רשלנות בנק בהשוואת חתימות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רשלנות בנק בהשוואת חתימות:

1. לפני תביעה כספית לתשלום סך של 3,411,743 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה ממעילה בכספיה, אשר על פי הטענה התאפשרה עקב רשלנותם של הנתבעים.

2. התובעת הינה חברה פרטית המאוגדת בישראל והעוסקת בייצור, ייבוא שיווק והפצה של מוצרי פלסטיקה וזכוכית שונים (להלן: "התובעת" או "החברה"). לתובעת שני חשבונות בנק - האחד מתנהל בסניפו של הנתבע 1 (להלן: "בנק הפועלים") והשני מתנהל בסניפו של הנתבע 2 (להלן: "בנק מזרחי"), בראשון לציון (הנתבעים 1 ו-2 ייקראו יחד להלן: "הבנקים"). הנתבע 3, מר יעקב וקס, היה רואה החשבון של התובעת במועדים הרלוונטיים לתביעה.

3. על פי הנטען בכתב התביעה, במהלך שנת 2008, בעקבות בדיקה שערכה התובעת, לאור מחסור בלתי מוסבר בכספים בחשבונותיה, גילתה התובעת כי שיקים שונים נמשכו, הופקדו ונפרעו מחשבונות הבנק שלה, ללא הרשאה ובניגוד לדין. בדיקות התובעת העלו כי הגב' שושנה אפרתי, מי שהיתה מנהלת החשבונות של החברה בזמנים הרלוונטיים, מעלה בכספי החברה ומשכה, באופן שיטתי ולאורך זמן, שיקים של התובעת לפקודתה או לפקודת צדדים שלישיים הקשורים עמה. הגב' אפרתי הקפידה למשוך שיקים בסכומים הנעים בין 1,800₪ ל- 3,000 ₪ וזאת כנגד יתרות חוב פיקטיביות שיצרה בספרי התובעת. השיקים המזויפים נשאו בחלקם הגדול חתימות מזויפות של מנכ"ל החברה ומורשה החתימה בה, מר מריו המרשלג. בחלקם האחר, השיקים לא נשאו חתימה כלל. שיקים שנמשכו לפקודת צדדים שלישיים, הוסבו לאחר מכן לטובת הגב' אפרתי, תוך שהיא חותמת חתימת היסב בשם הנפרעים.

4. מבדיקה שערכה התובעת עלה כי פעילות המעילה של הגב' אפרתי החלה בשנת 2004 והיקפה עומד על סך של 2.7 מיליון שקלים (בערכים נומינליים). סך של 1,808,693 ₪ מתוך סכום זה מיוחס לשיקים מזויפים שנמשכו על ידי הגב' אפרתי מחשבון החברה בבנק הפועלים. סך של 923,397 ₪ מיוחס לשיקים שנמשכו על ידי הגב' אפרתי מחשבון החברה בבנק המזרחי.

5. התובעת טוענת כי הבנקים נהגו ברשלנות כאשר פרעו שיקים הנושאים חתימה מזויפת ואף כאלה שאינם נושאים חתימה כלל. בעשותם כן, נהגו הבנקים שלא כדין, תוך הפרה חמורה של חובת הזהירות המוטלת עליהם, חובת האמון, הנאמנות ושליחותם החוזית ועל פי כל דין. כתוצאה ממעשיהם ומחדליהם של הבנקים נגרמו לתובעת נזקים כספיים, אותם היא תובעת כעת.

6. ביחס לנתבע 3, רו"ח וקס, טענה התובעת כי הלה היה אמון על בדיקתם ובקרתם של ספרי התובעת ומצבה החשבונאי, כמו כן הוא סיפק לה שירותי הנהלת חשבונות חיצוניים. הנתבע 3 כשל בזיהויים ומניעתם של מעשי המעילה השיטתיים והממושכים של הגב' אפרתי. במחדליו האמורים התרשל רו"ח וקס כלפי התובעת.

7. הנתבעים 1 ו-2 הגישו כתבי הגנה הכוללים טענות דומות במהותן. בהגנתם מכחישים הבנקים את טענות התובעת וטוענים כי התובעת היא חברה בערבון מוגבל המחוייבת בניהול ספרים לרבות הגשת דו"חות כספיים מבוקרים על ידי רואה חשבון. המעילה המתוארת בכתב התביעה החלה בשנת 2004 ונמשכה לאורך תקופה של 5 שנים, במהלכן נמשכו מליוני שקלים מחשבונות התובעת. לו היתה התובעת נוקטת באמצעי בדיקה ובקרה סבירים, היתה מגלה את המעילה בסמוך לתחילת התרחשותה ומונעת את הנזק. התובעת כשלה כאשר לא גילתה את המעילה אלא בשלב מאוחר, כחמש שנים לאחר שהחלה, ובכך התרשלה רשלנות רבתי בפיקוח וניהול עסקיה.

8. ביחס לשיקים עצמם טענו הבנקים כי החתימות על גבי השיקים שהוצגו לפירעון דומות לדוגמת החתימה שמסר מר המרשלג, מורשה החתימה מטעם התובעת. השיקים על פניהם נחזים להיות תקינים, נבדקו בדיקה סבירה ומקצועית על ידי פקידי הבנק ונפרעו כדין ללא כל התרשלות מצד הבנקים. מכל מקום, נטען, כי התרשלותה של התובעת ניתקה כל קשר סיבתי בין הטענות המיוחסות לבנקים לבין נזקה הנטען של התובעת ולחילופין יש להטיל עליה אשם תורם בשיעור מלוא הנזק.

9. עוד טענו הבנקים כי על פי ההסכמים עליהם חתמה התובעת בעת פתיחת החשבון התחייבה התובעת לבדוק את תדפיסי החשבון השוטפים שנשלחו אליה מדי חודש ולהעיר את הערותיה לגביהם. התובעת לא חלקה על תוכן הדיווחים במהלך השנים ולא העירה ביחס אליהם דבר. משכך, טוענים הבנקים יש לראות בשתיקתה של התובעת משום אישור החשבונות בדיעבד ולחילופין יש להורות כי התובעת מנועה כיום מלטעון כנגד פרעון השיקים.

10. הנתבע 3, רו"ח וקס טוען בתמצית כי עבודת הביקורת עניינה בעריכת ביקורת חשבונאית ומדגמית. משכך, ברוב המקרים לא ניתן באמצעות ביקורת לחשוף מעילות מהסוג המתואר בכתב התביעה. לטענתו, במסגרת השירות שנדרש להעניק לתובעת נהג בזהירות כרואה חשבון סביר ואף התריע בפני התובעת על פרצות במערך ניהול הכספים שלה, אולם אזהרותיו לא נשמעו. וקס טוען כי אין להטיל עליו את האחריות למעילה מאחר ולא נדרש להעניק לתובעת שירותי הנהלת חשבונות חיצוניים אלא תפקידו הצטמצם לביצוע מספר פעולות מוגדרות שכללו חישוב משכורות לעובדים, התאמות בנקים וסיוע בעריכת דוחות לרשויות המס בלבד. עוד הוא טען כי בשל אופי המעילה, אשר באופן שיטתי נעשתה בסכומים קטנים, לא ניתן היה לגלותה בעריכת ביקורת חשבונאית שגרתית ועל כן אין להטיל עליו אחריות כלשהי לנזקיה של התובעת. מכל מקום נטען, כי ככל שנגרם לתובעת נזק הרי שבשל רשלנותה יש להטיל עליה אשם תורם בשיעור 100%.

11. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת עצם ביצוע המעילה על ידי הגב' אפרתי כמתואר בכתב התביעה. המחלוקת העיקרית ביניהם נסובה סביב שאלת האחריות לנזק. לשיטת התובעת יש להטיל את האחריות לנזקיה על הבנקים, אשר התרשלו בתפקידם עת שפרעו את השיקים המזויפים, וכן על רו"ח וקס, אשר התרשל בפיקוח על ענייניה החשבונאיים של החברה. מאידך, טוענים הבנקים כי פירעון השיקים נעשה על פי נוהל העבודה המקובל, באופן סביר וללא כל התרשלות מצידם. לשיטתם, יש להטיל את האחריות לנזקים על התובעת ועל רואה החשבון מטעמה, אשר כשלו בפיקוח על עסקי התובעת ונמנעו מגילוי המעילה בשלב מוקדם. הנתבע 3 סבור כי יש להטיל את האחריות בראש ובראשונה על התובעת, אשר כשלה בפיקוח על עסקיה וכן על הבנקים אשר הפרו את התחייבויותיהם כלפי התובעת.

12. על פי הסכמה דיונית של הצדדים, נבחנה בשלב ביניים השאלה - האם מתוך השוואה פשוטה של החתימות על גבי השיקים שנתגלו כמזויפים עם דוגמאות החתימה שנמסרו לבנקים, יכול היה בנקאי סביר לעמוד על כך שהחתימה אינה חתימתו של מר המרשלג. לאחר שהועברו לעיוני השיקים המקוריים וכן דוגמאות החתימה, ניתנה ביום 02/03/11 החלטתי. בהחלטה נקבע כי החתימות המופיעות על גבי השיקים הנטענים אינן דומות לדוגמאות החתימה שמסר מר המרשלג לנתבעים 1 ו-2. כן נקבע כי היה על בנקאי סביר אשר עורך השוואה פשוטה, בעין לא מקצועית, בין החתימות על גבי השיקים הנטענים לבין דוגמאות החתימה, להבחין כי החתימה על השיקים המזויפים אינה חתימתו של מר המרשלג. כמובן שבנקאי סביר צריך היה להבחין בשיקים שאינם נושאים חתימה כלשהי. ומכאן לדיוננו:

המסגרת הנורמטיבית-

13. שיק הוא הוראה של אדם המופנית אל תאגיד בנקאי, לשלם סכום כסף לצד שלישי. חתימה על גבי השטר היא תנאי להטלת חבות שטרית ובהיעדר חתימה - אין חבות [סעיף 22(א) בפקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה")]. סעיף 23(א) בפקודה מוסיף וקובע כי חתימה על שטר שהיא מזויפת "אין כוחה יפה כלשהו". ביחסי בנק-לקוח, חתימת הלקוח-המושך היא היוצרת את השיק. בהעדר חתימה או במקרה בו זויפה חתימת המושך, אין למסמך נפקות מבחינתו של הלקוח ועמדת המוצא היא שבנק אינו רשאי לחייב את חשבון לקוחו בגין שיקים שהלקוח לא משך.

14. עמדה עקרונית זו באה לידי ביטוי בדבריו של השופט ח' כהן בע"א 550/66 שטאובר נ' בנק המזרחי בע"מ, פ"ד כב(1) 240, 248 (1968):

"שיק אשר חתימת עושהו זויפה, אינו אלא פיסת נייר בעלמא, ואין שם של שיק ראוי שייקרא עליו כלל; ובנק המשלם כסף על פי פיסת נייר שכזאת, פשיטא שאינו יכול לחזור ולהיפרע ממי שלא חתם עליה כל עיקר".

דברים אלה לא התקבלו כפשוטם ונראה כי קיימות עילות, חוזיות או נזיקיות, המאפשרות לבנק לחייב את לקוחו על אף הזיוף במשיכה.

15. עילה חוזית - בבסיס החוזה שבין הבנק ללקוח עומדת חובתו החוזית של הבנק לכבד את הוראות הלקוח ולפעול על פיהן במסגרת המגבלות החלות על חשבון הלקוח. זכותו החוזית של הבנק היא לחייב את חשבון הלקוח כדי הסכום שלגביו נתקבלה ההוראה. בנק המשלם על פי משיכה מזויפת של הלקוח אינו פועל על פי הוראת הלקוח ועל כן אינו זכאי לחייב את חשבונו [א' ברק "זיוף במשיכת שיק: מטרה ואמצעים בחלוקת הסיכון בין הבנק ללקוחו" משפטים א 134, 137 (תשכ"ח-תשכ"ט) (להלן: "א' ברק")].

בצד התחייבותו של הבנק לכבד שיקים אותנטיים של הלקוח, ניתן להכיר בהתחייבות הלקוח לנקוט באמצעי זהירות סבירים על מנת להקטין את הסיכון לבנק (א' ברק, 138), למשל על דרך התחייבות מצד הלקוח לבדיקה ובקרה של חשבונות הבנק. כך, יכולים הבנקים לטעון, כפי שטענו בפועל, כי הסכם ההתקשרות עם התובעת כולל במסגרתו תנאי המחייב את התובעת לעיין בחשבונותיה ולהעיר לבנק את הערותיה ביחס אליהם. טענה זו, תיבחן בהמשך.

16. עילה נזיקית - עוולת הרשלנות מבוססת על קיומה של חובת זהירות של מזיק פוטנציאלי כלפי ניזוק פוטנציאלי. ביחסי בנק-לקוח קיימת מצד אחד חובת זהירות של הבנק כלפי לקוחותיו, על פיה מחויב הבנק לנקוט בכל אותם אמצעי זהירות שבנק סביר היה נוקט בנסיבות העניין, על מנת למנוע נזק מלקוחו. על החובות המיוחדות החלות על בנק כלפי לקוחו עמד בית המשפט בע"א 8068/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל עיזבון המנוחה חיה אופלגר ז"ל, פ"ד נט(2) 349, 369 (04.11.2004) בקבעו:

"הבנקים ממלאים תפקיד מרכזי בחיי הכלכלה בישראל ובעולם המודרני בכלל, והם מתאפיינים בכשירות מקצועית, בנגישות למידע ובאמצעים טכניים העומדים לרשותם לצורך פעילותם. כל אלה, בצירוף התפקיד שהבנקים בישראל נדרשים למלא לעיתים בביצוע מדיניות שלטונית ומשימות ציבוריות ... מקנים להם בעיני הפרט מעמד מיוחד, "מעין ציבורי", אשר בגינו הוא רוכש להם אמון ונוטה לסמוך על פעולותיהם בלא לדרוש ולחקור אחריהן (ראו: ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' צבאח פ"ד מח(2) 573, 585; א' פורת "דיני נזיקין" ספר השנה של המשפט בישראל תשנ"ב-תשנ"ג (תשנ"ד) 301, 324 (להלן: פורת, דיני נזיקין)). מעמדם זה של הבנקים מבחינה מקצועית וציבורית יש בו כדי להקרין על היקפה של חובת הזהירות המוטלת עליהם ברמה המושגית, הן בהתנהלותם אל מול לקוחותיהם והן בהתנהלותם אל מול צדדים שלישיים העלולים להיפגע ממנה, גם אם אלה אינם נמנים עם לקוחותיהם. שיקול נוסף התומך בגישה המרחיבה את היקפה של חובת הזהירות המושגית המוטלת על בנקים נעוץ בכך שהבנק מהווה מפזר נזק טוב, וזאת בצד היותו מונע יעיל של נזק עקב כישוריו ואמצעי הפיקוח העומדים לרשותו, כאמור (ראו: פורת, דיני נזיקין, 325). שיקולים אלה תומכים בהרחבת היקפה של חובת הזהירות המושגית המוטלת על הבנקים והחלתה גם כלפי מי שאינם נמנים עם לקוחותיהם, אך גישה מרחיבה כזו אינה מקובלת על הכול".

לצדה של חובת הבנק כלפי הלקוח קיימת חובת זהירות של הלקוח כלפי הבנק. הלקוח הסביר צריך לצפות כי אי נקיטת אמצעי זהירות סבירים מצידו יכול שתגרום נזק לבנק. במקרה כזה ניתן יהיה לחייבו בגין רשלנות. עמד על כך השופט חשין בדנ"א 1740/91 בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ נ' שרגא פרוסט קוסטמן פ"ד מז(5) 31, 64 (09.09.1993) בקובעו את הדברים הבאים:

"בנק חייב חובת זהירות כלפי לקוחו, אך גם לקוח חב חובת זהירות כלפי הבנק, וחובתו זו מוכרת מזה זמן. החובות הן אפוא הדדיות, ומקורן, בראש ובראשונה, בחוזה שבין השניים ... ואולם גם בלא קשר לחובתו זו של לקוח כלפי בנק, אם באחת הכרנו בחובת זהירות של בנק כלפי לקוחו - חובת זהירות השתולה, אמנם, בחוזה שבין השניים אך שורשיה בדיני הנזיקין הכלליים - לכאורה חייבים אנו להוסיף ולומר כי באותו הקשר נכיר אף בדוקטרינת האשם התורם. דומה עליי, כי הכרה בחובת זהירות בלא לרככה בדוקטרינת האשם התורם תסיג אותנו מאה שנים לאחור, וכזאת לא יעלה על הדעת. על-פי גישה זו, בדין שבמקומנו ובזמננו דוקטרינת האשם התורם בנויה אל תוך חובת הזהירות והרשלנות, ואל אשר תלך זו אף זו תלך".

17. השאלה על מי מבין הצדדים ראוי להטיל את הסיכון, ובהתאם לכך - את הנזק הנגרם כתוצאה מזיוף שיקים, היא שאלה של מדיניות שיפוטית הנבחנת לאורם של שני עקרונות: עקרון פיזור הנזק ועקרון האשמה (א' ברק, 134-136).

בספרו דיני שטרות 430 (מהדורה שניה, 2007) עומד המלומד שלום לרנר על מהות המבחנים הללו באמרו כך:

"רעיון פיזור הנזק מניח, כי סיכונים מסוימים הם חלק בלתי נפרד מהפעילות הכלכלית המודרנית, וחברה המבקשת לשמור על רמת פיתוח גבוהה חייבת לשאת בנזק הנגרם בשל זיוף שטרות. החברה כולה, ולא פרט שחתימתו זויפה או שרכש שטר שאחת מחתימותיו זויפה, צריך לשאת בהפסד. להטלת הסיכון על פרט זה או אחר תהיינה השלכות לא רצויות עליו ועל אחרים הקשורים עמו בעסקאות שונות, העלולים לסבול מתגובת שרשרת. אין הצדקה שאדם אחד, אפילו הוא התרשל, יישא במחיר הקידמה של כלל החברה. לפי גישה זו, אין רלוונטיות רבה לרמת התנהגותו של המושך, והנזק יוטל על הבנק שיכול לשאת בו באופן הטוב ביותר, באמצעות פיזורו על כלל החברה.

התיאוריה השנייה דוגלת בהטלת ההפסד על מי שאשם יותר מאחרים בהתרחשותו. תיאוריה זו גורסת, כי מי שסטה מנורמת התנהגות ראויה, יהא אחראי להפסד. הטלת האחריות על הרשלן תסייע למנוע מעשי זיופים בעתיד. לפי גישה זו, לקוח שהתרשל צריך לשאת בנזק שגרם הזייפן. אם גם הבנק התרשל, ראוי לחלק את הנזק בין שניהם. כל אימת ששני הצדדים לא התרשלו, עשויה גישה זו להסכים שההפסד יוטל על הבנק מכוח העיקרון של פיזור הנזק".

18. בהתאם למבחן פיזור הנזק, ביחסי בנק-לקוח ובסיכונים הנובעים מזיוף שטרות, תמיד יהיה הבנק נושא הסיכון הטוב ביותר (א' ברק, 135). בידי הבנק מצויים הכלים והאמצעים המאפשרים בקרה יעילה על ענייני לקוחותיו. הבנק הוא מונע הנזק היעיל ביותר כיוון שיש באפשרותו, באמצעים פשוטים יחסית, לחשוף את הזיוף על ידי השוואה של החתימה המופיעה על גבי השיק לדוגמת החתימה של הלקוח השמורה אצלו. בגדר זה יש להביא בחשבון כי "הטלת הסיכון על הבנק הפורע תביא ליתר הקפדה מצדו, לכל הפחות לגבי שיקים מעל סכום מסוים. מנגד, הטלת הסיכון על אחרים תביא לכך שהבנק לא יבדוק כלל את החתימה קודם לפרעון השיק" (לרנר, 430). הבנק הוא גם מפזר הנזק הטוב ביותר שכן הוא מסוגל להפנים את העלויות הנובעות מהסיכון ולגלגל אותן בהתאם על כלל הלקוחות (למשל באמצעות רכישת פוליסת ביטוח מתאימה).

19. מבחן האשמה נועד להבטיח שמירתם של סטנדרטים רצויים ובאמצעותו מוטל הסיכון על הצד אשר חרג מרמת הזהירות הסבירה. על פי מבחן האשמה, הנזק יכול שיוטל במלואו רק על אחד מן הצדדים, אם ימצא שהלה התרשל בעוד השני נהג בסבירות. אפשרית גם תוצאה של חלוקת הנזק בין הצדדים, אם שניהם נהגו ברשלנות, על פי מידת אשמם [ראה גם אריאל פורת "אחריותם של בנקים בגין רשלנות – התפתחויות אחרונות" ספר השנה של המשפט בישראל (בעריכת אריאל רוזן צבי, תשנ"ב) 324, 338].


מן הכלל אל הפרט-

20. כ- 600 שיקים הנושאים חתימה מזויפת נמשכו ונפרעו על ידי הבנקים. שישה שיקים מתוכם (שניים שנמשכו על בנק המזרחי וארבעה שנמשכו על בנק הפועלים) אינם נושאים חתימה כלשהי, וחרף זאת נפרעו אף הם. כפי שנקבע כבר בהליך הביניים (החלטתי מיום 02/03/11) החתימות המופיעות על גבי השיקים כולם, אינן דומות לדוגמאות החתימה השמורות אצל הבנקים. סבורני כי בנקאי סביר, אשר עורך השוואה בין החתימות שעל גבי השיקים לבין דוגמת החתימה השמורה בבנק, יכול וצריך היה להבחין בשוני שבין החתימות ומכאן להורות על סירובם. כמובן שהשיקים שלא נחתמו היו צריכים להיות מסורבים אף הם.

דא עקא, התברר כי החתימה על גבי השיקים לא נבדקה כלל, למצער לא בהשוואה לדוגמת החתימה השמורה בבנק, וזאת מטעמי יעילות העבודה בבנק:

21. הנתבע 1 – בנק הפועלים

5 נהלי עבודה פנימיים של הנתבע 1 צורפו לתצהירו של מר המרשלג (נספח ח1- נוהל מס' 211/01 מיום 12/08/07, ח2- עדכון לנוהל מיום 18/09/05, ח3- עדכון לנוהל מיום26/02/06, ח4- עדכון לנוהל מיום 24/06/07, ח5- עדכון לנוהל מיום06/09/07). סעיף 2 בנוהל, על כל עדכוניו, עוסק בבדיקת תקינות השיק וסעיף 2.2.1.1 מורה כי יש לסרב שיק כאשר "אין התאמה בין החתימה המופיעה על השיק, לבין המתחייב עפ"י דוגמת חתימת הלקוח והרשאותיו". עם זאת, המשך הנוהל מגלה כי השיקים ממוינים על פי סכומם – עד לסכום של 6,000 ₪ ומעל לסכום של 6,000 ₪ (סעיף 18 ב- ח1, ח3, ח4, ח5; סעיף 20 ב-ח2). ביחס לכל אחד מסוגי השיקים הללו קיימות הוראות בדיקה שונות: בשיקים שסכומם נמוך מ-6000 ₪ נבדק "קיום חתימת המושך" לעומת שיקים שסכומם מעל 6000 ₪ בהם יש לבדוק "חתימת המושך מול דוגמת החתימה" (סעיף 26 ב-ח1, ח3, ח4, ח5 ; סעיף 28 ב-ח2).

נהלי הבנק מלמדים, אם כן, כי בשיקים שסכומם מתחת ל-6,000 ₪ פשוט לא נערכת השוואה של חתימת המושך אל מול דוגמת החתימה של הלקוח השמורה בבנק.

22. הגב' כרמית כהן, אשר העידה מטעם בנק הפועלים אישרה את קיומו של הנוהל ומתצהירה עולה כי רק שיקים שסכומם מעל 6,000 ₪ נבדקים אל מול דוגמת החתימה שמסר הלקוח ואילו יתר השיקים נבדקים "באופן חזותי" בלבד (סעיף 5 בתצהיר נ/10). מהות אותה "בדיקה חזותית" לא הובהרה. בהמשך התצהיר ובעדותה בבית המשפט אישרה שהחתימות בשיקים שסכומם עד 6,000 ₪ פשוט לא נבדקות בהשוואה לחתימת הלקוח במחשב (סעיף 7 בתצהיר נ/10 וכן עמ' 72 ש' 10-15 בפרוטוקול).

23. מדיניות זו של הבנק לא היתה ידועה לתובעת והיא אינה מהווה חלק מההסכם שבין הבנק לתובעת. מטרת ביצוע בדיקת השוואתית בין החתימות המופיעות על גבי שיקים לבין דוגמת החתימה שנמסרה לבנק היא ברורה ואין צורך להכביר מילים אודות חשיבותה. אין חולק כי מדובר בשירות שהבנק אמור לספק ללקוחותיו, שירות שהלקוחות מצפים לקבלו ומסתמכים על קיומו. דוגמת החתימה של הלקוח לא נמסרת לבנק ללא תכלית כי אם לצורך עשיית שימוש בה ולשם השוואתה אל מול חתימות אחרות המתיימרות להיות חתימת הלקוח, כל אימת שמתעורר הצורך בכך. צפיית הלקוח הסביר היא כי הבנק יבדוק, טרם חיוב חשבונו כי הוראת החיוב שנמסרה לבנק, אכן הוראת הלקוח היא. זוהי חובתו החוזית של הבנק כלפי לקוחותיו. מעמדו המיוחד של הבנק והאמון שרוחש לו הציבור מחייבים הקפדה על קיום חובתו זו. בקביעת נוהל הפוטר את הבנק מבדיקה ביחס לשיקים מסוג מסוים הפר הבנק את חובתו החוזית כמו גם את חובת האמון בה הוא חב כלפי התובעת.

24. הגב' ויקטוריה דגן, מנהלת סניף הבנק במועדים הרלוונטיים, נשאלה בחקירתה הנגדית ביחס לסבירות הנוהל האמור והשיבה: "זה סיכון מחושב שכל ארגון יכול להרשות לעצמו לקחת" (עמ' 76 ש' 14 בפרוטוקול).

25. נמצא אם כן, שהבנק, משיקולי יעילות וכדאיות נטל על עצמו באופן מודע ומכוון את הסיכון הכרוך באי-ביצוע השוואת חתימות לגבי שיקים שסכומם נמוך מ- 6,000 ₪. אמנם נכון הוא כי מעמדם של הבנקים בחיי הכלכלה והמסחר מחייב אותם לפעול ביעילות ולא לעכב את פירעונו של שיק הנחזה להיות כשיר. אולם יעילות זו אין משמעה הפקרת עניינו של הלקוח על ידי ויתור מוחלט על בדיקת אותנטיות החתימה. על הבנק מוטלת החובה לוודא כי אכן השיק הנפרע הוא אותנטי וכי החתימה על גבי השיק אכן חתימת הלקוח היא. מדיניות זו של הבנק, המאפשרת פירעון שיקים ללא בדיקה שהחתימות על גבי השיקים הן אכן חתימותיו של הלקוח אינה אלה הפרה של ההסכם עם התובעת ורשלנות חמורה מצידו.

26. נטילת "סיכון מחושב" על ידי המערכת הבנקאית יכולה להיות לגיטימית רק כאשר בהתממשות הסיכון הבנק יקבל על עצמו את מלוא האחריות לנזק. כאשר הנימוק לנטילת אותו סיכון הינו יעילות עבודת הבנק לטובת כלל ציבור לקוחותיו, הרי זה רק מתבקש שעם התקיימות הסיכון כלל הלקוחות הם שישאו בתוצאתו ולא הלקוח הבודד.

27. הנתבע 2 - בנק המזרחי

בדומה לנתבע 1, הנתבע 2 נוהג גם הוא להבחין בין סוגי שיקים על פי סכומם. על פי נהלי העבודה של הנתבע 2 (צורפו כנספח 1 לתצהירו של מר שמואל יגאל), בשיקים שסכומם עד 3,000 ₪, אין פקיד הבנק נדרש לבדוק אלא את התאריך על גבי השיק. בשלב מאוחר יותר הורחב נוהל עבודה זה והוחל על שיקים שסכומם עד 5,000 ₪. למותר לציין כי הדברים שקבעתי ביחס למדיניות בדיקת השיקים אצל הנתבע 1, תקפים גם ביחס לנתבע 2.

28. מר שמואל יגאל, פקיד עסקים בסניף בנק מזרחי שבו התנהל חשבון התובעת, אישר בעדותו כי על פי נוהל העבודה הרשמי של הבנק השוואת חתימה על גבי השיק לדוגמת החתימה שמסר הלקוח נעשית רק בשיקים שסכומם מעל 3,000 ₪. עם זאת טען, כי פעל על פי הנחיות מחמירות שקבעה מנהלת הסניף דאז, וביצע השוואות חתימה גם בשיקים שסכומם מעל 800 ₪.

29. הגב' גליה בצלאל, אשר היתה במועדים הרלוונטיים לתביעה מנהלת הסניף בבנק המזרחי שבו התנהל חשבון התובעת, העידה ביחס לעניין זה וכך אמרה בעדותה (עמ' 83 ש' 4-12 בפרוטוקול):

"ש. אם כך, לפי הנהלים הרשמיים של הבנק, אם הצ'ק הוא על פחות מ-3,000 ₪ ולאחר מכן על פחות מ- 5,000 ₪ ויש עליו תאריך וכיתוב כלשהו במקום החתימה, ניתן לכבד את הצ'ק?
ת. כן.
ש. איך אתם יכולים לקבוע בבנק נוהל שרירותי וגורף שלגבי צ'קים מתחת לסכום של 5,000 ₪ לפיו אין צורך לבדוק דוגמת חתימה?
ת. אני לא חושבת שזו הפקרות או אדישות, ישבו קובעי המדיניות של הבנק והחליטו שאלו הם הנהלים, שבחלקם נועדו להקל במקצת על העבודה השוטפת בסניף. זו לא הפקרות ולא זלזול".

30. על אף אמירותיה הנ"ל העידה הגב' בצלאל כי הנחתה את עובדי הסניף שלה להחמיר בבדיקת שיקים, מעבר לקבוע בנהלי הבנק הרשמיים, ולהשוות חתימות גם בשיקים שסכומם מתחת ל-3,000 ₪. בתשובה לשאלה האם אין מדובר בנוהל בעייתי, השיבה: "הוא לא מתאים לשיטת הניהול שלי. שיטת הניהול שלי מבקשת שיבדקו גם שיקים מתחת ל-3,000 ₪. אני לא רוצה לגלות הפתעות בהמשך" (עמ' 83 ש' 27-28 בפרוטוקול). מדברים אלה עולה כי גם לשיטתה של נציגת הבנק, הנוהל הרשמי הינו מקל ובלתי סביר, שאחרת לא ניתן להסביר את ההנחיה שנתנה לעובדיה לבחון גם שיקים בסכומים נמוכים.

31. עם זאת, הגב' בצלאל הבהירה כי הנחייתה לבצע בדיקה של החתימה המופיעה על גבי שיקים שסכומם נמוך מ-3,000 ₪, אין משמעה שבוצעה בדיקה של כל השיקים אל מול דוגמת החתימה שמסר הלקוח, אלא שהעובד "מספיק מיומן ומקצועי על מנת לזהות את דוגמת החתימה" (עמ' 84 ש' 1-11 בפרוטוקול). ואכן, מעדותו של מר שמואל עולה כי השוואת החתימות בפועל לא נעשתה אל מול דוגמת החתימה השמורה בבנק, אלא מתוך היכרותו של הפקיד את החתימה ולמיטב זכרונו. כך העיד לעניין זה (עמ' 81 ש' 18-22 בפרוטוקול):

"ש. אתה לא באמת בדקת את הצ'קים של התובעת מול דוגמת החתימה כל פעם, בטח לא לגבי צ'קים מתחת ל-3,000 ₪?
ת. בדקתי מול דוגמת החתימה. אם זה היה מגיע כל יום, כל יום, אז אחרי חודש בערך לא הייתי צריך את דוגמת החתימה כי אני כבר מזהה את החתימה, הצ'קים חוזרים על עצמם אז אין צורך בדוגמת החתימה כי כבר ידעתי את החתימה של מריו".

32. מדברים אלה עולה כי הנתבע 2, ככלל, אינו נוהג לערוך בדיקה להשוואת חתימה בשיקים שסכומם נמוך מ-3,000 ₪. בעניינה של התובעת כאן, ככל שנערכה הבדיקה, היא לא כללה השוואה פיזית של החתימה על גבי השיק אל מול דוגמת החתימה שנמסרה לבנק, אלא שהיא נערכה למיטב זכרונו של פקיד הבנק אשר סבר כי הוא מכיר את החתימה. סבורני כי בדיקה על סמך זכרונו של פקיד הבנק, אשר נחשף לכמות גדולה של שיקים מלקוחות שונים החולפים תחת ידו בכל יום עסקים, אינה מספקת לצורך וידוא כי אכן מדובר בחתימת הלקוח. כך או כך, במבחן התוצאה פרע הבנק שיקים הנושאים חתימה מזויפת, השונה מדוגמת החתימה השמורה בבנק ולרבות שיקים שלא נחתמו כלל. דבר הזיוף יכול היה להתגלות אילו נערכה השוואה כראוי בין החתימות, בין אם בדיקה כגון זו לא נעשתה כלל בהתאם לנוהלי הבנק, בין אם נעשתה בדיקה לפי מיטב זכרונו של הפקיד ובין אם נעשתה בדיקה אל מול דוגמת החתימה והפקיד לא הבחין בהבדלים שבין החתימות. השוואה שכזו לא נערכה, ועל כן לא נותר אלא לקבוע כי הבנק התרשל כלפי התובעת.




33. התובעת-

לצד הרשלנות הברורה מצד הבנקים, יש לתת את הדעת למחדלים מצד התובעת. הבנקים טענו כי על פי ההסכמים שבינם לבין התובעת, מחויבת התובעת בבדיקת חשבונותיה ובהשגה עליהם תוך פרק זמן מסוים (21 ימים בבנק הפועלים ו-90 ימים בבנק המזרחי). לטענתם, התובעת נמנעה מלהעיר את הערותיה ביחס לחשבונות שנשלחו אליה ובכך יש לראותה כמאשרת את תוכנם או למצער לראותה כמנועה מלהעלות טענות כנגד פרעונם של השיקים.

34. בטענה זו מבקשים הבנקים להחיל על התובעת את דוקטרינת האשרור ולחילופין את דוקטרינת המניעות. טענת האשרור גורסת כי "מקום שהבנק שלח חשבונות ללקוח, אשר עיון סביר בהם היה מגלה את דבר הזיוף, והלקוח נמנע מלעיין בחשבונות למרות שהבנק רשאי היה לצפות לעיון זה, רואים את הלקוח כמאשרר את החתימות המזויפות" (א' ברק, 146). ואולם בנסיבות ענייננו, בהן מדובר באישרור שיקים שחתימתם זויפה, לא ניתן להחילה. ראשית יש לומר כי סעיף 23(ב) בפקודת השטרות קובע כי ניתן לאשרר "חתימה שנחתמה שלא ברשות ושאינה מגיעה לכלל זיוף". מכאן, שחתימה אשר זויפה- אין לאשרר (ראה גם א' ברק, 147). שנית, בהתאם לדוקטרינת האשרור, שיסודה בדיני השליחות, רשאי השולח לאשר בדיעבד פעולה שנעשתה על ידי אדם שפעל בחזקת שלוחו. אולם, בין התנאים הנדרשים לשכלול אישור בדיעבד יש צורך בידיעה מלאה של העובדות. "נראה כי רשלנות ה'שולח' באי גילוי העובדות אינה שקולה כנגד ידיעתן" (אהרן ברק חוק השליחות, תשכ"ה-1965 259  (בסדרה "פירוש לחוקי החוזים" בעריכת ג' טדסקי, 1975).

35. מטעמים אלה נקבע בפסיקה כי הוראה חוזית כבענייננו, המבקשת לקבוע כי הימנעות הלקוח מלהגיב לחשבונות הנשלחים אליו בפרק זמן מסוים כמוה כאישור בדיעבד לאותן פעולות, מנוגדת לדוקטרינות האשרור והמניעות ולמעשה מבקשת להחילן בנסיבות שבהן הדין הכללי אינו מאפשר זאת. הוראה מעין זו מהווה תניה מקפחת בחוזה אחיד [ע"א 6916/04, 7680/04 בנק לאומי נ' היועץ המשפטי לממשלה, סעיפים 39-45 בפסק הדין (לא פורסם, 18/02/2010); לעניין שלילת טענת מניעות מצד בנק שהתרשל בגילוי זיוף במשיכת שיק ראה גם מאמרו של א' ברק, שם, 142-146].

36. אשר לטענת האשם התורם, לא ניתן להתעלם מן העובדה שבמסגרת המעילה נמשכו מאות שיקים מחשבונות התובעת באופן עקבי ושיטתי ולאורך תקופת זמן ארוכה של כחמש שנים. אין חולק כי לכל אורך התקופה נשלחו לתובעת דפי חשבון המפרטים את התנועות והיתרה בחשבונות. על אף האמור, לא גילתה התובעת כי שיקים רבים, שאינם אותנטיים, נמשכו מחשבונה. התובעת, אשר מחויבת לעיין בחשבונותיה, צריכה היתה להבחין, בוודאי לאחר תקופה כה ארוכה, באי הסדרים הכספיים בחשבונותיה. מקובלת עלי הטענה כי סכומי השיקים היו כאלה שהקשו את גילוי המעילה, אולם הצטברותם הינה משמעותית ובוודאי היתה צריכה להתגלות בשלב מוקדם מזה שבו התגלתה בפועל.

37. אינני מקבל את הטענה בדבר התרשלות התובעת בכך שהפקידה את כל ענייניה הכספיים בידי מנהלת חשבונות אחת. אין מניעה שחברה תטיל את מלאכת הנהלת החשבונות בידיו של עובד אחד המוכשר לדבר, וכך אכן נעשה. כמו כן אינני סבור שמנהלי החברה התרשלו עת הפקידו בידי מנהלת החשבונות את פנקסי השיקים של החברה. אין מדובר ב"אדם זר" שבידיו הופקרו פנקסי השיקים, כפי שטענו הבנקים, כי אם בעובדת די בכירה אשר מילאה תפקיד אמון, אמון שבו בגדה. עם זאת, היה על התובעת לדאוג לפיקוח מתאים על עבודתה של מנהלת החשבונות וסבורני כי בכך כשלה התובעת. עיון תקופתי מעמיק בחשבונות הבנק, כמו גם בדיקה יסודית יותר של השיקים והחשבוניות (שלא התקבלו) בגינם, היו צריכים לגלות את דבר המעילה (ומריו אף אישר זאת בעדותו, עמ' 52 ש' 1-6, 19-23), אולם התובעת לא נקטה באלה.

38. בהתחשב במכלול הנסיבות, במידת הרשלנות החמורה שאני רואה בהתנהלותם של הבנקים, בהתחשב בשיקולי האשמה ובשיקולים של פיזור הנזק כמבואר לעיל, החלטתי להעמיד את מידת אשמה התורם של התובעת על 35%.

39. התובעת כללה בסכום התביעה את סכומי השיקים, בתוספת ריבית חריגה בשיעור פריים +3%, כמו גם תשלומי הוצאות ונזקים עקיפים שספגה בעקבות המעילה והצורך בגילויה כגון- תשלום לחוקרים פרטיים, רואי חשבון ואבדן שעות עבודה של מריו (כמפורט בפרק ג' בכתב התביעה המתוקן).

כפי שהובהר, חשבון התובעת לא היה מצוי ביתרת חובה ועל כן לא חויב בריבית חריגה על ידי מי מן הבנקים. מטעם זה אין יסוד לדרישה להוספת ריבית מסוג זה על סכומי השיקים שנפרעו. כמו כן, לאור רשלנותה התורמת של התובעת, אינני מוצא לנכון לחייב את הבנקים לשאת בנזקים העקיפים שנגרמו לתובעת ואני מגביל את אחריותם לנזק הישיר שנגרם לתובעת בעקבות פירעון השיקים המזויפים, קרי - חיוב חשבון החברה בסכומי השיקים.



40. רו"ח וקס

כתב התביעה המתוקן כולל טענה אחת בלבד כנגד רו"ח וקס לפיה וקס, "מי ששימש בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה כרואה החשבון של התובע" אחראי לפצותה בגין נזקיה. על פי הטענה היה וקס אמון על בדיקתם ובקרתם של ספרי התובעת ומצבה החשבונאי, "וכן סיפק לה שירותי הנהלת חשבונות חיצוניים" כשל והתרשל בזיהויים ומניעתם של מעשי המעילה הממושכים (סעיף ג-1 בכתב התביעה המתוקן). ראשית יש לומר, כי מדובר בטענה עמומה אשר אינה מפרטת את מהות ההתרשלות המיוחסת לוקס ובכך בלבד יש כדי להביא לדחייתה. מעבר לכך, נראה כי בטענה זו התובעת מתייחסת בעיקר לתפקידו של וקס כרואה החשבון של החברה ורק בשולי הדברים התייחסה לשירותי הנהלת חשבונות שסיפק לתובעת. תוכן השירותים שסיפק אינו ברור כמו גם המחדל או המעשה שבגינו סבורה התובעת כי יש להטיל עליו אחריות.

41. על אף האמור, התובעת הגישה חוות דעת מומחה מטעמה (ת/1), במסגרתה נבחן בעיקר תפקודו של רו"ח וקס כמנהל החשבונות הראשי של החברה. מסקנת חוות הדעת היתה כי וקס התרשל בתפקידו כמנהל חשבונות. ביחס לתפקידו כרואה חשבון עלתה השערה בלבד כי "טעה בהפעלת שיקול דעת סביר כרואה החשבון של החברה שלא גילה במסגרת ביקורתו את הרישומים הכוזבים".

42. צודק הנתבע 3 בטענתו כי בכך שינתה התובעת את חזית המחלוקת המפורטת בכתב הטענות. בעוד שכתב הטענות מייחס לווקס תפקיד שולי כמי שסיפק לחברה שירותי הנהלת חשבונות חיצוניים, ונראה כי הטענה כלפיו מכוונת בעיקר למישור תפקודו כרואה חשבון של החברה (ובשל עמימות ניסוח הטענה לא ניתן לומר זאת בוודאות), חוות הדעת בוחנת בעיקר את תפקודו כ"מנהל חשבונות ראשי" של החברה. מדובר בשינוי חזית אסור שאינני מתיר.

43. ביחס לאחריותו של וקס כרואה חשבון של החברה, חוות הדעת מטעם התובעת אינה מייחסת לו רשלנות אלא מניחה "השערה" לפיה "טעה בהפעלת שיקול דעת סביר". בעדותו, הבהיר המומחה מטעם התובעת כי לא בדק את ניירות העבודה של רו"ח וקס וכי מסקנתו מבוססת על השערה בלבד (עמ' 14- 15 בפרוטוקול). למותר לציין כי השערה זו אינה מספיקה על מנת לבסס אחריות בתביעת רשלנות וסבורני כי התובעת לא עמדה בנטל זה.



44. סיכומו של דבר-

התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 מתקבלת בחלקה במובן זה שעל הבנקים מוטלת אחריות בשיעור של 65% מהנזק הישיר שנגרם לתובעת כתוצאה מפירעון השיקים המזויפים ועל התובעת מוטלת אחריות בשיעור של 35% בגין אשמה התורם:

א. על הנתבע 1 לשלם לתובעת 65% מסך השיקים המזויפים שנפרעו על ידו בתוספת ריבית חוקית עד ליום הגשת התביעה (2,174,770 ₪ על פי תחשיב ריבית שצרפה התובעת נספח א3 לכתב התביעה)- ובסה"כ 1,413,600 ₪.

ב. על הנתבע 2 לשלם לתובעת 65% מסך השיקים המזויפים שפרע בתוספת ריבית חוקית עד ליום הגשת התביעה (1,021,077 ₪ על פי תחשיב ריבית שצרפה התובעת נספח ב3 לכתב התביעה)- ובסך הכל 663,700 ₪.

סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה כנגד הנתבע 3 נדחית.

התובעת תשלם לנתבע 3 עבור הוצאותיו ושכר טרחת עורך דינובסך של 60,000 ₪ כולל מע"מ.

התובעת והנתבעים 1 ו-2 יישאו כל אחד בהוצאותיו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עוולת הרשלנות

  2. רשלנות בלידה

  3. רשלנות עירייה

  4. רשלנות מודד

  5. חבלה ברשלנות

  6. רשלנות מתווכים

  7. רשלנות רב חובל

  8. רשלנות טוען רבני

  9. רשלנות חברת השמירה

  10. רשלנות בגביית חוב

  11. רשלנות הרכב דוד שמש

  12. רשלנות באבחון מומים

  13. רשלנות תורמת של קטין

  14. רשלנות בשחרור מאשפוז

  15. תביעת רשלנות נגד בנק

  16. יסודות עוולת הרשלנות

  17. תביעה על רשלנות מוסך

  18. רשלנות בתכנון אינסטלציה

  19. רשלנות בטיפול בכאבי גב

  20. תביעת רשלנות במדידת בית

  21. רשלנות במתן ייעוץ משפטי

  22. האם רשלנות היא עבירה אתית

  23. רשלנות טיפול במרפאות צה"ל

  24. רשלנות בנק בהשוואת חתימות

  25. תביעת רשלנות ניהול השקעות

  26. רשלנות בייעוץ רואה חשבון

  27. רשלנות בהגשת תלונה במשטרה

  28. רשלנות בביצוע עבודות איטום

  29. רשלנות במתן שירותים משפטיים

  30. רשלנות המשטרה בטיפול באירוע

  31. רשלנות עורך דין המשמש כנאמן

  32. ביטול משכון עקב רשלנות הבנק

  33. רשלנות עורך דין בהגשת ערעור

  34. רשלנות עו''ד בעסקת מקרקעין

  35. רשלנות העירייה לתחזוקת מדרכה

  36. רשלנות עורך דין באימות הזהות

  37. הגדרת "רשלנות" בדיני עונשין

  38. תביעת רשלנות נגד חברת שמירה

  39. רשלנות עורך דין בניסוח הסכם

  40. פיצויים מחברת שמירה על רשלנות

  41. רשלנות עורך דין בעסקת מקרקעין

  42. תביעת רשלנות נגד ביטוח לאומי

  43. רשלנות עורך דין שלא הגיש ערעור

  44. רשלנות המדינה בהפעלת שיקול דעת

  45. גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות

  46. רשלנות עורך דין בעסקת קניית דירה

  47. רשלנות של העירייה במתן דוחות חניה

  48. סיבת החזרה לא נכונה - רשלנות בנק

  49. רשלנות עו''ד מקרקעין בזיהוי המוכר

  50. רשלנות עורך דין - אי הפקדת עירבון

  51. רשלנות במניעת הידרדרות במצב רפואי

  52. רשלנות המדינה צו עיכוב יציאה מהארץ

  53. תביעת רשלנות עורך דין בעסקת מקרקעין

  54. רשלנות מצד ביטוח לאומי בהעברת כספים

  55. תביעת רשלנות נגד משרד הבינוי והשיכון

  56. רשלנות הבנק במתן אישור על הפקדת כספים

  57. רשלנות רופא בבירור ההיסטוריה הרפואית של החולה

  58. רשלנות עורך דין בייצוג בבית הדין הרבני

  59. אי הסרת משכנתא מדירה - רשלנות עורך דין

  60. גניבת כסף מחשבון בנק דיסקונט עקב רשלנות

  61. אישור פעולה חריגה בסכום גדול - רשלנות בנק

  62. מכה ברכב בעת עליה על פס האטה שהותקן ברשלנות

  63. תביעת רשלנות בגין שבירת קירות בבית מגורים

  64. רשלנות מחלקה לטיפול נמרץ ילדים בבית החולים רמב''ם

  65. רשלנות של עורך דין - פיצוי כחצי מיליון ש''ח ללקוח

  66. תביעה נזיקית בגין רשלנות בקבורת אדם זר בחלקת הקבר שנרכשה

  67. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון