קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד דפי זהב: לפניי תביעה לפיצוי כספי בגין פרסום עסקו של התובע בסיווג שגוי באתר הנתבעת באינטרנט. בהתאם לנטען סווג עסקו של התובע תחת הסיווג "מועדונים ומרכזים לקהילה הגאה" ולא תחת הסיווג "מועדונים ומרכזי בילוי ייחודיים". בהתאם לכתב התביעה, התובע, הפעיל במועדים נשוא כתב התביעה, מועדון למסיבות ואירועים לכל הגילאים בכפר סבא בשם "סאן רייז" (להלן - "המועדון" או "התובע"). הנתבעת דפי זהב בע"מ (להלן: הנתבעת"), עוסקת בשיווק פרסום וניהול מדריכים מסווגים באינטרנט ובמדריכים המחולקים ישירות לבתים בהתאם לאזורי הפרסום. בהתאם לנטען, בתאריך 30.10.2006, בעקבות פניית הנתבעת אליו, באמצעות נציגיה, נפגש התובע עם נציג הנתבעת אשר הציע לו לפרסם את המועדון במדריכים השונים של הנתבעת. התובע דחה את הצעת נציג הנתבעת ולטענתו הפגישה תמה בלא שהזמין כל שירות מטעם הנתבעת. עם-זאת, עולה כי הנתבעת המשיכה לפרסם את עסקו של הנתבע, במסגרת שירות הניתן בחינם לבעלי עסקים (הפרסום בוצע החל מחודש פברואר 2006). בד בבד בהתאם לנטען, התובע פעל לשיווק המועדון כאולם לאירועים אינטימיים של עד כ-120 איש, לקהל היעד שאינו מוגבל וכולל חילוניים, כיפות סרוגות וחרדים בכל גיל ולכל סוג אירוע. למרות השיווק האינטנסיבי, ובעת שאולמות אירועים אחרים בסביבתו, פרחו ושגשגו באותה תקופה, טוען התובע כי חש כאילו "מוטל צל" על המועדון, שעה שעסקי המועדון כשלו והתובע נחל הפסדים. בהתאם לנטען, ב- 18 בינואר 2010, במהלך פגישה עם לקוחה מזדמנת, נדהם התובע לגלות כי המועדון מסווג במדריך האינטרנטי של הנתבעת תחת הסיווג "מועדונים ומרכזים לקהילה הגאה" (דפי האינטרנט מיום 18.1.2010 הוגשו וצורפו) (להלן: "הסיווג השגוי"). מיד עם הגילוי ביום 19.1.2010, פנה התובע טלפונית אל הנתבעת, לדבריו, הוסבר לו טלפונית כי סיווג זה החל מעט לאחר ה-30.10.2006. התובע דרש את הסרתו המוחלטת של המועדון ממאגרי הנתבעת השונים. התובע טוען כי בשל התרשלותה של הנתבעת, נגרמו לו באופן ישיר נזקים ממוניים, נזק למוניטין ונזקים עתידיים לרבות עוגמת נפש הנאמדים על ידו בסך של 974,000 ₪ אשר לצורכי אגרה העמידם התובע על סך של 400,000 ₪ כך שבגין הסיווג המוטעה לתקופה של 3 שנים וחודשיים, טוען התובע כי הפסיד ארבעה אירועים לחודש. הרווח הממוצע מאירוע הוערך על ידו בסך של 1,650 ₪ ובסה"כ סך של 250,800 ₪. לנזקים העתידיים לרבות פגיעה במוניטין, טען התובע כי בשנה הראשונה יפסיד 3 אירועים בחודש, בשנה השנייה שני אירועים בחודש ובשנה השלישית אירוע אחד בחודש לשנה ובסה"כ הפסד בסך של 118,800 ₪. בגין עוגמת נפש נתבע פיצויי בסך של 30,400 ₪. הנתבעת בכתב ההגנה, טענה, כי מזה שנים רבות היא מוציאה לאור מדריכי טלפון המופצים ברחבי הארץ לציבור הרחב, הכוללים עשרות אלפי מודעות פרסום של בתי עסק בתחומים שונים. בנוסף, מפעילה הנתבעת אתר ברשת האינטרנט, המפרסם ומספק מידע אודות מאות אלפי בתי עסק שונים, ברחבי הארץ (להלן: "האתר"). לצד רכישת פרסום בתשלום, מעניקה הנתבעת לכל בית עסק פרסום רגיל בחינם. הפרסום שהוענק לתובע הינו זה המוענק בחינם לבתי העסק, הינו שורה הנושאת את שם העסק, כתובת ומספר הטלפון. לטענת הנתבעת מדובר בפרסום שניתן כשירות לציבור הרחב ללא תשלום. שירות זה, מופיע באותו אופן הן במדריך והן באתר ומקורו בפרטים של כל בית עסק המוזנים במערכת המחשוב של הנתבעת (להלן: "המדריך"). מרגע בו מוזנים פרטים אלו למערכת המידע של הנתבעת, הם משתקפים בצורה זהה בשתי המדיות, היינו, המדריך והאתר. החל מסוף שנת 2010, הופיעה שורת החינם עם פרטי העסק של התובע הן במדריך כפר סבא והן באתר תחת הסיווג "מועדונים ומרכזי בילוי ייחודיים". על כך מצביעים פרסומי המדריך בשנים 2006 - 2010. מכאן, טענה הנתבעת, ניתן ללמוד כי לפחות עד אוקטובר 2009, זכה המועדון לסיווג המאפיין את בית העסק בהתאם להגדרת התובע (העתק הדפים הרלבנטיים מהמדריכים צורף לכתב ההגנה). לטענת הנתבעת, ביום 1.1.2010, הועלה על ידה, אתר אינטרנט חדש (להלן - "האתר החדש"). במסגרת זו, הוסיפה הנתבעת את האפשרות למציאת בתי עסק על ידי הקלדת מילות חיפוש וביניהן מילת החיפוש "מועדונים לקהילה הגאה". עקב תקלה טכנית, אשר ארעה בתום לב ואשר אין בינה לבין הפגישה שנערכה ביום 30.10.2006 בין נציג הנתבעת לתובע דבר, תויג בית העסק כך שיופיע גם תחת תוצאות החיפוש "מועדונים לקהילה הגאה". ביום 19.1.2010, פנה התובע לראשונה אל הנתבעת וביקש כי תחדל מפרסומו באתר החדש, עקב איתור בית העסק דרך מילות החיפוש "מועדונים לקהילה הגאה". מיד עם פנייתו הסירה הנתבעת את פרסום בית העסק מהאתר החדש. בנסיבות אלו טוענת הנתבעת, כי לא נגרם לתובע כל נזק. עוד טענה הנתבעת כי מיד עם היוודע דבר הטעות, הציעה לתובע פרסום בחינם במדריך כפר סבא לשנים 2010, 2011 אולם התובע בחר לפנות לערכאות בתביעת סרק ובניסיון להתעשר שלא כדין. כאמור, הצדדים אינם חלוקים באשר לעובדה כי החל מתחילת חודש ינואר 2010 ועד ליום 19.1.10 סווג המועדון, באתר הנתבעת, תחת הסיווג "מועדונים ומרכזים לקהילה הגאה". בהתאם לגרסת התובע הסיווג המוטעה החל במועד מוקדם הרבה יותר. עוד חלוקים הצדדים על נזקיו הנטענים של התובע. גובה הנזקים הנטען שנוי במחלוקת וכן הקשר הסיבתי בין הפרסום לנזקים הנטענים והמוכחשים. בישיבת הוכחות מיום 30 מאי 2012, נשמעו עדי התובע, בישיבה מיום 4 פברואר 2013 נשמעו עדי הנתבעת. בסיום שמיעת העדים סיכמו באי-כח הצדדים טיעוניהם בעלפה. ראיות הצדדים התובע, בתצהיר עדותו הראשית שב על טענותיו. לדבריו, עם הקמת המועדון, פעל באמצעי שיווק אינטנסיביים לרבות דפי פרסום, פרסום באינטרנט ובעיתונות הכתובה. אולמות אירועים בסדר גודל זהה הקרובים לו גאוגרפית, עבדו בתפוסה כמעט מלאה מידי יום. לדבריו, לאורך השנים ערך עשרות פגישות עם לקוחות פוטנציאליים, אשר במהלך הביקור התלהבו מהמועדון. לטענתו, בתמימותו הפנה אותם לאינטרנט בכדי שיתרשמו מהמועדון, אולם לא שיער שבכך יגרם לו נזק כה כבד. כשנודע לו דבר הפרסום השגוי, הודתה באוזניו נציגת השיווק של הנתבעת, הגב' ליטל כי הסיווג השגוי קיים משנת 2006. התובע צרף לתצהיר עדותו הראשית דו"חות רווח והפסד לשנים 2006-2010 ובהתבסס עליהם תבע את נזקיו. התובע בחקירתו הנגדית הבהיר כי המועדון נפתח על ידו בספטמבר 2003. בתחילה הודה כי הסיווג השגוי הינו "אחד הדברים שגרם לירידה" בהכנסות המועדון (פרוטוקול דיון מיום 30 מאי 2012, עמ' 16, ש' 12). אולם בהמשך הבהיר כי לדעתו הסיווג השגוי הינו הסיבה בגללה המועדון כשל (שם, שורות 18-20). לדבריו, הנתונים שהוצגו בדו"חות הרווח והפסד לשנת 2003 ו - 2004 המצביעים על הפסדים נובעים מהשקעה בציוד ומכך שהכנסות בשנים הראשונות להקמת המועדון, ככל עסק חדש, הינן נמוכות. לטענתו כל עסק מתחיל לוקח לו כשלוש שנים להתאזן ואחר כך להציג רווחים. הנתבעת לאחר שקיבלה, במסגרת הליך גילוי מסמכים את כל ההזמנות שהיו ברשות התובע לשנים הרלבנטיות (2006 עד 2008), ריכזה את הנתונים בטבלה המסכמת את נתוני ההכנסות, הנתונים והטבלאות הוגשו וסומנו ת/3 עד ת/5 ו- נ/3 עד נ/5 לשנים 2006, 2007 ו - 2008 בהתאמה. בחקירתו הנגדית נדרש התובע להסביר את הפער בין הנתונים העולים מדו"ח רווח והפסד לשנת 2006 ולפיו הכנסות המועדון הסתכמו בסך של 92,564 ₪ שעה שבהתאם לחישוב שערכה הנתבעת, סכום סך כל ההזמנות (הוגשו וסומנו - נ/3) הגיע ל - 146,575 ₪. תשובתו של התובע היתה "אין לי הסבר. כל מה שאני מקבל רושם חשבונית ונכנסת להכנסה." (שם, עמד 19, שורה 18). התובע גם לא ידע להסביר את הפער בהתייחס לנתונים שעלו להכנסות לשנת 2007 מדו"ח הרווח והפסד בסך של 123,317 ₪ לעומת סכום סך כל ההזמנות שהגיע לשיעור של 177,201 ₪ וכן לשנת 2008, אשר בהתאם לדו"ח רווח והפסד הכנסותיו של התובע היו 120,001 ₪ לעומת סכום ההזמנות אשר הגיע לסך של 165,599 ₪ (שם, שורות 19-32). התובע נדרש להסביר את דרישתו להפסד הכנסה ממוצע מאירוע בשיעור של 1,684 ₪, בהתאם לנטען בכתב התביעה. התובע הסביר כי זהו רווח ממוצע. לטענתו, ישנם אירועים עליהם הוא גובה 6,000 או 4,000 ₪ וכך לטענתו "חילץ" את הנתון לרווח התפעולי. במסגרת זו הודה התובע כי הכנסה ממוצעת שלו מאירועים בשנת 2007 בהתאם לנתונים שהוצגו על ידו עמדה על סך של 1,827 ₪ לאירוע ולשנת 2008 על סך של 1,868 ₪ לאירוע. לעניין זה, הבהיר התובע כי הוא נושא בעלות התקליטן והאוכל, אך לא בגין כל אירוע. התובע הודה כי הוא משלם ארנונה וחשמל אולם לדבריו שכ"ד הפסיק לשלם מכיוון שהמבנה בו שוכן המועדון, הינו בבעלות אביו ולאחר שבשנתיים שלוש הראשונות לא עלה בידו להפיק רווחים מהמועדון, הפסיק לשלם לו שכ"ד. התובע התבקש להבהיר מדוע לא זימן לעדות את אחד מהלקוחות שנמנע מעריכת אירוע בשל הפרסום השגוי, כאשר בהתאם לטענתו המדובר בלפחות 380 משפחות. תשובת התובע היתה "איך אני יכול להתקשר למישהו שלא עשה אצלי אירוע ולשאול אותו מה הסיבה, והוא יגיד תשמע אשתי בדקה וראתה שאתה מועדון לגאים? נראה לך הגיוני?... היתה לקוחה, שאמרה לי בתחילת שנת 2010 שאמרה לי שאני מופיע בסיווג של מקום אירועים לאוכלוסיה הגאה, וכך נפל לי האסימון. היא גם לא סגרה בסוף, לך תדע גם למה". (שם, עמ' 21, שורות 26-30). לטענת התובע לקוחה זו סירבה להעיד. מר דוד לשם הוזמן כעד מטעם התובע. מר לשם טען כי בשנת 2008 הכיר את המועדון דרך האינטרנט במסגרת חיפוש עבודה דרך אתר האינטרנט All Jobs. במסגרת זו העיד מר לשם גילה כי המועדון מסווג "בסיווג של מועדון הגאים" (שם, עמ' 7, שורה 4). מר לשם טען כי לא שיתף את התובע במידע זה. בחקירתו הנגדית, נדרש מר לשם לקשריו ויחסיו עם התובע והעיד "הוא יותר מבוס, הוא חבר" (שם עמ' 9 שורה 4). עוד, הוסיף כי כתקליטן הוא גובה שכר עבודה בגין כל אירוע בין 350 ל - 500 ₪ המשולמים לו ישירות על ידי התובע (שם, שם, שורות 16-20). עוד, הגיש התובע חוות דעת מומחה שנערכה על ידי מר יעקב גורייבסקי (להלן: "מומחה התובע"). מומחה התובע בחוה"ד פירט לקישוריו כי הינו מנהל ובעלים של חברה למתן שירותי קידום אתרים, יועץ לחברות ועסקים בתחום האינטרנט. בעל תואר בהנדסה תעשייה וניהול, התמחות שיווק תעשייתי באינטרנט ובעל תואר במנהל עסקים, התמחות בשיווק. בחוות הדעת הבהיר מומחה התובע כי הוא מתייחס בעיקר למנוע החיפוש גוגל. במסגרת זו, התייחס לתוכנת AdWords המציגה את היקף החיפושים החודשי של כל מילת חיפוש שבוצעה במנוע החיפוש של גוגל. לטענתו, במסגרת התוכנה נאגר המידע על ידי גוגל לפחות לתקופה של שלוש עד ארבע שנים, המידע מהימן והחברות העוסקות בקידום ושיווק אתרים מסתמכות עליו. בהתאם לחוות הדעת, ממצאי הבדיקה שערך הצביעו על "היקף החיפושים החודשי המשוקלל של בית העסק סן רייז על כל ביטויו מוערך בלפחות 174 חיפושים בחודש שהם כ-2,088 חיפושים בשנה האחרונה. באם מתבקשת הערכה של היקף החיפוש בארבע השנים האחרונות, הרי שיש לחשב זאת לפי ממוצע גידול טבעי בהיקפי החיפוש של בין 5-10% בשנה." (עמ' 2 לחוות הדעת). מומחה התובע טען כי בישראל קיימים עוד מספר מנועי ואתרי חיפוש, שיעור המחפשים את סן רייז באותם מנועים נוספים הוערך על ידי המומחה ב-15% נוספים. מן הפן השיווקי, טען מומחה התובע כי על כל אלף חיפושים באתרי האינטרנט, ישנן כמאה פניות ומתוכן, כל עשר פניות מתגבשות ומבשילות ל-2-5 עסקאות. מפתח זה כונה על ידי המומחה "חוק המפלים". לתהליך פתיחת סיווג באתר, מחקר שווק והליך הקמה, גם כן התייחס מומחה התובע בחוות דעתו וטען, כי ההליך מתחיל בביקוש אשר בעקבותיו מתבצע מחקר שיווק ולאחריה מוקם סיווג. ככל שהסיווג ממוקד יותר שם הלקוח יעלה כתוצאה ראשונה במנוע החיפוש כאשר יוקלדו אותן מילים מסוימות. רק לאחר אישור הסיווג, מנהל האתר מורשה להקים קטגוריה חדשה בתוכנת הניהולCMS וכך מתווסף כרטיס בעל עסק לסיווג הרלבנטי. מומחה התובע, טען להיכרות רבת שנים עם הנתבעת ובפרט עם האתר , וטען כי הליך הקמת הסיווג נכון ורלבנטי גם לגבי הנתבעת. בהתייחסו לצילום דפי המסך של החיפוש שעשה התובע ביום 18.1.2010, בעת שבוצע החיפוש לפי השם "סאן רייז" התוצאות עלו כשהן מתויגות תחת הסיווג "מועדונים ומרכזים לקהילה הגאה". בסיכום חוות הדעת, טען מומחה התובע כי אם תינתן לו אפשרות גישה לתוכנת ניהול, עדכון ועריכת התכנים אצל הנתבעת יוכל לקבל את הנתונים המדויקים לגבי הסיווג של המועדון, מתי התווסף וכן איזה כרטיס עסק התווסף לאתר. מומחה התובע, בהשלמה לחוות דעתו, במסגרת חקירה ראשית, הפנה לכך כי בתצהירו של מר פליישר, מנהל מערכות המידע אצל הנתבעת, לא מוצגים נתונים ואסמכתאות לנשוא וליבת המחלוקת. לא הוצגה אסמכתא לפתיחת והקמת הסיווג "מועדים ומרכזים לקהילה הגאה" וכן לא הוצגה אסמכתא למועד השיוך עליו כאמור אין מחלוקת בין הצדדים. לדבריו לנתבעת שתי מערכות מידע SAP ERP, שהיא מערכת מידע כוללת וכן מערכת ניהול תוכן CMS. לטענתו הקורילציה בין שתי המערכות עשויה להצביע על הסיווג השגוי. בחקירתו הנגדית של מומחה התובע, הובהר כי אינו מחזיק בתואר שני במנהל עסקים בהתאם לנטען בפתיח לחוות דעתו. בנוסף כאשר נדרש לפרט "להיכרות" הנטענת והעולה לכאורה מחוות דעתו עם הנתבעת והתוכנות בהן היא עושה שימוש, הובהר כי ביקר במשרדי הנתבעת אולם מעולם לא "נכנס" לתוכנות שלה. מומחה התובע נדרש להבהיר את העולה ממסקנות חוות הדעת ל"חוק המפלים" וליחס ההמרה, בהתייחס לטענה כי מצא ובדק שבתוכנת גוגל נעשו כ - 174 חיפושים לשם "סאן רייז". במסגרת זו הובהר כי מבין 174 התוצאות נערכו חיפושים גם למלון "מג'יק סאן רייז", גם למשקה "טקילה סאן רייז", גם לסרט בשם זהה וחיפושים נוספים שאינם קשורים למועדון. כך, הובהר כי מספר החיפושים למועדון "סאן רייז", היה מתחת ל - 20 ולכן התוכנה AdWards כלל אינה מתייחסת או מציגה נתונים לחיפושים בהיקף נמוך שכזה. עוד, הודה מומחה התובע כי לא בדק כמה מאלה שחיפשו את אתר המועדון אכן נכנסו לאתר הנתבעת (שם, עמ' 13, שורות 5-28). מטעם הנתבעת, הוגש תצהיר של נציגת פניות לקוח בשירות לקוחות הנתבעת, הגב' תקוה ברמר, מיום 11.5.2011, בהתאם לתצהירה היא שימשה בתפקיד זה בזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה. לטענתה, הקלטת שיחות אצל הנתבעת, נעשית באופן רנדומאלי. לפיכך, "אין בידי הנתבעת תיעוד מלא ושלם של השיחות שמתנהלות בינה לבין לקוחותיה". לטענתה נעשה ניסיון לאתר את הקלטת השיחה בין התובע לנציגת הנתבעת ביום 19.1.2010 אולם היא לא נמצאה (סעיף 3 לתצהיר הגב' ברמר). עוד, הוצהר כי אין ברשות הנתבעת תיעוד לזהות נציג השירות מטעמה שנפגש עם התובע בשלהי שנת 2006 ואין בידי הנתבעת רשימה של לקוחותיה אשר הופיעו תחת מילות המפתח "מועדונים ומרכזים לקהילה הגאה" בשנת 2010 או בכל מועד אחר. בתצהיר עדותה הראשית הוסיפה הגב' ברמר, כי שורת החינם המוענקת על ידי הנתבעת כשירות לציבור, מופיעה באותו האופן הן במדריך והן באתר. לטענתה, מהרגע בו מוזנים פרטים למערכת המידע של דפי זהב, הם משתקפים בצורה זהה, בשתי המדיות. החל משנת 2006 הופיעה שורת החינם של המועדון תחת הסיווג "מועדונים ומרכזי בילוי ייחודיים". סיווג "מועדונים לקהילה הגאה" מעולם לא היה קיים במערכת המחשוב של הנתבעת וצורף כינוי לסיווג זה רק ביום 3.1.2010 ולכן המועדון לא הוצג בהקשר זה קודם למועד האמור. משפנה התובע לנתבעת ביום 19.1.2010 הוסר הפרסום מהאתר באופן מידי. גב' ברמר בחקירתה הנגדית הבהירה כי הסיווג מתבצע ע"י נציג מחלקת ה - SEO והוא על דעת עצמו הוסיף את הכינוי. לדבריה היה זה במקביל להעלאת האתר החדש של הנתבעת שאפשר את הוספת הכינויים לחיפוש. גב' ברמר העידה כי האדם האחראי על הוספת הכינויים היה מר לירון ליפסקין והוא אשר מסר לה את הנתונים. עוד לדבריה הכינוי הוסר לחלוטין לאחר פניית התובע. בתצהיר עדותו של מנהל מערכות מידע אצל הנתבעת, מר יהודה אבנר פליישר, אשר שימש בתפקידו מחודש יוני 2009 ועד מאי 2012, התייחס מר פליישר למערכות המידע ולנתונים כפי שנבדקו על ידו לפרסום הנטען. לטענתו, "במערכת המידע של דפי זהב נשמרים הנתונים על שיוך העסק לסיווג ועל המדריכים שהוא מופיע בהם. כל שינוי בשיוך העסק לסיווג, מופיע ברישומי המערכת. כמו כן, כל שינוי בהופעתו במדריך [ובפרט הוספתו למדריך או הורדתו, משיקולים מסחריים או פנימיים של דפי זהב] מופיע גם כן ברישומי המערכת, מאז הקמתה בשנת 2005. שמות הסיווגים [הן במדריך והן באתר], מוגדרים גם הם במערכת המיידע של דפי זהב. כל שינוי בשדות נבחרים ברשומת הסיווג נרשם באופן אוטומטי בטבלת מעקב ביקורת של המערכת. רישום המידע במערכת על שינויים ברשומת הסיווג מנוהל באמצעות טבלת מעקב ביקורת החל מתאריך 13.1.2009, ובין השאר נרשמים בטבלת המעקב הזו כל השינויים בשדה שם סיווג." (סעיפים 7-8 לתצהיר). עוד טען, כי ביום 19.5.2008 הופעלה יכולת על ידי הנתבעת, המאפשרת "לכנות את הסיווג בשם נוסף, הנשמר במערכת המידע במסגרת רשומת הסיווג, בשדה מילת מפתח. שדה זה כונה X_KEY_NAME בתוכנת המערכת. סיווגים שיש להם תוכן בשדה הכינוי בנוסף על שמם הרשמי מוצגים באתר באמצעות הכינוי שלהם [במקום השם הרשמי]. במידה ולסיווג אין כינוי, הוא מוצג בשמו המלא... טבלת מעקב הביקורת איננה מכילה מידע לגבי שינויים בכינויי הסיווג." (סעיף 9 לתצהיר). לטענת מר פליישר כל שינוי בנתוני הסיווג המנוהל במערכת המידע של הנתבעת מועבר ומתעדכן באתר באמצעות ממשק ייעודי המעתיק את הנתונים ממערכת המידע. הפעלת הממשק מתועדת באמצעות רשומה המופיעה ביומן הפעילות במאגר הנתונים. עוד הצהיר מר פליישר כי בעת שמבוצע שינוי ברשומת הסיווג או בכינוי, נשמר תאריך העדכון האחרון של הרשומה בשדה LASTֹ_UPD. לדבריו המועדון הופיע במערכת המידע של הנתבעת מתאריך 15.2.06 עד 19.1.10 כמשויך לסיווג "מועדונים ומרכזי בילוי יחודיים" שמספרו במערכת המידע 28287. ב - 19.1.2010 הוחלף השיוך לסיווג "הפקה ועיצוב אירועים". מר פליישר הצהיר כי בטבלת מעקב הביקורת המנהלת את המעקב אחר שינוי נתוני הסיווגים, לא קיימת עדות לשינוי שם הסיווג. העתק התדפיס המלמד על מצב טבלת הבקרה של שינוי נתוני הסיווגים בהתייחס לסיווג "מועדונים ומרכזי בילוי יחודיים" צורף לתצהיר כנספח 3. לטענתו, מהנספח עולה כי בתאריך 14.1.09 נשמרה בטבלת המעקב עדות לעדכון תוכן בשדה kehila class name ברשומת הסיווג 28287. לטענתו הממשק האוטומטי המעדכן את נתוני הסיווג הופעל ארבע פעמים מאז תחילת השימוש בו. פעמיים ב - 25.6.09, פעם שלישית ב - 3.1.10 ופעם רביעית ב - 11.2.10. מר פליישר הצהיר כי ב - 27.10.11, תחת פיקוחו ביצע מנהל מסד הנתונים של הנתבעת שחזורים של מסד הנתונים, במטרה לברר את הנתונים אודות שם הסיווג 28287 והכינוי שלו במועדים השונים. כך הצהיר ששחזור נתוני הגיבוי מאפשר ללמוד על מצב הנתונים במערכת המידע כפי שנשמרו במועד ביצוע הגיבוי. "השחזור של הנתונים במצבם נכון לתאריך 1.1.10 העלה כי שם הסיווג במערכת המידע של דפי זהב נכון ליום 1.1.10 היה "מועדונים ומרכזי בילוי יחודיים". כינוי הסיווג [בשדה x_key_name] היה ריק מתוכן. לפי המידע האגור ברשומה, תאריך העדכון הקודם שלה היה 25.6.2009". (סעיף 19 לתצהיר). שחזור נתונים נוסף בוצע לתאריך 5.6.2009 בהתאם לבדיקה, הצהיר מר פליישר כי כינוי הסיווג היה ריק מתוכן כך גם ביום 1.1.2010. על בסיס שחזור זה הצהיר מר פליישר כי מתחילת פרסום בית העסק במערכת הנתבעת ועד ליום 1.1.10 הוצג בית העסק תחת הסיווג "מועדונים ומרכזי בילוי יחודיים" ולא תחת הסיווג "מועדונים ומרכזים לקהילה הגאה". מר פליישר בהשלמה לתצהירו, במסגרת עדות ראשית ביום 4.2.13, התייחס לעדות מומחה התובע והבהיר כי לנתבעת אין מערכות SAP ERP ו- CMS. לנתבעת מערכת מסוג SIEBIL , באמצעותה היא מנהלת את נתוני לקוחותיה. לחברות הבנות, REST, "מתחתנים" ו - "זאפ" יש מערכות מסוג זה והן מנהלות את האתרים שלהם באמצעותם. לעניין זה אף הוסיף כי מערכת הנתונים המנוהלת על ידי החברות הבנות, אינה משפיעה על מערכת הנתונים של הנתבעת. כאשר הנתבעת קלטה את החברות הבנות הללו היא יצרה ממשק שמאפשר לראות מתוך מערכת הנתבעת את הנתונים באתרי החברות הבנות ולכן ישנו אזכור לאותן מערכות בנספחי הנתבעת. כן העיד "אני לא יודע לומר באופן מובהק מה קרה מפני שלא בדקתי. מהתצהיר שלי אנחנו רואים שב - 3.1.10 בוצע עדכון בנתוני האתר באופן אוטומטי מהמערכת SIEBIL של דפי זהב ואני מניח, אני לא בדקתי, שהעדכון הזה שינה את כינוי הסיווג 28287 למועדונים לקהילה הגאה ולאחר מכן אנו רואים עוד עדכון בשלהי ינואר, שככל הנראה החזיר את המצב לקדמותו, מה שאומר שלפי הממצאים שלנו לפי השערתי, באתר דפי זהב במשך כשבועיים הופיע הכינוי של הסיווג עם הקהילה הגאה. סיבה שלא בדקתי את זה, בגלל שכמו שכבר אמרתי, היינו בלחץ זמן גדול שלהכין את התצהיר. עבר הרבה מאוד זמן. ואם הנקודה הזו מהותית בעיני בית המשפט, אני מניח שאפשר ללכת ולחטט שוב בגיבויים של המערכת כדי להוציא את האינפורמציה. אבל מה שדפי זהב אמרו לי שהכינוי הופיע באתר רק ב - 2010 ולכן לא מצאתי לנכון להתעכב על הנושא". (פרוטוקול דיון מיום 4.2.13, עמ' 24-25). בהמשך חקירתו הנגדית טען, כי ככל הנראה הוצמד כינוי במערכת המרכזית של הנתבעת "הקהילה הגאה" לסיווג "מועדונים ומרכזי בילוי יחודיים". לטענת מר פליישר, אתר הנתבעת, במקרה בו לסיווג מסוים יש כינוי, מציג את הכינוי במקום שם הסיווג. לדבריו רק בתקופה מיום 3.1.10 ועד 19.1.10, היה כינוי לסיווג. קודם לכן "הכינוי של העסק הזה היה ריק". (שם, עמ' 27, שורה 29). בהתייחסו לטבלת הבקרה שהחלה לפעול אצל הנתבעת בינואר 2009 הבהיר מר פליישר כי לצורך הכנת התצהיר, הוציא קלטות עליהן גובה מסד הנתונים של הנתבעת ושחזר את הנתונים ותמונת המצב של הרשומות, ושל טבלת הסיווגים ממנה ניתן להסיק מה השם, ומה הכינוי של הסיווג בכל אחת מנקודות הזמן של הגיבויים. לעניין זה הפנה לנספחים 5-7 לתצהירו. לדבריו השדה NAMEֹֹ-X מעיד על כך שהשם הוא "מועדונים ומרכזי בילוי יחודיים" בשלושה מועדים בהם הוצאו הנתונים (1.1.09, 5.6.09 ו - 1.1.10). X KEY NAME הוא שדה הכינוי והוא היה ריק בשלושת מועדי הגיבוי. מר פליישר טען שלו היה מוציא בדיקה ממסד הנתונים ל - 13.1.10 ב X KEY NAME היה רשום "מועדונים לקהילה הגאה". מסמך כזה כאמור לא הוגש. מר פליישר הבהיר כי רק ב - 19.5.08 התווספה לתוכנת הנתבעת היכולת להוסיף כינוי לסיווג וכי הפונקציה הזו לא היתה קיימת קודם לכן. מר פליישר לכל אורך עדותו טען כי אין לו מושג מי הזין את הסיווגים והכינויים לאתר הנתבעת, מי עשה את הפעולות אשר שינו את הכינוי ומי הזין את הנתונים. זאת הגם שבנספחים שצורפו לתצהירו צוינו שמות קוד בשדות המתארים את מבצעי העדכון. דיון והכרעה הסיווג השגוי - ממתי החל? השאלה הראשונה בה עלי להכריע היא החל ממתי סווג המועדון בסיווג השגוי. טענת התובע, המתבססת על שיחת הטלפון שקיים לטענתו עם הגב' ליטל, היא כי הסיווג השגוי היה מתחילת פרסומו של התובע אצל הנתבעת - מאוקטובר 2006 ועד ליום 19 ינואר 2010. לטענת הנתבעת הסיווג השגוי נעשה בתום לב, בעת עדכון האתר החדש, רק ביום 3 ינואר 2010 ותוקן מיידית במועד בו הודיע התובע על כך לנתבעת ביום 19 ינואר 2010. התובע ביקש לזמן לעדות את הגב' ליטל גדיש, בקשתו התקבלה אולם הוא לא זימן אותה לעדות בסופו של דבר. כן ביקש התובע לזמן לעדות, את מר אפרים רביע, אשר בהתאם לנטען בבקשה לזימונו, הפנה תשומת ליבו של התובע כי עוד לפני ינואר 2010, סיווג המועדון אצל הנתבעת בסיווג השגוי. לדברי התובע מר רביע סירב לתת תצהיר אולם הודיע כי אם יזומן לעדות יתייצב. אף כי בקשתו של התובע לזמן את מר רביע התקבלה גם הוא לא זומן לעדות בסופו של דבר. לגבי לקוחות נוספים טען התובע כי לא יכול היה לזמנם, מכיוון שלא ידע מיהם הלקוחות שכאמור נחשפו לפרסום השגוי ועקב כך לא ערכו את האירוע במועדון, לבד מהלקוחה שהפנתה תשומת ליבו לסיווג השגוי, ביום 18 ינואר 2010 אולם לטענתו היא סירבה להעיד בעניין זה. התובע בעצמו, לא העיד על המועד בו החל הסיווג השגוי, מכיוון שלטענתו לא היה מודע לכך עד ליום 18 ינואר 2010. מר לשם, אשר הועסק על ידי התובע כתקליטן, בשנת 2008, טען כי במועד כלשהוא "בסביבות השנה הראשונה שעבדתי שם" (פרוטוקול דיון מיום 30 מאי 2012, עמ' 7 ש' 5), בעת שחיפש עבודה ונודע לו שהמועדון מחפש תקליטן, לאחר חיפוש באינטרנט, נחשף לפרסום באתר הנתבעת ולסיווג השגוי. לדבריו לא פנה ולא עדכן את התובע בעניין זה. מנגד, גרסת הנתבעת נתמכה בעדות גב' ברמר, נציגת פניות לקוח בשירות לקוחות הנתבעת, ולפיה הסיווג השגוי הינו תוצאה של פעילות, במסגרת הקמתו של האתר החדש. עדותה של הגב' ברמר התבססה על מידע שקבלה ממר פליישר וכן ממידע שבהתאם לטענתה נמסר לה על ידי עובד הנתבעת מר לירון ליפסקין. לטענתה האחרון היה האדם האחראי על הוספת הכינויים. עדותה של הגב' ברמר הינה כאמור עדות שמיעה, אשר התבססה על מידע שנמסר לה על ידי מר פליישר ומר ליפסקין. שמו של איש ה SEO, אשר בהתאם לטענתה הוא שהכניס את הכינוי השגוי וגרם לטעות, אוזכר והועלה על ידי הגב' ברמר לראשונה בחקירתה הנגדית. מר פליישר, העיד מנגד כי אינו יכול לדעת או לאתר את העובד או המתכנת אצל הנתבעת, אשר בהתאם לנטען ביצע או הוסיף את הכינוי השגוי ושייך את המועדון של התובע לאותו סיווג מוטעה. אי הבאתו לעדות של מר ליפסקין וטענתו של מר פליישר אשר נסתרה על ידי הגב' ברמר פועלת כמובן לחובתה של הנתבעת. זאת ועוד, בתצהירו ועדותו של מר פליישר, לא הוצגו נתונים ואסמכתאות לנשוא וליבת המחלוקת. לא הוצגה אסמכתא למועד פתיחת והקמת הסיווג או תת הסיווג או הכינוי "מועדים ומרכזים לקהילה הגאה" וכן לא הוצגה אסמכתא למועד שיוכו של המועדון לסיווג השגוי. הנתונים והנספחים שהוצגו על ידי מר פליישר, התייחסו רק לטענה כי הסיווג אליו שוייך המועדון הינו "מועדונים ומרכזי בילוי ייחודיים", הגם שגם לשיטת הנתבעת אין מחלוקת כי לתקופה של כשבועיים שוייך המועדון לכינוי ולתת סיווג אחר, היינו הסיווג השגוי. מר פליישר מתחילת עדותו ולכל אורכה העיד כי הבדיקות ואיחזור הנתונים שערך ובוצע לבקשתו הוכיח את טענת הנתבעת. אולם, כל המסמכים שהציג התייחסו לסיווג "מועדונים ומרכזי בילוי ייחודיים", אשר כאמור אין לגביו מחלוקת כי אליו שוייך המועדון. נספח 1 הצביע על הקמת ערך חדש ולפיו החל מיום 15 פברואר 2006 היה "מועדונים ומרכזי בילוי ייחודיים". החל מיום 19 ינואר 2010 הערך שונה ל"הפקה ועיצוב אירועים". נספחים 2 א' ו- 2ב', הצביעו על מועדי שינויים בסיווג הראשי "מועדונים ומרכזי בילוי ייחודיים", כך גם נספח 3. לגבי נספח 4 נטען כי הוא מתעד את השינויים שבוצעו במערכת הנתבעת באשר לסיווג 28287, ולפיו הם בוצעו רק 4 פעמים מאז תחילת השימוש בממשק - שוב, גם בנספח זה אין ללמוד מהו אותו שינוי שבוצע בממשק ובסיווג, היות והנתבעת טענה כי לא בוצע כל שינוי בסיווג הראשי ובשיוכו של המועדון אליו. מנספחים 5-7 ביקש מר פליישר ללמד כי הסיווג הראשי של מועדון התובע כאמור לא שונה מעולם והפנה לשדה x_name. השדה במועדי הפקת הנספחים, 1.1.2010 - נספח 5, 5.6.2009- נספח - 6 ו- 1.1.2009 - נספח 7, נותר ללא שינוי והיה "מועדונים ומרכזי בילוי ייחודיים". לטענת מר פליישר בנספחים 5-7 ניתן ללמוד כי השדה x_key_name, אשר בו בהתאם לטענתו הוכנס השינוי והכינוי "מועדונים ומרכזים לקהילה הגאה" היה ריק בכל אותם מועדים. באמצעות הנספחים טען כי עד ה- 1 בינואר 2010 גם לא היה קיים ולכן המועדון לא הופיע תחת כינוי זה והסיווג השגוי עד מועד זה. לא הוצג ולו מסמך אחד, המאשר את טענת הנתבעת לכינוי שהוסף ולכך שהתווסף רק בתחילת חודש ינואר 2010. לא הוצג ולו מסמך אחד המתעד את השינוי, המתעד את האופן בו ניתן לראות את השינוי ולאשר ממערכת הנתונים של הנתבעת כי הכינוי הוסף רק במועד הנטען. ההסבר שסיפק מר פליישר לכך שתצהירו הוכן במהירות, ספק רב אם יכול היה להתקבל בישיבת ההוכחות הראשונה אליה זומן, אשר בסופו של דבר לא נחקר במהלכה, אך בוודאי שאיני מקבלת אותו בישיבת ההוכחות השניה, שנערכה 9 חודשים לאחר מכן, כאשר היתה לו ולנתבעת שהות נוספת ותקופת ארוכה להיערך אליה ולהציג את המסמכים הנדרשים. תחת זאת, העיד, מנהל מערכות המידע "אני לא יודע לומר באופן מובהק מה קרה מפני שלא בדקתי. ... מהתצהיר שלי אנחנו רואים שב - 3.1.10 בוצע עדכון בנתוני האתר באופן אוטומטי מהמערכת SIEBIL של דפי זהב ואני מניח, אני לא בדקתי, שהעדכון הזה שינה את כינוי הסיווג ... עבר הרבה מאוד זמן. ואם הנקודה הזו מהותית בעיני בית המשפט, אני מניח שאפשר ללכת ולחטט שוב בגיבויים של המערכת כדי להוציא את האינפורמציה." (פרוטוקול דיון מיום 4.2.13, עמ' 24-25). הגם שמר פליישר עשה רושם מקצועי והעיד באופן עניני, הרי שהתרשמתי כי הוא מתחמק ממתן תשובות ברורות ומהגשת הראיות, אשר בהתאם לטענתו נמצאות רק ברשות הנתבעת ובנקל ניתן היה להציגן. בנוסף, מר פליישר טען כי אינו יכול לעקוב אחר זהותו של המתכנת אשר ביצע את השינוי, טענה שנסתרה והוכחה כבלתי נכונה על ידי הגב' ברמר, אחראית שירות הלקוחות בנתבעת. התחמקות זו, העדר הראיות ותחתן הצגת מסמכים אשר ניתן לומר כי אינם רלבנטיים למחלוקת הנטענת, נוכח ההסבר המקצועי שניתן, פועלת מבחינתי לחובתה של הנתבעת. לעניין זה אעיר ואבהיר כי איני מקבלת את טענת ב"כ התובע לפיה היה על הנתבעת לאפשר למומחה התובע "להיכנס" לתוכנת הנתבעת כדי להמציא את ההוכחות והראיות. אני מסכימה כי המדובר ב"סודות מקצועיים" בהתאם לטענת ב"כ הנתבעת. ברם, אני קובעת כי היה על הנתבעת להמציא את הראיות והאסמכתאות, בוודאי שעת שנטען על ידי מנהל מערכות המידע שלה כי ההוכחות נמצאות ברשותה ! לפיכך, ומכל האמור לעיל מסקנתי, העולה מראיות התובע ומעדותו של מר פליישר, כי מכיוון שהחל מיום 19 מאי 2008, מערכת הנתבעת יכולה היתה להוסיף כינוי או תת סיווג למערכת (סעיף 9 לתצהיר פליישר), הרי שכבר ממועד זה, התואם את גרסת מר לשם לכך שבמהלך שנת 2008 נחשף לסיווג השגוי באתר הנתבעת, החל הפרסום השגוי של המועדון בסיווג של "מועדונים ומרכזים לקהילה הגאה". נזקי התובע התובע טען לעבר להפסד של 4 אירועים בחודש, כתוצאה מהפרסום השגוי. התובע העריך כי הפסיד עקב כך סך של 1,650 ₪ לכל אירוע. וכן להפסד עתידי של אירועים, נזק למוניטין ועגמת נפש. לטענת התובע עם הקמת המועדון ומידי שנה השקיע בפרסום המועדון באינטרנט, בפרסומים ובעיתונות. טענת התובע להשקעות אלו לא הוכחו כלל. התובע לא הציג ולו פרסום אחד, הפנייה אחת או אסמכתא להוצאותיו הנטענות. נכון הוא כי בדו"חות הרווח והפסד שהציג לשנים 2006-2009 ישנו אזכור של הוצאות "פרסום ומשרדיות" בסכומים הנעים בין 19,000 ל- 26,000 ₪, ברם אין בכל אלו כדי להצביע על היקף הפרסום, עלויות הפרסום ובאילו אפיקים אם בכלל הושקע. טענות התובע לכך שאולמות אירועים הסמוכים לו עבדו בתפוסה מלאה, לא הוכחה גם כן. התובע לא הציג ולו ראיה אחת לטענותיו ל"הצלחה" הנטענת של מועדונים מתחרים או סמוכים. לא הוגשה אסמכתא להיקף האירועים שערכו מידי חודש או שנה, להכנסות מאירועים או לרווחים שהפיקו. טענותיו של התובע נטענו בעלמא וללא כל הוכחה. עוד, התובע טען בתצהירו כי הפנה את לקוחותיו, לאחר הפגישות המוצלחות שקיים עימם במועדון לאינטרנט. טענה זו הועלתה על ידי התובע בעלמא וללא כל הסבר. התובע לא הציג מהו אותו מידע שביקש או רצה שלקוחותיו הפוטנציאליים ייחשפו אליו על דרך הפנייתם לאינטרנט. לא הוצג ולא נטען כי לתובע היה אתר באינטרנט, לא הובהר וגם לא נטען איזה מידע ציפה התובע כי הלקוחות הפוטנציאליים יקבלו או יפיקו בחיפוש באינטרנט. התרשמתי כי גם טענה זו של התובע הועלתה על דרך הסתם, בכדי ל"טוות" את החוטים המקשרים בין הטענה לפרסום השגוי לבין החיפוש שעשו כביכול הלקוחות הפוטנציאליים באינטרנט וכך אולי ניתקלו בסיווג השגוי דרך אתר הנתבעת. לטענה זו גם אבהיר, כי גם לו התנהלות זו היתה נכונה, הרי שאותם לקוחות שכבר ביקרו במועדון, לא נדרשו או נזקקו כלל להיכנס לאתר הנתבעת. היות ואתר הנתבעת מספק רק טלפון וכתובת. אין ספק שאותם לקוחות שכבר ביקרו במועדון לא נזקקו למידע זה. ככל שנזקקו למידע באינטרנט היה זה מידע המתאר את המועדון, האירועים שקויימו בו, חוות דעת והמלצות של גולשים או לקוחות שערכו אירועים במקום. וכאמור לעיל, התובע כלל לא הוכיח כי קיים מידע כזה באתרים כלשהם באינטרנט. דו"חות הרווח והפסד שהציג התובע העלו כי החל ממועד פתיחת המועדון וכנראה עד לסגירתו לפני כחצי שנה (כך בהתאם לטענת התובע בדיון שהתקיים ביום 4.2.2013) נחל התובע הפסדים. כך בשנת 2004 כ- 50,000 ₪, בשנת 2005 כ- 1,000 ₪ ובתיאום כ- 52,000 ש"ח, בשנת 2006 כ- 1,800 ₪ ובתיאום כ- 54,000 ₪, בשנת 2007 נרשמו רווחים של כ- 24,000 ₪ אולם בתיאום נרשם הפסד של כ- 30,000 ₪, בשנת 2008, נרשם רווח של כ- 10,000 ₪ ובתיאום הפסד של כ- 19,000 ₪, בשנת 2009 נרשם הפסד שוב של כ- 3,500 ₪, בתיאום הפסד זהה. (הדוחות הוגשו וסומנו ת/1 עד ת/5 בהתאמה) בחקירתו הנגדית של התובע התגלה כי לא כל הכנסותיו מהמועדון דווחו או נכללו בדו"חות הרווח והפסד שהגיש. כך בשנת 2006 עלה כי קיים פער של 54,011 ₪, בין הנתונים העולים מדו"ח רווח והפסד לסיכום סך כל ההזמנות אשר הוגשו וסומנו (נ/6). בשנת 2007 עלה כי קיים פער של 53,884 ₪, בין הנתונים העולים מדו"ח רווח והפסד לסיכום סך כל ההזמנות אשר הוגשו וסומנו (נ/7) ובשנת 2008 קיים פער של 45,598 ₪ בין הנתונים העולים מדו"ח רווח והפסד לסיכום סך כל ההזמנות אשר הוגשו וסומנו (נ/8). תשובת התובע לפערים שהוכחו היתה: "אין לי הסבר. כל מה שאני מקבל רושם חשבונית ונכנסת להכנסה." (שם, עמד 19, שורה 18). מכאן, עולה כי התובע כלל לא הוכיח הפסדים במהלך השנים. עוד, אני קובעת כי לא ניתן ללמוד דבר מדו"חות הרווח והפסד שהוגשו כאמור, שעה שהוכח כי אינם משקפים נכונה את הכנסותיו של התובע במסגרת המועדון. יתרה מכך, בחקירתו הנגדית, הודה התובע כי בהתאם לנתונים שהוצגו הרי ממוצע הכנסותיו מאירוע בשנת 2007 עמד על סך של 1,827 ₪ לאירוע ולשנת 2008 על סך של 1,868 ₪ לאירוע. להוצאותיו בגין כל אירוע, הודה התובע כי הוא נושא בעלות תקליטן, אשר נעה בהתאם לעדות מר לשם, בין 350 ל- 500 ₪ וכן כי הוא נושא בעלות המשקאות, האוכל וכמובן שלכך גם יש להוסיף ארנונה, חשמל ועלויות תקורה נוספות. ב"כ התובע בסיכומיו טען כי יש להעריך את גובה רווחי התובע מכל אירוע בין 40 ל- 20 אחוז. בכל הכבוד, קביעה זו אינה בתחום "מומחיותו של ביהמ"ש". אחוזי הרווח, עלויות והוצאות של המועדון לכל אירוע ואירוע ועלויות התקורה הינם נושא אשר היה על התובע להוכיח באמצעות חו"ד מומחה. מכל מקום, גם לטענת ב"כ התובע הרי שיש להעמידם על שיעור שבין 360 ל- 720 ₪ לאירוע, בהתאם להכנסה הממוצעת שהוכחה כאמור ולא כפי שנטען בכתב התביעה. זאת, ככל שיוכח קשר סיבתי בין פרסום השגוי להכנסות המועדון או להפסד הכנסות למועדון. לקשר הסיבתי לפרסום השגוי באינטרנט, עלה מחו"ד מומחה התובע ומחקירתו הנגדית, כי היקף החיפושים באינטרנט למועדון היה נמוך מאד עד אפסי. בהתאם לחו"ד מומחה התובע ובטרם נחקר על חוה"ד, הרי שלפי מה שכינה "חוק המפלים" על כל כ- 1,000 חשיפות מתגבשות בין 2-5 לעסקאות. בהתאם לנטען בחוה"ד, נערכו כ- 2,000 חיפושים בשנה למילים "סאן רייז", היינו היו צפויות להתגבש כ- 4-10 עסקאות בשנה כתוצאה מכך. כלומר גם המומחה בחוה"ד לא טען להיקף הנזקים שטען התובע - זאת עוד בטרם הובהר כי הנתונים שנמסרו בחוה"ד אינם רלבנטיים לענייננו ומצביעים על היקף חיפושים גבוה מזה שבוצע למועדון בפועל. זאת, מכיוון שבחקירתו הנגדית של מומחה התובע, הובהר כי תוצאות החיפוש שהציג היו מוטות, מכיוון שמספר החשיפות שבוצעו למועדון סאן רייז, לא הוצגו כלל על ידי התוכנה (AdWords) זאת מכיוון שהיו פחות מ- 20 חיפושים בחודש למועדון ותוכנה זו אינה מתעדת חיפושים בהיקף כה נמוך. משמע, המסקנה המתבקשת היא כי גם לו היו 20 חיפושים בחודש. הרי שעל פני תקופה של שנה וחצי (18 חודשים - מיוני 2008) לא היו מתבצעים יותר מ- 360 חיפושים למועדון באינטרנט ולפי "חוק המפלים" וטענת מומחה התובע - היו עשויות להתגבש כתוצאה מכך בסך הכל בין 0-2 עסקאות. לא זו אף זו, הפגיעה הנטענת הינה רק לחיפושים וכניסות שהיו מבוצעים בפועל לאתר הנתבעת - נתון שכאמור לא הוצג ולא הוכח אולם, לא נטען כי כל החיפושים נעשו באתר הנתבעת ולפיכך, גם נתון זה הינו בלתי רלבנטי לטענת התובע. לסיכום כל העולה מפרק זה, התובע כאמור גילה רק ביום 18 ינואר 2010 את העובדה כי הנתבעת סיווגה אותו באופן שגוי. כפי שקבעתי הסיווג השגוי החל סמוך למאי 2008. כפי שהתרשמתי מעדותו של התובע, מהנתונים שהציג ומכל התנהלותו, התובע החליט "להלביש" את כישלון המועדון ועסקיו על הגילוי האמור ועל הטעות שנעשתה בסיווג. אין די בהעלאת הטענה לסיווג השגוי ולהשלכות אשר היו עשויות להיות לכך כדי להוכיח נזק. מעבר לעבודה שהתובע לא הוכיח כלל את נזקיו, התובע לא הוכיח כי עסקים דומים וסמוכים לו פרחו או הצליחו. התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין מהותו של הסיווג השגוי לבין אירועים שיכול היה לקיים במועדון שלו, ואשר בסופו של דבר לא קויימו שם. התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין מהות הסיווג השגוי לבין הפסד לקוחות פוטנציאלים. יודגש, כי גם בהתאם לחו"ד המומחה מטעמו, והנחת הבסיס ולפיה כל החיפושים שבוצעו באינטרנט בהכרח הובילו לכניסה לאתר הנתבעת ולחשיפה לסיווג השגוי לא הובילו ליותר מהפסד של עד עסקה אחת בלבד. ברי, כי הנחת בסיס זו לא הוכחה ולכן גם ההפסד הנטען בגין אירוע אחד בלבד גם הוא לא הוכח כאמור. מכל המקובץ מסקנתי היא כי התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק כספי כתוצאה מהסיווג של המועדון כ"מקום אירועים לאוכלוסיה הגאה" באתר הנתבעת לתקופה שקבעתי הסבה לו נזקים. נזק למוניטין התובע טען גם לנזק למוניטין. טען בכתב התביעה, טען בסיכומים - טען ולא יסף. בע"א 442/85 משה זוהר נ' מעבדות טרבונל (ישראל) בע"מ, פ''ד מד(3) 661. נקבע כי : "העדפת המוצר על-ידי ציבור הלקוחות והציפייה המבוססת לביקושים עתידיים למוצר הן ביטוי למוניטין". בספרו של פרופ' מ. דויטש עוולות מסחריות וסודות מסחר, תשס"ב בעמ' 388: "מוניטין מוגדר כקשר עם הלקוחות הנובע משמו הטוב של העסק". ברע"א 371/89 ליבוביץ נגד אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309, כב' הנשיא שמגר קובע בעמ' 315: "המושג מוניטין קשה להגדרה מדויקת וממצה. הכוונה היא לתדמיתו החיובית של המוצר בעיני הציבור, אשר הודות לה קיים שוק של לקוחות-בכוח אשר מעונינים ברכישתו של המוצר".נ בעמ"ה (ת"א) 94/95 שלמה הררי נגד פקיד שומה ת"א 4 (מיום 11.08.98) כב' השופטת אופיר תום, קובעת כי "...מוניטין של אדם מעגנים בתוכם מכלול תכונות הנקשרות בו עצמו, והמעמידות אותו בעיני ציבור של לקוחות, כאובייקט משיכה עסקית, המצדיק הליכה אחריו בכל שילך".ו פרופ' פרידמן בספרו "דיני עשיית עושר ולא במשפט", תשמ"ב בעמ' 279: "מוניטין [goodwill] הם בגדר קניין. מדובר למעשה, בשם מסחרי או בתדמית של עסק או אדם שהודות להכרה שקנה לעצמו קיים ציבור של לקוחות שיש לו עניין לרכוש ממנו מוצרים ושירותים". עוד נקבע כי סוגיית הוכחת קיומם של מוניטין אינה קלה. בעניין זה יפים דבריו של בית כב' הנשיא שמגר בע"א 634/89 ריין נ' Fuji Electronics mfg Co., פ"ד מה(4) 837 (1991): "אין להגביל מראש את התובע, המבקש להוכיח קיומו של מוניטין, לסוגים מסוימים של דרכי הוכחה. מרכז הכובד הוא במשקל הראיה ולא בסיווגה. כך לא מן הנמנע, כי סוגם ואופיים של הטובין בהם מדובר יתוו את דרכי ההוכחה של המוניטין לפני בית המשפט, וככל שדרך הוכחה מסוימת תשקף את עמדת ציבור הלקוחות בצורה מהימנה, כך יגדל המשקל שיינתן לאותה דרך הוכחה בנסיבות קונקרטיות מסוימות. יש, למשל, מקרים, בהם עשוי להינתן משקל רב לתוצאותיו של סקר שוק או לעדותו של עד על היכרות אישית ממושכת עם קהל לקוחות גדול ומגוון של הטובין המסוימים, אשר ביחס אליהם מבקש התובע להוכיח את קיום המוניטין. במקרים אחרים יכול שיינתן משקל יחסי גבוה לראיות מסוג שונה. (עמ' 849-850) בענייננו, התובע כאמור לא הוכיח דבר בשאלת המוניטין שהיה לו עובר לפרסום השגוי אחריות ולנזק הנטען. לא הוצגו ראיות לשמו הטוב של המועדון. לא הובאו לקוחות מרוצים, לא בוצע סקר שוק ואיש, אף לא התובע, לא פירטו לקהל לקוחותיו, האם הם לקוחות חוזרים, קבועים או מזדמנים, לא הוצגו חו"ד או המלצות של לקוחות וכיוצ"ב. זאת ועוד, יש לזכור כי התביעה הוגשה על ידי התובע, אשר הוא העוסק המורשה ומנהל המועדון, לא הוצגה כל ראיה הקושרת את התובע לשמו של המועדון או לכך שהינו מזוהה עם המועדון וכפועל יוצא, פגיעה נטענת במוניטין של המועדון גרמה לפגיעה גם במוניטין שלו. לכן, גם לא הוכחה כל פגיעה במוניטין התובע כתוצאה מפגיעה נטענת, שכאמור לא הוכחה במועדון עצמו. מכל אלו הרי שאני דוחה גם את התביעה בגין ראש נזק זה. עגמת נפש התובע תבע כי ייפסקו לו פיצויים בגין עגמת נפש. אשר לצורכי אגרה העמידם על סך של 30,400 אלף ₪. פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני, נתונה כאמור לשיקול דעת ביהמ"ש, עוד נקבע כבר לא פעם כי "היא שמורה למקרים מיוחדים". בין השיקולים שינחו ביהמ"ש בפסיקת פיצוי, נמנים שיקולים הנוגעים לאופי הפגיעה בנפגע: טיב הפגיעה, סוג האינטרס שנפגע (סבל גופני, אי-נוחות פיזית, לעומת פגיעה נפשית טהורה), עוצמת הפגיעה והיקפה, מידת הימשכותו של הסבל והשפעתו על יכולתו של הנפגע לקיים שגרת חיים תקינה. שיקולים נוספים שיש לקחת בחשבון הינם שיקולים הנוגעים לחומרת התנהגות המפר, היסוד הנפשי שלווה להפרה, כאשר מטרת הפיצוי אינה להעניש את המפר. (ראו לענין זה, פרופ' ג. שלו דיני חוזים, תרופות, תשס"ט, עמ' 309). בענייננו, המדובר בשירות של פרסום בחינם שניתן לתובע, מבלי שהיה כלל מודע לו ובוודאי שלא הסתמך עליו. כפי שפורט לעיל, התובע לא ידע בזמן אמת כי המועדון בחיפוש שנעשה באתר האינטרנט של הנתבעת, מופיע בסיווג שגוי. בעת שנודע לו דבר הטעות הוא דיווח על כך לנתבעת והיא פעלה מיידית להסרתו ולתיקון הטעות וזאת בתוך פחות מ- 24 שעות. עוד, לא נטען וגם לא הוכח כי הטעות בוצעה במתכוון. ככל הנראה הדבר נעשה ברשלנות ובתום לב. בנוסף, עם היוודע הטעות, הנתבעת פנתה לתובע והציעה לו פרסום ושיווק של המועדון בחינם לשנים 2010 ו- 2011, הצעה שהתובע סירב לה. זאת ועוד, אין לשכוח כי הסיווג השגוי מתייחס למועדון בבעלות התובע ולא לתובע עצמו, לפיכך עגמת הנפש והפגיעה הנטענת לכאורה בתובע, בשעה שלא הוכחה כל פגיעה במוניטין שלו או של המועדון, רלבנטית גם היא במסגרת השיקולים. מכל האמור, בשל העובדה שהתובע לא היה מודע לפרסום והסיווג השגוי במועדים שבוצע ובעת שקבעתי כי לא נגרם לתובע ולמועדון כל נזק ממוני, בעת שהחשיפה לסיווג השגוי היתה כל כך מזערית, לא מצאתי לנכון לקבוע כי לתובע נגרמה עגמת נפש כתוצאה מכך. סוף דבר, אני דוחה את התביעה על כל רכיביה. הנתבעת בסיכומיה הפנתה להוצאות שנשאה לצורך ניהולו של ההליך ועתרה לפסיקת הוצאות ככל שתדחה התביעה. הגם שדחיתי את התביעה נוכח העובדה כי הוכח הסיווג המוטעה, החלטתי בנסיבות אלו שלא לחייב התובע בהוצאות ההליך וכל צד ישא בהוצאותיו. פרסום