קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קניית מוניטין של חנות: 1. התובע התקשר עם הנתבע בהסכם, לפיו רכש ביום 1.8.96 מאת הנתבע את חנות הצילום שלו, רכישה שכללה את הציוד והמלאי שבחנות ואת המוניטין של החנות, ופריטים נוספים שיידונו להלן. לטענת התובע, הטעה אותו הנתבע בפרטיה העיקריים של העסקה, באופן שניתן לראות בהתנהגותו הטעיה ועושק, בוודאי ניהול משא ומתן שלא בתום לב, כמו גם קיום החוזה שלא בתום לב. על כן, ביטל התובע את החוזה, אך בשל התנגדות הנתבע לביטול החוזה, המשיך לנהל בחנות עסק צילום, והוא ממשיך בכך עד היום. התובע טוען, כי על הנתבע לפצותו בגין נזקיו עקב כריתת החוזה, עקב תשלום סכום בלתי סביר לפיו, ועקב נזקים שגרם לו הנתבע במהלך ביצוע העסקה. הנתבע הגיש תביעה שכנגד, שעילתה אכיפת ההסכם. לטענתו, התובע לא קיים את חלקו בעסקה במלואו, והוא חייב לו עדיין לפי ההסכם ופיצוי בגין הפרתו סך של -.401,515 ₪. זאת ועוד, אביו של התובע, מר אנריקו כהן, חתם כערב להתחייבויות בנו, ועל כן נתבע עם הבן בתביעה שכנגד. למען נוחות הדיון ייקראו להלן הצדדים בשמותיהם הפרטיים, כפי שהתרגלו לקרוא זה לזה. התביעה והתביעה שכנגד, הנובעות שתיהן מאותה מערכת עובדתית, תידונה יחדיו. 2. הנתבע, אבי, ניהל עסק לממכר מצלמות, פיתוח תמונות, ומעבדה לתיקון מצלמות בעיר רחובות, במשך 25 שנים. לטענתו, היה בעל העסק המוביל בתחום זה באיזור. בינואר 95' החל התובע, אורי, לעבוד אצל אבי בחנותו. לאורי לא היה ידע קודם בצילום, וכל ידיעותיו שאובות מן הלימוד שלמד אצל אבי. בראשית שנת 96' הודיע אבי, כי הוא מתעתד להעתיק את מקום מגוריו לצפון הארץ, ועל כן פנה לאורי בהצעה שאורי ירכוש ממנו את הזכויות בחנות. אורי הסכים להצעה. לטענת אורי, שלא נסתרה, ידע אבי כי אין ברשות אורי כל סכום כספי רציני, וכי יאלץ לשלם עבור הממכר מתוך התקבולים של החנות. עוד לטענת אורי, שעיקרה מקובל על אבי, היה אבי מעין אב רוחני ומקצועי לאורי, שלמד ממנו את רזי המקצוע, סמך עליו, ובטח בו בכל. לטענת אורי - המוכחשת נמרצות על ידי אבי - אמר לו אבי, כי ההכנסה הפנויה החודשית של החנות, לאחר ניכוי ההוצאות, עומדת על -.15,000 ₪, ועל כן יקל על אורי לשאת בתשלומים גבוהים במשך תקופה ארוכה, עד תום התשלום לפי התחייבותו. הסכומים שהיה על אורי לשלם, לפי ההסכם מיום 20.5.96 (מוצג ת/13/א) הם כדלקמן: א. בגין מוניטין - סך -.72,000$ (מהם -.57,000$ רשומים בחוזה ו-.15,000$ שולמו במזומן ואינם רשומים בו - א"ש). ב. בגין הציוד והמלאי - לפי הערכת שווי, ולבסוף לפי ספירת מלאי וחישוב שהוסכם על הצדדים (סעיף 4, 6 לחוזה). ג. כמו כן התחייב אורי להעביר לאבי לתיקון כל מצלמה שתובא אליו, ולשלם לו לפי ההסכם גם בגין תיקונים. ד. אורי הפקיד בידי אבי 18 תשלומים חודשיים שווים של -.11,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה לדולר, ושילם לו סכומים שונים במזומן. פירוט הסכומים להלן. 3. אורי טוען, כי רק לאחר מספר חודשים הבין, כי נפל בפח, כי הכנסות החנות נמוכות מאוד, ובוודאי שאינן מגיעות כדי הסכום שאבי הבטיח, כי אבי אינו עומד לרשותו ולעזרתו, אף לא בימים שהתחייב לכך, וכי לא זו בלבד שלמוניטין שרכש אין כל ערך כלכלי, אלא שאבי מחזיר מצלמות כביכול לאחר תיקון, כשהן במצב גרוע, לאחר חלוף זמן ניכר, והמוניטין של החנות, אם היה כזה, מתחלף בחוות דעת שליליות. משהתבהר לו המצב, פנה אורי לאבי, ביטל את החוזה וכן ביטל את השיקים שנמסרו לאבי על חשבון התשלום המלא וטרם נפרעו, סך-הכל 10 שיקים על סך -.11,000 ₪ כל אחד. 4. השאלות העיקריות שתשאלנה הן: אם ניהל אבי משא ומתן בתום לב; מה היתה חובת הגילוי שלו כלפי אורי; האם תרם אורי בהתנהגותו לתוצאה הבלתי רצויה, כגון שלא נזהר כלל בעת המו"מ, ולא בדק את הנתונים שהוצגו לו על ידי אבי; אם רשאי אורי לבטל את החוזה לאחר חלוף יותר משנה, ואם כן - כיצד יש לערוך את חישוב הפיצוי. אם אינו רשאי לבטל את החוזה, האם יש לחייב את אבי בפיצוי לאור התשובות לשאלות הראשונות. מובן שאם יימצא שאבי לא הפר חובה כלשהי כלפי אורי, ועל אורי האשם בהתדרדרות היחסים ביניהם - יש לחייב את אורי לשלם לאבי את יתרת הסכום לפי החוזה, ופיצויים בגין ההפרה ותוצאותיה. להקלה על החישוב החשבונאי, הגיעו הצדדים להסכמה כי ימונה מומחה, שחוות דעתו תחייב את הצדדים, אשר ישום את ערך הציוד והמלאי שנמכר לאורי על ידי אבי. לפי חוות הדעת המוסכמת, מיום 1.3.2000, ערך הציוד הקבוע הוא -.27,697 ₪, בהפחתת 30% לפי הסכמת הצדדים, ובתוספת מע"מ - מגיע לסך של -.22,684 ₪. ערך המלאי בצירוף מע"מ הוא -.109,251 ₪. סך הכל ציוד ומלאי בסך -.131,935 ₪. או -.112,765 ₪ ללא מע"מ. 5. העדויות מטעם אבי העיד אבי עצמו בלבד. מטעם אורי נשמעו אורי ואביו, אנריקו כהן, ניתנו שתי חוות דעת מקצועיות של רואת חשבון ד"ר בת-שבע גל, אשר ניתחה את הנתונים הכלכליים של החנות ,והגיעה למסקנה, כי לא היו לה כל מוניטין שהם. מלכתחילה נתנה המומחית חוות דעת על סמך המסמך היחיד שנמסר על ידי אבי לאורי: מאזן בוחן לשנת 95' (נ/2). על סמך מסמך זה לא ניתן היה לחשב מוניטין, אך המומחית מסרה, כי רווחיות העסק היתה נמוכה מן המקובל בענף וגם בענפים אחרים (ת/11 מיום 28.12.99). המומחית נתנה חוות דעת נוספת, ת/10 מיום 18.1.2000, בה התייחסה לדו"חות רווח והפסד של אורי בשנים 96'-98'. מדו"חות אלו עולה, כי הכנסות העסק נמוכות מן המקובל בענף. על כן הסיקה המומחית, כי לא היה לעסק מוניטין כאשר נרכש, וכי המוניטין הולך ונבנה על ידי אורי. המומחית נחקרה על חוות דעתה, ועמדה על הדברים האמורים. כמו כן, הביא אורי עדים רבים (8 במספר), על מנת להראות כי מצלמות שנמסרו לאבי לתיקון חזרו לאחר תקופה ארוכה, במצב בלתי שמיש, כשחלק מן הלקוחות סבורים, כי אבי עשה שימוש בחלקי המצלמות, ושם חלקים משומשים במקומם. עוד העידה גב' חגית שדה, שעבדה בחנות בניהולו של אבי. כמו כן העיד מר שלום מודחי, שהיה מנהל החשבונות של אבי ואחר כך של אורי. הואיל ולא נעשתה תרשומת כלשהיא של הישיבה עמו, העיד מזכרונו באופן כללי, שנתן לאורי את ההסברים שביקש. לא ניתן היה לאמת את עדותם של אבי או אורי באמצעות עדות זו (עמוד 56-59 לפרוטוקול). לתצהיר העדות הראשית של אבי צורפו מכתבי לקוחות מרוצים. איש מהם לא הובא לעדות. לגבי אחד מהם ביקש ב"כ התובע להביא עדות מזימה, שכן האדם שנחזה כחותם מכתב ההלל לאבי, מסר בידי אורי תצהיר, לפיו זוייפה חתימתו על אותו מכתב. כאמור, העד לא הובא לעדות על ידי אבי. על מנת לקדם את פני הרעה, זומן על ידי אורי, לאחר שמסר את התצהיר בדבר זיוף. אבי הודיע שאין בדעתו לחקור אותו עד, והציע הסבר והתנצלות לכך שמכתבו צורף לתצהירו של אבי. ההסבר הממשי לא לווה בתצהיר, ועל כן לא אתייחס כלל לאמור בו. העובדה שנותרה היא, כי תצהירו של מר יחיאל קופף (ת/16), לפיו חתימתו זוייפה על ידי אבי או מי מטעמו עומד, ללא חקירת המצהיר, והאמור בו מטיל צל כבד על הנתבע. בחרתי להתייחס בראשית לעדויות הנתבע דוקא, כיון שלאורך כל ניהול התביעה, הסתפק אבי בהפניית בית המשפט לעובדה הפשוטה והנכונה, כי אורי חתם על החוזה עמו, ולכן עליו לקיימו. אבי לא הציע הסבר מניח את הדעת לכך שהסכומים שביקש מאת אורי היו גם אלו שנרשמו בחוזה. אבי הסביר את התנהגותו של אורי במחדל של אדם שאינו דואג לעניניו: למרות שמסר בידי אורי את מאזן הבוחן של החנות (נ/2), אורי כלל לא התכוון לבחון את האמור בו או באיזה מסמכים אחרים של העסק, ובטח באבי בעיניים עצומות. אבי ידע זאת, ולא חשב כי הדבר מטיל עליו עול נוסף, של הפנייה אקטיבית של אורי לבירור העובדות שמסר. אבי גם לא הציע הסבר מדוע לדעתו לא עמדה החנות בציפיות שהיו לכולם ממנה, וכבר חודש לאחר המכירה לא היו בה הרווחים המקווים. ההסבר שאבי מציע הוא, כי לא מסר לאורי את הנתון בדבר -.15,000 ₪ רווח לחודש. מעיון במאזן הבוחן למד, כי הסכום הנכון הוא כ-.7,000 ₪. אין הוא מסביר את הפער בין סכום זה לבין הסכום שהיה על אורי לשלם לו חודשית, -.11,000 ₪, מתוך רווחי העסק. ההסבר הוא רק, שאדם שנוטל על עצמו רכישה, יש לו מקורות לממנה, ואם אינו יכול לממן באורח שוטף - ילווה את הסכום (עמוד 63 לפרוטוקול). גם לאחר שאורי הסביר, כי אבי הצדיק את הסכום של -.72,000$ שדרש עבור מוניטין בכך שהמדובר באחוז אחד מן המכירות כפול מספר השנים שבהם מנהל אבי את החנות, לא ראה אבי לנכון להצדיק באופן אחר כלשהוא את הסכום, כי אם בכך שזה הסכום שדרש: "זה הסכום שאני רציתי, זו הרגשה פנימית שלי... הגבול של מה שיכול הייתי לבקש עבור המוניטין זה אותו סכום שביקשתי..." (עמוד 66 שורות 22-28). (ואורי אכן הסכים, ולא חשב כלל לבדוק או להתייעץ עם מאן דהוא בקשר לחישוב המוניטין - ראה עדותו בעמוד 48 שורות 27-28). הסברים אלו של אבי, אינם מניחים את הדעת. אם היתה הצדקה כלכלית לדרוש את הסכום מלכתחילה, אין כל סיבה להסתירה עתה. אם לא היתה הצדקה כלכלית לכך - השאלה היא אם ניתן לראות בהתנהגות זו משום עושק, הטעיה או ניהול משא ומתן בדרך שאינה מקובלת ובלא תום לב. בעניינים נוספים נוצרה אצל הקורא והשומע אי נחת מעדותו של אבי: סעיף 13 לחוזה מחייב את אורי לשלם לאבי את הסכום שיהיה על אבי לשלם לאוריינט קולור, אם תדרוש האחרונה מאבי לקיים את התחייבויותיו כלפיה, שהסתכמו בסכום של -.14,000$. אבי דרש סכום זה מאת אורי, וטען בסעיף 17 לתצהירו, כי שילם סכום זה לאוריינט קולור. לא הובאה כל ראיה לתשלום (ראה גם עדות אבי בעמוד 70 שורות 14-28). זאת ועוד, לפי ההסכם, היה על אבי לשלם את הסכום לאוריינט קולור לפי דרישתה, ואחר כך היתה לו זכות חזרה על אורי. לדברי אורי, בסעיף 27 לתצהירו, אבי לא שילם את החוב לאוריינט קולור, ונדרש משא ומתן מפרך עמה, על מנת שתמשיך לתת שירותים לחנות תחת ניהולו של אורי. ענין נוסף: מלכתחילה הכחיש אבי בכתב ההגנה, כי סוכם תשלום סכום של -.72,000$ עבור המוניטין, וציין רק את הסכום שבחוזה, -.57,000$. רק בתצהירו ובעדותו הסכים, כי קיבל סכום נוסף של -.15,000$, שלא נרשם בחוזה (עמוד 67 שורות 1-10). עדיין לא יכול היה לתת הסבר כיצד ומדוע לא נרשם הסכום כולו בחוזה. צירוף כל האמור לעיל מעמיד את עדות אבי לפחות בסימן שאלה לגבי כנותה, ואולי יותר מכך. עדות אורי בעדותו מנסה אורי לתרץ את מחדליו במשא ומתן לקראת חתימת הסדר ובאי בחינת הנתונים שנמסרו על ידי אבי, במידת התלות האינסופית שהיתה לו באבי, בו ראה את אביו הרוחני. לאורך כל הדרך חוזר אורי על הדברים, כמנטרה, שתצדיק את התנהגותו. הסבר זה טוב בעיניו גם לשאלה הישירה שהופנתה אליו לאור דברי אביו: האב אמר, כי הציע לאורי לבדוק את תנאי העסקה עם רואה חשבון, עם עורך דין, עם הבנקאי (עמוד 23 לפרוטוקול שורה 6, 18; עמוד 24 שורה 13). אורי לא עשה מאומה מאלו (עמוד 47 שורות 10-23). אורי מבהיר, כי פנה אל מנהל החשבונות של העסק, להבהרת חישוב ההכנסות, אך רק לאחר שחתם על החוזה עם אבי (עמוד 46 לפרוטוקול). הנסיון להצטייר כאדם חדל אישים לא יצלח. מדובר בגבר צעיר אמנם, וללא נסיון חיים, אך אדם שעיניו בראש, וראשו על כתפיו, מלווה במשפחה תומכת, ולפניו לכאורה הזדמנות חייו. אי בחינת העובדות בשלב זה עולה כדי אשם תורם של אורי בהתרחשויות. עדויות נוספות אבי מוצא לנכון בסיכומיו להטיל דופי בשני עדים של התביעה. מובן, שללקוחות האקראיים שהובאו לעדות אין סיבה להטות עדותם לכאן או לכאן, ועל כן אני מקבלת את דבריהם הן לגבי השירות הנדחה, הן לגבי השירות הגרוע, וגם לגבי נסיונם הקודם עם אבי, נסיון טוב לטענת כולם. מנגד ניתן כמובן לטעון, כי לכל עסק ושירות לקוחות מרוצים פחות ומרוצים יותר, ואין השבעה שהובאו מלמדים על הכלל. העדה חגית שדה, אשר עבדה בחנות עם אבי ואורי, מסרה כי אבי נהג בערמה, שקרים וכחש בלקוחותיו, תוך שהוא דוחה תלונותיהם בדבר איכות תיקון המצלמות. אבי טוען, כי יש בלבה של העדה עליו, לאחר שהיו ביניהם יחסים אישיים שהופסקו על ידו. גם אם ניקח אפשרות כזו בחשבון, צירוף עדות זו עם אלו שלעיל מלמדת, כי גירסת אורי להתרחשויות היא הנכונה. עוד מלין אבי על עדותו של מר בוריס בסקין, שהיה טכנאי במעבדה של אבי בצפון, ופוטר על ידו. העד טען, כי אבי נהג לקחת מן המצלמות שנמסרו לתיקון חלקים תקינים, להחליפם באחרים, וכך לקיים סחר בחלקי חילוף בלא ידיעת הלקוחות (עמוד 28 לפרוטוקול שורה 28 ואילך). אבי פטר את העדות בכך שהעד מבקש לגרום לו נזק בעקבות פיטוריו. לטענת מר בסקין, פיתה אותו אבי לעבור ממקום מגוריו, לוד, לתפן, תוך הבטחות שונות, שאת רובן לא מילא. ואולם, דוקא עדות אחרונה זו נתמכת בשתי עדויות של לקוחות: עמוס צולשיין, שטען כי במצלמה שהוחזרה אליו מתיקון חסרו שני חלפים מקוריים, ורק לאחר מהומה שהקים, הוחזרו אליו; וניב ליליאן אשר טען, כי המצלמה שמסר לתיקון חזרה בלא חלפים מקוריים ושבורה (ת/5 ועדותו בעמוד 20 לפרוטוקול שורות 13-24). הסכום ששולם הצדדים מסכימים, כי אורי שילם לאבי את הסכומים הבאים: -.144,134 ₪ (סעיף 10 לתצהיר אבי), ו-5 שיקים על סך -.11,200 ₪. לטענת אבי סכום כל השיקים ששולמו עולה כדי -.59,818 ₪ (סעיף 12 לתצהיר) בלבד. כן הסכים אבי, כי שולם לידיו סכום של -.15,000$. אין חולק, אם כך, שסכום הציוד והמלאי שולם על ידי אורי ביתר (-.144,314 ₪ ששולמו בשנת 96', לעומת ערך המלאי -.131,935 ₪ בשנת 2000), וכי על חשבון המוניטין שולם לפחות -.15,000$ וכן -.59,818 ₪. זאת ועוד, אבי הפקיד את השיקים הדחויים שנמסרו לו על ידי אורי בחשבונו בבנק לאומי. משלא נפרעו, הגישם הבנק להוצאה לפועל נגד אורי. לפי הסכם הפשרה שנחתם בין הבנק לבין אורי (ת/17 מיום 22.6.2000) על אורי לשלם לבנק סכום של -.90,000 ₪. יש לציין בהקשר זה, כי לפי תצהירו של אורי, שילם לאבי גם -.8,000 ₪ עבור מצלמות שתוקנו (סעיף 10 לתצהירו). אין קבלה בדבר תשלום סכום זה. אורי מוסיף וטוען, כי שילם עבור 3 שיקים נוספים. להוכחת טענתו צירף תלושי הפקדות (ת/15), שלא ניכר קשר כלשהו בינם לבין 3 השיקים שבמחלוקת, וממילא הסכום שהופקד אינו מתאים לסכום 3 השיקים האמורים. על כן, לא אחשב סכומים אלו כתוספת לסכום ששולם על ידי אורי לאבי. 6. דיון משהוצגה מסכת הראיות, השאלה היא האם נהג אבי בחוסר תום לב במשא ומתן עם אורי, האם הטעה את אורי, או האם ממש נהג בעושק? הנתונים הכוזבים שאורי מתייחס אליהם הם הנתון בדבר הכנסה חדשית פנויה של העסק, -.15,000 ₪, ואופן חישוב המוניטין. הנתון של -.15,000 ₪ הוכחש על ידי אבי, ואין לו תמוכין כלשהם במסמך נ/2, שעל פיו לכאורה נמסר. ואולם, התנהגותו של אבי במהלך העסקה, כמו גם הכחשותיו בכתב ההגנה, ונסיונו להמציא מסמך מזויף לפרוטוקול בית המשפט, מטילים צל כבד מאוד על דבריו. על כן, נכונה אני לקבל את עדות אורי, כי אבי טען שההכנסה החדשית הפנויה של העסק היא -.15,000 ₪. כמו כן, כי נתן לאורי הסבר עסקי בדבר אופן חישוב המוניטין. ברור שאבי לא יצא מגדרו על מנת להציג בפני אורי את הנתונים הנכונים של העסקה. עם זאת, לא אוכל לקבוע כי הטעה את אורי: אילו נתבקש לכך, יש להניח שהיה על אבי למסור לאורי כל נתון שיבקש. אורי לא עשה שמוש כלשהוא בנתונים, או גם ביכולת לבקש נתונים נוספים. לכאורה, ענין לנו במערכת יחסים הדומה לזו שנדונה בע"א 838/75 חיים ספקטור נ' יוסף צרפתי פ"ד לב (1) 231, שם נקבע כי המוכר חייב היה בגילוי נאות של העובדה שניתן לבנות בבנין 12 דירות בלבד, ולא 16 דירות כצפיית הקונה. עם זאת, הואיל והמוכר לא ידע כי הקונה איננו יודע אודות ההגבלה - פטר אותו בית המשפט מאחריות לטעותו של הקונה (עמ' 12 לפסק הדין). אלא שחלקה השני של משוואת ספקטור נ' צרפתי איננו מתקיים בעניננו: אבי ידע כי אורי איננו יודע את העובדות הנכונות. אבי ידע כי אורי כלל איננו מברר את העובדות, והוא מסתמך על דבריו של אבי. ועוד בשונה מענין ספקטור נגד צרפתי: אבי ידע את חוסר נסיונו של אורי בעסקים בכלל, וברכישת עסק בפרט. בנסיבות אלו, נראה שלאבי חובה מוגברת לנהוג כלפי אורי בתום לב, ולגלות את אזנו בדבר עובדות שאינן ידועות לו. השאלה הערומה היא, לפיכך, עד כמה "יזהר הקונה"? קרנה של הסברה המשפטית בדבר חובת הקונה לבחון, לבדוק ולהזהר הולכת ויורדת. ראה לענין זה התיחסותו של כבוד מ"מ הנשיא (כתארו אז) לנדוי בענין ספקטור נ' צרפתי: "..."ואין הם (מחברי המאמרים בהם דן השופט - א"ש) חשודים על אותה נוקשות שאפיינה את המשפט המקובל האנגלי בגישה האומרת caveat emptor ושממנה עלינו להיפרד, ללא צער, נוכח התחיקה החדשה שלנו על דיני החוזים". (שם, בעמ' 244). ועם זאת, הדין מכיר כיום בחובת הקונה, היכולה לעלות כדי אשם תורם שלו לתוצאות ההתנהגות המשותפת של הצדדים לחוזה. ע"א 590/88 אברהם רובינשטיין ושות' נ' א' פישר ואח' פ"ד מד (1) 730,735-736. א' פורת הגנת אשם תורם בדיני חוזים ירושלים, תשנ"ז - 1997, עמ' 133, 137, 154. בהעדר מרמה ממש, לא יחולו דיני מצג השוא. אם עושה המצג מבהיר לבעל חוזהו כי אל לו להסתמך על דבריו, וכי אין לו אחריות לנכונותם, ומפנה את בעל חוזהו לבדיקת המצג - שוב אין לראות בדברים משום מצג שוא. פרידמן וכהן חוזים כרך ב', אבירם הוצאה לאור בע"מ, תשנ"ג, בע"מ 805, ובעמ' 859. בעניננו, אבי לא הפנה את אורי לבדיקת דבריו, אך גם לא הניח כל מכשול בפניו לצורך בדיקה כזו. על כן, אני סבורה שיש להסתפק בסווג התנהגותו של אבי כהפרת חובתו לנהוג כלפי אורי בתום לב, ולא משום מסירת נתונים כוזבים בכוונה. אין ספק כי אבי לפחות התרשל בכל הקשור בהתנהגותו במהלך המשא ומתן עם אורי. אבי ידע, כי אורי נותן בו אמונו ומבטחו, ובנסיבות אלו גוברת חובתו לנהוג כלפי אורי בתום לב. לחובה שיחסי אמון מטילים על המתקשר לנהוג בתום לב ובגילוי רב יותר, ראה ע"א 230/80 פנידר נ' קסטרו פ"ד לה (2) 713, 726. ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו פ"ד לז (4) 673, 688-689, 696-697. ע"א 714/87 נתן שר נ' קלמן (מרק) כהן פ"ד מג(3) 159, 163-164. אבי הפר את החובה לנהוג בתום לב במהלך המשא ומתן, ועל כן יחוייב בפיצויו של אורי בגין נזקיו עקב הסתמכותו על דברי אבי, שהביאו אותו להתקשר עמו בהסכם. אורי טוען גם לטעות, שאבי ידע עליה, ושאלמלא הטעות לא היה מתקשר בחוזה, ועל כן לזכותו לבטל את החוזה. גם אם אניח כי מתקיימות העובדות המקימות עילת ביטול, כאמור בסעיף 14(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, הודעת הביטול נשלחה לאבי רק ביום 28.8.97, כשלושה עשר חודשים לאחר שאורי קיבל את החזקה בחנות. בנסיבות הענין, נראה כי חלוף הזמן עומד לאורי לרועץ: אורי היה בחנות לפני החוזה ולאחריו, ואם ביקש לבטל את העסקה, היה עליו להיות עירני יותר לבדיקת תנאיה, רצוי לפני החתימה על החוזה, אך בודאי לאחריה. מעדותו של אורי עולה, כי כבר בסוף השנה הבין שאינו מרוויח את הסכום שאבי התפאר בו (עדותו בעמ' 49 שורות 18-19). אם רצה אורי לבטל את החוזה, היה עליו להודיע על כך תוך זמן סביר (סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי)). משחלפו כשלושה עשר חודשים מהעברת הזכויות בחנות לאורי ועד הודעת ביטול החוזה ששלח - חלף גם הזמן הסביר למתן הודעת ביטול. בנסיבות שנוצרו, נראה כי ביטול החוזה לאחר חלוף תקופה כה ארוכה, כאשר אורי ממשיך להפעיל את החנות, וכעולה מדו"חות המס אף מצליח להעלות את רמת ההכנסות שלה, יהיה בלתי צודק. זאת ועוד, לצורך הביטול וההשבה יש לשום את ערכו של הציוד הקיים היום בחנות, את שווי השימוש בחנות עד כה וכדומה - כולם נושאים שלגביהם לא הובאו ראיות. הואיל וההפרה העיקרית בעיני היא הפרת החובה לנהוג בתום לב במשא ומתן, וממילא היא גוררת לדעת רוב המלומדים תשלום פיצוי בלבד, אשום את הפיצוי בגינה. ראה: ג' שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, דין הוצאה לאור בע"מ - ירושלים, תשנ"ה, עמוד 76. 7. ערבות האב מר אנריקו כהן, אביו של אורי, חתם כערב לחוזה. לטענתו, אין ערבות זו תופסת, הואיל והתנה אותה במפורש בחתימת ערב נוסף. הערב הנוסף היה אמור להיות חתנו של האב, גיסו של אורי, אשר לבסוף לא חתם על הערבות. לאור תוצאת פסק הדין, אין משמעות אופרטיבית לקביעת חובתו של האב לשאת בחובו של אורי, אילו נקבע כזה. עם זאת אומר, כי לא שוכנעתי בכנות הגירסה שהוצגה על ידי האב: אם הערב הנוסף היה חתנו, הרי הנסיון להטיל על אבי את האחריות לכך שערב נוסף לא חתם, מבלי להביא את החתן לעדות - נועד לכשלון. 8. התרופות הנזק שנגרם לאורי היה בהסתמכות על דברי אבי, ובתשלום סכומים בלתי סבירים עבור רכישת החנות. כאמור, המומחה המוסכם קבע את שווי הציוד והמלאי, לפי ערכו ב-1.3.2000, בסכום של -.131,935 ₪. סכום זה, בהתאמה למדד התאריך הרלבנטי (9/96) עומד על -.110,114 ₪. אין חולק כי אורי שלם לאבי בסוף 1996 סכום של -.144,134 ₪ (כלומר -.34,020 ₪ מעבר לערכו), -.15,000$ ביוני 96', סכום של -.59,818 ₪ בתקופה 8/96 - 3/97, ובנוסף שלם ומשלם לבנק המזרחי עבור השיקים שהופקדו על ידי אבי סכום נוסף של -.90,000 ₪, לפי הסכם הפשרה מיום 22.6.2000. היתרה שמעבר לשווי הציוד והמלאי, שולמה לכאורה על חשבון המוניטין. הסכומים ששולמו ביתר בעבר לפי ערכם היום, הם כלדקמן: א. -.34,020 ₪ - שערכם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית הוא -.48,268 ₪ ב. -.15,000$ לפי שווים ב-6/96, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית -.71,753 ₪ ג. -.59,818 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מינואר 97' (אמצע תקופת התשלומים השווים) - -.81,613 ₪ ד. -.90,000 ₪ סה"כ -.291,634 ₪. הפרת החובה לנהוג בתום לב במהלך המשא ומתן גרמה לכך שאורי לא בדק את דברי אבי. העסקה שהיתה מתרקמת ביניהם אילו היה אורי עירני לעובדות האמיתיות, היתה ככל הנראה שונה מזו שסוכם עליה, באופן שאורי היה משלם עבור הנכסים שרכש באמת, כלומר ציוד ומלאי ואולי גם מוניטין בשיעור כלשהוא שהיה מוכח לו. כאמור בפרק ניתוח העדויות, אבי סבור היה שנסיונו בן 25 שנים בשטח הצילום בעיר רחובות מהווה מוניטין שערכו רב. עם זאת, ברור שמדי שנים אחדות החליף אבי את שם החנות שהחזיק בה ואת מיקומה (ראה עדותו בעמוד 67 שורה 23 עד עמוד 68 שורה 2). האם היו לחנות מוניטין, ומה היה ערכם? אבי לא הביא ראיה כלשהיא לכך. אורי הביא חוות דעת מומחית שלאחר ניתוח כלכלי של הכנסות החנות והוצאותיה, סבורה היתה שאין מוניטין כזה. אורי הביא ראיות גם לכך, שאבי פעל להפחתת המוניטין לאחר שנמכר, על ידי תיקון בלתי הולם של המצלמות שנמסרו לו לתיקון. הדברים מובילים למסקנה שלא הוכח מה היה ערכו של המוניטין של החנות, אם היה כזה בכלל, ועל כן לא היה אבי זכאי לסכום כלשהו. הפיצוי צריך להיות ההפרש בין הסכום שאורי שילם בפועל עבור רכישת החנות, לבין הסכום שצריך היה לשלם, אילו ידע את העובדות לאשורן. על כן, הנזק הוא בשווי הסכומים ששלם אורי מעבר לסכום ששולם עבור הציוד והמלאי, וסך הכל -.291,634 ₪. אין ספק שבשל הפרת החובה לנהוג בתום לב, נגרם גם נזק שאינו נזק ממון. אורי נפגע אישית, וגם ברמת היחסים עם משפחתו. בייחוד יש להדגיש את האכזבה ממי שנתן בו מבטחו והתגלה כרוחש רעתו. אשום נזק זה בסכום כולל של -.5,000 ₪. הואיל וסכום הפיצוי בגין נזק ממון ובגין נזק שאינו ממון גבוה מן הפיצוי המוסכם לפי החוזה, -.10,000$ - יבוא סכום זה במקום הפיצוי המוסכם. עם זאת, כאמור לעיל בתחילת הדיון המשפטי, לאורי אחריות תורמת למצב שנוצר. אלמלא אשמו התורם והסתמכותו היתרה על אבי, ללא בדיקה, מן הסתם לא היה עומד במצב שהוא עומד בו היום. בהתחשב בגילו הצעיר יחסית, ובמידת ההשפעה הרבה שהיתה לאבי עליו, אני שמה את אשמו התורם של אורי ב-30%. התוצאה היא, איפוא, שעל אבי להשיב לאורי את הסכומים המהוים 70% מן הסכום ששולם לו ביתר, בצירוף הפיצוי הבלתי ממוני, וסך הכל -.204,144 ₪. כן ישא אבי בתשלום הוצאות המשפט של אורי, וכן שכ"ט עו"ד בסכום של -.20,000 ₪ ומע"מ בגינו.מוניטין