קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שימוש חורג בנחלה במושב: זו עתירה לבטל את החלטת ועדת הערר, מחוז הצפון (להלן - ועדת הערר) שקבעה כי בקשת העותר לשימוש חורג למשרדים בחלק ממבנה חקלאי ולאחסון בסככה חקלאית קיימת, בשטח כולל של 416 מ"ר, משנה את אופי הסביבה - ולהורות על החזרת הבקשה לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, "יזרעאלים" (להלן - הוועדה המקומית) לאישורה. אלה בתמצית נימוקי העתירה (א) העותר הוא בעל זכויות בנחלה במושב היוגב - משק מס' 8 - בחלקה 8 בגוש 11486 במושב היוגב (להלן - הנחלה) ובעל עסק לתכנון ולביצוע עבודות תשתית. המשק של העותר, המשתרע על 55 דונם, משמש כולו לחקלאות. העותר הגיש את בקשתו לשימוש חורג בשטח של 400 מ"ר כשמתוך שטח זה הוא מבקש להסב 100 מ"ר לשימוש חורג לצורכי משרדים המשמשים את עסקו ו-300 מ"ר נוספים לשימוש חורג למטרות אחסון. (ב) בשל משבר כלכלי חמור בענף החקלאות הקימה הממשלה בשנת 1994 ועדה הידועה כ"וועדת קדמון" שהמליצה, בין היתר, להתיר ולאשר פעילות ותעסוקה לא חקלאית בנחלה במגבלות מסוימות. בשנת 1996 אישרה הממשלה את דוח ועדת קדמון והורתה למועצה הארצית לתכנון ולבנייה (להלן - המועצה הארצית) ליישמו. (ג) המועצה הארצית אימצה את דוח ועדת קדמון והנחתה את הוועדות המחוזיות לתכנון ולבנייה (להלן - הוועדות המחוזיות) לאשר בקשות לשימוש חורג למבנים שהוקמו כדין, בתנאי שהשימוש החורג באותם מבנים תואם את תנאי איכות הסביבה שפורטו על-ידיה ובתנאי שהשימוש החורג נעשה בשטח שאינו עולה על 400 מ"ר. בנוסף, הורתה המועצה הארצית לוועדות המחוזיות להכין שינוי לתכניות המיתאר המחוזיות שיאפשר אישור תכניות מיתאר מקומיות לנושא התעסוקה הלא חקלאית במושבים. (ד) הבקשה לשימוש חורג שהגיש העותר תואמת את דוח ועדת קדמון. (יש להעיר כי העותר לא טרח לצרף לעתירה את דוח ועדת קדמון). (ה) בהליכים שהתנהלו בוועדה המקומית ובוועדת הערר נפל פגם. הוועדה המקומית נמנעה מנקיטת צעדים לפי סעיף 149(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן - החוק). ועדת הערר שהייתה ערה לפגם זה ניסתה לרפא את הפגם על-ידי צירופו של המשיב 2 (צ"ל: המשיב 3 - א' א') לסיור שערכה במקום ולפרשנות שנתנה להחלטת הוועדה המקומית לפיה אם מסרבים לבקשה כי אז ניתן לוותר על ההליך הקבוע בסעיף הנ"ל. (ו) העותר לא ידע על מכתבו של המשיב 3 לוועדה המקומית ולכן לא ניתנה לו הזדמנות להתייחס לטיעוניו ודי בפגם זה כדי לבטל את החלטות הוועדה המקומית וועדת הערר. (ז) החלטת ועדת הערר לוקה בחוסר סבירות והפליה בהתעלמה משימושים חורגים הנעשים במושב היוגב. (העותר גם לא טרח לצרף לעתירה העתק מהערר שהגיש). 3. (א) הוועדה המקומית מבקשת לדחות את העתירה בשל שיהוי וגם לגופו של עניין בשל כך שהשימוש החורג מהווה סטייה ניכרת. (ב) ועדת הערר מבקשת גם היום לדחות את העתירה מחמת שיהוי בהגשתה והן בשל כך שלא נפל פגם כלשהו בהחלטתה שיש בו כדי להצדיק התערבות בית-המשפט בהחלטה. (ג) המשיב 3 (להלן - המשיב) מצטרף לבקשת הוועדה המקומית וועדת הערר ומבקש אף הוא לדחות את העתירה. (ד) ייאמר מייד כי אין להתייחס לטענת השיהוי שהעלו המשיבים מכיוון שאפילו אם היה שיהוי הרי מדובר בשיהוי קצר מאוד של ימים אחדים. לטענת בא-כוח העותר לא היה כל שיהוי כי החלטת ועדת הערר ניתנה בתאריך 5.2.2002 ונתקבלה אצל מרשו בתאריך 11.2.2002. העתירה הוגשה בתאריך 26.3.2002 ולכן הוגשה במועד. 4. הטענה המרכזית של העותר היא למעשה הפגם שנפל בהליכים שהתנהלו בוועדה המקומית שלא נקטה בצעדים לפי סעיף 149(א) לחוק ולא נתנה לעותר הזדמנות להתייחס לטענות המשיב. לדבריו, ניסיונה של ועדת הערר לרפא פגם זה אין בו כדי להועיל. 5. לאחר שמיעת העתירה נראה לי שאין מקום להיעתר לה ואלה נימוקיי: (א) דוח קדמון נועד להקל על מצוקת החקלאים (ראה סעיפים 19-20 לעתירה עצמה ודוח ועדת קדמון שצורף לנספח ו' לכתב-התשובה של ועדת הערר). העותר איננו זכאי להסתמך על דוח ועדת קדמון ולבקש שימוש חורג כי הוא איננו חקלאי. בשום מקום בעתירה לא טען העותר כי הוא חקלאי. כל שטען בסעיף 5 לעתירה, שהוא בעל נחלה וכן בעל עסק לתכנון ולביצוע עבודות תשתית. העותר גם לא טרח לציין בעתירה ממתי הוא בעל נחלה. (ב) גם אם העותר הוא חקלאי אין בדוח ועדת קדמון כדי להועיל לו מכיוון שהמלצות דוח ועדת קדמון באו כדי לאפשר לחקלאים לפתח פרנסות חלופיות בתחום משבצת היישוב, במגבלות, תוך שמירת אורח חיים כפרי, בתחום אזור המגורים, תוך שילוב בתכנון ארצי, אזורי ומקומי ושמירת אופיו הכפרי של המושב ומזעור מפגעים סביבתיים וחזותיים ומטרדים (ראה סעיפים 1 ו-2 לדוח קדמון). דוח ועדת קדמון בא אמנם להציע מדיניות להסדיר אפשרות לקיומם של שימושים חורגים בישובים חקלאיים, אך זאת בכפוף להוראת הדין. שימוש חורג כשמו כן הוא ויש לאפשר שימוש חורג לא כדבר שבשיגרה ולא במקרים ששימוש כזה עומד בסתירה להוראות חוק. (ג) הוועדה המקומית דנה בבקשת העותר, לאחר שצוות מטעמה ביקר במקום, והחליטה לדחות על הסף את הבקשה מכיוון שלדעתה השימוש החורג יהווה שינוי מהותי של אופי הסביבה עד כדי סטייה ניכרת. (ד) אין בידי לקבל את טענת העותר כי נפל פגם בהליכים שהתנהלו בוועדה המקומית. סעיף 149(א) לחוק קובע לאמור: "הועדה המקומית לא תתיר שימוש חורג ולא תיתן ולא תאשר בתשריט חלוקת קרקע סטיה מתכנית אלא לאחר שנתמלאו אלה: 1) פורסמה, על חשבון המבקש, בעתון הודעה המפרטת את מהות הבקשה להקלה או להתרת שימוש חורג או לאישור תשריט חלוקת קרקע בסטיה מתכנית... (2) ... (2א) הועדה המקומית מסרה על חשבון המבקש הודעה המפרטת את מהות הבקשה כאמור בפסקה (1) ועל המועד להגשת התנגדויות לועדה המקומית - (א) לכל הבעלים והמחזיקים בקרקע או בבנין שלגביהם הוגשה הבקשה; (ב) לכל הבעלים והמחזיקים בקרקע או בבנין הגובלים בקרקע או בבנין שלגביהם הוגשה הבקשה; (ג) לכל הבעלים והמחזיקים בקרקע או בבנין, אשר לדעת הועדה ייפגעו או עלולים להיפגע מאישור הבקשה. הודעה כאמור תימסר או תישלח לפי מענם הידוע של הבעלים והמחזיקים" (ההדגשות שלי - א' א'). אין כל חובה על הוועדה המקומית לנקוט בהליכים המפורטים בסעיפים קטנים (1) ו-(2א) הנ"ל אם היא אינה מתכוונת להתיר שימוש חורג. רק אם יש בכוונתה להתיר שימוש חורג, חובה על הוועדה המקומית לנקוט בצעדים המפורטים בסעיפים קטנים (1) ו-(2א) הנ"ל. ברם, אם לדעת הוועדה המקומית יש לדחות את הבקשה על הסף, כפי שהיא קבעה במקרה שלפנינו, הרי שאין כל טעם והיגיון לנקוט בהליכים לפי הסעיפים הנ"ל מכיוון שהליכים אלו יגרמו לעותר חסרון כיס, בזבוז זמן וטיפוח אשליית שווא, שמא יתירו לו שימוש חורג. לפיכך, משלא נפל פגם בהליכים שהתנהלו בפני הוועדה המקומית, נשמטת טענתו המרכזית של העותר. (ה) לא מצאתי גם כל פגם בפעולותיה של ועדת הערר שטיפלה בערר בצורה יסודית והגיעה למסקנה כי יש לדחות את הערר. סעיף 152(א)(1) לחוק מקנה זכות ערר על החלטת ועדה מקומית לסרב לתת היתר לשימוש חורג. סעיף 152(ד) לחוק קובע: "החלטת ועדת הערר תבוא במקום החלטת הועדה המקומית או רשות הרישוי, לפי הענין...". סעיף 12ב(ד)(1) לחוק קובע כי החלטת ועדת הערר לפי סעיפים 12ב(א)(1) ו-12ב(א)(2) תהיה סופית. מן האמור לעיל עולה כי משהוגש ערר וניתנה החלטה על-ידי ועדת הערר, החלטת ועדת הערר באה במקום החלטת הוועדה המקומית והחלטה זו הינה סופית. כמובן שהחלטת ועדת הערר חשופה לביקורת שיפוטית של בית-משפט זה, אם בהחלטת ועדת הערר נפל פגם מן הפגמים המוכרים במשפט המינהלי, כגון הפליה, או אם החלטת ועדת הערר לוקה בשיקולים זרים, או שיקולים פסולים וכדומה. אין בית-משפט זה בא להחליף את שיקול-דעת ועדת הערר בשיקול-דעתו שלו. כאמור, ועדת הערר פעלה במקרה שלפנינו בצורה יסודית וללא דופי. ועדת הערר שמעה את טיעוני הצדדים, כולל העותר והמשיב. כל חברי ועדת הערר ערכו ביקור במקום והתרשמו בעצמם, באופן בלתי אמצעי, כי מדובר בשימוש חורג המהווה סטייה ניכרת מתכנית, המשנה את אופייה של הסביבה הקרובה. סעיף 151(א) לחוק קובע כי לא יינתן היתר לשימוש חורג, אם יש בכך סטייה ניכרת מתכנית החלה על הקרקע או הבניין ותקנה 1(2) לתקנות התכנון והבניה (סטייה ניכרת מתכנית), תשכ"ז-1967 קובעת: "סטיה ניכרת מתכנית לענין סעיף 151 לחוק היא אחת מאלה: (2) שימוש בבנין או בקרקע שיש בו שינוי מהיעוד שנקבע בתכנית והוא משנה את אופיה של הסביבה הקרובה". ועדת הערר קבעה עוד כי הרושם הכולל שיש למי שמבקר במושב הוא כי מדובר ביישוב חקלאי, וזאת למרות קיומם של מספר מבנים שאינם הולמים איפיון זה, אך אלה לא פגעו באופיו הכולל של היישוב. ועדת הערר קבעה עוד: "התרת שימוש כזה [הכוונה לשימוש החורג המבוקש - א' א'] מעבה את צביונה הלא חקלאי של החלקה כך שמראה החלקה והשימושים בה, משנים בצורה מובהקת את אופי הסביבה הקרובה. יודגש, כי הסביבה הקרובה לחלקה, היא חקלאית מובהקת והשימושים המבוקשים משנים מאופי זה". (ו) יש להדגיש כי בית-המשפט איננו מוסד של תכנון. הסמכויות לתכנון שטח, לקבוע את ייעודו ולהתיר שימוש חורג הוענקו למוסדות התכנון והבנייה ובית-המשפט אינו מוסמך ואינו כשיר על-פי מהותו לשמש מוסד מתכנן. לפיכך, הלכה פסוקה היא, כי לא ישים בית-המשפט את שיקול-דעתו במקום שיקול-הדעת של הרשות המוסמכת אלא אם נפל בהחלטת הרשות המוסמכת, פגם משפטי כגון שיקולים זרים, הפליה, חוסר סבירות וכדומה, המהווים עילה להתערבות בית-משפט זה (ראה לדוגמה בג"ץ 465/93 טריידט ס.א., חברה זרה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, הרצליה [1], בעמ' 634 מול אות השוליים א). לא למותר להפנות להלכה הקובעת כי אין בית-משפט נדרש להתערב במעשה המינהל על-מנת לקבוע מה הוא היה מעדיף אילו ישב במקום אותה רשות, אלא השאלה היא, אם ההחלטה שהתקבלה על-ידי אותה רשות יכולה לעמוד בביקורת שיפוטית, כהחלטה של רשות מינהלית סבירה (ראה בג"ץ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, משרד הפנים [2], בעמ' 688). (ז) סיכומו של דבר לא מצאתי בהחלטת ועדת הערר פגם כלשהו המצדיק התערבות בית-משפט זה. 6. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה ומחייב את העותר לשלם לכל אחד מן המשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך 6,000 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מהיום. מושבים נחלות ומשקיםשימוש חורג