הבטחת הכנסה מונית רשומה

בל (חי') 3184/00 הבטחת הכנסה מונית רשומה 1. תביעתו של התובע להבטחת הכנסה, נדחתה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בשל העובדה שע"ש התובע רשומה מונית.   2. התובע טוען כי הגם שהמונית, משנת ייצור 1992, רשומה על שמו, למעשה הוא אינו עושה בה שימוש, והיא מושבתת מאז הפקיד את רשיונות המונית במשרד הרישוי, ב - 12/99. עוד הוא טוען כי המונית מעוקלת וכן, כי מאז נחבל בתאונת עבודה, הוא אינו עובד, וכי ברשותו מסמכים רפואיים המעידים על מצבו. בכתב התביעה המתוקן, טען התובע, בנוסף על הטענה לפיה הרכב עוקל, כי מכר את הרכב ב- 12/00 לבן אחיו, ואילו את מס' המונית מכר ב- 6/01.   3. במכתב הדחיה, מיום 5/00, צוינה סיבה נוספת לדחיה, פרט למונית הרשומה על שמו, והיא - שהכנסותיו של התובע מעבודה, הידועות לנתבע מרישומים במחלקת הגביה אצלו, שוללות גם הן זכאותו לגמלה. טענה זו לא הועלתה בכתב ההגנה (והנתבע חזר בו מנימוק זה בהודעה שמסר ביום 3/3/03), כך שהנימוק היחיד לדחייה, הוא היות התובע בעל רכב מנועי.   4. הנתבע מוסיף וטוען, כי גם עיקול המוטל על הרכב אינו מבטל את הבעלות על הרכב, וכן כי הטענה לפיה הרכב עוקל ורשיונותיו הופקדו, אינה מתיישבת עם טענת התובע לפיה מכר את הרכב.   5. לתיק הוגש תצהירו של התובע, ומסמכים נוספים מטעמו. התובע אף העיד בפנינו.   6. אין חולק, כי בתקופה הרלבנטית לתביעה (5/00), היה התובע בעליה של מונית (מ.ר. 3519625), ועל כך העיד בדיון ביום 18.12.00. התובע אמנם אמר כי יפעל למכירת המונית, ואז תוגש התביעה, אולם אין בכך כדי להשפיע, רטרואקטיבית, על התקופה הרלבנטית לתביעה זו.   7. התובע העיד כי מכר את הרכב בינואר 2001 (עמ' 4 לפרוטוקול), היינו - לאחר החודש שעבורו נתבעת הגמלה. גם הקבלות על מכירת המונית ועל השכרת מספר המונית הן מתאריכים מאוחרים לחודש 5/00, ואילו האישור על העברת הבעלות ברכב היא מיום 17.6.01. מכאן, שאף לשיטתו של התובע, היה הבעלים הרשום ואף הבעלים בפועל בחודש 5/00. ביטול פוליסת הביטוח על הרכב מתאריך 5/12/99, אין בו כדי לשנות את העובדה שהתובע היה בעליו של רכב, גם אם רכב זה לא היה מבוטח, אלא שללא ביטוח, לא יכול היה התובע לעשות שימוש ברכב זה. כמו כן, כאמור, כבר מ- 5.12.99, הופקד רישיון הרכב.   8. השאלה בה עלינו לפסוק היא האם בעובדה שרשיונות הרכב הופקדו במשרד הרישוי והביטוח בוטל - יש כדי לזכות את התובע בהבטחת הכנסה.   9. תק' 10 (ג) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982 חוזרת למעשה על הוראת סע' 9א. לחוק, וקובעת: -   "על אף האמור בתקנה זו, היה הנכס רכב מנועי, יראו את הנכס כאילו מופקת ממנו הכנסה חודשית בסכום שאינו נמוך מסכום הגימלה שהיתה משתלמת לתובע לולא האמור בתקנת משנה זו".   10. המחוקק, בחר להחמיר עם בעלות ברכב, יותר מאשר עם בעלות בנכסים אחרים. בעוד שלגבי נכסים אחרים נקבע שווי הכנסה של 8% משוויים, בין אם מופקת מהם הכנסה ובין אם לאו - הרי שכאשר המדובר ברכב - שונים הדברים, ולגבי כלי רכב - רואים את הנכס כשווה ערך לגימלה החודשית.   11. על תכליתה של תקנה 10(ג) הנ"ל נאמר בפסק הדין בענין זבולון צאלאקשווילי - המוסד לביטוח לאומי (דב"ע מו/42-0 פד"ע יז 323, 326):   "תקנה 10 (ג) מצביעה על מגמה לא לשלם גימלה למי שיש רכב ברשותו. הסיבה לכך היא שהמדינה אינה צריכה לתמוך במי שיכול להוציא מיגיע כפיו או ממקור אחר סכומים הדרושים להחזקת רכב. סיבה נוספת היא שמי שיש רכב ברשותו, יכול לעיתים להתפרנס משימוש באותו רכב או מהשכרתו."   בפסק הדין בעניין קופרמן - המוסד לביטוח לאומי (דב"ע מו/46-0 לא פורסם) עמד בית הדין הארצי על טעמם של החוק ושל התקנות בשלילת הגימלה מבעל רכב:   "ההוצאות הכרוכות בהחזקת רכב הן כה גבוהות שיש לראות בעל רכב כמי שיש לו הכנסה מנכס, ו"נכס" פירושו גם "טובת הנאה" ראויה או מוחזקת בלשון סעיף 9(ג) לחוק".    12. הפרשנות המוצעת ע"י התובע ולפיה משהופקדו רשיון הרכב במשרד הרישוי, ובוטל הביטוח, נשללת הגדרת התובע כבעליו של הרכב - אינה מקובלת עלינו.   13. ראינו, שהמחוקק החמיר עם בעלות ברכב מאשר בנכס אחר, וניתק את שוויו מההכנסה שיש לזקוף לתובע גימלת הבטחת הכנסה. קבלת פרשנותו של התובע - תיצור "אפליה" לטובה של רכב מושבת, לעומת נכס אחר - שלגביו נזקפת הכנסה של 8%, גם אם אין מופקת מאותו נכס הכנסה כלשהי.   14. הפעלת תיקון תשס"א לחוק הבטחת הכנסה נדחתה. אולם נראה שהרכב בו עסקינן, אינו נופל אף בגידרו של התיקון האמור.   15. לטעמנו - לא זו היתה כוונת המחוקק, ותימוכין לכך אנו מוצאים בתקנה 10 (3)(2) לתקנות, הקובעת: -   "רכב מנועי של מי שאינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי בגלל מחלה, לתקופה שלא תעלה על ששה חודשים מיום שהגיש תביעה לגימלה, ובלבד שהפקיד את רשיון הרכב אצל הרשות המוסכמת".   14. המחוקק הכיר בהפקדת רשיון הרכב רק במקרה של מי שאינו מסוגל לעבוד בגלל מחלה - ואף זאת לתקופה מוגבלת של עד 6 חודשים. ברום אם כן, כי במקרה שלפנינו, אין בהפקדת הרשיון כדי להוציאו מתחולת התקנה.             15. כב' הש' ארד בענין ענת מועלם נ. המוסד לביטוח לאומי (עב"ל 1034/01) מסכמת את הדברים: -   "שילוב של הוראות החוק והתקנות הביאו אותנו לנוסחה הבאה: בעלות על רכב מנועי או שימוש הנעשה בו דרך קבע (להלן: "שימוש"), נחשבים להיות "נכס" ממנו מופקת הכנסה חודשית - בין בפועל ובין שלא בפועל - בשיעור "שאינו נמוך" מסכום הגימלה שהיתה משתלמת לפי סעיף 5(ב) לחוק. במילים אחרות: בעלות על רכב מנועי או שימוש בו נמצאו להיות שוות ערך להכנסה השוללת גימלה". (סע' 7 לפסה"ד)   16. יובהר כי נושא "השימוש" התפתח בפסיקה לאור העובדה שכלי רכב נרשמו על שם אנשים אחרים, ותובעי הגימלה הם שהשתמשו בהם. אולם - ביה"ד הארצי הבחין כאמור וקבע כי "בעלות" או "שימוש" שוללים את הזכות לגימלה - ובקרה שלפנינו בבעלות עסקינן. (ראה: עב"ל 1076/01 ווהב ישראל נ. המל"ל).   17. מהאמור לעיל עולה שדין התביעה להידחות.   18. אין צו להוצאות.מוניתהבטחת הכנסה