הכחשת תאונה נזקי רכוש

להלן פסק דין בנושא הכחשת תאונה - נזקי רכוש: בפני תביעת נזקי רכוש לרכב. אין הכחשה מטעם הנתבעת של עצם קרות אירוע התאונה ואולם לטענתה, כעולה מכתב הגנתה ומפרוטוקול בית המשפט מיום 14/4/02 סבורה הנתבעת כי היה נסיון להגדיל במרמה את הנזק ובנסיבות אלה, אין לקבל את התביעה לפי חוזה ביטוח ויש לדחות את התביעה.   בישיבת ביהמ"ש מיום 14/4/02 נחקר השמאי וזאת ביחס למוקדי הנזק ברכב והתרשמותו מהנזק ברכב, התובע עצמו וכן נחקר העד מר אחמד מהל אבו אלהיג'א אשר ישב ליד הנהג וכן חוקר מטעם הנתבעת.   עפ"י סיכומי התובע, גרסת התביעה היא כדלקמן: ביום 26/11/00 בשעה 21.30 או בסמוך לכך בטמרה נהג התובע ברכב שהוא מסיע את חברו, אותו עד אשר העיד בבית המשפט, כאשר רכב אחר שנסע במסלול הנגדי ביצע עקיפה מסוכנת לרכב שלפניו ועמד להתנגש בו ועל מנת להמנע מהתנגשות חזיתית, ניסה להסית את רכבו ואולם רכבו התנגש בחזקה בעמוד חשמל והסב לרכב נזקים שבעקבותיהם נגרמו אף לתובע ולעד נזקי גוף קשים. לטענת התובע והעד, הם אף איבדו הכרה והובהלו באמצעות אמבולנס לבי"ח וכי הרכב עצמו נגרר באמצעות גרר ראמה שהיה אז גרר משטרתי וזאת 3-4 שעות משעת האירוע.   השמאי אשר נתן חוו"ד העיד כי הרכב ניזוק בחלק הקידמי, בגג ובחלק הפנימי. לטענת התובע לא שלל השמאי הגרמות נזק לגג עקב הפגיעה בעמוד החשמל, מה עוד שבתמונות אשר צורפו לא נראה כי בגג יש נזק גדול כזה ולכן ולאור העובדה כי אין הערכה של נזק אחר היכול להגרם בעקבות הפגיעה בעמוד החשמל, אין לקבל את גרסת השמאי כאילו כביכול הנזק לגג לא נגרם בתאונה זו. התובע מפנה לכך כי השמאי לא התייחס כלל והתחמק מלענות ביחס לזויות כאלה או אחרות של פגיעה ברכב. לטענת התובע אין לקבל את טענות השמאי ביחס להגדלת הנזק. וביחס לעדות החוקר, מנתח התובע את התמליל של הקלטת התובע ומוצא בו תימוכין לגרסתו, תוך שהוא מעלה את העובדה שלא הוצג כל חומר החקירה לרבות הקלטות של שכנים היו במקום, דבר שיש לפעול לחובתה של הנתבעת. לטענתו אין בקלטת ובתמליל שום סתירה עם עדות התובע בבית המשפט וראיה ביחס להגדלת הנזק. ביחס לנושא הנזק ובמחלוקת אשר עלתה בחקירה הנגדית של התובע, דהיינו האם הרכב נשוא התביעה הינו מסוג או דגם די.איקס. או אי.איקס. מסביר התובע שנכון שברשיון הרכב נעשה תיקון מדי.איקס. לאי.איקס. אך התיקון נעשה עפ"י דרישת משרד הרישוי ומשכך יש להתייחס לדגם הרכב כ- אי.איקס. וזאת למרות שהשמאי התייחס לרכב מבחינת די.איקס. ואולם יש לציין כי גם כך מסביר התובע אין הבדל משמעותי בין המחירים. התובע מפנה לכך כי שווי דגם די.איקס לפי מחירון יצחק לוי ביום התאונה הוא 30,500 ₪, כזכור הנזק הוא נזק טואטלי והוכרז עליו אובדן גמור וכי השמאי ניכה מערך הרכב 4% בגין בעלים קודמים ו- 20% בגין תאונות קודמות ומכאן שהפיצוי הוא 23,180 ₪ כאשר טענה זו אינה מקובלת כלל ועיקר על התובע אשר סבור כי יש לפצותו לפי ערך הרכב ביום התאונה. יש לציין כי צורף תמלול של הקלטת אשר התובע תימלל אותה באמצעות חב' איגמי בע"מ, בסכום של 860 ₪. התובע לא צירף לסיכומיו את האישור לגבי הגרר כעולה מהחלטת ביהמ"ש מיום 14/4/02.   הנתבעת לעומת זאת, מדגישה כי התובע ניסה להונות את חב' הביטוח ע"י שינוי דגם הרכב מדי.איקס ל- אי.איקס ובכך ניסה לקבל תגמולי ביטוח בשיעור הגבוה מערכם האמיתי. ואולם למעלה מזה, לטענתה, יש לראות בחוו"ד השמאי מר פוגל יצחק ובעדות החוקר כמצביעים על כך שאין לקבל את גרסת התובע והעד לקרות אירוע התאונה. לטענתה, הנזק הוגדל עובר לתאונה בכמה מונים והדבר צריך לשלול ממנו את הזכאות לצורך תגמולי ביטוח ובהקשר זה היא מפנה לסעיפים הרלוונטיים בחוק חוזה ביטוח. הנתבעת מפנה להודעה החתומה לחוקר שתועדה אף בקלטת שהוגשה ולפיה טען התובע כי ביום אירוע התאונה היו המון אנשים שראו את התאונה מיד לאחר התרחשותה. לעומת זאת, בחקירה הנגדית לא זכר כלל את האנשים שראו את הנזק. כן היא מפנה לשינוי דגם הרכב כפי שהובהר על ידה. הנתבעת מפנה לכך שבניגוד לטענות כאילו היו התובע והעד חסרי הכרה, הרי בתעודת חדר המיון לא מצויין הדבר כלל ועיקר ומצויין כי היו בהכרה מלאה. לא הומצא אישור על אמבולנס וגם לא אישור הגרר. אולם עיקר העיקרים בטענותיה נוגע לכך שהתובע הודיע לסוכן ואף ציין כי מדובר בתאונה קלה ולא הרגיש שהנזק גדול ואולם לטענתו, רק אח"כ נודע לו כי המצב של הרכב קשה הרבה יותר. הנתבעת מפנה לכך כי הנזקים הוגדלו לאחר התאונה וזאת תוך הפניה לעדותו של פוגל יצחק שמאי מטעמה אשר בדק את הרכב ביום 29/11/00 דהיינו 3 ימים לאחר קרות אירוע התאונה ואף צילם אותו וכי הרכב שניזוק היה בעיקר בחלקו הקידמי של הרכב, בגג ובחלקו הפנימי וכי נזקים אלה נראו לו מחשידים, בשים לב לזוית הפגיעה של הרכב בעמוד החשמל ובנסיבות אלה ולאור הנזק בגג שהוא כל כך גדול, גם הסב את תשומת לבה של חב' הביטוח אשר פנתה לחוקר. עוד ציין הנ"ל כי לא ייתכן שלוח שעונים ייהרס בצורה שכזו, לוח שעונים בצד ימין ומאחר ומדובר בחבלה ברוטאלית כהגדרתו, הרי זו פגיעה שנעשתה במתכוון. הטענה שכביכול הלוח נשבר כתוצאה מפגיעת העד, לא עולה בקנה אחד עם העובדה שהתובע מציין כי הוא היה חסר הכרה ולא ידע מה קרה לחבר שלו ובכך יש סתירה רבה. כן מפנה הנתבעת לכך שמר פוגל מציין כי הנזקים בצד ימין של הרכב לרבות נזק לשמשה הקידמית או לחזית הרכב מצד ימין, אינם הגיוניים ומלמדים על פגיעות נוספות. עוד מפנה הנ"ל כי העד מר אחמד ציין כי היה חגור בחגורת בטיחות ואם כן, נשאלת השאלה כיצד הגיע ראשו לשמשה הקידמית באופן כי נשברה. הנתבעת מפנה לשחזור שבוצע ע"י החוקר אשר גם מתוך השחזור הזה לא סביר היה כי פנים הרכב וגג הרכב ייפגעו כתוצאה מסטיית התובע אלא כתוצאה מפגיעות נוספות אשר נועדו להגדיל את הנזק. עוד מפנה הנתבעת לכך כי גם התובע וגם העד מר אחמד סברו בהתחלה כי הנזקים נמוכים בהרבה ואם אכן נגרר הרכב מהמקום מיד, מדוע לא הוצג תיק המשטרה ו/או האישור ביחס לגרר בהקשר זה. לטענתה של הנתבעת חב' הביטוח, הושחת הרכב בחלקו הפנימי ונתגלו חבלות גם בשמשת הרכב, חבלות שלא נגרמו בתאונה זו אלא מתוך כוונה להגדיל את הנזק. עוד מפנה הנתבעת לשווי ערך הרכב ולעובדה שמדובר בהפרש של 2,500 ₪, בהפרש ברכב מסוג די.איקס לאי.איקס וכי לרכב היו תאונות קודמות ובעלויות קודמות ועל כן ההפחתה היתה בהחלט כדין. הנתבעת מפנה לכל נושא שווי רכב לצורך תגמולי ביטוח, תוך ציון כי נקטה בהקשר זה עפ"י הכללים הידועים בהקשר זה. הנתבעת מפנה לכך כי התובע לא בחר מטעמים השמורים עימו להעיד את האנשים אשר לטענתו ראו את אירוע התאונה וזאת לאור העובדה שהיו במקום אנשים הרבה. כן היא מציינת כי התובע לא העיד את נהג הגרר או צירף את אישור הגרר או את דו"ח האמבולנס לרבות את תיק המשטרה שהיה יכול לתמוך לכאורה בטענותיו וצריכות עובדות אלה כדי ליצור חזקה כנגדו כמי שלא הביא עדים רלונטיים לאושש את גרסתו.   בסיומו של יום, השאלה הנשאלת ועומדת לפתחו של ביהמ"ש היא אחת, האם מכל המקובץ דלעיל והאם מכל החומר המונח לפתחו של בית המשפט ואשר כולל את העדויות של הנהג, של העד שהיה לידו, של השמאי, של החוקר השתכנע ביהמ"ש עפ"י מאזן ההסתברויות כי אכן הנזק נגרם באירוע תאונה זו.   עלי לציין כי נמצאו סתירות כאלה או אחרות בעדותם של התובע ושל העד מטעמו. ואולם סתירות אלה לא יורדות להערכתי לשורשו של עניין ככל שהדבר נוגע למידת האמון שביהמ"ש רוכש ביחס להתרחשות אירוע התאונה דהיינו אני נכון לקבל כי התאונה התרחשה בדרך אותה מתארים התובע והעד מטעמו וזאת הגם שהנתבעת ביקשה לטעון כי ישנם סתירות מהותיות המונעות את היכולת לקבל את עדותם בהקשר זה. ואולם נשאלת השאלה האם ביהמ"ש השתכנע כי מוקדי הנזק השונים אותם ציין השמאי תוך הבעת ספקות לגבי הגג ולגבי השמשה, מלמדים שאכן הנזק הוגדל אחרי התאונה.   בחנתי את חוו"ד השמאי ואת עדותו ובסופו של יום, אינני סבור כי הנתבעת שיכנעה אותי חרף סיכומיה המלומדים כי אכן כך הדבר וכי אכן התובע הגדיל את נזקו בכוונה תחילה מתוך כוונה להנות מתגמולי הביטוח. נכון שהתובע לא צירף אישור של גרר ואולם אני חרף אישור זה מוצא לנכון לתת אמון בגרסתו בהקשר זה אשר נשמעה היתה לי יחד עם גרסת העד מטעמו כאמינה ככל שהדבר נוגע למידת החומרה שיש לייחס בתאונה זו ובהתנגשות בעמוד חשמל אשר מטבע הדברים יכול לגרום לנזקים רבים יותר ממה שסוברים תחילה. עלי לציין גם כי לא מצאתי בתמליל שהוגש לי עדות לכך כי התובע סתר את עדותו בביהמ"ש כפי שהבהרתי.   אשר על כן וחרף עמדתה המפורטת של הנתבעת אני מחליט לתת אמון בתביעה ולקבל אותה. עלי לציין על מנת שיובהר כי אלמלא ביהמ"ש לא היה נותן אמון בגרסתו של התובע ובאמון שבית המשפט מחליט לתת בה, לא היה בית המשפט מגיע למסקנה האמורה. עם זאת, אינני סבור כי ההפחתות שבוצעו ע"י השמאי מטעם הנתבעת היו בלתי סבירות ונהפוך הוא, אני חושב שמדובר בנסיבות העניין בהחלט בהפחתות ראויות ונכונות ואין צורך לחזור על ההלכה הפסוקה לפיה התקבלה בביהמ"ש העליון עמדתן של חברות הביטוח ככל שהדבר נוגע בחישוב נזק לצורך תגמולי ביטוח באופן שנבחן מצבו של הרכב כפי היותו בעולם בעת התאונה דהיינו מס' הבעלויות, קילומטרז', תאונות קודמות כאלה או אחרות, אופיו של הרכב (מסחרי, פרטי, מחברה, מונית וכו') כפרמטרים מקובלים על מנת להעריך את שוויו. עלי לציין גם כי אני מחשב את החישובים לפי דגם די.איקס ולא אי.איקס.   בשים לב למסקנתי זו ,התביעה מתקבלת ואולם זאת עפ"י חוו"ד שמאי אשר ההפחתות שלו נראות לי נכונות וסבירות בנסיבות העניין וזאת בשים לב להלכות בהקשר זה.   הנתבעת תפצה את התובע עפ"י דו"ח השמאי מטעמה בסכום של 23,180 ₪ שסכום זה יש להצמיד מיום מתן חווה"ד של השמאי מר פוגל יצחק בתאריך 29/11/00, תוך הוספת ריבית עפ"י חוק ריבית והצמדה.   בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט אשר כוללות את האגרות ששולמו ובתוספת הסכום ששולם לחב' אגמי בסך 860 ₪. הסכומים יהיו משוערכים בלבד ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 1,500 ₪ + מע"מ. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן, ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק. הכחשת תאונהתאונת דרכיםנזקי רכוש