בית המשפט ציין כי אשר לבקשת המשיב, לצאת למסיבת בר-המצווה של בנו מנישואיו הקודמים, שב"ס הוא הגורם המוסמך לקבל החלטות בעניינו של עצור ככל שהן נוגעות לבקשתו לצאת לחופשה או להשתתף בבר מצווה של בנו. ראה בעניין זה בש"פ 5874/02 אריאל אטיה נ' מדינת ישראל פ"ד נו (5), 865. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור ממעצר לאירוע משפחתי: א. מבוא בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב, עד תום ההליכים על פי כתב אישום, אשר הוגש נגדו בתיק פלילי, בהתאם לסעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה, מעצרים) התשנ"ח - 1996. ב. כתב האישום כנגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס למשיב עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש-בן זוג, עבירה לפי סעיפים 382(ג)+380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק" או "חוק העונשין"), ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין. מכתב האישום עולה כי, ביום 16/08/2011 סמוך לשעה 19:10, בביתם המשותף בקרית שמונה (להלן: "הבית"), איים הנאשם על בת זוגו (להלן: "המתלוננת"), בפגיעה שלא כדין בגופה או ברכושה במטרה להפחידה או להקניטה. הנאשם ביקש מהמתלוננת את מפתחות רכבה ומשסירבה לבקשתו, איים עליה כי יזיק לה וכי איש לא יעשה לו דבר כיוון שחבריו שוטרים. כמו כן, ביום 16/07/2011 תקף הנאשם את המתלוננת בביתם וגרם לה חבלה של ממש בכך שבמהלך ויכוח ביניהם התקרב אליה ודחפה, נשך אותה בחלקי גופה השונים והכה אותה באגרופים. כתוצאה מכך, נגרמו למתלוננת המטומות וסימני נשיכות בידיים, בצוואר ובגב. ג. טיעוני הצדדים ב"כ המבקשת בבקשה למעצר עד תום ההליכים בידי המאשימה ראיות לכאורה טובות לבסס המיוחס למשיב, ובין היתר הודעות המתלוננת, עדות בנה הקטין אשר היה עד לחלק מהאירוע, ועדות חברתה של המתלוננת, הגב' אולגה צלטין אשר הבחינה בחבלות שנגרמו למתלוננת לאחר האירוע וכן תיעוד החבלות. העבירות המיוחסות למשיב מקימות את חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו 1996 (להלן: "חוק סד"פ"), לפיה קיים יסוד סביר לחשש ששחרורו של המשיב יסכן את ביטחון הציבור בכלל והמתלוננת בפרט. המשיב ביצע את העבירות נשוא כתב אישום זה, כשלחובתו 3 הרשעות קודמות,רובן ככולן בעבירות אלימות, מסוג איומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ותקיפת בת זוג ובכך יש להצביע על מסוכנותו. כן קמה עילת מעצר מכח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק סד"פ, לפיה קיים חשש כי שחרורו של המשיב יביא לשיבוש מהלכי משפט או התחמקות מן הדין. טענות ב"כ המשיב בדיון מיום 22/08/2011 ב"כ המשיב טוען, כי מסכים לקיומה של תשתית ראייתית, אם כי זו רפויה ואינה מצדיקה בנסיבות שלילת חירות האדם בטרם משפט. כמו כן, באשר לאישום הראשון, נשוא עבירת האיומים- אין שום ראיה להוכחת גרסת המתלוננת ואילו באשר לאישום השני, עדות הבן היא אך ורק לתחילת האירוע ולא לכולו. בנוסף, עדות המתלוננת לפיה היא אשר צילמה את התמונות המתעדות את החבלה, אינה מתיישבת עם העובדה שגבה מצולם ושידיה שתיהן מצולמות, וכן יש לציין את האובססיביות של המתלוננת אשר באה לידי ביטוי באסופת חומר שיוצג. עוצמה לטענות אלו, ניתן לקבל בהתחשב בחלוף הזמן מיום האירוע ועד מועד תיעוד החבלות- כחודש לאחר האירוע, ובחיבור כל הנתונים יחד, כמו גם העובדה שלא רואים את פני המתלוננת מחזקים את גרסת המשיב הטוען להד"מ. גם לטענה לפיה קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, אין ביסוס. לחזקת המסוכנות מנגד יש פתרון המאיין את המסוכנות ע"י הרחקת הנאשם מהאדם לו הוא משקף מסוכנות ועל ביהמ"ש לבחון חלופת מעצר. עברו הפלילי של המשיב אינו מכביד ואינו מלמד על אישיות המשיב, אם בכלל ניתן להצביע על עילת מעצר, שהיא מניעתית ולא הרתעתית, מכל העבירות לא ניתן ללמוד כי אין לתת במשיב אמון, מה גם שמדובר בעבירות אלימות משנת 2002, מה שמלמד כי לא מדובר באדם שזו הלכת חייו. ב"כ המשיב הציע 3 חלופות מעצר וביקש להורות על שחרורו בחלופת מעצר לאירוע בר המצווה של בנו מגרושתו, הקבוע ליום 25/08/2011 בירושלים. ד. דיון בשלב זה של דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים, על בית המשפט לבחון האם קיימת תשתית ראייתית לכאורית, אשר אם תוכח במהלך המשפט, יהיה בה כדי להביא להרשעת הנאשם באשר מיוחס לו בכתב האישום. משקלן ומהימנותם של הראיות אינו עומד לבחינה ושיקול השופט בשלב זה. השאלה בדבר טיבה של ראיה פוטנציאלית, אשר יש בה לבדה, או בהצטרפותה לראיות פוטנציאליות אחרות, כדי להרשיע את הנאשמים בסוף ההליך, מעל לכל ספק סביר. (ראה: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (2) 133). בחינת הראיות בבחינת המאזן הכולל של הראיות שנאספו בתיק החקירה, עולה כי לביסוס גרסת התביעה בכתב האישום, נמצאו מספר הודעות וראיות אותן אפרט להלן. כמו כן, מהחומר המונח בפניי, המתלוננת ובנה מגוללים את המתואר בכתב האישום, חברתה של המתלוננת העידה באשר לחבלות בהן הבחינה, וישנן תמונות המעידות על פציעתה של המתלוננת. הודעות המתלוננת בנה וחברתה המתלוננת, הגב' אולגה בלינובסקיך, מתוך הודעותיה: "...הוא אמר לי אם לא תתני לי את המפתחות של האוטו אנ ינפץ לך את הטלוויזיה ואשבור לך הכל בבית הזה.. בדיוק החזקתי את התינוק ביד ועמדתי ליד החלון והוא בא לכיוון שלנו עם הטלויזיה ביד, אני התחלתי לצעוק בחלון: "אנשים תצילו אותי" ואז הוא עזב את הטלויזיה הניח אותה על השידה וברח מהבית... יעקב אמר לי אני מסוכן בשבילך אני יעשה מה שאני יכול אף אחד לא יעזור לך במשטרה כולם חברים שלי, אף אחד לא יקשיב לך אף אחד לא יעשה לי כלום..." (ראה גיליון מס' 1, שורות 5-6, 10-11 ו-13-14 להודעת המתלוננת מיום 16/08/2011). כן העידה המתלוננת כי: "...הוא אמר לי את פה לבד ואני יעשה לך מה שאני רוצה ושאת תשבי בשקט ואם אני יעשה לך משהו אף אחד לא יחפש אותי כי אני רוסיה ולא בן אדם אף אחד לא יתייחס אליי.." (ראה גיליון מס' 2, שורות 29-30 להודעת המתלוננת מיום 18/08/2011). וכן: "...הוא רץ אליי עם טלויזיה ואני עמדתי ליד החלון ורצה כאילו לזרוק ואני צעקתי הצילו ואז הוא נבהל הוריד את הטלויזיה וברח מהבית" (ראה גיליון מס' 2, שורות 29-30 להודעת המתלוננת- הודעה מס' 3 מיום 21/08/2011). בנה של המתלוננת, מתוך הודעותו מיום 18/08/2011: "...כשהגעתי יום אחד זה היה באיזה לילה, הם התחילו לריב בצעקות ואחרי זה אמא שלי אמרה לי להזמין משטרה אבל לא הזמנתי... ראיתי את יעקב מרביץ לה עם מכות בידיים שלו לידיים שלה ועשה לה סימנים..." (ראה גיליון מס' 1, שורות 7-9 להודעת בנה הקטין של המתלוננת מיום 18/08/2011). הגב' אולגה צליטן מתוך הודעתה מיום 18/08/2011: "...שאלתי אותה מאיפה סימן כזה גדול כי זה לא יכול להיות ממכה רגילה, היא אמרה שהיא היתה בריב עם חבר שלה יעקב ושהוא נשך אותה עם שיניים שלו" (ראה שורות 5-6 להודעת הגב' צליטן) לאחר שעיינתי בחומר החקירה ושקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב. המעשים נשוא כתב האישום מתוארים כאמור בהודעתה של המתלוננת ובהודעת בנה. מעדות חברתה, גם מהתמונות שצולמו נראה כי אכן מתחזקת גרסת המתלוננת. לעומת אלו, המשיב הכחיש בחקירתו הכחשה גורפת את גרסת המתלוננת כולה וטען כי הכל המצאות ושקרים אותם בודה המתלוננת מליבה. ואולם, לשאלת החוקר האם היה ויכוח ביניהם, השיב המשיב כי "כשהתקרבתי לקחת ממנה את המפתחות אז היא התחילה לצעוק אנשים לכיוון החלון ואני אמרתי לה אין לי שום כוונות לעשות לך כלום..." (ראה גיליון 2, שורות 12-13 להודעת המשיב מיום 17/08/2011). עילת מעצר העבירות שעבר המשיב - שעניינן אלימות כלפי בן משפחה - מקימות עילת מעצר סטטוטורית מכוח חזקת המסוכנות שבסעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - "החוק") וכן עילת מעצר של מסוכנות לביטחון המתלוננת לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק. לדברי ב"כ המאשימה, עברו של המשיב מעיד אף הוא על המסוכנות הנשקפת ממנו. יצויין, כי למשיב עבר פלילי בגין עבירות אלימות מן הסוג נשוא כתב אישום זה, אשר חרף כי מדובר בעבירות משנת 2002, אין המדובר בהרשעה אחת, או במעידה חד-פעמית, כי אם ב-3 ה"ק, אשר כולן כרובן הרשעות בגין עבירות אלימות כאמור. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, בעבירות המיוחסות למשיב ונסיבותיהן, אני סבורה כי מתקיימת במקרה זה עילת המסוכנות לביטחון המתלוננת. אשר לטענות ב"כ המשיב, אציין כבר עתה, כי מבדיקה ומעיון בתמונות המתעדות את החבלות בגופה של המתלוננת, אין ממש בטענה כי המתלוננת משקרת באומרה כי צילמה את החבלות בעצמה, מה גם שאין נפקות לשאלה מי תיעד חבלות אלו. כמו כן, הטענה לפיה לא רואים את פני המתלוננת בבירור בתמונות, גם טענה זו ראוי היה שלא תישמע, ראשית ניתן להבחין מחלקי פניה, גם אם חלקים אלו זעירים, כי אכן מדובר במתלוננת, מה גם שבנה של המתלוננת בחקירתו במשטרה אישר כי אלו אכן החבורות המדוברות וכי אכן מדובר באימו, על עדות קטין אין צורך שאכביר במילים, קל וחומר על זיהוי קטין את אימו. טענות נוספות אותן העלה ב"כ המשיב, לפיהן ניתן לתת בו אמון כיוון שמדובר בהרשעות קודמות בעברו בגין עבירות אלימות ולא בעבירות של הפרות צו שיפוטי למשל, או הטענה כי ההרשעות הן מעברו הרחוק של המשיב, כל אלו טענות אשר לא שוללות את קיומן של ראיות לכאורה, אשר אף ב"כ המשיב בעצמו מסכים לקיומן, כבר בראשית טענותיו (ראה עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 22/08/2011). מנגד לכל האמור, עדותה של המתלוננת נמצאה בעיני מהימנה, בעיקר נוכח חיזוק עדותה אשר נתמכה, הן בעדות בנה הקטין, אשר אין צורך להכביר מילים במשקלה, שראה את התלקחות היצרים בין המתלוננת למשיב, ואת החבורות בגופה, והן בעדות חברתה אשר הבחינה בחבורות אשר בגוף המתלוננת ושאלה אותה מיוזמתה שלה לפשר חבורות אלו. כמו כן, אני נוטה להאמין כי המתלוננת חששה להתלונן מיד לאחר קרות אירוע האלימות, מהסיבה שהיא מצויה בגפה בארץ וזולת המשיב וילדיה הקטינים, אין לה בן משפחה שיתמוך בה ותלונתה עשויה להביא לקרע בינה ובין המשיב, אבי בנה הקטין. לפיכך, הטענה היחידה מבין טענות ב"כ המשיב, בה אוכל לדון, הרלוונטית לענייננו אנו, היא באשר לבדיקת חלופת מעצר למשיב. חלופת מעצר לאור מסקנתי בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר כלפי המשיב, יש לבחון האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה, שפגיעתה בחירותו של המשיב פחותה. השאלות הצריכות להכרעה בשלב זה הוגדרו על-ידי בית-המשפט העליון בבש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל,  פ"ד נא(4) 702, 706-705 (1997), מפי כב' השופט יעקב טירקל, כדלקמן: "אם נעיין בדבר נמצא שכל השאלות מתמקדות בעיקרן בשתי שאלות - שהן שני פניה של שאלה אחת - אם הנאשם מסוכן ואם ניתן ליטול את עוקצה של סכנתו, שהניסיון להשיב עליה הוא, בעצם, ניסיון לצפות מראש את התנהגותו של אדם. מטבע הדברים משוטט כאן בית-המשפט בתחומים האפלים והנסתרים של נבכי נפש האדם, במחשכים שאין לו בהם מקום בטוח להציב עליו את מסקנותיו, שבהם מגשש הוא את דרכו על דרך של ניחוש ושל השערה. מעל כל אלה מרחפים החששות והספקות: מחד גיסא, מה עלול הנאשם לעולל אם ישוחרר? מאידך גיסא, האם יש צידוק מספיק לפגיעה קשה בנאשם, שאולי יימצא זכאי, על-ידי מעצרו לתקופה העלולה להיות ממושכת?... בבואו להשיב על שאלות אלה, על בית-המשפט למצוא נקודות משען בטוחות, ככל האפשר, שאותן יכול הוא למצוא בתוך שתי מערכות של עובדות המושתתות על הראיות שהובאו לפניו בשלב זה: הראשונה - המעשה; השנייה - העושה, דהיינו: עליו לבדוק אם מעידות נסיבותיה של העבירה כשלעצמן שהנאשם עלול לחזור על המעשה, או לעשות מעשה דומה בדרך-כלל או נוכח צירוף מסוים של נסיבות. בשלב הבא עליו לבדוק אם אישיותו של הנאשם, כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו, מעידה על כך שהוא עלול לחזור על המעשה". באשר למעשה, אין צורך להכביר מלים על חומרתן של העבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה ממשית ושל תקיפה בנסיבות מחמירות ועל הסכנה הנשקפת מהן למתלוננת. בצד זאת, יש לתת את הדעת לעובדה כי למעשים נשוא האישום היה ילדה הקטין של המתלוננת עד ישיר, מה שמצביע על הסכנה הנשקפת מהמשיב גם כלפי הקטין, אשר עובדה היא כי המתלוננת העידה כי סגרה את דלת חדר השינה, מחשש משא המשיב יפגע בקטין, אשר הן המתלוננת, הן הקטין והן המשיב בעצמו העידו כי יחסיו עם הקטין רעועים בלשון המעטה. אכן, סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים קובע את החובה לבדוק האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו של הנאשם תהיה פחותה, זאת הואיל ומטרת המעצר הינה מניעתית ולא עונשית. ב"כ המשיבים הציע חלופות מעצר, בה יורחק המשיב מאזור מגורי המתלוננת וישהה במעצר בית בתנאים מגבילים. סוף דבר לאחר שבחנתי את הראיות, אני סבורה כי יש לבחון באופן זהיר שחרור לכל חלופת מעצר, בעיקר כאשר לחובת המשיב עבר פלילי לא מבוטל וכאשר לא מונח בפני כל תסקיר בעניינו של המשיב. לאור האמור לעיל אני מפנה את המשיב לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר בעניינו, שייבחן את מסוכנותו של המשיב וכן את חלופות המעצר המוצעות על ידו. על כן, אני קובעת המשך הדיון בבקשה זו ליום 7/9/11 שעה 10:00 בפני שופט תורן. אשר לבקשת המשיב, לצאת למסיבת בר-המצווה של בנו מנישואיו הקודמים, שב"ס הוא הגורם המוסמך לקבל החלטות בעניינו של עצור ככל שהן נוגעות לבקשתו לצאת לחופשה או להשתתף בבר מצווה של בנו. ראה בעניין זה בש"פ 5874/02 אריאל אטיה נ' מדינת ישראל פ"ד נו (5), 865. על כן, אני מורה לשב"ס לבחון את בקשתו של המשיב לצאת לבר מצווה של בנו למספר שעות והקבועה למחר בשעות הערב. שב"ס יפנה בדחיפות למשטרת ישראל ולכל גורם הרלוונטי לקבלת מידע ועמדה, הנחוץ לשם קבלת החלטה בבקשת המשיב. המשיב עצור עד למתן החלטה אחרת.שחרור ממעצרמעצר