קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בנכות עקב סוכרת: זהו ערעור על החלטת ועדת העררים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט1959- (נוסח משולב) מיום 9.2.98, שאישרה את החלטת קצין התגמולים ודחתה את עתירת המערער להכיר בנכות כלשהי עקב מחלת הסוכרת ממנה הוא סובל. בבקשתו של המערער להכרת נכות שהוגשה ב16.4.96- הוא נשאל "כיצד גרמו תנאי השירות למצבך" ועל כך הוא השיב שהוא שירת 10 שנים ביהודה, כי הוא הותקף בחברון מספר פעמים באבנים, כי הוא סבל מ"כלכלה לא מסודרת", וכי "מ1987- התפרצות האינתיפאדה עבודה קשה תוך מתן כלכלה בסדר גודל 50 אלף מנות ליום", וכן כי נפתחה נגדו חקירה בגין גנבה "ללא עוול וזה היה טראומה עבורי, סבלתי שנה וחצי מתח". גרסתו אז היתה איפוא שהכוח המצטבר של כל אלו הם שגרמו למחלתו. לפנייתו האמורה צורף באותו מועד מסמך בן ארבעה עמודים שעניינו "קורות חיים (מחלת הסוכרת) שלי". במסמך זה מפרט המערער פרוט רב את תולדות חייו בצבא ובמשטרה, ומהכותרת למסמך זה, כפי שצוטטה לעיל, מסתבר שהמערער ראה את המתח והחרדה וחוסר הסדר באכילה ובטלטוליו המרובים לאורך עשרות שנות שירותו בביטחון המדינה, את סיבת המחלה שלו. באותו מועד (16.4.96) הגיש המערער גם חוות דעת מקצועית מפי פרופ' בר-און שבסיכומה הוא כותב שאצל התובע "קיים כנראה רקע גנטי ונטייה מטבולית (השמנה) לסוכרת מטיפוס 2, אך המחלה התפרצה והוחמרה בעקבות מתחים נפשיים מתמידים וחוזרים הקשורים לשרותו במשטרה והביאו להופעתה של מחלת הסוכרת... לדעתי הקשר עם השרות הוא קשר של החמרה...". הועדה, בדחותה את ערעורו של המערער בפניה, התבססה על סיכום והמלצות הועדה לבחינת הקשר הסיבתי בין סוכרת לשרות צבאי מיום 28.7.96. סיכום זה (בחתימת יו"ר הועדה פרופ' איתמר רז) קבע בסעיף 8 שלו ש"מצב לחץ במאמץ של התפתחות סוכרת מסוג 2, אין הוכחה לתפקיד "מצב לחץ" (סטרס) כגורם DE NOVO של סוכרת מסוג 2 (היא הסוכרת שיש למערער) אך סביר ש'מצב לחץ' קיצוני עשוי לחשוף את המחלה אצל אנשים בעלי רקע גנטי". לכן "...במידה ויתפתח מצב של סוכרת חריפה מסוג 2 תוך 3 חודשים מהתרחשות 'מצב לחץ' קשה, יש לקבוע כי התפרצות הסוכרת הינה כתוצאה מהאירוע". ברור שייחוס המחלה לאורח חיים ולמתח מתמיד לאורך עשרות שנות שרות ביטחון, כפי שעולה מגישתו הראשונית של המערער שהובאה לעיל, איננו יכול לדור בכפיפה אחת עם סיכום הועדה האמורה, לפיו ניתן להכיר בשירות כגורם למחלה כשמדובר על מחלה שהופיעה תוך שלושה חודשים לאחר התרחשותו של מצב לחץ קשה. יצוין שבחוות הדעת האמורה שנתן פרופ' בר-און הייחוס הוא דומה. בנסיבות אלו נעשה "שינוי חזית" מסוים והמערער ייחס בהמשך הדיון את הסוכרת לאירוע מיוחד שארע ביום כיפור של שנת 1976 בחברון. לדבריו לאחר מכן נחשפה הסוכרת. לא עלה בידי המערער להביא בפני ועדת הערר רישום כלשהו על בדיקת סוכרת וחשיפתה באותו מועד, והועדה לא האמינה למערער שכך אכן היה. הוסף לכך גורם נוסף בו רואה המערער את הגורם לפריצת הסוכרת, והמדובר הוא בגורם שארע שנים לאחר מכן, והרי לך תניא דמסייע נוספת למסקנה העובדתית האמורה של ועדת הערר. לא יכול ששני גורמים בשני מועדים שונים "יצרו" את הסוכרת. אמור מעתה שאפילו בהנחות הנוחות ביותר למערער, היינו שלא רקע גנטי המשותף גם לאביו ולאחרים ממשפחתו גרם למחלה, ושלא מתח לאורך עשרות שנים גרם לכך, כפי שטען המערער בתחילה, אלא שהיה גורם של מתח ביום כיפור 1976 (דבר שהועדה היתה מוכנה לקבלו - ולנו יש ספק בכך), עדיין אין ראיה שהועדה היתה מוכנה לקבל שמתח זה הוא שגרם לסוכרת. לא רק שבכגון דא מדובר על פן עובדתי שאין לערער עליו, אלא שגם לגוף העניין נראה לנו שמסקנת ועדת הערעורים היא נכונה, ואנו דוחים את הערעור. המערער יישא בהוצאות המשיב ובנוסף בשכ"ט עו"ד של 3,000 ש"ח בצרוף מע"מ. סוכרתנכות