בל (י-ם) 2439/02 דמי אבטלה לעובד אצל מעסיק זר   1. זוהי תביעה כנגד החלטת פקיד התביעות אשר דחה את תביעת התובע לדמי אבטלה לפי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן- החוק). 2. הרקע לתביעה   א. התובע הינו תושב ישראל. לטענת התובע מתגורר הוא בכפר עקב בירושלים ואילו לטענת הנתבע מקום מגוריו בואדי ג'וז.   ב. התובע עבד בטרם פוטר אצל מעסיק זר, החברה המזרחית לכימיקליים. מקום מושבה של החברה ומקום ביצוע העבודה היה ברמאללה.   ג. המעביד הזר לא שילם בגין עבודת התובע דמי ביטוח . התובע בוטח אצל הנתבע כעולה מהמסמכים שצרף לכתב תביעתו במעמד של מי שאינו עובד ואינו עצמאי וכך גם חויב בדמי ביטוח בהתאם.   ד. לטענת התובע, לאחר שפוטר ביום 31.5.00 החל להתייצב בחודש 9/00 בלשכת התעסוקה.   ה. התובע הגיש תביעה לדמי אבטלה אולם נדחה על ידי פקיד התביעות במכתבו מיום 29.5.02 בנימוק, כי אינו מבוטח בביטוח אבטלה כנדרש בסעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי.   ו. מכאן התביעה שלפנינו.   3. לטענת הנתבע, כדין נדחתה תביעת התובע.   4. השאלה שבמחלוקת: האם נוכח העובדה שמקום העבודה של התובע ועבודתו בפועל היו מחוץ לתחום ישראל אין הוא מבוטח לעניין תשלום דמי אבטלה. א. סע' 158 לחוק מגדיר "מבוטח", בין היתר, כמי שהוא "עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו".   ב. מאחר והתובע הועסק אצל מעביד שאינו תושב ישראל, ומאחר והעבודה לא נעשתה בישראל, אין אפשרות לחייב את מעבידו של התובע בתשלום דמי ביטוח עבורו, ועל כן, אין התובע בגדר "מבוטח" לענין דמי אבטלה.   ג. סעיף 159 לחוק הביטוח הלאומי הסמיך את השר הממונה להרחיב בתקנות את חוג המבוטחים. ואכן, בתקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (הרחבת חוג המבוטחים בביטוח אבטלה ותשלום דמי ביטוח), התשנ"ח - 1997 (להלן: התקנות) נקבע כדלהלן:   לענין פרק ז' יראו כמבוטח גם תושב ישראל או תושב ארעי שמלאו לו 18 וטרם מלאו לו 65 שנים אם נתקיים בו אחד מאלה:   1) הוא עובד הזכאי לשכר והוא חייב בתשלום דמי ביטוח לפי הוראות סעיף 371 (1) (ז) ו- (ח) לחוק.   ד. סע' 371 (1) (ז) לחוק, שאוזכר בתקנה הנ"ל, הסמיך את השר לקבוע הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח, וסעיף הקטן האמור מתייחס לעובד שמעבידו איננו תושב ישראל. ואכן, בתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התשל"א -1971 (להלן -- תקנות דמי ביטוח) נקבע, בתקנה 1, כי העובד בעצמו ישלם את דמי הביטוח במקרים הבאים:         ”(4) עובד שמעבידו אינו תושב ישראל, אם מתקיים אחד מאלה:   (א) מקום מגוריו של המעביד אינו בישראל ואין לו בישראל מען למסירת מסמכים משפטיים;   ב) המעביד הוא אירגון בינלאומי . . .     5. התובע טוען כי יש להבין את המונח "עובד" שבתקנות דלעיל כמתייחס לכל עובד, ועל כן, גם התובע, שאין מחלוקת כי הוא במעמד של "עובד" ולא במעמד של "עצמאי", נכלל בתוך אותה הגדרה. משכך, ומשחייב התובע לשלם עבור עצמו דמי ביטוח מכוח תקנות דמי ביטוח שהותקנו מכוח סע' 371 לחוק, ולאור הוראות התקנות, הרי הוא מבוטח לענין דמי אבטלה מכוח סע' 158 לחוק.   6. כנגד, טוען המוסד לביטוח לאומי כי יש להגביל את המונח "עובד" שבתקנות, כמי שעובד בתוך מדינת ישראל, כיוון שהתובע לא עבד בתוך מדינת ישראל, אין הוא "עובד" במובן התקנות, ועל כן, אין ההרחבה של חוג המבוטחים חל עליו.   7. כלל הוא כי חוק הביטוח הלאומי הינו חוק טריטוריאלי ולפיכך חל הוא רק על עבודה שנעשתה בישראל. רק במקום בו ביקש המחוקק להחיל את החוק על עבודה שנעשתה מחוץ לישראל קבע זאת במפורש למשל בסעיף 76 לחוק הביטוח הלאומי. מקום שראה המחוקק לנכון להרחיב את כיסוי הביטוח למי שעובד שלא בתוך תחום המדינה, הגדיר זאת במפורש.   8. אין כל הצדקה לראות את מי שמועסק בחו"ל, על ידי מעביד שאיננו תושבה ישראל, ואשר אין לו אפילו מען בישראל, כמי שנכנס למעגל המבוטחים לענין דמי אבטלה. החוק נועד לתת מענה למי שמועסק בארץ ויצא מתוך מעגל העבודה ונהייה למובטל. אין הוא מיועד לחול על אלה שלא עבדו בתוך המדינה, ואשר מעבידם לא שילם עבורם דמי ביטוח אבטלה.   9. עוד ייאמר כי התובע הינו מסווג כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, ועל כן אין דמי הביטוח אותם הוא חייב לשלם כוללים דמי ביטוח אבטלה. משכך, גם אם יש לראות את התובע כ"מבוטח" לצורך סע' 158 לחוק, לא צבר התובע תקופת אכשרה הנדרשת מכוח סע' 161 לחוק, כיוון שתנאי להכללת תקופת עבודה מסויימת בתוך תקופת האכשרה הינה תשלום דמי ביטוח אבטלה בגין אותם ימי עבודה.   10. התוצאה היא כי התביעה נידחית. אין צו להוצאות.דמי אבטלה