתו ולשם השגת הגירושין הוא מתחייב להעביר לה זכויות בנכסיו, והוא ממהר לעשות כן בטרם ישיגו אותו נושיו. גם כאן הבהילות היא להקדים את הנושים כדי להבריח נכסיו. אבל ההעברה עצמה אינה בהכרח למראית עין בלבד. אם ההעברה היא אמיתית, ואם אין הנושים יכולים לבטלה לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] או לפי כל דין אחר, לא תעמוד להם טענת הסכם למראית עין." ואולם, מבלי לפגוע באמור, מוטל הנטל על המבקשת לסתור את חזקת השיתוף, וכן עפ"י ס' 28 לחוק ההוצל"פ, יכול ומעצם הנסיבות יסיק בימ"ש שההסכם בין החייב לרוכש זכויותיו אינו משקף עסקה כלכלית רגילה אלא קורץ לעבר נושים האורבים לפתח החייב, והתוצאה, אי בסוס ממצא המאפשר לטוען הזכות להרים הנטל המוטל עליו עפ"י חוק ההוצל"פ, וראה לעניין זה ה"פ מחוזי (ת"א) 1137/89 טוגאן בע"מ ואח' נ' גלעד ומאיר דורון תק' מחוזי 92(1) 21: "בין שההסכם שבין שתי החברות נעשה לאחר פסק-הדין נגד החייבת שבגינו ננקטו הליכי עיקול בהוצאה לפועל נגד החייבת ובין שההסכם נעשה לפני פסק-הדין (ואפילו התחיל ההליך המשפטי שנים לפני כן), הרי התרשמותי היא שההסכם אינו משקף עיסקה כלכלית רגילה אלא קורץ לעבר נושים האורבים לפיתחה של החייבת ומכאן שאין לבסס על-פיו ממצא המאפשר למבקשת להרים את נטל הראיה המוטל עליה על-פי חוק ההוצאה לפועל." וכן : "בכל אותם סימנים יש אכן חשד בנוגע לכנות העיסקה, אולם ונראה לי שאינני חייב להכריז על ההסכם כהסכם למראית עין ודי לי אם אומר שלא שוכנעתי כי אכן יש בהסכם הנ"ל משום הוכחה על רכישת הציוד של החייבת על-ידי המבקשת בתמורה ובתום לב וברור כי מדובר במכר שלא "בשוק הפתוח". כאמור כבר אמרנו שעל-פי סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, עול ההוכחה הוא על המבקשת. הספקות הרבים שמעלה פרקליט המשיבים אכן מחלישים את משקל המסמך הנ"ל ומאיינים אותו בכך שמשקלו ההוכחתי איננו מספיק לגבי "המוציא מחברו עליו הראיה"." ה) אני סבור כי במקרה שבפני אין מדובר בהסכם למראית עין, שכן אין מאחוריו כוונה שלא עולה מן ההסכם (ואין באמור למנוע תקיפת ההסכם בעילת תרמית ו/או דין אחר ו/או הליכי פש"ר), ואולם עדיין, המבקשת לא עמדה בנטל הנדרש ממנה להוכחת התביעה ביחס למשיבים כאן. לא הוכח בפני באופן מספק כי אכן התמורה שנקבעה בהסכם בגין המיטלטלין, שולמה ע"י המבקשת, ואין בצירוף דפי הבנק בלבד, כפי שנעשה לשכנע די הצורך בנקודה זו, כמו כן לא צורפה חוות דעת שמאי בקשר לפירטי המיטלטלין האמורים שיש בה לבסס את שווים הנטען, למבקשת ניתנה הזדמנות נוספת לצרף חוות דעת כזו, אך לא ניצלה אותה, ובצדק טוענים המשיבים שצורפה הערכה סתמית שאין לה כל משמעות. הואיל ולא שוכנעתי שתמורת המיטלטלין שולמה כאמור בהסכם שצורף, לא זכאית המבקשת להיחשב כבעלת מלוא הזכויות במיטלטלין מכוח אותו הסכם. והן חזקת השיתוף, והן החזקה שמכוח סעיף 28 לחוק ההוצל"פ לא נסתרו, לא שוכנעתי הן ביחס לשווי המיטלטלין, והן ביחס לביצוע התשלום בפועל, וכן גם אם בוצעו תשלומים כלשהם מצד המבקשת לחייב, שבוצעו בגין החיוב הנטען, ולא במסגרת התחשבנויות אחרות בינהם. מכלל הנסיבות עולה שאכן אין מדובר בחוזה למראית עין מחד, אך מאידך לאור הספקות שמעלים המשיבים כגון : עיתוי ההסכם, אי הוכחת שווי הפריטים והתשלום שנקבע בגינם, ידיעת המבקשת על חובות המבקש עובר לכריתת ההסכם ואישורו, וכן סתירות נוספות שעלו בחקירת המבקשת מול מסמכים שהוצגו בעניין במהלך הדיון, שלא עלה בידי המבקשת להוכיח תביעתה. ו) ההליך שבפני, מהותו סעד מן היושר, לא ראיתי שבנסיבות כאן וכאשר לא כל הנתונים הובאו מלכתחילה בפני ביהמ"ש, אלא חלקם התגלו בחקירה נגדית, למשל חזרת שיק ע"ס חצי מיליון ₪ מחשבון משותף למבקשת ובעלה, לפני חתימת ההסכם, שהמבקשת זכאית לסעד המבוקש על ידה, וראה בעניין זה פסיקה אליה הפנה ב"כ המשיבה 2 בסיכומיו ה"פ שלום ת"א 25423/89 מיום 18/1/90, כב' סגן הנשיא ח.אילת. ה"פ שלום ת"א 13278/88 כב' סגן הנשיא א.שלו. ה"פ 10785/90 שלום ת"א כב' סגן הנשיא נ.עמית. ז( וכן ראה פסיקה עקבית בה עמדו שאלות דומות לדיון ושבה נדחו בקשות צד ג' ו/או בן זוג להצהרה דומה תוך התייחסות להמשך מגורי ו/או שימוש החייב באותם מיטלטלין ראה ת.א 17518/90 שלום חיפה, כב' השו' דנון, תיק ה"פ שלום ת"א 176591/99, כב' השופט ורדי, שם נאמר: "אני קובע שבמקרה זה המבקשת לא הצליחה לסתור את חזקת השיתוף הקיימת בין בני הזוג, ואני דוחה את הניסיון של הצגת "הקרע" ביניהם וקובע שמדובר בהצגת קרע מדומה, כשגם אם היחסים ביניהם אינם נחים על מי מנוחות לא מדובר במצב של סתירת חזקת השיתוף הקיימת בהתחשב ב-27 שנות נישואין, חיים משותפים ומגורים משותפים, כפי שגם לא נסתרה החזקה הקבועה בסעיף 28(א') לחוק ההוצל"פ ודי בכך להביא לדחות התובענה. אני קובע שלאותות "אי האמת", שנתגלו בפניי מצד המבקשת והחייב, ישנה השלכה על נטל הראיה המוטל על המבקשת [וראה ה.פ (ת"א) 1823/92 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' סבג ואח', פ"מ תשנ"ו(3) 433-421, 432 וה.פ (ת"א) 1137/89 טוגאן בע"מ נ' גלעד ומאיר דורון, תקדין מחוזי 92(1) 4]. לאור אותות אי אמת אלו והנסיבות שתוארו לעיל, אני סבור שדין התובענה להידחות. ביהמ"ש מצווה לפעול למניעת הברחת נכסים, במיוחד בין קרובים [ראה ה.פ (ת"א 16/92 וידר נ' אלשייך, פ"מ תשנ"ה (1) 202, 211], כפי שנעשה נסיון במקרה דנן." וכן, כב' השופטת א.כהן שלום ת"א בשורה ארוכה של פס"ד כמו ה"פ 175763/02, ה"פ 176665/01, ה"פ 1755540/02 (פורסמו באתר נבו). ח) בעניין אחר שנדון בפני תיק ה"פ 200136/03, התייחסתי למה שנקבע בעניין ע"א 4374/98 ואליו מפנה ב"כ המבקשת ומה שנקבע שם יפה אף לעניין כאן : - "עיינתי בע"א 4374/98 ורד עצמון נ' עו"ד אורי רפ ואח' פד"י מ' (3), 433, אליו מפנה ב"כ של המבקשת ולא מצאתי לקבוע שבנסיבות שבפני יש להחיל מה שנפסק שם. באותו עניין הערכאה דלמטה הצהירה שהמערערת (בעליון) תשא במחצית חובות בעלה החייב, וביחס לדירה ומכוניות נשוא הבקשה, שהיו רשומים ע"ש המערערת. סעד זה (הצהרה מטעם נושה על שתוף אשת פושט רגל בחובות הבעל פושט הרגל, ביחס לנכסים שרשומים בשמה), לא נתבקש בפני, וכן כאן האישה הנה המבקשת ולא הנושה. נכון שבאותו מקרה נקבע שהוכחה כוונה להפרדה רכושית ובנסיבות שם, ושדי בהוכחת כוונת ההפרדה ללא מתן נפקות למניע ההפרדה. לצורך סתירת חזקת השיתוף, ראה שם בפסקה 15: "כל שאמרנו הוא שאין למתוח את הלכת השיתוף אל מעבר לייעודה ותכליתה, ולעשות בה "שימוש לא טבעי". אין להחיל את החזקה במקום בו הנסיבות מלמדות על סתירתה, ובני הזוג, שניהם, אינם חפצים בשיתוף בנכסים ולא היו חפצים בו מלכתחילה". ואולם, כפי שציינתי לעיל, לא ראיתי בנסיבות כאן, ולעניין הרכוש שבפני ושעה שהאישה הינה המבקשת ועליה נטל ההוכחה, כי אכן הרכוש נשוא הדיון הופרד באופן המצדיק מתן הסעד המבוקש, ו/או כי הנסיבות מלמדות על סתירת חזקת השיתוף." ט) אחד המשיבים טוען בעניין שבפני לשיתוף בחובות, טענה זו נדחית על ידי בהעדר תשתית עובדתית מספקת הנדרשת לצורך הוכחת הטענה. סוף דבר א) לאור כל האמור לעיל אני מחליט לדחות הבקשה. צו עיכוב הליכים ביחס למיטלטלין וככל שנוגעים למחצית השייכת לחייב מבוטל, לגבי דרך המימוש ראה ס' 5 לע"א 75/79 מאירה אברהמי נ' שלמה ישראלי ואח', פד"י ל"ד (2), 216. ב) המבקשת תשלם לכל אחד מן המשיבים 1 ו-2, הוצאות הדיון בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ, צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. מטלטליןפירוק שיתוף