קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרשת רמדיה פיצויים: 1. עניינה של התביעה "בפרשת רמדיה" אשר התעוררה בישראל בתחילת חודש נובמבר 2003, עת התגלה כי נעשה שינוי בהרכב הפורמולות הצמחיות על ידי היצרן הגרמני, חברת הומנה, שבעקבותיו, נמצא חסר של ויטמין B1 (תיאמין) בתרכובות המזון ששווקו בישראל על ידי חברת רמדיה ('סופר פורמולה צמחית לשנה הראשונה' ו'פורמולה צמחית ג'וניור' - להלן - "הרמדיה הפגומה"). בעקבות פרסום הפרשה הורדה הרמדיה הפגומה מן המדפים והציבור הוזהר שלא להמשיך להשתמש בה. בעקבות צריכת הרמדיה הפגומה נפגעו ילדים רבים כתוצאה מהחסר בתיאמין, חלקם נותרו עם נזק קשה או מוות. 2. התיאמין הינו קו-אנזים, המסיע לאנזימים, שאחראים על הפיכת פחמימות לאנרגיה, ומשתלב בתהליכי חמצון סוכר כחלק מתהליך יצור אנרגיה בגוף. פרופ' אביבה פתאל-ולבסקי מציינת בחוות דעתה כי: "מנגנון הפגיעה בחסר תיאמין עדיין שנוי במחלוקת, אם כי בשנים האחרונות נמצאו עדויות מתוך מחקרים שנעשו בבעלי חיים, כי חסר בתיאמין גורם להפרעה בתהליכי יצירת אנרגיה בתאי המוח ועלייה ברמת החומצה הלקטית, כמו כן לשחרור מוגבר של גלוטמאט (נוירו-טרנסמיטר אקסיטטורי) במיבנים רגישים במוח אשר גורם לתהליך של exitotoxicity. אובדן התאים הנראה במוקדים שונים של המוח מוסבר על ידי מכניזם שליצור רדיקליים חופשיים ושינוי במחסום ה-Blood - Brain Barrier" (עמ' 7 לחוות הדעת). התיאמין מצוי במקורות תזונתיים רבים כגון חלב אם וחלב בקר, ירקות, פירות, דגנים מלאים, ביצים, בשר דל שומן, עוף, אורז מלא, קטניות, שמרים, נבט חיטה, אגוזים, בוטנים, גרעינים ועוד. התביעה 3. התובע, קטין, יליד 27.7.02, הגיש תביעתו, באמצעות הוריו, כנגד הנתבעים בטענה כי הוא ניזון מהרמדיה הפגומה בלבד בתקופה שמיום 12.10.02 ועד יום 6.11.03 מועד פרוץ הפרשה בארץ (בסעיף 4ד לכתב התביעה מצויין כי בתקופה זו ניזון הקטין מהתחליף "וממנו בלבד"). במאמר מוסגר אעיר כי אין מחלוקת בין הצדדים בתיק זה כי הרמדיה הפגומה שווקה החל מראשון לחודש יולי 2003 עד יום 7.11.03 (להלן - "תקופת השיווק"), ולפיכך, לא אדרש לשאלה מתי החל בארץ שיווק הרמדיה הפגומה. 4. התובעים טוענים כי בחודשי חייו הראשונים של הקטין, אובחן כי אין לו סבילות לחלב אם ובשל כך הוא סבל משלשולים מגיל חודשיים, דלקות אוזניים ומאירועים של קוצר נשימה. על כן, לטענתם, הורו הרופאים בעת אשפוזו ביום 12.10.02 להזין את הקטין באופן בלעדי ברמדיה צמחית. בהתאם למצוות הרופאים, ניזון הקטין עד יום 6.11.03 - מועד פרוץ פרשת רמדיה, מרמדיה צמחית כתזונה בלעדית. התובעים טוענים כי עובר לצריכת הרמדיה הפגומה לא סבל הקטין מבעיות נוירולוגיות ופסיכיאטריות ובעקבות צריכת הרמדיה הפגומה החל לסבול מבעיות קשות בתחומים אלה ומצבו החל להתדרדר. 5. התובעים טוענים עוד כי הנזקים שנגרמו לקטין הם תוצאה ישירה של צריכת הרמדיה הפגומה, ועל כן על הנתבעים לפצותם בגין נזקיהם. נתבעת 1 ייצרה את הרמדיה הפגומה, נתבעת 2 שיווקה אותה בארץ, ונתבעת 3 הייתה אחראית למתן אישורים לשיווק הרמדיה הפגומה והממונה על בדיקות איכות המזון המשווק בארץ. 6. מנגד, טוענים הנתבעים כי מצבו הרפואי של הקטין ונכויותיו, אינם נובעים מצריכת הרמדיה הפגומה שכן הקטין ניזון בתקופת השיווק ממזונות מגוונים שהכילו תיאמין בכמויות מספיקות, ועל כן לא סבל כלל מחסר בתיאמין. עוד טוענים הנתבעים כי מהלך המחלה של הקטין אינו תואם פגיעה על רקע של חסר בתיאמין וכי הקטין לא סבל מתסמינים אופייניים לחסר בתיאמין בעת צריכת הרמדיה הפגומה. לטענתם, התסמינים האופייניים הופיעו שנים לאחר החשיפה לרמדיה הפגומה ועובדה זו שוללת על פי כל הדעות את הקשר הסיבתי בין מצבו הרפואי של הקטין לבין צריכת הרמדיה הפגומה. מצבו הרפואי של הקטין וחוות הדעת הרפואיות המומחים הרפואיים 7. מטעם התובעים הוגשו חוות הדעת הבאות: פרופ' אביבה פתאל-ולבסקי מומחית לנוירולוגיית ילדים והתפתחות הילד; פרופ' אבינועם שופר מומחה ברפואת ילדים ובנוירולוגיה של הילד; פרופ' שמואל טיאנו מומחה בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. מטעם הנתבעים הוגשו חוות הדעת הבאות: פרופסור אברהם שטינברג מומחה ברפואת ילדים ובנוירולוגיה של הילד; פרופסור נחום ויסמן מומחה ברפואת ילדים בגסטרואנטרולוגיה ותזונת ילדים. חוות הדעת מטעם התובעים חוות דעתה של פרופ' פתאל - ולבסקי 8. חוות דעתה של פרופ' פתאל-ולבסקי מתייחסת לשאלת החבות והקשר הסיבתי בין החסר בתיאמין ממנו סבל לשיטתה הקטין, לבין מצבו הרפואי של הקטין. בבסיס חוות הדעת עומדת הנחת המוצא כי הקטין ניזון כתזונה בלעדית מפורמולת רמדיה צמחית מגיל חודשיים וחצי ועד גיל שנה וארבעה חודשים. עוד הניחה פרופ' פתאל-ולבסקי כי עד גיל 10 חודשים התפתח הקטין באופן תקין לחלוטין ומגיל זה חלה עצירה התפתחותית, הליכתו היתה מאופיינת בחוסר יציבות, והיה איחור משמעותי בהתפתחות השפה. לבסוף, הניחה פרופ' פתאל-ולבסקי בחוות דעתה כי בגיל שנה ו-7 חודשים לערך החלו להופיע אצל הקטין אירועים של ניתוקים (שאובחנו כפירכוסים). אקדים ואעיר כי שלוש הנחות אלה הוכחו כלא נכונות. בבדיקת נוירולוגית של הקטין מצאה פרופ' פתאל-ולבסקי סימנים צרבלרים, חולשת שרירים, והפרעה בתחושה פרופיוצפטיבית, סימנים האופייניים לפגיעה על רקע חוסר בתיאמין. גם האיחור ההתפתחותי שמצאה בתחום השפה והמוטוריקה העדינה, אופייניים לדעתה לילדים שנפגעו בחסר בתיאמין. לאור קיומם של תסמינים אלה, ועל בסיס הנחות המוצא כמפורט לעיל, הסיקה פרופ' פתאל-ולבסקי כי קיים קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של הקטין לבין צריכת הרמדיה הפגומה. חוות דעתו של פרופ' שמואל טיאנו 9. פרופ' שמואל טיאנו התייחס בחוות דעתו בעיקר לסוגיית הנזק שנגרם לקטין. פרופ' טיאנו בדק את הקטין בעת היותו בן חמש שנים. בחוות הדעת ציין פרופ' טיאנו כי התפתחותו הפסיכומוטורית של הקטין עד גיל שנתיים וחצי לערך היתה תקינה ורק בגיל זה החלו להופיע הפרעות בשינה ואי שקט פסיכומוטורי בגינם הופנה הקטין לנוירולוג. פרופ' טיאנו סבר כי לקטין נכות פסיכיאטרית בשיעור של 10% לצמיתות לפי סעיף 34 ב' לתקנות המל"ל עקב הפרעות חרדה והפרעה בהתנהגות חברתית. חוות דעתו פרופ' אבינועם שופר 10. פרופ' אבינועם שופר בדק אף הוא את הקטין בהיותו בגיל חמש שנים. בחוות הדעת כתב פרופ' שופר כי מערכת הסימנים הקליניים שנמצאה אצל הקטין תואמת את הקליניקה המתוארת אצל אותם ילדים שהיו להם הסימנים לאבחון ההפרעה, כגון הפרעות במערכת דרכי העיכול, הקאות, זיהומים, פירכוסים ועוד, האופייניים לחסר בתיאמין. פרופ' שופר ציין כי הקטין נותר עם קשיים נוירו- התפתחותיים לרבות הפרעה פירכוסית מיוקלונית ומטופל תרופתית. מסקנתו של פרופ' שופר היא כי "אין כל סתירה להנחה כי מצבו של הילד נגרם בשל התזונה המתועדת לאורך שנת החיים הראשונה מרמדיה צמחית". פרופ' שופר העריך את נכותו הצמיתה של הקטין בגין ההתקפים בשיעור של 40%. חוות הדעת מטעם הנתבעים חוות דעתו של פרופ' שטינברג 11. פרופ' שטינברג בדק את התובע בחודש נובמבר שנת 2007, כאשר התובע היה בן חמש שנים ו-4 חודשים. בחוות הדעת כתב פרופ' שטינברג בין היתר כדלקמן: "מצב כללי תקין, התנהגות שקטה, משתף פעולה. אין דיסמורפיזם. עצבי גולגולת תקינים, אין הפרעות בתנועות גלגלי העיניים, אין ניסטגמוס, קרקעיות עיניים תקינות, טונוס שרירים נמוך, החזרים גידיים תקינים, הליכה תקינה. במהלך הבדיקה לא נצפו פרכוסים או התנתקויות." פרופ' שטינברג בדעה כי בלתי סביר לחלוטין שמצבו הנוכחי של הקטין הוא תוצאה של חסר בתיאמין, זאת בהסתמך בין היתר על כך שבתקופת שיווק הרמדיה הפגומה כללה תזונתו של הקטין מזונות מגוונים שהכילו תיאמין, ואשר בוודאי סיפקו לקטין את כמות התיאמין הדרושות לו. לכן, לדעתו, סביר להניח שהקטין מעולם לא סבל מחסר בתיאמין, אפילו צרך את הרמדיה הפגומה. עוד כותב פרופ' שטינברג כי בתקופת השיווק היה הקטין בריא, למעט מחלות ויראליות, התפתחותו היתה תקינה, גדילתו היתה תקינה והבדיקות הנוירולוגית, הקרדיאלית והאופטלמולוגית היו תקינות. לדעת פרופ' שטינברג, מצב זה אינו מתיישב עם חסר בתיאמין בתקופת השיווק, שכן, התסמינים האופייניים לחסר בתיאמין מופיעים בעת היווצרותו של החסר או בסמוך לכך. פרופ' שטינברג מוסיף עוד כי החשד להפרעה פירכוסית התעורר לכל המוקדם כשנה לאחר הפסקת הצריכה של הרמדיה הדלה בתיאמין. מצב כזה אינו מתיישב עם קשר סיבתי בין מחלה פירכוסית לבין חסר בתיאמין. לבסוף מציין פרופ' שטינברג כי קיים ספק ניכר אם הקטין סובל כלל מאפילפסיה שכן התלונות הקליניות מדווחות רק על ידי ההורים, ועל פי המסמכים הרפואיים לא נצפו על ידי גורם רפואי כלשהו. תרשימי EEG חוזרים תקינים, CT תקין ו- MRI הדגים אנומליה ורידית מוחית שאיננה קשורה לאפילפסיה. שילוב זה, לדעת פרופ' שטינברג, מטיל ספק בעצם הטענה. בתגובה לאמור בחוות דעתה של פרופ' פתאל-ולבסקי, השלים פרופ' שטינברג את חוות דעתו והתייחס לממצאיה ומסקנותיה. חוות דעתו של פרופ' נחום ויסמן 12. פרופ' ויסמן התייחס באריכות בחוות דעתו לפירוט של ערכי תיאמין הקיימים ברכיבי המזון השונים, וציין את הנחיות משרד הבריאות לגבי התזונה המומלצת לילדים בגילאי 7-16 חודשים. באשר לקטין, ציין פרופ' ויסמין כי מצבו התזונתי של הקטין והתמונה הרפואית בזמן אמת מלמדים בסבירות גבוהה כי בתקופת השיווק כלכלתו של הקטין היתה מגוונת ולא התבססה על הרמדיה הפגומה בלבד. לדעתו, עובדה זו מסבירה מדוע הקטין לא הראה כל סימנים של חסר בתיאמין לאורך תקופת השיווק. פרופ' ויסמן מציין כי טענת ההורים שבתקופת השיווק התבססה כלכלת הקטין רק על הרמדיה הפגומה, היא בלתי סבירה לחלוטין ואינה מתיישבת עם ממצאים עובדתיים אוביקטיביים מזמן אמת המציגים תמונה שונה. מסקנתו של פרופ' ויסמן היא כי הקטין ניזון מכלכלה רגילה, וכי הוא היה במצב תזונתי טוב. לדעתו, המזונות המגוונים שצרך הקטין סיפקו לו את כמויות התיאמין הדרושות לו ומנעו היווצרותו של חסר בויטמין זה אפילו צרך את הרמדיה הפגומה. מהלך הדיון 13. בהסכמת הצדדים, פוצל הדיון לחבות ונזק כאשר תחילה נשמעו ראיות בשאלת החבות בלבד. מטעם התובעים העידו רופא הילדים שטיפל בקטין מאז לידתו - ד"ר הישאם זועבי, אימו של הקטין, ופרופ' פתאל-ולבסקי. מטעם הנתבעים העידו פרופ' שטינברג ופרופ' ויסמן אשר נחקרו על חוות דעתם וכן פרופסור אור נוי אשר נתן תצהיר אודות מחקר שערך בנוגע לילדים שניזונו מהרמדיה הפגומה. 14. טרם הדיון אומר כי העדויות מטעם התובעים הותירו עלי רושם בלתי מהימן, לרבות עדותו של ד"ר זועבי, כפי שידובר עוד בהמשך. אוסיף עוד כי חוות דעתה של פרופ' פתאל-ולבסקי נסמכת על נתונים עובדתיים שגויים לגבי מצבו של הקטין בשנת חייו הראשונה ולאחריה (תזונתו, מצבו ההתפתחותי ומועד הופעת הניתוקים), ובכך למעשה נשמט הבסיס מחוות הדעת. לעומת זאת, עדותם של המומחים מטעם הנתבעים הותירו עלי רושם מהימן, מקצועי וענייני, ואני מעדיפה, ללא כל התלבטות, את חוות דעתם על פני חוות דעתה של פרופ' פתאל-ולבסקי ועדותה בפניי. דיון הקדמה 15. אקדים את המאוחר ואציין כבר עתה כי שוכנעתי שדין התביעה להידחות. הוכח כי הקטין ניזון בתקופת השיווק מכלכלה מגוונת המכילה תיאמין בכמות מספקת - עובדה המשמיטה את הקרקע תחת התביעה. עוד הוכח כי הקטין לא סבל מתסמינים אופייניים בתקופת השיווק ואף לא בתקופה הסמוכה לאחריה - עובדה השוללת קשר סיבתי בין מצבו של הקטין לבין החסר בתיאמין, ככל שנגרם לקטין חסר בתיאמין. גדר המחלוקת 16. קיימת בין הצדדים מחלוקת עובדתית מובהקת המשליכה על המחלוקת הרפואית - האם ניזון הקטין בתקופת השיווק מהרמדיה הפגומה באופן בלעדי. למען הסר ספק אבהיר כי אין מחלוקת שהקטין צרך רמדיה צמחית בשלב זה או אחר כעולה מהרשומות הרפואיות. המחלוקת נסבה סביב טענת התובעים כי הקטין צרך רמדיה צמחית בלבד ועל כן נגרם לו חסר בתיאמין (ראו סעיף 4ד לכתב התביעה וסעיף 5 לתצהיר האם שם נכתב כי "[הקטין] הוזן מהתחליף, וממנו בלבד, מיום 12/10/02" ובהמשך בסעיף 6 לתצהיר חוזרת האם על דברים אלה). תשובה שלילית לשאלה שבמחלוקת תייתר את המשך הדיון בתביעה, שהרי במידה וייקבע שהקטין ניזון בתקופה זו ממזון המכיל תיאמין, נדחית גרסת התובעים העומדת בבסיס תביעתם. אם תתקבל גרסת התובעים כי אכן בתקופת השיווק ניזון הקטין מהרמדיה הפגומה, וממנה בלבד, כי אז יהיה צורך להמשיך ולדון בשאלת הקשר הסיבתי בין מצבו הרפואי של הקטין לבין החסר בתיאמין, ובכלל זה, יהיה צורך לדון בשאלה האם בתקופת השיווק החלו להופיע התסמינים האופייניים לחסר בתיאמין. תזונתו של הקטין בתקופת השיווק 17. טענת התובעים כי הקטין ניזון מרמדיה צמחית בלבד החל מגיל חודשיים ועד גיל שנה וארבעה חודשים, קרסה אל מול המסמכים הרפואיים מזמן אמת. התובעים טוענים כי עוד ביום 12.10.2002 הורו הרופאים על החלפת המזון של הקטין מרמדיה חלבית לרמדיה צמחית. לעניין זה נסמכים התובעים, משום מה, על האמור בסיכום המחלה מבית חולים העמק בעפולה מיום 12.10.2002 שם צויין כי: "חום גבוה 39.1 מעלות ושלשולים מימיים עד 8 פעמים וגם הקאות פעמיים מבוקר קבלתו. בזמן שהותו במיון ללא הקאות. לאור גילו הצעיר התקבל לאישפוז ולטיפול.: במחלקה קיבל הידראן ולא נזקק לעירוי נוזלים כמו כן קבל רמדיה, ובהדרגה החום ירד והתינוק הרגיש בטוב, ערכים של אוריה חזרו לנורמה, היו יציאות עם דם שמחשיד לקמבילובקטר אבל לא היה צורך במתן טיפול ספציפי. סוכרים בצואה היו שליליים ולכן המשך לקבל אותו חלב." (הדגשה שלי י.ו). בפרק ההמלצות מצויין "המשך מתן רמדיה" (נ/4) עיננו הרואות כי אין במסמך זה המלצה כלשהי לעבור לתזונה של רמדיה צמחית. מכאן, שגרסת התובעים כי הרופאים הורו עוד בחודש אוקטובר 2002 על הזנת הקטין ברמדיה צמחית נעדרת כל בסיס. אעיר עוד כי בגיליון רפואי ממרכז הרפואי העמק מיום 8.10.02, מס' ימים קודם לכן, צויין בפרק המלצות: "מעקב רופא מטפל, כלכלה רגילה..." (הדגשה שלי י.ו) (נספח ב לתצהיר האם). לא נעלם מעיני הרישום בנ/5- רשומה רפואית מיום 8.6.03, שם צויין "הזנה: רמדיה צמחית", אך רישום זה נעשה כשמונה חודשים לאחר המועד הנטען על ידי התובעים והוא לכל היותר יכול להעיד על אותה תקופה בלבד, ומכל מקום הוא אינו מעיד על תזונה בלעדית של רמדיה צמחית. 18. כאמור, לא רק שטענת התובעים כי הקטין ניזון מרמדיה צמחית בלבד אינה מבוססת, הרי שמחומר הראיות עולה בבירור כי הקטין ניזון במהלך תקופת ינקותו, לרבות בתקופת השיווק, מכלכלה מגוונת המכילה תיאמין. תיק טיפת חלב 19. עיון בתיק טיפת חלב של הקטין (נ/16) מגלה כי הקטין ניזון מכלכלה מגוונת עוד בחודשי חייו הראשונים ועוד בטרם ניתנה המלצת טיפת חלב לעשות כן. מהחומר עולה כי כבר בגיל 4 חודשים שולבו בכלכלתו של הקטין מיצים וכבר מגיל חצי שנה ניזון הקטין ממזון בני הבית. ראו המפורט בטבלת הזנת התינוק והילד שם נרשם בעמודה המתעדת את הגיל בו קיבל הקטין את המזונות המומלצים מצויין כי התובע החל לקבל מיצים בגיל 4 חודשים, ואת תפריט המשפחה כולל ירקות קיבל בגיל 6 חודשים. תגובת האם בעדותה, לאחר שעומתה עם האמור בתיק טיפת חלב, כי הקטין סירב לאכול את המזונות שהוצעו לו (עמ' 289), אינה מתיישבת עם האמור בתיק טיפת חלב שם צויין כי הקטין "מקבל" תזונה רגילה, וכן עם יתר החומר הרפואי כפי שיפורט להלן. אעיר כי טענת התובעים כי אין ליתן משקל לתיק טיפת חלב היות והוא הוצג כראיה מבלי שהאחות החתומה על המסמך (אשר הלכה לעולמה) הובאה להעיד, אינה מתיישבת עם הסכמת הצדדים להגשת כל המסמכים הרפואיים שלא באמצעות עורכיהם, ומכל מקום, תיק טיפת חלב מהווה רשומה מוסדית כאמור בסעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א -1971 והנטל לסתור את האמור במסמך זה מוטל על התובעים, אשר לא עמדו בנטל זה. רשומת אשפוז מיוני 2003 20. לא רק מתיק טיפת חלב עולה כי הקטין ניזון מכלכלה רגילה המכילה תיאמין, הדברים עולים אף מרשומות אשפוז של הקטין כדלקמן: בחודש יוני 2003 בהיותו בן 10 חודשים, אושפז הקטין על רקע הקאות ושלשולים. ממסמכי האשפוז עולה כי בעת האשפוז ניזון הקטין מכלכלה מגוונת ואף אכל לחם עם גבינה, מרק, כלכלה רגילה, רמדיה חלבית וכן שוקו וחלב (נ/7). ודוק, אין כל תיעוד במסמכים אלה לטענת האם כי הקטין סירב לאכול את האוכל שהוצע לו. ההיפך הוא הנכון, מגיליונות ההערכה הסיעודית נכתב מפי האם כי הקטין "אוכל ושותה טוב" וכן "אוכל ברצון" ו-"אוכל בכמות טובה" (נ/15) . בכך נסתרים דבריה של האם כי אומנם הוצע לקטין לאכול כלכלה רגילה אך הוא סירב. 21. לכל האמור יש להוסיף את חוסר ההיגיון וחוסר המהימנות בטענת האם שעד גיל שנה וארבעה חודשים ניזון הקטין מרמדיה צמחית בלבד. מן המפורסמות הוא כי תינוקות בגיל זה אינם נסמכים רק על חלב אם או תחליפי חלב. ראו בעניין זה את דבריו של פרופ' וייסמן בחוות דעתו כי מניסיונו המקצועי, הן כרופא ילדים והן כמומחה תזונה, אין זה סביר כלל כי הקטין, אשר בתקופת השיווק היה בן שנה - שנה ורבע, לא צרך מזונות אחרים מעבר לרמדיה הפגומה. לדעתו, בהתחשב בכך שהקטין הוא ילד שלישי במשפחה, סביר להניח שהילדים האחרים אכלו לידו מזונות שולחן אחרים, ועל פי הדינמיקה המוכרת לו ולרופאי ילדים אחרים העוסקים בתזונה, יהא זה בלתי סביר לחלוטין להניח כי התובע לא דרש ולא קיבל מזונות כאלה. עוד מציין פרופ' ויסמן כי משרד הבריאות ממליץ לתת לילדים בנוסף לחלב אם או פורמולה מגיל 7 חודשים ויטמין D, ברזל, דייסות מועשרות בברזל, ירקות פירות, הודו עוף, בקר, דגנים וקטניות, ומגיל - 10 חודשים להוסיף מוצרי חלב וחלבון ביצה ומגיל 12 חודשים להוסיף חלמון ביצה ודגים. וראו גם האמור ב"תדריך להזנת התינוק הבריא והפעוט בישראל משנת 2002, מהדורה מתוקנת 2007" אשר צורף על ידי פרופסור ויסמן לחוות דעתו -שם מצויין בעמ' 17 כי : "חלב אם מספק בין 375 עד 500 קק"ל ליממה בגיל 6-11 חודשים ובין 300 עד 350 קק"ל בגילאים 12-24 חודשים. מגילאים 6 עד 8 חודשים יש צורך בתוספת של 250 קק"ל ליממה, מגיל 9 עד 11 חודשים ב-450 קק"ל ליממה ו-750 קק"ל ליממה בגיל שנה עד שנתיים, כתלות בכמות חלב האם שמקבל בתינוק בגילאים הללו. על מנת להשלים את הצרכים האנרגטיים הללו יש צורך בתוספת מזונות משלימים מתום החודש השישי לחייו" (הדגשה שלי י.ו). 22. כן ראו עדותה של פרופ' פתאל-ולבסקי כדלקמן: "ש: בגיל 11-12 חודשים, ילד בדרך כלל, במצב רגיל, טיפוסי, כבר אמור לאכול ממזונות הבית, כולל אוכל מוצק, נכון? ת: נכון. בדרך כלל.... ... כב' השופטת: מה הסביר, מה הרגיל? זאת הייתה השאלה. בגיל כזה את תמיד תמליצי לאכול אוכל? ת: בהחלט" (עמוד 16 שורות 9-20 בפרוטוקול). וראו אף דברי האם בהתייחס לכלכלת ילדיה האחרים: "ש: ובאיזה גיל כל אחד משני הילדים האלה התחיל לאכול אוכל אחר? חוץ מהבקבוק? ת: אחרי 4 חודשים הייתי נותנת לו כמות קטנה ואחר כך, אחרי 6 חודשים מוסיפה גם עוד." 23. ואם לא די בכל האמור אביא מדבריו של פרופ' ויסמן בחוות דעתו כי מצבו הכללי של הקטין אינו מתיישב עם הטענה שהוא ניזון מרמדיה צמחית בלבד ללא כל תוספות מזון: " בגיל 10.5 חודש היה משקלו של התובע 9900 גרם (שהוא המשקל המצופה לילד בגיל זה). הצריכה הקלורית ליום של ילד בגיל שנה (התקופה שצרך את הרמדיה הצמחית החסרה) היא מעל 1000 קק"ל וכמובן עולה עם הגיל ומשקל הילד. הכמות שהילד יכול היה לקבל מ 1000 סמ"ק של הרמדיה היתה רק 650 קק"ל כלומר הילד היה בחסר יומי של 35% מצרכיו התזונתיים (הקלוריים) ולכן הרופאים הבודקים היו חייבים להתרשם מכך שמצבו התזונתי ירוד ביותר והוא סובל מחוסר שגשוג (FAILURE TO THRIVE). אף אחד מאלה שראו את הילד לא התרשם מתמונה קלינית כזאת ולכן ניתן להניח בסבירות גבוהה שכלכלת התובע לא התבססה רק על הפורמולה אלא שהתובע הוזן גם במקורות תזונה נוספים" (הדגשה שלי י.ו). סיכום ביניים 24. גרסת התובעים כי הקטין ניזון מרמדיה צמחית, וממנה בלבד, עד גיל שנה ו-4 חודשים, לא רק שאינה מתיישבת עם הגיונם של הדברים ועם הנהוג והמקובל, אלא שהיא קורסת אל מול המפורט בתיק טיפת חלב, וברשומות הרפואיות מתקופת האשפוז, ומול הדברים שהובאו מפי האם כי הקטין אוכל ושותה טוב. הוכח כי הקטין ניזון החל מגיל ארבעה חודשים מכלכלה הכוללת מיצים ומגיל ששה חודשים ניזון מתפריט המשפחה. לפיכך המסקנה המתבקשת היא כי הקטין צרך החל מחודשי חייו הראשונים לרבות בתקופת השיווק כלכלה המכילה תיאמין. נוכח מסקנה זו, מתייתר למעשה הצורך להמשך דיון בטענות הצדדים, שכן משהוכח שהקטין ניזון במהלך חודשי חייו עד מועד התפרצות פרשת רמדיה ממזונות הכוללים תיאמין, ממילא נשמט הבסיס מהתביעה. ראו חוות דעתו של פרופ' שטינברג בעמוד 6 כי: "כפי שראינו בפרשת רמדיה, ילדים שצרכו במקביל לפורמולה דלת הצמחית דלת התיאמין מזונות נוספים שהכילו תיאמין, לא נפגעו. זאת שכן צריכה של מזונות המכילים תיאמין, במקביל לצריכת הפורמולה הדלה בתיאמין , מנעה את היווצרותו של החסר." דברים אלה מקובלים עלי ולמעשה אינם במחלוקת בין המומחים. כן ראו חוות דעתו של פרופ' ויסמן אשר כותב כי בשים לב למזונות שצרך הקטין במהלך האשפוז בחודש יוני 2003, הוא קיבל את כמות התיאמין שהיתה דרושה לו (לחם, כוס חלב או כוס קקאו, פירות ומרק). ואם לא די בכך אוסיף עוד את דבריה של פרופ' פתאל-ולבסקי אשר העידה בת.א. 21276-09-09 בבית משפט המחוזי מרכז (נ/41) כי ילד הצורך את הפורמולה הצמחית ומקבל מספיק תיאמין ממקורות אחרים לא ייגרם לו נזק (עמ' 2 שו' 15-20 לפרוט'). 25. בשים לב לכל האמור, אני קובעת כי התובעים לא הוכיחו את טענתם כי הקטין ניזון עד גיל שנה וארבעה חודשים מרמדיה צמחית בלבד. מנגד, הוכח כי הקטין ניזון מכלכלה רגילה המכילה תיאמין בכמות מספקת. 26. ניתן היה לסיים כאן את פסק הדין, ואולם מאחר והצדדים הרחיבו (יתר על המידה) בסיכום טענותיהם בשאלת הקשר הסיבתי, אתייחס להלן למעלה מן הדרוש ובקצרה לסוגיה זו. הקשר הסיבתי 27. על התובעים מוטל הנטל להוכיח כי מצבו הרפואי של הקטין נגרם כתוצאה מחשיפתו לחסר בתיאמין עקב צריכת הרמדיה הפגומה. כללי - התסמינים האופייניים לחסר בתיאמין 28. לחסר בתיאמין הסתמנות קלינית אופיינית והדרגתית אשר בתחילתה מופיעים תסמינים קלים בלתי ספציפיים לחסר בתיאמין ולאחר מכן עם הימשכות החסר בתיאמין מופיעים תסמינים נוירולוגיים קשים. התסמינים ההתחלתיים לחסר בתיאמין מתבטאים באי שקט, חוסר תאבון, הקאות ועצירות. בהמשך יכולים להופיע סימנים של בצקת בעקבות הפרעה בתפקוד הלב או הפרעה דמויית דלקת קרום המוח המתבטאת לעיתים בנוקשות שרירים והתכווצויות שרירים, ריצוד בעיניים ופירכוסים (עמ' 7 לחוות דעת פרופ' פתאל-ולבסקי וכן ראו עמ' 6 לחוות דעתו של פרופ' שטינברג וחוות דעתו של פרופ' ויסמן). האם מהלך המחלה של הקטין תואם את התסמינים על רקע של חסר בתיאמין 29. שוכנעתי כי לא הוכח הקשר הסיבתי בין מצבו הרפואי של הקטין לבין חסר בתיאמין, שכן, לא הוכח כי הופיעו אצל הקטין תסמינים אופיינים לחסר בתיאמין בתקופת השיווק או בסמוך לאחריה. כאמור לעיל, לחסר בתיאמין הסתמנות קלינית אופיינית והדרגתית אשר בתחילתה מופיעים תסמינים קלים בלתי ספציפיים לחסר בתיאמין ולאחר מכן עם הימשכות החסר בתיאמין מופיעים תסמינים נוירולוגיים קשים. התסמינים מהם סבל הקטין בחודשי חייו הראשונים (הקאות, נזלת, שיעול וכד'), אינם אופייניים לחסר בתיאמין דווקא (ראו עדותה שם פרופ' פתאל-ולבסקי בעמ' 86: "ש: את אישרת לי בחקירה קודמת שהצטטנות דלקת אוזניים ושיעול זה לא תופעות של חסר תיאמין, זה תופעות רספיריטוריות שהן בדרך כלל לא תופעות של חוסר תיאמין. ת: זה לא תופעות של חסר בתיאמין"). לא כל שכן, שהקטין לא סבל בתקופת השיווק מתסמינים אופייניים לחסר בתיאמין. 30. על העדר תסמינים אופייניים בתקופת השיווק ולאחריה, ניתן ללמוד מסיכום ביקור שכתב רופא המשפחה ד"ר זועבי ביום 3.12.2004: "סיבת הפניה: שיעול מאתמול בלילה, חום עד 38. לציין שאתמול קיבלתי מכתב דרך פקס מעורך דין אשר לדב[ר]יה מייצגת את .... .... והוריו התבקשה ממנה לייצג אותו בתביעה נגד רמדיה עקב פרשת הפורמולה רמדיה צמחית, במכתב טענה שהוריו של ... פנו אליי עקב תלונות על קוצר נשימה הפרעות במערכת העיכול ושיהלד [הילד] מתמתג [מתנתק] לעיתים ולא שקט ובקשו ממני לפנות הקטין ליעות [יעוץ] נוירולוג ואני סירבתי לבקשות וטענתי שהילד בסדר. בעניין זה לציין שהילד מלפני שהתחיל לקבל רמדיה צמחית סבל מאירועים של קוצר נשימה קל וזיהומים בדרכי הנשימה העליונה, ואירועים של שלשול, והאם החליטה להחליף הפורמולה שקיבל קודם במחשבה שלילד יש אלרגיה מחלב. הילד הופנה לייעוץ ריאות ונבדק ואובחן על ידי רופא ריאות ילדים מומחה כסובל מאסטמה וטופל בהתאם במשאף בודיקורט. בעניין אירועי חום הילד סבל מדלקות אוזניים חוזרות יש ביקורים מתועדים במיון עם האבחנות. בעניין רמדיה צמחית לילד לא היו אף פעם הפרעות נוירולוגיות ולא היו אף פעם תלונות מצד ההורים ובזמן שפרשת רמדיה צמחית יצא[ה] לאור ולתקשור [תקשורת]הילד היה מאושפז בילדים בית חולים העמק ואף אחד מהצוות שם הועלה חשד של פגיעה על רקע חוסר ויטמינים למרות שהאב של הילד העלה הנושא לרופאים שם וגם התקשר אליי טלפונית וביקשתי ממנו למסור לרופאים על כך ובכל זאת הילד קיבל ממני טיפול בויטמינים כמקובל לפי הוראות משרד הבריאות לילדים שקיבלו רמדיה צמחית. לפני תקופה קצרה כשבועיים האב של התינוק מסר לי כי היו במשרד עורך דין בכוונה להגיש תביעה נגד רמדיה והיא תפנה אלי עם בקשה לייעוץ, ההורים מעולם לא העלו בפני שלילד יש הפרעות התנהגות כל שהם או שלא ישן או שהוא מתנתק מהסביבה לפי שצויין במכתב עורך הדין. היום בשיחה עם האם שהגיעה לבדוק הילד הועלה הנושא והיא שללה כל הטענות אשר צוינו במכתב עורך הדין אמרה שאלה טענות היו רק לעניין התביעה" (ת/1). ד"ר זועבי כתב מכתב נוסף כעבור 3 ימים, ביום 6.12.2004: "ילד נולד בלידה רגילה הריון תקין. בגיל קטן סבל מאירועים של דלקות בדרכי נשימה עליונות ובהמשך אובחנה מחלת אסתמה על ידי ואושרה ביעוץ רופא ריאות וטופלה בהתאם. סבל מדלקות אוזניים חוזרות, נבדק במיון ילדים מספר פעמים והיה מאושפז עקב דלקות אוזניים בבית חולים העמק. הילד בגיל מספר חודשים קיבל אוכל ברמדיה צמחית ובעת פרשת רמדיה הוחלף לסוג אחר וקיבל לפי הוראות משרד הבריאות תוספת ויטמינים לשבועיים. לציין שבזמן שיצאה פרשת רמדיה לתקשורת הילד היה באישפוז בבית חולים העמק עקב דלקות אוזניים ו-AGE. ההורים מבקשים בדיקה על ידי רופא נוירולוג, לציין שלא היו בעבר שום תופעות המעידות על פגיעה נוירולוגית. מנוזל ללא חום" (נ/22). ממכתבים אלה עולה בבירור כי הקטין לא סבל מכל תסמינים אופייניים לחסר בתיאמין בתקופת השיווק ולאחריה. הדברים שכתב ד"ר זועבי ברורים ומדברים בעדם. 31. משמעות האמור במכתבים אלה וההשלכות על שאלת הקשר הסיבתי ועל מהימנות התובעים ברורה, וכנראה הייתה ברורה גם לד"ר זועבי, ועל כן הוא עשה ניסיונות "למזער" את הנזק שמכתביו גרמו לתובעים. בעדותו טען ד"ר זועבי כי במכתביו האמורים הוא לא שלל את העובדה שההורים התלוננו בפניו על תסמינים נוירולוגים אופיינים לחסר בתיאמין, ולא שלל כי ההורים תיארו בפניו חוסר שקט, חוסר יציבות והתנתקויות, אלא שלל רק את הטענה כאילו הוא עצמו התרשל בטיפול בילד (ראו עמ' 231, 236 לפרוטוקול). בהמשך דבריו, העיד ד"ר זועבי כי הוא זוכר שאימו של הקטין התלוננה בפניו עוד לפני חודש דצמבר 2004 על חוסר שקט אצל הילד, התנתקויות והפרעות שינה וכן הוסיף כי בסוף שנת 2004 ההורים התלוננו שהקטין בוהה (כך! עמ' 245 ו-262 לפרוט' - אזכיר כי עדות זו ניתנה בשנת 2012). בהמשך עדותו טען ד"ר זועבי שעל ההתנתקויות שמע לראשונה מעורכת הדין של ההורים בחודש דצמבר 2004 (עמ' 246 לפרוט'). ד"ר זועבי לא ידע להסביר מדוע לא רשם תלונות משמעותיות אלה ברשומה הרפואית של הקטין ומדוע לא הפנה את הקטין להמשך בירור (עמ'248, עמ' 249), כל שציין הוא כי " לא תיעדתי אבל אני זוכר את התלונות על התנתקויות אי שקט ונפילות" הדברים חמורים. עדותו של ד"ר זועבי העומדת בסתירה מוחלטת לאמור במכתביו ואינה מתיישבת עם העדר כל רישום בדבר תלונה נוירולוגית בזמן אמת - מעוררת תמיהה בלשון המעטה, ואיני נותנת בה כל אמון. 32. מתיקו הרפואי של הקטין עולה בבירור כי בתקופת השיווק ולאחריה לא התלוננו ההורים על כל תסמינים האופייניים לחסר בתיאמין. לראשונה ביקשו ההורים בדיקה על ידי רופא נוירולוג רק ב- 6.12.04, למעלה משנה לאחר שיווק הרמדיה הפגומה. מעיון בתעודה רפואית ממועד זה, עולה כי בפרק התלונות לא העלו ההורים כל תלונה הקשורה לבעיות נוירולוגיות. יש לציין, כאמור לעיל, כי בתעודה רפואית זו מציין רופא המשפחה כי לא היו בעבר, קודם למועד הנ"ל, שום תופעות המעידות על פגיעה נוירולוגית (נ/22]. בסופו של דבר, רק בחודש פברואר 2005 ביקרו ההורים עם הקטין אצל נוירולוג ואולם מהרשומה הרפואית עולה כי ההורים לא העלו בפניו כל תלונה בנוגע לפירכוסים או התנתקויות והתלונות היו בנוגע לאי שקט, עצבנות, הפרעות בנשימה ודפיקת ראש מדי פעם. הבדיקה הנוירולוגית היתה תקינה והרופא המליץ על EEG ומתן טיפול של ניאורולפטיל. תשובת ה- EEG חזרה תקינה וכך גם בדיקת CT (מסמך רפואי מיום 10.2.05 גיליון מרפאות ילדים מרכז רפואי העמק. המסמך הוגשאך לא סומן). 33. רק בחודש אוגוסט 2005, קרוב לשנתיים לאחר שיווק הרמדיה הפגומה, ישנו רישום לפיו ההורים הבחינו לראשונה בקיומם של תסמינים אופיינים לחסר בתיאמין (התנתקויות) אצל הקטין. דהיינו בעת היות הקטין כבן שלוש שנים וחודש. ראו רשומה רפואית מאת ד"ר טל מהיחידה לנוירולוגית ילדים מיום 22.9.05 שם נכתב כדלקמן:"מלפני חודש שמו לב למספר אירועים שבהם הילד מתנתק מן הסביבה (אבוד הכרה קצר) ולפעמים נופל או מפיל חפצים ואח"כ חוזר לעצמו" (נ/33). אוסיף כי החל מתקופת השיווק ועד למועד בו צויין כי ההורים התלוננו על התנתקויות, היינו חודש אוגוסט 2005, נבדק הקטין עשרות פעמים על ידי רופאים בגלל תלונות אינטרקורנטיות שונות ומעולם לא דווח על ידי ההורים על חשד כלשהו לפירכוסים או להתנתקויות. 34. לאור כל האמור, ובשים לב לתיעוד הרפואי, יש לקבוע כי לראשונה הופיעו אצל הקטין תסמינים אופייניים לחסר בתיאמין (ניתוקים ופרכוסים) רק קרוב לשנתיים לאחר הפסקת שיווק הרמדיה הפגומה. מכאן, שבתקופת השיווק ובסמוך לאחריה, לא סבל הקטין מתסמינים ספציפיים האופייניים לחסר בתיאמין. האם הופעת התסמינים שנתיים לאחר תקופת השיווק, קשורה לחסר בתיאמין שהיה ברמדיה הפגומה? 35. על פי חוות דעתו של פרופ' שטינברג, חשד להפרעה פירכוסית שהתעורר זמן רב לאחר הפסקת הצריכה של הרמדיה הפגומה, ומבלי שהקטין סבל מתסמינים אחרים האופייניים לחסר בתיאמין קודם לכן, אינו מתיישב עם קשר סיבתי בין מחלה פירכוסית לבין חסר בתיאמין. לדעת פרופ' שטינברג, הפירכוסים המופיעים כתוצאה מחסר בתיאמין הינם ביטוי חריף ביותר של חסר בתיאמין המופיעים בשלב מתקדם לאחר היווצרות החסר, כחלק מהאנצפלופתיה, שהיא תסמין ספיציפי לחסר בתיאמין. האנצפלופתיה היא פגיעה מוחית אשר יכולה להיגרם אך ורק במהלך היווצרות החסר ולא לאחריו. פרופ' שטינברג מציין כי מהמסמכים הרפואיים עולה כי הקטין לא סבל מאנצפלופתיה בשום תקופת זמן, לא במהלך תקופת השיווק ואף לא לאחר מכן. עוד כותב פרופ' שטינברג כי בכל המקרים של הילדים שנפגעו מהרמדיה הפגומה ואשר סבלו מפירכוסים, החלו הפירכוסים תוך תקופת השיווק. לפיכך, שולל פרופ' שטינברג כל אפשרות לקשר סיבתי בין הפירכוסים לבין צריכת הרמדיה הפגומה. לדעתו, אילו היה קשר, היתה צריכה ההסתמנות הקלינית להופיע כבר בתקופת היווצרותו של החסר או בסמוך לכך. חוות דעתו של פרופ' שטינברג, כמו גם עדותו בפני, הותירו רושם מהימן, עניני ומקצועי. חוות דעתו מתיישבת עם חומר הראיות ועם הגיונם של הדברים. 36. דברים דומים כותב גם פרופ' ויסמן בחוות דעתו. אף לדעתו, העובדה שהתסמינים האופייניים החלו תקופה כה ארוכה מתום תקופת השיווק, שוללת את האפשרות שהקטין סבל מחסר בתיאמין, לא כל שכן מחסר אקוטי, בתקופת השיווק. פרופ' ויסמן כותב כי לא נמצא בספרות הרלוונטית מקרה של תופעת פירכוסים הקשורה עם חסר בתיאמין שהתרחשה למעלה משנה לאחר החשיפה לחסר (סע' 17 לחוות הדעת). 37. כאמור, אני מבכרת את דעתם של פרופ' שטינברג ופרופ' ויסמן על פני דעתה של פרופ' פתאל-ולבסקי, אשר חוות דעתה מבוססת על נתונים עובדתיים שגויים, בין היתר גם לגבי מועד הופעת הניתוקים לראשונה. לפיכך, אני קובעת כי הופעת התסמינים האופייניים לחסר בתיאמין (הניתוקים והפירכוסים) רק לאחר קרוב לשנתיים מתקופת שיווק הרמדיה הפגומה, שוללת את הקשר הסיבתי בין מצבו הרפואי של הקטין לבין צריכת הרמדיה הפגומה. בעיות מוטורויות 38. פרופ' פתאל-ולבסקי כתבה בחוות דעתה כי הקטין סבל עוד מגיל עשרה חודשים מבעיות התפתחות מוטורית ובכך מצאה סימוכין לגישתה כי הקטין נפגע מחסר בתיאמין. פרופ' פתאל-ולבסקי העידה כי עד גיל עשרה חודשים התפתחותו של הקטין הייתה תקינה לחלוטין ורק בגיל זה החלה האטה בהתפתחותו. המומחית קשרה את ההאטה בהתפתחות לצריכת הרמדיה הפגומה. דע עקא, שהקטין היה בגיל עשרה חודשים, בחודש מאי 2003 עוד טרם שהחל שיווק הרמדיה הפגומה בארץ. מכאן המסקנה כי בעיות אלה, ככל שהיו, אינן קשורות לצריכת הרמדיה הפגומה. 39. יתרה מכך, ולמעלה מן הצורך, אוסיף כי קביעתה של פרופ' פתאל-ולבסקי בדבר קיומו של איחור התפתחותי אינה מתיישבת עם חומר הראיות. מהמסמכים הרפואיים עולה תמונה שונה לחלוטין כדלקמן: בתאריך 6.5.2003 בהיות הקטין בן כעשרה חודשים נרשם בתיק טיפת חלב כי התפתחות וגדילה תקינים (נ/6) ברישום מיום 7.8.03 בתיק טיפת חלב נרשם: ".... בבדיקה הנוכחית התפתחות וגדילה בגדר הנורמה. הולך לבד מדבר מלים פשוטות. בדיקה גופנית במ"פ" (נ/21). ברישום מיום 29.4.04נרשם: "בדיקה והתפתחות בגדר הנורמה" (נ/21). בתאריך 21.11.2004 בהיות הקטין בן שנה וארבעה חודשים נרשם התפתחות וגדילה בגדר הנורמה (נ/24). בתעודה רפואית מאת ד"ר זועבי, רופא המשפחה, מיום 6.12.04 נרשם: "יציב הליכה ובריצה ללא סימני חוסר נוירולוגים"(נ/22). מבדיקת פיזיותרפיסטית התפתחותית מיום 28.2.05 בגיל 2.7 נרשם (נ/25): "מבחינת הישגים מוטוריים מתאים את גילו; אין טונוס מוגבר; בבדיקת מוטוריקה עדינה לא הראה איחור; לא נראה לי מקום לטיפול פיזיותרפי". מסמך זה אף הופיע בחוות הדעת של פרופ' פתאל (עמ' 4 לחוו"ד). כן ראו האמור בחוות דעתו של פרופ' טיאנו שהוגשה כאמור מטעם התובעים אשר כתב כי התפתחותו הפסיכומוטורית של הקטין עד גיל שנתיים וחצי לערך היתה תקינה. 40. מכל האמור עולה כי התפתחותו של הקטין הייתה תקינה לחלוטין, ומכאן שטענת פרופ' פתאל-ולבסקי כי החל מגיל 10 חודשים החל הקטין לסבול מבעיות התפתחויות, אין לה על מה לסמוך והיא עומדת בניגוד לכל הרשומות הרפואיות. בעיות שפתיות 41. פרופ'פתאל-ולבסקי קבעה כי הקטין סובל מבעיות שפה האופייניות להיחשפות בחסר בתיאמין. קביעתה זו נשענה על בדיקתה את הקטין שעה שהיא אינה דוברת ערבית. בתשובה לשאלה הכיצד ערכה לקטין בדיקת התפתחות שפתית השיבה פרופ' פתאל-ולבסקי כי היא הורידה מילים מהאינטרנט שהיא אמנם לא הבינה את פשרן וביקשה מהקטין לקרוא אותם, ומהאב, אשר ליווה את הקטין, ביקשה לתרגם את תשובותיו. על סמך תשובותיו של האב, קבעה כי לקטין בעיות שפתיות. אני סבורה כי בנסיבות אלה, ומאחר ופרופ' פתאל-ולבסקי לא הבינה את שפתו של הקטין ולא ניהלה עמו שיחה, המשקל שיש לחוות דעתה בעניין קשיי השפה של הקטין הוא מועט, אם בכלל. אוסיף עוד, למעלה מן הצורך, כי על פי כרטיס טיפת חלב עולה כי לקטין לא היו כל בעיות התפתחויות ואין כל ציון בנוגע לבעיות שפתיות. סיכום הקשר הסיבתי 42. חוות דעתה של פרופ' פתאל- ולבסקי נשענת על שלושה אדנים עיקריים; כי הקטין ניזון מרמדיה צמחית כתזונה בלעדית עד גיל שנה וארבעה חודשים; כי הקטין החל לפתח בעיות התפתחותיות, מוטוריות, החל מגיל עשרה חודשים; כי הקטין החל לסבול מתסמינים אופייניים לחסר בתיאמין (התנתקויות) בתום תקופת השיווק או בסמוך לכך. בהתקיים כל אלה, הגיעה פרופ'פתאל- ולבסקי למסקנה כי קיים קשר סיבתי בין צריכת הרמדיה הפגומה על ידי הקטין לבין מצבו הרפואי כיום. דע עקא - שכל שלושת האדנים הוכחו כלא נכונים. מכאן נשמט הבסיס מחוות הדעת. לעומת זאת, חוות הדעת של פרופ' שטינברג ושל פרופ' ויסמן מעוגנות היטב בחומר הרפואי ומבוססות על העובדות שהוכחו. על כן, יש להעדיפן על פני חוות דעתה של פרופ' פתאל- ולבסקי. 43. לסיכום - מאחר ולא התקיימו תסמינים אופייניים לחסר בתיאמין בעת שיווק הרמדיה הפגומה או בסמוך לכך עד לאחר כשנתיים ממועד שיווק הרמדיה, לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין צריכת הרמדיה הפגומה לבין מצבו הרפואי של הקטין. העברת הנטל 44. התובעים טוענים כי נטל ההוכחה עובר לנתבעים מכוח הכלל שנקבע בסעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין ("הדבר מדבר בעדו" ו"דבר מסוכן"). לטענתם, כל התנאים להחלת כללים אלה מתקיימים במקרה שלפנינו. דין הטענה להידחות. אין ספק כי נטל ההוכחה הראשוני להוכיח כי הקטין ניזון בתקופת השיווק מהרמדיה הפגומה באופן בלעדי מוטל על התובעים. משלא עמדו התובעים בנטל זה כאמור בהרחבה לעיל, ממילא לא עובר הנטל לנתבעים להוכיח כי הנזק שנגרם לקטין אינו מהרמדיה הפגומה. סוף דבר 45. התובעים לא הוכיחו את טענתם כי הקטין ניזון עד גיל שנה וארבעה חודשים מהרמדיה הפגומה באופן בלעדי. הוכח כי הקטין ניזון מכלכלה רגילה המכילה תיאמין במידה מספקת. די בכך כדי לדחות את התביעה. למעלה מן הצורך, אוסיף עוד כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין צריכת הרמדיה הפגומה לבין מצבו הרפואי של הקטין. 46. לאור כל האמור, אני מורה על דחיית התביעה. בהתחשב במצבו הרפואי של הקטין ולפנים משורת הדין אפסוק לנתבעים הוצאותיהם במשורה, על אף היות התביעה חסרת בסיס. אני מחייבת את התובעים 2 ו-3 לשלם לנתבעים 1 ו-2 (ביחד) שכר טרחת עו"ד והוצאות בסכום כולל של 10,000 ₪, ולנתבעת 3 הוצאותיה בסכום של 4,000 ₪. פיצוייםפרשת רמדיה