רכב טוטלוס משועבד - ביטוח

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רכב טוטלוס משועבד - ביטוח: 1. עובדות המקרה מר זידאן, אשר היה לקוח של בנק דיסקונט, היה הבעלים של רכב ג'י.אמ.סי (להלן - הרכב). ביום 13.10.1994 משכן מר זידאן את הרכב לתובע להבטחת חובותיו. המשכון נרשם ברשם המשכונות ובמשרד הרישוי. הנתבעת ביטחה את הרכב של מר זידאן (להלן - המבוטח) בפוליסה לביטוח רכב שמספרה מס' 60336928-7 לתקופה שבין 13.5.1996 ועד 30.4.1997. מוסכם על הצדדים כי מר זידאן המבוטח הוא גם המוטב על-פי פוליסת הביטוח. הרכב ניזוק באופן מוחלט (טוטאל לוסט) בתאונה שאירעה ביום 28.1.1997. התובעת שילמה למבוטח את תגמולי הביטוח בגין הנזק המוחלט. לטענת הבנק, היה על הנתבעת לשלם את תגמולי הביטוח לבנק, מאחר שהרכב המבוטח שועבד לטובת הבנק. התובע מבקש לחייב את הנתבעת בתשלום תגמולי הביטוח על אובדן מלא של רכב ששועבד לטובתו. 2. המחלוקת המשפטית וההסדר הדיוני הצדדים גיבשו הסכמה דיונית להגשת סיכומים בכתב בשאלה המשפטית אם מוטלת חובה על הנתבעת לשלם לתובע ישירות את תגמולי הביטוח, כאשר התובע לא נכלל כמוטב בפוליסת הביטוח, וזאת מכוח זכות העקיבה של הבנק על-פי דיני המשכון. הצדדים חלוקים בדעתם מהי המסגרת הנורמטיבית שעל-פיה יש ללכת. התובע טוען שעניין לנו כאן בסוגיה משפטית מובהקת מדיני הקניין והיא איבוד או נזק שנגרם למשכון ומפנה את בית-המשפט לסעיף 9(א) לחוק המשכון, תשכ"ז1967- המשקף את זכות העקיבה של הממשכן. לעומת זאת הנתבעת טוענת שהמסגרת הנורמטיבית החלה על המקרה שבפנינו היא מסגרתם של דיני החוזים, ובראשם חוק חוזה הביטוח, תשמ"א1981-. 3. הכרעת בית-המשפט ונימוקיה אין חולק שלממשכן/התובע עומדות הזכויות שנקבעו בחוק המשכון, וכי במקום שיש זכות מצוי גם הסעד, ועומדת לתובע זכות העקיבה הקבועה בחוק המשכון. אך מה הגבולות של זכות זו במקרה שלנו? האם זכות העקיבה חלה על תשלום תגמולי ביטוח שחב מבטח למבוטח? והאם משמעות זכות העקיבה הינה כי חברת הביטוח מחויבת לשלם את תגמולי פוליסת הביטוח ישירות לבנק מכוח שעבוד הנכס המבוטח אף שהפוליסה עצמה לא שועבדה והבנק לא נכלל כמוטב בפוליסה? בעניינו מתקיים הכלל שלפיו חוק ספציפי גובר על חוק כללי. חוק חוזה הביטוח קובע במפורש בסעיף 73 כי הוראות חוק חוזה הביטוח יחולו כאשר אין בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין ביטוח. בהתאם לכך, ובהעדר הוראה ספציפית בחוק המשכון לעניין תגמולי ביטוח יחולו הוראות חוק חוזה הביטוח, כל עוד לא מושכנו תקבולי הביטוח בהסכם שעבוד מיוחד. המחוקק קבע בעניין חוזה הביטוח הסדר ספציפי מפורש ומפורט. ישנה הוראת חוק המעגנת באופן ברור מיהם הצדדים לחוזה הביטוח ומיהו הזכאי בקרות מקרה הביטוח לתגמולי הביטוח, ולכן יש לראות בחוק חוזה הביטוח כחוק מיוחד הגובר על חוק המשכון שהסדריו כלליים יותר. חוק חוזה הביטוח קובע בסעיף 1: "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב" (ההדגשה הוספה - ר' ש'). פרק א, סימן ב לחוק חוזה הביטוח מגדיר מיהו מוטב, מעמד המוטב וזכויות המבוטח והמוטב. ההסדר החקיקתי של חוזה הביטוח והקביעה הנחרצת בחוק למי ישולמו תגמולי הביטוח מבהירים את כוונת המחוקק. הסדר זה נקבע על-מנת שיהיה נהיר וברור למבטח מי זכאי לתגמולי הביטוח, ושלא יידרשו בירור ובדיקה, או כפי שהציע התובע, בקשות לטען ביניים על-ידי המבטחים בכל פעם שהם נדרשים לתשלומי תגמולי הביטוח. חיזוק לכוונה זו ניתן למצוא בסעיף 11(ב) לחוק חוזה הביטוח: "קביעת מוטב תהיה בדרך המאפשרת זיהויו". נראה שהמחוקק שם דגש רב על כך שהמבטחים לא ידרשו למאמצים חריגים על-מנת לקבוע מיהו הזכאי לתשלומי תגמולי הביטוח ולחסוך עלויות בבדיקות ובירורים, כולל האם קיימות זכויות קנייניות אלו ואחרות לצדדים שלישיים, כיוון שסביר להניח שמאמצים אלו היו דורשים הקצאת משאבים, שהיו גורמים לעלויות כספיות, שהיו מתגלגלות על ציבור המבוטחים. מכאן, שהזכות הקניינית שהתובע טוען לה על תגמולי הביטוח לא חלה, כיוון שחוק חוזה הביטוח קובע שמי שמעוניין בתגמולי ביטוח עליו לעשות מעשה, והמעשה הוא רישומו כמוטב בחוזה הביטוח על-מנת שלמבטח תהא ידיעה ברורה מי הזכאי לתשלומי תגמולי הביטוח. יתרה מזאת, חוק חוזה הביטוח קובע בסעיפים 13-11 הסדרים מיוחדים שלפיהם ניתן להקנות זכויות למוטב שאינו המבוטח עצמו. הסדרים אלו מאפשרים לבנק ששעבד רכב לטובתו להבטיח את זכויותיו גם בתקבולי הביטוח, על-פי ההסדרים הספציפיים של חוק חוזה הביטוח. סעיף 13 לחוק חוזה הביטוח שעניינו "זכויות המבוטח והמוטב" קובע: "(א) קביעת מוטב שאינו המבוטח, אין בה כדי למנוע מן המבוטח להעביר או לשעבד את זכויותיו על פי החוזה, או כדי למנוע מנושי המבוטח לעקל זכויות אלה, והכל כל עוד לא קרה מקרה הביטוח ; אולם אם היתה קביעת המוטב בלתי חוזרת, יהיו העברה ושעבוד של זכויות המבוטח טעונים הסכמת המוטב בכתב, ונושי המבוטח אינם רשאים לעקל זכויות אלה. (ב) זכותו של המוטב אינה ניתנת להעברה, לשעבוד או לעיקול כל עוד לא קרה מקרה הביטוח, אלא אם היתה קביעת המוטב בלתי חוזרת" (ההדגשות הוספו - ר' ש'). ניתן לראות כי החוק קבע הסדר ספציפי שלפיו ניתן לשעבד תגמולי ביטוח על-פי פוליסה ו/או להמחות את הזכויות באותם כספים בקביעת מוטב בפוליסה שתהיה בלתי חוזרת. כאמור, הבנק (התובע) לא פעל בדרך הקבועה בחוק חוזה הביטוח ולא דאג לקבוע עצמו כמוטב בפוליסת הביטוח, ולחלופין לא דאג לשעבד את תגמולי הביטוח על-פי הפוליסה. הבנק ישן על זכויותיו ופנה לראשונה לחברת הביטוח רק לאחר קרות האירוע. אין לו להלין אלא על עצמו. שני הצדדים הביאו חלקי ציטטה מספרו של פרופ' י' ויסמן על "חוק המשכון, תשכ"ז1967-" פירוש לחוקי החוזים [1]. התובע לומד מהציטטה ש"ההסדר הקבוע בסעיף 9(א) הנ"ל התפרש כמי שחל במישרין על זכותו של בעל הנכס לשיפוי מאת החברה המבטחת של הנכס". מנגד טוענת הנתבעת "עיון בספרו של פרופ' וייסמן... מראה כי גם המלומד וייסמן אינו סבור באופן נחרץ כי זכות העקיבה צריכה לחול גם במקרים של תשלום תגמולי ביטוח". כדי להבהיר את המחלוקת שבין הצדדים יובאו במלואם דבריו של פרופסור ויסמן, הכותב בספרו הנ"ל [1], בעמ' 212-211, כדלקמן: "זכותו של מקבל משכון בקרות אחד מן האירועים הנזכרים בסעיף 9(א) אינה מוגבלת למקרים שבהם מגיעים לחייב פיצויים מאת אדם שלישי בשל מעשה נזיקין, או בשל הפרת חוזה. סעיף 9(א) מדבר גם על זכותו של החייב לשיפוי ובכך נכללת בהילכת חילופי המשכון גם זכות כנגד אדם שלישי הנובעת מעילה שאינה עוולה או הפרת חוזה, כגון זכות לדמי ביטוח על פי פוליסה של ביטוח. דבר זה אינו מובן מאליו, שהרי על ידי שעבוד דמי הביטוח לטובת הנושה המבוטח, גם במקרים שבהם לא התחייב החייב בהסכם המשכון לבטח את הנכס, אנו נותנים לנושה המובטח יותר ממה שהוא הניח כי הוא מקבל. וכי מדוע יועדף על פני נושיו הרגילים של החייב לגבי פירות הפרמיה שהחייב שילם מרצונו? לעומת זאת אפשר לטעון כי אין זה צודק שהנושים הרגילים יוכלו להיפרע מדמי הביטוח של המשכון בעוד שמהנכס הממושכן עצמו לא יכלו להיפרע בטרם נפרע מקבל המשכון. ואולם, אין להניח כי במציאות נוטרד על ידי שאלה זו מאחר שבדרך כלל נוהגים נושים מובטחים לדרוש כחלק מתנאי המשכון שהחייב יבטח את הנכס. לאור זאת, בקבלם שעבוד על דמי הביטוח אין הנושים מקבלים בדרך כלל יותר ממה שציפו לקבל, אלא את מה שהסכימו עליו מראש" (ההדגשה שלי - ר' ש'). כהערה מוסיף פרופ' ויסמן בספרו הנ"ל [1] (הערת שוליים 10) וכותב: "יתרה מזו, בדרך כלל קובעים בפוליסת הביטוח כי מקבל המשכון הוא המוטב". פרופ' ויסמן מבחין גם בין זכאות לפיצויים שנובעים מתמורה כלשהי, כגון דמי ביטוח שהזכות להם נובעת מפרמיה ששולמה, לבין אלה שאינם נובעים מתמורה כלשהי, כגון מעשה נזיקין בנכס הממושכן, ולדעתו קל להצדיק זכאות לפיצויים מהסוג השני כתחליף הבא במקום הנכס שמושכן. ואולם מכל האמור לעיל לא ניתן ללמוד על זכות מוחלטת ואוטומטית של הבנק לקבל את תקבולי הביטוח של נכס ששועבד לזכותו. אם לא שועבדו תקבולי הביטוח, והבנק לא נרשם כמוטב בפוליסה, תהיה לו זכות בתקבולי הביטוח כמו זכויות של נושים אחרים של החייב הרשאים לעקל את תקבולי הביטוח מכוח זכויות שיש להם כלפי החייב. נשאלת השאלה אם יהיה זכאי הבנק כמקבל המשכון לתגמולי הביטוח אם נקבע בפוליסה מוטב אחר ולא החייב. לשאלה זו עונה פרופ' ויסמן, שם [1], בעמ' 210 בשלילה. "הילכת חילופי המשכון לא תחול, למשל, אם החייב ביטח את הנכס הממושכן, ובהסכם הביטוח נקבע אדם שלישי כמוטב". מכאן, שהדגש הוא על מי שנקבע כמוטב בפוליסה, כאשר מדובר על חוזה הביטוח, ולא למי שיש זכויות משכון על הנכס. טוען התובע שעיון ברישיון הרכב של המבוטח מאפשר לנתבעת בצורה קלה ופשוטה לגלות את הזכויות השונות העשויות להתעמת בקשר לרכב ולפעול על-פיהן באופן ההולם את הדין החל עליהן. עניין זה אינו רלוונטי. גם אם ידעה חברת הביטוח שהרכב משועבד (ומוכן אני להניח כי ידעה על כך), אין בכך כדי להטיל עליה חובה לשלם לבנק את תגמולי פוליסת הביטוח כל עוד לא צוין הבנק כמוטב, ו/או כל עוד לא שועבדו תגמולי הביטוח לטובת הבנק בשעבוד ספציפי. זכות העקיבה מכוח חוק המשכון מקנה לבנק עילת תביעה כנגד מי שמשכן את הנכס לטובתו על בסיס היחסים החוזיים שבין הבנק לממשכן. במסגרת עילת תביעה זו זכאי הבנק לתבוע מהממשכן את מימוש זכות העקיבה במובן זה שהבנק זכאי לתבוע מהממשכן להעביר אליו את תגמולי הביטוח של הנכס הממושכן. מכוח הילכת חילופי המשכון היה זכאי הבנק, למשל, לתבוע את המבוטח להעביר לידיו את תגמולי הביטוח, ובמסגרת תביעה זו להטיל עיקול על תגמולי הביטוח בטרם הועברו מחברת הביטוח אל המבוטח. מכוח סעיף 9(ב) לחוק המשכון רשאי הבנק לתבוע גם את חברת הביטוח, ואולם בכל הנוגע לחובות חברת הביטוח חלות הוראות חוק חוזה הביטוח. בהתאם לכך, חובתה החוזית של חברת הביטוח הינה כלפי מי שזכאי לתגמולי הביטוח על-פי הפוליסה בלבד, או כלפי מי ששייעבד לטובתו את הזכויות בפוליסה, כעולה מהוראות חוק חוזה הביטוח. בהתאם לכך, אני קובע כי לא הייתה לחברת הביטוח כל חובה להעביר את כספי הביטוח אל הבנק. 4. סיכום בסיכומו של דבר, אני קובע כי הוראות חוק חוזה הביטוח גוברות על הוראות חוק המשכון במובן זה שעל חברת הביטוח לשלם את תגמולי הביטוח למי שנקבע כמוטב בפוליסה. זכות העקיבה מכוח הוראות חוק המשכון מקנה זכות לבעל הזכויות בנכס המשועבד לתבוע מהממשכן או מצד שלישי (לעניין זה חברת הביטוח) להעביר אליו גם את תגמולי הביטוח של הנכס ששועבד. ואולם זכות זו אינה מטילה חובה על חברת הביטוח להעביר לבעל המשכון את תגמולי פוליסת הביטוח אם זה לא דאג לרשום עצמו כמוטב בפוליסה, ולחילופין לא שעבד את תגמולי הפוליסה לטובתו בהתאם להוראות חוק חוזה הביטוח, הקובע הסדר ספציפי לעניין תגמולי ביטוח. בהתאם לכך על חברת הביטוח לא חלה החובה להעביר לבנק את תגמולי הביטוח גם אם ידעה על שעבוד הרכב לטובתו. על-כן דין התביעה להידחות. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת את הוצאותיה ושכר טרחת עורך-דין בסכום של 10,000 ש"ח + מע"מ כחוק, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. רכבביטוח רכבשעבודאובדן גמור (טוטאלוס)נזק לרכב