להלן פסק דין בנושא הפרדות רשתית כתאונת עבודה:   1. ביום 15/10/2001 דחה המ.ל.ל. תביעה לתשלום דמי פגיעה שהגיש התובע בגין פציעתו בתאונה מיום 30/03/2000 ובהודעת הדחייה נאמר כי לא הוכח שבתאריך הנטען אירע לתובע אירוע תאונתי כלשהו במהלך עבודתו, אשר בגינו נגרמה לו הפרדת הרשתית בעינו הימנית - כנטען בתביעה.   2. על החלטת המ.ל.ל. ערער התובע בתביעה שלפני. בכתב התביעה נטען כי במהלך עבודתו כמנהל תחזוקה במפעל עדין בע"מ, ולצורך ביצוע מדידות למירכוז מכונה באולם הייצור במפעל, הוא טיפס ועלה על סולם דו-כנפי מעץ שגובהו כ- 4 מטר. בהגיעו "עד לגובה השלב שלפני האחרון בסולם ... לפתע נשבר השלב שעליו עמד, והתובע נפל ארצה מלוא קומתו ונחבל". (ראה סעיף 2. ד. לתביעה). עוד נטען בכתב התביעה כי התובע נפגע בנפילתו בראש, והדבר השליך על ראייתו בעין ימין שנטשטשה. ביום 20/08/2000 פנה התובע לבית חולים איכילוב לבדיקת עיניים ואושפז מייד בשל ההחמרה בכושר הראייה בעינו הימנית, ואובחנה אצלו הפרדת הרשתית וצניחת העפעף הימני.   3. הנתבע כפר בכל העובדות שנטענו בכתב התביעה וטען כי להפרדות הרשתית שבגינה אושפז התובע, אין כל קשר לעבודתו משלא נפגע בעבודה.   4. לאחר ששמעתי העדויות של התובע וחברו לעבודה ועיינתי בכל הראיות ובסיכומי הטענות שהגישו הצדדים, הנני פוסקת כדלקמן: -   א. תנאי בל יעבור להכרה באירוע כפגיעה בעבודה הוא הרמת נטל ההוכחה בדבר קיום האירוע התאונתי הנטען על ידי התובע. {ראה עב"ל 162/97 אשר ביטון נ' המל"ל, עבודה ארצי לב (1) 115}.   ב. ניתוח הראיות ותוכנן מביא למסקנה בלתי נמנעת כי התובע לא הרים הנטל האמור ולא הוכיח כלל ועיקר את עצם קרות התאונה בעבודתו, כנטען על ידו. בטופס התביעה שהגיש התובע ביום 18/12/2000 למ.ל.ל. (נ/1) לא רשם התובע את תאריך הפגיעה, וב"תיאור התביעה רשם:"נפילה מסולם (נשברו שלבי הסולם)... ". בהודעה שמסר התובע לחוקר המ.ל.ל. ביום 06/06/2001 (נספח ב' לתצהיר התובע) הוא נשאל מתי אירעה הפגיעה והשיב: "אני לא בדיוק זוכר את התאריך. זה היה בחודש יוני כמדומני שנת 2000". בכתב התביעה נטען כי הפגיעה אירעה ביום 30/03/2000 וכי "כעבור יומיים סר התובע לבדיקות במרפאת קופ"ח. (ראה סעיפים 2.א. ו- 3.ב. לכתב התביעה). בדיון שהתקיים ביום 03/11/02 בפני כב' השופטת ח. בן יוסף טען ב"כ התובע: "אנחנו טוענים שהתובע נפל מסולם בגובה 4-3 מ' ביום 28/03/00 ולאחר יומיים ב- 30/03/00 פנה לקבל טיפול רפואי בעין... " (ראה עמוד 1 לפרוטוקול הדיון מיום 03/11/02). בתצהיר עדותו ציין התובע כי התאריך "30/03/00" אשר נרשם בכתב התביעה הוא שגוי וכי "הנכון הוא שהתאונה קרתה ב- 28/03/00 (יום ו') והטיפול הרפואי הראשון היה ב- 30/03/00 (יום א') ...". (ראה סעיף 3.ב. לתצהיר הנ"ל). בעת שנחקר בחקירה נגדית בנושא המועד הנכון בו אירעה, כביכול, התאונה, טען התובע כי הוא "חלש עם תאריכים" וכי "התאריך המופיע בתצהיר וזהו התאריך הנכון... אני חושב שזה היה בחודש שלישי. אני חושב שמה שכתוב בתצהיר נכון". עוד השיב התובע בחקירה הנגדית: "ש. אתה אומר בתצהירך שהתאונה קרתה ביום שישי האם אתה בטוח בכך? ת. כן". לא למותר לציין כי בטופס התביעה נ/1 רשם המעביד: "אין לנו ידיעה על דבר התרחשותה של תאונה כנטען במפעלנו". עד התביעה חאלד מסארווה לא זכר כלל את תאריך הפגיעה ואף לא באיזה יום בשבוע היה הדבר. (ראה עדותו בעמ' 10 שורה 13 וכן סעיף 2 בתצהירו). סקרתי באריכות ובפירוט רב את הגרסאות השונות שבאו כולן מפי התובע או באמצעותו (בכתב התביעה ובטיעוני פרקליטו) כדי להצביע על כך שאין בפני בית הדין ולו ראיה אמינה אחת ובלתי מעורערת אשר ניתן על פיה לקבוע באיזה תאריך אירעה לתובע תאונת עבודה הנטענת על ידו, ומכאן מובן שאין אף ראשית הראיה להוכחת תאונה שכזו. על כל האמור לעיל יש להוסיף כדלקמן: - (א) בשום מסמך רפואי הנוגע להפרדת הרשתית בעינו הימנית של התובע, לא נזכרת תאונה בעבודה, נפילה מסולם, חבלה בראש וכיוצ"ב עובדות ונסיבות שמן הסתם היה התובע מעלה בפני רופאיו כשהתלונן על הפגיעה בכושר הראיה, שהרי ציין בתצהירו ובתביעתו כי במשך יומיים סבל מאותה פגיעה בעין ואז התלונן בפני הרופאה, ד"ר חפץ בקופ"ח. (ב) בכרטיס הרפואי של התובע בקופ"ח, נרשם ע"י ד"ר לימור חפץ, מומחית ברפואת עיניים ביום 30/03/00 כי התובע ביקר אצלה, וכי "כ- 10 ימים רואה נקודות מול עין ימין. לא זזות ממש עם העין... ". אם ביום 30/03/00 התלונן התובע כי הוא "רואה נקודות מול עין ימין" כ- 10 ימים, בוודאי שלא תואמים מועדים אלה את גרסתו לפיה הפגיעה בעבודה היתה ביום 28/03/00 . זאת ועוד: לדברי התובע היתה הפגיעה ביום שישי בשבוע והבדיקה אצל ד"ר חפץ כעבור יומיים, ביום א' 30/03/00. עיון בלוח השנה מלמד שהתאריך 28/03/00 היה זה יום שלישי בשבוע ו- 30/03/00 ביום חמישי בשבוע, לפיכך אני דוחה גרסת התובע כבלתי אמינה ולאחר שנסתרה גם על פי הרישומים בכרטיס הרפואי של התובע.   ג. על כל האמור לעיל נוספות שתי "ראיות" שהביא התובע ושתיהן נדחות על ידי מחוסר אמינותן ובשל היותן בלתי סבירות: (1)מטעם התובע העיד חאלד מסארווה, אשר בתצהירו לא זכר את מועד התאונה, אלא אך זאת: "... עבדתי במכונת האריזה בשטח המפעל. על הסולם לידי... עמד משה לוי אשר החזיק בידו מקדחה וקדח בקיר. ואז ראיתי שנשבר השלב שעליו עמד והוא, משה, נפל על הרצפה". עדותו זו נסתרת בעדותו של התובע, שבתצהירו אמר: "ועליתי על הסולם עם מקדחה בידי כדי לקבע בורג עם דיבל בקיר... עוד טרם קדיחת החור בקיר כדי לקבע בו בורג עם דיבל-נשבר תחתי שלב הסולם עליו עמדתי וכתוצאה נפלתי... ". בהודעתו לחוקר המ.ל.ל אמר התובע : "עליתי על הסולם מעץ מסוג איי. (A) שזה סולם נפתח וקשור באמצעו כשהייתי במעלה הסולם בזמן העלייה השלבים העליונים נשברו ואני נפלתי לרצפה מהסולם...". עדותו של חאלד איננה אמיני בעיני, וגם לעניין זה יש לציין כי בטופס התביעה למ.ל.ל. (נ/1) לא ציין התובע כי היו עדים לפגיעה והוסיף בכתב יד: "הנפילה מהסולם-לא היתה התייחסות כאפשרות פגיעה". כיצד מתיישבים דברים אלה עם עדותו של חאלד אשר, כביכול ראה את התובע קודח בקיר ואז נופל? כאמור עדותו וגרסתו של חאלד איננה אמיני בעיני והיא נדחית.   (2) התובע, לדבריו, שמר על הסולם ממנו נפל, כראיה לתאונה הנטענת והציג אותו בפני חוקר המ.ל.ל. מחד גיסא טוען התובע כי בעת שנפל לא ייחס לכך כל קשר להפרדות הרשתית שאובחנה רק כעבור חמישה חודשים (!) ומאידך גיסא מבקש כי ינתן אמון בגרסתו לפיה שמר את הסולם כראיה לכך שהפרדות הרשתית נבעה מנפילתו מאותו סולם. הדברים אינם אמינים בעיני, ועליהם נוספת העובדה שבסולם שהציג התובע (ראה גם התמונות ת/7 ו- ת/8) אין "שלבים שבורים" כנטען בגרסתו האמורה של התובע, ואין אפילו שלב אחד שבור. בתמונות אלה ובתמונות הנוספות אשר בתיק, נראה בבירור כי כל שלב עץ שבסולם היה מחוזק בשני קצותיו אל רגלי הסולם בחווקים עשויים מתכת, כאשר בחלקם התחתון עובר מוט מתכת שמטרתו לשמש בסיס ומשען מחוזק לשלב העץ הצמוד מעליו. בצילומים לא נראה כל זכר לשלב העץ האחרון העליון, ונראה מוט המתכת בלבד כשהוא מקובע במקומו, וחסר חווק- המתכת בצד אחד של רגלי הסולם, ובצד האחר מצוי חווק שכזה. מן הצילומים מתבקשת המסקנה הבאה: אין מדובר ב"שלבים שנשברו" כגרסת התובע בהודעתו לחוקר המ.ל.ל. ואף לא בשלב אחד שבור, אלא בשלב-חסר שבסיסו המתכתי קיים במקומו. אילו היה התובע עומד על השלב האמור (שהוא האחרון בסולם ולא "בזמן העליה בשלבים העליונים" כהודעתו הנ"ל) ושלב העץ היה נשבר, לא היה התובע נופל אלא נותר לעמוד על מוט המתכת אשר בתחתית שלב העץ ובצמוד לו ואשר לכך בדיוק נועד. מכל האמור לעיל אני קובעת כי גרסת התובע איננה אמינה, והיא נדחית על ידי.   ד. סוף דבר: אני דוחה את התביעה וקובעת כי התובע לא הרים הנטל להוכיח את האירוע התאונתי שטען כי אירע במהלך עבודתו ואשר ביקש להכיר בו כפגיעה בעבודה שבגינה נגרמה לו הפרדת הרשתית בעינו הימנית.   5. כל צד יישא בהוצאותיו. עינייםהכרה בתאונת עבודהרשתית (עין)תאונת עבודה