קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איומים ותקיפת בת זוג: המערער הורשע בבימ"ש קמא באיומים - עבירה על סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, וכן תקיפת בן זוג - עבירה על סעיף 382(1) לחוק. ההרשעה היתה לאחר שמיעת ראיות. בגין העבירות בהן הורשע הטיל בימ"ש קמא (כב' השופט ד' בארי) על המערער, 10 חודשי מאסר בפועל ו- 20 חודשי מאסר על תנאי. הערעור שבפנינו הופנה מלכתחילה הן אל ההרשעה והן אל הענישה. בדיון בפנינו היום, חזר בו ב"כ המערער מהערעור על ההרשעה והתמקד בערעור על הענישה. למעלה מן הנדרש נאמר, כי מלכתחילה לא היה בערעור על ההרשעה מאום וטוב עשה ב"כ המערער, כאשר חזר בו מן הערעור בנושא זה. באשר לענישה - את הדיון בנושא זה יש להתחיל מן האמור בכתב האישום. מדובר אומנם בכתב אישום הכולל אישום אחד בלבד. יחד עם זאת, האישום מתייחס ומשקף תקופה ארוכה, זאת לצד אזכור של אירוע אחד ספציפי שאירע ב- 16.1.99. בעובדה מס' 2 בכתב האישום נאמר: "במשך שנים רבות נהג הנאשם להכות את המתלוננת בסטירות, מכות אגרוף ויריקות. כן נהג לשבור חפצים בבית ולאיים על המתלוננת כי ירצח אותה." בעובדה מס' 3 נאמר: "ביום 16.1.99 תקף הנאשם את המתלוננת בנוכחות ילדיהם בכך שנתן למתלוננת מכת אגרוף בזרועה." הרושם המתקבל הוא כי האירוע הספציפי הנזכר בעובדה 3, כאמור לעיל, הוא ביטוי אחד מני רבים להתנהגותו האלימה של המערער לאורך השנים. בימ"ש קמא התייחס לפן הכללי של עבירות האלימות בתוך המשפחה, והתייחס גם לנסיבותיו האישיות של המערער בפנינו. בערעור שבפנינו התרכז ב"כ המערער, ולא בכדי, בנסיבותיו האישיות של המערער, ועוד יותר מכך בנסיבותיה הקשות של משפחת המערער ולמעשה זהו הטיעון העיקרי, אם לא היחיד, שבפי הסניגור. הסניגור הפנה את תשומת ליבנו למצבה הקשה של אשת המערער - המתלוננת. המתלוננת סובלת מבעיה קשה בגבה, היא עברה כבר ניתוחים ואמורה לעבור ניתוח נוסף. בתקופת הביניים עד לניתוח היא מוגבלת בתנועותיה ובאופן תפקודה וכך הפך המערער לאב ואם במשפחתו. לבני הזוג יש ארבעה ילדים קטינים והמערער, עפ"י הנטען, מטפל בהם. המשפחה כולה, כך לטענת הסניגור, נמצאת כרגע במצב "שברירי". היא מטופלת ע"י שירותי הרווחה, אולם שירותי הרווחה אינם יכולים לספק את מלוא צרכיה של המשפחה ושליחתו של המערער לריצוי מאסר בפועל תביא הרס מוחלט על המשפחה. עוד טוען ב"כ המערער, כי גם עסקיו של המערער יתמוטטו עם ילך לריצוי מאסר בפועל. ב"כ המערער איננו מתעלם מכך כי למערער הרשעות קודמות לא מעטות. אולם הוא שם את הדגש על כך שההרשעה האחרונה היא משנת 91' ומאז ועד לאישום הנוכחי אין למערער עבירות נוספות. בני הזוג נשואים 12 שנה וזוהי העבירה הראשונה שבה הורשע המערער, בהתייחס לבני משפחתו. התובעת, כפי שניתן לצפות, טענה כי בימ"ש קמא לא טעה בשיקוליו ועתירתה היא כי בימ"ש זה לא יתערב בענישה. עד כאן נימוקי הצדדים ולהלן החלטתנו: בפני עצמו העונש שהטיל בימ"ש קמא על מערער זה, בוודאי איננו נוטה לכף החומרא. בענין זה אנו מייחסים חשיבות רבה להרשעותיו הקודמות. מדובר במי שלחובתו נזקפו לא פחות מ- 6 הרשעות קודמות, כולן בעבירות אלימות. העבירות כוללות תקיפה סתם, איומים ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו . המערער גם ריצה עונש של חודש אחד מאסר בעבודות שירות בגין עבירות אלימות, וזאת בשנת 92' בגין עבירה שבוצעה בשנת 91'. איננו מזלזלים בכך שמאז ההרשעה הקודמת ועד להרשעה הנוכחית עברו שנים רבות, ונאמר בפה מלא כי אלמלא עובדה זו מן הראוי היה לשלוח את המערער לתקופת מאסר ארוכה יותר. יחד עם זאת, הרשעותיו הקודמות, חרף השנים הרבות שחלפו מאז ביצוען, מצביעות על כך כי מדובר בקו התנהגות שיטתי אצל מערער זה. עוד אנו רואים חשיבות במה שפורט על-ידנו לעיל, דהיינו: כי כתב האישום משקף את מערכת היחסים בין בני הזוג לאורך שנים רבות ואין מדובר רק באירוע של תאריך 16.1.99. אולי לא יהיה זה מיותר לצטט בהקשר זה את מה שאמרה המתלוננת בהודעתה במשטרה, ת/ 2, וכך היא אומרת: "בעלי אדם אלים מאד, כבר הרבה שנים שהוא מכה אותי ותמיד מאיים לרצוח אותי. היו לי מצבים שנעלתי את החדר וישנתי מרוב פחד שהוא היה בקריזה והשתולל ושבר דברים בבית. כל דבר שקורה לו בעבודה וברחוב הוא מגיע עצבני הביתה וישר מוציא את העצבים עלי... אם אני רק מצייצת ישר נותן לי סטירות, אגרופים, יורק עלי, מקלל אותי קללות איומות שאני אלך לעבוד בזנות ומשפיל אותי." כיוון שב"כ המערער התייחס לשינוי בדרכו של המערער, הרי כדאי להמשיך ולצטט את דבריה של המתלוננת לפיהם: "... אני בוכה ואח"כ אחרי רבע שעה בערך הוא בא אלי, מבקש סליחה כאילו יש לו פיצול אישיות." במלים אחרות, מדובר בתהליך כמעט רוטיני שחוזר על עצמו. מעיון בהודעה עולה, כי רק כאשר פגע המערער במתלוננת בנוכחות ילדי בני הזוג, פנתה המתלוננת בתלונה למשטרה. לפיכך, ככל שהדברים אמורים בחומרת העבירות ובהיקפן, העונש שהטיל בימ"ש קמא משקף איזון נכון ונוטה אפילו לכף הקולא. חרף האמור לעיל, לאחר התלבטות לא קלה, החלטתנו היא להתערב במידת מה בעונש. בכך אנו נותנים משקל מירבי למצבה של המשפחה בהתייחס למצבה הבריאותי של המתלוננת. ב"כ המערער טרח והגיש לנו אסופה של מסמכים המצביעים על מצבה הרפואי הקשה ושוכנענו כי אכן המתלוננת מוגבלת קשות בפעילותה והמערער חיוני לתפקוד התקין של כל המשפחה. יש אומנם אירוניה מסוימת בכך שמתוך התחשבות במתלוננת, שהיא הסובלת העיקרית מהתנהגותו של המערער, אנו מוצאים לנכון להקל בעונשו. יחד עם זאת, שוכנענו מטיעונו של הסניגור כי המתלוננת לא תוכל לעבור את הניתוח שהיא צריכה לעבור עד אשר יהיה המערער בבית וכדי לאפשר לה לעבור את הניתוח, אנו מוצאים לנכון, כאמור, להתערב במידת מה בעונש. אנו מעמידים את תקופת המאסר שעל המערער לרצות על 7 חודשים. שקלנו את עתירתו של ב"כ המערער לאפשר לו לרצות את המאסר בעבודות שירות, ואיננו רואים לנכון להיענות לעתירה זו. המערער כבר ריצה בעבר חודש מאסר בעבודות שירות ונראה כי לא היה בכך כדי להרתיע אותו. נראה לנו כי על המערער להבין שהתנהגותו של תזכה לסלחנות פעם נוספת והדרך היחידה להבהיר לו עובדה זו הינה במאסר מאחורי סורג ובריח. התוצאה היא, כאמור, שאנו מעמידים את תקופת המאסר על 7 חודשים. יתר חלקי גזר-הדין ישארו בעינם. אלימותאיומיםתקיפה