דמי חגים לעובדי בניה

הזכאות לתשלום ימי חגים מעוגנת בצו הרחבה המשולב בענף הבניה ועבודות ציבוריות. בפרק ה' לצוו ההרחבה נקבעה הזכאות לימי חג לעובדים קבועים. עובדים קבועים הוגדרו בתחילת הפרק כמי שעבדו אצל קבלן אחד במשך תקופה רצופה של 3 שנים לפחות. עב (י-ם) 1345/00 דמי חגים לעובדי בניה רקע כללי 1. זוהי תביעה לפיצויי פיטורים, תשלום חלף הודעה מוקדמת, החזר הוצאות נסיעה ותשלום עבור ימי חג. עוד ביקש התובע להרים מסך בין נתבעת 1 לבין מנהלה ובעליה - נתבע מס' 2. 2. מהמוסכמות והפלוגתאות עולה כי התובע הועסק בתחילה אצל נתבע מס' 2, בעבודות בניין, מ 4/95 ועד 7/95. מאותה עת - 7/95 ועד5/96 עבד אצל נתבעת מס' 1. נציין כי ביום 23.10.02 היינו כשנה לאחר הדיון ביקש ב"כ התובע לתקן את ההסכמה באשר למועד בו החל התובע לעבוד אצל נתבעת מס' 1 שהיה לטענתו ב 10/96 כאשר עד 9/96 עבד אצל נתבע מס' 2. כמו כן ביקש שיקבע כי הביקור בבית חולים הדסה היה ביום 8.9.96. ב"כ הנתבעים נדרש להתיחס לבקשה כאמור בהחלטה מיום 23.10.02. משלא עשה כן התקבלה הבקשה. עוד מוסכם בין הצדדים כי שכרו היומי האחרון של התובע היה 125 ₪. 3. לטענת הנתבעים התובע לא פוטר הוא הוסע למקום העבודה על ידי המעביד ובכל אופן שולמו לו נסיעות וימי חגים. 4. ישיבת ההכחות התקיימה ביום 8.11.01 ובסופה נדרשו הצדדים להגיש סיכומים. דא עקא וחרף החלטות בהם נדרש ב"כ התובע להמציא סיכומיו (ביום 22.4.02 ביום 5.6.02, ביום 26.6.02, ביום 1.10.02, ביום 17.12.02 וביום 13.2.03) הוגשו סיכומי ב"כ התובע רק ביום 23.3.03, כשנה ומחצה מעת ישיבת ההוכחות. סיכומי הנתבעים הוגשו ביום 8.5.03. התובע העיד מטעמו ואילו נתבע מס' 2 העיד מטעם הנתבעים. פסק דין פיטורים או התפטרות 5. לטענת התובע פוטר על ידי הנתבע מס' 2 שאמר שאין לו עבודה עבורו. כחודש לפני אותו אירוע פרצה קטטה בין התובע לבין מנהל העבודה של הנתבעת מס' 1 נאג'ח ואחיו רסלאן. לאחר אותו אירוע הועבר התובע לעבוד באתר עבודה אחר, שם עבד עוד כחודש. נציין כי לאחר סיום עבודתו אצל הנתבעים עבר התובע לעבוד, כעולה מעדותו בחברת חירות בע"מ לאחר מכן בחברת החשמל המזרח ירושלמית. תנאי העבודה בחברת חירות היו טובים יותר מאלה שהיו לו אצל הנתבעים (עמ' 6 ש' 6-7). 6. לטענת נתבע מס' 2 אותה תקופה היתה החברה זקוקה לעובדים. החברה עבדה במספר פרויקטים והעסיקה כ 60 עובדים כאשר באתר בבית שמש צריכה היתה לבצע 300 דירות (עמ' 9 ש' 15). אתר אחר בו עבדה אותה עת היה במודיעין. עוד מסר מר קירמה כי אותה תקופה קלט עובדים נוספים כדי להשלים את העבודות שהחברה נטלה על עצמה ולכן טען כי לא היה זה הגיוני שיפטר את התובע. העיד נתבע מס' 2 כי התובע היה עובד טוב (עמ' 6 ש' 29-31) וכי היה זקוק לו ולאחר שלא התייצב מספר ימים הוא התקשר לאביו של התובע וביקש ממנו לשכנע את התובע לשוב לעבודה אך זה מסר כי הוא אינו מוכן לחזור לעבודה (עמ' 9 ש' 23-26) . 7. לא שוכנענו כי התובע פוטר כטענתו. ענין זה אינו מתיישב עם העובדה שהחברה אותה שעה קלטה עובדים נוספים לשורותיה. הטענה כי התובע הסתכסך עם מנהל העבודה באחד האתרים אינה יכולה לשנות דבר שהרי לאחר אותו סכסוך הוא עבר לעבוד באתר אחר ככל הנראה לבקשתו. בשים לב לנטל ההוכחה שרובץ לפתחו של התובע ולכך שדברי נתבעת 2 נראים סבירים בעינינו, דין הטענה כאילו התובע פוטר להדחות. ממילא יש לדחות את התביעה לפיצויי פיטורים כמו גם התביעה לתשלום חלף הודעה מוקדמת. נסיעות 8. מעדותו של מר קירמה עולה כי התובע הוסע למעשה לעבודה על ידי עובדים אחרים להם שילמה החברה עבור הסעתו. בחקירה החוזרת נשאל התובע האם שילם לנגא'ח (מנהל העבודה שהסיע אותו) ועל כך השיב "לא זוכר ששילמתי לו" (עמ' 6 ש' 27 ואילך) מדברים אלה עולה שאכן התובע הוסע לעבודה על ידי מנהל העבודה באתר וכי התובע לא זוכר אם אכן שילם והוציא הוצאות נסיעה. כן עולה כי הנתבעת דאגה להסיע את עובדיה באמצעות עובדים אחרים. לאור זאת מאחר והנתבעת הסיעה את עובדיה וביניהם התובע, אין הוא זכאי להחזר הוצאות נסיעה ויש לדחות תביעתו ברכיב זה. בכל אופן נציין כי מהראיות שהוגשו לא ברור לאיזה סכום זכאי התובע כהחזר הוצאות נסיעה, אף אילולא קבענו כי הוסע על ידי הנתבעת. אף מטעם זה בלבד יש לדחות את התביעה ברכיב זה. חגים 9. הזכאות לתשלום ימי חגים מעוגנת בצו הרחבה המשולב בענף הבניה ועבודות ציבוריות. בפרק ה' לצוו ההרחבה נקבעה הזכאות לימי חג לעובדים קבועים. עובדים קבועים הוגדרו בתחילת הפרק כמי שעבדו אצל קבלן אחד במשך תקופה רצופה של 3 שנים לפחות. במקרה דנן עבד התובע תקופה קצרה יותר ולכן אין לראות בו כעובד קבוע וממילא אין לו זכאות על פי צו ההרחבה או על פי כל מקור נורמטיבי אחר לדמי חגים ולפיכך דין התביעה להדחות אף ברכיב זה. הרמת מסך 10. לאור התוצאה לפיה נדחתה למעשה כל התביעה אין מקום לעסוק בשאלת הרמת מסך. יחד עם זאת מאחר והצדדים קבעו ענין זה במסגרת הפלוגתאות והמוסכמות ראוי לומר דברים אחדים. בדיון מס' נא/3-156 בביה"ד הארצי לעבודה, יעקב סימס נ. בניימין יוחננוף פד"ע כד' עמ' 199 בעמ' 207 סוקר ביה"ד הארצי את ההלכות הנוגעות לדוקטרינה של הרמת המסך, ואומר, כי גישתם של בתי המשפט ושל בתי הדין לעבודה באשר להרמת המסך מעל אישיותה המשפטית של חברה. ביה"ד מדגיש כי יש לבדוק כל מקרה עפ"י נסיבותיו, וכי הרמת המסך תיעשה ביד קמוצה ובמשורה, וזאת רק במקרים קיצוניים יוצאים מן הכלל. (ביה"ד הארצי מפנה לע.א. 91/79 החברה ליצור מוצרי מתכת בע"מ ואח' נ. חברת הגג למפעלי יצוא בע"מ פד"ע כו (1) עמ' 634 בעמ' 637). המקרים שבהם ירים ביהמ"ש את המסך הם במקרה של תרמית ומניעת הברחת נכסים, מניעת אכיפת חוקים, פגיעה בתקנות הציבור, ועירבוב נכסים בין חברה למנהליה. ביהמ"ש בהרמת המסך חייב לנהוג זהירות, שלא יצא שכר ההזדהות בין החברה ובעל מניות בהפסד היתרונות של ניהול עסקים באמצעות חברה כנהוג במסחר של ימינו. ביה"ד מפנה שם לספרו של י. כהן על דיני חברות בעמ' 221, 228 ו245-, כן, מפנה ביה"ד להלכות קודמות של ביה"ד הארצי בדב"ע לח/3-52 ברגר ואח' נ. ראול מורדוך ואח' פד"ע כ' עמ' 313. במקרה דנן לא הוכח כי התקיימו נסיבות המצדיקות הרמת מסך. זכאי הנתבע מס' 2 להקים חברה ולנהל את פעילותו העסקית במסגרת חברה. ההפרדה בין החברה לבעליה תשמר כל עוד לא התקיימו נסיבות המצדיקות הרמת מסך כאמור לעיל. סוף דבר 11. התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבע 2 הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום שפסק הדין ימסר לו.בניהדמי חגים