קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי שיתוף פעולה של הנהג המבוטח: בית משפט לתביעות קטנות חייב את המבקשת לשלם למשיב פיצוי בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לו עקב תאונת דרכים בין רכבו לבין רכב הנהוג על ידי המבוטח. המבקשת מבקשת רשות ערעור על פסק הדין מכמה נימוקים: אי שיתוף פעולה של המבוטח, נהג הרכב אשר פגע, לטענת המשיב, ברכבו, הטלת אחריות על המבקשת בשל נכונותה להגיע עם המשיב לפשרה מחוץ לכתלי בית המשפט, ומהנימוק שנזק המשיב לא הוכח. בקשת רשות הערעור הוגשה בתחילה ללא צירופו של הנהג, המבוטח. הנהג צורף רק לאחר הדיון הראשון אשר התקיים בעניין. מפרטי כל בית המשפט לתביעות קטנות ומטענות המבקשת מתברר, כי הנהג, המבוטח, לא התייצב לדיון וכאשר נציג המבקשת רצה להגיש את הודעתו על נסיבות התאונה, לא אפשר השופט קמא הגשת הודעה זו בשל היותה עדות שמיעה. לאחר שבית המשפט שמע את אחיו של המשיב שאמר, כי המבקשת הציעה לו תשלום מחוץ לכותלי בית המשפט והוא לא הסכים לגובה הפיצוי, נתן את פסק הדין. השופט הנכבד יצא מההנחה, כי הצעת המבקשת לשלם פיצוי מחוץ לכותלי בית המשפט, עליה סיפר אחי התובע, כמוה כהודאה בחבות. ב"כ המשיב ציטט מבר"ע 244/90 (תקדין מחוזי כרך 90(4)) כראיה לכך שאין במקרה זה ליתן רשות ערעור, שכן אין המדובר בטעות משפטית או עובדתית גלויה ופשוטה. המקרה לטענתו, הוא פעוט וחסר חשיבות ואין מקום שבית המשפט יטריח עצמו בעניין זה. הגעתי למסקנה, כי יש ליתן במקרה זה רשות ערעור והחלטתי לדון בבקשה כבערעור עצמו. העניין נראה לי בעל חשיבות לעניינים הנידונים בבית המשפט לתביעות קטנות. נזקי רכוש הנגרמים בתאונות דרכים הם מהעניינים הנפוצים הנידונים שם, ומעשה יום-יום הוא, כי הנהג, המבוטח, אינו מתייצב לדיון ואילו המבטח מתייצב לדיון ומבקש להגיש כראיה מטעמו את גרסת הנהג לאירוע התאונה. על פי סעיף 62 א' ו-ב' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]: "א) בית המשפט לתביעות קטנות יהיה רשאי לקבל ראיה אף אם לא היתה קבילה בבית משפט אחר. (ב) בית משפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי הדין הנוהגים בבית משפט אחר, ובכפוף לסדרי דין שהתקין שר המשפטים לענין סימן זה, יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה." נראה אפוא, שמבחינת הדין לא הייתה כל מניעה לקבל את הודעת הנהג המבוטח, על מנת שהגנתו של המבטח תוכל להיות מוצגת לפני בית המשפט. הנימוק של אי קבלת ההודעה בשל היות העניין בגדר "עדות שמיעה", מהווה פגיעה בעניינו של בעל דין אחר, שבלעדי אותה הודעה אין לו כיצד להציג את גירסתו. לא ראיתי גם מקום למסקנה שלאור הבעת נכונות המבקשת לשלם פיצוי, אין היא חולקת על חבותה. בהתחשב במכלול הנסיבות נראה לי, כי ראוי שלמבקשת תהיה אפשרות להציג את גירסתה ולחקור לאור גרסה זו את הנהג. אשר על כן, אני מקבלת את הערעור, מבטלת את פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות ומורה כי התיק יוחזר לדיון מחדש, כאשר כל הצדדים יוזמנו לדיון זה. אף כי המבקשת זכתה בבקשה, איני רואה לחייב את המשיב בהוצאות, שכן היה צורך בישיבה נוספת עקב אי צירופו של הנהג לבקשה. רכבביטוח רכבחברת ביטוחפוליסה