קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רגל שבורה בתאונת דרכים: הרקע לתביעה 1. התובע, קטין, יליד 7/12/91 נפגע ביום 14/10/99 בתאונת דרכים. התביעה הוגשה בהתאם לאמור בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנתבעת 1 לא חולקת על חבותה בפיצוי התובע.   2. בעקבות התאונה, נשברה רגלו של התובע והוא אושפז בבית החולים "שערי צדק". לאחר מספר ימים, אושפז התובע שנית, למשך שלושה ימים (24/10/99-21), בהם עבר ניתוח וכן אושפז בבית החולים "איכילוב" (27/10/99). בסך הכל, שהה התובע 5 ימים באשפוז רפואי.   3. הוריו של התובע גרושים, אמו של התובע מגדלת אותו ואת אחיו הקטן ממנו בשלוש שנים. התובע הוא בן למשפחה דתית- חרדית, אמו, על אף היותה חרדית ואם חד הורית, עובדת למחייתה ומחזיקה בתואר דוקטור לביולוגיה.   הנכות הרפואית 4. בית המשפט מינה את ד"ר אורי פרנקל כמומחה רפואי בתחום האורטופדיה. ד"ר אהרונסון מונה כפסכיאטר מומחה.   5. ד"ר פרנקל העריך בחוות דעתו כי לתובע נותרו 10% נכות רפואיים לפי תקנה 47 (2) (א) לתקנות המל"ל. עוד המליץ המומחה כי יש עקב גילו של התובע, הרי שיש לראות את מצבו של התובע כזמני, ולפיכך יש לבדוק אותו שנית בעוד מספר שנים.   6. בשאלות הבהרה רבות ששלחו הצדדים למומחה, לא היה ניתן להגיע למסקנה האם סובר המומחה כי מצבו של התובע ישתפר בעוד מספר שנים או שמא צפויה החמרה במצבו הרפואי. לפיכך נשאל ד"ר פרנקל ע"י בית המשפט: "למה התכוון בחוות דעתו כי יש לראות את מצבו של התובע כזמני, האם מצבו של התובע עלול להחמיר או להשתפר עם השנים?" (פרוטוקול הדיון מיום 20/11/01).   ביום 2/12/01, השיב המומחה: "להערכתי, מצבו עלול להחמיר".   בהתאם לתשובתו והערתו של ד"ר פרנקל, אני מכיר בנכות כנכות צמיתה.   7. ד"ר רמי אהרונסון קבע לתובע נכות זמנית של 10% למשך שנה מיום התאונה. עוד העריך המומחה כי לתובע אין נכות צמיתה בתחום הפסכיאטרי. הוא צפה שיפור במצבו של התובע בעתיד, אך יחד עם זאת, בעת ארוע טראומה, תיתכן החייאה של טראומות קודמות. כמו כן, לא שלל המומחה כי התובע יהיה זקוק לטיפולים נפשיים בעתיד, למרות שאין לו נכות.   8. בהתאם לחוות דעת המומחים, אני קובע כי הנכות הרפואית הצמיתה ממנה סובל התובע היא בשעור של 10%.   הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות 9. כאמור לעיל, התובע הוא בן למשפחה דתית- חרדית, הורין גרושים ואמו מחזיקה בתואר דוקטור וכן עובדת בתחום לימודיה ובהוראה רלוונטית. מתוכן עדותה, עולה כי היא מנסה לחנך ושואפת שהתובע יגדל וילמד תורה ויקיים מצוות, תוך כדי לימודים אקדמאיים ועבודה בתחום הלימודים שיבחר לעצמו. עוד העידה האם כי היא דוגלת בהשקפת עולם של לימוד תורה וקיום מצוות אך יחד עם זאת פרנסה בכבוד. "תורה עם דרך ארץ קרי, לימוד תורה עם התפרנסות בכבוד"-כדבריה (עמוד 4, ש' 10 לפרוטוקול).   10. גם סבו של התובע, העיד בפניי, התרשמתי כי 'התפוח אינו נופל רחוק מהעץ', היינו, הסב וביתו (היא אמו של התובע) הינם אנשים שומרי תורה ומצוות המשלבים את אמונתם עם דרך ארץ ופרנסה בכבוד.   11. אינני רואה מקום לחרוג בתביעה זו מכל תביעת קטין אחרת שמתנהלת, על אף היות התובע בן למשפחה חרדית. אימו משלבת את שני העולמות גם יחד, ואין גריעה בכושר השתכרותה על אף הימצאותה בחברה החרדית. מאידך, אינני רואה מקום להכיר בשכר גבוה מהשכר הממוצע במשק, זאת מתוך איזון שבין האפשרות כי התובע יישאר בעולם התורה לבין האפשרות כי יבחר לשלב לימודים אקדמאים ולעסוק במקצוע רלוונטי לתחום לימודיו.   בהתאם לכך, אני מעמיד את שכרו הפוטנציאלי על השכר הממוצע במשק נטו, החל מהגיעו לגיל 24. הואיל ויש להניח כי עד אז יעסוק בלימודים שונים.   12. באשר לנכות התפקודית, אני קובע כי נכותו התפקודית היא בשעור הנכות הרפואית. למסקנה זו הגעתי לאחר שקלול אפשרות ההחמרה במצבו האורטופדי לבין הסיכוי כי אם ילמד לימודים אקדמיים ויעבוד בתחום לימודיו, הרי שסביר להניח כי הנכות הרפואית תשפיע באופן מופחת על תפקודו ובהתאם גם על פוטנציאל השתכרותו.   ראשי הנזק 13. כאב וסבל- 10% נכות רפואי, 5 ימי אשפוז, ריבית והצמדה מיום התאונה ובמעוגל- 18,000 ₪.   14. הפסדי השתכרות לעתיד- שכר נטו (6,000 ₪) * 10% נכות תפקודית * מקדם היוון ל-44 שנות עבודה (292.9697) * היוון כפול ל-13 שנה (0.681), ובסך הכל סך של 119,707 ₪, ובמעוגל 120,000 ₪.   15. הפסדי השתכרות לעבר של האם- לטענת האם (ובתמיכת עדות אביה), היא סעדה את התובע במשך שלושה חודשים, בהם היה מגובס ומוגבל בתונועותיו. ראייה לכך ניתן למצוא בתלושי המשכורת שצירפה. הנתבעת ערכה חישוב מהו הסכום שנגרע ממשכורתה של האם לאחר התאונה. היא צירפה לסיכומיה דו"ח משערכת, ממנה עולה כי סך הפסדיה משוערך להיום הינו הסך של 19,528 ₪, ובמעוגל 20,000 ₪. לפיכך אני קובע כי הנתבעת תפצה את התובעת בסכום זה.   16. סיעוד לעבר- אמנם נפסק כבר לעיל, פיצוי בגין הפסד השתכרותה של האם. ההפסד שלעיל הוא הפסד שנגרם לאימו של התובע בפועל, על כך אין חולק. השאלה היא האם יש לפסוק פיצוי נוסף בגין עזרה שנשכרה על ידי האם. כך צירפה האם חשבונות וצילומי המחאות מהן ניתן ללמוד כי שכרה שמרטפיות בכדי שתשמורנה על בנה האחר (אחיו של התובע שהיה בגיל 5 בעת התאונה) בעת היותה עם התובע בבדיקות וכיוצ"ב. בנוסף העיד סבו של התובע כי הוא ואשתו (סבתו של התובע) סייעו לביתו רבות בסמוך לאחר התאונה. מאידך התרשמתי, שהסב והסבתא היו מבקרים רבות ומסייעם לביתם (אימו של התובע) עוד טרם התאונה. יחד עם זאת, אני סבור כי בעקבות התאונה הצטרכו הם לסייע לביתם רבות ואף מעבר לעזרה שבשגרה. הפסיקה מכירה בכך כי יש לפצות עבור עזרת בני המשפחה ובנוסף יש לזכור כי פציעתו של התובע אינה צריכה לפגוע באחיו. יש לזכור כי גם המומחה הרפואי בתחום הפסכיאטרי קבע נכות זמנית של 10% למשך שנה מיום התאונה ובתשובות לשאלות הבהרה הכיר בסיעוד התובע לתקופה ארוכה. לפיכך יש להניח כי בתקופה זו (שנה) היה זקוק התובע לסיעוד מוגבר שמעבר לתקופת שלושת החודשים הראשונים. בהתאם לכל האמור לעיל, אני פוסק לתובע פיצוי בגין סיעוד לעבר בסך גלובלי של 15,000 ₪ נכון להיום.   17. הוצאות- אימו של התובע הגישה קבלות מהן עולה כי שילמה עבור הסעת התובע לטיפולים רפואיים וכיוצ"ב. הוצאות אלה מן הראוי להשיבם לתובע. על פי חישוב שערך ב"כ התובע מסתכמים הסכומים שבמוצג ת/14 לסך של 8,668 ₪. לפיכך אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובע בסך גלובלי של 10,000 ₪ נכון להיום.   18. טיפולים פסיכולוגיים- התובע טופל עוד קודם לתאונה ע"י פרופ' שניידר. גירושי הוריו, היה הרקע לטיפול שקדם לתאונה. מאידך יש לדעת, כי טיפולים אלו הסתיימו עוד קודם לתאונה. בעקבות התאונה, פנה התובע לפרופ' שניידר, ועבר סדרת טיפולים. טבעי הדבר, כי כאשר חווה אדם טראומה נוספת, הוא פונה למטפל מוכר ואשר מכיר את הרקע הקודם שלו. ד"ר אהרונוסון, המומחה הרפואי, ציין כי יכול להיות שהתובע יזדקק לטיפולים נפשיים בעתיד. סבירות זאת, מחייבת להעניק לתובע פיצוי בראש נזק זה לעתיד. כמו כן, ניתן לראות בטיפולים שעבר התובע אצל פרופ' שניידר בבחינת 'הקטנת הנזק', היינו, כשקיבל טיפולים אלו הקטין את נכותו הפסכיאטרית. לפיכך, אני קובע כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד, בסך גלובלי של 15,000 ₪ נכון להיום.   19. הוצאות ניתוח- כאמור לעיל, התובע עבר ניתוח שני על מנת לקבע את הרגל למקומה. על מנת להבטיח את ביצוע הניתוח ע"י רופא מסויים (ד"ר יצחקי) פנתה אימו של התובע, לשר"פ, שילמה 2,500 ₪ וכך הבטיחה כי ד"ר יצחקי הוא שניתח את התובע. אין חולק כי הניתוח שעבר התובע הוא חלק מסל הבריאות הממלכתי. יחד עם זאת, אני סבור כי מכיוון שמדובר בקטין, יש חובה על הורים לעשות ככל יכולתם בכדי להעניק לבנם את הטיפול הראוי והטוב ביותר האפשרי. לפיכך אני מחייב את הנתבעות לפצות את התובע בגין הוצאה זו בסך 2,500 ₪ ולאחר שערוך ובמעוגל סך של 3,000 ₪ נכון להיום. סוף דבר 20. סיכום- על פי סיכום הסכומים המופיעם בראשי הנזק שלעיל, אני מחייב את הנתבעות לפצות את התובע, בגין התאונה הנדונה, בסך של 201,000 ₪.   21. ניכויים- התובע קיבל תשלום תכוף על סך 23,787 ₪ מיום 11/7/02. בנוסף נשאו הנתבעות בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בגין התשלום התכוף. לפיכך יש לנכות מסכום הפיצוי את התשלום התכוף ולאחר הצמדה 25,784 ₪. סה"כ סכום הפיצוי- 175,216 ₪ נכון להיום. כמו כן , יישאו הנתבעות בהוצאות התובע לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 22,778 ₪ בתוספת מע"מ כדין.   22. מאחר והתובע קטין, יש להשקיע מסכום הפיצויים את הסך של 145,000 ₪ לטובת התובע. ב"כ התובע יפנה לאפוטרופוס הכללי על מנת לקבל הנחיות כיצד להשקיע סכום זה ויפעל בהתאם. יתרת סכום הפיצויים תועבר לאימו של התובע, עבור הוצאותיה.תאונת דרכיםרגליים