קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רשלנות עורך דין המשמש כנאמן: 1. רקע עובדתי, טענות התובעים והעתירות של בעלי הדין   1.1 ביום 28/08/1996 התובעים רכשו מהנתבעים 2 ו - 3 (להלן - "הנתבעים" או "קרוואני") זכויות חכירה במחצית המגרש הידוע כמגרש 344 ב' שהוא חלק מחלקה 15 בגוש 8118 שגודלו כ - 480 מ"ר (להלן - "המגרש"). על פי ההסכם (להלן - "ההסכם") שנחתם בין הצדדים, שילמו התובעים מלוא התמורה בסך של 110,000$ לידי הנתבע מספר 1 עו"ד X (להלן - עו"ד X") כנאמן של הצדדים.   1.2 יש מקום לפרט כבר בפתח דבריי את הוראות ההסכם שהן רלבנטיות לדיון זה.   בסעיף 4 ז' להסכם נקבע כי - "כל הכספים שנקובים לעיל ישולמו לידי עו"ד X עבור המוכר, עו"ד X יהיה נאמן הצדדים ויפעל בכספים באופן שמהכספים הראשונים ישלם את כל חיובי המוכר, על מנת לקבל האישורים הנקובים לעיל והיתרה תהיה למוכר". בסעיף 5 להסכם נקבע כי - "המוכר מתחייב לסלק ומיד עם דרישה את כל המיסים...".   בסעיף 3א' להסכם נקבע כי המוכר מתחייב - "למסור את החזקה בחלקה לקונה...לא יאוחר מיום 15/12/1996 בכפוף לתשלום מלוא התמורה".   בסעיף 4 ה' להסכם נקבע כי - "היתרה במעמד וכנגד מסירת החזקה בחלקה...והמצאת האישורים הבאים: אישור מס שבח...מס רכוש...מנהל...שרונים...וסילוק משכנתא".   בסעיף 8 להסכם נקבעי כי - "מס שבח מקרקעין אם יוטל...יחול על המוכר וישולם על ידו , דמי הסכמה ו/או היוון אם יחולו, יחולו וישולמו על ידי המוכר".   1.3 עו"ד X שימש כעורך ההסכם וקיבל שכ"ט משני הצדדים. הצדדים הפקידו בידיו את מימושו של ההסכם ובעיקר את הטיפול בהעברת הזכויות במגרש בספרי המינהל ועו"ד X טיפל בפועל בהעברה זו. אין חולקים על כך שעו"ד X החזיק בידיו, מראש, את כל הכספים שהיו דרושים למימון סילוק המיסים ותשלומי החובה החלים על משפחת קרוואני כמוכרי המגרש על פי ההסכם ואכן שילם תשלומים אלה מתוך התמורה שהופקדה אצלו. הוא קיבל מינוי כנאמן משני הצדדים, אשר ייפו את כוחו לפעול בשליחותם.   1.4 התובעים טוענים שעו"ד X הפר את חובתו כנאמן והתרשל במילוי תפקידו. באשר למשפחת קרוואני, הטענה היא שאלה הפרו את ההסכם "הואיל ותמכו בעמדותיו השגויות של עו"ד X , נהנו במישרין מתוצאות הפרת חובותיו כנאמן הצדדים". (כתב התביעה סעיף 2 ב'(2)). עו"ד X עיכב את התקדמות העיסקה ובמקום לשלם את מיסי ההעברה (רכוש, שבח, רכישה, עיריה ודמי היתר מהוונים), הגיש השגה כנגד שומת המינהל ביום 6.12.97. פעולה זו הייתה לדעת התובעים לוקה בשיקול דעת שגוי וחסרת טעם. הסיבה לכך פשוטה: טרם מכירת המגרש לתובעים שקלו הנתבעים למכור מחצית המגרש לצד ג' כאשר המחצית האחרת נשארת בידיהם. על בסיס זה פנו בזמנו למינהל (באמצעות עו"ד רסקין), וקיבלו ביום 22.7.96 הערכה לדמי החכירה מהוונים בסך של 30,000 ₪. לאחר מכן הנתבעים שינו את עמדתם ומכרו מחצית זכויותיהם במגרש לתובעים ומחצית למשפחת מגידו. לאחר הדיווח על העיסקה עם התובעים, המינהל ביטל את הערכתו ושלח דרישה מתוקנת, והומצאה שומה המבוססת על פיצול המגרש. לכן, התובעים מלינים על כך שעו"ד X ללא הוראות מצד זה או אחר, התעקש והגיש השגה כנגד השומה. עו"ד X גם לא דיווח לתובעים ולא השיב ענינית לפניות בא כוחם. עו"ד X טען, בניגוד לנאמר בהסכם, שהתובעים חייבים בדמי היוון. גם כאשר (עקב התערבות ב"כ התובעים ועו"ד רסקין מטעם קרוואני), ניתנו הנחיות ברורות לעו"ד X כיצד לפעול, הוא לא העביר את התשלום למינהל בהקדם - אלא עשה זאת רק לאחר אין ספור פניות חוזרות מעו"ד רסקין ומב"כ התובעים.   1.5 יותר חמור מבחינת התובעים, התברר להם שבניגוד לתנאי הנאמנות המפורטים בהסכם, שיחרר עו"ד X סכום השווה ל - 40,000$ לידי קרוואני מקופת הנאמנות בטרם נפרעו כל חיובי קרוואני לפי ההסכם. לטענת עו"ד X, הפעולה נעשתה על פי בקשת התובעים (ראה מכתבו מיום 21.1.98), טענה זו מוכחשת נמרצות על ידי התובעים.   1.6 כתוצאה מכל האמור, התובעים טוענים שספגו נזקים והפסדים. כנגד קרוואני ועו"ד X עותרים התובעים לפיצוי כספי בסכום של 252,990 ₪. סכום זה מורכב כדלקמן: א. אובדן דמי שכירות: מאז תחילת 1997 ועד הגשת התביעה , התובעים היו אמורים לקבל כ - 600$ לחודש בגין הבית, סך הכל 13,200$. ב. מס רכוש שעל התובעים לשלם כל עוד לא התחילו בבניה עקב האיחור במתן היתרים - האיחור נבע מאשמתו של עו"ד X: 7,500 ₪ לשנה - סך הכל 22,500 ₪. ג. עקב אותו האיחור, התובעים לא נטלו משכנתא לצורך בניית ביתם - ומשום כך טוענים שעלות המשכנתא היום היא גבוהה בהרבה מאשר במועד שבו היו אמורים לקבלה - עקב השינויים בשיעורי הריבית ופיחות בערך השקל. בראש נזק זה עותרים התובעים לסך של 46,572 ₪ משוערך ביום הגשת התובענה. ד. הוצאות בפועל של 1,500$ ושכ"ט בנוגע לתביעה זו, בסכום של 7,020 ₪. ה. החזר שכ"ט ששולם לעו"ד X בסך של 2,054 ₪, נכון ליום הגשת התובענה. ו. עוגמת נפש, הטרדות וביזבוז זמן ואנרגיה בסך של 50,000 ₪.   בעתירה נוספת כנגד קרוואני, התובעים עותרים לסך של 11,000$ (47,300 ₪ במועד הגשת התביעה), כפיצוי מוסכם על פי ההסכם וזאת משום שהפרו את התחייבויותם לפרוע כל חובותיהם בטרם קבלת יתרת כספי המכירה: הם קיבלו לידם סכום של 40,000 $ בשיתוף פעולה עם עו"ד X ללא הסכמת התובעים.   1.7 הגשת התובענה הובילה לפתיחת חזיתות משפטיות שונות בין בעלי הדין: משפחת קרוואני שלחה הודעת צד ג' כלפי עו"ד X. עו"ד X בתורו שלח הודעת צד ד' כנגד משפחת קרוואני ונגד איילון, חברה לביטוח בע"מ. אתייחס (במידת הצורך) לטענות הכלולות בהודעות השונות בפסק הדין, אולם בשלב זה ניתן בקליפת אגוז לאמור כך:   א. משפחת קרוואני טוענת כי בידי עו"ד X היו כל הסמכויות לפעול כעורך דין לצורך השלמת עסקת מכר המגרש - ובאם התברר כי טיפולו המקצועי לקה בפגם, אין לנתבעים ברירה אלא לפנות אליו לשיפוי כנגד התובענה. ב. עו"ד X סבור שלא הוא יכול להיות אחראי כלפי התובעים אלא רק משפחת קרוואני. הנימוקים מפורטים בסעיפים 1 עד 12 של הודעתו כלפי משפחת קרוואני. עד כמה שניתן להבין מטענות אלו, משפחת קרוואני הם אלה אשר הפרו את המוסכם עם התובעים ולא עו"ד X - אשר פעל כנדרש ממנו במגבלות סמכותו והוא זכאי לשיפוי מטעמם. ג. באשר להודעה כלפי חברת הבטוח - העתירה ברורה יותר: הוא מבוטח בגין תביעות רשלנות משנת 1996 אצל חברת הבטוח ועל פי ההסדר עם לשכת עורכי הדין. ד. חברת הביטוח טוענת כי עו"ד X לא התרשל - אולם, אם אכן התרשל, חברת הבטוח טוענת שלא היה כיסוי ביטוחי במועד הרלבנטי וזאת מכיון שעו"ד X לא גילה את המקרה בהצעת הביטוח שחתם ביום 3.8.98 בטרם הנפקת הפוליסה. הוא ידע היטב, מדצמבר 1997 כי הענין נשוא התובענה היה עשוי להביא לתביעה כנגדו.    1.8 ההגנה של עו"ד X מבוססת על 2 נקודות עיקריות: א. התובעים רכשו את המגרש לאחר פיצולו, כאשר הובהר להם מפורשות, לאור פעולת הפיצול , שהמינהל לא יתן הסכמתו לתוכניות בניה אלא לאחר רישום הזכויות של הרוכשים על שמם. לכן התובעים ידעו שסיום העסקה עלול להתעכב זמן ממושך. וכך אמנם היה ללא אשמתו. ב. העברת הכסף בסכום של 40,000$ למשפחת קרוואני נעשה בהסכמה ובידיעת התובעים.   2. הראיות התובעים העידו והביאו מומחה, שמאי מטעמם , מר יואל ארקין לגבי דמי שכירות ראויים שהיו משולמים להם לו היתה הדירה בנויה במועד הצפוי. עו"ד X ומר חנניה קרוואני מסרו עדות. חברת הביטוח לא הביאה עדים מטעמה. כמקובל, כאשר מדובר במעשה או מחדל הקשור למקצוע של עורך דין, תצהירי העדות היו ארוכים ודין זה חל על החקירות. אתייחס אך ורק לחלקי העדויות הרלבנטיות לפסק דיני.   3. דיון והחלטה 3.1 העברת הסכום של 40,000 ₪ לקראווני באשר לתשלום של 40,000$ מחשבון הנאמנות של עו"ד X לידי משפחת קרוואני - מכלל הראיות ברור שסכום זה הועבר ללא הסכמתם או ידיעתם של התובעים.   3.1.1 בהתאם להוראות ההסכם לא היתה אפשרות או סמכות בידי עו"ד X כנאמן לשחרר לידי קרוואני סכום כלשהו מכספי התמורה בטרם שיסולקו כל חיובי קרוואני ולא הושלמה העברת הזכויות על שם הקונים. עו"ד X אף אישר בעת חקירתו הנגדית, כי כלפי התובעים הנאמנות היחידה היא שלא להעביר כספים לקרוואני לפני שהוא שילם את החבויות. עו"ד X לא חלק על כך שכל מטרת הנאמנות הייתה למנוע מצב שהתמורה כולה משולמת כאשר עדיין רובצות חובות על המגרש. (ראה עמ' 55 לפרט' שורה 18 עד 25).   3.1.2 כמו כן, אין מחלוקת שעל אף תנאי ההסכם ובניגוד מוחלט להוראות החלות עליו כנאמן, אכן שיחרר עו"ד X סך של 40,000 $ לידי קרוואני. על פי האמור במכתבו של עו"ד X לעו"ד חימי, הסכום שסך של 128,000 ₪ הועבר ביום 30.10.96 "לפי בקשתו ואישור אונגר" (ראה מכתבו של עו"ד X מיום 21.1.98 , נספח מ"ה לתצהירו). התובע והתובעת כל אחד בתורו הכחישו שנתנו את הסכמתם לכך - דבריהם היו משכנעים ועקביים. גב' אונגר אף טענה שבתשובה לשאלותיהם שעו"ד X הצהיר וחזר והצהיר שלא העביר אף שקל למשפחת קרוואני. בחקירה הנגדית התובעים עמדו איתנים מאחורי דבריהם ובית המשפט נותן אימון מלא לדבריהם.   3.1.3 ניכר הדבר שבתצהיר שמסר בעדות ראשית, עו"ד X למעשה לא מוסר גירסה בקשר להסכמתם של הנתבעים והתובעים לשיחרור הכסף. דבר זה תמוה בהתחשב בכך שידע שטענה זו הינה מרכזית לעתירה נגדו. הוא הסתפק באימרה לקונית בסעיף 49 לתצהירו שלראשונה התובעים מכחישים את הסכמתם להעברת הכסף לקרוואני במכתב ששלח לעו"ד חימי ביום 18.2.98 (כ - 14 חודש לאחר שהכסף הועבר). אולם, עו"ד X מתעלם מכך שהתובעים למדו לראשונה על העברת הכסף רק בסוף ינואר 1998, כאשר הוא דיווח על כך במכתבו. גם בפיו של קרוואני אין הסבר מניח את הדעת: בסעיף 24 לתצהירו מוסר קרוואני כי בסוף 1996 "במועדים שאינם זכורים לי, נאות עו"ד X להעביר לידינו מתוך כספי הפקדון סך שקלים השווה בשיעורו לכ - 40,000$". מר קרוואני לא טוען שהדבר נעשה בתיאום עם התובעים או לפי הסמכתם. בחקירתו הנגדית טען שלא ידע למה עו"ד X הסכים לשחרר את הכסף. לגבי התובעים מר קרוואני סבר שלא היה עליו כל חובה ליידע את התובעים על קבלת הכסף.   3.1.4 עולה מחקירתו של עו"ד X שעשה חישובים לגבי הכסף שנמצא בקופת הנאמנות כאילו היתה יתרה מספקת גם לאחר שיחרור הכסף (עמ' 61 לפרט'), אך לא פירט כיצד ומתי קיבל את הסכמת התובעים - ואין לו כל הסבר מדוע שיחרור הכסף באוקטובר 1996, מעשה שידע שהוא בניגוד להסכם ולתנאי הנאמנות, לא קיבל כל תעוד בכתב.   3.1.5 כאשר מחברים את דברי קרוואני לדברי עו"ד X, עולה תמונה ברורה: מר קרוואני היה לחוץ לכסף "לא העלנו על דעתנו שההוצאות המכירה ותשלומי המיסים יגיעו לשיעור העולה לכדי 65% מפדיון המכירה". (סעיף 24 לתצהיר). משום שכך, עו"ד X פשוט הסכים לשחרר כספים לקראווני: "סכומים שהיו הכרחיים לקראוואני להשרדות" (עמ' 61 לפרט' שורה 23).   3.1.6 המסקנות המתבקשות הן כי קרוואני הפר את ההסכם ביודעין ובשיתוף פעולה עם עו"ד X אשר הפר את תנאי הנאמנות כלפי התובעים - גם זה בכוונה וביודעין. באשר לקרוואני דובר רק בהפרת ההסכם; באשר לעו"ד X, דובר במעילה באמון ובמעשה שגרם להפרת ההסכם ואשר מהווה הפרת אמונים בוטה והתנהגות שאינה הולמת את מעמדו כעורך דין.   3.2 השיהוי בטיפול בהעברת המגרש והשלמת העיסקה שוכנעתי כי עו"ד X טעה בהפעלת שיקול דעתו בנוגע לטיפול בהשלמת העיסקה וזאת ממספר טעמים:   3.2.1 עדותו של התובע בנקודה העיקרית הייתה עקבית ומשכנעת מאוד. עו"ד X הציע לו להתקדם מול המינהל עם התוכניות של קרוואני לאשר אותן ולקבל היתר בניה על שמו של קרוואני. התובע סירב. ברוב הגינותו , התובע אף אישר שעו"ד X הסביר לו שהצעתו תוביל לקבלת ההיתר תוך זמן קצר ואילו הדרך שהתובע רצה בה עלולה לעכב את ההליך. בין יתר הסיבות שהתובע סירב לההצעה היה שקרוואני לא היה אמין ושהתובע רצה שהכל יעבור על שמו (ראה חקירת התובע בעמ' 20 לפרט'). לכן, מסקנתי היא שעו"ד X ידע מתחילת הדרך כי הצעתו לקצר את ההליכים לא התקבלה.   3.2.2 על אף זאת, עו"ד X התנגד ללא טעם להודעת המינהל בנוגע לביטול השומה המקורית ועמד על כך שהחלטת הפיצול הראשונית בתוקפה. עצם התעסקותו של עו"ד X עם ההסגה הבלתי רצויה גרמה לכך שלא פעל לקידום הליך ההעברה והקפיא את ההליך.   3.2.3 לא זו אף זו, ניתן להסיק מכלל הראיות, שעו"ד X אף התעקש על פרושים מוטעים של ההסכם. למשל, כאילו חובה על התובעים לשלם דמי היוון. כמו כן, עו"ד X הפר פעם אחר פעם חובתו הבסיסית כנאמן כאשר לא השיב על פניות נישנות וחוזרות. התרשמות בית המשפט היא שאם ב"כ התובעים , עו"ד חימי, לא היה פועל באינטנסיביות (לפעמים בעזרת עו"ד רסקין מטעם קרוואני), עו"ד X לא היה משלים את המוטל עליו במשך זמן ממושך.   3.2.4 נטען בסיכומים (אם כי לא בכתב התביעה), שהסיבה שעו"ד X התמהמה להוציא כספים , קשורה לכך שמסיבה לא ידועה, לא היו בידיו בקופת הנאמנות די כספים לצורך התשלומים. במילים אחרות, שנגע בכספי הנאמנות. יאמר מייד שאין כל הוכחה שכך היו פני הדברים. כמו כן, לא הובאו ראיות לכך שעצם שיחרור סך של 40,000$ באוקטובר 1996 גרם לעיכוב ההליך. יחד עם זאת, אין ספק שעו"ד X הציג בפני התובעים מצג שווא כאילו שהחזיק בכל כספי הרכישה והסתיר עד ינואר 1998 את עובדת ההעברת הכספים לקרוואני.   3.2.5 לאור האמור, סבורני כי טעה עו"ד X סידרה של טעויות ושגה בהפעלת שיקול דעתו. אולם, לא כל טעות בשיקול הדעת פרושה מעשה רשלנות. ובלשונו של השופט חיים כאן בע"א 735/75 רוטימן נ' אדרת, פ"ד ל(3) 80,75: "גם עורך דין סביר ונבון יכול ויטעה בשיקול דעתו: אם לשופט בשר ודם מותר לטעות, לעורך דין לא כל שכן. החובה המוטלת על סניגור כלפי לקוחו אינה שלא לטעות בשיקול דעתו: החובה היא לשקול דעתו כמיטב יכולתו וידיעתו". וכך הם דבריו של השופט ד. לוין בע"א 58, 57/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(465 - 464, 446(4): "אמור מעתה - עורך דין חב חובת זהירות והפעלת מיומנות סבירה בטפלו בענייני לקוחו בייעוץ, בייצוג ובכל דרך שהיא. מובן שמידתן של אלה רבה, אם לא החלטית, אך עם זאת לא כל כישלון של עורך דין ייתפס כהפרת החובה, שכן למרות הטלת חובות אלה, שהן רחבות למדיי, מכירים עדיין בכך, שלא ניתנה תורת עריכת הדין למלאכי השרת; גם הם עלולים לטעות בשיקול דעת. טעות כזו אין בה לחייב עורך דין ברשלנות". מסקנתי מכל האמור היא, שעו"ד X אכן שגה ופעל בשיקול דעת מוטעה, אולם כפי שהפסיקה אכן מבחינה בין טעות בהפעלת שיקול הדעת לבין פעולה ללא הפעלת שיקול דעת, עו"ד X טעה וחזר וטעה בטיפולו, אך התובעים לא הוכיחו רשלנות על פי דין. לכן, כל העתירות בנוגע לפיצוי כספי ממוני בנוגע לאיחור, נדחות בזה. משום שברור שכל אותם מעשים בוצעו על ידי עו"ד X ולא על ידי משפחת קרוואני, דחיית הטענות כנגדו פרושה שאותן העתירות כלפי קרוואני נדחות אף הן.   4. הנזקים 4.1 הנתבעים 2 ו - 3 : קרוואני   4.1.1 בהתבסס על הממצאים המפורטים בסעיף 3.1 דלעיל, ה"ה קרוואני הפרו את ההסכם ודאגו תוך פניה לעו"ד X לקבל לידיהם כספים לפני המועד שבו היו זכאים לקבלם. פעולה זו היא בניגוד מוחלט לנאמר בסעיף 4(ז) להסכם. על פי האמור בעסיף 10 להסכם, סעיף 4 הוגדר כסעיף עיקרי להסכם. יחד עם זאת, אין ראיה שעצם משיכת הכספים בטרם מועד, גרם נזק ממוני ישיר או עקיף לתובעים. 4.1.2 התובעים עותרים בין היתר לפיצוי מוסכם של 10% מתמורת המגרש (11,000$) וזאת לפי סעיף 9 א' להסכם. דובר בהפרה של סעיף שהוגדר כסעיף עיקרי והפרה גסה - הרי ה"ה קרוואני ידעו היטב שדובר בשיחרור של כספי הנאמנות. דובר בסכום פיצוי סביר וחזקה על בית המשפט שהצדדים נתנו את דעתם לסכום ולתנאים המפורטים בסעיף 9. לא הונחו בפני כל ראיות מטעם ה"ה קרוואני שנוגד הנחה זו. לפיכך, אני קובע כי הפרת סעיף 4 על ידי הנתבעים 2 ו - 3 מעניקה זכות לתובעים לקבל את הסכום הפיצוי המוסכם. כל יתר העתירות נגד משפחת קרוואני נדחות בזה.   4.2 הנתבע 1 - עו"ד X   4.2.1 על אף שלא הוכח מעשה או מחדל רשלני של עו"ד X, הוכח שהפר את תנאי הנאמנות והציג מצג שווא בפני התובעים ואף שיקר בדיווח אליהם. התובעים היו זכאים לצפות מאדם אשר בידיו הופקדו סכומים כנאמנות, התנהגות למופת, יושר ומקצועיות. עצם שיחרור הכספים מגלה שתכונות אלו ועו"ד X רחוקים זה מזה מרחק רב.   4.2.2 לא רק שפעל עו"ד X בשיתוף עם קרוואני בניגוד להסכם, אלא גם המציא הסבר לכך כאילו שקיבל הוראות והסכמה על השיחרור מטעם התובעים. אין בהסבר זה כל אמת. ראוי שעו"ד X אכן יפצה את התובעים בגין התנהגותו הפסולה. עליו קודם כל להחזיר לידי התובעים את מלוא שכ"ט שקיבל מהם - לא רק שלא נתן תמורה בגין שכ"ט, אלא הפר את האמון שנתנו בו התובעים.   4.2.3 כמו כן, לא יכול להיות ספק שלתובעים מגיע פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם עקב התנהגותו של עו"ד X וכפיצוי לא ממוני בגין הפרת הסכם הנאמנות. הכסף הופקד אצלו מכיוון שלא סמכו על קרוואני ובודאי לא חלמו התובעים שאותו אדם עורך דין במקצועו אשר מקבל כסף בנאמנות יעשה ברית עם קרוואני ויפעל בניגוד לתנאי הנאמנות. עו"ד X גרם להם אכזבה והטרדה ועוגמת נפש. בראש נזק זה התובעים עתרו לסך של 50,000 ₪ ועתירתם מוצדקת, וצנועה בנסיבות הענין.   5. הודעות צד ג' וצד ד' 5.1 הודעת צד ג' של קרוואני כלפי עו"ד X לא מתקבלת. אין להטיל על עו"ד X אחריות לכך שמר קרוואני הפר את ההסכם תוך אדישות מוחלטת בנוגע לחובותיו כלפי התובע.   5.2 הודעת עו"ד X כלפי משפחת קרוואני נדחית מאותה הסיבה: שיחרור הכסף מקופת הנאמנות היה מעשה משותף שנעשה ברצון ומתכוון - כאשר שני השותפים ידעו היטב את משמעות הדבר.   5.3 הודעת עו"ד X כלפי חברת הבטוח נדחית אף היא: לא מצאתי שעו"ד X התרשל , אלא הפר את הסכם הנאמנות - מבחינת רעיונית, דובר במירמה - כאילו לקח כסף נאמנות ושלשל אותו לכיסו. כיסוי ביטוחי בנוגע לרשלנות אינו מכסה מעשה מסוג זה. לא דובר בחוסר שיקול דעת, בטעות או מעשה רשלני אלא מעשה מכוון. בפוליסה שהונפקה על ידי חברת איילון, בסעיף חריגים נקבע שאין כיסוי ל: "כל מעשה או מחדל של מעילה, מעילה באימון מירמה...". לא זו אף זו: עו"ד X הפר את חובת הגילוי כלפי חברת הביטוח כאשר לא דאג לגלות את האפשרות הברורה שהאירוע נשוא התביעה עלול להביא להגשת תובענה כנגדו.   6. סיכום לאור כל האמור, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ודוחה את כל הודעת צד ג' וצד ד' ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את הסכומים המפורטים להלן:   א. על הנתבע מספר 1 לשלם לתובעים סך של 52,054 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק החל מיום 18/10/1998 ועד התשלום המלא בפועל.   ב. על הנתבעים 2 ו - 3 לשלם לתובעים סך של 47,300 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 18/10/1998 ועד התשלום המלא בפועל.   ג. על הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים שכ"ט בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק החל מיום פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.   ד. על הנתבעים ביחד ולחוד להחזיר לידי התובעים כל סכום ששולם על ידם בפועל כאגרת בית המשפט ושכר עדים וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק החל מיום התשלום ועד ההשבה בפועל.     ה. על עו"ד X לשלם לצד ד' - איילון חברה לביטוח בע"מ שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק עד התשלום המלא בפועל.  רשלנותנאמנותעורך דין