דיספוניה (שיתוק בלשון) עקב תאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים עם שני נפגעים: נושא פסק דין זה הוא גובה הפיצויים המגיע לתובעים מהנתבעים בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים מיום 11.7.96 (להלן: התאונה), בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975 (להלן: החוק). אין מחלוקת בין הצדדים בקשר לחבות הנתבעים בפיצוי התובעים לפי החוק מאחר והתיקים אוחדו אתיחס תחילה לתובע בת"א 1578/97 (להלן: X) ולאחר מכן לתובע בת"א 1579/97 (להלן: Y). א. תביעת X (ת"א 1578/97): 1. להלן העובדות לגביהן אין מחלוקת בין הצדדים: א. X הוא יליד 21.8.72, התגייס לצבא ושוחרר לאחר שירות מלא כחייל קרבי במג"ב. את מקצועו כספר רכש X במסגרת לימודי התיכון בבית הספר מרכז נוער שבקרית שמונה במגמת ספרות ובמקצוע זה עסק כשכיר לאחר שחרורו מהצבא. ב. X היה מעורב בתאונה בהיותו נוסע ברכב, עת שמשאית התנגשה בו בעוצמה רבה בעת שנסע ברחוב יותם באילת. ג. X פונה לבית החולים יוספטל באילת כאשר הוא בהכרה אך נמצא באי שקט פסיכומוטורי ללא שיתוף פעולה וסבל משבר של הסקפולה הימנית ( ר ' ת/16). עקב מצבו הוחלט להעבירו במסוק כשהוא מונשם באמצעות אינטובציה, לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים (להלן: ביה"ח) שם אושפז מיום התאונה ועד ליום 21.7.96 במסגרת טיפול נמרץ. ד. ביום 19.10.97 אושפז X אלקטיבית בביה"ח לשם ניתוח באפו למשך 4 ימים. ה. לX נקבעה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), דרגת נכות רפואית יציבה משוקללת לצורך קצבת נכות כללית-בגובה %73, לפיה זכה בקצבאות נכות בגובה % 100 מיום התאונה. 2. לקביעת נכותו הרפואית של X עקב התאונה מונו על ידי בית המשפט 6 מומחים שהגישו חוות דעתם ונחקרו עליהן ומסקנותיהם, המקובלות עלי, הן כדלהלן: א. ד"ר פיליפ רוזנברג-בתחום הנוירולוגיה: מומחה זה מצא כי X סובל מ: "דיספוניה קלה (צרידות הקול), שיתוק בצד שמאל של הלשון וירידה של החזר הבליעה בצד שמאל" (ראה חוות-דעת) , וכן קיימת אצלו הגבלה ניכרת בכל התנועות והנעות של הצוואר, בגינן נקבעה נכות אורטופדית כר"מ. המומחה קבע כי הפגיעה בצד שמאל של הלשון מקנה לו % 10 נכות לצמיתות על-פי סעיף 29(5)(ה)(1) לתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז- 1956 (להלן: התוספת) וכן קבע כי נותרו לו % 10 נכות לצמיתות עבור פגיעה קלה בעצב העשירי בצד שמאל על-פי סעיף מותאם 29(5)(ג)(2) לתוספת ו-% 10 נכות לצמיתות על-פי סעיף מתואם 34ב', עקב בעיות קוגנטיביות לאחר חבלת ראש. ב. ד"ר דוד הנדל-בתחום האורטופדיה: מומחה זה מצא כי קיים אצל X שבר בקונדיל אוקסיפטלי שמאלי, ללא שברים נוספים אך עם פגיעה בעצבים קרנאלים וממילא ניתן לראות בשבר זה כשבר בעמוד שדרה הצווארי וסביר שיגרום לכאב, מתיחות בשרירים והגבלת התנועה. לאור האמור ובהתחשב בכך שההגבלה היא רק בחלק מתנועות הצוואר ודרגתה היא בין בינונית לקלה, קבע המומחה כי נותרה לX נכות צמיתה בגובה של % 15 לפי סעיף 37(5) לתוספת והוא שלל כל נכות בקשר לתלונות נוספות, לאחר שלא מצא תימוכין להן בבדיקתו הקלינית ובבדיקות ההדמייה (עמ' 74- 83 לפרוטוקול). כמו כן קבע המומחה כי נותרה לX נכות פלסטית של % 5 לפי סעיף 75(1)(ב) לתוספת בשל ריבוי צלקות שטחיות בזרוע ימין (הכלולה בנכות הפלסטית שנקבעה על ידי ד"ר פיינרמן בסעיף ג' להלן). באשר לנכות זמנית, קבע המומחה בעמוד 74 לפרוטוקול כי: "התובע שכב במשך חודש בטיפול נמרץ, אז ללא ספק היתה לו נכות זמנית... אורטופדית גבוהה יותר מ-% 15 בששת החודשים הראשונים, בסביבות %50". ג. ד"ר מיכאל פיינרמן-בתחום כירורגיה פלסטית: מצא כי בגופו של X נותרו מספר צלקות שנגרמו כתוצאה מהתאונה כדלהלן: בעצם החזה התחתון צלקת עדינה באורך 2 ס"מ; על אזור שריר החזה הימני, הרבה צלקות שטחיות קטנות, בכתף ימין צלקת שטוחה ומתוחה בקוטר של 1.5 ס"מ; בזרוע ימין צלקות מפוזרות ושטחיות ומעל עצם הלחי הימנית צלקת מתוחה בקוטר של 1 ס"מ אשר ניתנת לתיקון כדי לשפר צורתה בעלות ניתוחית של כ-000, 3 ש"ח ובאזור שריר הסובך הימני צלקת עדינה באורך 5 ס"מ. המומחה קבע בגין הצלקות המכוערות שנותרו בגופו של X עקב התאונה ובמיוחד בעור הפנים ובגפיים, נכות צמיתה של % 20לפי סעיף 71(1)(ב) ו-71(2)(ב) לתוספת, אך גם קבע כי ניתן לשפר את הצלקת שמעל עצם הלחי בעלות של 000, 3ש"ח ועקב זאת תפחת הנכות ב-%2-%.3 ד. ד"ר אורית הרמתי-בתחום רפואת השיניים: על-פי המסמכים הרפואיים ועל פי צילומי הרנטגן שהיה ברשותה קבעה המומחית שפתיחת הפה של X מוגבלת ל- 30 ס"מ במאמץ וכי שיניים מספר 16 ו 17 זקוקות לכתרי חרסינה, טיפול שורש ומבנה מיידי בעלות משוערת של שווה ערך שקלי ל- 550, 1. $ באשר לשיניים 26, 36, ו- 46 הן חסרות אך חסר זה אינו קשור לתאונה. כמו כן מצאה המומחית כי קיימת אצל X רגישות בלעיסה היכולה לנבוע מהזנחת השיניים שלא נפגעו בתאונה, כנלמד ממצב העששת בשיניים רבות, בהן מוקדי עששת עמוקים. בשל הפגיעות הנ"ל, המומחית קבעה כי לX נותרה נכות צמיתה עקב התאונה בשיעור של % 9 באופן מותאם לסעיף 73(2)(ב)(1) לתוספת בדבר נכות עקב הגבלה בפתיחת הפה. ה. ד"ר רימונה דורסט-בתחום הפסיכיאטריה: מומחית זו מצאה כי קיימת אצל X תגובה נפשית פוסט טראומתית בעקבותהתאונה המתבטאת "במצב רוח ירוד, ירידה בסבלנות ובכושר הסיבולת, פגיעה בדימוי העצמי, תחושה של שינוי שחל במראהו החיצוני של X המשפיע על הרגשתו הפנימית, נטייה לעצבנות וקושי לחזור לחיי עבודה סדירים תוך פגיעה ברצף עבודתו כספר" (ר' חוות-דעת). כן מוסיפה המומחית ומציינת בחוות דעתה כי המצב בו נתון X תואם את תלונותיו וכי הוא נתון במצוקה נפשית אמיתית, המוגדר כדיכאוני/חרד עם תחושת ייאוש וחוסר אונים. לאור האמור קבעה המומחית כי נותרה לX נכות נפשית צמיתה בשיעור של %15 בהתאם לסעיף 34(ב-ג) לתוספת. המומחית מבהירה כי אין כל חפיפה בין הנכות הפסיכיאטרית לבין הנכות הנוירולוגית. ו. ד"ר יורם גורביץ-בתחום אף אוזן גרון: באשר לאף ולשמיעה לא מצא המומחה תלונות/מסמכים הקשורים ישירות לתאונה; המומחה קובע כי אין כל בסיס באשר לקביעת קשר בין התאונה לליקויי הנשימה דרך האף מהם סבל X זמן מה לאחר התאונה, שכן הניתוח באפו אותו עבר X באוקטובר 1997מקשה על המומחה לקבוע מה היה מצבו של האף לאחר התאונה ומכל מקום נכון להיום אין לX כל נכות בקשר לאף. הוא הדין בקשר לשמיעה לקוייה שכן מצב עצב השמיעה אינו מתאים למצב שלאחר חבלה וממילא סביר להניח כי הליקוי שנמצא בו הוא מולד ומכל מקום,גם אם נניח כי הליקוי אכן נגרם כתוצאה מהתאונה, הרי שהוא מזערי ואינו מזכה בנכות. לפיכך לא נמצא קשר ו/או נכות בתחום אף אוזן גרון הנובעים מהתאונה. 3. על רקע העובדות הנ"ל, השאלות השנויות במחלוקת הן כדלהלן: א. הנכות הרפואית: לשיטת התובע-נותרה לX נכות רפואית משוקללת בגובה של % 68.78המבוססת על: נכות אורטופדית בשיעור של %15, נכות נוירולוגית בשיעור של %30, נכות כירורגית פלסטית בשיעור של %30, נכות פסיכיאטרית בשיעור של % 15ונכות בשיעור של % 9בתחום רפואת השיניים. לשיטת הנתבעים-נותרה לX נכות רפואית משוקללת מירבית בשיעור של % 45(ולחלופין %47.2) המבוססת על נכות אורטופדית בשיעור של %15, נכותנוירולוגית בשיעור של %21.4, נכות פסיכיאטרית בשיעור של % 0ולחלופין %5, נכות בתחום פה ולסת בשיעור של % 9ונכות בשיעור % 12.5בתחום כירורגיה פלסטית. ב. הנכות התפקודית: לשיטת התובע-הוכח כי X איבד את מלוא כושר עבודתו לחלוטין, ולחלופין, אין הוא מסוגל להמשיך ולעבוד במקצועו כספר שכן עבודה זו מצריכה מאמץ פיזי רב של שרירי הגב והצוואר שנפגעו במהלך התאונה. בנוסף לכך, הנזק הנפשי שנגרם לX עקב פציעתו גרם להורדת הפרופיל הצבאי הנפשי ל- 21 בגין סעיף פסיכיאטרי, דבר הפוגע בסיכוייו של X להיות מועסק הן על ידי מעסיק שהוא מוסד ציבורי והן על ידי מעסיק פרטי. לשיטת הנתבעים-בקשר לעיסוקו של X כספר לא נותרה לו נכות תפקודית בשיעור כלשהו; לחלופין בקשר לעיסוק הנ"ל הנכות התפקודית המירבית המגעת לו היא בשיעור של % 12.7 (% 10אורטופדית+ % 3נוירולוגית) ולנוכח נכויות קלות אלו ובהתחשב בגילו הצעיר, יכול X להשתלב בעבודה אחרת שבה לא תהיה לו גריעה מכושר ההשתכרות. ג. אובדן שכר בעבר ובעתיד: לשיטת התובע-יש לחשב את הפיצוי בגין אובדן שכר על בסיס השכר הכולל את ערך התשרים ("טיפים") אותם קיבל X כעובד במספרה לפני התאונה, בסך כולל של 250, 4 ש"ח לחודש, ולכן, על חשבון: אובדן שכר בעבר-יש לפסוק לX הפסד כספי מלא מיום התאונה בהפחתת 2000 ש"ח של חודש עבודה אחד (ב-3/98), לפי חישוב הכנסה של 000, 5ש"ח נטו,בצירוף ריבית והצמדה. אובדן שכר בעתיד-יש לפסוק לX פצוי מלא עד הגיעו לגיל 65 המבוסס על כפל השכר החודשי הממוצע במשק (להלן: השכר הממוצע) מהוון בהתאם, וזאת מאחר שנחסמה בפניו האפשרות להתקדם ולהתפתח במקצועו כספר, לחלופין יש לפסוק סכום שאינו נמוך מהשכר הממוצע במשק. לשיטת הנתבעים-יש לפסוק לX על חשבון: אובדן שכר בעבר-פיצוי בגין אובדן שכר על בסיס השכר לפני התאונה בסך 733, 1 ש"ח למשך 7חודשים, בניכוי 000, 1 ש"ח בגין חודש עבודה בצירוף ריבית ממחצית התקופה, תוך דחיית טענת התובע לקבלת "תשרים" בשיעור כלשהו. אובדן שכר בעתיד-פיצוי גלובאלי בגין הפסדי השתכרות לעתיד על דרך אומדן בסכום שלא יעלה על 000, 50 ש"ח, ולחלופין, 000, 68 ש"ח (לפי-%12.5 כגובה הנכות התפקודית משכר משוערך להיום-לפי % 80 מעליית המדד-בסך 030, 2 ש"ח בהיוון ל- 37 שנים). ד. סיעוד ועזרת הזולת: לשיטת התובע- על-חשבון הוצאות סיעוד ועזרת הזולת בעבר-יש לפסוק לטובת X סכום של 600, 1 ש"ח לחודש מאחר ונזקק לסיעוד ועזרה מצד בני משפחתו וחבריו, הכוללים הכנת אוכל, כביסה ונקיון הבית. על-חשבון הוצאות סיעוד ועזרת הזולת בעתיד-יש לפסוק לטובת X סכום של 200, 1 ש"ח לחודש עבור 10- 12שעות שבועיות לפי 35ש"ח לשעה, סכום הכולל נסיעות וזכויות סוציאליות עד תום תוחלת חייו (עד הגיעו לגיל 80) לפי מקדם היוון 316. לשיטת הנתבעים- בקשר להוצאות סיעוד ועזרת הזולת בעבר-עצם הגדרת נכויותיו של X כנ"ל לא הצדיקו עזרת הזולת בהיקף כלשהו ולכן יש לדחות את תביעתו בראש נזק זה. לחלופין, יש לפסוק לו סכום בסך של 000, 1ש"ח בגין העזרה המוגבלת ביותר שלטענתו קיבל. באשר להוצאות סיעוד ועזרת הזולת בעתיד-יש לדחות את תביעתו בראש נזק זה מאחר שלא הוכח כי דרושה לו עזרת הזולת בהיקף כלשהו. ה. הוצאות ניידות: לשיטת התובע-יש לפסוק לX פיצוי בסך של 000, 1ש"ח לחודש עבור העבר ועבור העתיד עד תום תוחלת חייו, זאת מאחר ולאור מצבו נאלץ הוא להשתמש ברכבו הישן, בהעדר יכולת כלכלית להעזר בשרותי מוניות להם הוא נזקק לאור גובה נכותו ואופיה של התחבורה הציבורית. לשיטת הנתבעים-יש לדחות את התביעה בראש נזק זה שהרי X נהגברכב גם לאחר קרות התאונה ולא הציג ראיה כלשהי בדבר הוצאות נסיעה מוגברות ובעיקר לא הוכח כי עקב נכויותיו אינו מסוגל להשתמש בתחבורה ציבורית ו/או לנהוג ברכבו. ו. הוצאות רפואיות: לשיטת התובע- בקשר להוצאות רפואיות בעבר-יש לפסוק את הסכומים המפורטים ב ת/ 7 ואת הסכומים שצויינו בחוות הדעת של ד"ר א' הרמתי ועבור טיפול פיזיוטרפיהה בצירוף סכום גלובאלי של 000, 10ש"ח, עבור השתתפותו בביקורי רופא וטיפול תרופתי. בקשר להוצאות רפואיות בעתיד-יש לפסוק לX סכום גלובלי של000, 50 ש"ח בהתחשב במגוון נכויותיו והצורך בטיפול רפואי ותרופתי אשר יגדל עם הגיל. לשיטת הנתבעים- על-חשבון הוצאות רפואיות בעבר-הנתבעים מסכימים לשפות את X רק בגין ההוצאה מיום 31.7.96(ת/7) בסך 180ש"ח ובגין מחצית מקבלות מרפאת "הילה" ובאשר לטיפולי השיניים יש לפסוק לטובתו לכל היותר רק שליש מעלות הכוללת המשוערת של טיפולי השיניים שעבר, דהיינו 520$ וזאת משום שלא השכיל להציג קבלות בקשר לסכומים ששילם בפועל עבור הטיפול בשיניים. אך באשר לתביעתו של X בגין טיפולי הפיזיותXה והשתתפות בביקורי רופא ותרופות-אלו לא הוכחו. הוצאות רפואיות בעתיד-יש לדחות תביעתו של X בראש נזק זה, שכן אין הוא זכאי לפיצוי בגין הוצאה רפואית כלשהי הכלולה ב"סל הבריאות" כהגדרתו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. בגין טיפול שיניים עתידי, יש לפסוק לטובת X לכל היותר סך של 376, 2 ש"ח. ז. כאב וסבל: לשיטת התובע-יש לפצות את X לפי נכות צמיתה של % 100 ולחלופין לפי הנכות הרפואית בצירוף פיצוי בגין ימי אשפוז וריבית מיום 11.7.96. לשיטת הנתבעים-יש לפסוק לX פיצוי שיקבע על-פי אחוזי הנכות הרפואית לפי שיטתו כאמור בסעיף א' בצירוף ימי האשפוז למעט ימי האשפוז הקשורים לניתוח שעבר באף, שהרי בינו ובין התאונה אין כל קשר. 4. על יסוד הראיות שהובאו בפני, לאור הערכתן כר"מ להלן מסקנותי: א. הנכות הרפואית: (א) בתחום הנוירולוגיה: העובדות: לX נותרה נכות בשיעור של % 30בגין הפגיעות הנוירולוגיות כאמור בסעיף 2א'. הערכת הראיות: הערכותיו של ד"ר רוזנברג מקובלות עלי, כולל התבססותו בין היתר על חוות דעתו של מר זולי זלוטוגורסקי, פסיכולוג קליני, אשר בדק את X על-פי הפנייתו של המומחה, ואשר על בסיסה נקבעה הנכות הקוגנטיבית של X בשיעור של %10. באשר לכלל הנכות %30, ירידה בביצוע מטלות, בזיכרון ואיטיות בתהליך החשיבה, מצדיקים קביעת נכות זאת. לא מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבעים (עמ' 54לפרוטוקול) אשר גורסת כי היה על המומחה לערוך בדיקת הדמיה לשם אבחון מלא ומדויק של הפגיעה האורגנית במוח הגורמת לפגיעות הקוגנטיביות, שכן, לא הוכח לצורך הערכת נכויות התובע כי נדרשו בדיקות הדמייה מעבר לבדיקה הקלינית והמסמכים הרפואיים שהיו בפני המומחה. באשר לטענת ב"כ התובע בסעיף 10לסיכומיו, המתייחסת לציטוט מהפרוטוקול כי "X סובל מזעזוע המח (57), פגיעה מוחית שחייבה אינטובציה (58)...". ראוי לציין כי ציטוט זה מתיחס לתובע Y ממן ולא לX וכן עמודי הפרוטוקול המאוזכרים מפנים לחקירת המומחה ביחס לY ולא ביחס לX בונן. על אף זאת, המומחה ציין כי היתה קיימת מלכתחילה אפשרות של פגיעה מוחית אך זאת נשללה בבדיקת t.cמקיפה שנעשתה לX בבית החולים הדסה (עמ' 60 לפרוטוקול). באשר לפגיעה בקשר שבין היד לעיין (טענת ב"כ התובע בסיכומיו בסעיף 10), פגיעה זאת נלקחה בחשבון ונכללת בפגיעה הקוגנטיבית בגינה נקבעה לX נכות בשיעור של %10. באשר לפגיעות בעמוד השדרה והכאבים בצוואר, אלה נמצאים מעצם הגדרתם בתחום האורטופדי ולא הנוירולוגי ואכן בחוות דעתו של המומחה מומלץ על מתן חוותדעת אורטופדית בנדון. באשר לכאבי הראש להם טוען X, לפני המומחה היה מונח המידע בכללותו לגבי כאבים אלו, אך לא מצא כל פגיעה עצמאית הגורמת להם ולכן לא העניק נכות בגינם (עמ' 67 לפרוטוקול). לאור כל האמור לעיל, אין אני רואה צידוק לבקשתו של ב"כ התובע בסעיף 8לסיכומיו באשר למינוי נוירוכירורג ומכאן שהיא נדחית והנכות הנוירולוגית הצמיתה תעמוד על כן על %30. (ב) בתחום האורטופדיה: העובדות: לX נותרה נכות בשיעור של % 15 בגין שבר בקונדיל אוקסיפטלי שמאלי והגבלה בתנועה כאמור בסעיף 2ב'. למרות נכות זאת, X הינו אדם פעיל, מסוגל לנהוג ברכבו ועל כן נייד ואינו נזקק לעזרת הזולת (עמ' 27לפרוטוקול). הוא עורך קניות במכולת, יוצא עם חבריו לבלות ומטייל בקניון (עמ' 32לפרוטוקול) ולמעשה, ברמה תפקודית מחוץ למסגרת של עבודה הוא מתפקד ככל האדם. הערכת הראיות: מקובלת עלי הערכתו של ד"ר ד' הנדל כפי שמובאת בחוות דעתו לפיה נותרה לX %15 נכות בגין הגבלה בתנועת הצוואר שהיא תוצאה של מתיחות בלתי רצוניות של השרירים (עמ' 83 לפרוטוקול וסעיף 5ב'{עמ' 10} לסיכומי ב"כ הנתבעים). כמו כן מקובלת עלי עדותו של המומחה בנוגע להתרשמותו מצפייה בקלטת הוידאו המסומנת כנ/ 5(שמקורה נ/5א'-ב'), בעקבותיה חוזר ומאמץ המומחה את גובה הנכות אשר קבע בחוות דעתו, התואם את ההגבלות שצפה בהן גם בקלטת (עמ' 69 לפרוטוקול המוקלט). לא מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבעים בסכומיו למשמעות שיש לייחס ל"דילוג" של X מעל למעקה הבטיחות המעידה, לטענתו, על מצב בריאותי טוב לכאורה, שהרי בצפייה בקלטת נראה X עובר מעל המעקה באופן זהיר ולא מדלג או מקפץ כפי שנטען (עמ' 83לפרוטוקול), מה גם שX לא נפגע ברגליו אלא בפלג גופו העליון. באשר לעדותו של X, נראה כי מגזים הוא בתאוריו הן בפני הרופאים והן בפני בית המשפט שכן הוכח בפני בית המשפט כי X מתפקד היטב בפעולות היומיום כאמור לעיל. באשר לתפקוד לצורך השתכרות, לא הוכח בפני בית-המשפט כל נסיון מצידו של X לפנות ללשכת התעסוקה למצוא תחליף למקצועו וכן אין כל הוכחה רפואית כי אין הוא כלל מסוגל לעבוד במקצועו כספר, שהרי יכול הוא לעבוד במשרה חלקית, על אף שסביר להניח כי הספקו יהא נמוך יותר. (ג) בתחום כירורגיה פלסטית: העובדות: לX נותרה נכות בשיעור של % 20בגין הצלקות שנותרו בפניו ובגופו מפגיעתו בתאונה כאמור בסעיף 2ג' אך זו ניתנת להפחתה ל-%17, אם יבוצע ניתוח של צלקת הלחי. הערכת הראיות: מקובלות עלי הערכותיו של ד"ר פיינרמן באשר לקביעת % 10נכות עבור הצלקות בפנים ו-% 10 נכות עבור הצלקות בגוף. בהקשר זה דוחה אני את טענת ב"כ התובעים (עמ' 100 לפרוטוקול) שראוי היה לקבוע נכות בהתאם לסעיף 75(1)9(ג) ו-71(1)(ג) לתוספת בשיעור של %30, שכן מדובר בצלקות שטחיות, לא נרחבות וקטנות עליהן חלים סעיפי 71(1) ו-(2)(ב) לתוספת, לפיכך אין יסוד לטענתו של ב"כ התובע בסעיף 12 לסיכומיו ולכן היא נדחית. מאותם טעמים, טענתו של ב"כ הנתבעים בסעיף ז' (עמ' 8) לסיכומיו אינה מקובלת עלי. (ד) בתחום רפואת השיניים: העובדות: לX נותרה נכות בשיעור של % 9בגין ההגבלה בפתיחת הפה כאמור בסעיף 2ד'. הערכת הראיות: אין ספק כי מצב העששת בשיניו של X מלמד על הזנחת שיניים רבת שנים לפני קרות התאונה. לכן, מקבל אני את הערכותיה של ד"ר הרמתי כי הטיפולים הרפואיים בשיניו של X בעבר מסתמכים בסך של 1550$ + מע"מ ולעתיד מסתכמים ב- 1200$ + מע"מ אחת ל- 7שנים בצירוף 350$ ביחס לשן מספר .16אך להבדיל מההגבלה בפתיחת הפה, חוסר השיניים ורגישות בלעיסה, אינם קשורים כלל לתאונה. (ה) בתחום הפסיכיאטרי: העובדות: לX נותרה נכות בשיעור של % 15כאמור בסעיף 2ה'. הערכת הראיות: מקובלת עלי קביעתה של המומחית באשר לנכותו הנפשית של Xבשיעור של % 15המבוססת על מצוקתו הנפשית עקב התאונה ועל הטיפול התרופתי נוגד הדיכאון אותו קיבל (עמ' 123לפרוטוקול). קביעה זאת מוצאת תימוכין גם בהערכותיו של ד"ר זלוטוגורסקי, הפסיכולוג הקליני, לפיהן X זקוק לטיפול פסיכולוגי שיקומי כדי להתמודד עם בעיותיו (ראה חוות-דעת). אין כל חפיפה בין הנכות הפסיכיאטרית לבין הנכות הנוירולוגית, שכן הנכות הנוירולוגית נקבעה על בסיס הבעיות הקוגנטיביות ולא על בסיס בריאות הנפש של X, על אף עמדתו של ב"כ הנתבעים בסעיף ד' 3לסיכומיו. כמו כן מקובלת עלי הטענה כי חוות דעתה של איה גל (נ/3) אינה סותרת את חוות דעתה של המומחית, שכן מסקנותיה באשר לדיכאון ממנו סובל X, אינן סותרות קיומה של בעית אישיות, כפי שתוארה על-ידי המומחית. אין אני רואה פגם בחוות דעתה של המומחית בכך שלא התיחסה לחוות דעתה של איה גל, מה גם שעל ב"כ הנתבעים היה להגיש שאלות הבהרה למומחית בנושא זה, דבר שלא נעשה. כמו כן דוחה אני את טענת ב"כ התובע בסעיף 14לסיכומיו באשר להעדפת תרשומותיה של המומחית (ת/24) על פני חוות דעתה, שהרי תרשומות אלה הן חלק מעיבוד המידע הראשוני, בעוד שחוות-הדעת הינה המוצר המוגמר המקובל על בית המשפט, מה גם שתאוריו של X בפני המומחית, עליהם מבוססות אותן תרשומות נראים כהגזמה נוספת מפיו בתיאור מצבו לאחר התאונה. אין ספק כי מוצדקות במידת מה טענות של ב"כ הנתבעים בסעיף ד'2ג' לסיכומיו (עמ' 6), אשר גורסת כי בילוייו של X עם Y וחבריו מעידים על כך שמצב רוחו אינו ירוד כפי שתאר בעדותו, אך על אף גוזמאותיו, ברי לי כי אכן נתון הוא במצוקה נפשית כלשהי, והראיה-התרופות הפסיכיאטריות אותן עליו לקחת. (ו) בתחום אף אוזן גרון: העובדות: לX לא נותרה כל נכות בתחום זה כאמור בסעיף 2ו'. הערכת הראיות: מאמץ אני את חוות דעתו של המומחה כי לא נמצא כל קשר בין ליקוי השמיעה הקל שנמצא אצל X לבין התאונה, שכן גרף השמיעה המהווה תוצאות בדיקת השמיעה, אינו תואם מצב של חבלת זעזוע של מערכת השמיעה (עמ' 162לפרוטוקול). לפיכך, לא הוכח בפני בית המשפט קשר בין ליקוי השמיעה וליקויי הנשימה דרך האף, מהם סובל X לבין התאונה. (ז) סיכום: לאור כל האמור, נכותו הרפואית המשוקללת של X היא %63. (ח) באשר לטענת ב"כ הנתבעים בנוגע להיעדר אמינותו של X, כפי שמובאת בעמוד 12לסיכומיו, בית-המשפט ער להגזמות אלו, אך יחד עם זאת, ער אני גם למגבלות האמיתיות של X, כפי שבאות לידי ביטוי בנכויותיו ולכן לתאורו יש בסיס במציאות. ב. הנכות התפקודית: (א) בתחום הנוירולוגיה: לא הוכח בפני כי הפגיעה בצד שמאל של הלשון תשפיע על תפקודו של X ועל כושר השתכרותו. עבור הפגיעה בעצב העשירי, הדיספוניה וצרידות הקול "המתאים לשיתוק של עצבי הקול" (עמ' 49לפרוטוקול), אל אף שלכאורה אין למגבלה זו משקל תפקודי, מקובל עלי כי נותרו לX % 5נכות תפקודית בגין ליקוי זה, שכן צרידות הקול עלולה לחסום בפני X עיסוק במספר תחומים-מקצוע "הוראה" למשל-ומכאן שטענתו של ב"כ הנתבעים בסעיף ד' (עמ' 5) לסיכומיו אשר גורסת כי פגיעה זו נעדרת כל משמעות תפקודית-נדחית. יחד עם זאת, לא הוכח בפני כי צרידות הקול תפריע לX בתפקודו כספר, שכן ספר יכול לתפקד גם כשקולו "לוחש ומאומץ" (עמ' 49לפרוטוקול). לאור כל האמור לעיל, בגין שיתוק עצבי הקול עקב הבעיותהקוגנטיביות שלאחר החבלה בראש, כפי שנמצאו בX, נותרה לו נכות תפקודית בשיעור %15, מאחר והפגיעה המוחית ממנה הוא סובל פוגעת ומשפיעה על הקשר שבין העין ליד. פגיעה כזאת אצל ספר הינה על כן משמעותית וסביר לכן כי תשפיע על התפקוד של X, הן במקצועו והן במקצוע אחר שיבחר. (ב) בתחום האורטופדיה: כפי שד"ר ד' הנדל העיד לפני בית-המשפט (עמוד 82לפרוטוקול), הפגיעה בקונדיל האוקסיפטלי השמאלי גורמת להפרעה בסיבוב הצוואר. המפרק הפגיעמקרין כאב הגורם לשרירים להתכווץ בתגובה בלתי רצונית וגורם גם להגבלת התנועה בכיוונים אחרים. היות והמומחה העיד כי הכאב יהא קבוע-עם "עליות" ו"ירידות" -כאשר הגבלת התנועה תישאר, יש להכיר בנכות הרפואית גם כנכות תפקודית בשיעור של %.15 הנתבעים מסתמכים בין היתר על קלטת הוידאו נ/5, המראה את X בתנועותיו ברכב וביוצאו ממנו, אך אין להסיק ממה שנראה בקלטת כי X משוחרר מכל הגבלה שהיא, שכן בתנאים כנ"ל לא ניתן להבחין כראוי במגבלות. גם לא מקובלת עלי טענתו של ב"כ הנתבעים בעמוד 10לסיכומיו, שהרי נכותו האורטופדית של X בהחלט בעלת משמעות תפקודית, שכן מקצועו כספר-כבמקצועות רבים אחרים שהיו פתוחים בפניו לעיסוק-מצריכים הנעת הצוואר אחורה ובסיבוב (ראה עמוד 71- 72להקלטה) ופגיעה זאת אינה "גריעה שולית ביותר" כלשונו של ב"כ הנתבעת. (ג) בתחום כירורגיה פלסטית: ד"ר פיינרמן אמנם משיב לשאלת ב"כ התובע ומאשר כי חלק מן הצלקות מהם סובל X הן רגישות (עמ' 99לפרוטוקול) וכן מבהיר כי מדובר ב-"צלקות מכאיבות ומכוערות" וכי "הן קטנות ושטחיות" (עמ' 100לפרוטוקול), אך יחד עם זאת, אין כל ראיה בדבר ההשלכה התפקודית של הצלקות ונראה כי עיקר הפגיעה היא אסתטית וחלקה אף ברת תיקון (ראה חוות-דעת מומחה). מכיוון שכך, לא הוכח כי הצלקות תשפענה על תפקודו וכושר השתכרותו של X. (ד) בתחום רפואת השיניים: לא הוכח בפני כי ההגבלה בפתיחה הפה תשפיע על תפקודו וכושר השתכרותו של X ולכן אין אני קובע נכות תפקודית בגין פגיעה זאת. (ה) בתחום הפסיכיאטריה: בשל מצבו הנפשי הדכאוני כמתואר על-ידי ד"ר ר' דורסט, סביר להניח כי נכותו הפסיכיאטרית התואמת את שיעור נכותו הרפואית, היא גם תפקודית בשיעור של %15, מה גם שטיפול פסיכיאטרי ו/או פסיכולוגי בשילוב תרופות נוגדות דיכאון, להם ככל הנראה יזקק X בעתיד, עשוי להשפיע על אופן תפקודו, כושר השתכרותו ואף על העסקתו בתחומים/מקצועות אחרים. לפיכך, דוחה אני את טענת ב"כ הנתבעים בסעיף ו' (עמ' 7) לסיכומיו אשר גורסת כי לנכות הנפשית אין משמעות כלשהי בהיבט התפקודי וכי אין היא גורעת מכושר השתכרותו של X. אמנם ד"ר ר' דורסט משיבה בין היתר כי "אין מניעה שהוא יחזור לתפקד" (עמוד 127), אך היא לא קבעה כי חזרתו לתפקוד תהא באותה רמה כמלפני התאונה. הנתבעים טוענים כי קיימת חפיפה בין הנכות הקוגניטיבית של X לבין נכותו הנפשית, שכן ביטוי נכויות אלו שונים כמתואר בחוות-הדעת הנוירופסיכולוגית מחד ובחוו"ד הפסיכיאטרית מאידך, כאשר עיקר הנכות הנוירולוגית במישור הנוירופסיכולוגי הוא בהיעדר תיפקוד קוגנטיבי, היעדר קשב, זכרון וקשר עין-יד ולכן הנכות הנוירולוגית נקבעה לפי מגבלות אלו ולא לדכאון. (ו) סיכום: לאור כל האמור לעיל אני אומד את הנכות התפקודית המשוקללת של X ב-%40. ג. אובדן שכר בעבר ובעתיד: עובדות: עובר לתאונה עבד X כספר והשתכר כ- 1850ש"ח לחודש, כפי שעולה מתלושי משכורתו ת/ 9ולאחר התאונה עבד לדבריו במשך חודש והשתכר רק 000, 1ש"ח, מלבד "תשרים" שקיבל, בהיקף שלא נתברר. הערכה ומסקנות: אקדים תחילה כי דוחה אני את טענת ב"כ התובע בסעיף 18לסיכומיו לפיה כושר עבודתו של X אבד לחלוטין, שהרי לא הוכח בפני בית המשפט כי X איבד את כושר עבודתו כנטען בסעיף הנ"ל ולא הוכח כי אף מעביד לא יקבל לעבודה עובד עם מכלול נכויות ופגיעות כשל X, שהרי לא נעשה כל נסיון מצידו של X למצוא עבודה חלופית שתתאים למצבו, כגון פנייה ללשכת התעסוקה ו/או לגורם אחר לשם מציאת עבודה ההולמת את מצבו. אובדן שכר בעבר-על בסיס תלושי המשכורת ובהתחשב בתשרים-שמאמין אני כי נהנה מהם, כמוכח מעדותו ומעדות מעבידו ע"ת 3, על אף שלא הוכח היקפם ולו על-ידי הבאת לקוחות המספרה לתמיכה-הנני אומד את כל הכנסותיו של X לפני התאונה, כולל סכום כלשהו על-חשבון תשרים, בסך כולל של 000, 3 ש"ח נטו לחודש, לאחר שערוך ותוספת ריבית עד 1.12.00. כיר אני בעובדה כי בשבעת החודשים הראשונים לאחר התאונה, היתה לX נכות זמנית בשיעור של % 100שהרי הנכות הזמנית האורטופדית הינה בשיעור % 50 ויש להניח שעקב הפגיעות הנוספות בו, מצבו בתקופה הנ"ל לא איפשר לו כל עבודה שהיא. על כן, מגיע לתובע הפיצוי בגין אובדן השכר בעבר על-פי אחוזי הנכות התפקודית כנ"ל בסך כולל של 200, 76ש"ח ( 1200x46) + ( 3000x7)-בניכוי 500, 1ש"ח על-חשבון חודש עבודה-צמוד למדד ונושא ריבית מיום 1.12.00 ואילך. לעניין טענתו של ב"כ הנתבעים בסעיף טז' (עמ' 15) לסיכומיו בדבר שינוי חזית הגורסת כי טענת התשרים כלל לא נכללה בכתב התביעה, טענת סרק היא, שהרי בסעיף 8 לכתב התביעה היא מצויינת במפורש. אובדן השכר בעתיד-לאור מגבלותיו של X, גילו ונכותו התפקודית בסך של % 40 ובהתחשב באמור לעיל ביחס להכנסתו בעבר, אומד אני אתהפיצוי בגין אובדן השתכרות וכושר ההשתכרות בעתיד כשכיר ו/או כעצמאי על בסיס הכנסה חודשית של 500, 3ש"ח נטו לחודש, דהיינו 000, 374 ש"ח עד הגיעו לגיל 65לפי מקדם היוון 267.0011. ד. סיעוד ועזרת הזולת: עובדות: בהתחשב בנכותו הזמנית של X בשבעה החודשים הראשונים לאחר התאונה ובהתחשב בתפקודו כמפורט בסעיף 4א'(ב) לעיל, X מסוגל לתפקד ככל האדם בחיי יום יום, כולל עבודות משק בית ורכישת מצרכים וכיו"ב, למעט אותן עבודות שכרוכות בהן תנועות סיבוביות של הצוואר והטייתו לאחור. הערכות ומסקנות: אקדים תחילה כי אין בחוות-הדעת של ע"ת 5, בת/ 21ובת/ 31כדי לבסס את "צרכיו של X במגבלותיו, שכן לעניין זה דרושה התייחסות רפואית של מומחה רפואי שמונה על-ידי בית-המשפט והמומחה האורטופד לא נשאל דבר ביחס לתפקוד, במיוחד בעתיד. הוצאות סיעוד ועזרת הזולת בעבר: ב"כ התובע לא הוכיח את היקף עזרת הוריו וחבריו של X בעת אשפוזו ולאחריו, אך הואיל ואין ספק כי הוא נזקק לעזרת הזולת, לפחות במשך שבעת החודשים הראשונים לאחר התאונה וגם לאחר תקופה זאת, סביר להניח שנזקק למידת מה של עזרה וזכאי הוא לפיצוי כלשהו בגין עזרת הזולת, בסכום שאני אומדו בסך של 000, 15 ש"ח. הוצאות סיעוד ועזרת הזולת בעתיד: אמנם לא הוכח באמצעות המומחים הרפואיים כי התובע יזדקק בעתיד לעזרת הזולת, אך הואיל וסביר להניח כי יזדקק לעזרת מה לאור גובה נכותו התפקודית ובעיקר האורטופדית, אני אומד עזרה זו עד סוף תוחלת חייו בסך 000, 75ש"ח, שהתובע זכאי לו כפיצוי בראש נזק זה. ה. הוצאות ניידות: עובדות: X מסוגל לנהוג במכוניתו. הערכות ומסקנות: אקדים תחילה כי עדותו של X, לפיה אינו מסוגל כלל לנסוע בתחבורההציבורית בשל אופיה, אינה נאמנת עלי, שכן אינה נתמכת בעדות רפואית כלשהי ולכן אינה מקובלת עלי. X בפועל נוהג במכונית פרטית, אך הוא גם מסוגל לנסוע בתחבורה ציבורית. לא הוכח על כן כי X זקוק לעזרת ניידות, שהרי הוא מסוגל לנהוג במכוניתו. לפיכך, בהתחשב בנכותו האורטופדית בשיעור של % 15שאולי חייבה אותו להשתמש בשרותי מוניות לפחות עד פברואר 97', מגיע לו פיצוי שאני אומדו בסך 000, 3 ש"ח עבור העבר. באשר לעתיד, זכאי הוא גם כן לפיצוי כלשהו עבור שימוש במוניות במצבים אפשריים בהם נכויותיו התפקודיות בעיקר בתחום האורטופדיה תכבדנה על תנועותיו בתחבורה ציבורית, ועל כן אומד אני את הפיצוי בראש נזק זה, בהתחשב בהיעדר כל פגיעה בגפיים, בסך 000, 30ש"ח. ו. הוצאות רפואיות: בעבר: אשר להוצאות רפואיות שהוצאו על ידי X לאחר התאונה, אלו תשולמנה לפי קבלות מתוך אלו המפורטות בת/7, משוערכות מיום התשלום ובצירוף ריבית כדין, אך קבלות המתייחסות לטיפול השיניים, לאור האמור להלן, תשולמנה רק במחצית שוויין. באשר לדמי טיפול ושיקום שיניים-למרות שכדברי ד"ר א' הרמתי בחוות דעתה ובתשובותיה מיום 12.1.99, אין אפשרות לקבוע אם השיניים שנשברו במהלך התאונה היו נזקקות לכתרים ולטיפולים שבוצעו או יבוצעו בהן בעתיד, סביר להניח כי קיימת זיקה כלשהי בין הפגיעה באזור הפה והלסת מחמת התאונה לבין שבר והיעדר שיניים ולכן אומד אני את הפיצוי בקשר לנושא השיניים בעבר בסך 000, 35 ש"ח, דהיינו, כמחצה עלות הטיפול לפי סעיף ו' לחוות-הדעת של ד"ר הרמתי, נכון ל-1.12.00 בעתיד (למעט לטיפול שיניים): לפי הלכת אלחדד (ע"א 5557/95), אין התובע זכאי לפיצוי בגין הוצאה רפואית כלשהי הכלול ב"סל הבריאות" כאמור בחוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד-1994, מה גם שלא הוכח כי לתובע דרוש טיפול רפואי או תרופתי שאינו כלול בסל הבריאות הנ"ל. הוצאות טיפול שיניים בעתיד: לפי חוות-הדעת של ד"ר א' הרמתי, יש לבצע החלפת כתרי חרסינה בשיניים 16- 17 אחת ל- 7שנים בממוצע, בעלות שמוערכת של 200, 1דולר להחלפה, ללא מע"מ. לאור האמור, והאפשרות שלולא התאונה X לא היה משקם את שיניו, זכאי X לפיצוי שאני אומדו, בשיעור מחצה מעלויות ההחלפה + מע"מ, במקדם היוון של 3.9607, דהיינו: 780, 2דולר. ז. כאב וסבל: לX מגיע פיצוי בגין עשרה ימי אשפוז ובגין נזק לא ממוני של % 63 נכות רפואית, כולל ריבית מיום התאונה, הכל בהתאם לתחשיב "המשערכת" במהדורתה האחרונה. 5. ניכויים: מגובה הנזק הקבוע לעיל, יש לנכות תשלומים תכופים וקצבאות מהמל"ל בגין נכות כללית כר"מ בס"ק ב', שקיבל ויקבל X, לפני מרכיב שכ"ט עו"ד, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, כדלהלן: א. לX שולמו תשלומים תכופים לפי החוק כמפורט בסעיף כג'.א'. 1לסיכומי הנתבעים משוערכים להיום כנ"ל, אותם יש לנכות מדמי הנזק המגיעים לX, לפי האמור לעיל. ב. כן יש לנכות מדמי הנזק כנ"ל סך 092, 344ש"ח נכון ליום 31.10.00המהווה 61/73מכלל הקצבאות ששולמו ותשולמנה לX כאמור בחוות-הדעת של האקטואר שי ספיר שצורפה לסיכומי הנתבעת כמפורט בהחלטה מהיום בבש"א 4899/00 המהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה, כאשר כאמור בסעיף 2א'(ג) להחלטה, אם התובע יחלוק על נכונות חוות-הדעת והנתונים העובדתיים עליהם התבססה ויגיש חוות-דעת שונה או המבוססת על נתוני דיווחי מוסד לביטוח לאומי שונים תוך 30יום מהמצאת העתק פסק-הדין לידיו-נושא הניכוי ידון מחדש. ב. תביעת Y (ת"א 1579/97): .1להלן העובדות לגביהן אין מחלוקת בין הצדדים: א. Y הוא יליד 29.1.1972, התגייס לצבא ושוחרר לאחר שירות מלא בחיל החימוש. לפני התאונה עבד Y כמחסנאי ב"שיאון" אבטחה בע"מ ומאז התאונה לא עבד כלל. ב. Y נפגע בתאונה בהיותו נוסע ברכב עת שמשאית התנגשה בעוצמה רבה ברכב בו נסע ברחוב יותם באילת. ג. Y פונה לבית החולים יוספטל באילת ולאחר מכן הועבר לחדר המיון בבית החולים סורוקה בבאר שבע ומשם לבית-החולים. ד. עקב התאונה נפגע Y בלסת התחתונה, ונשברו אצלו עצם האולנה ביד ימין, עצמות המסרק בכף יד שמאל והגליל המקורב באמצע החמישית. כל השברים הללו טופלו בניתוח. ה. Y שוחרר מביה"ח בתאריך 29.7.96כאשר מצבו יציב, להמשך מעקב מרפאתי. ו. Y אושפז מיום 21.9.96ועד ליום 24.9.96וכן מיום 12.1.97ועד ליום 15.1.97לשם ניתוח בקשר לאפו וטיפול בכאב גרון. .2לקביעת נכותו הרפואית של Y עקב התאונה מונו על ידי בית המשפט 6מומחים שהגישו חוות דעתם עליהן נחקרו ומסקנותיהם, המקובלות עלי, הן כדלהלן: א. ד"ר פיליפ רוזנברג-בתחום הנוירולוגיה: לפי חוות דעתו, לY יש: "יציבה וקורדינציה תקינות, כוח וטונוס תקינים", החזרים גידיים שווים ותקינים, אך "יש הקטנה (קונגניטלית) של בהונות מס' 4דו צדדי, יש רדימה קלה באזור השפה העליונה השמאלית...". המומחה קבע עבור הירידה בתחושה בפיזור טריגמנלי שמאלי (פגיעה קלה בעצבי המח) % 10 נכות צמיתה על פי סעיף מותאם 29(5) לתוספת. המומחה קבע כי לא היתה לY כל נכות זמנית בתחום הנוירולוגי (עמ' 93 לפרוטוקול). ב. ד"ר הנדל בתחום האורטופדיה: מצא שבר באולנה אשר טופל בניתוח שנרפא היטב ובגינו לא נותרה כל נכות. גם מספר השברים הנוספים בכף היד השמאלית טופלו בניתוחים ונרפאו היטב. המומחה מוסיף וקובע כי נותר עיוות באצבע החמישית, אשר בחלקו מולד ובחלקו נגרם באירוע. לאור כל זאת, מצא המומחה כי לY נותרה נכות צמיתה בשיעור של % 5בהתאם לסעיף 44(4) לתוספת בגין קשיון לא נוח של האצבע החמישית. המומחה לא מצא כל ממצא חולני בבדיקת עמוד השדרה הצוארי ובבדיקת עמוד שדרה מותני ולכן לא העניק נכות בקשר לתלונות בנידון (ר' חוות-דעתו ועמ' 166לפרוטוקול). בגין ריבוי הצלקות המכוערות בזרוע ימין, אמה ימנית ובכף יד שמאלית, מצא המומחה כי נותרה לY נכות פלסטית בשיעור של % 10לפי סעיף מותאם 75(1)(ב) לתוספת (הכלולה בנכות הפלסטית שנקבעה על ידי ד"ר פיינרמן בסעיף ג' להלן). המומחה מצא כי לY נותרה נכות זמנית בגין שלושת החודשים הראשונים שלאחר התאונה בשיעור של %100, בגין חודשיים נוספים בשיעור של % 30ובגין חודשיים נוספים, נכות זמנית בשיעור של % 10(עמ' 164 לפרוטוקול). ג. ד"ר מיכאל פיינרמן-בתחום כירורגיה פלסטית: מומחה זה מצא מספר צלקות שנגרמו כתוצאה מהתאונה: בגבה השמאלית בחלקה הצדדי צלקת לבנה שטוחה עם נשירת שיער, באזור גף העליונה הימנית מספר צלקות: צלקת שטוחה על אזור השריר התלת ראשי הימני באורך של 1.5ס"מ על 12.0ס"מ ובנוסף לכך, צלקת מתוחה על זיז המרפק באורך של 1.0ס"מ על 2.0ס"מ; צלקת צרה על גבול האולנה באורך של 15ס"מ וקבוצה של כ- 15צלקות שגודלן נע בין 0.5ס"מ לבין 5.0ס"מ "עם צבעים מגוונים באזור שנמדד 10ס"מ על 25ס"מ על המרפק והצד הלטרלי של האמה הפרוקסימלי" (ר' חוות-דעת). כל הצלקות הללו, כך נראה למומחה, נגרמו משיפשוף קל של העור. המומחה בחוות-דעתו מסכם ואומר כי Y נפגע בתאונה ומפגיעתו זאת נגרמו לו חתכים מרובים בעור הפנים והגפיים יחד עם שברים בלסתות, באצבעות היד השמאלית ובאולנה הימנית שהותירו אחריהם צלקות מכוערות ונרחבות בגינן קבע נכות צמיתה של % 20לפי סעיף מותאם 75(1)(ג) ועוד % 10 לפי סעיף מותאם 75(2)(ב) לתוספת. המומחה מוסיף ואומר כי הצלקות לא ניתנות לתיקון או שחזור מלבד הצלקת בגבה, אותה ניתן לתקן על ידי השתלת שיער בגבה. ד. ד"ר אורית הרמתי-בתחום רפואת השיניים: על-פי המסמכים הרפואיים שהיו ברשותה קבעה המומחית שאין לY כל הגבלה בפתיחת הפה ובתנועות הלסת לצדדים. יחד עם זאת, בביצוע תנועות אלה, נשמעים "קליקים" (רא' חוו"ד) אך הקשר בינם לבין התאונה אינו ברור (עמ' 106 לפרוטוקול). כמו-כן קבעה המומחית כי שיניים 14,41,13, 43חסרות כתוצאה מהתאונה ואילו חסרונן של שיניים 46ו- 36אינו קשור לתאונה שכן שיניים אלה היו חסרות לפני קרות התאונה. חסרון שיניים זה מחייב גשר בן 14יחידות (משן מספר 37לשן מספר 47), בעלות משוערת של שווה ערך שקלי ל-400, 8$, שיש להחליפו כל 7שנים, כאשר רק גשר בן 12יחידות שעלותו 200, 7 $ הוא הקשור לתאונה. בתשובותיה מוסיפה המומחית כי ללא התאונה, אם Y היה משחזר את שיניו, היה נזקק לשני גשרי חרסינה או לשתלי טיטניום בקשר להעדרן של שיניים 36ו- 46בעלות של 600, 3$-או 200, 1$ בלבד לשני כתרים המצויים על שני ברגי טיטניום -הטעונים החלפה אחת ל- 7שנים, אף ש"ייתכן שללא עקירת השיניים... בעקבות התאונה לא היה משחזר התובע את השיניים שהיו חסרות מכיוון שחסרונן לא גורם לבעיה אסתטית וניתן לתפקד בלעדיהן" (סעיף 3ל מכתב מיום 12.1.99). לפי סעיף ו' לחוות-הדעת, עלות הטיפולים שבוצעו ויבוצעו בY לשם שחזור ראשוני של שיניו, מלבד עלות גשר בן 14יחידות כנ"ל, וכולל 050, 1$ עבור טיפולי שורש ומבנים בשיניים 35, 37ו- 47(שאינם קשורים לתאונה) מסתכמת ב-420, 1$, מלבד סד בעלות 000, 1ש"ח ו- 11טיפולים במרפאת כאב בעלות של 140ש"ח לכל טיפול בגין כאבים בלעיסה. בשל אובדן שיניים 31, 34, 41ו-42, מצאה המומחית כי נותרה לY נכות צמיתה בשיעור של % 1בהתאם לסעיפים 74(1)/ד ו-74(1)/ח לתוספת. ה. ד"ר רימונה דורסט בתחום הפסיכיאטריה: מומחית זו מצאה כי מצבו של Y מבחינה פסיכיאטרית הינו תקין בכלהמובנים. אין הוא סובל ממצב של דיכאון או של חרדה וכן לא נכרה בבדיקתו כל מצוקה נפשית. התמצאותו, ריכוזו ותפקודו הקוגנטיבי של Y נמצאו והוערכו כתקינים (ראה חוות-דעת). יחד עם זאת, סוברת המומחית בחוות דעתה כי ישנה סבירות כי Y סבל בשנה הסמוכה שלאחר התאונה ממצוקה הסתגלותית ועל כן, "למען הסר ספק ובכדי שלא לקפחו" קובעת נכות זמנית בשיעור של % 5למשך אותה שנה. המומחית מוסיפה כי בעייתו העיקרית של Y היא בכך שהוא לא חזר למעגל העבודה מאז התאונה וכן לא נעשה כל נסיון שיקומי מצידו, למציאת תעסוקה ההולמת את מצבו, כגון: קורס פקידותי או קורס במחשבים, שכן כדבריה, אין Y פונה למסגרות שיקומיות שונות משום שברצונו להתייעץ עם עורך דינו (עמ' 132 לפרוטוקול). ו. ד"ר יורם גורביץ-בתחום אף אוזן גרון: מומחה זה מצא כי השברים בגולגולת כתוצאה מהחבלה גרמו לזעזוע מערכות עדינות אשר נפגעו בתאונה; כך למשל, נפגעה השמיעה בתדרים גבוהים בשתי האוזניים, התואמת את תלונתו של Y בדבר קיומו של טנטון באוזניו, קרי: צפצופים ורעשים באוזניים מסוגים שונים (עמ' 157לפרוטוקול), וכמו-כן, נפגעה אוזנו הפנימית בוסטיבולום, פגיעה הגורמת לליקוי בשיווי משקלו של Y. לאור האמור, מצא המומחה כי בגין הטנטון באוזניו נותרה לY נכות צמיתה בשיעור של % 10לפי סעיף 72(4)(ד)(4) לתוספת ובגין הפגיעה בשיווי המשקלנותרה לו נכות צמיתה של % 15על-פי סעיף 72(4)(ב) לתוספת. בגין ליקוי השמיעה בתדרים הגבוהים לא נקבעה נכות, כפי שלא נקבעה בקשר לקושי בנשימה בנחיר אחד, שכן נשימתו של Y תקינה (עמ' 152 לפרוטוקול). .3על רקע העובדות הנ"ל, השאלות השנויות במחלוקת הן כדלהלן: א. הנכות הרפואית: לשיטת התובע: נותרה לY נכות רפואית המורכבת מ: נכות אורטופדית בשיעור של %5; נכות בתחום אף אוזן גרון בשיעור של %25; נכות כירורגית פלסטית בשיעור %30; נכות נוירולוגית בשיעור של %10; נכות בתחום רפואת השיניים בשיעור של %1; וכן נכות זמנית פסיכיאטרית בשיעור של %5, דהיינו, הנכות הרפואית הצמיתה המשוקללת הינה בשיעור של %55. לשיטת הנתבעת: נותרה לתובע נכות רפואית המורכבת מ: נכות אורטופדית בשיעור %2.5; נכות בתחום א.א.ג. בגין פגיעה בשיווי משקל בלבד בשיעור %15; נכות בתחום כירורגיה פלסטית בשיעור %20; נכות בתחום הנוירולוגית בשיעור %10, נכות בתחום הלסת והפה % .1לפיכך, הנכות הרפואית הצמיתה המשוקללת הינה בשיעור %.41 ב. הנכות התפקודית: לשיטת התובע: הוכח כי Y איבד את כושר עבודתו לחלוטין וכן הוכח כי אף מעביד לא יקבל עובד חסר השכלה משמעותית עם מכלול נכויות ופגיעות כשל Y. לחלופין נטען בסעיף 43לסיכומי ב"כ התובע, כי אין Y מסוגל להמשיך בעבודתו כמחסנאי בשל מצבו הנוכחי ולאור אופיה של עבודה זאת הכרוכה במאמץ פיזי רב. לשיטת הנתבעת: כל הנכויות הרפואיות הנ"ל אינן תפקודיות ואין בהן כדי לגרוע מכושר השתכרותו ואין ללמוד דבר מהיעדר עיסוקו של Y בתעסוקה כלשהי לאחר התאונה, שכן הוא נמנע מלחזור למסלול העבודה מטעמים הקשורים לתביעתו ולא מחמת מצב בריאותי. ג. אובדן שכר בעבר ובעתיד: לשיטת התובע: יש לחשב את הפיצוי בגין אובדן השכר על בסיסי השכר אותו קיבל Y כמחסנאי בחברת שיאון, דהיינו, 500, 3ש"ח נטו בחודש. אובדן שכר בעבר: יש לפסוק לY הפסד שכר מלא מיום התאונה לפי משכורת של 500, 3 נטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין. אובדן שכר בעתיד: יש לפסוק לY הפסד שכר ממוצע במשק לפי תחשיב אקטוארי עד הגיעו לגיל 65מאחר והוא היה בתחילת דרכו המקצועית ועקב התאונה נחסמו בפניו אפשרות קידום בחייו והגדלת הכנסותיו. לשיטת הנתבעת: יש לחשב את אובדן השכר על בסיס שכר שמסתכם ב-486, 3 ש"ח ברוטו ו- 3184 ש"ח נטו ולאחר שערוך להיום (כגובה % 80 מעליית המדד) סך 3865 ש"ח לפיכך, בגין: אובדן שכר בעבר בהיעדר נכות זמנית, מגיע 5798 ש"ח, אך מעבר לכך, לאור הימנעותו הבלתי מוצדקת של Y לחזור לעבודה לאחר 1.9.96 ולאור היעדר קיום כל נכות תפקודית בגופו, אין לפסוק לתובע פיצוי כלשהו נוסף בגין הפסדי שכר. אובדן שכר בעתיד אין לפסוק לתובע פיצוי כלשהו, ולחלופין יש לפסוק לו על דרך אומדן 000, 50 ש"ח. ד. סיעוד ועזרה: לשיטת התובע: בגין הוצאות סיעוד ועזרת הזולת בעבר-יש לפסוק לזכות Y סכום של 400, 1 ש"ח לחודש מיום התאונה ועד היום, באשר הוא נזקק לסיעוד בני משפחתו הכולל הכנת אוכל, כביסה ונקיון הבית בהיקף של 10שעות שבועיות המחושבות לפי 35ש"ח לשעה. הוצאות סיעוד ועזרת הזולת בעתיד-יש לפסוק לזכות Y סכום של 400, 1ש"ח לחודש עד תום תוחלת חייו לפי מקדם היוון 318. לשיטת הנתבעת: לא מגיע לתובע כל פיצוי שהוא בראש נזק זה, שכן לא הוכח כי נגרמה לו פגיעה כלשהי שהצריכה את עזרת הזולת ואף המומחה לא התייחס לשאלה זו. ה. הוצאות ניידות: לשיטת התובע: יש לפסוק לזכות Y סכום של 000, 1ש"ח לחודש עבור העבר ועבורהעתיד, מאחר וY במצבו אינו מסוגל להשתמש בתחבורה ציבורית לאור גובה נכותו ואופייה של התחבורה, יש לפסוק לו פיצוי המבוסס על 1000ש"ח לחודש כנ"ל עד תום תוחלת חייו. לשיטת הנתבע: לא הוכח הצורך בניידות, מה גם שלY היה רכב מלפני התאונה. ו. הוצאות רפואיות: לשיטת התובע: הוצאות רפואיות בעבר-יש לפסוק את הסכומים המפורטים בת/ 7 עבור טיפולי השיניים וכן סכום גלובלי של 000, 20 ש"ח בגין תרופות וביקורי רופא. הוצאות רפואיות בעתיד-יש לפסוק לY סכום גלובלי של 000, 50 ש"ח בהתחשב במגוון נכויותיו והצורך בטיפול רפואי ותרופתי בעתיד. לשיטת הנתבעת: לעבר-אין מקום לפיצוי לפי חוות-הדעת של ד"ר א' הרמתי, ככל שהיא מתייחסת להוצאה משוערת או עולה על סכומי הקבלות שניתנו לו עבור טיפולי שיניים. לעתיד-הנתבעת מסכימה לפיצוי התובע Y, כמפורט בסעיף ז' לחוות-הדעת, בכפוף לכך שתדירות ההחלפה תהא כל 8.5שנים ולחלופין כל 7שנים, בהיוון כפול, אך באשר לטיפולים רפואיים בעתיד, אין מקום לפסוק פיצוי בנושא זה, שכן אין קביעת מומחה בדבר הצורך בכך. ז. כאב וסבל: לשיטת התובע: יש לפצות את Y לפי נכות צמיתה של % 100ולחלופין לפי נכותו הרפואית, בצירוף פיצוי בגין ימי אשפוז וריבית מיום 11.7.96. לשיטת הנתבעת: יש לפצות את התובע כחוק לפי דרגת נכות משוקללת של % 18+ 41ימי אשפוז, בצירוף ריבית מיום התאונה. 4. על יסוד הראיות שהובאו בפני, לאור הערכתן כר"מ להלן מסקנותי: א. הנכות הרפואית: (א) בתחום הנוירולוגיה: העובדות: לY נותרה נכות בשיעור של % 10בגין הפגיעה הנוירולוגית כאמור בסעיף 2א'. הערכת הראיות: מקובלת עלי התרשמותו של המומחה בנוגע לעירנותו ומצב רוחו של Y, התואמת את בדיקתו הנוירופסיכולוגית של ד"ר זלוטוגורסקי (ת/19) אשר בסיכומה נקבע שאין כל עדות לפגיעה חשיבתית וכן אין הפרעה בתחום הפסיכיאטרי, על אף שמצא ירידה בהערכתו העצמית של הנבדק, שינויי התנהגות וקושי אישי ביחסיו עם החברה ועם בנות המין השני. באשר לטענת ב"כ התובע בסעיף 37 לסיכומיו הגורסת כי המומחה כלל לא בדק את השפעתם העצבית של השברים בידו של Y, העיד המומחה (עמ' 88, 90לפרוטוקול) כי מבחינה נוירולוגית לא מצא כל פגם ו/או ממצא שלילי כאשר בדק את כפות ידיו של Y. עדות זאת מקובלת עלי, מה גם שהמליץ בחוות דעתו על מינוי מומחה אורטופד בקשר לשברים אלו, ואכן האורטופד התייחס לשברים אלו שבכף ידו השמאלית של Y. דוחה אני את טענת ב"כ התובע בסעיף 38 לסיכומיו הגורסת כי המומחה לא ברר את מהות, משך ועומק זעזוע המוח ואובדן ההכרה של Y, שכן לא היו בפניו ממצאים על משך ועומק הפגיעות הנ"ל ובבדיקתו לא מצא תימוכין לחומרת הפגיעות. כמו כן מקובלת עלי עדותו של המומחה בעמוד 85 לפרוטוקול בנוגע לתוצאות הסי.טי של הראש מיום 25.9.96, לפיהן בסיס החלק הקדמי של הגולגולת וארובות העיניים תקינים וכן דעתו כי הפגיעה בעמוד השדרה, דהיינו, פריצה מרכזית של דיסק בחוליות C4, C 5ו-C 6 שהינה בתחום האורטופדי גרמה לפגיעה עצבית, שכן לא נמצאו כל ממצאים התומכים בפגיעה נוירולוגית כתוצאה מפריצות דיסק בחוליות הנ"ל. המומחה לא מצא כל ממצא חיובי בנוגע לרגישות בעמוד השדרה הצווארי ולכן לא התייחס לכך בחוות דעתו. העולה מהאמור הוא, שחוות-הדעת של מומחה זה לא נסתרה והיא מקובלת עלי כמהימנת. (ב) בתחום האורטופדיה: העובדות: לY נותרה נכות בשיעור של % 5בגין קשיון לא נוח של האצבע החמישית של יד שמאל, כאמור בסעיף 2ב'. הערכת הראיות: בהתאם לנימוקי החלטתי מיום 00.11.21הדוחה בקשה למינוי מומחה אורטופדי אחר או נוסף, סבור אני כי לא נמצא קשר סיבתי בין תלונותיו של Y על כאבים בצוואר ובגב התחתון למעלה משנה לאחר התאונה, לבין התאונה (עמוד 166 לפרוטוקול), וזאת במיוחד לאור האיחור הרב שבהעלאת התלונות הנ"ל. לכן, לא ניתן לקבוע נכות בגין הכאבים נשוא התלונות, מה גם שלא נמצאה בבדיקה קלינית כל הגבלה בתנועות הצוואר ועמוד השדרה המותני התומכת בתלונותיו של Y (עמוד 182לפרוטוקול). בהמשך להנמקה הנ"ל, יודגש כי גם אם אעדיף את דעתו של המפענח של בדיקת ההדמיה מתאריך 17.9.97, על פני דעתו של המומחה כך שאקבל כי נמצאו בתאריך הנ"ל ממצאים אובייקטיבים באשר לכאבי הגב והצוואר של Y, לא הוכח כי ישנו קשר בין פגיעתו בתאונה לבין ממצאים אלו, שכן בדיקת ההדמייה הנ"ל נערכה יותר משנה לאחר התאונה. המומחה ער לכך כי נמצאו בצילום irmשל ה-17.9.97, בלטים קלים במרווחי החוליות 4- 6של עמוד השדרה-כולל בלט מרכזי-אך לאלו אין כל השלכה פתולוגית, שכן אינם מפעילים לחץ על העצבים ואין בהם כדי לגרום לכאבים ולכן אין להם משמעות (עמוד 175-177). כן דוחה אני את טענת ב"כ התובע בעמוד 170לפרוטוקול הגורסת כי עצמת השברים בעצמות הפנים של Y מעידה על פגיעה חמורה בצוואר, שכן המומחה העיד כי הקשר בין השברים בעצמות הפנים לבין פגיעה בעמוד השדרה הצווארי הוא פחות מ-% 51(עמ' 170לפרוטוקול).כן מקבל אני את עמדתו של המומחה הגורסת כי אין עדות לדלדול שרירים אצל Y ומכאן שלא היתה תועלת במדידת היקף ידיו (עמ' 5, 62לפרוטוקול הכרוך). איני מוצא כל סתירה בין חוות דעתו של המומחה הנוירולוג לבין חוות דעתו של המומחה האורטופדי, שכן ד"ר רוזנברג מדגיש שאין הוא מומחה לאורטופדיה, בהמליצו תוך כדי כך על קבלת חוות-דעת של אורטופד עקב הפגיעה בעמוד השדרה והשברים בעצמות. ממילא חוות-הדעת הראוייה בנושאים אלו היא אורטופדית. ב"כ התובע חוזר ומבקש בסיכומיו (בסעיף 34) לפסול את חוות דעתו של ד"ר הנדל, אך מהטעמים הנ"ל בקשה חוזרת זו נדחית. סוף דבר, חוות דעתו והערכותיו של ד"ר הנדל נאמנות עלי ועל פיהן נותרה לתובע נכות צמיתה של % 5בלבד עקב קשיון באצבע, מבלי שתיוותר לו נכות כלשהי בעצם אחרת (כולל עצמות הפנים). (ג) בתחום כירורגיה פלסטית: העובדות: לY נותרה נכות בשיעור של % 30בגין הצלקות שנותרו לו בפניו ובגופו מפגיעתו בתאונה ואינן ניתנות לתיקון כאמור בסעיף 2ג'. הערכת הראיות: מקובלות עלי הערכותיו של ד"ר פיינרמן באשר לקביעת נכות צמיתה של % 20 עבור הצלקות בגוף ו-% 10 נוספים עבור הצלקות בפנים. העיוות בפניו של Y כתוצאה משקיעתה של הלחי השמאלית נובע, כפי שהעיד המומחה (עמ' 97לפרוטוקול), מהשברים בלסת העליונה ולא מהצלקות ולכן לא נקבעה לו נכות בתחום זה ומכאן כי טענת ב"כ התובע בעמוד 98לפרוטוקול הגורסת כי היה מקום להעניק לY נכות בגין העוות בפנים-נדחית. (ד) בתחום רפואת השיניים: העובדות: לY נותרה נכות בשיעור של % 1בגין אובדן ארבע משיניו כתוצאה מהחבלה בתאונה כאמור בסעיף 2ד'. בקשר לעלויות, Y נזקק לסד ולטיפולים במרפאת כאב בקשר לכאבים וקושי בלעיסה במשך 11פעמים וכן לטיפולים שנדרשו ויידרשו לשחזור שיניו כמפורט בסעיף 2ד'. לעבר: 770, 8 $ עבור גשר חד פעמי בן 14יחידות; עקירת 3שיניים ופליפר להשלמת שיניים קדמיות, בתוספת 540, 2ש"ח עבור סד וטיפולים במרפאת כאב, אך ללא עלות טיפול שורש ומבנים בשיניים שלא נפגעו בתאונה. לעתיד: 200, 7 $ עבור גשר בן 12יחידות להחלפה כל 7שנים, בהיוון כפול ב"דילוגים" לפי המשערכת במהדורה האחרונה. לכל הסכומים הנ"ל יש להוסיף מע"מ. הערכת הראיות: מקובלת עלי חוות דעתה והערכותיה של ד"ר א' הרמתי לגבי קביעת נכותו ולגבי הטיפול הרפואי בשיניו של Y בעבר ובעתיד, ככל שהוא קשור לתאונה, כמפורט בסעיף 2ד' לעיל. דוחה אני את בקשת ב"כ התובע בסעיף 42לסיכומיו לפיה מציע הוא לקבוע נכות רפואית נוספת בגין מגבלותיו של Y הנובעות מפגיעה בשיניים ובלסתות, שכן המומחית בחוות דעתה מבהירה כי מגבלות אלה אינן מזכות בנכות כלשהי על-פי תקנות הביטוח הלאומי, מה גם ששברים אלה התרפאו היטב (עמ' 111לפרוטוקול). אך, מקובלת עלי דעתה של המומחית בנוגע לא-סימטריה בפניו של Y ובעיה בארובות העיניים, לפיה ליקויים אלה היו קיימים גם לפני החבלה בתאונה (עמ' 112). (ה) בתחום הפסיכיאטרי: העובדות: לY לא נותרה נכות פסיכיאטרית צמיתה מלבד נכות זמנית למשך השנה הראשונה לאחר התאונה, בשיעור של % 5הנ"ל, כאמור בסעיף 2ה'. הערכת הראיות: מקובלות עלי הערכותיה המקצועיות של ד"ר ר' דורסט. באשר לטענת ב"כ התובע בסעיף 39 לסיכומיו, אשר גורסת כי נתונים מסויימים אינם מופיעים בחוות דעתה של המומחית, אך מופיעים בתרשומותיה, חוזר אני על האמור בסעיף 3ב'(ה) ולפיכך, הקביעות וההערכות הסופיות הן מעצם טבען כלולות בחוות-הדעת, והן המחייבות. בהמשך לטענותיו של ב"כ התובע בסעיף 39לסיכומיו, נטען כי ד"ר ר' דורסט נכשלה בכך שלא שקלה מרכיבים הנוגעים לעניין, כגון: הטיפול התרופתי בו טופל Y. לעניין זה העידה המומחית כי Y טופל באלטרול ובקלונקס במינון נמוך, נגד כאבים הנגרמים כתוצאה מקשיי לעיסה ולא כנוגדי דכאון ולכן אין בכך כדי להצביע על סימני דכאון (עמוד 129לפרוטוקול). גם ראוי להבהיר כי Y לא טופל בתרופות אלו על-ידי פסיכיאטר, אלא במסגרת התוויה להעלאת סף כאב ולכן לא היה כל מקום להעניק נכות פסיכיאטרית בקשר לשימוש זה וסיבותיו. בחוות דעתה המשלימה מיום 10.11.99התייחסה המומחית לנושא ריכוזו וזכרונו של Y וקבעה כי ישנה התאמה בין בדיקתה הקלינית לבין תוצאות מבדקיו הנוירופסיכולוגיים שערך ד"ר זלוטוגורסקי, וכי אין לY כל הפרעה בזיכרון או בריכוז. דוחה אני את בקשת ב"כ התובע בסיכומיו (סעיף 39) הגורסת כי הדו"ח של ד"ר זלוטוגורסקי מצדיק קביעת נכות צמיתה ומשמעותית שהרי הדו"ח (ת/19) קובע כי תפקודו של Y כעת "לא מהווה ירידה משמעותית מתפקודו המשוער הפרה-מורבידי". ואכן, הוא גם קובע כי תפקודו של Y במטלות הקוגנטיביות הוא בגדר התקין. מקובלת עלי הערכת המומחית (עמוד 132לפרוטוקול) כי Y מסוגל לעבוד וכי אין לו פגיעה בכושר השתכרותו-כנלמד גם מחוות דעת הפסיכולוגית-וממילא נדחית טענת התובע כי נותרה לY נכות צמיתה בתחום זה (סעיף 39 לסיכומיו). (ו) בתחום אף אוזן גרון: העובדות: לY נותרה נכות בשיעור של % 25בגין טנטון באוזניו ובגין הפגיעה בשיווי המשקל, כאמור בסעיף 2ו'. הערכת הראיות: בהיעדר כל ראייה סותרת, מקבל אני את חוות דעתו של ד"ר גורביץ, לפיה הטנטון באוזניו של Y הינו טורדני ועל כן מצדיק נכות והוא הדין ביחס לממצא של פגיעה בשיווי המשקל הגורמת לסחרחורות. אמנם, באשר לטנטון קיימת אפשרות כי ברבות השנים הטנטון ייעלם (עמוד 159), אך בהיעדר קביעה בדבר אחוז ההסתברות כי הליקוי אכן ייעלם כאמור ובהיעדר ראייה על מועד קרות ההתעלמות-אין מקום לשלילת נכות קיימת או הגבלתה. (ז) סיכום: לאור כל האמור לעיל, נכותו הרפואית המשוקללת של Y היא %55. ב. הנכות התפקודית: (א) בתחום הנוירולוגיה: לא הוכח בפני כי פגיעתו הנוירולוגית של Y, דהיינו הפגיעה הקלה בעצבי המוח תשפיע על תפקודו וכושר השתכרותו. יתר על כן, ד"ר רוזנברג העיד בעמוד 93 לפרוטוקול כי אף בסמוך לתאונה, כאשר מצבו היה אף חמור מהיום, לא היתה לו כל בעיה נוירולוגית תפקודית: "לפי הערכתי, בעיותיו של התובע קיבלו ביטוי בחוות דעתי ולא מצאתי שהבעיות הרפואיות שלו, שמנעו ממנו תפקוד היו נוירולוגיות... התובע היה פצוע רב מערכתי, הוא הופנה לאורטופד בגין הדבר הזה, מבחינה נוירולוגית הוא נכנס לבית-החולים עם מדד קלאזגו ומבחינה נוירולוגית לא היו בעיות. בתחומים אחרים, אף אוזן גרון, אורטופדיה-אך לא היתה בעיה נוירולוגית". לאור כל זאת, לא נותרה לY נכות תפקודית בתחום זה. (ב) בתחום האורטופדיה: הואיל ונכותו הרפואית של Y היא בשיעור של % 5בגין קשיון לא נוח של האצבע החמישית ועל אף שלא הוכחה בפני ההשלכה התפקודית המעשית של פגיעה זאת, יש להתייחס לנכות הרפואית כלנכות תפקודית כדעתו של ד"ר הנדל (עמ' 38 לפרוטוקול הכרוך) לפיה החמישה אחוז שניתנו בגין הפגיעה הנ"ל, הינם תפקודיים. (ג) בתחום כירורגיה פלסטית: מלבד תלונותיו של Y המובאות בחוות דעתו של ד"ר פיינרמן כי קיים גירוי בצלקות המרובות על גופו, אין כל הוכחה התומכת בתלונות אלה ומכן שאין כל ראיה בדבר ההשלכה התפקודית של הצלקות. גם ד"ר הנדל בחקירתו (עמ' 12לפרוטוקול הכרוך) קובע כי לא מצא כל רגישות בצלקותיו של Y. לאור כל זאת קובע אני כי לא נותרה לY נכות תפקודית בתחום כירורגיה פלסטית. (ד) בתחום רפואת השיניים: אובדן ארבעת משיניו של Y כתוצאה מהתאונה אינו משפיע על כושר השתכרותו ומכאן שאינו גורר אחריו נכות תפקודית. באשר לסעיף ט(2) לחוות דעתה של המומחית הקובע כי קיימות לY מגבלות תפקודיות הנובעות מהפגיעה בשיניים ובלסתות אשר אינן מקנות בנכות כלשהי על-פי תקנות הביטוח הלאומי, אין אני מוצא סיבה להעניק נכות תפקודית שכן לא הוכח בפני כי מגבלות אלה תשפענה על כושר תפקודו של Y. מכאן שדוחה אני את בקשת ב"כ התובע בסעיף 42לסיכומיו לקבוע בגין כאבים סובייקטיביים בלעיסה נכות תפקודית. לאור כל האמור לעיל, לא נותרה לY נכות תפקודית בתחום רפואת השיניים. (ה) בתחום אף אוזן גרון: (1) הטנטון: המומחה בחוות דעתו קובע כי הנכות הנובעת מהטנטון באוזניו של Y הינה תפקודית במידה ועיסוקו מצוי בסביבה שקטה או מצריך שמיעה תקינה (עמוד 158), כאשר הוא מוסיף וקובע כי אין להעסיקו בעבודה הכרוכה ברעש מחשש להחמרת הטנטון. אמנם המומחה מעיד בעמוד 155 לפרוטוקול, כי אחוזי נכות אלה בקשר לטנטון אינם מהווים נכות תפקודית, אלא במידה והנפגע עוסק במוסיקה או בקריאת ספרים ועליו להתרכז היטב, אך די במגבלות אלו כדי להקנות לאחוזי הנכות הרפואית-% 10 ערך תפקודי. (2) שיווי משקל: באשר לפגיעה בשיווי המשקל ולסחרחורות, אין ספק כי לאלו יש השלכה תפקודית על כושר השתכרותו ותפקודו המקצועי של Y, שכן אלו ימנעו ממנו לעמוד על סולם או לבצע מטלות הדורשות תפקוד של קשר יד-עיין תוך תזוזת הראש (עמ' 147- 8 לפרוטוקול) דבר העשוי להקשות על ביצוע עבודות שונות, כולל עבודתו כמחסנאי וכל עבודה אחרת שיבחר במסגרת כישוריו והשכלתו (עמ' 155לפרוטוקול). לפיכך, גם בגין פגיעה וסטיבולרית זו, זכאי Y לקביעת נכות תפקודית בגובה הנכות הרפואית בשיעור %15. (ו) סיכום: לאור כל האמור לעיל, אומד אני את נכותו התפקודית של Y על % 30 בהתחשב בנכות האורטופדית ובנכות בתחום האף אוזן גרון. טענתו של ב"כ התובע בסעיף 43לסיכומיו הגורסת כי Y איבד את כושר עבודתו לחלוטין אינה מתיישבת עם גובה נכותו התפקודית, מה גם שלא הוכח כל נסיון מצידו של Y לשקם את עצמו, למצוא עבודה ההולמת את מצבו הפיזי ולהשתלב מחדש במעגל העבודה, ולכן אין כל הצדקה לבטלתו. ברי לי כי תובע זה הגזים בתאור מצבו לפני בית-המשפט, שכן מצבו האמיתי איפשר, מאפשר ויאפשר, להשתלב מחדש במעגל העבודה. ג. אובדן שכר בעבר ובעתיד: עובדות: עובר לתאונה עבד Y כמחסנאי בחברת האבטחה "שיאון" והרויח משכורת של כ- 3000 ש"ח נטו כאמור בתלושי משכורתו המסומנים ת/1א'. הערכת הראיות ומסקנות: כפי שהובהר לעיל, לא נעשה כל מאמץ מצד Y להשתלב מחדש במעגל העבודה, או אף לנסות לחזור לעבודתו כמחסנאי. דוחה אני את טענתו (בעמוד 11 לפרוטוקול), הגורסת כי אף מעסיק אינו מוכן להעסיקו שכן אין הוא מסוגל לעבוד, שהרי הוא אפילו לא ניסה לפנות לגורם תעסוקתי זה או אחר על מנת למצוא עבודה ההולמת את מצבו. כמו-כן טענתו של Y בעמוד 16 לפרוטוקול ובסעיף 45 לסיכומי ב"כ התובע הגורסת כי התאונה גדעה את העסקתו כעובד במשרד הבטחון נדחית שכן לא הומצאו המסמכים שלכאורה מעידים על כך, כפי שאין ראייה רפואית לפיה אינו מסוגל כלל לשמש כמחסנאי (ללא שימוש בסולם) עקב נכויותיו. אובדן שכר בעבר: על בסיס תלושי המשכורת (ת/1א') ובהתחשב בכלל הנסיבות הנני אומד את כל הכנסותיו של Y לפני התאונה, משוערכת להיום כולל ריבית בשיעור של % 4 לשנה ב- 4000 ש"ח נטו לחודש (בקרוב לבסיס השכר המוצע על-ידי הנתבעים כנ"ל בסע' 3ג'). מכיר אני בעובדה כי בשלושה החודשים הראשונים שלאחר התאונה לY היתה נכות אורטופדית זמנית בשיעור של %100, כאשר בשני החודשים שלאחר מכן סבלמנכות זמנית אורטופדית פסיכיאטרית-אא"ג, בשיעור של % 65 ונכות צמיתה של % 30 מהחודש השישי שלאחר התאונה. לפיכך, בגין אובדן השכר בעבר אומד אני את אבדן שכרו על פי אחוזי הנכות הזמנית והצמיתה כנ"ל, נכון ליום 00 .21.1, בסך כולל של 000, 76 ש"ח = (1200X49) + (2600X2) + (4000X3). אובדן השכר בעתיד: לאור מגבלותיו של Y, גילו, השכלותו ונכותו התפקודית בשיעור של % 30, יגרם לו אובדן וכושר השתכרות בעתיד כשכיר על בסיס של הכנסה חודשית הנאמדת כאמור ב-000, 4ש"ח נטו ועל כן זכאי הוא, עד הגיעו לגיל 65 לפיצוי שאני אומדו בסך 000, 315 ש"ח. ד. סיעוד ועזרת הזולת: העובדות: לאחר חלוף 5החודשים הראשונים שלאחר התאונה, בהם לכאורה נזקק התובע לעזרת הזולת עקב הפגיעה הרב-מערכתית בו, חזר התובע לתפקד בכל הקשור לחיי יום יום כמלפני התאונה, על אף ההפרעות בשיווי משקל, בשמיעה ובאצבעו. הערכת הראיות ומסקנות: מלבד עדותו של Y, אין בפני כל ראייה רפואית, לפיה עקב נכויותיו נזקק ויזקק לעזרת הזולת בחיי היום-יום. באשר לעדותו, כחברו X בונן, אף הוא נוטה להגזמה יתרה בתאור מגבלותיו ואי לכך איני מוכן לסמוך על דבריו לשם קביעת ממצאים עובדתיים, שכן ברי לי כי לאור אופי נכויותיו, מסוגל הוא לתפקד ואף מתפקד בחיי יום יום ככל האדם, בכפוף לעזרת מה בימים בהם תוקפות אותו סחרחורות (שתדירותן לא נתבררה) או שהוא נזקק לעבודות בית המחייבות שיווי משקל (כגון: עמידה על סולם). הוצאות סיעוד ועזרת הזולת בעבר: לא הוכח בפני היקפה של העזרה אותה קיבל Y ממשפחתו בעת אשפוזיו ולאחריהם, אך לאור האמור לעיל, הואיל וסביר להניח כי אכן נזקק לעזרת הזולת בתקופות נכותו הזמנית, זכאי הוא לפיצוי שאני אומדו בסך 000, 10 ש"ח. הוצאות סיעוד ועזרת הזולת בעתיד: בהיעדר ראייה רפואית כנ"ל ביחס להיקף העזרה הנחוצה לY בעתיד עקב מגבלותיו, אומד אני את הפיצוי בראש נזק זה בסך 000, 35 ש"ח. ה. הוצאות ניידות: עובדות: לאור גובה נכויותיו הזמניות, במשך החודשים הראשונים שלאחר התאונה והטיפולים הרבים שעבר, נזקק הוא לנסיעות מרובות, שלאור נכותו באותם חודשים, לא ניתן היה לבצען בתחבורה ציבורית. הערכת הראיות והמסקנות: לא הובאה כל ראייה על עלויות מיוחדות שהיו לתובע ביחס לשימוש במונית או ברכב פרטי, אך הואיל וסביר בעיני כי נזקק הוא לניידות מוגברת במהלך השנה הראשונה שלאחר התאונה, זכאי הוא לפיצוי כלשהו בנידון. ברי לי כי Y מסוגל לנהוג במכוניתו (עמ' 10לפרוטוקול) ועדותו כי אינו מסוגל כלל לנסוע בתחבורה הציבורית בשל אופיה: "כי באוטובוס יש הרבה רעידות, קפיצות. צריך לאחוז בעמודים ואני לא יכול, כי אם האוטובוס עוצר, אני לא יכול לאחוז ביד" (עמוד 10לפרוטוקול), אינה נאמנה עלי, בעיקר מחמת היעדר כל תימוכין רפואיים להערכה זו. לאור כל האמור, זכאי Y רק לפיצוי בגין עלויות השנה הראשונה הנאמדות בסך 000, 5 ש"ח, אך באשר לעתיד, בהיעדר כל ראייה רפואית על הצורך ברכב פרטי או במונית-אינו זכאי לכל פיצוי בראש נזק זה. ו. הוצאות רפואיות: (1) הוצאות לטיפול ושחזור שיניים: Y זכאי להחזר ההוצאות הרפואיות המפורטות בת/4, ככל הנוגע לטיפולי שיניו עקב התאונה כמפורט בסעיף 4א'(ד) צמודות למדד ונושאות ריבית מיום הוצאתן על-פי קבלות, וכן זכאי הוא לעלויות טיפול בשיניו, ליתרת הפיצוי המגיע לו לפי סעיף 4א'(ד) לעיל (לעבר ולעתיד). (2) הוצאות רפואיות כלליות: לא הוכח הצורך בטיפול רפואי/תרופתי בעתיד עקב התאונה, כפי שלא הוכח היקפם, מה גם שהוצאות עבור אלו משולמות לפי הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד-1994, מבלי שיוכח כי על המבוטח לשאת בדמי השתתפות כלשהם בקשר לאלו. לפיכך, אין הצדקה לחיוב כלשהו בראש נזק זה. ז. כאב וסבל: לY מגיע פיצוי בגין 24 ימי אשפוז ובגין נזק לא ממוני של % 55 נכות רפואית, כולל ריבית מיום התאונה, הכל בהתאם לתחשיב "המשערכת" במהדורתה האחרונה. 5. ניכויים: לתובע שולמו כ"תשלומים תכופים" ותגמולי מל"ל, סכומים שונים כמפורט בסעיף ט' בעמוד 7לסיכומי הנתבעים ועל כן יש לנכותם מדמי הנזק, כאשר הם משוערכים להיום (הצמדה + ריבית). ג. החיוב: לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים לשלם לכל אחד מהתובעים: א. פיצויים כמפורט לעיל בסעיף א' ו-ב' צמודים למדד ונושאי ריבית כדין מיום 1.12.00 ועד לפרעון, מתוכם ינוכו סכומי תשלומים תכופים ותשלומי קצבאות המל"ל לעבר ולעתיד (ביחס ל X בונן בלבד), כמפורט בסעיף א' 5 ו-ב' 5 לעיל. ב. שכר-טרחת עו"ד + מע"מ בשיעור % 13 מיתרת הפיצויים, לאחר ניכוי כנ"ל. ג. הוצאות המשפט, למעט הפרש האגרה המגעת בגין מה שנפסק אילו נתבע בבית משפט השלום לבין האגרה החלה על הגשת כל תביעה בבית-משפט זה, שיחול על כל תובע בהתאם. תאונת דרכיםשיתוק