קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת שיבוב נגד הנהג:   1. חברת הביטוח, אשר פיצתה את המבוטח, בעליו של רכב מסוג וולבו שמספרו 3458917 (להלן: הרכב הנפגע), שנפגע בתאריך 13/4/00 בתאונה על ידי רכב פיג'ו שמספרו 1390209 (להלן: הרכב הפוגע), תובעת בתביעת שיבוב את נהג הרכב הפוגע.   התובעת טוענת, כי שילמה למבוטח סך של 43,926 ₪ בגין הנזק שנגרם לרכב הנפגע בתאונה (כולל ירידת ערך), וכן נשאה בתשלום שכר טירחת שמאי בסך של 585 ₪. הטענה היא, כי הנתבע אחראי לתאונה, ולכן הוא חייב להשיב לתובעת את סכום תגמולי הביטוח בהם נשאה.   הנתבע, נהג הרכב הפוגע, מאשר כי פגע ברכב הנפגע, ואולם טוען כי הוא איננו אחראי לתאונה, וכן כי הנזקים שנגרמו לרכב הנפגע היו קטנים בהרבה מאלה הנטענים בכתב התביעה.   2. אשר לנסיבות התאונה, העידו בבית המשפט שני הנהגים שנהגו בכלי הרכב שהיו מעורבים בתאונה.   מטעם התובעת העיד אסף סקואר, אשר סיפר כי ביום התאונה, בשעות אחר הצהריים המאוחרות, נהג ברכב הנפגע מתל אביב לירושלים. בתחילת העלייה לכוון ירושלים, לאחר שער הגיא, היה "פקק" גדול וכל כלי הרכב עמדו. לפתע הגיע הרכב הפוגע מאחור, "הוא נתן לי מכה אחורה. נדחפתי לאוטו שהיה קדימה, שהוא טנדר, היה לו מדרגות מאחורה. נתתי לו קצת מכה. לא קרה לו שום דבר, זה היה מדרגה, גם לי מקדימה לא היה משהו" (עמ' 5 לפרוטוקול). בהמשך עדותו אמר הנהג, כי הטמבון הקדמי יצא ממקומו בצד שמאל.   אסף סקואר אישר כי שימש כנהג של המבוטח, ואולם שלל בהחלטיות את האפשרות כי המדובר במכונית ששימשה לצרכים עיסקיים. המדובר ברכב פרטי, אשר נמצא בבעלות המבוטח, מעסיקו של הנהג אסף סקואר.   הנתבע, משה בן חמו, נהג ברכב הפוגע. על פי עדותו, "באתי מחדרה לירושלים. בשער הגיא אני עולה ויש 3 מסלולים ו-3 רכבים עולים יחד. הוא היה בצד שמאל בכלל האוטו. אני עליתי אז הוא עצר. היתה עצירה. נכנסתי בו, לא הספקתי לעצור, ונכנסתי בו בפנס הימני שלו עם הפנס השמאלי שלי. פגעתי בו. האוטו שלו לא זז בכלל..." (עמ' 20 לפרוטוקול). ובהמשך: "נסענו יחד, פתאום הוא עצר, ואני לא הספקתי לעצור" (בעמ' 21 לפרוטוקול).   הנתבע שלל מכל וכל את האפשרות שהרכב הנפגע פגע ברכב שלפניו, ולדבריו, כאמור, הרכב הנפגע לא זז ממקומו בעת שהרכב הפוגע פגע בו.   3. מטעם התובעת העיד השמאי בני תמר אשר ערך את חוות הדעת שעל יסודה שילמה התובעת את תגמולי הביטוח למבוטח. על-פי האמור בחוות הדעת, סכום הנזק הכולל שנגרם לרכב הנפגע, הן מלפנים והן מאחור, הוא 36,662 ₪ (כולל מע"מ). כמו כן, אושר סכום של 12,000 ₪ בגין ירידת ערך בשיעור של 5%.   מטעם הנתבע העיד השמאי שלמה קליין. השמאי קליין התייחס בחוות דעתו לנושאים שונים שהוזכרו בחוות הדעת שהוגשה מטעם התובעת. כך, למשל, קבע כי ניתן לתקן את מכסה המטען ואין צורך להחליפו, ואכן נראה כי המכסה תוקן ולא הוחלף; לא ניכרת פגיעה בקורת המרכב האחורית ימנית; הדופן האחורית תוקנה ולא הוחלפה; לא משתקפים נזקים שגרמו לירידת ערך בשיעור של 5%; התעריף לשעת עבודת פחחות - מוגזם; הוא הדין בעבודות הצבע והרפדות.   מסקנתו של השמאי קליין היתה, כי יש לקזז מחוות הדעת של השמאי בני תמר סך של 11,497 ₪; הנזק בגין ירידת ערך בנוגע לנזקים שנגרמו לרכב הנפגע מאחור הוא בשיעור של 3% בלבד; אין לפסוק כל סכום שהוא בגין נזק לרכב הנפגע מלפנים, שכן נזק כזה לא הוכח.   4. השמאים נחקרו על חוות דעתם.   השמאי בני תמר העיד כי בדק את הרכב הנפגע כ-5-6 פעמים, בשלבים שונים מאז התאונה ועד להשלמת התיקון. את בדיקותיו תעד בצילומים. אשר למכסה המטען, טען השמאי תמר כי לא ניתן לתקן את מכסה המטען בשל סוג הנזק שנגרם לו, ויש חובה להחליפו. עוד העיד השמאי תמר, כי היה נוכח בעת החלפת החלק ואף צילם זאת (עמ' 14 לפרוטוקול). לדבריו, "... אנו כשמאי בית של חברת ביטוח, בדר"כ טוענים לגבינו שמאי הבית שבחלקים יקרים כל כך או בכלל באופן כללי אנחנו נוהגים לצמצם את הנזקים לחברת הביטוח ולא להגדיל אותם, כך שאם היה ספק זה היה מתוקן ולא מוחלף" (עמ' 14 לפרוטוקול).   לגבי הנזק לקורת המרכב, הסביר השמאי תמר כיצד ניתן להבחין בנזק זה והוסיף, כי לא ניתן להבחין בו בעת שמרימים את הרכב, כפי שעשה השמאי קליין, אלא רק לאחר פתיחת תא המטען והסרת הריפודים. לדבריו, הוא נוכח בנזק לקורה וצילם אותו.   השמאי תמר הוסיף והסביר כיצד קבע ירידת ערך בשיעור של 5% וכן פירט כיצד קבע את עלות העבודה ברכיבים השונים (עמ' 15 לפרוטוקול). אשר לנזק שנגרם לרכב מלפנים, טען השמאי תמר כי בכל הנוגע לפנס, המדובר בנזק פנימי שלא ניתן להבחין בו מבחוץ.   השמאי קליין חזר על ההסתייגויות מחוות הדעת של השמאי תמר, כאמור בחוות דעתו. לדבריו, לא התייחס לנזק הקדמי שכן סבר שבית המשפט ביטל את נושא הנזק מלפנים. עוד הוסיף השמאי קליין, כי ראה חלקים מקוריים כאשר הרים את מכסה המנוע, ולא הוחלף דבר. אשר לקורת השילדה, זו לא ניזוקה, אם כי ניתן לראות בתמונות שצילם השמאי תמר נזקים לחיזוקי הדופן הפנימיים מצד ימין (עמ' 23 לפרוטוקול). לגבי מכסה המטען, המדובר בפגיעה קלה שלא הצריכה החלפה. השמאי קליין נשאל גם לגבי עלות העבודה ברכיבים השונים ועניינים נוספים.   5. במהלך ישיבת ההוכחות בתאריך 10/6/02, הסכימו הצדדים להסמיך את בית המשפט ליתן פסק דין בפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 על יסוד כתבי הטענות והראיות שהובאו.   בהסמיכם את בית המשפט ליתן פסק דין של פשרה, הסכימו הצדדים על העקרון הבסיסי שביסוד פסק דין זה, דהיינו, עצם ההסכמה להתפשר. במסגרת שיקולי בית המשפט בקביעת סכום הפשרה יש, בראש ובראשונה, להתחשב בהסכמה הנ"ל.   מעבר לכך, מביא בית המשפט בחשבון את הראיות שהוגשו ואת הוראות הדין המהותי הרלבנטיות למחלוקת שבין הצדדים (ראה: המ' 427/98, ע"א 807/77 סובול ואח' נ. גולדמן ואח' פ"ד לג (1) 789, בעמ' 801 מול האות א'; ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1) 337). מאחר שהצדדים הסכימו על הליך של פשרה, אין מקום ליתן הנמקה האופיינית וההכרחית במסגרת פסק דין שאינו ניתן על דרך של פשרה.   משהסכימו הצדדים לדיון בפשרה, הריהם נחשבים כמסכימים גם להכרעה במחלוקת הפעורה ביניהם על פי שיקול דעת כללי, מבלי שייקבעו ממצאי אמינות ומהימנות ומבלי שבית המשפט יהיה כבול למידת הדין המהותי. תכלית הפשרה היא לחתור לסיום מהיר ופשוט של המחלוקת. עם זאת, ההכרעה מושפעת מהמצב המשפטי הפורמלי, לפי מכלול הראיות המצויות בתיק בית המשפט. בבואו לפסוק בפשרה חותר בית המשפט להשיג את אותה התוצאה, שלפי דעתו ולאור המסכת הראייתית, היה על הצדדים - כבעלי דין סבירים והוגנים זה כלפי זה - לגבש במסגרת זו, לו עלה בידיהם לשכללה בכוחות עצמם. המסקנה נקבעת איפוא לאחר מתן משקל הולם לסיכויים ולסיכונים של כל צד, בקבלה או בדחייה של טענותיו. מכיוון שכאמור אין נקבעים ממצאים, הרי העובדות הצריכות לבדיקת הסיכויים והסיכונים הנ"ל, כמו גם יתר מכלול הטענות, נבחנות מבעד למשקפי הפשרה.   6. לאחר שחזרתי ובחנתי את הטענות ההדדיות של הצדדים בנוגע לאחריות לתאונה ולגובה הנזק, הגעתי למסקנה כי על הנתבע לשלם לתובעת סך של 36,000 ₪, נכון להיום. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 36,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.   כמו כן, ישא הנתבע בהוצאות התובעת בגין אגרות בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומו של כל שיעור ועד התשלום בפועל, וכן בשכר טרחת עו"ד בסכום של 3,600 ₪ בתוספת מע"מ, נכון להיום.  תביעת שיבוב