דחיית תביעה לקצבת ילדים בגלל אי מסירת פרטים

בל (י-ם) 1913/00 דחיית תביעה לקצבת ילדים בגלל אי מסירת פרטים 1. לפנינו תביעתו של התובע כנגד החלטת הנתבע (להלן-המוסד) מיום 21.6.00, לפיה נדחתה תביעתו לקצבת ילדים (תביעת התובע נדחתה בשל אי מסירת פרטים). לאחר דיון מוקדם ראשון שקויים בתיק, ובדיקה נוספת שנערכה במוסד, נמסרה הודעת המוסד לבית הדין, לפיה מוכן המוסד לראות את התובע ובני משפחתו כתושבי ישראל ומבוטחים החל מינואר 2000. באשר לתקופה שלפני כן, אין התובע מוכר כתושב ישראל ומבוטח, מאחר שלא התגורר בתחומי ישראל באותה התקופה. בפתח הדיון שקויים להוכחות הודיעו הצדדים כי התקופה הרלבנטית העומדת לבירור תושבות התובע היא התקופה שמ- 1.1.96 ועד 1.1.2000. 2. לטענת התובע, בכל התקופה שבמחלוקת התגורר במחנה הפליטים שועפט, בבניין מס' 370. בחלקה של התקופה התגורר בדירת יוסף חליל ג'ראדת, ובחלקה התגורר בדירת סאמי חליל ג'ראדת. יצויין כי רק במהלך חקירתו הנגדית נתברר כי השנים הינם גיסיו, אחי אשתו. עמדת המוסד הינה כי בתקופה השנויה במחלוקת התגורר התובע מחוץ לתחום בדירה הנמצאת בבניין שהוא נכס של הוריו בקלנדיה. 3. לקראת דיון שקויים להוכחות, הגיש התובע תצהיר עדות ראשית שלו, וכן של יוסף חליל ג'רדאת, שלטענת התובע השכיר לו דירה לתקופה שמ- 2/96 - 12/97. לתצהירים צורפו חוזי שכירות המתייחסים לכל התקופה שבמחלוקת. כמו כן, הוגש לתיק אישור ממנהל השירותים במחנה שועפט נושא תאריך 16.2.00, לפיו התובע מתגורר בדירה מס' 370 מאז 3.1.98 ועד עתה, על פי חוזי שכירות. 4. על פי גירסתו של התובע, לפי הנטען בתצהירים שהוגשו מטעמו, בתקופה שמ- 2/96 ועד 12/97 התגורר בשכירות בביתו של יוסף חליל ג'רדאת (להלן יוסף), ומשנת 98 ומאז ברציפות הוא מתגורר במושכר שבבעלות סמי חליל ג'רדאת (להלן - סמי). יצויין, כי במהלך הדיון להוכחות הוגש לתיק תצהיר שהגיש התובע למוסד (נ/1). בתצהירו מציין התובע כי טרם נישואיו התגורר בבית הוריו בירושלים ברח' השלשלת. לדבריו נישא בירושלים בחודש יוני 90, ולאחר נישואיו ועד שנת 94 התגורר בבית הוריו בירושלים. משנת 94, הוא גר בשכירות במחנה הפליטים שועפט, ואת מקומות מגוריו העתיק מפעם לפעם ממקום למקום. בעת מסירת נ/1 (מרץ 2000) הוא מתגורר בבית מס' 370 בשועפט. 5. בחקירה נגדית של התובע, נתברר כי להוריו של התובע נכס בן שלוש דירות בקלנדיה. כמו כן, התברר כי בנו של התובע למד בבית ספר בשכונת סמיר אמיס הסמוכה לקלנדיה עד שנת 2000. מאז שנת 2000 עבר בנו ללמוד בבית ספר בשכונת השלום, הסמוכה לשועפט. 6. כאמור, שאלת מקום מגוריו של התובע, כפי שהועמדה להכרעתנו, מתייחסת לתקופה שמ- 1/96 ועד 1/2000. טענת התובע הינה בדבר מגוריו, בכל אותה תקופה בשתי דירות בבית מס' 370 שבשכונת שועפט. אחת דירת גיסו יוסף והשניה דירתו של גיסו סאמי. 7. בחינת חומר הראיות שבפנינו מעלה רשת שלמה של סתירות בגרסאות התובע בענין מקום מגוריו במהלך השנים שמאז נישואיו, וגם ביחס לתקופה שאיננה עומדת בפנינו לבירור. בחינת גירסתו של התובע לתקופה שלפני 1.1.96, חשובה בנסיבות הענין לא רק מטעמים של מהימנות, כי אם גם לצורך הקביעה על מי רובץ נטל השכנוע וההוכחה בתיק זה. שאם התגורר התובע בכל השנים שמאז נישואיו ועד 1.1.96 בירושלים, והרי בידו תעודת זהות כחולה המעידה על תושבותו, כי אז הנטל על המוסד להוכיח כי אין הוא תושב. ואם לא היה המערער תושב במשך מספר שנים קודם לתקופה הרלבנטית, עליו הנטל להוכיח כי שב להתגורר בירושלים. 8. בכל הקשור למגוריו של התובע בתקופה שלפני 1996, יש בפנינו את גירסתו של התובע, כפי שהובאה בתצהיר שהגיש התובע למוסד, והיא הוגשה במהלך הדיון לתיק (נ/1). כבר הזכרנו כי בתצהיר נ/1 טוען התובע, כי מאז נישואיו ועד 94, התגורר בבית הוריו ברח' השלשלת בירושלים, ומאז 94 הוא מתגורר בשכונת שועפט. בתצהיר (נ/1) שניתן במרץ 2000 לא מפורטים מקומות המגורים בשועפט. כן נטען שם כי כיום, בעת מתן נ/1 (מרץ 2000), מתגורר התובע בבית מס' 370. 9. בחקירה נגדית שמענו מן התובע בין השאר, את הגרסאות שלהלן: אחרי הנישואים גר בשועפט (עמ' 1 ש' 11); שנתיים לאחר הנישואים עבר לשועפט (עמ'1 ש'12); אחרי שנישאתי הלכתי לשועפט (עמ' 1 ש' 17); "מיד עברתי לשועפט" (עמ' 2 ש' ). לאחר שהוא מופנה לתצהיר שהגיש למוסד (נ/1), מאשר התובע שהתגורר לאחר נישואיו אצל הוריו ברח' השלשלת זמנית, והם היו מפרנסים אותו (עמ' 2 ש' 12). ובהמשך: "גרתי חצי פה וחצי פה. אבל הורי פרנסו אותי" (עמ' 2 ש' 14). כשהוא נשאל היכן גר במחנה שועפט הוא משיב שהתגורר אצל אשה שנפטרה, שלביתה לא היה מספר בית והוא אינו מכיר את שמה. אצלה לדבריו, התגורר שנתיים (כאמור, בתצהיר מופיע כי התגורר בבית הוריו ברח' השלשלת). ועוד אנו שומעים ממנו - "לא מיד עברתי לשועפט, בערך שנתיים גרתי בעיר העתיקה" (עמ' 3 ש' 4). בשלב מסויים של החקירה נשאל התובע אודות נכס הוריו שבקלנדיה. שמענו מפיו כי הוריו מתגוררים בקלנדיה משנת 90. וכשהוא נשאל כיצד טען שהתגורר איתם לאחר נישואיו תשובתו היא: "לא. שהם עזבו את העיר העתיקה אני הייתי עצמאי והלכתי לשכור דירה" (עמ' 5 ש' 10). הנה כי כן, התובע הולך הלוך ושוב בין גרסאותיו השונות, וגרסה עקבית אחת ואמינה אין בפנינו. "מהימנות" התובע עוד "מודגשת" בפנינו שעה "שנשמטת מזכרונו" דירה אחת מבין 3 הדירות שיש למשפחתו בנכס שבקלנדיה. בשלב ראשון הוא מציין בתשובה לשאלה בעניין, את קיומן של שתי דירות בלבד (עמ' 3 ש' 10). רק אחר כך, כשהוא מעומת מול גרסה שניתנה לחוקר המוסד על ידי אשתו, הוא מציין קיומן של שלוש דירות (עמ' 3 ש' 18). על ייעודה של הדירה השלישית והגורמים המאכלסים אותה, יש קושי רב לקבל ממנו גירסה עקבית וברורה (ראה עמ' 3 - 5). די לנו באלה, ואין לנו עוד צורך להפנות לתהיות שמתעוררות גם לשמע גירסתו של העד מטעם התובע לענין מגוריו של התובע באותן השנים. 10. כל אלה מביאים אותנו לכלל המסקנה כי במשך השנים שלאחר נישואיו לא התגורר התובע, בין בבית הוריו בשכונת השלשלת בירושלים, ובין בשכונת שועפט. ככל העולה מן התיק הוא התגורר באותן השנים באותה הדירה השלישית שבנכס הוריו בקלנדיה. בנסיבות אלו, על התובע מוטל הנטל לשכנע ולהוכיח כי ב- 1.1.96 שב להתגורר בירושלים כטענתו, וכי התגורר בירושלים בכל התקופה שבמחלוקת. 11. לאחר שעיינו בחומר הראיות שבפנינו, אנו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח טענתו בדבר מקום מגוריו בירושלים בכל התקופה שבמחלוקת. כל זאת מן הטעמים המצטברים הבאים: א. ראשית, מקומות המגורים בבית מס' 370 במחנה שועפט אינם מוזכרים בתצהיר שמסר התובע למוסד (נ/1). בתצהיר שמסר ביום 20.3.00, מסר כי "כיום" אני מתגורר בבית מס' 370. התובע אף מציין בתצהירו כי העתיק את מקום מגוריו במשך השנים במספר מושכרים. מה טבעי יותר מלציין את היותו גר בבית מס' 370 עוד משנת 96. שהרי זו תקופת זמן בלתי מבוטלת ששם הוא מתגורר, לפי גירסתו בפנינו. ב. לפי גירסת התובע כפי שצויינה, בשנתיים הראשונות הוא התגורר בדירת המשכיר יוסף (שנתברר כי הוא גיסו) עד שיוסף התחתן. יוסף העיד גם כן על כך כי התובע התגורר בדירתו שהיא אחת מ- 4 דירות הנמצאת בנכס של הורי אשתו של התובע, עד שהוא התחתן. על פי גירסתו של יוסף, הוא עצמו התגורר עד לנישואיו בדירת הוריו. אלא, שבחקירת יוסף היה קושי להבין כיצד והיכן נהג לישון בבית הוריו באותה התקופה. שמענו מיוסף כי בבית ההורים ישנו חדר אחד גדול וחדר אחד קטן, שאליו עולים כמה מדרגות (עמ' 12 ש' 14). לפי גירסתו הראשונה של יוסף בחדר הקטן ישנו ההורים. בהמשך הוא מציין כי בחדר הגדול ישנו שלושה אחים ואביו ואמו (עמ' 12 ש' 18). מתברר כי בשעתו, בשנת 96 היתה עוד בת אחת בבית שאינה נשואה. עוד העיד יוסף כי אין הם נוהגים לישון אחים ואחיות באותו חדר. כשנשאל יוסף היכן נהג הוא לישון השיב, הייתי ישן כאן וכאן. בחקירתו לא נתברר מה משמע "כאן וכאן". כל מה שמסר יוסף היה כי היה לו חדר - "יש מדרגות ככה קצת ואני עולה לחדר". לא ברור, אם זה החדר בו על פי אחת מן הגרסאות ישנו ההורים. לא ברור באיזה חדר ישנה האחות. לא ברורה כלל הגירסה בדבר מגורי יוסף עם הוריו. כל זאת שעה שברור כי ליוסף ישנה דירה בנכס הוריו. ג. אישור הנהלת המחנה שהוגש לתיק (ת/1) מתייחס למגורי התובע במחנה רק מ- 3.1.98. התובע מציין כי זה האישור שניתן לו על סמך החוזה שהציג . לא ברור מדוע לא הוצג חוזה לתקופה קודמת. כמו כן, מתברר כי האישור מתבסס אך על קיומם של חוזים. אלו אינם משקפים בהכרח מצב של מגורים בפועל, מה עוד שענין לנו כאן ב"משכירים" שהם בני משפחה. ד. באשר ללימודי בנו של התובע עד שנת 2000, דווקא בסמיר אמיס הסמוכה לקלנדיה אומר התובע כי בנו למד דווקא שם, במקום המרוחק מן הבית, עקב היכרותו את המנהלת. היכרות זו לא גרמה להמשך לימודי בנו וילדיו האחרים באותו מקום לאחר שנת 2000. בשנת 2000 עברו הילדים ללמוד בשכונת השלום הקרובה לשכונת שועפט. 12. הנה כי כן, על התובע הנטל להוכיח כי שב להתגורר בירושלים. עדותו של התובע היתה בלתי מהימנה לחלוטין, ונתגלו בה אין ספור סתירות, לפחות בנוגע לתקופה שלפני 96. חוסר מהימנותו של התובע בנוגע לתקופה זו ודאי אין בו כדי לבסס ולשכנע כי מהימנה גירסתו בנוגע לתקופה המאוחרת יותר. כל אלו, לרבות השאלות שנתעוררו בנוגע לתצהיר נ/1, לגרסה בדבר מגוריו של יוסף, ולימודי בנו של התובע בבית הספר המרוחק מביתו עד שנת 2000 - מביאים אותנו לכלל החלטה, כי הנטל לא הורם וכי התובע לא הוכיח כי שב להתגורר בירושלים במועד שהוא לפני 1.1.2000. סוף דבר - התביעה נדחית. אין צו להוצאות. קטיניםקצבת ילדים