תא (י-ם) 14033/00 ביטול שותפות שירותי שמירה התובעת הינה חברה שעיקר עיסוקה במתן שירותי שמירה וכל הכרוך בכך באיזור השומרון (להלן: "התובעת"). נתבעת 1 הינה חברה כלכלית של המועצה האזורית שומרון ונתבעת 2 הינה חברת בת של נתבעת 1 אשר עסקה במגוון שירותים, ביניהם שירותי בטחון ואבטחה (להלן: "הנתבעות"). בשלהי שנת 1998 - תחילת שנת 1999, ביצעה התובעת עבור הנתבעות (או מי מהן) שירותי אבטחה. לאחר ניהול משא ומתן בין הצדדים, ביום 22.8.99 נחתם הסכם שותפות ביניהם (להלן: "הסכם השותפות") בדבר הענקת שירותי שמירה וביטחון למוסדות ולגופים ציבוריים. עד מהרה, התברר שהעסק המשותף אינו מצליח, וביום 2.9.99 הגיעו הצדדים להסכם על ביטול השותפות או חלק ממנה (להלן: "הסכם הביטול"). היקף הביטול היה שנוי במחלוקת בין הצדדים, אך כיום, לאור מה שיפורט להלן, אין עוד צורך לפרט דבר בעניין מחלוקת זו. עם זאת, יצויין, כי בהסכם הביטול נקבע, כי התובעת תהיה זכאית לשכר חודשי (להלן: "העמלה") מאת הנתבעות למשך שנתיים. לטענת הנתבעות, אף הסכמה זו בוטלה במועד מאוחר יותר. תביעתה של התובעת הייתה בעיקרה בעלת מספר ראשים. ראשית, היא תבעה סכומים שונים אשר לטענתה הנתבעות נותרו חייבות לה עוד טרם גובש הסכם השותפות וזאת בתוספת סכומים אחרים שלטענתה היו חייבות אף לאחר מכן, אך לא היו קשורים לשותפות. שנית, היא תבעה את העמלה המגיעה לה על פי הסכם הביטול. שלישית, היא תבעה פיצויים בגין הפרת הסכם השותפות. ורביעית, היא טענה כי יש לרשום את הרכב של השותפות (איסוזו מס' רישוי 4600518, להלן: "הרכב") שנותר בידיה, על שמה במשרד הרישוי. התובעת העמידה את תביעתה הכספית על 366,440 ₪. מנגד, הנתבעות טענו, כי לא נותר להן כל חוב כלפי התובעת; כי לא מגיע לתובעת כל עמלה לפי הסכם הביטול משום שגם הסדר זה בוטל; כי הן לא הפרו כל הסכם; וכי הרכב נרכש עבור השותפות וגורלו ככל נכסי השותפות. בעניין זה, לא טמנו הנתבעות את ידן בצלחת, והן הגישו תביעה משלהן (ת"א 22707/00 בבית משפט זה) וביקשו מהתובעת ומבעלי מניותיה ומנהליה לשלם לה עבור הנכסים שנרכשו על ידן במסגרת השותפות ואשר נותרו בחזקת התובעת ובשימושה. הן העמידו את תביעתן על סך 274,037 ₪. התובעת לא נותרה חייבת. היא התגוננה מפני התביעה ההיא ואף הגישה תביעה שכנגד משלה כנגד הנתבעות וכנגד נתבעות אחרות והעמידתה על סך 156,222 ₪ נוספים. תביעה זו התגלגלה בתחילה לפתחו של בית משפט זה, לאחר מכן לבית המשפט בפתח תקווה (הואיל ונטענה בה טענת חוסר סמכות מקומית) ולבסוף (בעקבות ההסכמה שתפורט להלן) חזרה במעלה ההר, שוב, לבית משפט זה. התקיימו מספר ישיבות, הן בהליכי הביניים שהתקיימו והן בתיק/ים העיקרי/ים ולאחר שתי ישיבות הוכחות, ביום 21.7.02 הגיעו הצדדים להסכם כדלקמן: א. שתי התביעות תאוחדנה והדיון כולו יתנהל בבית משפט זה. ב. בית המשפט יתן את פסקו במכלול הסכסוכים הקיימים בין הצדדים כפי שהיו במועד ההסכמה בבתי המשפט השונים, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984. ג. הדיון יתנהל באופן שלכל בעל דין תינתן האפשרות להעלות את טענותיו באופן חופשי לפני בית המשפט בטיעון בעל פה שלא יעלה על שעתיים וחצי ולאחר מכן כל פרקליט יוכל לסכם את טענותיו בטיעון בעל-פה שלא יעלה על שעה וחצי. ד. לא ינוהל פרוטוקול פורמלי ע"י בית המשפט, אך סוכם שבית המשפט יוכל לרשום תרשומות משלו במשך שמיעת הטיעונים. ה. נתבעות 3 ו- 4 בת.א 22707/00 (זה שעבר בין בתי המשפט השונים), לאמור, חב' פנינת השומרון בע"מ והמועצה האזורית שומרון, תימחקנה מהתביעה. בהתאם לאמור, התקיים דיון ביום 24.10.02 בהתאם למתכונת שנקבעה. ואכן, לאחר עיון בכתבי הטענות, שמיעת טיעוניהם ועדויותיהם של בעלי הדין (ו/או נציגם בעבר) וכן טיעוני סיכום של הפרקליטים, יש לומר (חרף העובדה שפטור אני מלנמק את פסקי), כי קיים הבדל בין רכיבי התביעה (והתביעה שכנגד) השונים. כשם ששונה דין התביעה לגבי החובות הנטענים של הנתבעות כלפי התובעת לפני חתימת הסכם השותפות (ואותן עבודות שבוצעו ללא קשר להסכם) - מהתביעה המתייחסת לעמלה הנטענת המגיעה מכוח הסכם הביטול, כך שונה דין התביעה של הנתבעות כנגד התובעת ככל שהיא מתייחסת להחזרת נכסים שנרכשו על ידן לשם ועבור השותפות - מהנכסים שהיו בידי מי מהצדדים עובר לחתימת הסכם השותפות ואך שימשו את השותפות בעת פעילותה. כמו כן יש לומר, כי יש לקבוע את גורל הנכסים (או שוויים) לאור מה שנקבע בהסכם גופו וכפי שמשתקף מכוונת הצדדים בעת חתימתו (בין היתר סעיפים 26, 59-63 להסכם). באומרי כל זאת, אני מחליט כדלקמן: א. התביעה של הנתבעות כנגד בעלי מניותיה של התובעת, מר אריה ומר משה לאוב נדחית. ב. התביעה של התובעת בגין העמלה (השכר החודשי) על פי הסכם הביטול מתקבלת בחלקה ואני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 60,000 ₪ בתוספת מע"מ. ג. התביעה של התובעת ככל שנוגעת למכלול השירותים שהעניקה לנתבעות לפני הסכם השותפות (ואחריה), מתקבלת אף היא בחלקה ואני מחייב את הנתבעות לשלם לה סך של 70,000 ₪ בתוספת מע"מ. ד. התביעות בגין הפיצויים בשל הפרת ההסכם נידחות. ה. תביעתן של הנתבעות כנגד התובעת מתקבלת בחלקה באופן שאני מחייב את התובעת לשלם לנתבעות סך של 78,000 ₪ בצירוף מע"מ. ו. הרכב ישאר בחזקתה של התובעת ותרשם על שמה במשרד הרישוי. ז. אין צו לגבי התביעה שכנגד של התובעת בת.א. 22707/00 כנגד הנתבעות, הואיל והדעת ניתנה אודותיה לעיל. ח. כל הסכומים נכונים ליום 1.1.00 וממועד זה הם ישאו הפרשי הצמדה ורבית כחוק עד התשלום המלא בפועל והחיובים ההדדיים על פי פסק דין זה יתקזזו זה כנגד זה. הפקדון בסך 25,000 ₪ שהופקד בקופת בית המשפט על ידי התובעת יוחזר לה. על פי המוסכם, פסק דין זה, בא לסילוק מלא וסופי של כל התביעות של הצדדים אלו כנגד אלו עד למועד מתן פסק דין זה ומקום בו לא ניתנה הדעת במפורש על רכיב כל שהוא של מי מטענות התביעה של הצדדים, המשמעות היא, שהטענה לא נתקבלה. בהתאם לאמור, אני מורה למשרד הרישוי לרשום את הרכב מסוג איסוזו מ.ר. 4600518 על שם "בטחון גינות בע"מ" ח.פ. 511597601. לאור התוצאה, אין צו להוצאות. ענף השמירהדיני חברותשותפות