השאלה הראשונה היא, מה היה ההסכם שנכרת בין הצדדים באשר לשכר טרחה שיקבל התובע במסגרת טיפולו בתיק ערן בניה. התובע טוען שהוסכם, כי שכר טרחתו יהיה לפי שעות עבודה בפועל, לפי תעריף של 120$ בתוספת מע"מ לשעת עבודה. הנתבעת טוענת, כי התובע הציג בפניה מצג שהטיפול בתיק ערן בניה דורש כ- 10 שעות עבודה ולפיכך, שכר הטרחה יסוב סביב 1,200 $ בתוספת מע"מ ולא מעבר לכך. השאלה השניה היא, האם ביצע התובע את עבודתו כראוי והאם יש ממש בטענות הנתבעת באשר לאיכות העבודה המשפטית אשר נעשתה על ידו בתיק ערן בניה ובאשר לנזקים הנטענים בכתב ההגנה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שכר טרחה לפי שעות: בפני תובענה לתשלום שכר טרחת עו"ד. 1. התובע, עורך דין במקצועו, הגיש נגד הנתבעת ביום 10.10.02, תובענה לתשלום שכר טרחה והוצאות נוספות, על סך 26,559 ₪. כתב התביעה נתמך בתצהיר אימות ערוך כדין וצורפו לו רשימת מסמכים ויד' נספחים. שכר הטרחה המתבקש על ידי התובע מתייחס לטיפולו בתביעה שהוגשה עבור הנתבעת (להלן - לשם טכנולוגיות או הנתבעת) לבית משפט השלום בתל-אביב נגד חב' ערן בניה תשתית ופיתוח בע"מ ואח' (ת.א. 69092/01; להלן - תיק ערן בניה). טענות הצדדים 2. טענות התובע עולות מכתב התביעה ומכתב התשובה לכתב ההגנה. להלן תמציתן: א. הנתבעת, חברה העוסקת במכירה ושיווק של ציוד מכני כבד, פנתה אל התובע במהלך חודש יוני 2001 וביקשה שיטפל בתיק ערן בניה האמור. ב. התובע קיבל על עצמו את הטיפול וסוכם בעל פה, כי שכר טרחתו יהיה לפי שעות עבודה בפועל, לפי תעריף של 120$ בתוספת מע"מ לשעת עבודה. ג. התובע הכין והגיש בשם הנתבעת כתב תביעה בסדר דין מקוצר על סך כ- 200,000 ₪ וכן בקשה דחופה למתן צו עיקול זמני על נכסי הצד השני, ביום 25.6.01 ניתן צו עיקול כמבוקש, במעמד צד אחד. ד. ביום 1.7.01 שלח התובע לנתבעת חשבון שכר טרחה על סך 3,180$ בתוספת מע"מ בגין 26.5 שעות עבודה בחודש יוני. שכר טרחה שולם במלואו. ה. ביום 10.7.01 הגישו הנתבעים בתיק ערן בניה בקשה דחופה לביטול העיקול. לטענת הנתבעים שם - החשבוניות שצורפו על ידי מר בני ברכה (מנהל לשם טכנולוגיות) לבקשת העיקול, שונות בתכלית מהחשבוניות המקוריות אשר נמצאו בידיהם. ו. התובע הכין תגובה לבקשת העיקול ותצהיר והגישם לבית המשפט. ז. בהכנת התגובה והתצהיר הושקעו שעות רבות, לרבות - לימוד הבקשה, איסוף חומר מהרשויות, הכנת חומר משפטי, פגישות הכנה עם מר ברכה והכנת חקירה נגדית. ח. ביום 6.8.01 התקיים דיון בבקשה לביטול העיקול. לאחר חקירת המצהירים וסיכומים בעל פה נדחתה הבקשה לביטול העיקול ונפסקו לזכות לשם טכנולוגיות, הוצאות בסך 5,000 ₪. ט. בהסכמת מר ברכה, הועבר הטיפול בגביית ההוצאות לידי עו"ד אחר העוסק בהוצאה לפועל. י. לאור נתונים חדשים שהתגלו, הגיע התובע למסקנה, בעצה אחת עם מר ברכה, כי יש להגיש כתב תביעה מתוקן. אשר על כן, הגיע התובע, בהסכמתו ובידיעתו של מר ברכה, להסכמה דיונית עם ב"כ הצד השני, לפיה יוגש כתב תביעה מתוקן, ללא צו להוצאות וכי תינתן לצד השני רשות להתגונן מפני התביעה. יא. ביום 9.8.01 שלח התובע חשבון שכר טרחה לנתבעת, על סך השווה ל- 3,840$ בתוספת מע"מ, בגין 32 שעות עבודה. במסגרת החשבון ובהתחשב בגודל התיק ובשלב הדיוני בו נמצא התיק ומתוך הנחה לפיה החשבון ישולם במלואו ובזמן, נתנה על ידי התובע הנחה של 15%, כך שהנתבעת נדרשה לשלם סך של 3,264$ בתוספת מע"מ בלבד. יב. הנתבעת התחמקה מתשלום החשבון בתירוצים שונים וניכר היה, שאין בכוונתה לשלמו. יג. לאחר מספר חלופי מכתבים, התפטר התובע מייצוג הנתבעת והגיש ביום 13.11.01 בקשה לשחרור מייצוג לשם טכנולוגיות, בתיק ערן בניה. יד. משלא שולם לו שכרו, הגיש התובע תביעה זו לתשלום שכר טרחה והוצאות נוספות, כמפורט בסעיף 22 לכתב התביעה. התובע זכאי לשכר טרחה, הן מכוח דיני החוזים והן מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. 3. כתב ההגנה של לשם טכנולוגיות כולל 7 עמודים ולהלן תמציתו: א. התובע קיבל את הטיפול בתיק ערן בניה באופן הכרוך בעבירה אתית חמורה. ב. לאחר מסכת ארוכה של חדלונות וכישלונות בתיק ערן בניה, שאינם אלא רשלנות רבתי - הופסק הייצוג של הנתבעת על ידי התובע. ג. לנתבעת נגרם נזק כלכלי וממשי עקב מעשיו ומחדליו של התובע. ד. ההסכם היה סביב הצהרתו של התובע, כי הטיפול בתביעה דורש כ- 10 שעות עבודה ולפיכך שכר הטרחה נסוב סביב 1,200$ בצירוף מע"מ ולא מעבר לכך. ה. התשלום ששולם לתובע היה מעבר למוסכם באשר לעלות הנדרשת לניהול כלל ההליכים בתיק ערן בניה. ו. את עיקר העבודה עשה והכין הנתבע עצמו והוא שניהל את החקירה בבקשה לביטול העיקול, שכן התובע הגיע לא מוכן לדיון ואלמלא תושייתו של מר ברכה אשר ניהל את מרבית החקירה בפועל, היה נגרם לנתבעת נזק ממשי. ז. ההסדר הדיוני לא היה בידיעתו ולא היה בהסכמתו של מנהל הנתבעת ונעשה שלא על דעתה של הנתבעת. ח. התובע התרשל בכך, שלא טרח לבקש פסק דין בהעדר הגנה בתיק ערן בניה וזאת למרות שהמועד להגשת כתב הגנה חלף. ט. הסכומים המפורטים בסעיף 22 לכתב התביעה, מוכחשים. דיון 4. במוקד תובענה זו שתי שאלות. השאלה הראשונה היא, מה היה ההסכם שנכרת בין הצדדים באשר לשכר טרחה שיקבל התובע במסגרת טיפולו בתיק ערן בניה. התובע טוען שהוסכם, כי שכר טרחתו יהיה לפי שעות עבודה בפועל, לפי תעריף של 120$ בתוספת מע"מ לשעת עבודה. הנתבעת טוענת, כי התובע הציג בפניה מצג שהטיפול בתיק ערן בניה דורש כ- 10 שעות עבודה ולפיכך, שכר הטרחה יסוב סביב 1,200 $ בתוספת מע"מ ולא מעבר לכך. השאלה השניה היא, האם ביצע התובע את עבודתו כראוי והאם יש ממש בטענות הנתבעת באשר לאיכות העבודה המשפטית אשר נעשתה על ידו בתיק ערן בניה ובאשר לנזקים הנטענים בכתב ההגנה. הסכם הייצוג, שכר הטרחה ושעות העבודה בפועל 5. אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבעת ביקשה מהתובע לייצגה בתיק ערן בניה. אמנם ראוי, שעו"ד המייצג לקוח יערוך עמו הסכם בכתב בדבר שכר טרחתו, אך אין הדבר מחוייב על פי דין (ע"א 9282/02 יכין חקל נ' יצחק יחיאל, עו"ד, פס"ד מיום 28.4.04, פסקה 14 לפסה"ד). בעניין זה יצויין שאין ממש בטענת הנתבעת הנובעת מהשאלות בחקירתו הנגדית של התובע (עמוד 11 לפרוטוקול), שהתובע לא קיבל יפוי כוח מהנתבעת. 6. גרסתו של התובע לגבי תכנו של הסכם שכר טרחה שנכרת בין הצדדים, מקובלת עלי במלואה. תצהירו ועדותו של התובע עמדו איתן בחקירה הנגדית ולא נתגלו בה סתירות או בקיעים. זאת ועוד, גרסתו של התובע נתמכת במסמכים ובעדותו של המתמחה, מר אלעד צברי. מאידך, לעדותו היחידה של מר ברכה, מנהל הנתבעת, אין כל סיוע - לא במסמכים ולא בעדויות אחרות. זאת ועוד, גרסתו של מנהל הנתבעת, מנוגדת לאמור במסמכים ולהתנהגות הצדדים. א. לאחר הגשת התובענה והבקשה לעיקול זמני בתיק ערן בניה (נספח א' לתצהיר התובע), נשלח לנתבעת חשבון שכר טרחה בגין השעות אשר הושקעו בתיק בחודש יוני 2001 (נספח ב' לתצהיר התובע). במכתב מיום 1.7.01 ישנו פירוט של הפעולות שנעשו בתיק ונכתב במפורש: "סה"כ 26.5 שעות X 120$" חשבון זה שולם במלואו ללא כל טענה וללא כל טרוניה ביום 15.8.01 (נספח ג' לתצהיר התובע). לכאורה, אם גרסת הנתבעת היתה נכונה, היה עליה להביע מחאה כבר עתה - מדוע עליה לשלם בשלב כה מוקדם של ההליכים, סך של 3,720$, כאשר סוכם שעבור כל הטיפול בתיק, ישולם סך של 1,200$ בתוספת מע"מ. איני מוצא כל התייחסות לעניין זה בכתובים ורק בסעיף 7 למכתבו של מנהל הנתבעת מיום 9.12.01, ישנו רמז לטענה זו. לא זו בלבד שלא נשמעה כל טענה בעניין, הנתבעת המשיכה להשתמש בשירותיו של התובע במסגרת הבקשה לביטול צו העיקול הזמני שהוטל לבקשתה על נכסי הנתבעים שם. ב. ביום 9.8.01 נשלח חשבון שכר טרחה נוסף לנתבעת, בגין שעות עבודה שבוצעו במסגרת הבקשה לביטול העיקול, על סך 3,840$ בתוספת מע"מ (נספח י' לתצהיר התובע). גם לאחר חשבון זה לא נשמעה כל מחאה מצד הנתבעת. שכר הטרחה אמנם לא שולם בפועל, אך בראיות שהוגשו לתיק, לא מצאתי כל זכר לטרוניה או לטענה בקשר לחשבון. בחקירתו הנגדית אמר מנהל הנתבעת, ש"עירב" את עו"ד קידר בנושא שכר הטרחה (עמוד 30 לפרוטוקול), אך הנתבעת לא טרחה להזמין את עו"ד קידר לעדות בעניין זה או בעניינים אחרים הרלוונטיים לתובענה. ג. בחשבון שכר הטרחה מיום 9.8.01, ישנו פירוט של הפעולות שבוצעו, כגון: עריכת תגובה לבקשה לביטול עיקול זמני, הכנת תצהיר, הכנה לדיון ודיון בבית המשפט וכן פעולות נוספות. כפי שנכתב בחשבון הראשון, גם בחשבון זה נכתב, שהחיוב הוא לפי 120$ לשעה. אני נותן אמון מלא בעדות התובע שהעיד (עמוד 12 לפרוטוקול) שבמועד עריכת החשבונות היה בפניו פירוט השעות וכי מנהל הנתבעת לא ביקש את הפירוט "בזמן אמת" וכי בשל מעבר גרסאות בין פאלם 2 לפאלם 3 לא נשמר פירוט השעות במחשב כף היד של התובע. אילו היתה טענה אמיתית באשר לתעריף לפיו חושב שכר הטרחה, היתה נשמעת מצד הנתבעת מחאה כבר אז ולא היתה ממתינה להתפטרות התובע, שנבעה מאי תשלום שכר הטרחה. זאת ועוד, גירסת הנתבעים אינה סבירה. אין זה סביר שבתיק בסדר גודל של תיק ערן בניה, הכולל גם בקשות למתן סעדים זמניים, שכר הטרחה הכולל יהיה 1,200 $ בלבד. מנהל הנתבעת הוא מנהל מנוסה (עמוד 30 לפרוטוקול) וחזקה, שידועים לו התעריפים אותם גובים עורכי דין המופיעים בבתי המשפט. טענות הנתבעת לגבי איכות עבודתו של התובע 7. איני מקבל את טענות הנתבעת לגבי איכות עבודתו של התובע. הטענות בעניין זה נטענו בכתב ההגנה באופן כללי וסתמי וללא כל פירוט או אסמכתא ואין אני תמה על כך, משום שאין בהן ממש. אילו היה בהן ממש, היתה הנתבעת מוצאת לנכון לפרט את טענותיה. א. התובע הצליח בכל הליך משפטי בו נקט. בית המשפט קיבל את הבקשה למתן צו עיקול זמני, במעמד צד אחד (נספח א' לתצהיר התובע, צו מיום 25.6.01) וכידוע, מתן צו עיקול זמני אינו ניתן היום כדבר שבשגרה, כפי שהיה בעבר. בית המשפט דחה את הבקשה לביטול צו העיקול הזמני וחייב את המבקשים שם בהוצאות הדיון בסך 5,000 ₪ (נספח ו' לתצהיר התובע). אשר על כן, אין זה ברור על איזו מסכת ארוכה של חדלונות וכשלונות מסתמכת הנתבעת (סעיף א.ד. לכתב ההגנה). ב. במכתב מיום 8.11.01 (נספח יג לתצהיר התובע), מבקש מנהל הנתבעת מהתובע להמשיך בטיפול בתיק. מכתב זה מתייחס למכתב התובע מאותו יום בו הוא מודיע על כוונתו להגיש בקשה לשחרור מייצוג (נספח יב לתצהיר התובע). אילו נכשל התובע במעשיו, מדוע ביקש ממנו מנהל הנתבעת להמשיך ולטפל בתיק ערן בניה. מהלך עניינים זה מצביע על כך, שהטענות על איכות עבודתו של התובע לא נולדו אלא לאחר שהתברר, שהתובע אינו מוכן להמשיך בטיפול בתיק וכדי לנסות ולהמנע מתשלום שכר הטרחה המגיע לו. ג. טענת מנהל הנתבעת, שעיקר העבודה נעשתה על ידו והוא הכין וניהל את החקירה בבקשה לביטול העיקול, אין בה ממש. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בבקשה (נספח ו' לתצהיר התובע), מטיוטת השאלות והסיכומים שהוכנו על ידי התובע (נספח ז' לתצהירו) וכן מסעיף 9 לתצהירו של התובע ומתצהירו של מר אלעד צברי, הן החקירה (למעט שתי שאלות שבית המשפט התבקש להתיר למנהל הנתבעת) והן הסיכומים בבקשה, נעשו על ידי התובע וכתוצאה מכך, הבקשה נדחתה. ד. ההסדר הדיוני עם ב"כ ערן בניה, נעשה בהסכמתו ובידיעתו של מנהל הנתבעת ועל כך ניתן ללמוד מנספח ח' לתצהיר התובע. זאת ועוד, מנהל הנתבעת לא הניח כל תשתית עובדתית לטענה שנגרם לו נזק כלשהו עקב ההסדר הדיוני. ה. בסעיף א.ד. לכתב התביעה נטען, שבשל רשלנות התובע "הופסק הייצוג של לשם". אך בחקירתו הנגדית העיד מנהל הנתבעת, לאחר שבתחילה ניסה להתחמק מתשובה, כי לא פיטר אותו כלל וכלל (עמודים 28-29 לפרוטוקול). מנהל הנתבעת, אשר לא טרח לצרף כל מסמך שהוא לכתב ההגנה ולא הגיש גילוי מסמכים (כפי שהוריתי בהחלטה מיום 2.3.03), מגלה לפתע בחקירתו הנגדית, שיש לו מכתבים שכתב לתובע ובהם הערות על עבודתו הקלוקלת. למרבה הצער, לא הביא עמו את המכתבים החשובים כל כך, מבחינתו, לבית המשפט (עמוד 29 לפרוטוקול). כאשר נשאל מדוע לא צירף את המסמכים לכתב ההגנה או לתצהיר, השיב תשובה בלתי מתקבלת על הדעת, שהטעם לכך הוא שהתביעה ריקה מכל תוכן ואין לה אלא להיפסל על הסף (שם). בהמשך אותה חקירה השיב מנהל הנתבעת תשובות סותרות. מצד אחד, לא היתה לו ברירה אלא להמשיך ולהשתמש בשירותיו של התובע, מאחר ועד אשר עו"ד אחר יכנס לעובי הקורה, יוכל הנתבע להעלים רכוש או לנקוט בתחבולה אחרת שתפגע בנתבעת. מצד שני השיב, שהתיק שם היה נחרץ וברור ואין מדובר בתביעה מסובכת הדורשת עבודה רבה של עו"ד. סתירה זו מעידה על מהימנותו של העד היחיד מטעם הנתבעת. 8. לאור האמור אני קובע, שהנתבעת לא הוכיחה את הטענות לגבי טיב עבודתו של התובע. ההיפך הוא הנכון. מהראיות שהוגשו בפני עולה, שעבודתו של התובע היתה איכותית ומוצלחת. מהימנות העדים 9. כאמור, אני נותן אמון מלא בעדותו של התובע ובעדותו של מר אלעד צברי, הנתמכות במסמכים שהוכנו במהלך האירועים ומסתייעות בהתנהגות הצדדים בפועל. מאידך, איני מקבל את גרסתו העובדתית של מנהל הנתבעת. א. עדותו של מנהל הנתבעת היא עדות יחידה של אדם המעוניין בתוצאות המשפט (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971) ולעדות זו אין כל סיוע - לא במסמכים ולא בעדויות אחרות. ב. מנהל הנתבעת טוען טענות רבות של רשלנות, הונאה ומרמה וכן טוען לנזקים ממשיים וחמורים אך אינו מגבה טענות אלה - לא בפירוט כנדרש ולא במסמכים או בעדים. ג. מעבר לתמיהות ולסתירות שפורטו לעיל, אתייחס לעניין נוסף המעיד על מהימנותו של מנהל הנתבעת. בעמוד 31 לפרוטוקול התחמק העד מהשאלה - האם ביקש מהתובע שיפנה לרשויות. לאחר מכן ניסה לרדת מדוכן העדים, בפעם השניה (עמוד 30 לפרוטוקול), ולהפסיק את חקירתו מבלי שניתנה לו רשות לכך. לאחר מכן השיב, שככל שמדובר בבקשה לביטול העיקול, אין זה נכון שביקש מהתובע לפנות לרשויות (עמוד 32 לפרוטוקול). דא עקא, כאשר ב"כ התובע הציג בפניו מכתב מיום 25.7.01 ומכתב של עובד שלו בשם אוהד, בהם מתבקש התובע לפנות למשרד התחבורה ולברר פרטים שונים, העד אינו משיב לשאלה ומבקש שירשם בפרוטוקול, שב"כ התובע קם פעם אחר פעם באיומי ידיים, דבר שגורם לאיום ממשי כלפיו, אך על השאלה - לא השיב. רק בעמוד 35 לפרוטוקול, בתשובה לשאלה אחרת לגמרי, משיב מר ברכה שהוא עצמו פנה לרשויות ובעצם, עשה את המלאכה כולה. תבנית זו של התחמקות מלהשיב על שאלות שאינן נוחות לו, מצויה גם בעמוד 37 לפרוטוקול. כאשר נשאל שאלה עובדתית לגבי הבר"ע אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי השיב, כי מאחר ולא מדובר בשאלה עובדתית ואם ירצה בית המשפט יתן מענה בכתובים בסוגיה משפטית זו. סוף דבר 10. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את מלוא שכר הטרחה המפורט בסעיף 22 לכתב התביעה, דהיינו, סך של 21,382 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום 10.10.02 ועד לתשלום בפועל. איני מוצא לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות הגביה המפורטים בסעיף 21 לכתב התביעה. אין זה חלק מהשירות המשפטי שניתן לנתבעת. כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד לתשלום בפועל. למען הסר ספק, סכום זה הוא בנוסף להוצאות ולשכ"ט עו"ד, שנפסקו לטובת התובע במהלך הדיון. שכר טרחה