קצין התגמולים 5 אחוז נכות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצין התגמולים 5 אחוז נכות:  א. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה, מיום 9.4.02, אשר אישרה את החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון שקבעה למערער נכות בשיעור 5% בגין הגבלה מזערית בתנועות עמוד שדרה מותני, לפי פרט 37(2) גII.   ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן: המערער יליד 1978, שירת בצה"ל בתפקיד מש"ק תחזוקה. במהלך שירותו עסק המערער בפריקת ציוד כבד. המערער הגיש ביום 5.7.00 בקשה להכרת זכות לפי חוק הנכים, בה טען כי נפגע בגבו ביום 5.3.97 בעת שפרק ציוד ממשאית. המערער הוכר כנכה, ונקבעה לו נכות בשיעור 5% בגין הגבלה מזערית בתנועות עמוד שדרה מותני לפי פרט 37(2)גII. המערער הגיש ערעור לוועדה הרפואית העליונה על גובה הנכות שנקבעה לו. ג. לטענת המערער, לוקה בכאבים ובהגבלות בעמוד השדרה המותני, ובנוסף לכך, סובל מהקרנה של כאבים לגפיים התחתונות, ובעיקר לרגלו השמאלית, אולם הוועדה הרפואית העליונה לא קבעה לו נכות בשיעור ראוי בגין פגיעותיו אלה. עוד טוען המערער כי בדיקת E.M.G שנערכה למערער ביום 27.8.01, הצביעה על פגיעה שורשית L5-S1, ולמרות זאת לא קבעה הוועדה למערער אחוזי נכות בגין הפגיעה השורשית. באשר להגבלת תנועות עמוד השדרה המותני, טוען המערער, כי הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, ועל אף שמצאה בבדיקתה ממצאים קליניים רבים, פסלה הועדה הרפואית העליונה את ממצאיה הקליניים, בנמקה את פסילת הממצאים בכך שהמערער איננו משתף פעולה, ומדגים מצב חמור מהמציאות. המערער, לטענתו, לא הצליח אומנם לבצע חלקים מהבדיקה הקלינית אולם זאת בשל כאבים ולא בשל "שיתוף פעולה לקוי וירוד" כקביעת הוועדה.   עוד טוען המערער, כי הוועדה לא עיינה בממצאי בדיקות ההדמיה אשר נמצאו בתיקו של המערער, התומכות בתלונותיו של המערער. בדיקה סי.טי שביצע המערער ביום 10.3.97, הצביעה על קיומו של בלט דיסק אחורי מרכזי גדול בגובה L4-5 הלוחץ על השק. ממצא זה לא זכה, לטענת המערער, לכל איזכור או ביטוי בפרוטוקול הוועדה. לטענת המערער, לענין זה, נפלו פגמים מהותיים בעבודת הוועדה, אשר מחד מצאה ממצאים משמעותיים בבדיקות הקליניות אך לא נתנה להם משקל כלשהו, ומאידך לא נתנה הוועדה דעתה לממצאי בדיקות קיימות.   באשר לפגיעה השורשית, המערער מפנה לחוות דעת המומחה מטעמו ד"ר מזור, אשר מצא בעת ביצוע מבחן SLR 45 מעלות משמאל ו- 60 מעלות מימין. כן מצא ירידה בתחושה, רגישות וכאבים מעל עמוד שדרה מותני. מנגד הוועדה הרפואית לא מצאה בבדיקותיה יסוד נוירולוגי. הוועדה לא קיבלה גם את חוות דעתו של ד"ר מזור, שמצא ירידה בתחושה לאורך כל עמוד השדרה. לטענת המערער, עמדה בפני הוועדה הרפואית העליונה בדיקת E.M.G עדכנית מיום 27.8.01, אשר הצביעה על פגיעה שורשית L5-S1, ממנה סובל המערער. בדיקה זו היא אובייקטיבית לחלוטין ותואמת בממצאיה הבדיקה מיום 16.5.00, אשר נמצאה בה עדות לגירוי שורשי L4-L5.   לטענת המערער, שגתה הוועדה הרפואית העליונה בהעדיפה את תוצאות הבדיקה הקלינית על ממצאי בדיקת E.M.G. עוד לטענת המערער, הפרט הרלבנטי בתקנות דורש קיום פגיעה שורשית בלבד, ללא ביטוי קליני, ומשכך, רק בשל הפגיעה השורשית, זכאי המערער לנכות בשיעור 5 אחוז לפחות. לטענת המשיב, יש לדחות את הערעור, משביצעה הוועדה הרפואית העליונה בדיקות מקיפות למערער, עיינה בכל החומר הרפואי ובחוות הדעת מטעם המערער, וקבעה את שיעור הנכות לה זכאי המערער.   ד. סבורה אני כי דין הערעור להדחות.   הוועדה הרפואית העליונה ביצעה בדיקות קליניות מקיפות למערער. הוועדה מציינת בחוות דעתה כדלהלן: "בבדיקה: מתהלך לסירוגין עם סקוליאוזיס אנטלגית לשמאל תוך גרירת רגל ימין ומציין תוך כדי כך שרגל שמאל זאת שכואבת. לציין שבזמן עמידה ובזמן לבישה עמד זקוף לחלוטין, ישר ללא כל סטיה. מתקשה ללכת על קצות אצבעות ועקבים, לדבריו בגלל כאב. אין ספאזם או דלדול של שרירי עמו"ש לכל אורכו בקטע גבי ומותני. בבדיקת תנועות עמו"ש נמצא שיתוף פעולה לקוי וירוד, לדבריו בגלל כאבים... מסוגל לשבת בכיפוף של 90% של עמו"ש מותני. בבדיקת היקף הירכיים 14 ס"מ מקורב לקוטב העליון של הפיקה: משמאל 47 ס"מ ומימין 47.5 ס"מ. בבדיקה נוירולוגית - החזרי ברכיים וקרסוליים ערים ושווים דו"צ. לא נמצא גרעין תחושתי בגפיים תחתונות לא בבדיקת המגע ולא בבדיקה הפרופריאופציבות. כוח היישור והכיפוף של פרקי הקרסוליים ובהונות תקין בשני הצדדים, לא נמצא גרעין נוירולוגי בגפיים תחתונות." (עמ' 1-2 להחלטת הוועדה).   נראה, איפוא, כי אכן ביצעה הוועדה הרפואית העליונה בדיקה קלינית מקיפה ביותר, ומסקנותיה הן כי יש לקבוע למערער נכות בגין הגבלה מזערית בעמוד שדרה מותני, זאת ותו לא. מן הראוי לציין, כי הוועדה התרשמה, בין היתר, מניסיונו של המערער להדגים מצב חמור ממצבו בפועל. יחד עם זאת, קביעת הוועדה חד משמעית היא ולפיה ההגבלה בה לוקה המערער הינה הגבלה מזערית ותו לא. הבדיקה המקיפה שביצעה הוועדה הוכיחה בעליל כי למערער הגבלה מזערית בלבד בתנועות עמוד שדרה מותני.   באשר לטענה בדבר הפגימה הנוירולוגית, בדיקתה המקיפה של הוועדה, לא הצביעה על כל פגימה נוירולוגית. הוועדה לא מצאה כל ממצא נוירולוגי, ומשכך לא קבעה למערער נכות בתחום הנוירולוגי. אינני סבורה כי נתפסה הוועדה לכלל טעות, בקובעה כי יש להעדיף, במקרה זה, את הבדיקה הקלינית על ממצאי ההדמיה. הבדיקה הקלינית היא זו המשקפת נכונה את הנכות - המוגבלות, אם אומנם קיימת, ומשלא נמצא כל מוגבלות, לא קבעה הוועדה כל נכות למערער, ואינני סבורה כי נתפסה בכך לכלל טעות, כאמור. עוד מן הראוי לציין, כי בדיקת E.M.G מיום 20.3.01, אשר נבחנה על ידי הוועדה מדרג הראשון נמצאה תקינה.   בנסיבות הענין, סבורה אני כי דין הערעור להדחות.   הערעור נדחה.   אין צו להוצאות.צבאנכותקצין התגמוליםאחוזי נכות