קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים של ילד בן 8: 1. עילת התביעה: התובע 1 (להלן: "התובע"), יליד 1987, נפגע ביום 27.8.95 בהיותו כבן 8, שעה שחצה את הכביש על ידי רכב נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"). ממקום התאונה הועבר התובע כשהוא מחוסר הכרה לבי"ח שיבא. שם אובחן שבר דחוס בגולגולת בצד ימין, המטומה קרקפתית גדולה, פצע בריאות ושבר בירך ימין. התובע אושפז במחלקת טיפול נמרץ במשך שבוע ימים ולאחר מכן הועבר למחלקה הכירורגית ואושפז למשך שבועיים נוספים. במהלך האישפוז עבר שלושה ניתוחים. במשך 7 חודשים לאחר שחרורו מבית החולים קיבל התובע תרופות נגד פרכוסים והתכווצויות מהם החל לסבול לאחר הניתוח הראשון אשר בוצע בראשו. 2. נכותו הרפואית של התובע: לתובע מונו מומחים מטעם בימ"ש בתחום הנוירולוגיה, פסיכיאטריה, אורטופדיה וריאות. המומחה בתחום הריאות, ד"ר ורסנו, קבע כי לא נותרה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה. המומחה בתחום האורטופדיה, פרופ' גנאל, קבע כי נותרה לתובע נכות בשיעור 5% וזאת בשל צלקות לפי סעיף ביניים 75(1) א-ב לתקנות המל"ל. פרופ' גנאל ציין בפרק "דיון ומסקנות" בחווה"ד כי לתובע נגרם שבר בעצם הירך מימין אשר טופל באמצעות מקבע חיצוני. המומחה ציין כי השבר התחבר היטב ועבר תהליכי עיצוב. בבדיקה התלבש התובע והתפשט מבלי שנצפו הגבלות בטווח התנועה. התובע הלך היטב בלא צליעה. הנכות נקבעה בגין צלקות גוף קטנות במספר איזורים ברגל ימין. המומחה בתחום הנוירולוגיה, פרופ' הראל, קבע כי שיעור הנכות של התובע הינו 20% לפי סעיף 34 (ג) לתקנות המל"ל. המומחה הפחית 5% מנכות זאת בגין קשיים שמקורם לפני התאונה וקבע כי נכותו של התובע בגין התאונה הינה בשיעור 15%. לאחר שחרורו מבי"ח סבל התובע מסחרחורת וכאבי ראש. במעקב המשכי בבית החולים ובקופ"ח דווח על כאבי ראש ו"טיקים" (מצמוצי עיניים, תנועות כתפיים, ראש ואצבעות ידיים) המחמירים מידי פעם לפעם. המומחה ציין כי דווח לו על הרטבת לילה של התובע עד גיל 6, אם כי לא נצפו כל הפרעות התנהגות והתובע למד טוב בבית הספר. למומחה נמסר כי התובע סבל בעת הבדיקה אשר נערכה בשנת 98' מכאבי ראש, סחרחורות בחילה וטיקים מאז התאונה. בהתאם לדיווח ההורים, סבל התובע ממצמוצי עיניים גם לפני התאונה, אולם לא באופן רציני. המומחה ציין כי לתובע אין הגבלה בחיי היום יום והוא בד"כ בריא, אין הפרעות התנהגות והתקשורת החברתית טובה. בבדיקה צויין כי התובע משתף פעולה אם כי הוא פסיבי במקצת. הזיכרון המיידי וההתמצאות המרחבית היו תקינים. התובע היה מסוגל לבצע פעולות חשבון לגילו, אולם הקריאה היתה לא רצופה ונצפה ריבוי שגיאות כתיב מעבר למקובל לגיל ולתפקוד השכלי של התובע. המומחה ציין חוסר עצם בגולגולת בגודל של 4X6 ס"מ. בפרק "דיון ומסקנות" ציין המומחה כי מדובר בילד בן 10.5 בעת הבדיקה, אשר סבל מחבלת ראש קשה בתאונה. כאבי הראש והסחרחורות הופיעו לראשונה רק לאחר התאונה והטיקים החמירו לאחר התאונה. המומחה קבע כי התובע איננו מוגבל בתפקוד היום יומי, אולם קיימים ליקויים קלים בתחום הכתיבה, הקריאה והדיבור. עם זאת, ציין המומחה כי יתכן והתובע סבל קודם לתאונה מתסמונת קלה של אי בשלות התפתחותית. המומחה ציין כי התובע סבל מפרכוס בודד סמוך לתאונה. מאחר ובעת הבדיקה חלפו כבר 3 שנים מאז התאונה ללא פרכוסים נוספים, הסכנה להתפתחות מוקד אפילפטי נמוכה אך לא חלפה לחלוטין. התובע זקוק למעקב רפואי נוירולוגי אורטופדי ופסיכיאטרי בתדירות של 4-6 חודשים וטיפול תרופתי אנלגטי ונוגד טיקים באופן רציף. כמו כן, זקוק התובע להדרכה פסיכולוגית וסיוע בלימודים לפי הצורך והשתתפות בחוגים. בפרק "מסקנות" קבע המומחה כי הקשיים וההפרעות אשר צויינו לעיל עלולים להגביל במידה מסוימת את הישגיו האקדמיים ואת השתלבותו בעבודה ובחיי החברה. התובע נבדק גם על ידי פסיכיאטרית, ד"ר בלומנזון. הפסיכיאטרית ציינה את תלונות התובע בדבר כאבי ראש קשים וסחרחורות בחודשים הראשונים לאחר התאונה אשר יש להם תיעוד ברישומים הרפואיים. לאחר מכן חלפו הסחרחורות וכאבי הראש עברו מתדירות יום יומית לתדירות של 3-4 פעמים בשבוע. נוסו תרופות שונות בטיפול בראש, ונוסה טיפול בביו-פידבק. בעיית כאבי הראש גורמת, לדברי ההורים כפי שהובאו בפני הפיסיכאטרית, להימנעות מבילויים ופגיעה בקשרים החברתיים. ההורים דיווחו כי התובע הוא תלמיד בינוני, איננו משקיע מאמץ בשיעורי בית ואיננו קורא. כמו כן צויינה בעיית הטיקים המטופלים בטיפול תרופתי. בפרק "הסיכום" בחוות דעתה ציינה הפסיכיאטרית כי כאבי הראש גורמים לסבל וקושי תפקודי. מדובר בבעיה כרונית אשר גורמת להימנעות מפעילות חברתית, בעיה שתלך ותתגבר עם היכנסו של התובע לגיל ההתבגרות ותשפיע לרעה על מצבו החברתי בעתיד הרחוק יותר - גם אם יטופל טיפול פסיכולוגי. היו לתובע טיקים קלים גם לפני התאונה, אולם אלה החמירו לאחר התאונה והצריכו טיפול תרופתי. גם בעיה זו הינה כרונית ועשויה ללוות את התובע גם אם יטופל באופן פסיכולוגי ותרופתי. מבחינת הלימודים ציינה ד"ר בלומנזון כי התובע הוא תלמיד טוב- בינוני עם מוטיבציה נמוכה, המתבטאת בזלזול בשיעורי הבית ובמקצועות ההומניים שיותר קשים לו. המומחית ציינה כי להערכתה בעיית המוטיביציה הירודה יחסית איננה קשורה לתאונה, כיון שמצויין בתעודותיו של התובע במהלך כיתה א' כי היתה איטיות והשקעת מאמץ מוגבל. בבדיקות אשר נערכו לתובע בבי"ח תל- השומר נמצא תפקוד אנטלקטואלי תקין שלא נפגע כתוצאה מהתאונה. המומחית בתחום הפסיכיאטריה העריכה את נכותו של התובע בשיעור 25% לצמיתות על פי סעיף 34 לתקנות המל"ל, כאשר 5% הם בגין מצב קודם של חוסר בשלות התפתחותית. בחווה"ד נאמר כי אחוזי הנכות עליהם המליצה המומחית לצמיתות כוללת וחופפת את הנכות הנוירולוגית. מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבעת על פיה יש להעדיף את קביעת הנוירולוג בדבר נכותו הצמיתה של התובע. נכות זו נקבעה על ידו על פי סעיף 34 (ג) לתקנות המל"ל על פיו "ישנם סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה". הפסיכיאטרית קבעה לתובע נכות בשטח זהה, תוך הפעלת סעיף ביניים 34 בין ס"ק ג' - ד'. סעיף ד' דורש "סימנים קליניים ברורים המגבילים באופן ניכר את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה". הנוירולוג ציין כי הנכות איננה מפריעה לתובע בחיי היום יום וכי תיתכן הגבלה מסוימת על לימודיו האקדמאיים של התובע בעתיד. הפסיכיאטרית ציינה כי התובע הוא תלמיד טוב עד בינוני הסובל מצמצום קשרים חברתיים. מתיאור מצבו זה של התובע על ידי שני המומחים נראה כי גם קביעת נכות על פי סעיף 34(ג) הינה תוך מתן פרשנות רחבה להוראות הסעיף, שכן אין הגבלה בולטת של התאמה סוציאלית או כושר העבודה. אין בוודאי מקום לקבוע כי מצבו של התובע מצביע על סימנים קליניים המגבילים באופן ניכר את התאמתו הסוציאלית וכושר העבודה. יש לכן לקבל את קביעתו של המומחה בתחום הנוירולוגיה, על פיה נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בתחום זה ובתחום הפסיכיאטריה (שהיא נכות חופפת), הינה בשיעור 15%. הנוירולוג נחקר בחקירה נגדית במהלך הדיון ובחקירה זו התבררו שני נושאים מהותיים. המומחה אישר במהלך החקירה הנגדית כי יש לקבוע לתובע נכות בגין חסר בעצם הגולגולת בשיעור 30%. הנושא השני הוא נושא הסיכון של הופעת התקף אפילפטי בעתיד. המומחה העיד כי כבר לא קיים סיכון זה אם 5 שנים לאחר התאונה לא התפתח דבר אצל התובע. התוצאה מכל האמור לעיל היא כי נכותו המשוקללת של התובע בתחום הרפואי היא בשיעור 43.4%. 3. הנכות התפקודית של התובע: ב"כ התובעים טען בסיכומיו כי נכותו התפקודית של התובע מגיעה לשיעור של 60%. אין לקבל טענה זו ונראה כי נכותו התפקודית של התובע פחותה מנכותו הרפואית. העיד בפניי אביו של התובע, מר אלכסנדר סנדלר. נראה כי בתצהירו נטה מר סנדלר להפריז במיגבלותיו של התובע כתוצאה מהתאונה. בתצהירו של מר סנדלר נאמר כי התובע החל סובל לאחר התאונה מנסיגה משמעותית בהישגיו בלימודים וכיום הוא תלמיד בינוני בעוד שלפני התאונה היה תלמיד טוב. עדות זו לא רק שסותרת את האמור בחוות הדעת של המומחים, אלא סותרת את הדיווח אשר נמסר למומחים מפי הורי התובע כפי שתואר בחוות הדעת. פרופ' הראל ציין בחוות דעתו כי בהתאם לדיווח ההורים התובע הוא בסך הכל תלמיד טוב היודע לקרוא ולכתוב ולבצע פעולות חשבון. גם בחוות הדעת של הפסיכיאטרית נאמר כי דווח על התובע שהוא תלמיד בינוני, טוב בחשבון ופחות טוב במקצועות ההומניים. יש לציין כי התובע עצמו, למרות היותו בן 14 בעת הדיון, לא העיד בפניי ולא נתן את גירסתו באשר להישגיו בלימודים. יתרה מזאת, לא הוצגו בפניי תעודות כלשהן המעידות על ציוניו של התובע במשך השנים אשר עברו מאז התאונה ועד היום. בחקירתו הנגדית העיד האב כי אף אחד לא ביקש ממנו לצרף תעודות. לא היתה כל מניעה לצרף תעודות אלה אם אכן היה בהן כדי לתמוך בטענתו של התובע בדבר נסיגה משמעותית בהישגיו בלימודים. העובדה כי תעודות אלה לא צורפו וכי עדותו של התובע עצמו לא נשמעה, יש בה כדי ליצור חזקה שלא היה בעדותו של התובע או בתעודותיו מביה"ס כדי לתמוך בעדותו של האב בדבר נסיגה בלימודים. אין גם מקום לטענת מר סנדלר על פיה היה התובע תלמיד טוב מאוד לפני התאונה כפי שנאמר בתצהיר, או תלמיד מצויין כפי שנאמר בחקירתו הנגדית של אבי התובע. זאת לאור העובדה כי הן פרופ' הראל והן ד"ר בלומנזון קבעו במפורש בחוות דעתם כי התובע סבל מחוסר בשלות התפתחותית וחוסר מוטיבציה גם לפני התאונה וכי הדבר קיבל ביטוי בתעודת כיתה א'. לאור כל האמור לעיל, נראה כי יש בנכות בתחום הפסיכיאטרי והנוירולוגי לגרום במידה מסוימת להגבלת הישגיו האקדמיים של התובע והשתלבותו בעבודה ובחיי חברה - כפי שקבע פרופ' הראל בחוות דעתו - ולא להגבלה מעבר לזו כפי שתוארה על ידי אבי התובע בתצהירו ובעדותו. הגבלה זו תשפיע בהכרח על כושר השתכרותו של התובע בעתיד. יש גם לקחת בחשבון כי הטיקים מהם סובל התובע, שהם טיקים כרוניים אשר ילוו אותו בהמשך חייו, יכולים בהחלט להגביל את יכולתו להשתלב במעגל העבודה הסדיר ולפגוע בבטחונו העצמי, הן בראיונות עבודה והן בביצוע העבודה עצמה. עוד יש לקחת בחשבון את הנכות התפקודית הנגרמת מחוסר העצם בגולגולת. עם זאת, אינני מקבלת את טענת ב"כ התובע על פיה יש לראות בכל הנכות הרפואית בשיעור 30% בגין חוסר העצם בגולגולת כנכות תפקודית. ב"כ התובע היפנה לע"א 427/88 תד"ל אחזקה ושירותים בע"מ נ' מנחם תהילה, פד"י מד(4) עמ' 430. בפס"ד זה נפגע המשיב אשר עבד כחשמלאי בניין בעת עלייתו על עמוד עץ גבוה לצורך החלפת כבל חשמלי. למשיב נקבעה נכות בשיעור 30% בגין הפחת בשטח עצם הגולגולת כמו במקרה שבפניי. ביהמ"ש העליון קבע כי חלה על הנפגע הגבלה שלא לעבוד בעבודות בהן קיימת סכנת פגיעה, אפילו קלה, במקום בו יש חסר בעצם והוא גם מוגבל בעבודות בשמש. יש בפגיעה כדי להגביל משמעותית את יכולתו לעבוד במקצוע חשמלאות וגם במקצועות אחרים. במקרה זה קבע בימ"ש את נכותו התפקודית של המשיב בגין נכות זו בשיעור של 23% בלבד. (החישוב נעשה על ידי על פי קביעת יתר הנכויות והקביעה הכוללת בדבר נכות תפקודית בשיעור 45%). במקרה שבפניי מדובר בקטין אשר יכול בהחלט להתאים לעצמו את מסגרת העבודות בהן יוכל לעסוק, תוך לקיחה בחשבון של אותה הגבלה. אביו של התובע העיד כי הוא רוצה ללמוד מחשבים וראינו לעיל כי התובע טוב בחשבון. יש לכן לקחת בחשבון הגבלה תפקודית בגין חוסר העצם בגולגולת, רק בגין ההגבלה היכולה להיווצר בעבודת שטח היכולה להידרש גם ממי שלמד מקצוע אקדמאי. בסופו של דבר אני מעריכה את נכותו התפקודית של התובע בשיעור 35%. 4. פיצוי התובע: א. פיצוי בגין כאב וסבל: יש לפסוק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל על פי נכות רפואית משוקללת בשיעור 43.4% בצירוף 21 ימי אישפוז בסך של 81,804 ש"ח נכון להיום. ב. הפסד השתכרות בעתיד: יש לחשב את הפסד ההשתכרות בעתיד של התובע על פי השכר הממוצע במשק בניכוי מס הכנסה. אינני רואה מקום לנכות 5% מסכום זה בגין המגבלה הקודמת לתאונה. הפסד ההשתכרות בעתיד הינו סכום ממוצע. אין לקבוע ניכוי אריתמטי בגין הגבלה קלה שהיתה קיימת לפני התאונה, אשר דומה להגבלה ממנה סובל התובע בעקבות התאונה. החישוב ייעשה לכן על פי שכר של 5,900 ש"ח לחודש בהיוון ל- 44 שנה והיוון כפול ל- 7 שנים. הסכום שישולם הינו: 5,900 ש"ח X 35% X 295.3481 X 0.8131 = 495,904 ש"ח נכון להיום. ד. הוצאות רפואיות + הוצאות נסיעה: הוצאות בגין העבר - התובע נזקק לטיפולים פיזיוטרפיים לאחר התאונה. לתצהיר צורפו אמנם קבלות בסך 1,700 ש"ח בלבד. אולם, מקובלת עלי עדותו של התובע בדבר הצורך בטיפולים אלה ובתשלום עבור נסיעות לטיפולים אלה. אני פוסקת לתובע סכום גלובאלי בגין הוצאות אלה בסך 7,500 ש"ח. הוצאות בגין העתיד - מקובל עלי האמור בחווה"ד מטעם המומחים בדבר הצורך לאפשר לתובע טיפול פסיכולוגי פרטני ומשפחתי. זאת במיוחד לאור דברי הפסיכיאטרית על פיהם יחמירו הבעיות החברתיות עם הגיעו של התובע לגיל ההתבגרות. העובדה כי התובע והוריו נמנעו מטיפולים אלה מחמת חסכון כיס, אין בה כדי לשלול את הצורך בטיפול. יש לאפשר לתובע לקבל את הטיפול באופן פרטי. עם זאת, משלם התובע, על פי עדותו של האב, סכום של 250 ש"ח עבור כל פגישה ואין לכן לקבל את הדרישה לתשלום פיצוי בסך 400 ש"ח הנדרש בתצהירו. בהתאם לזאת, יש לפצות את התובע בגין 100 פגישות שבועיות (בתקופה של שנתיים) על פי 250 ש"ח לפגישה בסכום כולל של 25,000 ש"ח. כמו כן, יש לפצות את התובע בגין פגישה חודשית משפחתית למשך שנתיים על פי 250 ש"ח לפגישה, בסכום כולל של 6,000 ש"ח. יש לפצות את התובע בגין נסיעות לאותן פגישות בעתיד בסכום כולל של 7,500 ש"ח. ה. עזרת הזולת: בעבר - אביו של התובע העיד על העדרות מעבודה של אם התובע ושלו בתקופה של חודשיים לאחר התאונה. לא הובאה בפניי כל ראייה של ממש בדבר הפסד שכר של מי מההורים. עם זאת, יש להניח כי ההורים נעדרו אכן מהעבודה בין אם על חשבון ימי חופשה ובין אם על חשבון ימי מחלה ולא קיבלו תשלום בגין כל התקופה. יש לפסוק לתובעים פיצוי גלובאלי בגין העזרה בעבר בסכום כולל של 10,000 ש"ח. בעתיד - אין כל הצדקה לדרישת פיצוי בגין עזרת צד ג' בעתיד. על פי כל חוות הדעת לא קיימות הגבלות בתפקוד היום יומי של התובע אשר יצדיקו דרישה מעין זו. אני דוחה את התביעה בגין ראש נזק זה. ו. ניכויים : תשלום תכוף ותשלום עבור חוו"ד מומחה - מסכום הפיצוי יש להפחית את התשלום התכוף אשר שולם לתובע בסך 3,000 ש"ח בחודש ינואר 96'. כמו כן, יש להפחית את תשלום שכה"ט אשר שולם על ידי הנתבעת בגין שכ"ט המומחה בתחום הריאות בסך 2,340 ש"ח. לאור העובדה כי כל הסכומים בגין הנזקים המיוחדים חושבו על ידי ללא ריבית, יצורפו לסכומים לעיל הפרשי הצמדה בלבד מיום ביצוע התשלום ועד לתשלום בפועל על פי פסה"ד. ז. ניכויי מל"ל: אין ספק כי יש לעכב תגמולי מל"ל במקרה הנוכחי. סעיף 207 לחוק ביטוח לאומי [נוסח משולב] קובע כי תנאי לקביעת אי כושר להשתכר היא נכות רפואית בשיעור 40% לפחות. במקרה שבפניי, עולה נכותו הרפואית של התובע על שיעור זה ולכן מתקיים התנאי הראשון לקביעת הנכות על ידי המל"ל עם הגיעו של התובע לגיל 18. יש לציין כי הדרישה השנייה הקבועה בהוראות חוק הביטוח הלאומי לקביעת אי כושר להשתכר היא צמצום הכנסה מעבודה או ממשלח יד ב- 50% או יותר. נקבע על ידי לעיל כי אבדן כושר ההשתכרות של התובע הינו בשיעור 35%. אולם, שיקולי בימ"ש זה הינם שיקולים שונים מאשר שיקולי המל"ל. יש לקחת בחשבון כי תיתכן אפשרות בשלב מאוחר יותר שתקבע נכות על ידי המל"ל, למרות שעל פי הנתונים שבפניי לא עומד התובע בדרישת הפסד השתכרות בשיעור 50%. בימ"ש עיכב תשלומי מל"ל במקרה דומה בו נקבעה נכותו הרפואית של התובע בשיעור 65% ואילו נכותו התפקודית נקבעה בשיעור 40% בלבד. כלומר, ההלכה היא כי יש לעכב תשלומי מל"ל גם כאשר הנכות התפקודית אשר נקבעה על ידי בימ"ש איננה תואמת לכאורה את דרישות המל"ל לעניין קביעת הפסד השתכרות. ראה לעניין זה ע"א 61/89 מדינת ישראל נ' אייגר, פד"י מה(1) עמ' 580, בעמ' 590 ועמ' 596. עם זאת, נקבע בפס"ד מאוחר יותר כי אין לעכב את כל תגמולי המל"ל אלא יש לעכב את תגמולי המל"ל בהתאם לשיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות אשר נקבע על ידי בימ"ש . בע"א 938/91 חיון נ' עבד אל עזיז פאדל, אשר צורף לסיכומי התובעים כנספח ה', קבע כב' השופט מצא כי כאשר קבע בימ"ש את אי כושרו התפקודי של המערער בשיעור של 2/3, היה מן המידה להעמיד גם בניכוי על 2/3 משווי הגמלה ולא על מלוא שיעורה. בהתאם לזאת יש לעכב 35% מקצבת הנכות המלאה כפי שחושבה מטעם הנתבעת בחווה"ד של שי ספיר, בערך מהוון של 383,964 ש"ח נכון למועד הגשת חווה"ד בצירוף שכ"ט בשיעור 13% + מע"מ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. התוצאה היא כי בשלב זה תשלם הנתבעת 2 לתובעים את סכום הפיצוי אשר צוין על ידי לעיל, בניכוי התשלום התכוף ושכ"ט המומחה בתחום הראות, תוך עיכוב 35% מקצבת הנכות המלאה, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסכום הנותר + מע"מ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. לאור העובדה כי מדובר בפיצוי לקטין, יעבירו יעבירו ב"כ הצדדים תוך 45 יום הצעה להשקעת כספי הפיצוי - הן כספי הפיצוי אשר ישולמו בשלב זה לתובעים והן כספי הפיצוי אשר יעוכבו בשלב זה על ידי הנתבעת - על מנת לקבל את אישור בימ"ש. תאונת דרכיםקטינים