חוק החוזים (חלק כללי ) תשל"ג -1973קובע שכדי שהסכם יהיה סופי ומחייב עליו לקיים את היסודות של גמירות דעת ומסויימות ובמקרים בהם מדובר בעסקה במקרקעין צריך שתתקיים דרישת הכתב הקבועה בסע' 8 לחוק המקרקעין התשכ"ט -1969. יסוד גמירות הדעת נבחן על פי נסיבות העניין, התנהגות הצדדים, דברים שנאמרו במהלך המשא ומתן לכריתת החוזה ותוכן החוזה עצמו, כשנקבע זה מכבר שגם קיומה של מסויימת, עליה מעידים בין היתר הפרטים המהותיים, יכול להעיד הן על גמירות דעת הצדדים הן על קיום דרישת הכתב ( ע"א 3380/97 תמגר, חברה לבניה ופיתוח בע"מ נ' בלהה גושן, פד"י נב (4) 673 (1998)). במהלך השנים רוככה דרישת הכתב בפסיקה (ע"א 649/73 קפולסקי נ' גני גולן פד"י כח (2) 291 (1974)) ונקבע שמסמך ייחשב מסוים דיו גם מקום בו אינו כולל את כל התנאים החיוניים בעסקה, אם אלו ניתנים להשלמה מכוח הוראת חוק נורמטיבית ובלבד שלא משתמעת כל כוונה אחרת של הצדדים באשר לפרטים החסרים הנ"ל (דנ"א 9580/09 חסיב נעים פוארסה נ' שאוקי יוסף פוארסה (לא פורסם) וע"א 986/93 יעקב קלמר נ' מאיר גיא , פד"י נ (1) 185 (1996)) עוד נקבע שניתן לראות בחוזה שחסרה בו חתימה חוזה מחייב לכל דבר ועניין וכי לא ניתן להתחבא מאחורי טענה פורמליסטית מסוג זה כדי לסכל התחייבות שנעשתה בגמירות דעת ומתוך כוונה להתקשר ( ת.א 3233102-10 עברון נ' מנרב פרויקטים בע"מ ( לא פורסם 14.04.10), ת.א 5856/03 הלל אביצור נ' רבקה חנני (לא פורסם). העולה מן האמור לעיל שהמבחנים העיקריים לקביעה האם מסמך מהווה הסכם מחייב הם בחינת קיומם של גמירות דעת ומסוימות. בכל הנוגע ליתר הדרישות שבמרכזן דרישת הכתב , כל עוד ניתן להשלימן ,אין היעדרן מהווה מניעה מקביעה שמדובר במסמך המחייב את הצדדים. "הכלל הבסיסי בדיני קניין הוא, שאין אדם יכול להקנות לאחר יותר זכויות מאלה המוחזקות על ידו (nemo dat quod non habet). מכלל זה נגזר, כי מי שרוכש נכס נוטל על עצמו, כלפי כולי עלמא (למעט מוכר הנכס וחליפיו), את הסיכון בנוגע לזכות שרכש. כאשר נכס יוצא מרשות בעליו המקורי שלא כדין (כגון שאבד או נגנב), זכות הקניין אינה עוברת לחוליות הבאות שבשרשרת כדין, והכלל הוא, שכל קונה של הנכס בתוך שרשרת זו אינו זכאי לבעלות בו. מדיניות זו משקפת את אינטרס החברה לצמצם את הסיכון לפגיעה בזכות הקניין. חשיפת בעל זכות בעלות בנכס לסיכון כי זכות זו תינטל ממנו ללא הסכמתו, פוגעת בעוצמת הזכות, וכפועל יוצא, מצטמצמים היתרונות הגלומים בה." (ההדגשה שלי- ע.ב.) [דברי כבוד השופט ת' אור בדעת רוב, דנ"א 2568/97 זהבה כנען נ' ממשלת ארצות הברית, פ"ד נז(2) 632, 664-663 (2003)].חוזהמקרקעיןגמירות דעתהסכם מכר