קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להחלפת דיירים בבית הדין לשכירות: רקע עובדתי 1. המבקשים הם נאמנים (מתוולים) של ווקף אבו מדיין אלמוגרבי, ובעלי הבית בשכונת האספניולים מספר 11 בעיר העתיקה (להלן: "הנכס"). המשיב 1 ובני ביתו מתגוררים בדירה המצויה בקומה העליונה של הנכס. המשיבות 2 ו3- היו המחזיקות בדירות שבקומה התחתונה ביחד עם אימם המנוחה. לאחר מות האם הגישו המשיבות 2 ו3- לבית הדין לשכירות בירושלים (תיק 39/97), בקשה להחלפת דיירים. ביום 18/2/98, בהסכמת המבקשים והמשיב 4 (הדייר המוצע), קיבל המשיב 4 את החזקה בדירה כדייר מוגן. 2. ביום 11/3/98 הגיע בא כוח המשיבות 2 ו3- עם המשיב 4 כדי להסדיר את מסירת החזקה בדירה, והתברר להם כי המשיב 1 התקין שער ברזל המונע את הכניסה לדירה ולחצר. המבקשים פנו למשטרה בבקשת עזרה, ואף פנו לבית המשפט קמא בבקשה לצו מניעה זמני. ביום 2/4/98 ניתן צו מניעה זמני נגד המשיב 1 (שלא התייצב לדיון), צו אשר אסר עליו לעשות כל פעולה בנכס, שיש בה כדי למנוע כניסת הדייר הנכנס לדירה שבקומה התחתונה, וניתן צו המורה למשיב 1 להסיר מן המקום את השער שהתקין ושמנע כניסה לבניין. ביום 14/4/98 ניתן צו בבית-המשפט קמא לעיכוב ביצוע הצווים האמורים - עד להחלטה אחרת מזו שניתנה על-ידי בית-המשפט קמא, ביום 2.4.98. ביום 14/7/98 החליט בית המשפט קמא לבטל את הצווים מן הטעם שצו המניעה הזמני אינו שומר על המצב על הקיים, בית המשפט קמא הוסיף וקבע "כי בתיק העיקרי נתבקש סילוק השער ובנסיבות העניין אין ליתן סעד זמני אשר הינו למעשה הסעד הסופי המתבקש בתביעה". על החלטה זו מבוקשת הרשות לערער. 3. דנתי בבקשה כבערעור לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. טענות המבקשים 4. במהלך הדיון העלה המשיב טענה לפיה אין יריבות בינו לבין המבקשים, אך אין לקבל טענה זו, שכן המבקשים הם בעלי הבית בכל הבניין, ואילו המשיב 1 מתגורר בדירה העליונה בלבד. בית המשפט קמא ביסס את החלטתו על הקביעה כי קיימת זהות בין הסעד הסופי שהתבקש בתביעה כנגד המשיב בגין הדירה העליונה, לבין הסעד הזמני שהתבקש. זאת, מאחר שהלכה למעשה השתלט המשיב 1 על הבניין המצוי בבעלות המבקשים ובאמצעות התקנת שער הברזל מונע המשיב 1 את הכניסה לדירה התחתונה שאין לו חלק או נחלה בה. במסגרת התביעה העיקרית, נתבקש הסעד של סילוק שער הברזל, אולם, אין בכך כדי ליצור זהות בין הסעדים, שכן הסעדים נועדו למטרות שונות. בית המשפט קמא לא התיר למבקשים לחקור את המשיב 1 על תצהירו. חקירת המצהירים בבקשת סעד זמני 5. בית המשפט קמא החליט לעניין הסעד הזמני, מבלי לאפשר את חקירת המצהירים בחקירה נגדי, גם שביקשו זאת. בעניין זה יפים דבריו של כבוד המשנה לנשיא ש' לוין ברע"א 2508/98 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ ואח' (טרם פורסם), אף לענייננו, כדלהלן: "אנו סבורים שללא חקירת המצהירים לא היה בית המשפט המחוזי יכול להחליט שיש לדחות את בקשתה של המבקשת מן הטעם ששומה עליה להסתפק בתובענה למתן סעד כספי. הטעם לדבר נעוץ בטיבה של המחלוקת שבין בעלי הדין וגם בהתייחסות המשפטית הראויה בדרך כלל לבקשות למתן סעד זמני...מקום שהעובדות הרלוונטיות להכרעה בבקשה למתן סעד זמני שנויה במחלוקת אין מנוס מפני קיום חקירה קצרה על התצהירים, חקירה המתאימה למתכונת של דיון בבקשה לסעדים זמניים" (ההדגשה אינה במקור, עמוד 4-3 לפסק הדין). העולה מן האמור, בית המשפט קמא היה צריך לאפשר את חקירת המצהירים בחקירה נגדית קצרה. המבקשים העלו בפני בית המשפט טענות נוספות אך כבר בשלב זה יש לומר, מבלי לבחון את יתר טענות המבקשים, כי יש להחזיר את התיק לבית המשפט קמא לשם חקירת המצהירים. זכויותיו של המשיב 1 6. המשיב טען כי אין כל יריבות בינו לבין המבקשים, אולם אין לקבל טענה זו. המבקשים הם הבעלים של הבניין ואילו המשיב הוא בעל זכויות של דייר מוגן בדירה המצויה בקומה העליונה, ומשפעל המשיב להתקנת שער ברזל המונע כניסת דייר אחר לדירה שבקומת הקרקע, הרי פעולה זו יצרה יריבות בינו ובין המבקשים, תוך שהיא, לכאורה, משנה לרעה באופן חד צדדי את מצבם של המבקשים והמשיב רמאדן ג'עוני (המשיב 4). סיכום 7. התיק יוחזר לבית המשפט קמא כדי לאפשר חקירת המצהירים בחקירה נגדית. בית המשפט קמא ישקול במסגרת צו זמני שיינתן, אם בכלל, שהשער יסולק או יישאר על כנו בשלב הזה עד להחלטה אחרת, ובלבד שיישאר פתוח ולא נעול בכל דרך שהיא. 8. בנסיבות הענין, ישלם המשיב 1 למבקשים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 1,500 ש"ח בתוספת מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. בית הדין לשכירותמקרקעיןשכירות