הפרת הסכם הסעת עובדים

תא (טב') 2170/01 הפרת הסכם הסעת עובדים טענות התביעה   1. התובע הגיש ביום 17.10.01 תביעה כספית כנגד הנתבעת.   2. לפי התביעה הזמינה הנתבעת אצל התובע בחודשים מרץ אפריל שנת 99 שירותי הסעת עובדים.   3. לטענת התובע התחייבה הנתבעת לשלם לו סך 170 ש"ח עבור כל יום עבודה של 8 שעות וכן 25% לכל שעה נוספת.   4. לטענת התובע, בחודש 9/00 שילמה לו הנתבעת לפי ההסכם אך בחודש 12/00 סירבה הנתבעת לשלם לפי ההסכם, בכך שנתנה לו צ'קים דחויים, בכך ששילמה לו לפי תעריף של 160 ש"ח ליום (במקום 170 ש"ח) וכן בכך שסירבה לשלם עבור 443 שעות נוספות ונותרה חייבת לו 21,430 ש"ח.   5. עוד טען כי התובעת חייבה אותו לחתום על חשבונית זיכוי בגין סך של 10 ש"ח ליום עבודה מהתשלומים ששולמו לו לחודש 9/00.   6. לטענתו התנתה הנתבעת את התשלומים בכך שיחתום על חשבוניות חיוב שלה ועקב מצב כלכלי קשה שהיה שרוי בו והיה עלול לקרוס מבחינה כלכלית הוא חתם על החשבוניות של הנתבעת.   התובע טוען כי הוא נסחט ע"י הנתבעת וכי בסמוך לאחר שחתם ושולמו לו כספים, שלח מכתב ובו הודיע על ביטול חתימתו ודרש את הסכום הנקוב בחשבוניות החיוב של התובעת שקוזז ממנו, אולם זה לא שולם לו.   טענות ההגנה   7. לטענת הנתבעת ההתקשרות בין הצדדים היתה בחודש 9/00 וסוכם על סך של 160 ש"ח ליום עבודה. ההתקשרות בין הצדדים ארכה 3 חודשים בלבד מחודש 9/00 עד סוף חודש 11/00.   8. נטען כי במהלך התקופה הנ"ל נהג התובע להמציא לנתבעת בסוף כל חודש חשבונית מס לתשלום בגין שרותיו אולם בשתי החשבוניות הראשונות שהוציא (מס' 289,290) חייב, שלא כמוסכם, את הנתבעת לפי סכום של 170 ש"ח ליום עבודה. לפיכך נערכה בהסכמה התחשבנות אשר בסופה קוזז בהסכמה מסכום החשבוניות הנ"ל ההפרש בסך 10 ש"ח לכל יום עבודה.   9. נטען כמו כן כי בחשבונית נוספת אחרונה שהוציא הנתבע לתובעת (חשבונית 296) כבר חייב אותה בסך 160 ש"ח ליום עבודתה לפי הסיכום.   10. כן נטען כי בחשבונית 296 ביקש התובע "שעות נוספות" מופרזות שכלל לא הגיעו לו וגם אלה קוזזו בהסכמתו. נטען כי ההתחשבנויות נעשו ב-3 הזדמנויות ולא בפעם אחת.       עדות התובע   11. מטעם התובע העיד התובע עצמו לאחר שמסר תצהיר.   12. התובע חזר בתצהירו על טענות כתב התביעה.   לתצהירו צירף את 3 החשבוניות (מס' 289, 296,290) שהפיק עבור הנתבעת.   בשתי החשבוניות הראשונות (290,289) חייב את הנתבעת לפי סכום של 170 ש"ח ליום.   בחשבונית 290 אף חייב את הנתבעת בגין 134 שעות נוספות לפי סך של 21.25 ש"ח ובסה"כ בגין שעות נוספות 2,847 ש"ח.   13. כמו כן הוצגו במהלך עדותו 3 ספחי צ'קים שקיבל מן הנתבעת שסכומם הכולל 93,934 ש"ח מהם נוכו במקור 6% מס הכנסה.   כל הספחים נושאים את התאריך 20/11/00. כן צורף לתצהירו מכתב בא כוחו המודיע על ביטול חתימתו והסכמתו לקיזוזים שביצעה הנתבעת בשכר שדרש ממנה.   14. בחקירתו הנגדית העיד התובע כי לא נערך הסכם בכתב לגבי שכר העבודה. כן העיד כי פרט לרישום בחשבונית 290 אודות השעות הנוספות אין בידו פירוט במסמך אחר.   15. כן העיד כי החשבונית לחודש הראשון שולמה לו לפי סכום של 170 ש"ח ולאחר מכן "כשישבנו לסגור" אמר לו מנהל הנתבעת כי אינו יכול לשלם לו 170 ש"ח ליום וישלם רק 160 ש"ח. תחילה סירב לחתום והתקשר לעורך דינו אך בעצת עורך דינו חתם על מנת לא לעכב את התשלום שמנהל הנתבעת היתנה בחתימתו, מתוך כוונה לתבוע את הסכום עליו ויתר בחתימתו מאוחר יותר.   16. לשאלת ב"כ הנתבעת הודה התובע שהוא חתם על 3 חשבוניות חיוב של הנתבעת אך טען שאולץ לעשות כן.   17. כשנשאל אם נאלץ להסכים להפחתה עקב מצב כלכלי קשה השיב:   "לא נכון שנאלצתי להסכים להפחתה עקב מצבי הכלכלי הקשה. אדון מוטי אמר לי שאם לא תחתום לא תקבל שום אגורה ולך תתבע אותי. מאיפה אשלם לפועלים? הייתי מוכרח לחתום כדי לשלם לפועלים ואז חתמתי."   18. עוד העיד כי רשם בחשבונית 296 סכום של 160 ש"ח ליום עבודה כי מוטי (מרדכי עציוני) איים שאם לא יחתום לא ישולם לו, וזאת על אף שמועד האיום עליו היה ב-11.12.00 והחשבונית הוצאה ביום 4.12.00.   עדות הנתבעת   19. מטעם הנתבעת העיד מנהלה מרדכי עציוני (להלן: "עציוני") שמסר אף הוא תצהיר עדות ראשית בו חזר על הטענות שבכתב הגנתו. לתצהירו צורפו חשבוניות שהפיק התובע ו-3 חשבוניות חיוב שהפיקה הנתבעת.   20. לטענתו הוא אישית סיכם עם התובע על סכום של 160 ש"ח ליום עבודה.   עציוני הכחיש את טענות התובע כי תשלומים לתובע נדחו עקב שהייתו בחו"ל וכן כי השיג את חתימת התובע על חשבוניות החיוב תוך איומים.   21. לטענתו ערך התחשבנות עם התובע כל חודש וכשקיבל את חשבוניות 289 ו-290 הנפיק לתובע במקום חשבוניות חיוב על ההפרש. על חשבוניות החיוב שהפיקה הנתבעת חתם התובע רק מאוחר יותר. לטענתו דיווחה הנתבעת על חשבוניות החיוב למע"מ.     דיון וקביעת עובדות   22. מן העדויות עולה כי בין הנתבעת לתובע נתקיימו חוזיים של אספקת פועלים ע"י התובע לנתבעת.   23. הצדדים לא ערכו חוזה בכתב לגבי מחיר ליום עבודה.   24. בחשבוניות שהפיק התובע לנתבעת במועדים 12.10.00 ו-31.10.00 חייב אותה לפי סך של 170 ש"ח ליום עבודה. בחשבונית מאוחרת יותר שהפיק ביום 5.12.00 חייב בסך של 160 ש"ח ליום עבודה.   25. הנתבעת, בחשבונית מס 64 שהופקה ב-12.10.00 חייבה את התובע בסך של 1,630 ש"ח שהנו ההפרש בין מס' השעות הנקוב בחשבוניתו שמספרה 289 כשהוא מוכפל בסך של 10 ש"ח (הפרש בין 170 ש"ח ל-160 ש"ח).   26. כמו כן בחשבונית מס 66 שהפיקה הנתבעת ביום 22.11.00 חייבה את התובע בסך 5,877 ש"ח.   בחשבונית זו צויין: - "תיקון חיוב 10/00." אציין כי הפחתת סך 10 ש"ח מוכפל בשעות העבודה (555 שעות) שצויינו בחשבונית התובע מס' 290 נותן סך 5,550 ש"ח.   27. כמו כן בחשבונית מס 70 שהופקה ביום 4.12.00 חייבה הנתבעת את התובע בסכום של 11,000 ש"ח ובחשבונית צויין "ע"ח שעות נוספות". בסכום זה חויבה הנתבעת בחשבונית 296 שהפיק התובע ביום 4.12.00 (סכומי החשבוניות הנ"ל ללא מע"מ).   28. על 3 החשבוניות של הנתבעת חתם התובע ביום 11.12.00. הוא גם אישר זאת בעדותו.   29. טענת התובע כי חתם על חשבוניות החיוב של הנתבעת ביום 11.12.00 מתוך אילוץ או כפיה דינה להידחות. טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה כי כבר ביום 4.12.00 תיקן הוא את חיוביו וחייב בחשבונית 296 לפי סך של 160 ש"ח. היא מתיישבת יותר עם טענת הנתבעת כי הסיכום היה של 160 ש"ח ליום. טענת הנתבעת גם נתמכת בעדות מנהלה ובחשבוניות החיוב שהוציאה מדי חודש לצורך תיקון חיוב יתר של 10 ש"ח (170 ש"ח לעומת 160 ש"ח) שחייב אותה התובע עבור כל יום עבודה.   30. לטענת התובע 3 הצ'קים שנספחיהם הוצגו שסכומם הכולל 93,934 שולמו לו במועד הנקוב בהם, 20.11.00, עבור חשבונית 290 (ללא מע"מ) לאחר ניכוי מקדמת מס הכנסה בשיעור 6% וכי הדבר תומך בטענתו כי הסיכום היה 170 ש"ח לשעה והנתבעת אף שילמה לפי סיכום זה קודם לחשבון הסופי בו אילצה את הנתבע לחתום על חשבוניות קיזוז.   גם טענה זו דינה להידחות.   חישוב פשוט מראה שסכום חשבונית 290, בסך 97,197 ש"ח, לאחר ניכוי מס בשיעור 6%, מותיר סכום של 91,365 ש"ח שהינו נמוך מסכום הצ'קים הנ"ל יחדיו (93,934 ש"ח) ועל כן אין ממש בטענה שהם שולמו עבור חשבונית 290 הנ"ל.   31. גם טענת האילוץ דינה להידחות. מספחי הצ'קים הנ"ל ששולמו ב-20.11.00 עולה כי התובע קיבל נכון ליום 20.11.00 סכום קרן העולה על 90,000 ש"ח ולמעשה ביום בו טען שאולץ לחתום 11.12.00, נותר לתשלום סכום של 60,000 ש"ח כאשר ממנו קיזזה התובעת 11,000 ש"ח באותו מועד בחשבונית חיוב. התובע העיד בחקירתו הנגדית (כפי שצוטט בסעיף 17 לעיל) כי לא היה במצב כלכלי קשה ועדותו זו משמיטה את היסוד לטענות הכפיה והאילוץ אותן הוא טוען.   32. אני קובע על כן כי בדין קיזזה הנתבעת את חיוב היתר של 10 ש"ח ליום עבודה.   33. באשר לטענת התובע כי שלא כדין קיזזה ממנו הנתבעת סך של 11,000 ש"ח בגין השעות הנוספות שחייב אותה בחשבוניותיו, אני קובע מהטעמים שאפרט להלן כי גם טענה זו דינה להידחות. ראשית, התובע חתם על חשבוניות החיוב וקבעתי כבר שאין יסוד לטענה כי חתם תחת אילוץ או כפיה.   34. יותר מכך, אפילו הייתי מקבל את טענת החתימה תחת כפיה עדין נותר הנטל על התובע לשכנע את בית המשפט ולהוכיח כי השעות הנוספות אכן בוצעו. התובע לא הרים נטל זה. הוא העיד בחקירתו הנגדית כי פרט לרישום בחשבונית אין בידו כל מסמך בכתב לגבי פירוט השעות.   תמוה כיצד יכל התובע לזכור אחת לאחת את כל השעות הנוספות שביצעו פועלים שהביא מבלי לנהל רישום יומי בפנקס מסודר או במסמך כלשהוא והדבר, כך סבורני, בלתי סביר ואינו מתיישב עם השכל הישר.   אני קובע אם כן כי התובע לא הוכיח גם כן שביצע בפועל את השעות הנוספות הנ"ל.   35. סוף דבר, התביעה נדחית.   התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח ומע"מ כדין. הפרת חוזהחוזהדמי נסיעה