בל (י-ם) 1359/02 דמי אבטלה - מעצר בית התובע הגיש למל"ל תביעה לתשלום דמי אבטלה ופקיד התביעות דחה את התביעה ביום 24.1.02 בנימוק כי התובע אינו זכאי לדמי אבטלה בתקופה שמיום 25.6.01 עד 30.11.01 מאחר ולא היה בגדר "מוכן ומסוגל לכל עבודה בהתאם למצבו הבריאותי וכושרו הגופני" בהתאם להגדרת סעיף 163 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995. התובע טען כי הדברים הנ"ל לא נתקיימו בו והוא לא סרב לכל עבודה ולא טען כי מצבו הבריאותי והגופני היה לקוי וחיפש בעצמו עבודה ואף מצא עבודה זמנית בחלק מהתקופה. בכתב ההגנה שהגיש הנתבע, הסתברה הסיבה לדחיית התביעה ע"י פקיד התביעות: התובע היה במעצר בית מיום 24.12.00 עד 24.6.01, ממנו שוחרר באישור בית משפט, לצורך השתתפות בקורס להכשרה מקצועית בו השתתף בתקופה האמורה ומיום 24.6.01 חזר להיות במעצר בית. טוען הנתבע כי מאחר והתובע היה במעצר בית, בתקופה הרלוונטית, הרי שלא יכול היה לעבוד ולא נכלל בתוך ההגדרה של המושג "מובטל" כפי שהיא מופיעה בס' 163(א) לחוק. דיון: השתלשלות העניינים כפי שעולה מהחומר שהיה בפני בית הדין, הסתבר כי מסכת העניינים היתה כזאת - עפ"י פס"ד בתיק בל 1472/01 שילם הנתבע לתובע דמי אבטלה, בהתאם להשתתפות של הנתבע בקורס להכשרה מקצועית בתקופה שמ-24/12/00 עד 24/6/01. לאותה תקופה איפשר בית המשפט לתובע שהיה נתון במעצר בית לצאת מביתו ולהשתתף בהכשרה המקצועית. אישורו זה של בית המשפט, פג בתום קורס ההכשרה המקצועית - ב-24.6.01. הנתבע הסכים לבדוק את התביעה באם ב"כ התובע יוכל להמציא לבית הדין אישור מהפרקליטות לגבי הסכמת הצדדים באשר למעצר בית של התובע. ב"כ התובע פנה לפרקליטות מחוז ירושלים וזו השתהתה בתשובתה ובינתיים צרף ב"כ התובע מכתב מעו"ד עטרי שייצג את התובע בהליך הפלילי לנתבע, מיום 17.12.00 לפיו התובע רשאי, עקרונית, לעבוד בעבודה הכוללת אמצעי פיקוח אפקטיביים ומכתב נוסף מ-12.12.00 לפיו הותר לו לתובע להרשם בלשכת העבודה. ב"כ הנתבע התנגד לקבלת מכתבים אלה, באשר הם מכתביו של ב"כ התובע בהליך הפלילי ולא מכתבי הפרקליטות או אישור בית המשפט. בית הדין הורה לפרקליטות להמציא את האישור הנוגע למעצר הבית של התובע, לאחר שזו השתהתה בתשובה לפניותיו של ב"כ התובע. וביום 25.12.02 הגיע לבית הדין תשובת הפרקליטות שנשלחה לב"כ התובע. בהתאם למכתב הפרקליטות, זו היתה השתלשלות הדברים: התובע היה במעצר בית מיום 19.7.00 - עפ"י החלטת בית משפט המחוזי, ערעורו לבית משפט העליון נדחה.נ ביום 26.12.00, הוחלט, בהסכמה, כי התובע יהיה רשאי להמצא בבית הספר למקצועות הבניה בימים א-ה בשעות 08:00-15:00.ב ביום 9.9.01, הוחלט כי התובע יהיה במעצר בית חלקי בין השעות 22:00-06:00.ו מעצר בית חלקי זה, נמשך עד מועד גזר הדין ביום 25.2.02, בו תם מעצר הבית.נ ס. פרקליט המחוז אישר כי התקיימו שיחות בינו לבין ב"כ התובע, עו"ד עטרי, כי במידה והתובע ימצא עבודה מתאימה, תשקול הפרקליטות בחיוב שינוי מעצר הבית כך שיתאפשר לו לעבוד.ב ב"כ התובע הסיק ממכתב זה, כי לתובע התאפשר לעבוד במשך כל התקופה והוא זכאי לדמי אבטלה עבור כל התקופה שתבע (מסקנה זו מבוססת על סעיף 5 לעיל). ב"כ הנתבע, מנגד, היפנה לכך שאין מדובר באישור אלא בשיחות על נכונות לשנות את תנאי מעצר הבית. שיחות שלא הביאו לשינוי תנאי מעצר הבית שהיה מעצר בית מלא עד 9.9.01 וחלקי מיום זה עד 25.2.02, ולכן הנתבע לא שינה עמדתו. לאחר קבלת עמדות הצדדים הנ"ל ביקש בית הדין מב"כ התובע לנמק מדוע הוא טוען כי קיימת לתובע זכות לדמי אבטלה לתקופה 25.6.01 עד 9.9.01 ולב"כ הנתבע לנמק מדוע לא יהיה התובע זכאי לדמי אבטלה מיום 9.9.01 ואילך ככל שאמנם התייצב בשירות התעסוקה. ב"כ התובע הסתמך על כך שהפרקליטות נתנה הסכמה עקרונית כי במידה ותימצא עבודה מתאימה תישקל בחיוב שינוי תנאי מעצר הבית של התובע על מנת שיוכל לעבוד. שינוי זה לא הגיע למימוש כיוון שהתובע לא מצא עבודה. מנגד, ב"כ הנתבע נתן הסכמתו לכך שמאחר ובתקופה 9.9.01 עד 25.2.02 היה התובע נתון במעצר בית לילי בלבד, יכול היה להתייצב כדורש עבודה והתייצב בפועל בשירות התעסוקה והיה מוכן ומסוגל לעבודה. מאחר ושנת האבטלה של התובע הסתיימה ביום 30.11.01, הסכים הנתבע לשלם לתובע דמי אבטלה מ-9.9.01 בכפוף לאישורי התייצבותו בשירות התעסוקה ויתר התנאים שבחוק עד לתאריך 14.10.01, מועד בו התחיל לעבוד עפ"י כתב התביעה. ב"כ הנתבע ביקש ליתן תוקף של פסק דין להודעתו זו. בית הדין ביקש את תגובת ב"כ התובע והוא התנגד למתן פסק דין וטען כי הוא עומד על מלוא התקופה, בהתאם לנימוקים שנתן לבית הדין. סעיף 163(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע מהו מובטל לצורך קבלת דמי אבטלה. היכולת להיות מוכן ומסוגל לעבודה היא חלק אורגני מהגדרה זו. הצדדים נחלקו בדבר השאלה האם התובע היה מוכן ומסוגל לעבודה בהיותו במעצר בית. טוען ב"כ התובע, שהוא היה מוכן ומסוגל והוא הסתמך על כך שהפרקליטות בשיחות עם בא-כחו הסכימה לשנות את תנאי מעצר הבית באם תמצא עבודה מתאימה. מכאן, מסקנתו שהתובע היה מוכן ומסוגל לעבודה. הנתבע טען כי הסכמה עקרונית של הפרקליטות אינה דומה להסכמה קונקרטית שקיבלה אישור בית המשפט כדוגמת זו שקיבל התובע כדי להשתתף בקורס להכשרה מקצועית ורק מי שינה בית המשפט את תנאי מעצר הבית והפך אותם למעצר בית לילי, יש לראות בתובע כמי שהיה מוכן ומסוגל לעבודה מאותו מועד 9.9.01. מסכימים אנו עם הנתבע בענין זה, שכן מעצר הבית הוטל על התובע ע"י בית המשפט וכל עוד הוא מוטל וכל עוד תנאיו לא שונו ע"י בית המשפט, הוא שריר וקיים ואם נאסר על התובע לצאת מביתו, כפי שהיה בתקופה שמ-25.6.01 ועד 9.9.01, הרי שלא היה בגדר מוכן מסוגל לעבודה. איננו רואים את הסכמתה העקרונית של פרקליטות המדינה ואת מכתביו של עו"ד עטרי כקובעים את מצבו של התובע לגבי תנאי מעצר הבית. הקובע הוא החלטת בית המשפט וזו אמנם יכלה להשתנות אך העובדה היא שלא השתנתה עד ליום 9.9.01. לאור זאת, נדחית התביעה לדמי אבטלה לגבי התקופה מ-25.6.01 ועד 9.9.01 ומתקבלת התביעה לתקופה שמ-9.9.01 ועד תום תקופת שנת הזכאות, בהתאם לחוק ולהתייצבותו של התובע בשירות התעסוקה (נציין כבר כאן כי כעולה מכתב התביעה, ביום 14.10.01 החל התובע בעבודה). אין צו להוצאות.מעצר ביתדמי אבטלהמעצר