הוצאות ביטוח רפואי - מזונות ילדים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוצאות ביטוח רפואי - מזונות ילדים: א. בפני תביעת אב להפחתת המזונות שנפסקו ב- 3.12.86 לשתי בנותיו בתיק מ"א 3097/85. בעת הגשת התביעה, ב- 20.5.92 עמד סכום המזונות על 1,350 ש"ח לחודש. בנוסף לכך חוייב הנתבע לשאת בהוצאות ביטוחן הרפואי של בנותיו בקופ"ח ובהוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות בביטוח הרפואי. שינויי הנסיבות המצדיקים לשיטת התובע את הפחתת המזונות הם: התובע נאלץ להפסיק את חברותו בקואופרטיב "דן" והפך לנהג מונית שכיר המשתכר 1,500 ש"ח לחודש בלבד. לתובע בעיות רפואיות שהחלו בשנת 1986 וכתוצאה מניתוחים הוא עלול להישאר נכה. עפ"י גילן של הבנות, החיוב במזונות הפך להיות מדיני צדקה. ב.   בכתב התביעה הובאו עובדות נוספות כמו: פרטי הסכם הגירושין, היות הנתבע נשוי משנת 1982 ואב ל-3 ילדים מנישואיו לאישה אותה נשא לאחר גירושיו מאם הנתבעות, אך עובדות אלו אינן רלבנטיות, באשר קדמו לפסיקת המזונות בתיק מ"א .3097/85 לפיכך גורל תביעת התובע תלוי בבדיקת 3 השינויים שפורטו לעיל אשר התרחשו לאחר פסיקת המזונות, לאור הצורך להוכיח שינוי נסיבות מהותי כתנאי לשינוי פסק הדין (ע.א. 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(187 (3). ג. הפסקת חברותו של התובע בקואופרטיב "דן" אינה במחלוקת, אולם גרסת התובע בסע' 5ג לכתב התביעה באשר לנסיבות הפסקת חברותו בקואופרטיב ובאשר לשימוש אותו עשה בסכומים אותם קיבל עבור מנייתו בקואופרטיב "דן" לא נתמכה במסמכים, זאת למרות שהגרסה הוכחשה בכתב ההגנה. אילו הייתה גרסת התובע נכונה, הדעת נותנת שלא היה כל קושי לתמוך אותה במסמכים. כך באשר לקשר בין שלילת רישיון הנהיגה של התובע לשנה אחת להפסקת חברותו בקואופרטיב, כך באשר להלוואות וכך באשר לשימוש בכספים מפדיון המניה בקואופרטיב לסילוק חובותיו של התובע בבנקים. גם גרסת התובע בדבר הפיכתו לנהג שכיר הוכחה מפי התובע עצמו כלא נכונה, שכן התובע הודה בעדותו כי היה בעלים של מונית אותה מכר לדבריו באוגוסט 1991. יצוין כי התובע לא ראה לתמוך את גרסתו לעניין מכירת המונית במסמכים או בראיות אחרות. למעלה מכך, התובע הודה כי הינו נוהג במונית של חבר, אך לדבריו אינו עובד כנהג המונית, אלא מקבל את המונית לשם הסדרת ענייניו. עדות התובע בעניין זה אינה מהימנה עלי. משבחר התובע לבסס את תביעתו על עובדות לא נכונות בדבר הפיכתו לנהג מונית שכיר עם הפסקת חברותו בקואופרטיב "דן", ומשלא הציג בפני ביהמ"ש ראיות לתמיכת גרסתו בנושא הכספים אותם קיבל בעת פרישתו מקואופרטיב "דן", אין מקום לבסס הפחתת מזונות על השינוי במצבו הכלכלי של התובע מאז הפסקת חברותו בקואופרטיב "דן". ד. ממסמכים רפואיים רבים שהוצגו עולה כי הנתבע אכן סובל ממורסה באזור פי הטבעת שחייבה ניתוחים חוזרים, אולם אין במסמכים שהוצגו כדי לבסס ממצא בדבר פגיעה צמיתה בהשתכרות או בכושר ההשתכרות של התובע. כדי לבסס ממצא בדבר פגיעה בהשתכרות התובע או בכושר השתכרותו, היה על התובע להביא בפני ביהמ"ש ראיות רפואיות בנושא השפעת בעייתו הרפואית של התובע על כושר השתכרותו. בכתב התביעה לא טען התובע כי בעייתו הרפואית פגעה פגיעה של קבע בכושר השתכרותו, וכאמור, אין בפני ראיה בדבר נכות צמיתה שאינה מאפשרת לתובע להשתכר ברמה אליה הורגל עד כה. אוסיף כי ממכתב שחרור מביה"ח "וולפסון" מ- 21.6.92 שהוגש ע"י ב"כ התובע עולה כי הבעיה הרפואית הנזכרת קדמה לפסיקת המזונות, והניתוח הראשון שבוצע בתובע בעניין זה נעשה ב- 1985. לא זו בלבד אלא שמפי התובע עצמו יודעים אנו כי למרות בעייתו הרפואית, עבד בקואופרטיב "דן" עד פרישתו וב- 8.2.89 הצהיר בביהמ"ש המחוזי בת"א בתיק ה.פ. 811/87 כי בכוונתו להמשיך ולעבוד בקואופרטיב "דן" ואין לו כוונה למכור את המניה. המסקנה המתבקשת היא כי בעייתו הרפואית של הנתבע לא מנעה ממנו לעבוד ולהשתכר הן בעודו חבר בקואופרטיב "דן" והן לאחר שפרש מהקואופרטיב, ובנסיבות אלו אין לראות בבעייתו הרפואית של התובע עילה להפחתת המזונות. ה. נותרה טענת התובע בדבר השינוי בגילן של הנתבעות, כשלגבי הבכירה כתוצאה מהיותה בת 15. השתנה הבסיס המשפטי של חיוב התובע במזונותיה. אינני סבור שהשינוי בגיל הנתבעות כשלעצמו מהווה שינוי נסיבות מהותי עליו ניתן לבסס הפחתת מזונות. השוני בגיל הינו נתון צפוי, וכמוהו צפוי השינוי בבסיס המשפטי של החיוב בהגיע קטין לגיל 15. התובע לא טען לשינוי מהותי בצורכי הנתבעות, ועל כן אין בשינוי בגיל הנתבעות כדי להצדיק הפחתת חיובו של הנתבע במזונותיהן (השווה ע"א 363/81 הנ"ל). ו. התובע מתאונן על ריבוי הוצאות רפואיות חריגות, ומייחס לאם ניצול לרעה של חיובו לשאת בהוצאות אלו. טענתו זו של התובע לא הוכחה להנחת דעתי. מהמסמכים עולה כי למרבה הצער תובעת 3 לוקה מאד בבריאותה. עפ"י חיובו של התובע אין עליו לשאת בהוצאות רפואיות חריגות עפ"י שרירות לבה של האם, אלא "בהוצאות רפואיות חריגות שלא ניתן לקבלן ע"י אישור רפואי בקופת חולים". אם סבור הנתבע שחיובו מנוצל לרעה, ביכולתו להתנגד לדרישות ספציפיות הנראות לו בלתי מבוססות, אך אין בכך כדי להצדיק את ביטול או שינוי החיוב שהושת עליו בפסק הדין. לאור האמור לעיל הנני דוחה את התביעה. התובע ישלם לאם הוצאות משפט בסכום של 500 ש"ח עם הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. קטיניםרפואהביטוח רפואימזונות ילדיםמזונות