שבר בחוליה D11 בתאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שבר בחוליה D11 בתאונת דרכים: 1. התובע, יליד 30.3.80, נפגע בצורה קשה בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 15.10.04, בעת שרכב על אופנוע, כשהוא בן 24. לתובע אובחן בין השאר שבר מרוסק של חוליה D11 ובעקבות פגיעה זו נגרמה לתובע פרפלגיה ספסטית לא שלמה מתחת לגובה D11. התובע מתנייע בכסא גלגלים. 2. ממקום התאונה פונה התובע לבית חולים ברזילי באשקלון כשהוא סובל מחבלה קשה רב מערכתית. שם טופל ראשונית בניקוז דו צדדי של בית החזה, בוצע לו ניתוח של "לפורוטמיה חוקרת" וכן קיבוע חיצוני לשבר של ההומרוס מימין. ביום 9.11.04 הועבר התובע לבית חולים "איכילוב" לבקשת הוריו, שם הונשם מספר שבועות וטופל בזיהומים מהם סבל ולאחר מכן הועבר למחלקה האורטופדית, שם נותח לקיבוע/איחוי עמוד שדרה גבי מ-L1 עד 8D עם שתל עצם, וכן בוצע קיבוע פנימי עם פלטה לזרוע ימין, במקום הקיבוע החיצוני. ביום 21.11.04 הועבר התובע לשיקום נוירולוגי בבית חולים שיבא שם שהה עד ליום 13.4.05. 3. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בגובה נזקו של התובע. לצורך הערכת הנזק מונו ארבעה מומחים מטעם בית המשפט - א. ד"ר עופר קרן בתחום השיקום - חוו"ד מיום 4.1.07 (מ/1); (תשובות לשאלות הבהרה (מ/ 2 א-ג)); חוו"ד משלימה בהתאם לבדיקה חוזרת מיום 21.1.11 (מ/2). ב. ד"ר א. ליבוביץ בתחום האורולוגיה (מ/3). ג. ד"ר אור בתחום הפסיכיאטריה (מ/4). ד. פרופ' גרוסווסר מונה כמומחה שיקום נוסף לצורך קבלת התייחסות לסוגיית תוחלת החיים של התובע (מ/4) נוכח סירובו של ד"ר קרן להתייחס לנושא זה. המומחים, להוציא ד"ר אור, נחקרו על חוות דעתם. כמו כן הגישו הצדדים חוות דעת מומחים מטעמם לענין עלויות שונות, ניידות והתאמת דיור, סה"כ 8 חוות דעת,כפי שיפורט בהמשך. גם 4 מתוך מומחים אלו נחקרו על חוות דעתם. 4. הנכות הרפואית 4.1 ב"כ הצדדים הסכימו בדיון שהתקיים בפני כב' השופט גינת ביום 9.11.06 כי לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 100%. 4.2 ד"ר קרן קבע כי התובע סובל משיתוק פונקציונאלי בשתי הגפיים התחתונות מהאגן ומטה, למרות שקיימות תנועות מוגבלות בשרירים יותר משמאל, וכן קיימת הפרעה קשה ביותר ביכולת החישה בגפיים התחתונות ונטייה להגברת הטונוס. מצב הפרה-פלגיה איננו מאפשר לתובע לבצע תנועות גפיים נשלטות המסייעות לתפקוד. התובע מבצע מעברים בעצמו, פושט ולובש מעיל בקלות יחסית, ומבצע באופן עצמאי צינתורי שתן, 5 עד 6 פעמים ביום. המומחה מצא כי התובע מנהל אורח חיים פעיל ועצמאי במידה המירבית, כפי שיפורט בהמשך. העצב הרדיאלי בזרוע ימין שסמוך למועד הפגיעה הופרע תפקודו, חזר לתפקד עוד קודם לבדיקת ד"ר קרן בינואר 2007, ובבדיקה החוזרת משנת 2011 שתי הידיים היו פעילות באופן מלא, ונרשם בסוגריים כי נצפתה חולשה מסוימת על רקע הפגיעה בעצב הרדיאלי. ד"ר ליבוביץ קבע בחוו"ד מיום 24.8.08 (מ/3) כי ההשלכות האורולוגיות של הפציעה כוללות שלפוחית שתן נוירוגנית היפר- רפלקסיבית עם הפרעה בריקון של השלפוחית, פגיעה בתפקוד המיני (זיקפה, פליטת זרע ואורגזמה) וצפויה פגיעה בפוריות. איכות הזרע של התובע לא נבדקה, אך באופן תיאורטי צפויה איכות זרע ירודה, כפי שהוסבר בחוות הדעת ובחקירתו (עמ 225,236-238 לפרטיכל). התובע יידרש לצנתורים לצמיתות. 4.3 המומחה מצא לנכון לקבוע את הנכויות הבאות - בגין שלפוחית שתן נוירוגנית המחייבת צינטורים לסירוגין לצמיתות - 70% נכות. בגין הפרעה צמיתה בתפקוד מיני ספונטני - 30% נכות. בגין הפרעה בפוריות - 20% נכות. 4.4 בין הצדדים התעוררה מחלוקת באשר לאחוזי הנכות המגיעים בגין פגיעה בתפקוד המיני. הנתבעת טענה כי בחוות הדעת קבע ד"ר ליבוביץ לתובע נכות בשיעור 30% בגין הפרעה בתפקוד מיני ספונטני אך אישר בעדותו כי לא ידע שצריך לבחון את דרגת הנכות לפי תפקוד עם תרופות, נוכח השפעת תרופת הויאגרה על התפקוד (עמ' 224 לפרטיכל). יחד עם זאת, ד"ר ליבוביץ העיד אודות מכלול ההיבטים בפגיעה בתפקודו המיני של התובע, שחלקם אינם משתפרים באצמצעות תרופות, כדלקמן : "כשמדברים על נושא של תפקוד מיני יש בו מספר אלמנטים... זקפה, אורגזמה ויכולת פליטת זרע. כולם מוגדרים תפקוד מיני ולא רק הזקפה. הבחור הזה מקיים יחסי מין, נכון,... לו עצמו אין שום הנאה, אין לו אורגזמה בכלל, אין לו פליטת זרע. כלומר, מרכיבים מאוד מאוד משמעותיים וחשובים בעצם הקיום של יחסי מין חסרים לו... אני חושב שיש לו פגיעה משמעותית..". (עמ' 227-228 לפרטיכל). ד"ר ליבוביץ דחה את טענת הנתבעת לפיה יש להפחית את דרגת נכותו של התובע ל-10% כאשר התובע משתמש בתרופות, שכן איננו יכול לקיים יחסי מין במובנם המלא. (עמ' 228-229 לפרטיכל, עמ' 235 לפרטיכל) אך הסכים, בהיסוס, שיתכן ו-20% מבטאים את נכותו בתפקוד המיני (עמ' 229, 235, ישיבה מיום 1.6.11). הדיון בסוגיה זו שולי משהסכימו הצדדים מלכתחילה בפני כב' השופט גינת כי לתובע 100% נכות רפואית לצמיתות. 4.5 ד"ר אור, פסיכיאטר, קבע כי התובע סובל בשל בעיות הסתגלות מנכות של 5%. בצד הקביעה מצא לנכון המומחה לציין בשבחו של התובע בשל מאמצי ההתמודדות שלו עם המצב. 5. הנכות התפקודית 5.1 התובע מנהל אורח חיים עצמאי ופעיל במידה המרבית בהתאם לנכותו, עצמאי במעברים ובנהיגה. משלב שגרת חיים אקדמיים, עבודה, במקביל לקבלת טיפולים שיקומיים ופעילות פיזית מותאמת. 5.2 קודם לתאונה (שנת 2003-2004) החל התובע לימודי הנדסת מכונות באוניברסיטת ת"א, ובסיום שנת הלימודים עבר למסלול הנדסת חשמל ואלקטרוניקה, מסלול שהיה אמור להתחיל אותו באוקטובר 2004. תאונת הדרכים הקדימה ביומיים את מועד תחילת הלימודים. 5.3 התובע השתחרר משיקום נוירולוגי בתל השומר ביום 13.4.05, והמשיך בשיקום אינטנסיבי במכון "צעדים" בתל השומר ובמקביל גם בבית הלוחם באפקה, בתדירות של פעמיים או שלוש בשבוע, בכל אחד משני המקומות. התובע חבר בנבחרת "חץ וקשת" בבית הלוחם. בנוסף מקבל התובע טיפולי פיזיוטרפיה פרטניים, נכון למועד שמיעת המשפט, במכון "צעדים" וכן אצל דן תג'ר. 5.4 כבר ביוני 2005 חזר התובע ללימודים (סימסטר קיץ) לשני קורסים, כדי להקל על שנת הלימודים 2005-2006. בסוף שנת 2008 סיים התובע את לימוד התואר הראשון בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה, וחפש עבודה בתחום. ביום 6.1.10 התקבל התובע לעבודה חלקית במפעל אינטל בירושלים, "משרת סטודנט". התובע הינו אחד משבעה בצוות המטפל בתיקון תקלות בשבבים, עבודה הדורשת מקצועיות. התובע עובד שם בין פעמיים לשלוש בשבוע, בין השעות 09:30 ל- 18:30 לערך ובסה"כ כ-30 שעות עבודה בשבוע. בשאר הימים עוסק התובע בטיפולים השיקומיים ובלימודים לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטה הפתוחה. לצרכי עבודתו בחברת "אינטל" הוא נוהג לבדו הלוך וחזור מתל אביב לירושלים מדי יום עבודה, ברכבו הפרטי. (רכב ראשון מותאם נרכש בשנת 2005, והוחלף בשנת 2009, כך בתצהיר ת/1 ס' 30). התובע טען בעדותו כי במהלך הנסיעות לעבודתו, הוא סובל לעתים מהתקפי ספסטיות ונזקק למנוחה לאחר הנהיגה, וכן טען כי במהלך יום העבודה הוא פורש רבות לחדר המנוחה בשל הקושי הרב. לאחר יום עבודה העיד התובע כי ממשיך לחדר כושר או לפעילות אימון אחרת, ולפעמים נפגש לבילוי עם חברים או עם חברתו. 5.5 התובע מתגורר בבית הוריו. התובע מתנייד למקומות שונים לבד ובאופן עצמאי באמצעות רכבו. כך לעבודה, לאוניברסיטה, למכון צעדים ולחברתו. (עמ' 65 לפרטיכל, והסרטים שהוצגו נ/1 -נ /4). לתובע יש זוגיות עקבית מאז שנת 2006, והוא לן אצל בת זוגו מדי פעם, בביתה ביפו. 5.6 טענת החמרה בספסטיות - בחודש אוקטובר 2010 העלה התובע לראשונה בפני ד"ר זליג כי קיימת אצלו החמרה בספסטיות. ד"ר קרן העיד כי תופעה זו יכולה להופיע כתופעה מאוחרת יותר והיא מוכרת בפגיעה מסוג זה, במערכת העצבים המרכזית. (עמ' 146 לפרטיכל). בעקבות הפניה בחודש אוקטובר 2010 קבל התובע תרופה בשם בקלוסל שנסה לקחת אותה "משהו כמו 3 ימים" אך זה גרם לו לטשטוש. בשל טענת התובע להחמרה במצבו התפקודי בגין ספסטיות מוגברת, ערך ד"ר קרן בדיקה חוזרת. בחוו"ד המשלימה מיום 19.2.11 (מ/2) ציין ד"ר קרן: "בעת הבדיקה היו אפיזודות רבות של התגברות עזה של הטונוס עד כדי קלונוס שבלט כרעד קיצוני בגפיים התחתונות והפריע ליציבות הישיבה". עוד ציין בחוות דעתו כי התובע מדווח על כך שבחודשים האחרונים חלה החמרה בטונוס הספסטי אשר מגביל את מידת התפקוד שלו במידה ניכרת. ד"ר קרן העיד בהתייחס לחוו"ד המשלימה (מ/2) כי "הספאזם שראיתי אצלו, הוא הרבה מעבר למה שרואים בדרך כלל. המצב של הקלונוס לא היה, בדרך כלל הקלונוס הוא במפרק אחד, בעיקר במפרק של הקרסול. אצלו זה התפתח והפך להיות מעצם האגן ומטה בשתי הרגליים ובשני הצדדים. לכן אמרתי שזה גורם להפרעות ביציבה הרבה מעבר לשגרה". (עמ' 185, שורות 1-4). ד"ר קרן פרט בעדותו כי הגברת הטונוס הינה חלק מהתסמונת של השיתוק אשר עלולה לפגוע ביציבה, בטווחי תנועה, לגרום לכאבים, לבעיות שינה, ולבעיות ביחסי מין, באופן שכל התפקוד יכול להיות מותנה ותלוי בהשפעות של שינויים בטונוס. (עמ' 146 לפרטיכל). עוד הוסיף כי התרופות לטיפול בטונוס מוגבר יכולות לעזור לחולים מסויימים אך מאידך יש חולים שלא מצליחים לקחת אותן בשל תופעות הלוואי. (עמ' 153 שורות 1-14). כמו כן, ייתכנו מצבים שבהם לא מצליחים להוריד את הספאזם. (עמ' 186, שורות 19-20). בהתייחס לתופעה עצמה קבע ד"ר קרן (עמ' 2 למ/ 2): " הנטייה להגברת הטונוס היא מסוג של ספסטיות. תופעה זו אופיינית אצל נפגעי חוט השדרה ובאופיה היא אינה קבועה וצפוי שבמצבי דחק פיזיים ונפשיים עוצמתה ותדירותה יתגברו." בעדותו, הרחיב ד"ר קרן וחזר וציין כי הממצא של ההחמרה בספסטיות זה ממצא שמשתנה במשך היום אצל כל בן אדם, ומשתנה גם בין תקופות לתקופות. זהו ממצא שהינו תנודתי, כפי שיכול להתגבר הוא יכול גם להתמעט (עמ' 151 לפרטיכל), והוא תלוי מרכיבים חיצוניים אחרים כמו מצב רוח, עייפות, זיהומים, ולחץ פיזי (מ' 146,147 לפרטיכל). ד"ר קרן הוסיף במהלך עדותו כי גם עודף פעילות גופנית, אם נעשית בצורה לא נכונה וגורמת לעייפות וללחץ או מתח של שריר, עלולה לגרום להחמרה בספסטיות. (עמ' 155-156 לפרטיכל). עוד ציין כי אין בהכרח קשר בין "הזדקנות" לבין הגברת הספסטיות. (עמ' 150 לפרטיכל). המומחה ציין כי ניתן לטפל בהגברת הספסטיות במספר דרכים : הקטנת לחץ נפשי, טיפולים פיזיים כמו פיזיוטרפיה, טיפולים תרופתיים - ויש 4 או 5 תרופות כאלו, וטיפולים מקומיים בדרך של חסימת עצב/שריר או הזרקת חומרים לחוט השדרה. (עמ' 152 לפרטיכל). הנתבעת טוענת כי מדובר בתופעה האופיינית לנפגעי עמוד שידרה, איננה קבועה אשר ניתנת לטיפול תרופתי, ומדגישה כי התופעה לא הובילה בפועל לשינוי שגרת חייו של התובע. 5.7 לרובד הנכות התפקודית הפיזית יש להוסיף את נכותו הנפשית של התובע. ד"ר אור קבע 5% נכות כאשר ציין בחוו"ד מיום 6.10.09 (אשר עליה לא נחקר) כי עיקר קשייו של התובע נובעים מהנכות הנוירולוגית והאורולוגית והתובע מצליח להתמודד יפה עם פציעתו ונכותו הגופנית הקשה, "ההתמודדות שלו עם נכותו היא מרשימה ומבטאת את כוחותיו הנפשיים הגדולים ואת אישיותו האינטגרטיבית". עוד ציין כי התובע סובל מהפרעת הסתגלות, כאשר יתכנו עליות ומורדות במצבו הנפשי, וללא טיפול נפשי מתאים, תיתכן החמרה במצבו. 5.8 באשר לתפקוד מהבחינה האורולוגית, ד"ר ליבוביץ מציין כי הפגיעה האורולוגית של התובע הינה שלפוחית שתן נוירוגנית בקיבולת והיענות תקינים, ללא תחושה, עם היפר-רפלקסיבית, DSD ללא דליפת שתן לא רצונית, וללא יכולת התרוקנות עצמונית. לפיכך, ריקון השלפוחית מותנה בצינתורים עצמיים לסירוגין. התובע למד לזהות מצב של שלפוחית מלאה וצורך בצנתור. התובע מבצע צנתורים באופן עצמאי, בתדירות של 5-6 פעמים ביממה. אין דליפה בין הצינתורים. תדירות הזיהומים במערכת השתן היא כפעמיים בשנה. התובע מקבל בקביעות תרופה בשם נוביטרופן. צוין שהתובע יזדקק לצנתורים לצמיתות, בתדירות שלא פחות מ5-6 פעמים ביממה. צויין כי כיום אמנם התובע מבצע את הצנתורים בעצמו, אך בעתיד אם יבצר ממנו להמשיך בצנתור עצמי, יהיה תלוי באחרים לביצוע הצנתורים. כמו כן, צויין כי התמונה הקלינית של שלפוחית השתן יכולה להחמיר ולהביא לדליפת שתן לא רצונית או התדרדרות מערכת השתן העליונה, החמרה שיכולה להוביל לצורך בהתערבות ניתוחית אורולוגית. 5.9 מבחינת התפקוד המיני - התובע תלוי באמצעים תרופתיים להשגת זקפה המאפשרת חדירה. כמו כן מצבו מאופיין בחוסר יכולת להגיע לאורגזמה. מבחינת הפוריות - פגיעתו של התובע מאופיינת בדרך כלל בהפרעה בפוריות עקב הפרעה בפליטת הזרע וירידה באיכות הזרע. אצל התובע קיימת בעיה מוכחת של העדר פליטה, המגיבה רק חלקית לגירוי PVS. איכות הזרע לא נבדקה אך באופן תיאורטי, צפויה איכות ירודה. באשר ליכולת ההשפעה של נטילת כדורים על יכולת התפקוד המיני, העיד ד"ר לייבוביץ כי השפעת הכדורים יורדת בשל התרגלות הגוף אליהם ולפיכך סביר להניח שבעתיד יאלץ לעבור להזרקות שימוש בתותבים ואמצעים שונים. (עמ' 244 לעדותו של ד"ר ליבוביץ). 5.10 לסיכום - התובע מתנייד לבדו, מבצע מעברים לבדו, עצמאי, עובד למחייתו, לומד במקביל, מגיע לטיפולים בגפו, מנהל מערכת זוגית ממושכת, לן לעיתים אצל חברתו. ד"ר קרן (מ/1) קבע כי הוא נייד בכסא גלגלים ובמידה ותהיה לו סביבה מותאמת בבית הוא יוכל להיות גם עצמאי בפעולות היום יום תוך קבלת סיוע בניהול משק הבית והשגחה בעת פעילויות מסוימות. 5.11 אני סבורה כי בנסיבות מצבו של התובע, נכון לקבוע לו נכות תפקודית בשיעור של 70%. לתובע סיכוי נכבד למצוא עבודה קבועה בתחומי מקצועו, הנדסת האלקטרוניקה, ולהשתלב בה. התובע עצמאי בעקרון, אך יזדקק לעזרה מסויימת במשק בית כגון נקיון, קניות ותחזוקת הבית ויתכן שגם בפעולות מסוימות נוספות. ראו לדוגמא המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ נ' יצחק פת (נבו, 13.5.10) (כב' השופט עמית) - שם נקבעה נכות תפקודית של 80% לפרפלג, מוגבל בכתף וביד שמאל אשר מפריעים לו בתפקודו העצמאי בכיסא גלגלים. מומחית שיקום קבעה כי יזדקק לעזרה בהעברות, לבוש, רחצה, ליווי ביציאות מהבית ולעיתים בנהיגה, זאת להבדיל מהמקרה שבפני. וכן ע"א 1249/04 רבאח אדהם נ' רבאח רביע (נבו, 8.11.06). שם נקבע לפרפלג במצב רפואי דומה, נעדר השכלה ומקצוע, נכות תפקודית של 80%. בית המשפט נתן משקל לעובדה שהתובע מתגורר במג'דל שמס והיכולת למצוא עבודה מוגבלות מאוד. בית המשפט העליון, מפי כב' השופט רובינשטין קבע : "כענין שבעקרון סבורני, שככל הניתן אין להעמיד אדם בחזקת מי שאינו יכול לעבוד כל עיקר, אלא כשהנסיבות ברורות וחדות;. פרפלג במקרים רבים הוא אדם המשתכר ככל אדם אחר. אין לראות את המערער דנא כשבר כלי חלילה; רואה אני כחיוני וכענין ממדרגה ראשונה, שבית המשפט ימנע ככלל מהטבעת חותם של אי כשירות גמורה לעבודה על אדם, פרט כאמור למקרים שבהם אין כל מנוס מכך." בע"א 5745/09 ב.א נ' א.י (נבו 14.7.11 ) נקבעה לנפגעת עם פרפלגיה מלאה, יד ימין פגועה, מרותקת למיטה במשך רוב שעות היממה ללא שליטה על הסוגרים, נכות תפקודית של 85%. נתוני ההשוואה למקרה שבפני מלמדים על כך כי הגדרת נכות תפקודית של 70% לתובע הינה סבירה בנסיבות הענין. 6. הפסד השתכרות בעבר 6.1 התובע הצהיר כי סיים תיכון להנדסאים בכיתת מצטיינים בציון ממוצע של 100 בבחינות הבגרות. (ס' 16 לת/1), התגייס לצבא במסגרת פרוייקט ייחודי, עבר טירונות וחזר לשנת לימודים נוספת, לאחר מכן שב ל-3 שנים לצבא ושירת ביחידה הטכנולוגית של חיל האויר. עוד טען התובע כי עם סיום שירותו הצבאי, עוד בטרם רכש השכלה ו/או מיומנות, השתכר בעבודתו בחברת המחשבים "אסי מחשבים בע"מ" סך נטו של כ-4000 ש"ח (נספח מא לת / 1) ומחברת "מירוצים בע"מ סכום נוסף. התובע טוען כי יש ליתן את הדעת לעובדה כי עוד בטרם רכש השכלה ובעבודות מזדמנות הרוויח את השכר לעיל הרי שבוודאי היה מרוויח יותר במהלך תקופת הלימודים או באופן זהה לכל הפחות. 6.2 בעקבות תאונת הדרכים סיים התובע את התואר בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה באיחור של שנה. אולם לטענתו, בשל מצבו הרפואי וטיפולי השיקום לא היה באפשרותו לעבוד במהלך הלימודים וכך נמנעה ממנו הדרך להשתלב בחברות מובילות בתחום לאחר לימודיו ולרכוש נסיון. 6.3 הנתבעת טוענת שאין כל הצדקה לחשב את הפסדי ההשתכרות של התובע בתקופת לימודיו, על בסיס שכרו עובר לתחילת הלימודים. סטודנט הלומד שעות ארוכות באוניברסיטה אינו עובד את אותו מספר השעות שעובד אדם שאינו סטודנט. וכן אין לפסוק לתובע כל הפסד שכר בתקופת לימודיו, שכן התובע עצמו העיד שהלימודים במסלול הנדסת אלקטרוניקה הינם בעלי דרישות ברף גבוה ביותר, ועפ"י התלושים שצורפו ע"י התובע, בעבודתו כסטודנט, שכרו הממוצע הינו 968 ₪ ברוטו לחודש. עוד טענה הנתבעת כי היה על התובעים להעמיד את השכר הממוצע במשק לפי כלל השכירים בישראל, ולא העובדים הישראלים בלבד. 6.4 התובע סיים את לימודיו בשנת 2008. (במקום בשנת 2007 כמו חלק מחבריו שעשו אותו מסלול כמוהו). התובע החל לעבוד במשרת סטודנט באינטל בחודש ינואר 2010. 6.5 התובע בקש לטעון כי סטודנט להנדסת חשמל, מצליח לעבוד במקביל ללימודיו ולהשתכר סכום חודשי של כ-3950 ₪. לצורך כך המציא תלושי שכר של אחד ושמו ג.ש., שלדבריו למד יחד איתו. הנתבעת התנגדה להגשת התלושים ללא העדת מר ג.ש., ואכן לא מצאתי כי תלושים אלו קבילים. לא ידוע מיהו מר ג.ש., מהם כישוריו, נסיונו ונסיבות עבודתו. אי העדת מר ג.ש. תומכת בחזקה העובדתית כי הבאתו לעדות היתה נוגסת בעמדת התובע. לעניין זה ראו ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (נבו, 5.10.06) וכן ע"א 143/08 קרצמן נ' שירותי בריאות כללית (נבו, 26.05.10) שם חזר ביהמ"ש על ההלכה וקבע : הימנעות מלהביא ראיה שיכולה הייתה לתמוך בטענתו של בעל דין, מקימה חזקה שבעובדה שהיה באותה ראיה לפעול לחובת הנמנע  (ראו, לדוגמה, ע"פ 728/84 חרמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3) 617, 625 (1987); ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 606, 614 (1993) בסמוך לאותיות ה-ו; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658 (1991); ע"א 293/90 גרינהולץ נ' מרמלשטיין (לא פורסם, 28.12.94); י' קדמי על הראיות - הדין בראי הפסיקה כרך שלישי, (תשס"ד) בעמודים 1650-1649). התובע צרף את תלושי עבודתו במהלך שנתו הראשונה כסטודנט, מהלך 7 חודשים בלבד,ואלו מלמדים על משכורת ממוצעת נטו של כ-700 ₪ בכל חודש מחודשי השנה. (עמודים אחרונים בנספח מא לת / 1). יש לכן לקבוע כי במהלך השנים 2005 -2007 יכול היה התובע, לולא התאונה להשתכר כסטודנט בסדרי גודל אלו, דהיינו סכום של כ-8,400 ₪ עבור כל שנה, ובסה"כ 25,200 ₪, הסכום המשוערך להיום ממחצית התקופה, (1.4.06) הינו סך של כ-35,000 ₪. 6.6 קבלתי את טענת התובע כי לולא התאונה היה מסיים את לימודיו בשנת 2007, ולכן החל משנת 2008 יכול היה למצוא עצמו בשוק העבודה למהנדסים מתחילים. התובע טען כי מהנדס חומרה מתחיל מרוויח בין 18,000 -20,000 ₪ לחודש ובקש להמציא את תלושיו של מר ג.ש. כבר ציינתי לעיל כי מר ג.ש. לא הובא לעדות, ותלושי עבודתו אינם קבילים, מה גם שנבחרו 4 תלושים מסויימים משנת 2009, ללא רצף. התובע מפנה בסיכומיו (נספח ב') לנתוני טבלת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לפיה בתחום המחקר והפיתוח השכר הממוצע לשנת 2010 הינו 21,204 ₪, ובניכוי מס הכנסה 17,281 ₪. אלא שהתובע לא הוכיח כלל ועיקר כי הוא עוסק בתחום "המחקר והפיתוח". הנתבעת מבקשת לפסוק את שכרו של התובע לשנה זו על בסיס השכר הממוצע במשק, בניכוי מס הכנסה, כאשר עד לחודש ספטמבר 2008 הפסד ההשתכרות מלא ואילו עד ליום 17.1.10 רק כדי 30%. מצאתי לנכון לפסוק לתובע בעבור שנת העבודה 2008 ו-2009 לפי השכר הממוצע במשק, לפי בסיס של אובדן מלא, מאחר ונתקל בפועל בקשים בהשגת העבודה בשל מצבו. השכר הממוצע במשק נטו עבור התובע עומד היום על סך של 8,170 ₪, לתקופה של 29 חודש (מאוגוסט 2007 ועד ינואר 2010) הינו סכום של 236,930 ₪. מאחר והשכר נלקח בערך עכשווי, אין מקום להוסיף הצמדה וריבית. 6.7 התובע החל עבודתו באינטל במחצית חודש ינואר 2010. שכרו הממוצע ברוטו באינטל עומד על סך של 8452 ₪ ונטו כ- 7,960 ₪. התובע עובד ב-2/3 משרה באינטל. שכר עבור משרה מלאה הוא כ-12,000 ₪ (10,793 ₪ נטו). לא הוצג כל נתון אחר לגבי שכר מקובל לעובד שסיים את התואר כשנה וחצי קודם לתחילת עבודתו. בטבלאות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בנושא השכר הממוצע לשכיר שצרף התובע לסיכומיו (נספח ב') מופיע כי השכר הממוצע בתחום הרכיבים האלקטרונים הוא 12,339 ₪, שהוא קרוב לסכום הנובע ממכפלת שכרו של התובע באחוזי משרה מלאה באינטל. התובע זכאי להפרש בין שכרו נטו בפועל לבין השכר שהיה אמור לקבל באם היה עובד משרה מלאה, וזאת מחודש ינואר 2010 ועד היום, יולי 2012. 2,833 ₪ במכפלת 30 חודשים הינו סכום של 84,990 ₪. ובשערוך ממחצית התקופה (1.3.11),סך של 89,600 ₪. סה"כ מגיע הפסד שכרו של התובע עד היום לסכום מצטבר של 361,530 ₪. 7. אובדן כושר ההשתכרות הנחתי היא כי אובדן כושר ההשתכרות של התובע הוא כ-70%. השכר למהנדס אלקטרוניקה בשנים הראשונות של עבודתו עומד על שכר ממוצע של כ-12,000 ₪. אך למהנדס אלקטרוניקה פוטנציאל להגדיל את היקף שכרו במהלך השנים. התובע טוען כי יש להעמיד את גובה שכרו החל מגיל ארבעים כדי שילוש השכר הממוצע במשק, דהיינו כ-25,500 ₪ ברוטו. טענה זו לא הוכחה. הנחתי משכורת עד גיל 40 בממוצע לפי 14,000 ₪ ברוטו למהנדס אלקטרוניקה (נטו לפי משערכת 12,373 ₪), ומגיל 40 עד 67 לפי 19,000 ₪ ברוטו בממוצע (נטו לפי משערכת 15,912 ₪). מאחר ועלה כי התובע מתעסק בתחום הרכיבים האלקטרונים, הערכת שכר של 19,000 ₪ ברוטו בתחום גבוהה בכ-6,500 ₪ ברוטו מהמשכורת הממוצעת במשק לתפקיד זה לפי טבלאות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שצרף התובע לסיכומיו. לפי מקדם היוון עד לגיל 40 (שהוא 85.25) על בסיס אובדן 70% משכר נטו של 12,373 ₪, אובדן ההשתכרות עד גיל 40 הוא 738,359 ₪. לפי מקדם היוון עד לגיל 67, (שהוא 221.87) על בסיס אובדן 70% משכר נטו של 15,912 ש"ח, (2,471,277 ₪) ובהיוון כפול (של 0.88) נותן סכום של 2,174,723 ₪. ביחד מגיע הסכום בגין אובדן כושר השתכרות לסך של 2,913,080 ₪. 8. אובדן פנסיה התובע בקש לפסוק בעבור רכיב של אובדן זכויות סוציאליות ופנסיה לתקופה מגיל 67 ועד 80.8 סכום של 624,068 ₪. יש לזכור כי הביטוח הפנסיוני המקיף מחייב הפרשות מצד העובד ומצד המעביד לשם צבירת זכויות הפנסיה. לפיכך, חישוב אובדן השתכרות על פני תקופה של 35 שנה היתה אמורה לגרוע מהשכר המחושב את הפרשות המעביד והעובד לפנסיה, חישוב שלא הבאתי בחשבון בראש נזק של אובדן השתכרות. בהתחשב בכך שהגריעה מהשכר בגין הפרשי התובע לחסכון הפנסיוני לא באה לידי ביטוי בחישוב אובדן ההשתכרות, בכך שמדובר בתובע צעיר ורבות השנים עד גיל הפנסיה, בכך שיש לבצע היוון כפול, אני קובעת סכום גלובלי בראש נזק זה בסך של 100,000 ₪. 9. תוחלת חיים 9.1 ד"ר קרן מונה כמומחי שיקומי מטעם ביהמ"ש, אך סרב לדון בשאלת תוחלת חייו של התובע "מטעמים מוסריים". על כן מונה פרופ' גרוסווסר כמומחה נוסף לשאלת קיצור תוחלת חייו של התובע. 9.2 פרופ' גרוסווסר (מ/4) העריך כי תוחלת חייו של התובע הינה מלאה. פרופ' גרוסווסר הופנה ע"י ב"כ הנתבעת למאמרים שונים אשר קובעים קיצור תוחלת חיים של פרפלגים, אולם השיב כי כיום יש שיפור ברפואה ובטיפול בחולים נפגעי עמוד שדרה ובמקרה הספציפי של התובע, ביכולתיו ובדרך הטיפול שלו בעצמו, הרי שאין לקבוע קיצור תוחלת חיים. 9.3 הנתבעת טוענת כי לא ניתן לדחות על הסף את הסטטיסטיקה הקיימת בעניינם של פרפלגים שכן קביעה בדבר תוחלת חייו של נפגע הינה מעצם טיבה וטבעה צופה פני עתיד ולכן מתבססת על הסתברויות וסטטיסטיקה המבוססות על מחקרים. לפיכך טענה שיש לקבוע קיצור של תוחלת חייו של התובע בשיעור של 10% לפחות לעומת האוכלוסייה הרגילה, להעמידו עד לגיל 71.5 שנים. 9.4 פרופ' גרוסווסר העיד כי הטיפול בפרפלגים הולך ומשתפר, תוחלת חייהם דומה לכלל הציבור, בפרט כאשר מדובר בפרפלגים שנוספו בשנים האחרונות. עוד העיד כי יש לבחון כל מקרה לגופו. עוד פסל את העובדה שיש לקשור בין הסיכויים לזיהומים מוגברים בדרכי השתן לבין קיצור תוחלת החיים (עמ' 329 לפרטיכל). לגבי התובע ציין פרופ' גרוסווסר בעדותו (עמ' 269 לפרטיכל): "כשאני בחנתי את.. ר.ר, שהוא בחור נעים הליכות, עצמאי בחיי היומיום...אחרי הפציעה גמר את הלימודים, עובד כמהנדס באינטל, שומר על הבריאות שלו, יש לו חברה, מקיים אורח חיים שלפי הספרות הוא אורח חיים פעיל...אני לא רואה מקום כאשר אני בוחן, ולא חשוב מה תגיד הספרות, כשאני בוחן את המקרה הספציפי של ר.ר, לקצר את חייו... ואני לא רואה סיבה מצפונית, אישית ועניינית במקרה הזה שאני אקבע קיצור תוחלת חיים". 9.5 בפסק דין ע"א 5745/09 ב.א נ' א.י ( נבו 14.7.11) נידון מקרה של צעירה במצב פרפלגיה, וביהמ"ש אימץ את חוו"ד המומחה שקבע שאין קיצור בתוחלת החיים של הצעירה: "ביחס לערעור שכנגד ככל שהוא מופנה לשאלת קיצור תוחלת החיים, אף כאן לא מצאתי עילה להתערבות ערכאת הערעור. בית המשפט המחוזי ביסס את מסקנתו על פי הראיות שהונחו בפניו. מסקנותיו מצאו עיגון בדברי המומחה. האחרון ערך הבחנה בין המצב בחו"ל לבין המצב הנוהג בארץ. בית משפט קמא הדגיש את מצבה הרפואי של המערערת בתיק זה. לא מצאתי כי קיימת טעות בקביעת הממצאים העובדתיים בנושא זה. אמנם, קביעה לפיה יש להפחית את תוחלת החיים של פרפלג בשיעור של 10% מצאה את ביטויה במספר פסקי דין אף של ערכאה זו (ראו עניין אדהם בעמ' 1377, ע"א 11183/04 דלאל נ' קינן (6.2.2006)). ברם, הכרעה בתיק זה בדבר תוחלת החיים ניתנה בנקודת זמן מסוימת כלפי מערערת מסוימת וביחס לראיות שהוצגו. בית משפט אינו חייב לקבל כל מחקר שבוצע בחוץ לארץ כישים באופן אוטומטי על המציאות בארץ. תפקידו לבחון את העניין - לבחון משמע גם לאבחן." קבלתי את עמדת המומחה כי אין לקבוע במקרה של התובע קיצור תוחלת חיים כלשהי. מכאן, תוחלת חייו של התובע הינה כשל האוכלוסייה הכללית, ועפ"י נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עומדת על 80.7 שנים. 10. עזרת צד ג' בעבר ובעתיד 10.1 עזרת בני משפחה עד תום תקופת האשפוז א. התובע שהה באשפוז בבתי החולים השונים מיום 15.10.04 ועד 13.4.05,דהינו במשך ששה חודשים. התובעים טוענים כי עזרת בני המשפחה, אימו, אביו ואחיו, במהלך תקופת האשפוז הייתה עזרה בהיקף נרחב, שכן התובע היה מצוי בסכנת חיים ובהמשך במצב סיעודי שבגינו סעדה אותו משפחתו במשמרות, 24 שעות ביממה. התובעים מבקשים פיצוי בהתאם לשווי שכר מינימום. שכן מדובר לטענתם בעזרת קרוב אשר חרגה ואף חורגת מן הטיפול הרגיל, אשר מהווה סיוע משמעותי לאורך תקופה ממושכת מאוד. התובע מפנה לתצהיר אימו (ת/7) באשר לשהות שלה ולטיפולים שנתנה לו, היא, אביו ואחיו, במהלך אשפוזו. ב. מאידך, טוענת הנתבעת כי יש לצמצם את הפיצוי בגין עזרת ההורים לסביר, ולא למירב, ולשקף את היחס ההולם בין גודל ההוצאה לבין היקף תרומתה הרפואית. אבי התובע ואחיו כלל לא הגישו תצהירי עדות ראשית ולא הוכח כי נגרם להם סבל או הפסד שכר במהלך תקופת האשפוז. הנתבעת טוענת כי לאור העובדה שמדובר בנזק מיוחד, אשר לא הובאו קבלות להוכחתו, לא הוגשו תצהירי האב והאח, אם התובע הצהירה שהמשיכה לעבוד והן לאור העובדה כי יש לקזז מהסכום את "ההוצאות שנחסכו", אין ליתן פיצוי בגין תקופת האשפוז. ג. מתצהירה של האם עולה כי התובע היה מאושפז תחילה במחלקה לטיפול נמרץ בבית חולים ברזילי, ובאותה עת נשארה המשפחה ליד מיטתו. גם לאחר מכן, במהלך אשפוזו עשתה המשפחה "משמרות" ליד מיטתו. במהלך שהייתו בשיקום בתל השומר נהגו להחזיר את התובע הביתה ביום שישי עד שבת בערב. לא הוגשו ראיות כלשהן לענין הפסד שכר. האב מוסיקאי, עצמאי בעיסוקו. האם משתכרת מעמלה של שווי מכירת שטחי פרסום בביטאונים, האח היה חייל וקבל חופשות מיוחדות. ד. בפסק דין ע"א 2341/04 מנורה נ' גלבוע נבו (22.11.05), קבע כב' הנשיא גרוניס לענין פיצוי בני משפחה הסועדים את בן משפחתם במוסד המטפל - "הפיצוי הנוסף לו יהיה זכאי הנפגע בגין אותם טיפולים שניתנים לו מעבר לשירותים הרגילים של בית החולים או המוסד האחר בו הוא נמצא, נדרש להיות פיצוי סביר המספק מענה הולם לצרכיו האינדיבידואלים של אותו נפגע. בפרשת ברדה עמד בית המשפט על כך שפיצוי סביר משמעו פיצוי המקיים יחס הולם בין גודל ההוצאה לבין היקף תרומתה הרפואית למצבו של החולה. הוסכם, כי "אין המזיק חייב לשאת בסכומי עתק שאין בהם כדי להטיב את מצבו של הניזוק אלא בצורה שולית וספקולטיבית" (שם, בעמ' 777)...... ייטה בית המשפט לאמץ גישה סלחנית וגמישה יותר כלפי הוצאות שכבר הוצאו לאחר התאונה מתוך כוונה כנה לשפר את מצבו של הנפגע ולעיתים אף בהמלצות הרופאים (ראו והשוו, ע"א 345/85 ממן נ' קעטבי, פ"ד מא(2) 113, פיסקה2(א); פרשת תבור, שם; קציר, בעמ' 674 ו-676). חרף האמור, ברי כי גם הפיצוי עבור תקופת העבר כפוף אף הוא למבחן הסבירות". ה. ברור ששהיית בני משפחה ליד התובע היה בה כדי לספק נוחות שלא מתאפשרת במוסדות הבריאות הציבורית, נוחות שחשובה לחוזקו והבראתו של התובע. למותר לציין כי בסוג פגיעתו של התובע יש היבט לא מבוטל לתמיכה הנפשית שמקבל הנפגע מבני משפחתו. על אף שקבלתי את הצהרות האם בתצהירה (ת/7 ) לגבי סוג העזרה שהושיטה המשפחה לתובע, לא מצאתי בכך עזרה חריגה בהיקפה מעזרה שנותנת משפחה נורמטיבית במקרים מסוג זה. ו. בהעדר ראיות ספציפיות לנזק, ונוכח תקופת האשפוז הממושכת וסוג הפגיעה, אני סבורה שיש בסכום של 20,000 ₪ כדי לפצות את משפחת התובע בעבור עזרתם עד תום תקופת האשפוז. 10.2 עזרת המשפחה עד היום א. התובע טוען כי בשל התאונה נותר להתגורר עם הוריו, בשל האילוצים הקשורים בסיוע וקבלת עזרה בתפקוד היומיומי. בית הוריו מותאם לצרכיו רק באופן חלקי למעבר כסא גלגלים. (חוות דע מומחית התובע, גב' שטולברג, ת /9 גב' איבניצקי, ת / 8). התובע טען בתצהירו כי הוא זקוק לעזרה ברחצה, עזרה בהכנת האוכל, ניקיון סביבתו וליווי למקומות חדשים. (ת/1). נטען על ידי התובע כי הוא נשאר בגפו בבית במקרים מועטים בלבד, בפרט לאור העובדה כי אימו עובדת בקרבת הבית וזמינה כל העת. עוד נטען כי יש ליתן דגש לעזרת הזולת בפרט לאור ההחמרה במצב הטונוס הספסטי אשר מצריך עזרה והשגחה רבה יותר. ב. בפועל ממועד התאונה ועד עתה לא הובאה עזרה בשכר לתובע, הגם ששולמו לו תשלומים ניכרים מעבר לתגמולי המוסד לביטוח לאומי. אביו של התובע מוסיקאי עצמאי, ומצוי לעיתים קרובות בשעות הבוקר בבית. האם עובדת בסמוך, ויש לה גמישות בעבודתה באופן שמאפשר לה לגשת לבית מדי צורך. ממצאי ד"ר קרן, מומחה בית המשפט, כמו שאר הראיות שהובאו ותומכות בכך, מלמדות כי התובע מתנהל באופן עצמאי. המגבלה היחידה היא העדר התאמה מוחלטת בבית הוריו למצבו, באופן שצריך עזרה במעבר לספסל המקלחת בשל העדר מקום לכסא שירותים. במקלחת עצמה התובע עצמאי לחלוטין. כמו כן מסתדר לבד בשירותים בביתו, ובשירותי נכים בחוץ. התובע מבצע מעברים לבד, מבצע פוש-אפ ומעברים עם הידיים, מתלבש לבד, יושב בכסא גלגלים אקטיבי, נוהג לבד בג'יפ עם רובוט שמוציא את הכסא, מצנטר את עצמו לבד. מחוץ לביתו זקוק לעזרה בשיפועים, ובמעבר מדרכות ועליות. ג. בגלל מגבלת הסביבה בבית הוריו, נעזר התובע באחיו למעבר למקלחת. לא היה בכך כדי למנוע מאחיו לצאת לטיול חו"ל שאחרי צבא למספר חודשים. בגלל מגבלת הסביבה התובע מנוע מלהכין אוכל לעצמו אך כמובן אוכל ללא עזרה. התובע מוגבל בביצוע עבודות משק הבית. ד. בע"א 1164/02 קרנית - קרן לנפגעי תאונות דרכים נ' בן חיון לידור (נבו, 4.5.05, כב' הנשיא גרוניס) נדונה שאלת הפיצוי בגין עזרת בני משפחה - "השאלה העולה לפנינו היא האם בעת קביעת הפיצויים בגין עזרת הזולת, יש להביא בחשבון את העזרה שתוענק לנפגע על ידי בני משפחתו. יש להניח כי בני משפחה המתגוררים עם נכה דוגמת המשיב יסייעו לו בכל מקרה, בין אם זכאי הוא לפיצויים ובין אם לאו, ולוּ בשל תחושת החובה המוסרית המוטלת עליהם. עם זאת, ברי כי אין המזיק יכול "להרוויח" מכך שבני משפחה יסייעו לנכה בלא תמורה (ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (לא פורסם)). הלכה פסוקה היא, כי כאשר בן משפחה מטפל בנפגע ומשקיע "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני משפחה, יהיה זכאי הנפגע לפיצוי בגין אותה עזרה, גם אם אין הוא משלם עבורה (ע"א 121/85 ליאור נ' פרי (לא פורסם), פסקה 9; ע"א 357/80 נעים נ' ברדה פ"ד לו(3) 762, 791-792)". ה. בנסיבות אלו, מאחר ולבית ההורים יש שגרת התנהלות משל עצמו, המצריכה ממילא עבודות נקיון, בישול וכד', מאחר ועזרת המשפחה איננה חריגה בנסיבות, מצאתי לנכון לקצוב לתובעים בעבור כל התקופה מתום האשפוז ועד היום, סכום גלובלי של 70,000 ₪. 10.3 עזרת צד ג' בעתיד א. ד"ר קרן קבע בחוות דעתו (מ/1) בס' 2 בפרק צרכים אישיים : "הוא נייד על כסא גלגלים, עצמאי במעברים, במידה ותהיה לו סביבת בית מותאמת, הוא יוכל להיות עצמאי גם בפעילות ה"יום יום " בבית, הווה אומר, התאמה של השירותים ומטבח לנכה המתנייד על כסא גלגלים, התאמת דרך הגישה, הפתחים וכו'". בס' 11 בנושא מטפלים אישיים קובע ד"ר קרן בחוות דעתו - "נכון להיום, בבית שהותאם לצרכיו רק באופן מוגבל, הוא זקוק לסיוע בניהול משק הבית ולהשגחה בעת פעילויות כמו רחצה. במידה והבית יהיה מותאם הוא יהיה זקוק רק לסיוע להחזקת הבית. בעת חולי, יזקק לסיוע צמוד יותר". ב. ד"ר קרן נחקר ארוכות על ידי ב"כ התובע, כאשר עמדת ב"כ התובע היא שהתובע זקוק למטפל צמוד. גישה זו נסתרה חד משמעית על ידי מומחה השיקום. ראו דבריו בעמ' 161 לפרטיכל - "הוא לא צריך שיהיה לו חונך או משהו שהוא דומה לזה. מבחינה פיסית גם כן, אדם שהוא פרפלג סך הכל יכול להגיע לעצמאות לא רעה, במידה ויש לו את כל התנאים המתאימים לדבר הזה, אבל צריך את התנאים המתאימים לזה. צריך שירותים מתאימים, שיהיה אפשרות עם כסא לבוא, מיטה מתאימה, פתחים מתאימים, ואז במידה רבה הוא יכול לעשות, כאשר יש לזה מדי פעם אפשרות במידה ומצבו הרפואי, בגלל שפעת או אחרת, יגיע להחלשה או לספסטיות ולמצבים כאלה, אז הוא יצטרך יותר תמיכה......ברגע שיש הדרדרות אז לפעמים צריך יותר עזרה. אם הכל תקין, למרות המגבלה, ויש תנאים מתאימים, אז אפשר להגיע לעצמאות לא רעה". ובכל זאת מקשה בא כוחו של התובע ושואל האם יוכל התובע להסתדר בבית מותאם ללא ליווי או פיקוח במשך כל שעות היממה, וד"ר קרן משיב (עמ' 162 לפרטיכל - "....הוא צריך עזרה בהחזקת הבית, הוא צריך עזרה, הייתי אומר בשלב הראשון, בשלבים שהוא עושה את הרחצות שלו, שיהיה פעמון מצוקה אם יש משהו, אבל הוא לא בן אדם שהוא צריך 24 שעות השגחה." וחוזר ומקשה בא כוח התובע ושואל " אבל בעקרון נכה פרפלג יכול שלא להזדקק למישהו שיגור איתו ? ומשיב ד"ר קרן בעמ' 163 לפרטיכל "אם הוא פרפלג יציב ומיומן והוא במסגרת מתאימה, זה לא בלתי אפשרי". בא כוח התובע איננו מוותר וחוזר ושואל " בהנחה שיש לו את הבית במצב האידיאלי, מותאם באמת כמו שבז'ורנלים הרפואיים, State of the art, והוא נמצא באותו מצב של טונוס עד כדי קלונוס, עדין לדעתי, ואני שואל לדעתך, צריך מישהו שיהיה על ידו. וד"ר קרן משיב (עמ' 164 לפרטיכל) - "לא צריך מישהו שיהיה לידו. צריך מישהו שיהיה איתו כשהוא הולך לעשות את הרחצה, כשהוא צריך לעשות את הצינטורים, שוב, לא בטוח, אבל הוא לא צריך מישהו בלילה איתו........" המומחה נותן תיאור של מקרה לא תדיר למשל -בריחת צואה -במקרה כזה יש להסתפק בכפתור מצוקה,שיהיה מישהו בזמינות "אבל זה לא מצב של בן אדם שהוא לא שולט על עצמו וצריך השגחה של 24 שעות או קבועה". ג. בפסק דין ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר חברה לביטוח (נבו 5.9.00) נקבע כי נקודת המוצא לקביעת גובה הפיצוי המגיע לנפגע הינה נקודת מוצא אינדיוידואלית (ראו עא 357/80 נעים נ. ברדה (נבו, 15.7.82)). נקודת מוצא זו מתחייבת מאחת ממטרות היסוד של דיני הנזיקין - השבת מצבו של הניזוק לקדמותו ככל האפשר. לכן בחינת הצרכים היא בכל מקרה לגופו. בעא 7771/02 רינגלר נ. עירית ירושלים (נבו 12.9.04) התווה כב' השופט ריבלין קווים מנחים לסיעוד נכים הסובלים משיתוק חלקי שאיננו קוודרופלגיה - "פרפלג הסובל מחוסר שליטה על הסוגרים אך אינו סובל ממגבלות נוספות ובהן - ליקוי נפשי או קוגניטיבי, או חולשה בפלג גופו העליון נזקק, על פי רוב לסיוע בביצוע עבודות הבית בתוספת סיעוד אישי חלקי והשגחה. ועם זאת, במקרים רבים הסובלים מפגיעה זו הינם עצמאים בפעולות החיוניות היומיומיות ואינם זקוקים להשגחה בכל שעות היממה או בחלקן. הם עשויים להיזקק לעזרתו של עובד אחד, במשך מספר שעות ביום, שיבצע את עבודות הבית ויסייע בפעולות נוספות כגון ליווי במקומות שאינם נגישים לכיסאות גלגלים. עובד זה צריך להיות זמין לבוא לעזרתם במקרה הצורך. יש להביא בחשבון גם את האפשרות כי בשנות החיים המאוחרות, או בשנים בהם מגדל הנפגע ילדים בגיל רך, יהיה צורך בהיקף גדול יותר של עזרה וליווי. מי שסובל משיתוק חלקי - פרפלגי - ובנוסף לכך ממגבלות קוגניטיביות או נפשיות המוסיפות על מוגבלותו יזקק לסיעוד בהיקף רחב יותר, מן הנכה שאינו לוקה מבחינה נפשית או שכלית." ביהמ"ש העליון קבע בענין זה פיצוי עבור עזרת הזולת לעתיד בסך של 6,500 ₪ לחודש. בע"א 1249/04 רבאח אדהם נ' רבאח רביע (נבו, 8.11.06). אישר בית המשפט העליון את סכום הסיעוד בסך 6,000 ₪ שנקבע לפרפלג עצמאי במעברים, לבוש, רחצה ונהיגה (ככל שהבית יותאם לצרכיו) אך נזקק לעזרה במשק הבית. "המערער סובל מפרפלגיה אך אינו סובל ממגבלות נפשיות או קוגנטיביות כלשהן. בחוות דעתה של ד"ר פרבר, המומחית לשיקום, נקבע, כי המערער עצמאי בכל התפקודים היומיומיים בתנאים מותאמים, וכי יזדקק לעזרה בעבודות משק הבית כגון ניקיון, קניות ותחזוקת הבית. על דברים אלה חזרה ד"ר פרבר בעדותה בבית המשפט (עמ' 74 שורות 14 - 18; עמ' 79 שורות 1 - 18; עמ' 80 שורות 7 - 8). כאמור, בית המשפט פסק בראש נזק זה פיצוי של 6,000 ₪ לחודש. במקרה דומה, בו נזקק פרפלג לסיעוד חלקי, העמיד בית המשפט את סכום הפיצוי בגין עזרה לזולת על 6,500 ₪ לחודש (ע"א 7771/02 רינגלר נ' עיריית ירושלים, פ"ד נט(1) 84" במקרה אחר, בו נזקק פרפלג להשגחה משך כל שעות היום, קבע בית המשפט העליון סכום של 8,000 לחודש. (ע"א 2445/03 שמעון ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (נבו 22.09.04 )(השופט - כתארו אז - ריבלין)). ברור שהתובע יזקק לעזרה במשק הבית ותחזוקו, בדירתו המותאמת. אני מעריכה עזרה זו בהיקף של 7,500 ₪ לחודש (מבטא ערך עכשווי דומה לסכום של 6,500 ₪ בפסק דין רינגל). סכום זה מבטא הרבה מעבר לצורך העכשווי של התובע בדירה מותאמת והוא בא לתת מענה למצבים גרועים יותר של התובע, למצבי חולי, למצב של טונוס מוגבר, ולהבדיל- כשיהיו לו ילדים בגיל רך, מצבים בהם יזקק למעקב צמוד יותר, או עזרה נוספת, אם יהיו מצבים כאלו. מהיום ועד הגיע התובע לגיל 80.7 מדובר ב 48 שנים, מקדם ההוון 305.7, לפיכך הסכום בעבור עזרת צד ג' בעתיד הינו סך של 2,292,750 ₪. 11. אביזרי עזר ושיקום 11.1 התובע מבקש לקבוע את עלויות העזר והשיקום בהתאם לחוות הדעת של הגב' איבניצקי, מומחית מטעמו, בסך כולל של 884,029 ₪. זאת מהטעם שלהבנתו, חוות הדעת של ד"ר קרן לעניין הציוד הנדרש לניידות (עמ' 6 ל- ת/1) הינה כללית וללא פירוט נדרש. הנתבעת טוענת כי רשימת הציוד בגינה דורש התובע פיצוי אינה תואמת את קביעות המומחה בחוות דעתו. נטען שחוות הדעת של גב' איבנצקי יכולה לשמש רק לקביעת העלויות ולא לקביעת צרכיו של התובע. עוד נטען כי הנתבעת כבר נשאה בעלותם של אביזרים שונים כפי שיפורט בהמשך, לכן התובע אינו זכאי לעלות הרכישה הראשונית של אביזרים אלה, אלא רק לעלות החלפתם. הנתבעת מציעה בראש נזק זה סכום של 141,263 ₪. 11.2 סעיף 6 לחוו"ד ד"ר קרן קובע את צרכיו של התובע - הספקה סדירה של ציוד לניידות, כמו כיסא גלגלים מותאם (החלפה כל חמש שנים), רכב מותאם, עגלת רחצה. ציוד לשמירה והפעלה כמו סדים לשמירת טווח בקרסול וארוכים לתרגול בהליכה. ציוד לתרגול בבית כמו "עמידון". מומלץ שתהיה לו מיטה רחבה ומתכוננת, שתסייע בהעברות ומזרון להפחתת הסיכוי להתפתחות פצעי לחץ. בנוסף יש לדאוג לציוד מתכלה כמו קטטרים ובלאי של לבוש. 11.3 ב"כ הצדדים הסכימו להגשת חוות הדעת ללא חקירת עורכיהם. מול חוות הדעת של גב' איבנצקי עומדת חוות הדעת של מר גדעון הס (נ / 8). 11.4 לפי תצהיר גב' דנות (נ/14 ב') הנתבעת נשאה בעלויות האביזרים הבאים (כל הסכומים כוללים מע"מ): מעלון - 22,560 ₪ מיום 5.1.05. מושב כרית - 1,938 ₪ מיום 13.4.05. כסא גלגלים - 19,692 ₪ מיום 13.4.05. מושב אמבטיה ושולחן אחות אילמת - 1,170 ₪ מיום 21.4.05. מגש מותאם לכסא גלגלים - 780 ₪ מיום 21.4.05. מכשיר ארוך מעל הברך עם גומיות + מושב טובר + קביים קנדיות - 19,304 ₪ מיום 1.12.05. 11.5 בפסק דין ת.א (חי) 336/03 חביבאללה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (נבו,29.4.8) הפנה כב' השופט עמית לפסק דין קודם שלו לעניין קביעת אביזרי שיקום: "לאופן החישוב של ציוד שיקומי ואביזרים, אחזור על דברים שאמרתי בת.א. (מחוזי חיפה) 592/02 נופל נ' הדר חברה לביטוח (ניתן ביום 4.9.2006): ".... כל פריט יש לבחון לגופו, ומקום בו אביזר או ציוד מסוים עשוי להקל על התובעת ועל בני משפחתה המטפלים בה במסירות, יש לפסוק פיצוי שיאפשר רכישתו של אותו פריט. עם זאת, יש לזכור כי אין שיעור לאביזרים ולציוד המתוחכם שניתן להעתיר על התובעת. הפיצוי בראש נזק זה צריך לעמוד במבחן הסבירות והפרקטיקה הנוהגת, על פי הקווים הכלליים שהותוו בחוות דעתו של המומחה השיקומי, כאשר המומחים מטעם הצדדים אמורים לצקת תוכן פרטני להנחיותיו של המומחה השיקומי, אך לא להחליף את שיקול דעתו". 11.6 ברוח דברים אלו, ולאחר שהשוויתי את חוות דעת הצדדים, ובמסגרת שהתווה המומחה ד"ר קרן אני קובעת תשלום עבור אביזרי שיקום כדלקמן: כסא גלגלים בשווי של 22,000 ₪ מדי 5 שנים (כסא ראשון נרכש על ידי הנתבעת ב-2005. רכישתו של חדש תאפשר הפיכת הקודם לכסא רזרבי). כרית למניעת פצעי לחץ במחיר של 2,000 ₪ מדי 5 שנים, כסא רחצה 2,500 ₪ מדי 3, שנים, בידן 1600 ₪, מאחזים 250 ₪ מדי 5 שנים, מכשיר ויסות מים 350 ₪, מיטה מתכווננת 13,000 ₪ מדי 10 שנים, מזרון 3000 ₪ מדי 4 שנים, מזרון למניעת פצעי לחץ 1450 מדי 4 שנים, עמידון 10,000 ₪ מדי 10 שנים, סדים 1240 ₪ מדי 3 שנים, קורסט 2500 ₪, מתקן APT 7,000 ₪ מדי 10 שנים, לחצן מצוקה, רכישת מנוי 300 ₪ + סכום חודשי של 60 ₪. הצורך בהליכון לא מופיע בהמלצות ד"ר קרן ולא אומת על ידו בחקירה (עמ' 169 לפרטיכל). שולחן אחות אילמת כבר נרכש על ידי הנתבעת. ציוד מתכלה כמו כפפות וצנתרים מתקבל מקופת החולים. מגבונים לחים הם בעלות של 14 ₪ לחודש. מחשב נייד,נייח, ומכונת כביסה הינם צרכים של כל אדם במעמדו של התובע ואינם צרכי נכותו. הפיצוי בגין אביזרי שיקום של התובע , בחישוב לפי העלות החודשית, מגיע לסכום מהוון של 285,655 ₪. 12. טיפולים רפואיים 12.1 טיפול ויעוץ אורולוגי א. מומחה בית המשפט, ד"ר ליבוביץ. קבע בחוות דעתו מיום 24.8.08 (מ/3) כי התובע סובל משלפוחית שתן נוירוגנית היפר רפלקסיבית עם הפרעה בריקון של השלפוחית, מפגיעה בתפקוד המיני ופגיעה בפוריות. לפיכך יזדקק לצינטורים לצמיתות בתדירות משתנה אך לא פחות מ 5-6 פעמים ביממה. כיום מבצע את הצינטורים עצמאית אך ייתכן שבעתיד יהיה זקוק לסיוע. ב. כיום נזקק לטיפול תרופתי קבוע NOVITROPAN, המפחית את הלחץ בשלפוחית ומטרתו למנוע דליפה. ד"ר ליבוביץ מעלה אפשרות כי יתכן ושימוש בתכשירים אנטימוסקרינים חדשים יהיו יעילים ובטוחים יותר כמו הדטרוסיטול, שבמועד עדותו כבר נכנס לסל הבריאות. (עמ' 231 לפרטיכל, ישיבת 1.6.11). ג. את הטיפול התרופתי להשגת התפקוד המיני העריך ד"ר ליבוביץ בסכום חודשי של 750 ₪ על בסיס דווח של התובע. נתון זה לא בוסס בקבלות ספיצפיות. על קבלות בית מרקחת נרשם באופן כללי "תרופות" ללא פירוט. ד"ר ליבוביץ העריך כי קיים סיכון כי שימוש ארוך טווח בתרופות יהיה פחות יעיל, ובמקרה כזה יתכן ויהיה צורך בזריקות, שעלותן בין 750 ל-1000 ₪ בחודש, או צורך בהשתלת תותב, ניתוח שנעשה במסגרת הרפואה הציבורית. ד. כמו כן בעתיד יהיה זקוק לטיפולים בתחום הפוריות, כולל הפקת זרע וקרוב לוודאי צורך בהשבחת זרע והפריה מלאכותית בטכניקות שונות, טיפולים הניתנים במסגרת קופות החולים. ה. לפיכך, הפיצוי המוערך בראש נזק זה על בסיס 750 ₪ לחודש, עד גיל 70 לפי מקדם הוון 271.8 הוא 203,850 ₪. 12.2 טיפול פסיכולוגי לתובע ומשפחתו הפסיכאטר המומחה, ד"ר אור בדק את התובע ובחוות דעת מיום 6.10.09 העריך, כי על אף התמודדות מרשימה של התובע המבטאת את כוחותיו הנפשיים הגדולים, יתכן ויהיו עליות ומורדות במצבו הנפשי, וללא טיפול נפשי תתכן החמרה במצבו. הוא המליץ על טיפול פסיכותרפויטי פרטני בהיקף של פגישה שבועית אחת למשך כשנתיים עם אפשרות לחזור לטיפול בהמשך חייו, לתקופות קצרות, בעת החמרות או משברים בהיקף של שנת טיפול נוספת. בשל הזמינות המוגבלת שיש לטיפולים אלו במסגרת הציבורית המליץ על טיפול באופן פרטי, כאשר שעת טיפול היא 400 ₪. ב. בפועל, התובע אישר כי עד ליום בו העיד, 9.3.11, (דהיינו במהלך התקופה עליה המליץ ד"ר אור) לא קבל כל טיפול פסיכולוגי. התובע העיד כי בסדרי העדיפות שלו הלימודים והעבודה קדמו לכך, וסדר היום שלו לא הותיר לו זמן לטיפולים פסיכולוגיים (עמ' 66-68 לפרטיכל). לד"ר קרן מסר התובע בפגישתם מינואר 2007 (עמ' 5 למ / 1) כי לא חש צורך בטיפול פסיכולוגי. ג. מר הס ציין בחוות דעתו (נ/8) ציין כי ניתן לקבל בקופ"ח 30 טיפולים נפשיים בשנה ללא תשלום לטיפול, ועד 60 טיפולים במשך שנתיים. כאשר טיפול פרטי, ארוך טווח, הינו בעלות של 200-250 ₪ לטיפול וטיפול נפשי בתשלום בקופת חולים עלותו 193 ₪. ד. נוכח מצבו של התובע, והאפשרות הזמינה לקבלת טיפולים במסגרת קופת חולים, לא מצאתי לנכון לקבוע פיצוי בראש נזק זה. ה. טיפול משפחתי לאור החשיבות של הדינמיקה המשפחתית בשיקומו של התובע המליץ ד"ר אור על טיפול משפחתי בהיקף של כ-20 פגישות, (עמ' 9 למ / 4) והוסיף כי לאור הזמינות המוגבלת בשירות הציבורי הוא ממליץ כי הטיפול ייערך באופן פרטי. עלות שעת טיפול - 450 ₪. בתצהירה של התובעת 3, אם התובע, (ת/7) הצהירה כי מצבו של התובע השפיע על חיי היומיום בבית נוצרו מתחים וכעסים עד כדי כך שנזקקה לטיפול פסיכאטרי במשך שנה (בשירות הציבורי). הצהירה כי גם בעלה פנה לקבלת טיפול ושהיא חשה שהיא זקוקה להמשך טיפול. אולם, לא צורפו כל קבלות אודות טיפולים שניתנו ולאור העובדה כי קופ"ח ממנת טיפולים נפשיים אני מוצאת לנכון שלא לקבוע פיצוי בגין ראש נזק זה. 12.3 טיפולים פיסיים א. מתצהיר התובע ועדותו עולה כי הטיפולים הפיזיים שהוא לוקח בהם חלק הם כדלקמן : מכון "צעדים" בתל השומר - שם הליכי השיקום כוללים פיזיותרפיה, אימוני הליכה עם סדים ומכשירים. שם מקבל התובע טיפול ב"לוקומט", מכשיר המדמה הליכה. בשלב ראשון טופל 3 פעמים בשבוע ולאחר מכן פעמיים בשבוע. הנתבעת נשאה בעלות הטיפול במכון זה עד ליום 1.1.10. התובע ממשיך לקבל טיפולים במכון זה במימון עצמי שלו. פעילות שיקום "בבית הלוחם" (בזכות קבלתו לנבחרת "חץ וקשת") - הפעילות כוללת שחיה וחדר כושר, ומשחק פינג-פונג. התדירות - בין פעמיים לשלוש בשבוע. הפעילות היא ללא עלות. פיזיוטרפיה פרטית - אצל אסף נאון -עד נובמבר 2009 פעמיים בשבוע ולאחר מכן פעם בשבוע, עלות של 110 ₪ לטיפול. וכן טיפולים אצל דן תגר בין פעם לפעמיים בשבוע, כל טיפול 300 ₪. ב. המומחה השיקומי, ד"ר קרן המליץ בחוות דעתו מינואר 2007 (עמ' 7 למ/ 1) על המשך מתן טיפולים פיזיים לשמירת טווחי התנועה, הפחתת הטונוס, שיפור הסיבולת והפעלה כללית והמשך הנסיון לשפר את היכולת של "ההליכה הטיפולית". ד"ר קרן המליץ כי רצוי להמשיך במתכונת הטיפולים הנוכחית בשנה הקרובה כלומר, באינטנסיביות של פעמיים שלוש בשבוע, ולאחר מכן לעבור למתכונת של בעיקר תרגול ביתי (עם ציוד מותאם) ובקרה שבועית של מטפל מתחום הפיזיוטרפיה. כמו כן השתלבות בפעילות ספורט מותאמות כמו חץ וקשת ושחיה, הן להפעלה כללית והן לשיפור איכות וחדוות החיים. המומחה שיקומי המליץ בחוות דעתו גם על "רכז טיפולים" שינווט בין כל המטפלים והטיפולים שהוא נזקק להם. ג. במהלך עדותו התייחס ד"ר קרן לסוג הטיפולים הדרוש לתובע (עמ' 172 לפרטיכל)- "זה נושא מאוד מורכב וקשה. יש את הסטנדרטים של משרד הבריאות, קופות החולים, מה שהם נותנים; יש את הרצוי. של מה שהייתי חושב שצריך ויש פשרה. בניגוד לטיפול אנטיביוטי, ששמה יש כללים רפואיים מאוד מוגדרים......פה הדברים הרבה יותר מורכבים......אני חושב שמאוד חשוב שאדם במצבו לא יהיה מנוטרל מפעילות פיסית, אלא יעודד כמה שיותר ושהיא תהיה מכוונת משלושה אגפים של טיפול. אחד - טיפול קונקרטי של הרפיית שרירים. שני - שמירה על טווחי תנועה..בהקשר זה גם את מכשיר הATP..הסדים... ובנוסף, החלק של איזושהיא פעילות קבוצתית חברתית של להיות במועדון ספורט מתאים......". המומחה מדגיש את הצורך בפעילות להרפיית שרירים, בשמירה על טווחי תנועה, ופעילות ספורט חברתית שיש לה ערך מוסף נפשי מעבר לספורט עצמו. ד"ר קרן לא היה חד משמעי לגבי תדירות הטיפולים הפיזיוטרפיים, העדיף לראות את הנושא לא בהיבט של "מספר הטיפולים" אלא "הצבת מטרות", לפעמים משתנות, שיש להשיגן. ד"ר קרן המליץ על "מנהל טיפול" שיבנה את מסגרת הטיפול לתובע, ויבנה לו את סדר היום מבחינת מאמצים, השקעה, וסדר עדיפויות. (עמ' 173, 182, 189 לפרטיכל). יחד עם זאת הבהיר כי היקף המעורבות של אותו רכז טיפולים תשתנה לאורך השנים, יהיו תקופות שהרכז יהיה במצב הקפאה, ואם תהיה החמרה או סיבה אחרת יהיה מעורב. (עמ' 192,193 לפרטיכל). ד"ר קרן התקשה לומר כמה טיפולים צריך התובע מהיום ועד גיל 80. לדבריו, יש תקופות שיעשה זאת פעמיים בשבוע, יש תקופות שתספיק לו פעם בשבוע, יש תקופות שיעשה בריכה, ופחות פיזיוטרפיה. ד. ד"ר קרן הדגיש את חשיבות השמירה על האיזון בין הצורך הפיזי הטיפולי לבין שימור אורח חיים נורמלי, כדי שהטיפולים לא יהפכו למרכז התוכן, והאיזון בין המינון בטיפול במכשיר הביתי למול פעילות חיצונית "מצד אחד צריך לעזור לו להיות פעיל פיזית, מצד שני שהפעילות תהיה כמה שיותר במילייה חברתי ושמותאמת לאנשים במצבו ושיוכל גם להינות מהם, ושהיא תהיה מותנית בזה שהיא לא תפריע לאורח חייו השיקומי מעבר לאלה, שלא ייהפך להיות שתוכן חייו הוא רק טיפולים". ה. בע"א 357/80 נעים נ. ברדה (נבו 15.7.82) נקבע - "בהערכת טיבם ורמתם של נתונים וטיפול רפואי בכלל זה - ניתן לאבחן היטב בין דבר הנחשב ל"הוגן" או "הולם" לבין הטוב ביותר שהוא בר השגה....דומה כי גם מוסכם שאמת המידה ההולמת וההוגנת אינה יכולה להיות מגובשת רק לאור מאוייהם הסוביקטיבים של קרובים או אף של הנפגע עצמו ". יש לכן לשמור על היקף הסבירות בקביעת הטיפולים הדרושים לתובע. ו. מיום 1.1.10 נכנס לתוקפו חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת 2002 ((תיקון מס 9) לפי ס' 39 שבו אין הנתבעת נושאת בפיצוי נפגע בכל הקשור בשירותי בריאות הכלולים בתוספת השנייה ובצו לפי ס' 8 (ז) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. טיפול פיזיותרפיה ופיזיותרפיה כרונית בקהילה, נכלל במסגרת שירותים אלו. מר מרק ניב, מנהל מחלקת תאונות בקופת חולים, העיד כי המקסימום שניתן לקבל מקופת החולים במסגרת פיזיוטרפיה לחולה כרוני הם 12 טיפולים שנתיים. ב"כ הנתבעת אומנם חלק על כך, אך זהו נושא שעל חברות הביטוח לפתור מול קופות החולים, ולא על גבם של הנפגעים. ז. ד"ר קרן המליץ על פעילות פיסית במסגרת חברתית -לאור העובדה כי התובע העיד שעוד טרם התאונה נהג ללכת לחדר כושר ונוכח העובדה כי פעילות התובע בבית הלוחם איננה כרוכה בעלות כספית מצידו אני סבורה שאין לקבוע פיצוי בעבור השתתפות בחדר כושר. לפי עקרון פסק דין ברדה, לפיו הפיצוי אמור לכסות היקף פעילות סביר, אני סבורה שיש לקבוע לתובע פיצוי בעבור שני טיפולי פיזיוטרפיה בשבוע, (דהיינו 104 בהפחתת 12 טיפולי קופת חולים, סה"כ 92 טיפולים שנתיים), וזאת לתקופה מצטברת של 40 שנה, לפי עלות טיפול של 150 ₪. זהו מתווה החישוב להשגת אומדנא לסכום פיצוי, שיאפשר לתובע לנייד סכומי כסף לפעילות פיסית אחרת שתועדף על ידו. התובע מהנדס בהשכלתו, נבון, חדור מוטיבציה, ממוקד מטרה לשפר את מצבו ולהשתלב, ולכן, בתוספת לכישוריו אלו, יכול להיעזר ברופא שיקומי של קופת חולים כ"מרכז פעילות הטיפול" בעבורו, לפי הנחיות תקופתיות במידת הצורך. יש לזכור כי לתובע אושר באביזרי השיקום הביתיים עמידון, ומתקן APT לרבות החלפתם מדי 10 שנים,לצורך פיזיוטפריה ביתית, פיזיוטרפיה שהמליץ עליה מומחה בית המשפט בחוות דעתו. הפיצוי בעבור טיפולי פיזיוטרפיה לעתיד (לפי 1150 ₪ לחודש) הינו בסך של 321,195 ₪. ח. יצויין כי השתתפות הנתבעת בטיפולים במכון צעדים עד ליום 1.1.10 תחשב כתשלום נחוץ לצורך שיקומו של התובע בסמוך לתאונה, ולא יהיה לנתבעת זיכוי בגינה בחשבון ההוצאות הכולל. בעבור טיפולים פיזיוטרפיים אישיים בעבר, במנותק מרצף הקבלות השונות שהוגשו בגין מטפלים פרטיים שונים ומהסכומים שהצטברו שם, תשא הנתבעת בסכום גלובלי שמבטא היקף סביר של טיפולים בנוסף למכון צעדים עד 1.1.10 ולתקופה שלאחר מכן, בסכום כולל של 70,000 ₪. 13. ניידות 13.1 הצדדים הגישו חוות דעת מומחים מטעם לענין זה. התובע הגיש את חוות דעת מר משה קצין מיום 3.11.09 (ת/10), והנתבעת את חוות דעתו של מר מוגליבקין מיום 1.2.10 (נ/12). שתי חוות הדעת מתייחסות לרכב יציג מעל 1800 סמ"ק, המאושר לפי האמור בחוות דעתו של מר קצין במקרים חריגים ומיוחדים. התובע קבל פטור מיסים מלא (הלוואה עומדת מלאה) על הרכב שיאושר לו. שני המומחים מסכימים כי מחירו של רכב ראשון לאחר פטור מיסים מלא הוא 71,334 ₪ (ובתוספת מנגנון יד מלא ומעלון). לאחר מכן מאושרת החלפת רכב מדי 4 או 5 שנים, ללא תשלום נוסף. בשל הדמיון הרב בחוות הדעת לא אכנס לפרטי הפרטים. לאחר עיון בחוות דעת הצדדים וברכיבי המשנה של העלות החודשית, אני קובעת כי עלות האחזקה החודשית, לרבות תחזוקת המעלון הינה בסך של 1650 ₪. 13.2 בפסיקת הפיצוי עבור רכישת רכב ושימוש ברכב יש להביא בחשבון את ההוצאות שהתובע היה מוציא ממילא עבור עצמו בגין רכישה ואחזקה של מכונית משפחתית ממוצעת, או בגין שימוש בתחבורה ציבורית - ע"א 552/89 לוי נ' דיין (נבו 14.7.93); ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד (4) 450 (2000); ע"א 3076/98 הפניקס הישראלי נ' סמחי, (נבו 11.11.89); ע"א 185/01 המגן בע"מ נ' גדי סלוביק ואח', (נבו 21.2.2002). כן יש להתחשב גם בתועלת שתצמח מהרכב לבני משפחה אחרים אשר יעשו בו שימוש - ע"א 3263/96 קופ"ח כללית נ' ינון שבודי, פ"ד נב(3) 817, 831 (1998). 13.3 מר קצין מתעלם בחוות דעתו מנושא זה. מר מוגליבקין התייחס בחוות דעתו לאופנוע שהיה לתובע קודם לתאונה שערך רכישתו ביום חוות הדעת היה 71,000 ₪, ואחזקתו החודשית כ-2326 ₪. עוד הוא חישב כי עלות רכישה של מכונית פרטית בנפח 1400-1500 סמ"ק משומשת בת 5 שנים היא בין 40,000 ₪ ל-50,000 ₪, ואחזקתה כ-1646 ₪ לחודש (נלקח בחשבון החודשי גם הפסד הון, בלאי ופחת ממוצע וללא אלו 1313 ₪). 13.4 יש להניח כי לתובע, אשר עוד קודם לגיל 24 השתמש באופנוע מסוג ימאהה 600 סמ"ק חדש, היה בהמשך חייו, גם ללא התאונה, רוכש רכב לשימושו. לצורך החישוב אתייחס למכונית פרטית משומשת בנפח 1400 מ"ק. 13.5 לפיכך, יש לשלם לתובע בגין הפרש רכישה את הסך של 71,000 ₪ + אביזרים בסכום של 1500 ₪ כשהסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.05 ועד היום - סכום של 107,185, ובהפחתת רכב פרטי שהיה רוכש בזמן הקרוב בסדר גודל של 40,000 ₪, דהיינו סה"כ 67,185 ₪, אחזקה חודשית עבור העבר פחותה מאחזקת האופנוע ולכן אין לקבוע פיצוי. עבור העתיד - הערכתי תוספת הוצאה בגין אחזקה חודשית בסך של 350 ₪ ובסה"כ 106,750 ₪. סה"כ בראש נזק ניידות סכום של 173,935 ₪. במהלך ההוכחות העיד התובע ביום 9.3.11 כי הרכב שאישר לו הביטוח הלאומי לרכוש היה מדגם קאיה קרניבל,"הדגם היקר עם המנוע היותר חזק" אך הוא רכש רכב מסוג גרנד שירוקי. ביום 17.3.11 נחקר מר קצין על חוות דעתו בחקירה נגדית, במהלכה התבקש בעידודה של באת כח התובע להוסיף, (עמ' 256 לפרטיכל) כי אם לתובע יאושר רכב גדול יותר אז יקבל את אותם אחוזי השתתפות ברכישתו, אך בכסף - סכום גבוה יותר. (עד עמ' 259 לפרטיכל). בחקירה החוזרת מבקשת באת כח התובע מהעד להתייחס בהמשך לדיון ברכב הגדול יותר לנושא ההוצאות, ובמקביל להתנגדותו של ב"כ הנתבעת משיב העד כי אם הרכב גדול יותר אז אחזקתו יקרה יותר, אולי ב-20%. בסיכומים מצרף התובע (ללא היתר) מזכר מביטוח לאומי מיום 15.12.08, שלא הוצג במהלך ההוכחות, המאשר כי התובע "זכאי לפטור ממיסים לרכישת רכב על בסיס המיסים עבור רכב מסוג קיה קרנבל 2902 סמ"ק. את האישור להלוואה עומדת ניתן יהיה להפיק לאחר 18.2.09, אז יחלפו 42 חודשים מיום רכישת רכבך הנוכחי". משלא הוצגה ראיה זו בפני מומחה התובע אשר נתן חוות דעתו בנושא בנובמבר 2009 וזאת על אף שהנתונים היו קיימים כבר בדצמבר 2008, משלא הובאה ראיה זו בפני בית המשפט במהלך שמיעת הראיות, מאחר והנושא עלה לאחר שהתובע כבר נחקר ולא ניתן היה לוודא את מידת הצורך ברכב שונה שאם עלויותיו שונות, תשא בהם בסופו של דבר הנתבעת, מאחר והנושא הועלה לראשונה רק בחקירה חוזרת של מומחה התובע מתוך מטרה לחסום אפשרות חקירה בנושא, מאחר והנושא הועלה לראשונה על ידי ב"כ התובע ביום שבו נחקרו מומחי הניידות על חוות דעתם המוכנות מראש, , מאחר ולא היתה התייחסות מפורשת לנתוני רכב קיה קרנבל, מחיר רכישתו ונתוני אחזקתו החודשית, אינני מקבלת את טענת התובע בסיכומיו, כי יש להוסיף על האחזקה החודשית סכום המבטא 20% נוספים. 14. מכונת כביסה ומיזוג אוויר נכון להיום אין כל ראיה על צורך מוגבר של התובע בהחלפות לבוש. אין דליפות בין הצנתורים. לכן, נכון להיום אין מקום להוצאות מוגברות בגין כביסה ויבוש. למקרה שבעתיד, בהסתברות כלשהי יקום צורך כזה, אני קובעת פיצוי גלובלי של 10,000 ₪. בבית הוריו של התובע קיים מיזוג אויר. כמו כן במזג האויר בארצנו למרבית האוכלוסיה יש מזגנים. (כ-75%). סביר שגם לתובע, לולא נכותו, היה בעתיד מזגן בביתו. 15. התאמת דיור 15.1 לעבר א. בית הוריו של התובע בנוי משלושה מפלסים. הומלץ ע"י צוות השיקום של בית חולים תל השומר, על התקנת מעלון חיצוני בין קומת הכניסה לקומה השניה כן הומלץ על התקנת מעלון על גבי המדרגות בכניסה אל הבית. תצהיר התובע (ת/1) דו"ח ביקור בבית הוריו (נספח מ'). ב. הוצגו קבלות בגין התאמת הבית למגוריו של התובע - רכישת המעלונים והוצאות בגין התאמת הבית (אגרות בנייה, עבודות צביעה ותיקונים וכו'), בסך כולל של 135,399 ₪. (התובע חישב בטעות הקדמת תשלום על חשבון מעלון בסך 30,000 ₪ כרכישה נפרדת). ממסמך שהגישה הנתבעת שילמה היא עבור מעלון סכום של 22,000 ₪. מאחר והנתבעת בסיכומיה לא בקשה להפחית סכום זה מהקבלות, ובשל הספק, לא הפחתתי את הסכום האמור. בחוו"ד איבניצקי (ת/8) מתארת את ההתאמות שבוצעו בבית הוריו : החלפת דלת חדר הרחצה; משטח הרמה חשמלי לרחבת הכניסה, מעלון לקומה השניה. סה"כ הסכום המשוערך להיום (ריבית והצמדה) הוא 187,950 ₪. 15.2 לעתיד המומחית מטעם התובע, גב' איבניצקי, הציגה פרוגרמה לדירה המותאמת לניידות בכיסא גלגלים ומותאמת לצרכיו האישיים של התובע. המומחה מטעם התובעים בתחום שמאות מקרקעין והנדסה אזרחית, רן ברקובסקי, "תרגם" בחוות דעתו את עמדתה של נורית איבניצקי לכדי מטרים רבועים - 133 מ'. (ת / 6). הנתבעת הגישה את חוות דעתו של מר בן ארי (נ / 15). הפיצוי לתובע צריך להיות פונקצית ההפרש בין דירה שהתובע יכול היה לגור בה אלמלא התאונה, לבין הדירה לה הוא זקוק. א. מיקום הדירה - מומחה התובעת בחן עלות דירת מגורים באזור צפון תל אביב, שיכון דן, מקום מגורי הורי התובע. מומחה הנתבע בחן עלות דירות מגורים בערים הסמוכות לתל אביב, הרצליה, פתח תקווה וראשון לציון. אין כל ערובה לכך כי התובע היה רוכש דירה דווקא באזור צפון תל אביב, שהוא האזור היקר ביותר לרכישת דירות. ב. תוספת השטח הדרוש - מומחה התובעת הציג תוספת של 58 מ"ר הדרושה בגין נכותו של התובע, מעבר לדירה רגילה של 75 מ"ר. בתוספת השטח של 58 מ"ר כלל חדר תעסוקה לתובע בשטח של 15 מ"ר, חדר למטפל בשטח של 10 מ"ר. שני חדרים אלו אינם נובעים מהצורך של התובע במצבו. בנוסף, לדעתו החלל הפתוח של חדר הדיור והמטבח צריך להיות בשטח כולל של 45 מ"ר בעוד מומחה הנתבעת סבור בחוות דעתו שחלל חדר הדיור והמטבח די שיהיה בשטח של 30 מ"ר כדי לאפשר תנועה חופשית של התובע בכסא גלגלים. לדעת מומחה הנתבעת לתובע דרוש שטח ברוטו נוסף של 16 מ"ר בלבד. ניתן לקבוע כי תוספת של 25 מ"ר ברוטו לדירה של 75 מ"ר רגילה, יש בה כדי לענות באופן הולם על צרכיו של התובע. נקודת המוצא לכן דירות מהסוג שנבחן על ידי מומחה הנתבעת , ותוספת של 25 מ"ר, ולכן הסכום הוא סך של 302,916 ₪ בתוספת הצמדה למדד מיום חוות הדעת (24.2.10* סך של 322,930 ש"ח בגין תוספת של 25 מ"ר. ג. עלויות התאמת הדירה לתובע - מומחה התובע ציין בחוות דעתו כי עלות עבודות התאמת הדירה הכוללות הריסה, פירוק קירות ופתחים לרבות חגורות בטון, בניה מחדש, יציקות עמודונים וחגורות, משקופים ודלתות רחבות יותר, התאמת ארונות לשימוש הנכה, התקנת זוויות הגנה מנירוסטה בפתחים ומעברים, עבודות ריצוף,טיח, חיפוי,חרסינה, חשמל ואינסטלציה, התקנת ידיות ומעקות הינה בסך של 80,000 ₪. לא מצאתי לנכון להתייחס לרכיב המיזוג המרכזי בחוות הדעת, כנדרש באופן ייחודי בשל מגבלות נכות, מה גם שהדירות שעלותן נבחנה על ידי מומחה הנתבעת היו ממוזגות. מומחה הנתבעת מצא כי ניתן להתאים דירה בת 95 מ"ר בעלות של 52,000 ₪. המומחה אישר בעדותו שלא התייחס להתאמת המטבח. בנסיבות אלו אני סבורה שסכום של פיצוי בסך 74,000 ₪ (בערך היום(לדירה קטנה מהחישוב של מומחה התובעת, בתוספת מ.ע.מ דהיינו סה"כ 85,840 ש"ח יהא בו כדי לפצות על הצורך בהתאמת הדירה. לענין הטענה לתוספת עלויות אחזקת הדירה -נתון זה נקבע על ידי מומחה התובע רק מאומדן אישי, ובשל העובדה כי התובע במצבו יהיה זכאי להנחות - לא מצאתי לנכון לקבוע פיצוי נוסף בגין רכיב זה. הפיצוי לעבר ועתיד בנושא התאמת דיור - 596,720 ש"ח. 16. כאב וסבל לפי 100% ו-175 ימי אשפוז בתוספת ריבית והצמדה - סך של 212,907 ₪ 17. הוצאות התובעים צרפו כרך עבה של קבלות וטענו שסכומן הכולל נומינלית הוא 184,332 ₪ (בהפחתת הטיפולים אצל דן תג'ר והתאמות הדיור).הקבלות מתייחסות למכשור לתובע; הוצאות רפואיות; תרופות;בלאי ביגוד; דלק;חניה;מזון;מוניות. התובעים מבקשים לפסוק סכום גלובאלי נוסף בסך 100,000 ₪ מאחר ולא נשמרו כל הקבלות. הנתבעת טוענת כי התובעים דורשים כפל פיצוי, יש להפחית מכשור שהנתבעת שלמה בעבורו וכן הוצאות נסיעה שכבר שולמו בסכום של 7,350 ₪ (נ/14ב'). הנתבעת טוענת לפיצוי גלובלי של 10,000 ₪. לאחר שעברתי על נתוני הקבלות שהוצגו, יש להשמיט את הקבלות עבור דן תג'ר שלא אישרתי תשלומן שכן עבור פיזיוטרפיה בעבר ניתן פיצוי לפי קריטריון של סבירות בפרק הרלוונטי, יש להשמיט קבלות עבור התאמות בבית שגם בעבורן נקבע פיצוי בפרק הרלוונטי, הוגשו קבלות על מכשור רפואי בהיקף של כ-7,000 ₪, תרופות בהיקף של כ-10,000 ₪, הוצאות רפואיות שונות בהיקף של 2,500 ₪, הוגשו קבלות עבור רכישת פרטי ביגוד שלא עולה הצורך המובהק לפצות בעבורן, עבור מזון, נסיעות, ודלק מתקופה שלתובע היה רכב ונושא הרכב ואחזקתו טופל בפרק הרלוונטי. אני סבורה שסכום גלובלי של 100,000 ₪ יש בו כדי לפצות עבור הוצאות העבר, וזאת בנוסף למה שכבר נפסק בפרקים הרלוונטים. 18. ניכויים 18.1. קצבאות נכות כללית - לפי חוות דעת מעודכנת מיום 11.1.12 ממשרד שי ספיר, באמצעות פרופ' רמי יוסף מגיע הסכום המהוון של קצבת נכות כללית לרבות קצבאות העבר בתוספת ההצמדה לתשלומי העבר, לסכום של 701,884 ₪. 18.2. קצבאות שירותים מיוחדים - לפי חוות דעת מעודכנת מיום 11.1.12 ממשרד שי ספיר, באמצעות פרופ' רמי יוסף מגיע הסכום המהוון של קצבת שירותים מיוחדים לרבות קצבאות העבר בתוספת ההצמדה לתשלומי העבר לסכום של 360,793 ₪. 18.3. קצבאות ניידות - לפי חוות דעת מעודכנת מיום 5.2.12 ממשרד שי ספיר, באמצעות פרופ' רמי יוסף מגיע הסכום המהוון של קצבת ניידות לרבות קצבאות העבר בתוספת ההצמדה לתשלומי העבר לסכום של 841,576 ₪. לא מצאתי לנכון לנכות סכום נוסף בעבור הסיכוי שקצבתו תגדל בשל מקום עבודה מרוחק ביותר מ-20 ק"מ במהלך כל שנות עבודתו. סה"כ קצבאות המל"ל שיש לנכות עומדות על סך של 1,904,253 ₪. 18.4. לתובע שולמו תשלומים תכופים בסכום נומינלי של 671,333 ₪. בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממחצית תקופת התשלומים עומד הסכום על סך של 873,700 ₪. 19. לסיכום 19.1. סכום הפיצוי הכולל לתובע עומד על סך של ₪. הפסד השתכרות בעבר - 361,530 ₪ אובדן כושר השתכרות - 2,913,080 ₪ אובדן פנסיה - 100,000 ₪ עזרת צד ג' לעבר - 70,000 ₪ עזרת צד ג' לעתיד - 2,292,750 ₪ אביזרי עזר ושיקום - 285,655 ₪ תרופות - 203,850 ₪ טיפולי פיזיים - 391,195 ₪. ניידות - 173,935 ₪. מכונת כביסה לעתיד - 10,000 ₪ התאמת דיור- 596,720 ₪ . כאב וסבל - 212,907 ₪ הוצאות לעבר - 100,000 ₪ סה"כ 7,731622 ₪ 19.2 מזה יש לנכות את סכומי המל"ל בסך של 1,904,253 ₪. נותר לתשלום 5,827,369 ₪. 19.3. על סכום זה יש להוסיף שכ"ט עורך דין לתובע בשיעור של 13%. 19.4. מהסכום שנותר יש להפחית תשלומים תכופים בסכום של 873,700 ₪ . 19.5. לסכום שנותר לתשלום יש להוסיף תשלום הוצאות כנגד קבלות, ותשלום אגרה. 19.6. התשלומים כולם בתוך 30 יום מהיום. עמוד השדרהתאונת דרכיםשברחוליות