בשא (י-ם) 6394/00 ביטול עיקול על כספי פיצויים מחברת ביטוח על תאונת דרכים. 1. זהו ערעור על החלטת כב' הרשם א' פוני, מיום 25.6.2000, לפיה בוטל עיקול שהוטל על כספי פיצויים שנפסקו לטובת המשיבה. 2. בתיק זה הגישה המערערת תביעה נגד מר אורי לוי (להלן: הנתבע), שהינו בעלה של המשיבה בבקשה. בכתב התביעה נטען כי בין התובעת לנתבע, שעבדו יחד, היו קשרים של ידידות אמיצה. נטען כי ביום 18.3.97 פנה הנתבע אל התובעת בבקשה שתשיג לו 10,000 דולר כהלוואה. לטענתה אמר הנתבע כי הוא עוזב את הארץ והכסף נחוץ לו כדי שלו ולאשתו, שהיתה אמורה להצטרף אליו בשלב מאוחר יותר, יהיה סכום כסף כדי שיוכלו להסתדר בחו"ל עד שיוכל הנתבע להשיג עבודה. לדברי התובעת, לאחר שלא הצליחה להשיג כסף מחברים וקרובי משפחה, היא לקחה בבנק הלוואה בסך 30,000 ₪ והעבירה את הסכום במלואו לנתבע. הנתבע הבטיח להחזיר לה את הכסף ברגע שיסתדר מבחינה כלכלית בארה"ב אך לא עמד בהבטחתו ורק החזיר לה ביולי 1997 סך 500 דולר וסכום נוסף של 4,000 ₪. לדברי התובעת, באפריל 1998 קיבל התובע מחב' ביטוח פיצוי בסך 120,000 ₪ בגין תאונת דרכים שעבר אך לא שילם לה דבר. 3. עם הגשת התביעה הגישה המערערת בקשה לעיקול זמני על כספי הנתבע בסך 37,000 ₪. הבקשה התייחסה לעיקול על כספי פיצויים של הנתבע ו/או של אשתו. לדברי המערערת, בשיחה עם הנתבע, לאחר שנודע לה כי הנתבע קיבל כספי פיצויים ולא פרע את יתרת החוב, השיב לה כי גם לאשתו מגיעים כספי פיצויים בגין התאונה בה נפגעו שניהם והוא מבטיח לשלם לה את יתרת ההלוואה כאשר יתקבלו כספי פיצויים אלה. לדברי המערערת המשיב מתגורר בחו"ל עם אשתו ואין לו בארץ כל נכסים אותם ניתן לממש כדי לפרוע את יתרת חובו. לבקשת המערערת נתן כב' הרשם צו עיקול במעמד צד אחד. צו זה בוטל לאחר שהמשיבה הגישה בקשה לביטולו וטענותיה נתקבלו על ידי כב' הרשם. בהחלטתו מיום 25.6.00 ציין כב' הרשם כי העובדה שהמערערת (המשיבה בעניננו) והנתבע הינם בני זוג נשואים עדיין אין בה כדי להניח תשתית מספקת לכך כי המערערת נושאת בחוב בעלה כנטען בכתב התביעה. עוד קבע כי לא הוכחו התנאים המפורטים בתקנה 360 לתקנות סדר הדין האזרחי, תנאים שהינם תנאי הכרחי למתן הצו. לפיכך ביטל את צו העיקול. על החלטה זו הערעור שלפני. 4. בערעור שלפני טען ב"כ המערערת כי בעניננו מתקיימת חזקת שיתוף בין בני זוג. בני הזוג קיימו אורח חיים תקין, אשת הנתבע מתגוררת עם הנתבע בחו"ל ולזוג נולד תינוק. חיזוק לקיומם של חיים משותפים ניתן למצוא גם בהבטחתו של הנתבע כי יחזיר את החוב מכספי הפיצויים שתקבל אשתו. עוד טען כי המשיבה לא הביאה ראיות כלשהן לסתור את חזקת השיתוף. עוד טוען ב"כ המערערת כי חזקת השיתוף חלה אף על חובות. לדבריו איזון בזכויות ובחובות בין בני זוג משמעותו איזון בין השימוש בכספי ההלוואה מצד אחד והאחריות להחזר ההלוואה מצד שני. לדבריו אין מדובר בחובות בעלי אופן אישי אלא בכספי הלוואה שנועדו לסידורים ראשוניים לא רק לנתבע אלא גם למשיבה. בנוסף טען כי טעה כב' הרשם בקביעתו כי העובדות העולות מהבקשה לעיקול ומהתצהיר התומך בה אינן עומדות בתנאי תקנה 360 לתקנות סדר הדין האזרחי. ב"כ המשיבה טוען כי מבין השיטין ניתן ללמוד שהעילה לעיקול על כספי המשיבה הינה הבטחה שנתן הנתבע למערערת לפיה ישלם את חובו מתוך כספי הפיצויים המגיעים למשיבה. לדבריו אין כל משמעות להתחייבות זו של הנתבע מאחר שאין הוא יכול להתחייב ביחס לנכסים שאינם שלו. עוד נטען כי הכספים אינם של הנתבע ואילו המשיבה איננה נתבעת ולפיכך, כל עוד אין המשיבה נתבעת לא ניתן לעקל כספים השייכים לה. לענין חזקת השיתוף ציין כי לא הונחה כל תשתית לקיומה או אי קיומה של חזקת השיתוף וזו אינה קמה באופן אוטומטי. לדבריו לא הוקמה גם כל תשתית ראייתית לכך שחובו של הנתבע אינו מסוג החובות האישיים שהנתבע לבדו נושא בו. 5. לאחר שמיעת טענות ב"כ הצדדים החלטתי לקבל את הערעור. א. מקובלות עלי קביעותיו של כב' הרשם באשר לחזקת השיתוף. עם זאת אני סבורה כי היה מקום להחיל חזקה זו בעניננו. לבקשת העיקול צרפה המערערת תצהיר בו פרטה את העובדות המהוות בסיס לבקשתה. בין היתר נטען כי ההלוואה שנלקחה על ידי הנתבע נלקחה לשימוש עבורו ועבור אשתו וכי כספי הפיצויים ישמשו אף הם את שני בני הזוג. המערערת ציינה בתצהירה כי נאמר לה על ידי הנתבע שהכסף נועד לסידורים ראשוניים בחו"ל עבורו ועבור אשתו האמורה להצטרף אליו. לכך יש להוסיף את פסק הדין שניתן בתביעת הפיצויים של המשיבה ביום 24.1.2000, בת"א 21535/95, ממנו עולה כי התובעת הינה אם לתינוק והיא מתגוררת בארה"ב. בכך יש לתמוך בגירסת המערערת כי הכספים נועדו לשני בני הזוג ואינם כספי הלוואה אישית של הנתבע. לבקשה לביטול עיקול לא צורף תצהיר מטעם המשיבה. לא נטען בתצהיר כלשהו כי כספי ההלוואה שניתנה לנתבע על ידי המערערת לא נלקחו על ידו גם עבור המשיבה, לא נטען כי כספי הפיצויים אינם מיועדים לשני בני הזוג ומשותפים בהתאם לחזקת השיתוף ולמעשה לא נטען דבר בענין זה. ממילא העובדות שנטענו על ידי המערערת לא נסתרו. אמנם המשיבה איננה נתבעת, אולם מאחר שכספי ההלוואה נועדו גם עבורה, משמע שבין הצדדים ישנם יחסי שיתוף בנכסים וממילא גם כספי הפיצויים שנפסקו למשיבה מיועדים לקופה המשותפת של בני הזוג. לפיכך, אף שהמשיבה איננה נתבעת בתיק, ניתן להטיל על כספי הפיצויים שקיבלה עיקול עד לסכום התביעה. ב. אשר לקביעות הנוגעות לתקנה 360 - המערערת צרפה לתביעתה מסמכים שיש בהם ראיות מהימנות המקיימות זכות לכאורה. צורפו מסמכי קבלת ההלוואה מהבנק לכספים שלטענתה לוותה כדי לתת לנתבע וצורף תמליל שיחה בו מודה הנתבע בחוב. לענין הכבדה על ביצוע פסק הדין טענה המערערת בתצהירה כי עד היום החזיר לה הנתבע סכום קטן ביותר מהחוב, וגם כשקיבל 120,000 ₪ פיצויים בגין תאונת דרכים בה היה מעורב, לא החזיר לה את כספה. עוד טענה כי ידוע לה שמאז עזב המשיב את הארץ הוא מצוי בקשיים כלכליים, כי הוא חי בחו"ל וכי אין לה כל דרך לגבות ממנו את חובו. תצהיר זה לא נסתר, מאחר שלא הוגש תצהיר נגדי, וממילא עמדה המערערת בנטל המוטל עליה על פי תקנה 360. לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את הערעור ומבטלת את החלטת כב' הרשם לפיה בוטל העיקול מיום 16.2.00. המשיבה תישא בהוצאות המערערת וכן בשכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ + מע"מ. פיצוייםתאונת דרכיםחברת ביטוחפוליסהעיקול