קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קיזוז חוב פרמיה מתגמולי ביטוח: 1. עובדות המקרה. א. בפניי שני תיקים מאוחדים. התיק הראשון, ת.א. 8552/96, עניינו תביעת התובעת כנגד הנתבעים בגין תגמולי ביטוח, אשר לטענת התובעת היא זכאית להם בשל גניבת משאית שהיתה בבעלותה. בתיק השני, ת.א. 1307/97, הגישה הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) נגד התובעת תביעה בגין חוב שנוצר עקב אי תשלום פרמיות ביטוח. ב. אין מחלוקת כי התובעת חייבת לנתבעת פרמיות ביטוח בסך 29,315 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.10.96 (להלן: החוב). המחלוקת בתיק השני היא בשאלה אם התובעת רשאית לקזז את החוב מתגמולי ביטוח, המגיעים לה לטענתה, כאמור לעיל. ג. עיקר העובדות בתיק הראשון אינן שנויות במחלוקת. ביום 29.4.96 נגנבה משאית (להלן: מועד הגניבה), מסוג מק מ.ר. 80-507-19 (להלן: המשאית), אשר היתה בבעלות התובעת ואשר הועמדה למכירה על ידה. המשאית לא היתה בשימוש בשנתיים האחרונות לפני הגניבה, לא היה לה רשיון בר תוקף והיא לא בוטחה בביטוח חובה. לטענת התובעת, במועד הגניבה היה על המשאית מערבל בטון, אשר לטענתה נגנב אף הוא. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לגבי שווי המשאית והמערבל, לפיה היה שוויו של כל אחד מהם 25,000 ₪ במועד הגניבה. משך מספר שנים עובר לגניבה שימשו הנתבעים מס' 2 ו- 3 סוכני ביטוח אשר באמצעותם ביטחה התובעת ומנהלה, מר חיים בורקין את עסקיה ואת רכביה, והנתבעת היא חברת ביטוח אשר ביטחה את רכביה של התובעת ובכללם המשאית בשנים קודמות, וביטחה חלק מהרכבים במועד הגניבה. אין מחלוקת כי בפועל לא הוצאה פוליסת ביטוח, המכסה את ארוע הגניבה בתקופה הרלוונטית. התובעת טוענת כי הורתה לנתבעים 2 ו- 3 לבטח את המשאית, וכי העובדה שלא הוצאה פוליסה נעוצה בטעות שלהם ובהתרשלותם. עוד טוענת התובעת כי על הנתבעים היה לייעץ לה לבטח את המשאית, והתרשלו בביצוע תפקידם כסוכני ביטוח. הנתבעים טוענים כי התובעת הורתה להם שלא לבטח את המשאית, ולכן אינה זכאית לתגמולי ביטוח או לפיצוי כלשהוא. בנוסף לכך הם טוענים כי לא התרשלו בתפקידם כסוכני ביטוח, ומשהורתה להם התובעת שלא לבטח את המשאית, לא היה עליהם לייעץ לה לבטחה. הנתבעים העלו טענה נוספת לפיה התובעת ניסתה באמצעות מנהלה להונות את חברת הביטוח כדי לקבל תגמולי ביטוח בתיק זה, טענה המוכחשת מכל וכל על ידי התובעת. 2. שאלות במחלוקת. א. האם הורתה התובעת לנתבעים שלא לבטח את המשאית ? ב. האם התרשלו הנתבעים בכך שלא יעצו לתובעת לבטח את המשאית ? ג. האם יש מקום לקיזוז הפרמיות ? 3. הוראת התובעת לנתבעים לגבי ביטוח המשאית בתקופה הרלוונטית. מטעם התובעת הגישו מנהלה חיים בורקין (להלן: חיים) ועובד התובעת אריה זוצקי (להלן: אריה) תצהירי עדות ראשית, ונחקרו על תצהיריהם. כמו כן הוזמן למתן עדות מטעמה מר אמיר ליפסקי, ממונה על רישוי של סוכני ביטוח במשרד האוצר. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבעים 2 ו- 3, של סוכן הביטוח צביקה גופר (להלן צביקה), בנו של הנתבע 3 ושל הגב' אסתר אברבאנל, פקידה של הנתבעים 2 ו- 3, ואף הם נחקרו על תצהיריהם. א. בתצהיר עדותו הראשית מוסר חיים בסעיף 9 כי העביר באמצעות אריה לנתבעים 2 ו- 3, לקראת חידוש הביטוחים בתחילת 1996, רשימה של הרכבים לביטוח אשר כללה את המשאית (להלן: הרשימה). בסעיף 10 לתצהירו הוא מוסר כי הרשימה כללה פרטים הכרחיים של הרכבים המיועדים לביטוח, ולגבי שני הרכבים צויין כי הם עומדים למכירה אך גם לגביהם התבקשו הנתבעים 2 ו- 3 לערוך ביטוח. בנוסף צויינו הרכבים שלגביהם אין צורך לחדש את הביטוחים. כוונתו לדבריו היתה לבטח את המשאית בביטוח נגד אש וגניבה בלבד. בחקירה הנגדית אישר כי לא דיבר בעצמו עם הנתבעים 2 ו- 3 או מי מטעמם, ולא נתן כל הוראה לבטח רכב מרשימת הרכבים שהוגשו. משנשאל חיים בחקירה הנגדית אם ביקש לבטח את הרכבים ברשימה השיב כי איננו יודע בדיוק, כי הוא ביקש לחדש את הביטוח עבור כל הרכבים שהופיעו ברשימה. לאחר מכן התברר כי ברשימה הופיעו כלי רכב אשר הנתבעים נתבקשו שלא לחדש את ביטוחם מטעמים שונים, כגון ניסן סאני אשר נגנב, רכב דאף אשר נמכר וסובארו שנפגע בתאונה. חיים לא זכר אם ביקש לבטח רכב מסוג סיטרואן שהיה מיועד למכירה. (עמ' 8 ש' 21 עד עמ' 9 ש' 22). ב. אריה מסר בתצהירו כי חיים ביקש ממנו להעביר לנתבעים 2 ו- 3 את רשימת הרכבים שיש לבטח, והוא עשה זאת באמצעות רשימה אשר הציג לפני כן לחיים, ואשר כללה את המשאית, אשר הנתבעים 2 ו- 3 התבקשו לבטח על פי המתכונת של השנה הקודמת. בחקירה הנגדית התברר כי אריה לא עסק בפועל בכל הקשור לביטוח המשאיות, הרשימה לא נערכה על ידו והיא רשימה קבועה שהיתה בחזקתו, והיא כללה רכבים אשר עמדו להמכר. הוא לא זכר מתי נמכר רכב הסיטרואן ולא ידע אם בוטח. ג. הנתבע 2 מסר תצהיר עדות ראשית, ובו חזר על הודעה שנמסרה לחוקר מטעם הנתבעת, לפיה ביקש ממנו ב"כ התובעת להודיע לנתבעת כי היתה טעות, ובטעות לא חודש ביטוח המשאית, וכי הוא סירב לכך. ד. הנתבע 3 מסר תצהיר עדות ראשית וציין כי בשנת 1995 ולפני כן בוטחה המשאית ללא המערבל, ולכן אין רגליים לטענת התובעת כי המערבל היה מבוטח אף הוא. בחקירה הנגדית מסר כי בתקופה הרלוונטית טיפל בנו צביקה בחידוש הביטוחים, אם כי בשנים קודמות טיפל בתובעת בעצמו. צביקה נכנס לעסק בשנת 89, נתן שירות מעולה ללקוחות, והנתבע 2 סמך עליו. צביקה עדכן אותו לגבי הרשימה שהתקבלה מאריה, והנתבע 2 אמר לו לצלצל לאריה כדי לברר אם הכוונה לבטח או לא, ולפי מה שאמר לו צביקה, אריה בדק עם חיים, והורה לו לא לבטח את המשאית. בשנים קודמות המליץ לתובעת לבטח את המשאית מפני אש וגניבה, אך בשנה הרלוונטית לא נתן המלצה כלשהיא כי בנו טיפל בענין. באשר לאופן חידוש של ביטוח, כאשר מדובר בלקוחות ותיקים, אין צורך בחתימה שלהם על הוראותיהם. ה. אסתר מסרה תצהיר עדות ראשית בו היא חוזרת על הודעתה לחוקר מטעם הנתבעת. לדבריה ביום 29.5.96 בבוקר צלצל אליה חיים ושאל אם יש ביטוח למשאית. לאחר שבדקה בתיק מצאה כי צביקה רשם שארה'לה (אריה) ביקש לא לחדש את הביטוח, וכי הביטוח לא חודש. חיים לא אמר לה דבר, ולאחר מכן קיבלה ממנו פקס בדבר אישור של הגשת תלונה במשטרה. למחרת נודע לה כי חיים צלצל לצביקה ודיבר איתו. בחקירה הנגדית חזרה על גירסתה ולא חידשה דבר. ו. צביקה מסר תצהיר עדות ראשית ובו חזר על הודעתו לחוקר הנתבעת. לדבריו, קיבל מאריה את הרשימה, וטלפן לאריה על מנת לברר אם הוא מבקש לבטח את המכוניות העומדות למכירה. אריה השיב כי יבדוק את הנושא עם חיים, ולאחר מספר ימים שוחח עמו טלפונית והורה לו לא לבטח את הרכבים העומדים למכירה. צביקה לא הסתפק בכך והתקשר לחיים אשר אמר לו במפורש לא לבטח את הרכבים העומדים למכירה, המשאית והסיטרואן הנ"ל. הוא רשם את הדברים על טופס החידוש, וגם תעודות החובה של כלי הרכב נשארו בסוכנות הנתבעת ולא נשלחו לתובעת. את הפוליסות האחרות של הרכבים שבוטחו העביר לתובעת. לאחר הגניבה, לאחר שחיים שוחח עם אסתר, טלפן אליו ושאל אותו מדוע אין ביטוח, צביקה הזכיר לו את שיחתם בתחילת השנה וחיים טען כי הדברים אינם נכונים. באותו יום פנה אליו ב"כ התובעת וביקש ממנו להודיע לנתבעת כי נפלה טעות באי חידוש הביטוחים, אך צביקה סירב לכך וגם הנתבעים 2 ו- 3 סירבו לכך. לאחר השתלשלות עניינים זו בדק צביקה את תיק הביטוח של חיים ואת הרשימה לצורך חידוש הפוליסה, ומצא כי בזמנו כתב על הרשימה בשני עטים שונים את ההוראות של אריה ושל חיים שלא לבטח ולא לחדש את הביטוח. הוראתו של אריה כתובה בעט כחול ושל חיים בעט אדום. בחקירה הנגדית מסר כי החל לעבוד בביטוח ב- 89, קיבל רשיון כסוכן מתמחה משנת 93', וכסוכן מורשה כשנתיים לאחר מכן. הוא תיאר כיצד פעל לגבי חידוש רכבים של לקוחות, ואישר כי השיחות עם אריה וחיים היו טלפוניות, ומכיון שחיים הוא אדם עסוק, גם סכומי הביטוח נסגרו טלפונית. הוא הסביר כיצד הוערכו הרכבים לצורך ביטוח, ואת האבחנות בין רכב פרטי לרכב מסחרי. צביקה לא ידע להסביר מדוע העביר בא כוחו לתובעת רשימה עליה לא נכתבו הערות כלל, ומסר כי רשם את הוראותיו לפני 1.1.96. צביקה העיד כי גם בעבר היו בעיות עם חיים לענין ביטוחים, והוא ביקש ביטוח רטרואקטיבי וסורב. עם זאת לא מצא לנכון להחתים את חיים על הוראתו שלא לבטח את המשאית. צביקה נשאל אם לא ראה לנכון להמליץ לחיים לבטח את המשאית מפני אש וגניבה בלבד, כפי שנעשה בשנה הקודמת, והשיב כי חיים ידע את הסיכון, מאחר שהדבר נאמר לו בשנה הקודמת, ידע על האופציה הקיימת ובחר שלא לבטח את המשאית. מכל מקום הנתבעים הכינו הוראת חידוש והחידוש נשאר במשרד. ז. התובעת העידה כאמור לעיל, את ליפסקי הממונה על רשות סוכני הביטוח, אשר ערך תעודת עובד ציבור והעיד כי צביקה עבר את הבחינה לסוכני ביטוח בענף האלמנטרי ב- 3/93 והונפק לו רשיון. מאותו תאריך היה סוכן מתמחה, והיה רשאי לעשות כל פעולה של תיווך ביטוח בענפי הביטוח בהם הוא מחזיק, בהסכמת מאמנו ובמשרד מאמנו. ביום 25.3.96 קיבל רשיון מורשה בענף האלמנטרי. ח. ניתוח הראיות: בהתחשב במכלול הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש, אני רואה להעדיף את גירסת הנתבעים על פני גירסת התובעת, ומקבלת את טענתם כי התובעת הורתה לנתבעים שלא לבטח את המשאית בשנת 96. מהימנה עליי עדותו של צביקה לפיה שוחח טלפונית עם אריה אשר אמר לו כי חיים הורה שלא לחדש את הביטוחים לרכבים העומדים למכירה, וכן כי וידא עם חיים שאכן איננו מעוניין לחדש את הביטוחים הנ"ל, על פני עדויותיהם של עדי התובעת. שוכנעתי כי הרישומים שערך צביקה על פני טפסי החידוש של המשאית ושל הסיטרואן אותנטיים ונעשו בסוף שנת 95' או בתחילת שנת 96', כדבריו, וכי לגבי המשאית ערך צביקה שתי תרשומות שונות לאחר שתי השיחות עם אריה ועם חיים. הנתבעים הכינו טפסי חידוש לרכבים אשר התובעת בחרה שלא לחדש את ביטוחם, וסביר להניח כי לא נשלחו מאחר שהתובעת לא היתה מעוניינת בכך. הוכח כי הרשימה שהועברה על ידי אריה לנתבעים לא שיקפה את רצון התובעת לבטח את כל כלי הרכב המצויינים בה, ומדובר ברשימה סטנדרטית של כלי הרכב אשר היו בשנה הקודמת בבעלות התובעת, ואשר היתה בידי אריה. לא כל כלי הרכב ברשימה היו מיועדים לביטוח, ובפועל לא כולם בוטחו. סביר להניח כי לנתבעים היה אינטרס לבטח מספר גדול של כלי רכב, ולקבל עמלה בגינה, ואילו לתובעת היו שיקולים שונים לגיטימיים לגבי השאלה אם לבטח רכבים העומדים למכירה, ואשר אינם בשימוש מזה זמן רב, אם לאו, לרבות שיקולים כלכליים. אני מאמינה לאסתר כי חיים התקשר אליה למחרת הגניבה כדי לברר אם המשאית מבוטחת, וסביר להניח כי לו ביקש לבטחה לא היה מברר ענין זה. אני מאמינה לצביקה כי הפוליסות הגיעו למשרדי התובעת ב- 2/96, וכי לו נפלה טעות בביטוח, סביר להניח כי חיים או אריה היו פונים אל הנתבעים ומבררים מדוע לא בוטחו המשאית והסיטרואן. אמנם, נסיון החיים מלמד כי לא תמיד נוהגים מבוטחים לעיין בפוליסות הנשלחות אליהם, ולעיתים הם סומכים על סוכני הביטוח, ואולם מדובר בחברה אשר הפרמיות מוכרות לה כהוצאה לצורכי הכנסה, ולכן יש לצפות כי אם היא מנוהלת בצורה סבירה, הפוליסות מסודרות בתיקיה נגישה וקלה לבדיקה. חיים ואריה לא ערכו כל תרשומת לגבי רצונם לחדש את הביטוח על המשאית, והרשימה אינה מהווה ראיה לכך, מהטעמים המנויים לעיל. עדויותיהם מתבססות על זכרונם, ואינני רואה לקבוע ממצאים עובדתיים על בסיסן, מאחר שלא שוכנעתי כי הן משקפות את השתלשלות העניינים. די באמור לעיל, ולכן אין צורך בהרחבה נוספת לגבי מכלול השיקולים אשר הביאו למסקנות אלה. 4. האם התרשלו הנתבעים במילוי תפקידם כסוכני ביטוח ? התובעת טענה כי היה על הנתבעים לייעץ לה לבטח את המשאית מפני אש וגניבה, וכי התרשלה בכך שלא עשתה כן. אינני רואה לקבל את טענותיה לענין זה. בשנת 95' יעצו הנתבעים לתובעת לבטח את הרכבים בהם אינה משתמשת מפני אש וגניבה, והתובעת היתה מודעת לאופציה זו, ובחרה לשנות ממנהגה בשנה הקודמת. מאחר שהנתבעים היו בעלי אינטרס מובהק להגדיל את נפח הביטוחים, היה עליהם לנהוג זהירות כלפי לקוחות אשר לא היו מעוניינים לחדש ביטוח, אשר היו מודעים למשמעויותיו, פן יוצגו כפועלים בניגוד לאינטרס של הלקוח, לצורך הגדלת רווחיהם. די בכך שצביקה צלצל לחיים ווידא את הוראתו לאריה שלא לבטח את כלי הרכב שעמדו למכירה, ולא היה צריך לשכנע את חיים לעשות ביטוח בו לא היה מעוניין. לכן, באין מחלוקת כי התובעת ידעה את האפשרויות העומדות בפניה, ובחרה באפשרות הזולה יותר, לא הוכחה רשלנות כלשהיא מטעם הנתבעים. משהוכח כי לא היה כיסוי ביטוחי למשאית במועד הגניבה, בשל אי חידוש ביטוח לבקשת התובעת, אין רלוונטיות להוכחת מקרה הביטוח. התובעת ניסתה להבנות מכך כי צביקה היה סוכן מתמחה בעת המשא ומתן המתואר לעיל. הוכח בפניי כי צביקה עבד עם הנתבעים משנת 89', היה מנוסה בעסקי הביטוח, היה מורשה לעשות פעולות תיווך במשרד מאמנו, והיה שלוחם של הנתבעים. לכן יש לדחות את כל טענות התובעת בענין זה. הנתבעים טענו כנגד התובעת כי ניסתה לקבל במירמה תגמולי ביטוח. נוכח דחיית טענותיה של התובעת מהטעמים המנויים לעיל, אינני רואה צורך לבחון את שאלת המירמה. ממילא אין מקום לבחון אם המערבל היה מבוטח אף הוא אם לאו. 5. ענין הקיזוז: התובעת לא שילמה את פרמיות הביטוח בגין פוליסות הביטוח אשר הוצאו לה על ידי הנתבעת, כאמור לעיל. משלא הרימה התובעת את הנטל המוטל עליה להוכיח תביעתה, אין עוד מקום לקיזוז חובה מתגמולי הביטוח אשר סברה בטעות כי הגיעו לה. 6. נוכח כל המקובץ, נדחית בזה תביעת התובעת. תביעת הנתבעת כנגד התובעת לתשלום פרמיות הביטוח מתקבלת, ואני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת סך של 29,315 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.10.96 ועד ליום התשלום בפועל. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת וכן בשכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. קיזוזפרמיהחוב