קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים תינוק בן שנתיים: זו תובענה לפיצוי התובע על נזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים, שארעה לו כהולך רגל.   רקע עובדתי התובע נפגע ביום 15/7/1998, בהיותו כבן שנתיים וחצי, מרכב שנהגה נתבעת 1, שהיתה מבוטחת באותה עת על-ידי נתבעת 2. הנתבעות אינן חולקות על חבותן לפצות את התובע על נזקיו, על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, והמחלוקת בין בעלי הדין סבה על שיעור הנזק והפיצויים שיש לשלם בגין הנזק.   בית-המשפט מינה, לבקשת התובע, שלושה מומחים רפואיים: ד"ר דוד הנדל - בתחום האורתופדיה; ד"ר קורן - לובצקי - בתחום הנוירולוגיה וד"ר יוסי הטב - בתחום הפסיכיאטריה. הנכות הרפואית שקבעו המומחים הרפואיים והפגיעה התפקודית הנובעת מכך, שנויה במחלוקת בין בעלי הדין.   ממקום התאונה הועבר התובע למרכז הרפואי הדסה בעין גרם, ליחידת הטראומה, ואחר כך הועבר למחלקה לטיפול נמרץ - ילדים, בעיקר בשל חבלות ראש, ובמצב של חוסר הכרה. ביום 30/7/1998 הועבר התובע למחלקת נוירולוגיה-ילדים, שבה היה מאושפז עד ליום 5/8/1998. התובע הועבר לבית החולים אלי"ן לאשפוז מלא עד דצמבר 1998, דהיינו היה מאושפז 102 ימים באשפוז מלא. התובע המשיך לקבל טיפולים בבית החולים אלי"ן באשפוז יום, לאחר שחרורו מן האשפוז המלא, וזאת עד סוף חודש אוגוסט 2000. בבית החולים אלי"ן קיבל התובע, במסגרת טיפול שיקומי, פיזיוטרפיה, ריפוי בעיסוק, ריפוי בדיבור, שחיה בבריכה טיפולית ומעקב רפואי.   נכויות רפואיות המומחים בתחום הנוירולוגיה והפסיכיאטריה קבעו, כי לתובע נכויות רפואיות, אולם המומחה בתחום הפסיכיאטריה, כמו הנוירופסיכולוג שעל חוות דעתו התבסס הפסיכיאטר, קבעו כי נכויות התובע בתחום הפסיכיאטרי אינן סופיות, וכי יש לבדוק את הילד בעוד מספר שנים כדי לקבוע את נכותו. אתייחס לחוות הדעת של כל אחד מן המומחים שמינה בית-המשפט, ולטענות בעלי הדין בעניין הנכויות שנקבעו על-ידי המומחים, והנכויות שיש לקבוע בנסיבות הענין.   נכות אורתופדית ד"ר דוד הנדל סיכם את מסקנותיו בחוות דעתו מיום 9/2/2000, כדלקמן:   "מדובר בפגיעה מוחית בתאונת דרכים. אין כיום בעיות 'אורתופדיות' הדורשת התערבות כירורגית, נמצאה ספטיות ואטקסיה בגפיים תחתונות, יותר מימין, ולא נמצא קונטרקטורות. גם בעתיד לא יזדקק לטיפולים כירורגיים אורטופדיים אלא לטיפולים שיקומיים בלבד. לאור זאת כל הנכות תיקבע על-ידי ניורולוג/נוירוכירורג, מאחר והמצב כולו נובע מפגיעה מוחית ואין פגיעות אורטופדיות נוספות או בעיות ספציפיות הדורשות טיפול אורתופדי".   לפיכך, לא נקבעה כל נכות בתחום האורתופדיה.     נכות נוירולוגית ד"ר קורן-לובצקי, מנהלת היחידה לנוירולוגיה בבית החולים "ביקור חולים" בירושלים, נתנה ביום 18/2/2000 חוות דעת, כשנה וחצי אחרי התאונה, ולאחר שמלאו לתובע ארבע שנים.   ד"ר קורן-לובצקי העריכה את הנכות הנוירולוגית של התובע עד להעברתו לבית החולים, דהיינו ל-22 ימים כנכות מלאה, ובכל תקופת אשפוזו בבית החולים אלי"ן, עוד 80 יום ב-50% נכות זמנית. אחר כך קבעה ד"ר קורן-לובצקי את נכותו היציבה, כדלקמן: 30% - עבור החולשה בפלג גוף עליון; 10% - עבור הפרעה בדיבור; 10% - עבור הפרעות ריכוז והפרעות בסוגרים.   הנכות הנוירולוגית המשוקללת היא, אפוא, 43.3%.   ד"ר קורן-לובצקי בדקה את התובע פעם נוספת על-פי החלטת בית-המשפט, ולבקשת הנתבעות (החלטה מיום 15/11/2001). בחוות דעת משלימה קבעה המומחית, כי התובע "סובל באופן אובייקטיבי מהרבה קשיים: הפרעה בדיבור; הפרעות בסוגרים; קשיים במוטוריקה גסה ועדינה וקשיים בלמידה; המיפרזיס ימנית וסימנים צרבלריים דו-צדדיים". המומחית קבעה, כי "ניתן להתרשם שמצבו לא השתפר מאז בדיקתי ב- 8/11/1999".   בתשובה לשאלות הבהרה שהפנו הנתבעות לד"ר קורן-לובצקי, השיבה המומחית ביום 18/2/2002, כי אחוזי הנכות שניתנו למאור [התובע] בגין בעיות בסוגרים ניתנו בשילוב עם בעיות הריכוז". המומחית קבעה כי לתובע בעיות ריכוז שבשלן "מגיעה לו נכות", וכי אפילו שולט התובע בהטלת שתן ביום יותר מבלילה, הרי חוסר שליטה בסוגרים בלילה הינה תופעה חריגה אצל ילד בן שש שנים. נוכח כל אלה, לא ראתה המומחית לשנות את אחוזי הנכות שקבע בתחילה.   ד"ר קורן-לובצקי נחקרה בבית-המשפט, ביום 24/10/2001, על חוות דעתה. המומחית אומרת כי במקרה זה היה לתובע "נזק אנטומי מופשט לכל מיני איזורים במוח". היא לא ידעה בשעת הבדיקה מה יהיו התוצאות. ידוע לה מתוך בדיקה נוירופסיכולוגית שביצע ד"ר זלוטוגורסקי [בחודש אוקטובר 2000], וגם מבדיקתה, בעניין קשיי הדיבור חל שיפור, אך אין היא יודעת, כי לא בדקה, אם חל שיפור בהפרעות השליטה על הסוגרים, הגם שייתכן כי חל שיפור (עמודים 3 ו-4 לפרוטוקול 24/102001). המומחית הוסיפה כי אחרי תקופה של שנה עד שנה וחצי אחרי טראומה ופגיעה מוחית, ניתן לדעת מה יהא מצבו של הנפגע, שהוא ילד בן שלוש עד ארבע שנים. בגיל זה עדיין קיים תהליך של התפתחות המוח, שבו האלסטיות של המוח וההתפתחות של המוח משתנים, כי המוח "אינו מושלם בגיל זה" (שם, עמוד 4).   המומחית לא שללה אפשרות של שינוי - לקולא או לחומרא, ולכן היא בדקה את התובע, על-פי החלטת בית-המשפט, פעם נוספת, ושוב עמדה בעניין נכותו של התובע, כפי שקבעה בחוות הדעת הראשונה.   הנה כי כן, אישרה ד"ר קורן-לובצקי את השיפור בדיבור שחל בתובע, כפי שקבע גם הנוירופסיכולוג בדין וחשבון של האבחון הנוירופסיכולוגי מיום 16/10/2001. על ההפרעה בשליטה על הסוגרים העידה אמו של התובע, כי אין הפרעה בשליטתו של התובע כשהוא ער במשך היום, וכי ההפרעה קיימת בשינתו - אם ביום ואם בלילה (עמוד 28 לפרוטוקול מיום 25/10/2001). אולם, בעניין זה המומחית לא שינתה את הערכתה בעניין הנכות הנוירולוגית שכוללת נכות בשל הפרעות בריכוז ובשליטה על הסוגרים. לפי הערכה זו, הנכות הרפואית המשוקללת היא 43.3%.   בעוד שבא כוח התובע מבקש לקבוע את הנכות הרפואית הנוירולוגית לפי הנכות המצטברת של סעיפי הליקוי שקבעה ד"ר קורן-לובצקי, דהיינו 50%, מבקש בא-כוח הנתבעות להעמידה על 30%, דהיינו אך בשל החולשה בפלג הגוף העליון, כפי שנקבעה בחוות הדעת הנוירולוגית, ולהתעלם מן הנכויות הרפואיות בעניין ההפרעות בריכוז ובשליטה על הסוגרים. בקביעת הנכויות הרפואיות אין מקום להתעלם מן הנכויות הרפואיות בכל סוג של ליקוי, אפילו אין הוא ליקוי המשפיע באופן משמעותי על תפקודו של הנפגע. גם אין לקבוע נכות רפואית בסעיפי ליקוי שונים כנכות מצטברת. לפיכך מן הדין לקבוע כי נכותו הרפואית של התובע בתחום הנוירולוגיה הוא אחוזי הנכות המשוקללת בשלושת סעיפי הליקוי שקבעה ד"ר קורן-לובצקי, דהיינו 43.3%.   נכות פסיכיאטרית התובע נבדק ביום 11/6/2000, על-ידי ד"ר הטב, מומחה בתחום הפסיכיאטריה. ד"ר הטב הגיש לבית-המשפט חוות דעת (ת/1) המבוססת בין היתר על דין וחשבון של אבחון נוירופסיכולוגי שערך, כאמור, ד"ר זלוטוגורסקי.   וכך מסכם ד"ר הטב את חוות דעתו:   "מדובר על ילד בן 4 וחצי היום שנפגע מפגיעת ראש קשה בתאונת דרכים בגיל 2 וחצי - נותרה נכות נוירולוגית. הפגיעה העיקרית הינה בתחום השכלתני וההתנהגותי. התפתחותו עד התאונה הבטיחה הצלחה לימודית והסתגלותית חברתית אך האם הוא מתפקד קוגנטיבית ברמה של פיגור קל עם קשיי למידה וריכוז, ואיחור התפתחותי רגשי. טיפול שיקומי יוכל לשפר את רמת האוטונומיה שלו. הוא כנראה יזדקק להשגחה וליווי של זולתו מעבר לגיל המקובל. לאור כל זאת אני ממליץ על מתן 20% נכות לתקופה של 4 שנים ובדיקה חוזרת בתום תקופה זו" (ההדגשה הוספה).   בדו"ח האבחון הנוירופסיכולוגי, קבע ד"ר זלוטוגורסקי, כי התובע מתפקד לעת שבה נבדק על ידו, בטווח הממוצע ללא פער משמעותי בין תפקודו המילולי ותפקודו הביצועי. עם זאת, ציין ד"ר זלוטוגורסקי, שלפי ניתוח הממצאים תפקודו מהווה ירידה קלה מתפקודו המשוער "הפרה-מורבידי". לשון אחר, ביחס לילד עם פוטנציאל משוער שמעל הממוצע, וכי "יש לצפות שיסגור את הפער ההתפתחותי במיומנויות השונות במשך השנה-שנתיים הקרובות". ד"ר זלוטוגורסקי ראה להמליץ על בדיקה חוזרת בעוד שנה "כיוון שמדובר בילד קטן".   אכן, קיים פער מסוים בין מסקנותיו של המומחה לפסיכיאטריה, ד"ר הטב, לבין הנוירופסיכולוג, לענין תוצאות הפגיעה על התפתחותו של הילד. הפסיכיאטר קבע פיגור קל, הגם שהוא זמני לתקופה של ארבע שנים, ובתום התקופה תיערך בדיקה נוספת לתובע, הרי הנוירופסיכולוג צפה שיפור בהתפתחות והדבקת הפיגור, אך גם הוא המליץ על בדיקה חוזרת כעבור שנה.   בחקירתו על חוות דעתו, העיד ד"ר הטב ביום 15/3/2001, כי הנכות הפסיכיאטרית אינה חופפת את הנכות הנוירולוגית, שהיא לדעתו "40% נוירולוגי טהור" (שם, עמוד 7). המומחה עמד על הדילמה של הרופאים בעניין קביעת מצבו של ילד בגיל זה - ארבע עד שש שנים - בלא בדיקה חוזרת כדי לתהות אחר התפתחותו - אם לטובה ואם לרעה, לבין המתנה ובדיקות נוספות כדי לקבוע את מצבו האמיתי בעתיד.   בענינו של התובע אמר המומחה, כי יש סיכוי לשיפור מסוים בעתיד, אך "יש סיכון משמעותי גם לרעה" . הילד, לדעת ד"ר הטב, יישאר נכה במידה מסוימת ויש סיכוי גדול כי לא יחטא לאמת אם יקבע נכות של 20% לצמיתות בתחום הפסיכיאטריה, והוא יהיה זקוק לטיפול שיקומי, אך לא לטיפול פסיכיאטרי (שם, עמוד 8). המומחה הוסיף, כי לדעתו, התובע לא יגויס לצבא. בקביעת הנכות האמורה הביא המומחה בחשבון שיקוליו נתונים של מחלה נפשית של האב ושל המצב המשפחתי, וקבע כי הנכות הפסיכיאטרית הנובעת מן התאונה היא 20%.   ד"ר הטב חלק על דעתו של הנוירופסיכולוג בעניין השיפור בהתפתחות הילד שצפה ד"ר זלוטוקובסקי. לדעת ד"ר הטב המסקנות הנוירופסיכולוגיות הן "מסקנות קלות מדי למקרה" (שם, עמוד 9). עם זאת, הביע המומחה את הערכתו, כי בדיקה נוספת בעוד כארבע שנים עשויה לקבוע את המצב הסופי של הנכות. לדעתו, גם לאחר טיפול שיקומי במסגרת "החינוך המיוחד" התובע "לא יסגור את הפער" כדי התפתחות נורמלית.   הנה כי כן, לדעתו של ד"ר הטב הנכות הזמנית שקבע עשויה להיות נכות צמיתה גם אם התובע ייבדק בדיקה נוספת בעוד מספר שנים. אפילו נקבל את עמדתו של הנוירופסיכולוג כי חל שיפור ועשוי לחול שיפור בהתפתחות התובע, הרי שיפור זה נוגע בעיקר לתפקודו של התובע, ובענין זה נראה לי להביא בחשבון השיקולים בקביעת הנכות התפקודית את העובדה כי הנכות שקע המומחה לפסיכיאטריה, בחודש אוקטובר 2000 לאחר שמלאו לילד חמש שנים היתה נכות זמנית.   התובע מיאן להמתין ולסיים את ההליך רק לאחר בדיקה נוספת, שתיערך לפי חוות דעתו של ד"ר הטב בשנת 2004. התובע בחר לסיים את ההליך, עם כל התוצאות הפרשניות הנובעות מכך.   על כך אמרתי בהחלטה מיום 26/11/2000, דברים אלה:   "ההוראות שבסעיפים 6א' ו-6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מדברות בקביעת דרגת הנכות הרפואית של הנפגע - אם על-ידי מומחה שמינה בית-המשפט ואם על-פי דין, לפי הענין - מבלי להבחין בין נכות זמנית לבין נכות יציבה. אולם, ההגיון מחייב שבית המשפט לא ישמע ראיות ויפסוק על פיהן כל עוד לא נקבעה נכות יציבה של הנפגע - כתובע. פסיקה על-פי נכות זמנית, במיוחד לגבי נפגע שהוא ילד שמצבו עלול להשתנות ולעתים להחמיר - לא תהא לטובת הילד הנפגע. אין מדובר אך בשיקולי נוחות של הצדדים או של בית-המשפט לסיום הליך בענינו של ילד-נפגע במהירות, כאשר 'המהירות' עשויה לפעול לרעתו, הגם שייתכנו מקרים שבהם ישתפר מצבו של הילד והנכות הזמנית עשויה להיות מיטיבה עמו ביחס לסיכויים של שיפור מצבו בעתיד... בית-המשפט כ'אפוטרופוס של הילד' לענין זה אינו יכול, אפילו הורי הילד רוצים בכך, להסתפק בנכות זמנית".   ראיתי הצדקה להפניית שאלות הבהרה למומחה בעניין זה. כאמור המומחה גם נחקר על עמדתו וקבע כי מבחינתו הנכות הזמנית שקבע היא גם הנכות היציבה.   לפיכך, אני קובע כי הנכות הרפואית בתחום הפסכיאטריה תתבסס על 20%, וכי הנכות הרפואית בתחום הנוירולוגיה ובתחום הפסיכיאטריה תהיה הנכות המשוקללת שקבעו שני המומחים, שהיא 54.6%.   אוסיף לענין זה כי משום מה מבקש בא-כוח התובע לדבוק בנכות המצטברת ולא המשוקללת. אולם בנוסף על כך הוא גם התייחס לנכות זו באופנים שונים. פעם אחת חישב את הנכות הרפואית המצטברת ל-70%, בעוד שלצורך קביעת הפיצוי עבור כאב וסבל, ראה להתבסס על 55%. בין כך ובין כך, הנכות הרפואית תהיה כאמור 54.6%, ולא כפי שסברו באי-כוח בעלי הדין.   נכות תפקודית התובע מבקש לקבוע את נכותו התפקודית של התובע ל-85%, בעוד שהנתבעות מבקשות להעמידה על 30%. אין לזקוף את כל הנכות הרפואית בתחום הנוירולוגיה למגבלות שיש לתובע או שיהיו לו בעתיד - בתפקודו. אין ספק כי החולשה בפלג הגוף העליון שמשמעותה היא נכות של 30% - היא כולה נכות תיפקודית, שתגביל את התובע בכל עבודה ובכל עיסוק שיעשה בהם. בהפרעת הדיבור חל שיפור ובענין זה מקובלים עלי מסקנות הרופאים. אני מקבל בעניין זה את מסקנותיה של ד"ר קורן-לובצקי. אולם נותרה נכות עקב הפרעה בשליטה על הסוגרים בעיקר תוך שינה, שעשויה אף היא להשתפר ככל שיגדל הילד. אינני יכול להתעלם מכך כי ד"ר הטב קבע נכות פסיכיאטרית זמנית של 20%, והוא המליץ על בדיקה חוזרת. קביעת נכות זמנית גבי ילד שביום בדיקתו על-ידי המומחים היה כבן ארבע שנים - יש בה סיכון. עם כל הדילמה לסיים הליך "ויהי מה". בעניין זה, כנגד קביעת נכות במצב סופי - נראה לי כי המתנה לתקופה נוספת בעניננו לעוד שנתיים הייתה עדיפה, ואך עשויה להיטיב עם הילד. אם יתברר כי מצבו של הילד הוטב - מה טוב, ואם יתברר כי מצבו הוחמר - הרי היטבנו עמו בהבאת מצבו האמיתי לפני בית-המשפט, ולפי מצב זה נקבע את נכותו ואת הפיצויים שהוא זכאי להם. צר לי על כי נותרנו בעניין זה, אך משום רצון התובע (קרי: הוריו) ב"תחום הניחושים".   עם זאת, לא התעלמתי מכך שהמומחה אמר במהלך עדותו בבית-המשפט, כי הנכות הזמנית עשויה להיות גם הנכות היציבה.   אחרי ששקלתי כל אלה, לרבות הנכות הרפואית שקבעו המומחים לתובע, סיכויי תפקודו בעתיד ותחזית התפתחותו, אני קובע כי תפקוד התובע ייפגע בשיעור 45%, וזה יהיה שיעור הפסד השתכרותו בעתיד.   הנזקים והפיצויים התובע נפגע בתאונה ביום 15/7/1998. ביום התאונה היה בן שנתיים וחצי וביום מתן פסק הדין הוא בן שש שנים ושמונה חודשים. הפסד ההשתכרות יתבסס על השכר הממוצע במשק לפי נכות של 45% ושנות עבודה מגיל 21 עד גיל 65, בהיוון כפול, הכל כפי שאפרט להלן. הפיצוי ייקבע בפסק דין להלן על-פי נתונים שיצוינו. הניכויים ייעשו על בסיס חוות דעת אקטוארית של האקטואר שי ספיר, שצורפה לסיכומי הנתבעות ולא נסתרה על-ידי התובע.   נזק שאינו נזק ממון - כאב וסבל התובע מבקש לחשב את הפיצוי בראש הנזק של כאב וסבל לפי 55% נכות, דהיינו 55% מן הסכום המרבי שלפי חוק הפיצוים בתופסת 762 ימי אשפוז, הכוללים 660 ימים של אשפוזי-יום בבית החולים אלי"ן, שבהם קיבל טיפולים שיקומיים, ובתוספת רבית מיום התאונה. לעומת זאת, מבקשות הנתבעות לחשב את הפיצוי בגין כאב וסבל לפי 43% נכות רפואית בתוספת 102 ימי אשפוז מלאים במרכז הרפואי הדסה עין כרם ובבית החולים אלי"ן, ובתוספת רבית.   ימי האשפוז שיבואו במנין לענין חישוב הפיצוי בגין כאב וסבל - אין להביא בחשבון את ימי הטיפול בבית החולים אם באשפוז יום או בדרך אחרת שאינה אשפוז מלא בבית חולים. הפיצוי בגין ימי אשפוז ברכיב זה של כאב וסבל צריך להתייחס אך לימי אשפוז מלאים. זו הפרשנות הנכונה להוראות החוק, שאלמלא כך היה, הרי שכל טיפול במרפאת חוץ של בית חולים שאורך מספר שעות, ולו שעות המתנה לטיפול, היה נחשב ליום אשפוז. פשיטא, שמדובר ביום אשפוז כפי שמחושב בבית חולים ולא באשפוז יום, שאינו אלא קבלת טיפול מרפאתי בבית חולים.   לפיכך, הפיצוי בגין כאב וסבל יחושב על-פי תוכנת המשערכת לפי נכות של 54.6% בתוספת 102 ימי אשפוז ובתוספת רבית כחוק מיום התאונה.   הפסד השתכרות בעתיד 19.   מדובר בעניננו בילד כבן שש שנים. בנסיבות אלה ישמש השכר הממוצע במשק כבסיס לחישוב הפסד ההשתכרות בעתיד לפי שיעור הנכות הקלינית או לפי שיעור הנכות התיפקודית, כפי שיקבע בית המשפט. בדרך כלל שיעור הנכות הרפואית משמש בסיס בעניין זה ובעיקר הנכות הרפואית שמגבילה את התובע בעבודתו העתידית לכשייכנס למעגל העבודה וימצא לעצמו עבודה מתאימה ליכולתו ולכישוריו. בעניין דנן קבעתי את מגבלות ההשתכרות העתידיות של התובע ל-45%. לפיכך הפסד ההשתכרות בעתיד יחושב לפי מגבלה זו ולפי השכר הממוצע במשק. אמת נכון שאין לצפות מה יהיו כושרו של התובע ומה יהא הכשרתו ועיסוקו בעתיד. אולם מקובל כי השכר הממוצע במשק הוא הבסיס לחישוב הפסדי ההשתכרות של ילד קטן (ע"א נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3), 762, 788; ע"א 138/86 צוברי נ' שוהם, פ"ד מב(3), 575; 577).   20.   לפיכך הפסד ההשתכרות יחושב כדלקמן: (א) השכר הממוצע במשק ליולי 2002 - 7,029 ₪, ובניכוי מס הכנסה: 5,272 ₪ (נטו) לחודש; (ב) מקדם היוון כפול - עד גיל 21: 0.6419; (ג) מקדם היוון מגיל 21 עד גיל 65 (44 שנה): 292.9697.   הפסד ההשתכרות בעתיד יהיה אפוא: 5,272 ₪ X 45% X 0.6419 X 292.9697 = 446,147 ₪.   הפסד פנסיה 21.   התובע מבקש לפסוק לו בגין הפסד פנסיה סכום כולל של 50,000 ₪. אולם, מקובלת עלי עמדת הנתבעים בעניין זה. אכן, בהעדר הוכחה גבי שני נתונים אין מקום לפסוק פיצוי בשל הפסד פנסיה. הנתונים החיוניים הם אלה: האם התובע עוסק, אם כשכיר או כעצמאי, במקום שבו נהוג על פי חוזה עבודה, על פי דין או בדרך אחרת, להפריש סכומים מן המעביד או גם מן העובד בעד קרן פנסיה או קופת גמל דומה, או שבמקום עבודה כאמור הפנסיה העתידית היא "פנסיה תקציבית" על פי דין. נתון שני הוא אם הוכח הסיכוי כי הנפגע היה זכאי לזכות בתשלומי פנסיה עם פרישתו. גם לגבי מי שנפגע עוד לפני שנכנס למעגל העבודה, דרושה הוכחת הנתונים האמורים, הגם שברור על פני הדברים שלא ניתן להוכיחם. נוכח גילו של הילד - התובע לא ניתן להוכיח נתונים אלה ומשום כך אין מקום לפסוק כל פיצוי שהוא - אקטוארי או גלובלי - בגין הפסד ראש נזק זה (ראו ע"א 680/70, 629 סקירה נ' אוניקו רויטמן בע"מ ואח', פ"ד כה(2), 299, 304).   לפיכך אני דוחה את התביעה בעניין ראש נזק זה.   עזרה וסיעוד 22.   התובע היה בעת התאונה כבן שנתיים וחצי וביום מתן פסק דין זה כבן שש שנים ושמונה חודשים. מן הראיות עולה כי התובע סובל מצליעה בשל חולשת הפלג העליון בגופו והוא יזדקק לעזרה למספר שנים, וכי היה זקוק לעזרה מיום קרות התאונה וגם היום, הגם שבמהלך החודשים והשנים הלך וקטן הצורך בעזרת הזולת. הוריו של הילד אינם עובדים והם מסייעים בידו.   התובע, לפי עדות המומחה הרפואי, יזדקק להשגחה בליווי על ידי אחר "מעבר לגיל המקובל". לשון אחר, יש צורך בהשגחה הדרושה לילד "רגיל" המומחה סתם ולא פירש עד איזה גיל יהיה התובע זקוק להשגחה ולעזרת הזולת - אין אנו יודעים מן הראיות שבאו לפני בית המשפט. עיקר העזרה שתידרש היא בשל חולשת הפלג העליון בגופו של התובע. אולם, ככל שיגדל הילד ויגיע לבגרות ילך ויקטן הצורך בעזרת הזולת. התובע אינו לומד היום בבית ספר של חינוך מיוחד, כי אם בבית ספר רגיל.   23.   התובע טוען כי יש לפסוק לו פיצויים בראש נזק זה - לעבר בסכום של 12,000 ₪ לחודש, מיום התאונה עד היום; סכום של 6,000 ₪ בהיוון ל-7 שנים - עד הגיע התובע לגיל 13; וסכום של 5,000 ₪ מגיל 13 ועד תוחלת חיי התובע, בהיוון ל-68 שנים.   כל אלה גם אם לא ניתנה לתובע כל עזרה של אחר לבד מן הסיוע והעזרה שנותנים לו הוריו, שאינם עובדים, ולאו דווקא בשל פגיעתו של התובע. אין צריך לומר כי התובע היה זקוק לעזרה וסיוע למן שחרורו מבית החולים אחרי 102 ימי אשפוז. במיוחד היתה דרושה לו עזרת הוריו במשך חודשים רבים של טיפול שיקומו בבית החולים אלי"ן. בתקופה זו של כשנה היתה דרושה עזרה מוגברת. אולם חישובי התובע בעניין הפיצויים בגין עזרת הזולת הם מוגזמים.   24.   בנסיבות העניין נראה לי לפסוק פיצויים בגין עזרת הזולת כדלקמן: (א) עבור השנה הראשונה לאחר התאונה - לפי 1,000 ₪ לחודש, נכון ליום פסק הדין - 12,000 ₪; (ב) עבור שלוש שנים נוספות לפי 750 ₪ לחודש, נכון ליום פסק הדין: 27,000 ₪; (ג) לעשר שנים נוספות לפי 750 ₪ לחודש - בהיוון לפי מקדם היוון (לעשר שנים) 103.5617 - סכום של 77,000 ₪ (מעוגל).   לפיכך, הפיצוי בראש נזק זה יהיה 116,000 ₪. ניידות 25.   התובע מבקש לפסוק לו פיצוי בגין ניידות בסכום של 1,500 ₪ לחודש למשך 74 שנים - לתוחלת חייו. כל זה מבוסס על עדות אם התובע, לפיה התובע יזדקק להסעות לבית החולים לצורך טיפול רפואי פעמיים בשבוע. האם, תרז אדרי, אמרה בעדותה, כי אמנם קיימת הסעה לבית החולים וממנו, אך היא צריכה להסדיר את ההסעה יום לפני כן. כיום, היא מלווה את הילד גם לצורך הסעתו לגן חב"ד זה כשנה: "מונית עולה לי שלושים שקל" (עמוד 25 לפרוטוקול). התובע לא המציא קבלות או ראיה של ממש אחרת, לבד מעדות זו של האם, שלא שמרה על קבלותיה.   כאמור, הילד סובל מצליעה, אך הוא משתמש בתחבורה הציבורית, ולא נטען כי אין הוא עצמאי בתנועותיו. הילד נוסע לבית הספר בהסעה ציבורית והולך למקום ההסעה בכוחות עצמו. אין כל עדות רפואית או חוות דעת של מומחה שיקום, בעניין צרכי הניידות של התובע בעתיד. אין צריך לומר כי הפיצוי המבוקש בסכום של 1,500 ש"ח לעוד 74 שנים - אין לו כל בסיס.   אכן, ככל אדם בעידן המודרני גם התובע יהיה זקוק לניידות ולהוצאות בגין נסיעות - אם בתחבורה ציבורית ואם במכונית נוסעים פרטית. נסיון החיים אף מלמד כי המכונית וההוצאות בגין נסיעה היא מרכיב חשוב וחיוני בחייו של האדם המודרני ובתקציבו החודשי. באדם רגיל ובריא בגופו כך הדבר, ובנפגע שיש לו מוגבלות - על אחת כמה וכמה. לפיכך, בקביעת הפיצויים בגין ניידות יש להביא בחשבון השיקולים, כי התובע ירכוש בעתיד מכונית, ולכן חישוב הפיצויים צריך להתבסס על הצורך הנוסף והחיוני לתנועתו של התובע המוגבל, לפי מגבלותיו ולפי צרכיו. בנסיבות העניין ובהעדר נתונים בעניין הצרכים והעלות במקרה דנן, אין מנוס מהערכה לפי אומדנא. לפיכך אני פוסק לתובע פיצוי בסכום גלובלי של 50,000 ש"ח בגין ניידות - הן לעבר והן לעתיד. בנסיבות אלה ולפי הסכום שנפסק - אין כל הצדקה לנכות קצבת ניידות תיאורטית, לפי החישובים האקטואריים שערך שי ספיר.   טיפולים רפואיים 26.   המומחים שמינה בית המשפט העידו באופן כללי על צרכיו של הילד בטיפול קבוע של פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וריפוי בדיבור. למעשה, מדובר בטיפול שיקומי. המומחים העידו על צורך זה מבלי לקבוע, והרי הם לא נדרשו לכך, מה מהותו של הצורך האמור, מה אופיו, מה תכיפותו ועד איזה גיל יימשך הצורך האמור. לתובע לא נתמנה מומחה בתחום השיקום, וסבורני כי לא היה צורך בכך, כיוון שהמגבלות ברורות. ועוד זאת: לפי חוק בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, כפי שהתפרש על ידי בית המשפט העליון בע"א 6881/95, 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' דוד ועופרה אלחדד ובשורה ארוכה של פסקי דין שבאו בעקבותיו, טיפול רפואי הכלול ב"סל הבריאות" - אין לפסוק פיצויים בעבורו. יש מקום לפסוק פיצוי בגין אך טיפול רפואי שאינו כלול ב"סל הבריאות", או כשהצרכים הרפואיים של התובע עולים על הטיפול שניתן לפי החוק.   התובע מבקש לפסוק לו סכום גלובלי של 500,000 ש"ח בגין טיפול "מעבר לחוק הבריאות". טיפולים פיזיותרפיים כלולים בסל וקופות החולים מספקות טיפולים אלה מספר פעמים מוגבל בכל חודש.   התובע לא הביא ראיה של ממש לגבי מספר הפעמים של טיפולים פיזיותרפיים או ריפוי בדיבור ובעיסוק ועד איזה גיל. הדברים שנאמרו, באופן כללי, על ידי המומחים לנוירולוגיה ופסיכיאטריה - הם סתומים ולא ברורים, לא ניתן ללמוד מהם על הצרכים הממשיים של התובע. חלק מן הצרכים האלה "מכוסים" על ידי סל הבריאות, אך אין בידי בית המשפט נתונים שיאפשרו לו לקבוע מה הם צרכי הטיפול - מעבר לכיסוי שבסל הבריאות.   לפיכך, אין מנוס מדחיית התביעה בראש נזק זה.   ניכויים 27.   התובע קיבל ביום 28/6/1999 תשלום תכוף בסכום של 23,042 ש"ח. סכום זה כשהוא משוערך ליום פסק הדין ינוכה מסכומי הפיצויים שנפסקו לתובע לפי פסק דין זה. בא-כוח התובע צודק בטענתו, כי התובע זכאי לשכר טרחת עורך דין, שיש להוסיף לתשלום האמור.   28.   על פי חוות הדעת האקטוארית - יש לנכות גימלת ילד נכה מסכום הפיצויים שנפסק לפי פסק הדין בסכום של 148,088 ₪, נכון לחודש דצמבר 2001. הסכום האמור כשהוא משוערך ליום פסק הדין, יעמוד על 150,000 ₪.   29.   אין מקום לנכות קצבת ניידות בשים לב לסכום שפסקתי ולנימוקים שפירטתי לעיל.   אוסיף, כי זכאותו של התובע לקצבת ניידות מותנית בקביעה של ועדה רפואית של משרד הבריאות, כי לתובע מוגבלות בניידות בשיעור 80% לפחות, או שהוא זקוק לכסא גלגלים ומשתמש בו. אולם, אין זה המקרה בענייננו.   30.   אשר לקצבת נכות כללית בהגיע התובע לגיל 18 ועד גיל 65, הרי שלפי נכותו של התובע ספק אם תשולם לו גימלת נכות כללית לפי 60% או 50%. לפיכך נראה לי להעמיד את הגמלה שתנוכה בגין קצבת נכות כללית מגיל 18 ועד גיל 65 על 115,000 ש"ח, נכון להיום.   לפיכך, הסכום הכולל של גימלאות הביטוח הלאומי שיש לנכות יהיה 265,000 ₪.   סיכום הנתבעות ישלמו הדדית לתובע את הסכומים המשוערכים, לפי העניין, שנפסקו בפסק דין זה, בגין כאב וסבל, הפסד השתכרות בעתיד, עזרת הזולת וסיעוד וניידות. מן הסכום הכולל ינוכו הסכומים שנקבעו בפסק דין בגין תשלום תכוף וגימלאות הביטוח הלאומי. ההפרש כאמור ישולם בתוספת הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.   לסכום שנפסק בגין כאב וסבל, הפסד השתכרות בעתיד, עזרה וסיעוד וניידות בניכוי התשלומים התכופים וגמלאות הביטוח הלאומי ייווסף שכר טרחת עורך דין בשיעור 13%, שאליו יווסף גם מע"מ כדין והפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.  תאונת דרכים