תביעה בגלל צ'קים שחזרו עקב חשבון מוגבל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגלל צ'קים שחזרו עקב חשבון מוגבל: 1. א. א) התובעת עוסקת בין היתר בשיווק של סוגי לבידים, עצים ופורמאיקה. הנתבעים ניהלו עסק בשם טל דלת 1994 (להלן: "העסק"). במהלך החודשים אוגוסט-ספטמבר, רכשו הנתבעים מהתובעת סחורה בסך -.37,428 ₪ אשר בגינה התחייבו לשלם לתובעת. ב) התובעת סיפקה לנתבעים את מלוא הסחורה, אך הנתבעים לא שילמו את תמורתה. ג) במהלך חודש נובמבר נתנו הנתבעים לתובעת 2 שיקים, ע"ח החוב, ע"ס -.21,353 ₪ משוכים ע"ש X אהובה, אך שיקים אלה חזרו עקב היות החשבון מוגבל. ד) לפיכך הגישה התובעת תביעה בסדר דין מקוצר בסוברה כי על הנתבעים לשלם הסך -.38,410 ₪ הכולל סכום קרן של -.37,428 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה. ב. לנתבעים ניתנה האפשרות להגיש כתב הגנה, בו הובאו, בין היתר, הטענות הבאות: א) ביום 28.7.97 נערך הסכם לפיו מכרו הנתבעים את העסק (להלן: "ההסכם"), לרבות המלאי, הציוד והמוניטין למר אובה X (להלן: "הקונה") אשר המשיך להפעיל את העסק תחת שמו המסחרי הקודם. ב) התובעת ידעה על מכירת העסק לקונה ושהיא מספקת סחורה עבורו ועבורו בלבד. הנתבעים גם לא מסרו את שני השיקים הנ"ל לתובעת. שיקים אלה נמשכו ע"י הקונה עצמו לפקודת התובעת. ג) לכן, לא קיים כל קשר בין הנתבעים לבין התובעת ומשכך אין הם חבים דבר. 2. א. א) למעשה, אין מחלוקת כי הסחורה נשוא החשבוניות, שצורפו לכתב התביעה, סופקה למקום הימצא העסק - זאת, כפי שהסכים ב"כ הנתבעים - אם כי הסכים לכך מבלי להודות שהנתבעים קיבלו הסחורה. (ראה עמ' 16 לפ', ש' 19-25). לכן, עצם העובדה, שעומרי, אשר הוביל הלבידים לא הובא להעיד - כפי שמציין ב"כ הנתבעים - אין לה משמעות לגבי אספקת הסחורה. עד זה, שיכל היה להעיד על הובלת הסחורה לעסק הנתבעים, מה יכל היה להוסיף - כאשר לעצם העניין אין מחלוקת שהסחורה שבה עסקינן סופקה בפועל לעסק. (ראה גם סעיף 10 לתצהיר גב' שרביט - נ/2). ב) הנתבעים טוענים בכתב ההגנה כי הם או מי מטעמם לא הזמינו מעולם ו/או קיבלו לידיהם מאת התובעת סחורה כלשהי לאחר מועד מכירת העסק ומעולם גם לא סופקה עבורם ע"י התובעת או מי מטעמה סחורה. ג) הנתבע 2 לא מסר תצהיר עדות ראשית מטעמו וגם לא התייצב לדיונים בביהמ"ש. ב. לאור טענות הנתבעים, יש לחלק המחלוקות בין הצדדים לשלוש נקודות הבאות: א) האם סופקה סחורה לעסק כל עוד היו הנתבעים הבעלים או המחזיקים של העסק; ב) האם סופקה סחורה לעסק לאחר שהנתבעים כבר העבירו העסק לקונה; ג) מה מידת אחריות הנתבעים בתשלום עבור הסחורה במקרה הראשון ומה מידת אחריותם במקרה השני. 3. א. לאחר השאלות הנ"ל, יש לבדוק בנפרד משמעות ההזמנה 14685 מיום 30.7.97 (ת/1 לתיק המוצגים - ת/2), טופס בדיקת לקוחות מיום 31.7.97 (ת/2 לתיק המוצגים), תעודת משלוח מס' 17369 מיום 14.8.97 (ת/3 לתיק המוצגים) וחשבונית 4769 מיום 14.8.97 (ת/4 לתיק המוצגים). כל המסמכים הנ"ל הם מסכת אחת, קשורה אחת בשניה, שכן בחשבונית מצוינת מס' תעודת המשלוח, על גבי תעודת המשלוח מצויינת מס' החשבונית ואילו בהזמנה מופיע פירוט הסחורה הנזכרת בתעודת המשלוח ובחשבונית. ב. לאחר ובהמשך לבדיקת המסמכים הנ"ל, יש לבדוק הספקת סחורה נוספת המתייחסת לקבוצת מסמכים אחרת, קרי: חשבונית 5050 מיום 1.9.97 (ת/5 לתיק המוצגים). וחשבונית 5393 מיום 17.9.97 (ת/8 לתיק המוצגים). ג. כל החשבוניות הנ"ל ביחד מרכיבות את סכום התביעה. 4. א. את השאלות הנ"ל יש לבדוק לאור טענת הנתבעים המסתמכים על האמור בסעיף 8 להסכם הקובע כי: למען הסר ספק, חובות העסק והתחיבויותיו החל מיום החתימה על ההסכם ואילך, דהיינו מיום 28.7.97, יחולו על הקונה בלבד והוא אשר יהיה אחראי לפרעונם ולכל אחריות אחרת הנובעת ו/או הכרוכה בהם. ב. לאחר בדיקת סעיפי ההסכם ושמיעת העדויות, אני קובע כי הוכח שעל הנתבעים לשלם את הסך של 8,424 ₪ - סכום המופיע בחשבונית 4769 - הנובעת מהזמנה 14685 ותעודת משלוח 17369 - זאת מן הנימוקים הבאים: א) ההסכם אמנם נערך ביום 28.7.97, אך באותו הסכם נקבע כי מסירת העסק לידי הקונה תבוצע עד 1.8.97 - זאת לאחר שהקונה ביצע כל התחייבויותיו עפ"י תנאי ההסכם. (ראה סעיף 11 להסכם). ב) (1) סעיף 8 להסכם קובע אמנם כי האמור באותה פסקה: "מתייחס אך ורק לחובות הרובצים על העסק עד ליום החתימה על הסכם זה, כך שלגבי חובות העסק והתחיבויותיו החל מיום החתימה על ההסכם ואילך יחולו על הקונה בלבד והוא אשר יהיה אחראי לפרעונם ולכל אחריות אחרת הנובעת ו/או הכרוכה בהם". ברם, סעיף 9 להסכם בא ומבחין בין יום החתימה ובין יום המסירה ולפיכך נקבע בסעיף 9 להסכם: "מוסכם בין הצדדים, כי המוכר יישא באחריות לגבי כל חוב ו/או שיעבוד ו/או עיקול ו/או חובות כלפי צד ג', אשר מועד הטלתם ו/או הווצרם קדם ליום מסירת העסק לידי הקונה". (ההדגשות שלי - ג.ב.). (2) ואמנם ההזמנה ובדיקת הפרטים בוצעה בימים 30.7.97, 31.7.97 - לפני מועד מסירת העסק לידי הקונה ולכן חוב זה הנובע מהזמנה זו הוטל או נוצר קודם למסירת העסק. לכן חל חוב זה על הנתבעים. ג) אין חולק כי העסק היה בשליטת הנתבעים עד 1.8.97, זאת בהסתמך על העובדות הבאות: (1) הנתבע מר פדידה יחיאל (להלן: "הנתבע") מנסה תחילה להראות כי כבר ביום 28.7.97 העסק כבר לא היה שלו, אך בהתאם להוראות החוזה אין לקבל ניסיון זה. הנתבע אף מעיד כי גם לאחר עריכת ההסכם היה הוא עדיין בעסק כמה ימים כדי להעביר את ההנהלה, הסידורים בעסק (עמ' 20 לפ', ש' 3-7). (2) גב' רונית שרביט (להלן: "גב' שרביט") שעבדה בעסקם של הנתבעים מאז נובמבר 1996 העידה כי בחודש יולי 1997 עדיין עבדה אצל הנתבעת (עמ' 27 לפ', ש' 25-26). גב' שרביט העידה כי ההזמנה (ת/1) מוכרת לה - אם כי לא הכירה את תוכנה. הנתבע נשאל אם הוא זוכר ביקור של מר בור בעסק ביום 30.7.97 ותשובתו: "לא זכור לי" (עמ' 20 לפ', ש' 16-17). אין בפי הנתבע הכחשה בעניין זה, אלא שאין הוא זוכר ביקור כזה. ואם הוא לא זוכר באה גב' שרביט אשר זוכרת כי מר יורם בור מנהל השיווק של התובעת (להלן: "מר בור") היה בעסק ע"מ לקבל הפרטים המופיעים ע"ג ת/2 לתיק המוצגים (עמ' 28 לפ', ש' 6-9) וגם ההזמנה מוכרת לה. לכן, גם אם הנתבע אינו זוכר ביקורו של מר בור לצורך קבלת הפרטים וגם אם טוען הנתבע שמר בור לא קיבל ממנו אישית הפרטים (עמ' 20 לפ', ש' 16-21) אין אני מקבל דבריו כאילו ניסה מר בור להעתיק פרטים אלה מעיסקה אחרת משנת 1996 (עמ' 20 לפ', ש' 23-26). דברי גב' שרביט אמינים עלי והיא מאשרת את גירסת מר בור כי היה בעסק ביום 31.7.97 לקבל פרטים ורק לאחר שקיבל הפרטים העלה אותם על הכתב ע"ג "טופס בדיקת לקוחות" (ת/2 לתיק מוצגים). (3) ב"כ הנתבעים טוען בסיכומיו כי על החשבוניות חתומים X וגב' שרביט, שעבדה בשרותיו של X. אמת, נכון הדבר שגב' שרביט המשיכה לעבוד באותו עסק - תחת אותו שם - אצל X, אך גב' שרביט העידה כי הייתה בעסק תחת פיקוח הנתבעים עד 31.7.97. העדה הודתה כי עד 31.7.97 - כולל - עבדה אצל הנתבעים ומיום 1.8.97 החלה עבודתה אצל הקונה באותו מקום. (עמ' 28 לפ', ש' 14-16 ועמ' 30 לפ', ש' 6-8). גב' שרביט אישרה כי הקונה המשיך לנהל העסק תחת השם "טל דלת". בתצהירה חוזרת גב' שרביט ומאשרת כי: "החל מיום 1.8.97 סיימתי את עבודתי אצל מעסיקי הקודמים (פדידה וביטון) ועברתי לעבוד אצל המעסיק החדש מר X אובה...". (סעיף 6 לתצהירה - נ/2). ד. (1) לאור האמור לעיל, מקבל אנכי טענת ב"כ התובעת כי ההסכם והנסיבות מראים כי ביום 30.7.97 וביום 31.7.97 היו הנתבעים עדיין הבעלים של העסק ולכן אני קובע, ללא ספק, כי על אף שהעסק נמכר ביום 28.7.97 החזיקו הנתבעים בפועל בעסק עד 1.8.97 ובהתאם לסעיף 9 להסכם, חוב שהוטל או שנוצר קודם למסירת העסק לידי הקונה - חל על הנתבעים והיות וההזמנה בוצעה ביום 30.7.97 - בטרם נמסר העסק לקונה - על הנתבעים לשלם עבור הסחורה שסיפקה על פי הזמנה זו, קרי את הסך של 8,424 ₪. (2) אין באמור לעיל כדי לקבוע, שנכונים דברי ב"כ התובעת, שמדובר בהעברה פיקטיבית שכל מטרתה הינה ניסיון לחמוק מחבות הנתבעים לתובעת. טענה רצינית כזאת, יש להוכיח ואין להסתפק בהעלאתה על דרך הסתם. 4. א. עתה לשאלה, האם חייבים הנתבעים לשלם לתובעת גם עבור שתי ההזמנות הנוספות, אשר ללא ספק בוצעו לאחר 1.8.97 והסחורה סופקה גם כן לאחר 1.8.97. ב. א) לגבי אספקת יתרת הסחורה לפי חשבוניות שלאחר 1.8.97, תישאל השאלה: האם ידעה התובעת, באמצעות נציגיה - מספקי הסחורה - על החלפת הבעלים בעת שסופקה הסחורה. ב) אין חולק כי בעד הסחורה שסופקה על פי הזמנה מיום 30.7.97 ניתן לתובעת שיק ע"ס 8,424 ₪ חתום ע"י הקונה עם חותמת העסק. שיק זה נושא ז"פ 14.11.97. עובדה זו מאשרת שהסחורה המפורטת בהזמנה, בתעודת משלוח ובחשבונית 4769 סופקה לעסק. ג) גם בגין אספקת הסחורה לפי חשבונית 5050 מיום 1.9.97 ניתן לתובעת שיק ע"ס 12,929 ₪ חתום ע"י הקונה בלוויית חותמת העסק. שיק זה נושא ז"פ 27.11.97. עצם נתינת השיק מאשר, שהסחורה נמסרה למקום הימצא העסק. ד) שני השיקים לא נפרעו. ג. לטענת ב"כ הנתבעים, מסירת שני השיקים החתומים ע"י X מעידים באופן ברור כי ההתקשרות הייתה ונעשתה בין התובעת לבין X. לטענה זו אשיב, כי לכל היותר יכולים להעיד מראה השיקים כי הם ניתנו ע"י X, אך אין בהם כדי להעיד באופן ברור כי ההתקשרות בפועל - בטרם מסירת השיקים - נעשתה בין התובעת ובין X. שיקים אלה ניתנו כשיקים מעותדים לחודש נובמבר 1997 - לאחר הספקת הסחורה - ולכן אין זה כה ברור שמסירת הסחורה עוד בטרם הועבר בפועל העסק לידי X בוצעה לX. 5. א) אם הנתבע טוען כי למעט עיסקה אחת שעשה עם התובעת במהלך 1996 לא היה ביניהם כל קשר עסקי או קשר כלשהו (סעיף 4 וסעיף 12 (ב) לתצהירו - נ/1 ועמ' 19 רישא לפ'), הרי שמכך עולה שלא היה מגע בינו לבין נציג התובעת מאז 1996 ולכן באין במגע - לא יכל היה הנתבע להודיע לתובעת או לנציגה כי העסק הועבר לאחר. באמירה זו מנסה הנתבע לשלול לגמרי כל היכרות בינו לבין התובעת ולהרחיק עצמו בכלל מהזמנות סחורה מראשיתה, כאשר מעדות גב' שרביט עולה כי לפחות בעת שנערכה ההזמנה הראשונה היו הנתבעים עדיין בעלים ומחזיקים של העסק. ב) אני מאמין למר לביא, שהינו מנהל ובעל מניות בחברה התובעת (להלן: "מר לביא") כי בעת שסיפק הסחורה - לא ידע שהנתבעים העבירו העסק לאחר. לא הוכח, שמאן דהוא מהנתבעים - או מי מטעמם - הודיע לתובעת או לנציגה כי התחלפו הבעלים ועל מועד ההחלפה. העסק, אליבא דכולי עלמא, המשיך להתנהל תחת אותו שם שנוהל ע"י הנתבעים ולכן אני מקבל דברי מר לביא כי כל עוד לא הודע לו על השינוי - ידע הוא שהקשר המסחרי להספקת סחורה ממשיך להיות עם הנתבעים. נכון הוא, שלמר לביא לא היה קשר ישיר עם עסק הנתבעים, שכן הקשר הישיר היה בין מר בור ובין הנתבע. בין מר בור לבין הנתבע הייתה היכרות קודמת מעסקאות קודמות - שלא קשורות לתובעת - כאשר מר בור עבד בחברת "דיוק". מר לביא מפרט בתצהירו (ת/1) את הקשר לאספקת הסחורה שהיה בין מר בור לבין עסק הנתבעים ועדות זו לא נסתרה. 6. נשאלת שאלה נוספת והיא, האם אין במסירת שיקים חתומים ע"י הקונה כאשר מודפס עליהם השם X אהובה, כדי להעיד על הודעה לתובעת כי מחזיק העסק במועד הרלבנטי הוא הקונה ולא הנתבעים? בנסיבות כפי שהועלו בפני, אין מסירת שיקים אלה יכולים להעיד על כי נמסרה לתובעת הודעה על חילופי בעלים ומסירת השיקים כשלעצמם אינה באה במקום הודעה מפורשת על החלפת בעלים. למסירת שיקים תמורת סחורה, יכולות להיות סיבות שונות, מה עוד ששיקים אלה ניתנו כשיקים דחויים ע"י גב' שרביט, שהייתה עובדת של הנתבעים. ע"ג השיקים - בנוסף לשם הקונה - עדיין מצויה חותמת העסק שהיה מוכר עוד קודם לכן לתובעת ולפני שם הקונה המודפס בכותרת השיק מופיע עדיין השם "נגריית טל-דלת" - כשם העסק המקורי. מר בור העיד כי קיבל השיקים במעטפה סגורה וכך העביר השיקים לתובעת. גב' שרביט מאשרת כי נהגה למסור שיקים בצורה מכובדת בתוך מעטפה (עמ' 30 לפ', ש' 19-30). 7. א) אני מאמין למר לביא כי מתחילת ההתקשרות ועד לשלב אספקת הסחורה ידע שהוא מספק סחורה לנתבעים לפי הזמנתם ושלא הובא לידיעתו שהעסק נמכר (סעיף 11 (א) לתצהירו - ת/1). מר לביא גם מציין כי בשיחותיו עם גב' שרביט - עת הוזמנה סחורה - לא נאמר לו כי העסק הועבר למאן דהוא אחר. מר בור העיד כי פעם ראשונה שנודע לו על העברת העסק היה זה בשיחה טלפונית עם הנתבע, לאחר שהשיקים חזרו. (סעיף 10 לתצהירו - ת/3). עדות זו לא נסתרה. ב) ג שרביט מצהירה: "כי בכל אותה תקופה התובעת ידעה בבירור כי מכירת הסחורה ו"הזמנתה נעשים ומבוצעים ע"י אובה X וכי הוא האחראי לכל דבר הקשור לכך". (סעיף 11 לתצהירה - נ/2). לעניין זה חשוב לציין שניים אלה: (1) מעניין כי התצהיר המכיל 12 סעיפים, רק סעיף זה נכתב בהבלטה יתירה. (2) גב' שרביט לא טרחה לציין מניין ומה מקור המידע שנמסר לתובעת על מה שנאמר בסעיף זה. גב' שרביט קובעת עובדה כי "התובעת ידעה", אך אין היא מסבירה ומציינת מניין ידעה, מי הודיע לה על כך - אם בכלל. בחקירה הנגדית, אין בפי גב' שרביט אותה קביעה נחרצת לעניין זה, אלא שעונה: "הצגתי את מר X לכל אחד שרצה לדעת מי הבעלים החדש. הכרתי אותו בפניו ולכל אחד כן אמרנו שהעסק נמכר" ולשאלה ספציפית, אם אמרה זאת למר בור, השיבה: "אני לא יכולה להגיד שאני זוכרת בוודאות את יורם בור, אבל אני לא חושבת שהיה אדם שלא הכרתי ביניהם. להערכתי, כן אמרתי וכן הכרתי ביניהם" (ראה עמ' 29 לפ', ש' 14-21, ההדגשות שלי-ג.ב). ג) (1) בין כך ובין כך, גם אם הודיעה גב' שרביט - אין עולה מדבריה מתי הייתה ההודעה: האם לפני הזמנת סחורה, האם לאחר אספקתה, האם בעת מסירת השיקים או אחרי שהשיקים לא נפרעו. (2) בהמשך נשאלה גב' שרביט על האמור בסעיף 11 לתצהירה, תוך הדגשת השאלה, האם היא מסוגלת לומר שהתובעת ידעה בבירור על החלפת הבעלים ועל כך השיבה: "קודם כל אני לא מעריכה נכון, בגלל צורת העבודה שעבדנו החל מ-1.8.97 באחת הדרכים כל עסק שבצענו אצלו רכישה ע"י הזמנה מסוימת החל מ-1.8 ידע באיזה דרך שהבעלים הוחלפו...". ולגבי תאריכים מסוימים לא זכרה גב' שרביט איך עשתה זאת. היא רק יודעת - שוב באופן כללי - שכל עסק שעבדו עמו החל ב-1.8.97 ידע בבירור, אך יחד עם זאת מסתייגת ואומרת כי: "את הצורה שעשינו עם מר מוטי או יורם אני לא יכולה לזכור ספציפית כל שיחה שניהלתי" (עמ' 32 לפ', ש' 1-6). (3) לגבי הנתבע כבר מצינו את גירסתו המכחישה קשר עם התובעת ולכן גם הודעה על החלפת בעלים לא ניתנה על ידו. בתיק זה, נשאל הנתבע: האם הודיע לתובעת על החלפת בעלים, ותשובתו: "אישית לא, לא עבדתי אתו" (עמ' 24 לפ', ש' 21-22). (4) אגב, מעניין לציין כי החוזה נערך ביום 28.7.97 ובסעיף 4 שבו נאמר כי תשלום התמורה יתבצע באמצעות תשלום מזומן ושני שיקים אשר יימסרו למוכר במעמד חתימת ההסכם". אם כן השיק ע"ס 35,000 ₪, שצלום הימנו צורף לתצהיר הנתבע, ניתן במעמד חתימת ההסכם, הא כיצד כבר באותו יום ובטרם מסירת העסק לקונה כבר נשא השיק בכותרתו את השם X אובה - נגריית טל-דלת? ד. מכאן, שהנתבעים לא הצליחו להוכיח שהייתה הודעה לתובעת על חילופי הבעלים בעסק ומאחר והעסק המשיך להתנהל תחת אותו שם - הייתה לתובעת סיבה טובה להניח כי היא ממשיכה קשריה עם הנתבעים בעלי אותו עסק. לפיכך, אחראים הנתבעים גם עבור אספקת יתרת הסחורה ועליהם לשלם תמורתם. 8. סוף דבר ולאור האמור לעיל, אני מחליט לקבל התביעה ומחייב הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 38,410 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 25.3.98 - ועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב הנתבעים - באופן סולידרי - לשלם לתובעת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. בנקשיקיםחשבון מוגבל