קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פשיטת רגל של חברת תעופה: ביום 11.1.2002 התובעים רכשו עבור התובעת 1 באמצעות הנתבעת כרטיסי טיסה בחברת טאואר אייר (להלן - החברה) בקו תל-אביב - ניו-יורק - מיאמי - סיאטל - ניו-יורק - תל-אביב. התובעים טוענים כי למרות רצונה של התובעת 1 לטוס באל-על, שכנעו אותה מהנתבעת לטוס בטאואר אייר. נטען גם בכתב התביעה כי בתקופה שבה רכשו את הכרטיסים, ולמעשה הרבה חודשים לפני כן, ידוע היה בעולם התעופה כי החברה נמצאת בקשיים, ולמעשה עומדת בפני "תהום כלכלית" כהגדרת התובעים. התובעת נסעה עם הכרטיסים שרכשה, ואולם בתאריך 1.5.2000 בשעה שביקשה לממש את הכרטיס בקו סיאטל-ניו-יורק, צלצלה אל שדה התעופה כדי לאשר את הטיסה ושם נאמר לה כי אין עוד טיסה וכי טאואר אייר הוכרזה כפושטת רגל. התובעת נאלצה לשהות עוד כמה ימים בסיאטל ובניו-יורק, לרכוש כרטיסי טיסה חלופיים ובקושי רב להגיע ארצה. התובעים מיחסים לנתבעת את הידיעה בדבר מצבה הכלכלי של החברה, וכי רק ברשלנותה נגרם לתובעים הנזק שנגרם, וכי היה על הנתבעת לגלות לתובעים את הידוע לה אודות החברה ולהזהיר אותם מפני הצפוי. על-ידי שכנוע התובעים לרכוש את הכרטיסים בטאואר אייר למרות הידוע על מצבה, ולא באל-על, נהגה הנתבעת ברשלנות. התובעים תובעים את הסכומים שלהלן: א. כרטיס טיסה סיאטל - ניו-יורק בחברת אמריקן וויסט 637 דולר ב. כרטיס ניו-יורק - תל-אביב בחברת סוויס אייר 488 דולר ג. הוצאות שכר דירה בניו-יורק 500 דולר ד. הוצאות מחיה 10 ימים בניו-יורק 500 דולר ה. עוגמת נפש וטרחה 1000 דולר. הנתבעת הגישה כתב-הגנה ארוך אשר עיקר הטענות שבו הן כדלקמן: א. הנתבעת היא מתווכת בלבד ותפקידה מסתיים בשעה שהיא מוסרת ללקוח את כרטיסי הטיסה. ב. הנתבעת לא יעצה לתובעים לטוס בחברת תעופה מסוימת. ג. על-פי הפסיקה סוכן נסיעות אינו אחראי למחדלי ספק השירות. ד. הנתבעת הנפיקה את הכרטיסים על-פי בקשת התובעים, והיא נוהגת להסביר לנוסעים שעדיף לטוס אל-על. ה. הנתבעת לא ידעה ולא יכלה לדעת מה עלול היה לקרות לחברה. ו. רכישת הכרטיסים הייתה ביום 28.12.1999, הטיסה הלוך הייתה בינואר 2000 וטיסת החזור הייתה ביום 2.5.2000, יום אחד בלבד לאחר התמוטטות החברה. ז. המניע לתביעה הוא בצע כסף לשמו. בפניי העידו מטעם התובעים התובעים בעצמם. התובעת 1 חזרה על האמור בכתב התביעה והסבירה את תלאותיה מרגע שנודע לה בסיאטל על ביטול הטיסות חזרה. התובעת טוענת כי התקשרה אל משרדי הנתבעת ודיברה עם פקידה וזו ענתה לה ש"אין מה לעשות", וכי בהמשך הוריה שלחו לה כסף ורכשה כרטיסים בחזרה. אודות אותה שיחת טלפון או אותן שיחות טלפון בין התובעת לבין משרדה של הנתבעת בישראל מסרה לי נציגת הנתבעת כי אותן שיחות נוהלו עם פקידה אחרת, ולא נציגת הנתבעת שהופיעה בפניי הגב' בלה קטן. לאחר סיום עדויות התביעה ביקשה נציגת הנתבעת דחיית מועד על-מנת להזמין את אותה פקידה שבה מדובר, אולם בישיבת יום 26.1.2003 נמסר לי כי שוב הפקידה לא הגיעה בגלל שזו אינה עובדת יותר אצל הנתבעת. יצוין כי בישיבת יום 3.10.2002 נמסר לי כי הפקידה לא יכלה להגיע "מסיבות בריאות" ולא נאמר כי היא איננה עובדת עוד בנתבעת. הנתבעת ידעה כי אותה פקידה דרושה להעיד בתביעה זו, ואם הפקידה סיימה את עבודתה אצל הנתבעת בין לבין, בין ישיבת 3.10.2002 ובין ישיבת 26.1.2003, היה על הנתבעת לדאוג לזמנה לעדות מטעמה ו/או לזמנה באמצעות בית-המשפט. מכל מקום גירסתה של התובעת 1 כי היא התקשרה אל משרדי הנתבעת ונענתה כי "אין מה לעשות" נשארת עומדת, ולא נסתרה. גם התובע 2 העיד בפניי וטען כי הנתבעת מודעת לחובות עצומים של טאואר אייר לספקים שונים, כי הם עצמם לא קיבלו עמלת סוכן במשך שלושה חודשים, ובכל זאת בזמן רכישת הכרטיסים לא נאמרה ולו מלה אחת על מצבה של החברה. בהגינותו טען התובע 2 כי אין הוא יכול להוכיח ממש את ידיעת הנתבעת את מצבה של החברה, ואולם זאת הוא מסיק על סמך ידיעות שנמסרו לו. עם זאת מתוך עדותו של התובע 2 נשמעת מרירות על היחס שלו זכו הוא ובתו בכל מהלך ניסיונות החזרה ארצה של התובעת 2, והוא מוסיף ואומר: "אילו הנתבעת התיחסה אלי ואל בתי אחרת, כל הסיפור היה נראה אחרת". ביום 26.1.2003 הופיעה בפניי הגב' בלה קטן, נציגתה של הנתבעת, והעידה את הידוע לה. העדה דוחה את הטענה כי הנתבעת ידעה על הקשיים שבהם הייתה שרויה החברה, וידעו על כך רק ביום 29.2.2000 "כאשר נודע לכולם שמנסים להבריא את החברה". כאשר רכשו את הכרטיסים לא היה ידוע דבר על מצבה של החברה. מה שהנתבעת ידעה למעשה כי לחברה מונה מפרק זמני, והתובעים ידעו כפי שגם הנתבעת ידעה. העדה מטעם הנתבעת מיחסת לתובעים רשלנות תורמת בכך שגם הם לא עשו דבר מרגע שנודע להם על מצב החברה, וכי לא פנו אל הנתבעת לשאול מה קורה. עדת ההגנה מאשרת כי הנתבעת לא הודיעה ללקוחות כי החברה נכנסה לקשיים. בחקירה הנגדית התובעים התייחסו שוב אל היחס שלו זכו בזמן שטלפנו אל הנתבעת לעזרה. נראה לי עם כל הכבוד כי היה בידי הנתבעת מידע על מצבה של החברה יותר ממה שהיה ידוע בציבור, ובמיוחד לתובעים. אין זה הגיוני כי סוכנות העובדת עם חברה והיא שולחת את לקוחותיה על כנפי מטוסיה של אותה חברה לא תדע או תשקוד על השגת המידע המלא בדבר חוסנה, ומצבה הכלכלי של אותה חברה. סוכן נסיעות המשווק כרטיסי טיסה של מוביל אווירי, בלי לבדוק ובלי לקבל מידע מדויק על אותו מוביל - נוהג ברשלנות. סוכן נסיעות הידוע לו ו/או אמור להיות ידוע לו מצבו הכספי ו/או חוסנו של מוביל אווירי שהוא משווק את כרטיסיו, ואינו מעדכן בו את הלקוח ומשאיר בידו את האפשרות לרכוש את הכרטיסים אם לאו - נוהג ברשלנות. הנתבעת, בתור חברה רצינית וידועה - כפי שמעידים התובעים - המשווקת מזה זמן רב את כרטיסי הטיסה של החברה, אמורה לדעת יותר מאדם החי מפי העיתונות, כדוגמת התובעים, על מצבה של החברה אשר היא בקשרים עסקיים אתה. לא רק לדעת בהיקף ידיעות ומידע גדול יותר, אלא כושר ויכולת פרשנות הנתונים המגיעים אליה על אודות מצב הספק. אין לי ספק כי הנתבעת ידעה על החברה דברים שלא היו ידועים לקהל הרחב ובמיוחד לא לתובעים, וכי מידע זה לא הועבר אל התובעים, בין אם בגלל טעות במשקל שיש לתת לאותו מידע ובין אם בגלל אי-ייחוס חשיבות מספקת לנתונים ומשמעותם. הנתבעת אינה טוענת בפה מלא כי היא העבירה לתובעים את הידוע לה והשאירה בידם את הברירה לטוס עם החברה או עם חברה אחרת. אכן נכון כי סוכן נסיעות, ובמיוחד זה שכל תפקידו מתמצה במכירת כרטיסי הטיסה, הוא בבחינת מתווך או משווק ואין הוא אחראי לאי-מילוי חובותיו של הספק המקומי. ואולם קיימת תמיד חובת נאמנות בין הלקוח לבין אותו סוכן, שלפיו חייב הסוכן לשקוד, תמיד, לדעת סחורה של מי הוא משווק, ואם הספק אותו משווק הסוכן אכן יכול לעמוד בהתחייבויותיו. אין סוכן נסיעות רשאי - בלי לחטוא ברשלנות - למכור כרטיסו של כל מוביל, או מרכולתו של כל ספק, בלי לבדוק עבור לקוחו ומתוך חובת הנאמנות עבור אותו לקוח, כי אכן אותו ספק יכול לספק את הסחורה, ולחסות תמיד תחת כנפי הטענה כי "מתווך הנני - ואחראי אינני". אכן מדובר בחברה רצינית, טאואר אייר, ולא היה צריך - ברגיל - להתעורר אצל הנתבעת כל חשש להתמוטטות. ואולם אין הכחשה כי סימנים היו כבר למכביר בשעת מכירת הכרטיסים, ואלה הלכו וגברו במהלך הזמן עד למועד חזרתה של התובעת ארצה. הנתבעת לא פירשה נכונה את אותם אותות וסימנים?! חטאה.ופירשה נכון, ולא העבירה זאת לתובעים?! חטאה. וגם לאחר שהדבר נעשה ודאי, ונודע על מינוי מפרק זמני לצורך הבראת החברה, מה עשתה הנתבעת כדי להעמיד את התובעים על הסכנות האפשריות? מסתבר כי כלום. נציגת הנתבעת גב' בלה קטן, בהגינותה אינה מכחישה את חובתה של הנתבעת לעזור ללקוחותיה, ורק טוענת ל"רשלנות תורמת". פרק בפני עצמו היחס שלו זכתה התובעת 1 לאחר ששלחה אותות מצוקה מסיאטל. התובעת טוענת כי נענתה ש"אין מה לעשות". מה זאת אומרת אין מה לעשות?! ראשית היה ניתן לצפות ליחס תומך ואוהד מצד הנתבעת, והתובעת לא זכתה לכך כפי עדותה שלא נסתרה. שנית, כן היה מה לעשות, לספק לתובעת כרטיסי טיסה חזרה ארצה ואחר מכן להתחשבן עם התובעת. החזרת התובעת ארצה בריאה ושלמה הייתה היעד הראשון במעלה. לו זכו התובעת ואביה ליחס כפי שניתן לצפות, כי אז שאלת הכסף לבדה עבור כרטיסי הטיסה חזרה לא הייתה מהווה מכשול שאין להתגבר עליו. אינני מנסה להטיל על הנתבעת חבות משפטית שאיננה חבה בה רק בגלל יחס מזלזל כגירסת התובעים. אני קובע כי מכירת הכרטיסים לתובעים כאשר היה באוויר ריח חריף של קשיים בחלקה של החברה ו/או פרשנות לא נכונה של הנתונים שזרמו לנתבעת על מצבה של החברה, וגם אי-עדכון התובעים על מה שנודע לנתבעת ב-29.2.2000 ובמשך כל חודשי מארס ואפריל, דבר שהביא לכך כי התובעת ידעה על הפסקת הטיסות רק כאשר ביקשה לממש את כרטיס הטיסה חזרה - יש בכך משום רשלנות והפרת חובת הנאמנות מצד הנתבעת כלפי התובעים. אילו למשל הודיעה הנתבעת לתובעים מבעוד מועד על קשייה של החברה, יכלו לרכוש כרטיסי טיסה חזרה מבעוד מועד ולחסוך מעצמם את עוגמת הנפש וההוצאות הנוספות. גם אם מבחינה עקרונית העובדה כי התובעים נאלצו לרכוש כרטיסי טיסה נוספים נעוצה בהתמוטטות של החברה, הרי אילו בזמן רכישת הכרטיסים ידעו התובעים על קשייה של החברה לא היו רוכשים את הכרטיסים בכלל. בנסיבות העניין מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים שלהלן : א. מחצית עלות הכרטיסים סיאטל - ניו-יורק, ניו-יורק - תל-אביב בסכום של 562 דולר. ב. באשר להשתתפות בשכר דירה למשך 10 ימים, הסכום של 500 דולר נראה לי מופרז, ואני קובע סכום של 200 דולר. ג. הוצאות מחייה בניו-יורק, שוב הסכום של 500 דולר מוגזם, אני פוסק 200 דולר. ד. בגין עוגמת נפש אכן מגיע לתובעת פיצוי על ימי אי-הוודאות והחרדה בניכר כאשר כספה אזל והיא אינה יודעת מתי תחזור. היא זוכה מצד הנתבעת לתשובה "אין מה לעשות". אני מעריך את נזקה בסעיף זה בסכום של 400 דולר. סך הכול אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכום של 1,362 דולר ארצות-הברית לפי השער היציג ביום התשלום. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסכום כולל של 500 ש"ח.תביעות נגד חברות תעופהתעופהפשיטת רגל