תביעה על סכום נמוך בבית הדין לעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה "קטנה" בבית הדין לעבודה / תביעה על סכום נמוך בבית הדין לעבודה:   1. מדובר בתביעה לתשלום 9 ימי הודעה מוקדמת, 9 ימי פדיון חופשה ושכר עבודה בגין שלושה ימי עבודה בחודש 10/01. סך תביעתו של התובע מסתכמת בסך 2,930 ₪, בצירוף פיצויי הלנה ו/או הפרשי הצמדה וריבית חוקית, הכל כפי שפורט בכתב התביעה.   2. התובע עבד אצל הנתבעת מתאריך 23.1.01 עד ליום 4.10.01, ובמועד זה, לטענתו, פוטר מעבודתו לאלתר.   3. הנתבעת מודה בתקופת עבודתו של התובע, אולם טוענת, כי עוד ביום 16.9.01 ניתנה לתובע הודעה מוקדמת של 14 ימים. התובע המשיך בעבודתו גם בתקופת ההודעה המוקדמת, ולפיכך אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת. לתובע שולמו כל יתרת ימי החופשה, עפ"י טופס פירוט חופשות שצורף לכתב ההגנה, וכן נטען, כי שולמו לתובע במשכורת 10/01 2.5 ימי עבודה בהם עבד בפועל ב- 10/01 ונטען, כי הנתבעת אינה חייבת לתובע סכום כלשהו בגין תקופת עבודתו.   הנתבעת סירבה לקיים נסיון גישור בתיק זה וכל פשרה, ולפיכך התייצבו הצדדים לדיון.   4. הסכום ששילמה הנתבעת לתובע ב- 10/01 קוזז מסכום התביעה היינו קוזזו 5 ימי חופשה ו- 2.5 ימי עבודה.   5. במהלך הדיון הובאו בפני שתי גירסאות: התובע טוען בחקירתו, כי מעולם לא קיבל הודעה מוקדמת, כפי שצויין ע"י הנתבעת, וכי פוטר לאלתר ביום 4.10.01, כאשר עבד סמוך לנמל התעופה לוד בעבודות עפר. התובע עבד בעבודה מסוכנת ונציג הנתבעת עמד מעליו (כאשר התובע עובד בתעלה) ודחק בתובע ובעובדים הנוספים לעבוד מהר שכן אינם עומדים בקצב. ההוראות ניתנו באמצעות הטלפון. התובע חשש, כי יתהפך עם הכלי עליו עבד, אמר לנציג הנתבעת, כי אינו יכול לעמוד בקצב העבודה עפ"י תנאי השטח, ובתגובה העיד, כי נציג הנתבעת אמר לו, כי אם אינו יכול לעמוד בדרישות העבודה שירד מהכלי וילך לביתו. הדברים נאמרו בשעה 08:00 בבוקר. התובע ירד מהכלי, ופנה לנציג הנתבעת והודיע לו, כי אינו יכול לשוב לביתו, שכן מתגורר בדימונה והיה מתייצב מידי יום עם כל הפועלים בעבודה עם רכב של הנתבעת. בתגובה הודיע לו נציג הנתבעת, כי ימתין עד לסוף היום והתובע עשה כן, ובסוף היום אחיו של נציג הנתבעת, החזיר את התובע לביתו עם הציוד. התובע העיד, כי לא קיבל כל מכתב עם סיום עבודתו.   נציגו הבהיר, כי בעקבות פניית התובע למועצת הפועלים פנה לנתבעת במכתב מיום 17.10.01 ודרש בשם התובע לשלם לתובע הודעה מוקדמת, חופשה שנתית, שכר בגין ימי עבודה בחודש 10/01 וכן להמציא תלושי שכר לתקופת עבודתו מ-6/01 עד 10/01 ומכתב פיטורים.   בתגובה המציאה הנתבעת לתובע את תלושי השכר ואת מכתב הפיטורים מיום 16.9.01 (צורף לכתב ההגנה). נציג הנתבעת טען, כי קיבל עותק מההודעה המוקדמת הנ"ל, אולם טוען, כי צויין בה תאריך רטרואקטיבי מ-16.9.01, וכן טען, כי בניגוד לעדות התובע המכתב הנ"ל לא נמסר לו במועד בו הונפק. לאחר קבלת המסמכים הנ"ל ובתגובה לקבלתם, שלח נציג התובע מכתב נוסף מיום 18.11.01 וזנח התביעה לקבלת תלושי השכר אולם תבע את יתרת הזכויות הנוספות וקיזז מסכומן סך 1,450 ₪ שצויין, כי שולם לתובע עפ"י תלוש שכר מ-10/01.   התובע העיד, כי מעולם לא קיבל תלושי שכר במהלך עבודתו (עמ' 3 לפרוטוקול).   6. לגירסת נציג הנתבעת, לתובע ניתנה הודעה מוקדמת על פיטוריו עוד ביום 16.9.01, והעיד, כי מסר לתובע את המכתב באופן אישי (עמ' 1 ו-4 לפרוטוקול), והדגיש, כי התובע ידע שבועיים מראש, כי יפוטר מעבודתו, שכן לא עמד בדרישות העבודה. בתגובה להודעה הנ"ל טען התובע, כי זכאי ל-14 ימי הודעה מוקדמת ונציג הנתבעת השיב לו, כי יעבוד את אותם הימים, ואמנם התובע עבד בתקופת ההודעה המוקדמת. נציג הנתבעת העיד, כי מיד לאחר מתן ההודעה המוקדמת דאג למחליף לתובע שהיה אמור להחליפו ב-4.10.01 עם סיום עבודתו, ואמנם החליף את התובע במועד הנ"ל. המחליף לא העיד בפני ולא הוזמן להעיד. באשר לימי החופשה, פרט בפני, כי התובע זכאי ל-8 ימי חופשה בגין תקופת עבודתו, שכן אין לכלול את חודש ינואר 2001, בו עבד מספר ימים מועד ואת תקופת עבודתו בחודש 10/01, בה עבד 4 ימים בלבד. נציג הנתבעת הפנה לימי החופשה, כפי שמופיעים בתלושי השכר, לצורך החישוב הסופי. בחקירתו הנגדית השיב, כי אינו מחתים את העובד על בקשה ליציאה לחופשה, אלא רושם את ימי החופשה ביומן העבודה ועפ"י הרישום הנ"ל נערך החישוב.   נציג הנתבעת הבהיר, כי תלושי השכר שנשלחו למועצת הפועלים הונפקו במועד אחד אולם העיד, כי התובע קיבל תלוש שכר מידי חודש במצורף למשכורתו ששולמה לו בהמחאה (עמ' 5 לפרוטוקול).   7. לאחר עיון בטענות הצדדים, להלן החלטתי: א. גירסת התובע עדיפה ומהימנה עלי מגירסת נציג הנתבעת באשר למועד בו הודע לתובע על סיום עבודתו. לא שוכנעתי בגירסת נציג הנתבעת, כי אכן ביום 16.9.01 הודע לתובע במכתב, כי עבודתו תופסק מיום 3.10.01 ובכל מקרה לא ניתן להסיק מעדות נציג הנתבעת, כי לתובע ניתנה תמורת הודעה מוקדמת. ראשית יצויין, כי במכתב הנ"ל צויין, כי עבודתו של התובע תופסק מיום 3.10.01 לפיכך נשאלת השאלה מדוע עבד התובע גם ביום 4.10.01. גירסת נציג הנתבעת, כי התובע אמר לו ביום 4.10.01, כי אינו רוצה לעבוד אינה מהימנה עלי שכן ממילא מדובר בתקופה שלאחר ניתוק יחסי עובד-מעביד.   גירסת נציג הנתבעת, כי החל ממועד מתן ההודעה המוקדמת לתובע דאג למחליף לתובע שהחל לעבוד ביום 4.10.01 הינה גירסה תמוהה ולא נתמכה בעדות המחליף ואני מטילה ספק במהימנותה.   יכול ונמסרה לתובע הודעה בע"פ על כוונה לפטרו, אך טענה זו לא נטענה בפני וגירסת הנתבעת, כי מסרה לתובע את מכתב הפיטורים במועד בו הונפק - לא הוכחה בפני. גירסת התובע, כי לא קיבל כל מכתב ביום 16.9.01 מהימנה עלי מגירסת נציג הנתבעת ולפיכך המסקנה המתבקשת היא, כי לתובע לא שולמה תמורת הודעה מוקדמת.     לפיכך יש לזכות התובע בתמורת הודעה מוקדמת, כפי שתבע בתביעתו ובגין 9 ימים. התובע לא השכיל להוכיח, כי זכאי לשכר יומי בשיעור 200 ₪, אלא ל-180 ₪, עפ"י האמור בתלושי השכר, ולפיכך זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בסך 1,620 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 4.10.01 עד לתשלום המלא בפועל.   ב. התובע זוכה במשכורת 10/01 ב-2.5 ימי עבודה. נציג התובע טוען, כי לאחר התשלום הנ"ל חייבת הנתבעת לשלם לתובע שכר בגין חצי יום עבודה ו-5 ימי חופשה (עמ' 2 לפרוטוקול). יש לזכות התובע במחצית יום העבודה שנוכה שלא כדין ממשכורתו. התובע ביום עבודתו האחרון היינו 4.10.01 עמד לרשות העבודה עד לסוף יום העבודה, לפי עדותו, ובשל המרחק בין מקום מגוריו למקום עבודתו לפי עדותו לא יכול היה לשוב לעבודתו בכוחות עצמו, והנתבעת אינה חולקת, כי בסוף יום העבודה שב לביתו ברכב של הנתבעת. לפיכך לא הוכחה כל עילה לקזז מחצית יום העבודה ויש לזכותו ב-90 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 4.10.01 עד לפרעון המלא בפועל.   ג. באשר ליתרת ימי החופשה - בסוגיה זו הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח, כי התובע זוכה במלוא דמי החופשה, לרבות פדיון חופשה בגין תקופת עבודתו עפ"י תלושי השכר שהוצגו בפני.   גירסת נציג התובע, כי מדובר בפרוט "פיקטיבי" כביכול של ימי החופשה ששולמו לתובע במהלך תקופת עבודתו - לא הוכחה. כן לא נסתרה גירסת הנתבעת, כי דמי החופשה ששולמו לתובע במהלך תקופת עבודתו נרשמו ביומן העבודה. התובע כלל לא העיד בסוגיה זו.   8. לפיכך ומכל שנאמר לעיל, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הסכומים הבאים: א. תמורת הודעה מוקדמת בסך 1,620 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 4.10.01 עד לתשלום המלא בפועל.   ב. 90 ₪ בגין מחצית יום עבודה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 4.10.01 עד לפרעון המלא בפועל.   ג. התביעה ליתרת פדיון חופשה - נדחית.   ד. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות בשיעור 350 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד פסק הדין עד לפרעון המלא בפועל.   9. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.בית הדין לעבודה