דוגמא לתביעת פח

מה זה "תביעת פח" ? תא 4811/01 דוגמא לתביעת פח   תביעה כספית בשל נזקי התובע בעקבות תאונת דרכים מיום 26.3.00, שבה נפגעה מכוניתו - מאחור - על ידי מכונית הנתבע.   אין מחלוקת בדבר אחריות הנתבעים.   הצדדים חלוקים בשאלת הנזק. לעניין זה הגישו סיכומיהם בכתב.   אציין תחילה, כי לא ראיתי לזקוף לחובת הנתבעים את הימנעותם מלחקור את התובע על תצהירו. ב"כ התובע מבקש (סעיף 11-10 לסיכומיו) ללמוד מן ההימנעות כאמור על הסכמה לאמור בתצהיר. בנסיבות העניין, על יסוד המקובל בהתדיינות בתביעות 'פח' כגון דא, לאור חילופי דברים בקדם-המשפט והסכמות דיוניות, אינני סבור כי באי-החקירה יש כדי ללמד על הסכמה לתוכן התצהיר. אדרבא, במשך כל ההתדיינות, מתחילתה ועד סופה, טוענים הנתבעים נגד חלק לא מבוטל מן הנזקים הנטענים על-ידי התובע. נכונים בהקשר זה דברי ב"כ הנתבעים בסעיפים 15-18 לסיכומיהם.   אשר לרכיבי הנזק הנתבעים:   (א) השתתפות עצמית בסך של 967 ₪ והפסד הנחת העדר תביעות בסך של 246 ₪. התובע מסתמך על טופס אישור הפסדים מאת עילית חברה לביטוח בע"מ. ככל שמדובר בהשתתפות העצמית, נאמנים עלי דברי התובע בסעיף 5 לתצהירו כי מתגמולי הביטוח שקיבל נוכה סכום כסף של 967 ₪. אשר להפסד הנחת העדר תביעות, אין די באישור הנ"ל. כדי לבסס את הטענה על הפסד הנחת העדר תביעות, היה על התובע להציג פוליסת ביטוח חדשה. במועד כתיבת אישור ההפסדים הנ"ל, טרם התגבש הפסד הנחת העדר תביעות, ואין לדעת אם הפסד זה יצא מן הכוח אל הפועל. זאת, להבדיל, כאמור, מן ההשתתפות העצמית אשר נוכתה, בפועל, מתגמולי הביטוח שקיבל התובע.   (ב) הפסד תשלום בגין אגרת רישוי. לדברי התובע (סעיף 11 לתצהירו) שילם כחודש לפני התאונה אגרת רישוי לשנה בסך של 897 ₪, ולא קיבל ממשרד הרישוי החזר בגין החלק היחסי של האגרה, לתקופה שבה לא יכול היה להשתמש במכונית. הדין בעניין זה עם הנתבעים, כאמור בסעיף ה.7. לסיכומיהם. במכירת מכונית, כל מכונית, ניתן ביטוי לתקופת הרישוי. אין לזקוף עניין זה לחובת הנתבעים.   (ג) רדיו טייפ. התובע מעריך את שווי הרדיו-טייפ בלמעלה מ- 1,000 ₪. דומני כי זו הערכה מופרזת במקצת. מכל מקום, בהסתמך על חוות דעת השמאי מטעמו של התובע, דומה כי לא נגרם כל נזק לרדיו-טייפ. יתר על כן: בתצלומי מכונית התובע ניכרת בבירור הפגיעה בה, אחורה משמאל. התובע טוען בסעיף 9 לתצהירו כי "הרדיו טייפ לא היה מהסוג שניתן לשלוף מהרכב בלחיצת כפתור. בגין הפגיעה הקשה ברכב לא ניתן היה להוציא את הרדיו טייפ מהרכב". פרט לטענה מוזרה זו (בשים לב לחוות דעת השמאי ולתמונות שהגיש התובע), לא הובאה ולוּ ראשית ראיה לכך שהפגיעה במכונית התובע הייתה כזו אשר עשוייה הייתה לגרום לנזק לרדיו-טייפ. אדרבא. דומני, כי אין הצדקה לתביעה בגין הרדיו-טייפ. גם אם לא בלחיצת כפתור, הרי שלבטח בניתוק פשוט של חוט או שניים, ניתן היה להוציאו.   (ד) השכרת רכב (3,444 ₪) ונסיעות בתחבורה ציבורית (500 ₪). לעניין זה, ראיתי להביא במניין שיקוליי את מקום מגוריו של התובע והצורך בנסיעה יום-יומית לירושלים ובחזרה, כמו גם את הצורך להמשיך לקיים אורח-חיים שיגרתי, בכלל זה - הסעת בני המשפחה, כל אחד ליעדו. מוכן אני גם לקבל את טענת ב"כ התובע בסיכומיו, על יסוד הצהרת התובע, כי המכוניות שנשכרו הינן הזולות שנמצאו. עם זאת, טוענים הנתבעים בסיכומיהם כי נעשה שימוש ארוך ומוגזם ברכב שכור במשך חודש ולאחר מכן בתחבורה ציבורית במשך שלושה חודשים נוספים, וזאת כי לא אצה לתובע הדרך. התובע לא עשה להקטנת נזקיו. אכן, חלפו 4 חודשים יקרים עד שהתובע רכש מכונית תחת זו שניזוקה. התובע הציג קבלה על בדיקת המכונית בדינמומטר, ביום 9.7.00, חודשים ארוכים אחרי התאונה (26.3.00). מחובתו של ניזוק להקטין את נזקיו, נגזר הצורך לפעול בנמרצות ולא בעצלתיים, לשם רכישת מכונית אחרת. כאמור, בהתחשב בצרכי התחבורה של התובע ומשפחתו ובמקום מגוריו, מוצדק היה לשכור מכונית. דומני כי פרק זמן של שבועות אחדים הינו סביר. לא יותר מכך. עוד יש להביא בחשבון את שחסך התובע מהוצאות אחזקה וטיפול במכוניתו, בשעה שהשתמש במכונית שכורה. על דרך האומדן ראיתי להעמיד את סכום הפיצוי בקשר להשכרת המכונית ונסיעות בתחבורה הציבורית על סך של 2,800 ₪.   (ה) עלות בדיקת רכב במכון בדיקה. הנתבעים טוענים כי ממילא היה התובע מוציא הוצאה זו (362 ₪) אילו חפץ למכור את מכוניתו שניזוקה, ולקנות אחרת תחתיה. אינני מקבל טענה זו. אין לדעת אם ומתי היה נזקק התובע לבדוק מכונית במכון בדיקה. מסתבר גם, לדבריו (סעיף 8 לתצהירו) כי נאלץ לבדוק מספר רכבים. התובע דורש עלות בדיקה אחת. דומני כי לא ניתק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין נזק זה.   (ו) ציוד שהיה ברכב ונהרס. התובע טוען, ומוכיח את דבריו בקבלה שעליה הודפסו יום ושעה (26.3.00 18:46), כי כחצי שעה לפני התאונה רכש חומרי בניין ומוצרים אחרים בחנות "קנה ובנה", בשווי כולל של 465 ₪, וכי מוצרים אלו היו בתא המטען ונהרסו כליל בתאונה. תא המטען אכן נפגע, אך רובו נשאר שלם. אינני סבור כי המוצרים כולם נהרסו כליל. דומה כי הצבע (אשר נטען כי נשפך מתא המטען) הוא המרכיב היקר ברשימת המוצרים (399.80 ₪). למקרא התצהיר ולמראה התמונות, דומני כי נכון יהיה להכיר בנזק של אובדן הצבע הלבן.   (ז) עוגמת נפש, בזבוז זמן וטירחה. הנתבעים טוענים כי התובע לא פעל כשם שנדרש מניזוק סביר והגיוני, וכי לא עשה לצמצום נזקיו. עוד טוענים הנתבעים כי התובע לא הוכיח במה מתבטאת עוגמת הנפש וכי בכגון דא בתי המשפט אמנם נוהגים לפסוק פיצויים על עוגמת נפש, להבדיל מתביעות בגין נזקי-גוף.   דומני כי לא יכולה להיות מחלוקת בדבר מועקה, טירחה ועוגמת-נפש. אלה מתלווים תדיר לאירוע של תאונת דרכים מעין זו שמדובר בה כאן. בנסיבות העניין אני מעריכם ב- 750 ₪.   (ח) הצורך בהחלפת מיגון. לעניין זה נדרש התובע בסעיפים 6 ו-7 לתצהירו. במהלך המשפט ובסיכומים נאוֹת התובע שלא לעמוד על תביעתו בעניין זה, וטוב שכך.   לסיכום: על הנתבעים לפצות את התובע בסכומי הכסף הבאים:   967 ₪ + הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.7.00; 2,800 ₪ + הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.3.00; 362 ₪ + הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.7.00; 400 ₪ + הפרשי הצמדה וריבית מיום 26.3.00; 750 ₪.   הנתבעים יישאו בהוצאות המשפט, וכן ישלמו לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 15% מסכום הכסף הפסוק לעיל בצירוף מע"מ כדין.נזק לרכב