צו נזקקות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו נזקקות: א. ערעור על פסק דינו מיום 22.7.02, של בית המשפט לנוער בתל אביב (כב' השופטת ד' קרן) בעניינם של הקטינים לפיו הוארך, למשך שנה, תוקפם של צו נזקקות והוצאה משמורת בעניינם של הקטינים. ב. עיקרי העובדות: הקטינים התייתמו מאימם, שנרצחה, אביהם, המערער, עצור כחשוד בביצוע רצח האם. המערער היה בעלה השני של האם המנוחה. לקטינים שני אחים מנישואיה הראשונים של האם. לאחר רצח האם ומעצרו של האב, שהו הקטינים בביתם, בהשגחת דודם. ביום 30.10.01 הורה בית המשפט לנוער, בהחלטת ביניים על הוצאתם הזמנית של הקטינים ממשמורת אביהם, והשמתם במשמורת רשויות הסעד. הדוד, אחות אביהם של הקטינים, עתרה לבית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ, (בתמ"ש 20050/01) להעברת אחייניה הקטינים למשמורתה. ביום 9.1.02 מונתה, על ידי בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, חברת "שחר", שירותי חסות רב מקצועיים בע"מ, כאפוטרופא על הקטינים. ביום 29.1.02 הוארך תוקף המינוי בתקופה של שנה, וכן ניתנו ל"שחר" סמכויות בלעדיות לטפל בכל ענייניהם של הקטינים. ביום 13.1.02 הוגש לבית המשפט לנוער תסקיר סעד, בתסקיר פורט כי שני הקטינים נמצאים בסיכון רגשי גבוה, וזקוקים לטיפול פסיכותראפי אינטנסיבי, במסגרת מכילה, תומכת ומבינה, שלה גבולות ברורים. ביום 16.1.02 התקיים דיון בבקשת פקידת הסעד להכיר בקטינים, כ"קטינים נזקקים" ולהורות על דרכי טיפול. בית המשפט לנוער קבע: "לאחר שעיינתי בכל המסמכים ושמעתי את טיעוני הצדדים ובתוקף סמכותי לפי סעיף 3 (4) לחוק הנוער (טפול והשגחה) התש"ך - 1960 אני מצווה בזה כדלקמן: - 1. הקטינים ש' ומ' יוצאו ממשמורת המשיב ויושמו במשמורת רשות הסעד אשר תקבע את מקום חסותם. 2. על פקידת הסעד לדאוג לעריכת כל האבחונים, הבדיקות וכן לתהליך ההדרכה של המשפחה המורחבת על מנת לבחון אפשרות לקשר בין הקטינים לבין משפחת האב תוך שימת הדגש על מצבם הרגשי של הקטינים ולגבי קשר שכזה. 3. פקידת הסעד תשקול את ביקורי המשפחה אצל הקטינים ואירוח הקטינים אצלם רק בתום כל האמור בסעיף 2 דלעיל. 4. ... 5. תוקף החלטה זו למשך שישה חודשים". (עמ' 7 החלטה) לימים הוגשה בקשה להארכת הצווים שניתנו ביום 16.1.02 לתקופה של שנה נוספת, והיא נקבעה לדיון ביום 8.7.02 בסמוך למועד זה הוגשה על ידי המערער בש"א 2243/02 , שעניינה בקשה לזימונם של הקטינים לדיון האמור להתקיים ביום 8.7.02, בבקשת פקידת הסעד להאריך את צו הנזקקות וההוצאה ממשמורת שניתן ביום 16.1.02. בית המשפט לנוער קבע: "לאחר ששקלתי את המאזן שבין טובת הקטינים לבין הצורך בשמיעת דבריהם במעמד בית המשפט שוכנעתי כי מעמד זה יפגע בקטינים, ועל כן אני מחליטה שלא לזמנם לדיון שנקבע במעמד הצדדים ליום 8.7.02. לאחר קיום הדיון בהעדרם, במידה ואווכח כי על מנת לקבל החלטה בדבר מקום המשמורת אין מנוס משמיעת הקטינים, יקבע מועד ומקום בו יקויים המפגש ביני לבין הקטינים" (עמ' 2 להחלטה מיום 27.6.02 בבש"א 002243/02) בהחלטתו לענין הארכת תוקפם של צו הנזקקות וצו ההוצאה ממשמורת, קבע בית המשפט קמא: "...שוכנעתי כי בשל העומס הרגשי הכרוך בכך ועל סמך כל חוות הדעת המקצועיות שהוגשו לי, ניתן להגיע להחלטה ללא שימוע הקטינים". ובהמשך: "... אני מחליטה להאריך את צו הנזקקות וההוצאה ממשמורת לשנה נוספת בתנאים הבאים: הקטינים יושמו במסגרת חוץ ביתית ניטרלית, אשר תעניק להם טיפול רגשי שיענה על צרכיהם ולטווח הארוך. הגב' אס' נ', דודתם של הקטינים, תשמש לקטינים משפחה מארחת בעת חופשותיהם מהמסגרת בה ישהו. על גב' אס' נ' לשתף פעולה עם פקידת הסעד וכל גורם טיפולי מטעמה לשם קבלת הדרכה וקביעת תכנית טיפולית בקטינים. פקידת הסעד תהיה מוסמכת לקבוע לקטינים מפגשים עם אחיהם וכן מועד פגישות ואירוח אצל משפחת האם המנוחה. בשלב זה אני אוסרת על הקטינים מלבקר את אביהם במקום מעצרו והקשר יתקיים באמצעות שיחות טלפון לפי שיקול דעתם של הגורמים המטפלים. חידוש הקשר עם האב באמצעות מפגשים יהיה בשיקול דעת בלעדי של פקידת הסעד והגורמים המטפלים". ביום 24.7.02 עברו הקטינים ממרכז החירום למסגרת "נווה ויצו" בהרצליה. ג. ההליכים ופסק דינו של ביהמ"ש קמא: בית המשפט קמא בחן את האפשרות שהילדים ישהו אצל דודתם. באשר לדמות הדודה קבע בית המשפט קמא : "אין ספק כי הדודה, גב' אס' נ', היא דמות חיובית ביותר, אוהבת ובעלת מסוגלות הורית, כפי שעולה מחוות הדעת של ד"ר וגנר, מומחה בפסיכאטריה של הילד והמתגבר, וכן מחוות דעתה של עו"ס שייקמן מהמחלקה לשרותים חברתיים בחולון" (עמ' 20 להחלטה) עם זאת נקבע, כי כל הגורמים המטפלים סבורים כי על הקטינים לשהות במסגרת נייטרלית, שתגן עליהם מפני קונפליקט של נאמנות וזאת תוך כדי חיזוק הקשר בין הילדים לדודתם וילדיה. בית המשפט קמא החליט, כאמור, להאריך את צו ההוצאה ממשמורת וקבע: "הקטינים זקוקים עדיין לטיפול מתמשך בעיבוד האבל והדבר חייב להיעשות במסגרת טיפולית מקצועית וניטרלית, מסגרת מובנית, מגודרת ובעלת גבולות ברורים ויציבים. ד"ר וגנר התרשם כי במהלך חמשת החודשים שהקטינים שהו במסגרת חוץ ביתית חל שיפור ניכר במצבם הרגשי ובהעדר הכלה מתאימה, עלולה המצוקה הרגשית להתגלות מחדש בכל עוצמתה" (עמ' לפסק הדין) ד. לטענת המערער, טעה ביהמ"ש קמא כאשר החליט להאריך את צו ההוצאה ממשמורת ללא שמיעת הקטינים. המערער טוען כי לאור הוראת סעיף 8 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) התשך- 1960, יש חשיבות רבה לכך שבית המשפט ישמע את הקטינים, ויתן את החלטתו לאחר שמיעתם ולאחר שלקטינים נתנה הזדמנות לפרט בפני ביהמ"ש את משאלותיהם. עוד טוען המערער כי הקטינים הם בני 8 ו- 10 שנים ויכולים להביע את דעתם באופן עצמאי. בנוסף טוען המערער, כי "טעה כב' בית המשפט קמא, כאשר סבר שהוראות תקנה 4 גוברות על הוראות סעיף 8 לחוק ומעניקות שיקול דעת ולא קובעות חובה" (סעיף 12 להודעת הערעור). כן טוען המערער כי הדודה מסוגלת לטפל בקטינים ורואה בראש ובראשונה לנגד עיניה את טובתם של הקטינים, ואיננה מונעת ע"י אינטרס אחר, כלשהו. יתר על כן, טוען המערער, כי הקטינים כתבו מכתב ובו ביקשו מבית המשפט לשהות אצל דודתם וכי הקטינים "ביקשו רצו והובטח להם במרכז החירום" (סעיף 17 להודעת הערעור) שיוכלו להביע את דעתם בבית המשפט. לסיכום טוען המערער, כי "לא תמיד מתגייסת משפחה של צד קרוב לטפל בקטינים, במקרה כל כך טראגי, כפי שנעשה במקרה דנן. אס' נ' ומשפחתה רוצים לעשות זאת בחום, באהבה, בהקרבה ועם כל מה שנדרש לעשות ולתת". (סעיף 21 להודעת הערעור). ה. לענין שמיעת הקטינים טוענים המשיבים, כי בית המשפט קמא לא טעה בהפעלת שיקול דעתו. ס' 8 לחוק הנוער, אינו קובע את דרך שמיעת הקטינים ואינו מחייב את הופעתם הפיזית של הקטינים בפני שופט. עוד טוענים המשיבים כי סעיף 9 לחוק, מציין במפורש כי ניתן להמנע מלהזמין קטין להשמע בפני שופט, אם הדבר עלול לפגוע בשלומו של הקטין. בענייננו בית המשפט קמא החליט שלא לשמוע את הקטינים, על מנת שלא לגרום לקטינים למתיחות נוספת. כן נטען: "העמדת הקטינים במצב שבו הם יאלצו לנקוט עמדה ברורה אל מול שופט, היא סיטואציה קשה ומלחיצה גם בהעדר נסיבות כה מיוחדות כאלו האופפות את הקטינים נשוא דיון זה. על אחת כמה וכמה מתעצם הקושי, ומתעצם פוטנציאל הפגיעה והנזק, כאשר מדובר בקטינים נשוא דיון זה, אשר הפגיעה בהם כל כך קשה, טראומטית ומורכבת". (עמ' 6 לעיקרי הטיעון מטעם המשיבים) לענין מקום המצאם של הקטינים, טוענים המשיבים כי קיימת מערכת יחסים בעייתית בין הדודה, אס' נ', לבין או', אחותם של הקטינים. "...למותר לציין את הימצאותה של הגב' נ' בתווך- בין אחיה החשוד ברצח אימם של הקטינים, משפחת המוצא שלה המחדדת את צרכיו ורצונו של המערער, ובין צרכיהם של הקטינים הדורשים קשר קבוע עם אחיהם או' וע' ועם בני משפחת האם המנוחה" (עמ' 6 לעיקרי הטיעון) לדעת המשיבים, מסגרת ביתית רגילה איננה מסוגלת להתגייס לטובתם של הקטינים ולענות על מגוון הצרכים הטיפוליים המורכבים של הקטינים. עוד טוענים המשיבים כי אמנם קיים קשר טוב בין הדודה, אס' נ', לבין הקטינים והדודה מומלצת כמשפחה מארחת לקטינים, בחגים ובחופשות, על מנת לשמר את הקשר המשפחתי ולאפשר לקטינים להנות מחווית משפחה. ו. סבורה אני כי דין הערעור להדחות. בענייננו, צו הנזקקות וההוצאה ממשמורת הוצא לאחר רציחתה של אמם של הקטינים והגשת כתב אישום כנגד אביהם, המערער שבפני, שבו מואשם האב ברצח האם. לקטינים נערכו אבחונים מקיפים והגורמים המטפלים התרשמו ממצב הילדים, צרכיהם המיוחדים ומורכבות מצבם במסגרת המשפחה המורחבת. הגורמים המטפלים בקטינים המליצו להעביר את הקטינים למסגרת פנימיתית, אשר תוכל לתת לקטינים טיפול שיתאים לצרכיהם הרגשיים לטווח הארוך, וכן הומלץ כי משפחת הדודה, אס' נ', תשמש משפחה מארחת לקטינים בחגים בחופשות מהפנימיה. ז. שמיעת הקטינים: ב"כ המערער טוען, כאמור, כי לאור הוראת סעיף 8 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך - 1960 (להלן: חוק הנוער), על ביהמ"ש לשמוע את הקטינים. חוק הנוער קובע: 8". שמיעת הקטין, האחראי ופקיד הסעד לא יתן בית משפט החלטה לפי חוק זה אלא לאחר שפקיד סעד הגיש לו תסקיר ולאחר שנתן לקטין, לאחראי עליו ולפקיד הסעד הזדמנות לטעון טענותיהם ולהציע הצעותיהם; על תסקיר כאמור יחולו הוראות חוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), תשט"ו-1955 , בשינויים המחוייבים לפי הענין. 9. העדר הקטין מבית-המשפט: על אף האמור בסעיף 8, רשאי בית המשפט להימנע מלהזמין קטין לפניו, אם הוא סבור שהקטין אינו מסוגל להבין את הענין או שהבאתו עלולה לסכן את שלומו." בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 27.6.02 (בש"א 2243/02) קבע: "לבית המשפט שיקול דעת באם להזמין את הקטין, וכן בידו הסמכות להחליט באיזה אופן לשמוע את דברי הקטין, דהיינו במעמד הדיון או בשיחה בנפרד בלשכה. על בית המשפט לבחון את חיוניות הצורך בשימוע הקטין לעומת האפשרות שייגרם לקטין נזק נפשי, וזאת בשל גילו הצעיר ונסיבות המקרה" (עמ' 1-2 להחלטה) ביום 22.7.02 , בהחלטתו לענין הארכת תוקפו של צו הנזקקות וצו ההוצאה ממשמורת, קבע בית המשפט קמא: "...שוכנעתי כי בשל העומס הרגשי הכרוך בכך ועל סמך כל חוות הדעת המקצועיות שהוגשו לי, ניתן להגיע להחלטה ללא שימוע הקטינים". המערער מבקש לפעול על פי הוראות סעיף 8, ללא כל התייחסות להוראות סעיף 9, ואינני סבורה כי יש לקבל את פרשנותו של המערער. סעיף 9 לחוק הנוער מקנה לבית המשפט שיקול דעת לענין הזמנת הקטין לביהמ"ש אל מול הסכנה לשלומו. בשוקלו את הוראות חוק הנוער קבע ביהמ"ש קמא כי שמיעת הקטינים בביהמ"ש עלולה לגרום להם נזק מיותר, על רקע הטראומה הקשה וקונפליקט הנאמנות שהילדים מצויים בו. אף האפוטרופא לדין סברה: "...נראה לנו כי במצבם המורכב של הקטינים הופעתם בבית המשפט לא תתרום לשיפור מצבם" (עמ' 1 לתגובה מיום 15.6.02) אכן, לקטין זכות להשמע בהליכים הקובעים את גורלו, וזכות זו מעוגנת בחשיבה חדישה ובפסיקה עדכנית. יחד עם זאת, הזכות להשמע איננה מחייבת, תמיד, הופעתו של הקטין בפני בית המשפט, ואכן ניתן לממש את זכותו של קטין להשמע בהליכים, גם בדרכים אחרות, כגון שמיעת עמדתו של הקטין באמצעות אפוטרופוס, באמצעות גורם מטפל ועוד. עוד לציין, כי זכותו של קטין להשמע בהליכים הנוגעים לעניינו כפופה תמיד לחובת בית המשפט שלא לגרום, חלילה, נזק לקטין. סבורה אני, איפוא, כי מאחר שדעתם של הקטינים נשמעה והובאה לידיעת בית המשפט ע"י הגורמים המטפלים והאפוטרופא לדין, וכן מאחר שבמצבם הקשה והבעייתי, עלולה הופעתם של הקטינים בפני בית המשפט לגרום להם נזק מיותר, מקבלת אני את עמדת בית המשפט קמא, כי מן הראוי היה להמנע משמיעה ישירה של הקטינים על ידי בית המשפט. ח. מקום הימצאם של הקטינים: כמפורט בפסק דינו של בית המשפט קמא, ההצעה לסידורם של הקטינים בבית דודתם, לא התקבלה, בעיקר בשל מצבם הקשה ביותר של הקטינים, המחייב הערכות מורכבת ומסובכת לצורך הטיפול בהם. הקטינים הינם קטינים בסיכון, זקוקים לליווי טיפולי אינטנסיבי אשר לדעת הגורמים המטפלים אינו יכול להנתן להם במסגרת משפחתית רגילה. בית המשפט קמא קבע כי למרות שהדודה הינה בת משפחה קרובה ואוהבת, בשל מצבם של הקטינים, מ' וש', אין בה מסוגלות הורית מספקת שתאפשר לה להיענות לצרכיהם הרגשיים המיוחדים "הן בשל קריעת הנאמנות במצב שעלול להיווצר ולעורר בה ניגוד אינטרסים והן בגלל משאבים רגשיים מועטים להתמודד עם חוויות טרואמטיות קיצונית ומתמשכות" (עמ' 21 להחלטה מיום 22.7.02). המערער העצור עד תום ההליכים במתקן כליאה, הצהיר בבית המשפט קמא ואף בפני, כי ילדיו מעונינים לבקר אותו וכן כי הוא מבקש שילדיו יתגוררו אצל אחותו ולא בפנימיה. האבחונים וכן תסקיר הסעד מיום 13.1.02 התייחסו לקשר שבין הקטינים למשפחתם המורחבת. נכתב: "עד כה התרשמות הגורמים המקצועים היתה שהמפגש שלהם עם המשפחה מצד אביהם אל אף היותם קרובים אליהם לפני הרצח-עלול לערער את מצבם. עפ"י הדווח שהגיש הן למרכז חרום והן לעו"ס המטפלת הסתבר שמשפחת האב שתפה את הילדים בהשערה כי אולי ערבי רצח את אמם מה שהוסיף לבלבול ולקושי הרב של הילדים להתמודד עם תהליך האבל". (עמ' 4 לתסקיר מיום 13.1.02) עוד נקבע בתסקיר: "במרכז החרום הם מקבלים טפול אינטנסיבי בתהליך שהם עוברים. במרכז הם ממשיכים לשמור על המשותף שלהם כאחים, אך גם מתחילים לגבש זהויות נפרדות הם שומרים על קשר עם אחיהם ע' ואו' ועם המשפחה מצד אמם" (עמ' 4 לתסקיר מיום 13.1.02) גם בתסקיר המשלים, שנערך ביום 19.6.02, הובאו ממצאים דומים והומלץ: "...ועל כן חשוב כי ילדים במצב כזה יהיו במסגרת נייטרלית שתגן עליהם מפני קונפליקטים של נאמנות" (עמ' 2 לתסקיר המשלים) כאמור, לילדים הועברו על ידי בני המשפחה מצד האב, המערער, מסרים מבלבלים לגבי נסיבות מותה של האם והתנהגותה טרם פטירתה, וכל אלה הוסיפו לקושי של הקטינים להתמודד עם תהליך האבל. המלצות הגורמים המטפלים בהתייחס לקטינים ולמקום המצאם, ניתנו לאחר שנשקלו עמדותיהם של גורמים מקצועיים רבים ומגוונים. המלצות אלה התייחסו למצבם הנפשי הקשה של הקטינים, לצרכים המיוחדים, והקשר בינם לבין משפחתם המורחבת. בדו"ח שהוגש ביום 15.12.02 ממסגרת "נווה ויצו" בהרצליה, המקום בו שוהים הקטינים כיום, נכתב: "לסיכום, מדובר בילדים אשר עוברים תהליך הסתגלות מורכב וקשה הדורש התערבות טיפולית של גורמים רבים. אנו מתכוונים להמשיך ולהתאים עבור כל אחד את התוכנית הטיפולית המתאימה לו בתקווה כי נצליח להקל וללוות ככל שניתן" (עמ' 3 לדו"ח). בנסיבות הענין, נראה כי כדין נקבע בבית המשפט קמא כי מקום הסידור המועדף לילדים היא מסגרת פנימיתית מיוחדת, אשר תוכל לתת מענה לצרכיהם המיוחדים. על כל אלה, סבורה אני כי דין הערעור להדחות. ט. נושא נוסף שהועלה על ידי ב"כ המערער הוא שיחות הטלפון בין הקטינים לבין אביהם. לטענת המערער, לא מאפשרים לקטינים לשוחח עמו טלפונית. האפוטרופא לדין, חברת "שחר", טענה בפני כי במשך תקופה ארוכה לא היתה בקשה לשיחות מצד הקטינים ועובדה זו העידה על כך, שככל הנראה, הקטינים אינם בשלים לקיום שיחות עם אביהם. כשהיתה בקשה לכך מטעם הקטינים התאפשרה שיחה עם האב. סבורה אני כי אין להתערב בהחלטת הגורמים הטיפוליים לענין שיחות הטלפון. החלטות הטיפוליות בענין הקטינים מתקבלות בשיקול דעת של כל הגורמים המטפלים ומתבססות על מצבם של הקטינים וצרכיהם. אין לי ספק כי שיחות הטלפון בין הקטינים לבין אביהם יקויימו על פי משאלות הקטינים ועל פי מצבם. י. סוף דבר, הערעור, על כל רכיביו, נדחה. אין צו להוצאות.צווים