קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה במהלך הפגנה כתאונת עבודה בביטוח לאומי: 1. התביעה נשוא פסק דין זה עניינה החלטת פקיד התביעות מיום 8.5.02 (להלן: "ההחלטה") ולפיה נדחתה תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בעקבות תאונה מיום 24.12.01.   2. קודם שנידרש לטענות הצדדים יש להקדים ולפרט את העובדות כדלקמן:   א. התובע היינו עובד בקריה למחקר גרעיני.   ב. ביום 31.12.01, השתתף התובע בהפגנה אשר ארגן ועד העובדים במקום העבודה.   נושא ההפגנה, הוא חקיקת חוק הנגב.   ג. התובע לא חויב, בידי המעביד, להשתתף בהפגנה. כך גם לא הופעלו סנקציות על עובדים שלא הפגינו.   עם זאת לא בוצע ניכוי משכר התובע ומשכרם של העובדים אשר נטלו חלק בהפגנה בשל היעדרותם מהעבודה בעקבות השתתפותם בהפגנה.   ד. התובע נפגע במהלך ההפגנה.   בעקבות הפגיעה הוגשה התביעה לתשלום דמי פגיעה אשר במסגרתה נתן פקיד התביעות את ההחלטה נשוא פסק דין זה.   ה. בהחלטה ציין פקיד התביעות כי אין להכיר בפגיעה אשר אירעה לתובע ככל שאירעה במהלך השתתפותו בהפגנה שעניינה חוק הנגב כתאונה בעבודה.   כך ציין פקיד התביעות כי "ההפגנה איננה בגדר פעולה נלווית במידה סבירה לעבודה ולפיכך אין לראות בפעילות זו כפעילות הקשורה לעבודה".   3. לטענת התובע טעה פקיד התביעות.   כך טען התובע כי השתתף במסגרת הפגנה אשר אורגנה על ידי ועד העובדים במקום העבודה והוא חייב היה ליטול בה חלק. התובע הוסיף כי השתתפותו נעשתה בהסכמה בשתיקה של המעביד במהלך שעות העבודה לחוק אשר חקיקתו נועדה ההפגנה לקדם, השפעה ישירה על רווחתו.   4. אליבא הנתבע דין התביעה להדחות, מנימוקי פקיד התביעות.   5.     כידוע מגדיר החוק "תאונת עבודה", כ"תאונה שאירעה (לעובד, הוספה שלי -ט.מ) תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו".   עוד נזכיר, כי לצורך בחינת קיום התנאי שנקבע בחוק, לפיו רואים תאונה בעבודה אם אירעה תוך כדי ועקב העבודה אומץ מבחן ה - "אלימינציה", בהסתייגויות עליהן נעמוד להלן. 6. על פי מבחן האלימינציה יש להכיר בתאונה כ- "תאונת עבודה", אם ניתן לקבוע כי לולא העבודה לא הייתה התאונה מתרחשת במקום ובזמן שקרתה.   7. כמצוין לעיל, אומץ מבחן האלימינציה בסייגים שנקבעו בפסיקת בית הדין הארצי הנכבד.   בפסק הדין בעניין אילוז, מפרטת כב' השופטת ארד את הצורך בקיומם של סייגים אלו למבחן האלימינציה ואת הסייגים עצמם.   כך מציינת כב' השופטת ארד:   "מבחן האלימינציה הוכר כ"מבחן הליברלי ביותר" והגם שאומץ על ידי בית דין זה ([14]) הועמדו לו סייגים בפסק הדין בעניין מרסיאנו ([15]) משנקבע שהמבחן "אינו שמיש בכל עת ובכל מצב" אלא "במקרים הראויים" ([16]) בלבד אשר יתבררו מכורח הנסיבות במהלך העבודה אשר כתוצאה מהן נפגע העובד בתאונה. "לא די בקשר כל שהוא עם העבודה כדי להצדיק את יישומו של ה- BUT FOR TEST. לא כל קשר - רפה, מרוחק, עקיף - יש בו לענות על הדרוש" ([17]), כי אם במקרים בהם נפגע העובד במהלך פעולה שהיה חייב לעשותה, או שהתברר הצורך לעשותה בקשר עם העבודה". עב"ל 91/99, אלברט אילוז נגד המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם).   8. כב' השופטת ארד בעניין אילוז מוסיפה עוד, כי ביישום מבחן האלימינציה על סייגיו נדרש מבית הדין לאמץ גישה "הרואה את היחס שבין העובד לעבודה לא כיחס שבין מכונה ומוצר, אלא שבין אדם חי ובין פעילותו הקשורה בעבודה".   נוסיף אנו עוד, כי כבר פסק בית הדין שאין מקום לאמץ "את הפירוש שהדיבור תוך כדי עבודה ועקב העבודה (הגדרת תאונת עבודה בחוק, הוספה שלי - ט.מ.) מכוון למסגרת הזמן והפעולות שבהן עושה העובד למילוי חובותיו כלפי מעבידו". דב"ע מא/ 61-0, שמואל ספרן נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יב' 332, פסקה 1 לפסק הדין.   לבסוף יש להביא מדבריה של כב' השופטת ארד בעניין אילוז המביאה פסיקה קודמת של בית הדין ולפיה:   "על השאלה האם הפעילות בה היה העובד מעורב בעת התאונה קשורה לעבודה... אם לאו, השיב בית הדין הארצי בדברים שלהלן, אשר להם משנה תוקף אף בחלוף כשלושה עשורים. וכך אמר:   "התשובה לשאלה, מן ההכרח שתשתנה עם הזמן: היא תשתנה עם השינוי בראיית המפעל על ידי החברה, והיא תשתנה עם השינוי ביחס של החברה לשיקולים סביבתיים בחיי העבודה"". פסקה 6 לפסק דין אילוז.   9. יישומו של מבחן האלימינציה כפשוטו, מחייב לראות את התאונה בה נפגע התובע במהלך הפגנה אשר אורגנה על ידי ועד העובדים בשעות העבודה כתאונה בעבודה.   10. נוסיף עוד.   מקום שרואים את היחס בין העובד לעבודה "לא כיחס שבין מכונה או מוצר, אלא שבין אדם חי בין פעילותו הקשורה בעבודה". מקום שמכיר הדין היום, בזכותו של העובד לעבוד, מתוך הכרה בזכותו למימוש עצמי ובעת שהוכרה זכותו של ארגון עובדים לנקוט בצעדים ארגוניים על מנת לקדם או להכשיל יוזמת חקיקה, אשר לה השפעה ממשית וישירה על תנאי העבודה - מחייבים אלו, הכרה בפעילות מחאה ציבורית המאורגנת על ידי ארגון העובדים במקום העבודה לשם קידום רווחתם של העובדים, כפעילות הקשורה לעבודה.   אשר על כן מקום שנפגע עובד במהלך פעילות כאמור, קל וחומר בשעה שפעילות זו מתרחשת בהסכמת המעביד בשתיקה - יש לראות בה כפעולה הקשורה לעבודה ולהכיר בתאונה שאירעה לעובד במהלכה, כתאונת עבודה.         11. סוף דבר - התביעה מתקבלת.   בנסיבות העניין אין צו להוצאות.   הערעור על פסק דין זה הוא בזכות, ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין למבקש.  הפגנההכרה בתאונת עבודהתאונת עבודהביטוח לאומי